פסקי דין על מעיין מירון מי שתיה עשירי מינרלים (1996) | פסקי דין על נסים שמעון אוחנה | פסקי דין על בן שלום אוחנה ואח' | פסקי דין על שמעון שטרית | פסקי דין על כוכב שטרית אחזקות |

35791-09/12 א     09/11/2012




א 35791-09/12 מעיין מירון מי שתיה עשירי מינרלים (1996) בע"מ, נסים שמעון אוחנה, בן שלום אוחנה ואח' נ' שמעון שטרית, כוכב שטרית אחזקות בע"מ








בית משפט השלום בחיפה



כ"ד חשון תשע"ג, 09 נובמבר 2012

ת"א 35791-09-12 שטרית ואח'
נ' מעיין מירון מי שתיה עשירי מינרלים (1996) בע"מ


בקשה מס'
2

בפני

כב' הרשמת הבכירה גילה ספרא - ברנע


מבקשים

1. מעיין מירון מי שתיה עשירי מינרלים (1996) בע"מ

2. נסים שמעון אוחנה

3. בן שלום אוחנה

4. מעיין מירון שיווק והפצה (2006) בע"מ

5. מעיינות מרום הגליל מי שתיה עשירי מינרלים בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד ש. צח


נגד

משיבים
1. שמעון שטרית
2. כוכב שטרית אחזקות בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד ש. אביטן


החלטה


בפני
י בקשה לביטול עיקול זמני, שניתן על ידי במעמד צד אחד ביום 20/9/12. הבקשה לעיקול זמני הוגשה ביום 13/9/12. צו עיקול חלקי ומצומצם נחתם ביום 20/9/12, אך לאור הגשת בקשות בקשר עם ערבות צד ג', נכנס הצו לתקפו רק ביום 27/9/12, ונקבע בו כי יימסר תוך 7 ימים כאשר לאור תקופת החגים, בה ימי העבודה מצומצמים, קבעתי כי ימי שישי ושבת, ערבי חג וחג לא יימנו אך ימי פגרת סוכות יימנו.

צו העיקול הזמני, שהתבקש וניתן, הוטל על זכויות הנתבעים מס' 1, 2, 12 ו-13 בלבד, כאשר עוקלו גם שלושה כלי רכב, הרשומים ע"ש הנתבע מס' 11, ונשטען ביחס אליהם כי הנתבע מס' 2 עושה בהם שימוש קבוע. העיקולים הוטלו אצל המחזיקים הבאים: 1-4. לקוחות מי מהנתבעים, 5. מינהל מקרקעי ישראל, שלושה נכסים, 6. משרד התחבורה, כאמור לעיל, 7-12. בנקים ו-13-15. חברות ביטוח.

מתשובות המחזיקים, שהוגשו לתיק בית המשפט, עולה כי רוב העיקולים לא "תפסו" כל נכסים. העיקולים שנרשמו, ושהודע על כך לתיק הינם: מינהל מקרקעי ישראל, שני נכסים בדלתון ע"ש הנתבעת מס' 13, ונכס אחד ע"ש הנתבע מס' 2, בבנק הפועלים עוקל פקדון של הנתבעת מס' 1 בסך 10,390 ₪, הכפוף לעיקול נוסף ולזכויות הבנק, בכלל נמצאו תגמולים פטורים מעיקול של הנתבע מס' 2 בסך 882 ₪ ועוד 795 ₪, וע"ש הנתבעת מס' 1 נמצאו ביטוחי מנהלים, הפטורים מעיקול. המחזיקה מס' 1, סופר דרינק בע"מ שללה זכויות של הנתבעים 1, 2 ו-13 והשיבה כי לטובת הנתבעת מס' 12 אין חוב פתוח שניתן לעקל. המחזיקות 2 עד 4 ו-6 לא הגישו תשובות; הבנקים נתנו תשובות שליליות ביחס לכל הנתבעים, למעט האמור לעיל, וכך גם חברות הביטוח.

פירטתי את הנכסים שעוקלו באריכות, מאחר והדיון בבקשה אינו תיאורטי, אלא יש לדעת מה משמעותה המעשית של החלטה בעניין השארת העיקולים או ביטולם.

בפי המבקשים מספר טענות:

1.
הבקשה על נספחיה לא נמסרה למבקשים במועד ולא בכלל, וב"כ המבקשים הצליח לקבל מבית המשפט רק חלק מהמסמכים.

2.
התובעים לא הציגו ראיות מהימנות לכארה לעילת התביעה או להכבדה, לא נהגו בתום לב, הגישו תצהיר אדם שלא היה צד לאירועים נשוא התביעה, ואין לו ידיעה אישית, וכי לא התקיימו התנאים להשארת הצו על כנו.

דיון

1.
המצאת מסמכי העיקול
לפי האמור בצו העיקול, שנכנס לתוקף ביום 27/9/12, המועד האחרון למסירתו היה ביום 14/10/12. כאמור לעיל מראש הארכתי את המועד של שלושה ימים, הקבוע בתקנה 367 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"):

"העתק הצו, העתק הבקשה והמסמכים המצורפים אליה והעתק כתב הערבות יומצאו במסירה אישית למשיב בתוך שלושה ימים, אלא אם כן קבע בית המשפט מועד מאוחר יותר מטעמים מיוחדים שיירשמו

".


ב"כ המשיבים טוען כי המסמכים נמסרו לארבעת הנתבעים, נגדם ניתנו צווי עיקול, כבר ביום 27/9/12. לתגובה מיום 21/10/12 צורפו ארבעה אישור מסירה וארבעה תצהירים, לפיהם נמסרו שני אישור מסירה עבור כל אחד מהנתבעים 1, 2, 12 ו-13 לנתבע מס' 2, שיכונה להלן: "המבקש", במושב ספסופה, והוא סירב לחתום.

עדות השליח מר מיעארי לפניי לא תאמה את תצהירו, התברר כי טענתו הינה כי מסר את המעטפות לאם המבקש, גב' ג'נט בביתה בספסופה, היא לא חתמה לו על אישור המסירה, ואחת מאחיותיו של המבקש התקשרה אליו וצעקה, על כן המתין מחוץ לבית, עד שהגיע המבקש, השליח אמר לו שהשאיר את המעטפות אצל האם, וביקש שהמבקש יחתום על אישור המסירה, אך הוא סירב. הסבריו של מר מיעארי בעניין השוני בגרסה אינם מקובלים עליי, ואם ביקש לשנות את התצהיר הסטנדרטי, לאחר שהוזמן לעדות בעניין, היה עליו להגיש בקשה מתאימה.

המבקש כלל לא נחקר בעניין טענתו בתצהיר, לפיה לא קיבל את הבקשה לצו עיקול זמני על נספחיה, אלא נודע לו עליה רק מהמחזיק בנק מרכנתיל. המבקש צירף לתצהירו את המסמכים, שהתקבלו מבנק מרכנתיל, ופירט כי בא כחו, שניסה לבקש את המסמכים במזכירות בית המשפט לא הצליח לקבלם. ב"כ המבקשים חזר על הטענה בפני
י והתברר כי הבקשה לעיקול זמני נותרה חסוייה, וכי המזכירות לא הפיקה עבורו את נספחי הבקשה, שאינם סרוקים בהמשך לבקשה, אלא ניתן להגיע אליהם רק בלחיצה על כפתור "נספחים". עוד התברר כי על אף שב"כ המבקשים פנה לחברו בבקשה לקבל את המסמכים מידיו, הוא נדחה והופנה לתיק בית המשפט. ב"כ המשיבים הודה בכך בדיון לפניי (פרוטוקול, עמ' 1, שורה 17). על כן טענת המבקש לא נסתרה.

אני קובעת כי אף אם אקבל את טענת מבצע המסירה כי הניח את המסמכים בבית אמו של המבקש, ולא בביתו, הרי שאין מדובר במסירה לפי התקנות, ואף לא מסירה בשקידה סבירה. לא נטען כי המבקש גר עם האם (פרוטוקול, עמ' 7, שורות 19-24).

המשיבים מבקשים לראות בידיעת המבקשים אודות העיקולים מאת המחזיקים כתחליף להמצאה כדין. הקביעה בעניין זה שלובה בקביעה בעניין תוצאות אי המצאת הבקשה על נספחיה לפי הוראות התקנות.

תקנה 370 לתקנות
, אליה מפנה תקנה 367(ב) הנ"ל, קובעת:
"סעד זמני יפקע -

(1)
...
(2)
...
(3)
אם הצו הזמני ניתן במעמד צד אחד, למעט צו מניעה זמני, ולא הומצא למשיב במסירה אישית כאמור בתקנה 367(ב), זולת אם בית המשפט קבע אחרת, מטעמים מיוחדים שיירשמו;
(4)
..."

בפסיקה שתי דעות בעניין פקיעת העקול הזמני עקב אי מסירה תוך הזמן הקבוע בתקנות או בצו: אחת, הדורשת הקפדה פורמלית אף מעבר לרגיל (

כב' השופט רובינשטיין בבע"מ 4808/04

פלונית
נ'
פלוני
, פ"ד נט
(3), 132, 141
), ושניה, הקובעת כי אין הכרח לאיין את צו העיקול
(בר"ע (ירושלים) 3403/01 זיזה דוד נ' עו"ד אריה יעקב, תקדין-מחוז 2002(1), 424, 428).

אני נוטה לדעה השניה, לפיה יש מקום שלא לקבוע כי צו פקע עקב אי מסירה במועד, אם הנתבע קיבל בזמן ידיעה שאיפשרה לו להגיש בקשה לביטול עיקול ולצמצם נזקיו (ת.א. (שלום עכו) 2384/00 מועדי אמין נ' תאבת חברה לאבן וגרניט בע"מ, דינים-שלום יז, עמ' 214).
במקרה דנן התברר כי המידע אודות העיקול ומספר התיק היו בידי המבקשים ובא כחם למצער ביום 8/10/12, והעובדה שהמבקש הצליח להגיש את הבקשה לבית המשפט ביום 17/10/12, תוך התייחסות לתוכן הבקשה, מעידה לכאורה על אפשרות להגיש לבקשה. עם זאת, התברר בעליל כי ב"כ המשיבים סירב לבקשת חברו להמציא לו את הבקשה על נספחיה, ובכך חיבל ביכולתו להגיש בקשה מלאה. יצויין כי בהחלטתי מיום 25/10/12 הודעתי כי לא אתן החלטה בעניינים טכניים כאלה, וגם עובדה זו לא גרמה לב"כ המשיבים לסור מעמדתו הטאקטית (ראה פרוטוקול, עמ' 4, שורה 13). צירוף העובדה שהמסירה לא בוצעה כדין, והשליח נכשל בהגשת תצהיר מטעה ובאי דיוקים, מביאה אותי לקבוע כי הצו פקע, ויש לבטלו.

מטעמי זהירות בלבד, אבחן גם את יתר המרכיבים, הנדרשים בבקשה לביטול עיקול זמני.

2.
ההצדקה למתן צו העקול הזמני
לצורך מתן החלטה בשאלת הטלת עיקולים זמניים, עליי לשקול דרישות מצטברות כדלהלן:
1.
ראיות מהימנות לכאורה לקיום עילת תביעה (תקנה 362(א) ל

תקנות

).
2.
ראיות מהימנות לכאורה לחשש סביר להכבדה (תקנה 374(ב) לתקנות).
3.
איזון נזקים, תום לב ומידתיות (תקנה 362(ב)(1) ו-(2)).
דיון
2.1
ראיות מהימנות לזכות התביעה
כבר עתה אומר כי העובדה שלא ניתנו צווי עיקול על זכויות המשיבים 3 עד 11 מעידה כי לא השתכנעתי כי יש ראיות מהימנות ביחס לחבותם, ובדיון התברר כי אכן אין התובעים טוענים כלל שאבי המבקש, שנפטר בינתיים, חתם על התחייבות כלשהי (פרוטוקול, עמ' 11, שורות 3-15, ויש לעיין בנסיונות ההתחמקות של מר מלכה מלענות תשובה ישירה).

הראיות לתמיכה בתביעה הינם הסכם הלוואה מיום 5/5/10 (נספח 1 לכתב התביעה), בו נכתב כי הצדדים להסכם הם: "מר שמעון שטרית
, בעלים של כוכב שטרית אחזקות בע"מ
(המלווה) ו... מר שמעון אוחנה – מנכ"ל מעיין מירון בע"מ (הלווה)". לא הוצג צ'ק הבטחון ע"ס מיליון ₪, שנזכר בהסכם. אני קובעת כי ההסכם, שנוסח ע"י המשיב, מעיד לכאורה כי ההתקשרות היתה בין שני התובעים מצד אחד ובין המבקש והנתבעת מס' 1, אחרת לשם מה נרשמו שמות החברות. חיזוק ליריבות עם הנתבעת מס' 1 נמצא בכך שנמסרו צ'קים מחשבונה לתשלום עבור ההלוואה (נספח 2 לכתב התביעה ועדות המבקש, פרוטוקול, עמ' 31).
אף שיש ראיות מהימנות לכאורה למתן ההלוואה ולהתחייבות הנתבעים מס' 1 ו-2 להחזירה, הרי לצד הוראת התקנות בעניין הראיות לכאורה לתביעה, הכירה הפסיקה בזכותו של הנתבע להטיל ספק בזכות התביעה: "בבוא בית המשפט להחליט כלום יש לתביעה סיכוי שתתקבל, עליו להתייחס בעיקר לנטען בכתב התביעה, אלא אם כן יש בכתב ההגנה טענות המעמידות את הנטען שם בספק ניכר" (
ר"ע 490/86

יונה יונה ואח'
נ'

דן מקמילן ואח'
, פ"ד מ

(4) 115

).

אני קובעת כי המבקשים הטילו ספק ניכר בעילת התביעה, למצער ביחס לרוב סכומה.
ראשית, אין בהסכם, נספח 1 לכתב התביעה, כל מילה לעניין הריבית, שתחול על ההלוואה, ואין ראייה לכאורה לאמור בכתב התביעה: "... הסכים התובע להלוות לנתבעים 1-3 סך של 1 מליון ₪ בצירוף ריבית" (סעיף 6 סיפא לכתב התביעה). מכיוון שכך, אין באישור התובעים כי קיבלו מהמבקשים את הסך 315,000 ₪ ב-14 צ'קים כדי לאמת את העובדה שמדובר בריבית, לא נאמר מה שיעור הריבית, ולא ניתנו כל הפרטים שעל הסכם הלוואה חוץ בנקאי להכיל (סעיף 3 לחוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, תשנ"ג-1993).
שנית, וכעולה מהעובדות לעיל, אין לשלול את טענת המבקשים, שעלתה גם מהשאלות למבקש בחקירה הנגדית, כי היה מדובר בהלוואת "טובה" עקב הקשר הטוב בין אביו של המבקש למשיב. טענה זו עולה גם ממכלול הראיות, המעידות כי המשיב ויתר על ערבות חתומה של האב, אותו הכיר עוד ממרוקו, כי העביר למבקש 800,000 ₪ במזומן ללא מסמך, הוחלפו צ'קים בהסכמה, והמשיב והמבקש נפגשו באירועים חברתיים, ואף ניהלו מו"מ להסדר יתרת החוב הלא מוכחשת על ידי מכירת המשאית.
טענות המבקש לעניין תשלומים במזומן למשיב בסך 280,000 ₪ לא נסתרו (סעיף 5(א) לתצהיר המבקש), והמבקש כלל לא נשאל בעניין, למעט שאלה עקיפה "אחרי ששילמת את המזומן?" (פרוטוקול, עמ' 29, שורה 24). המצהיר מטעם המשיבים, מר מלכה לא היה נוכח בשני האירועים, בהם טען ב"כ המבקשים בחקירה הנגדית כי שולמו 160,000 ₪ ו-120,000 ₪, מה שלא מנע ממנו להשיב בבטחון כי הסכומים לא שולמו למשיב (פרוטוקול, עמ' 12, שורות 5-17).
שלישית, ספק בנכונות התביעה נובע גם מהעובדה שהמשיב לא התייצב לדיון בבקשה, אף שלמצהיר מטעמו לא היתה ידיעה אישית כמעט על אף אחת מהעובדות שבמחלוקת, והוא התחיל לעבוד בחברות של המשיב רק מינואר 2012 (פרוטוקול, עמ' 10, שורות 16-17). הדיון, שהתקיים ביום 1/11/12 נדחה מיום 25/10/12, ולכן היה ידוע לצדדים יותר משבוע מראש (ראה החלטתי מיום 21/10/12 על בקשה מס' 3, בקשה בהסכמה לדחיית דיון). מר מלכה, המצהיר מטעם המשיבים, אישר כי על אף שהמשיב נמצא בארץ במועד הדיון הוא לא התייצב כי "לא ידע על הדיון מראש" (פרוטוקול, עמ' 10, שורות 20-28). אין ספק כי המשיב, מר שטרית, הוא בעל הידיעה האישית בעניין כל העובדות, החל מהסיכומים בעל פה, שלא באו לידי ביטוי בהסכם ההלוואה, שהוגש, דרך ההסכמות לאחר חתימת ההסכם, שהביאו לכך שהמבקש לא נדרש לפרוע את ההלוואה ביום המוסכם 5/5/11, דרך התשלומים שכן שולמו וכלה בהחלטה להגיש את התביעה. לו היה מעמיד עצמו המשיב לחקירה נגדית, לא היו נשארות כל כך הרבה עובדות ללא מענה מפורש. משבחר המשיב לא להגיש תצהיר ולא להתייצב לדיון, אין מנוס מקביעה כי המבקשים הצליחו לטעת ספק ממשי בתביעה, בסכומה, ובחבות המבקשים או מי מהם.
2.2
ראיות מהימנות לכאורה להכבדה
משקבעתי כי לא התקיים היסוד של ראיות מהימנות לעילת התביעה, אין צורך לדון בשאר המרכיבים, שהם מצטברים, אך אתייחס אליהם בקצה, למען הזהירות.

לאחר שקבעתי כי המבקשים הטילו ספק בסכום התביעה, לא יכול עוד סכום התביעה, הנקוב בכתב התביעה, 780,000 ₪ להוות אחת האינדיקציות להכבדה (
רע"א 6614/06
כפרית
נ'

icc industries inc
, תקדין-עליון 2007(1), עמ' 81
).

גם יתר הטענות להכבדה, התבררו ככלליות ולא מדוייקות. בחקירתו הנגדית של החוקר, מר רווח, התברר כי הוא לא הצליח לאמת טענות שהעלה, כגון דו"ח לחברת דן אנד ברדסטריט, שנמסר ע"י המבקשים (פרוטוקול, עמ' 21, שורות 15-22), כך גם בעניין השימוש שעושה המבקש בכלי רכב ע"ש בנו, התברר כי מר רווח או מי מהמשרד לא ראו את הנתבע נוהג (שם, עמ' 22, שורות 21-26), דבר המאמת את טענתו כי הוא אינו נוהג, עקב שלילת רשיון.

מר רווח אף אישר כי המחזיקה מס' 1, חברת סופר דרינק בע"מ, דווקא ציינה את שביעות רצונה מהעבודה עם הנתבעת מס' 1, ואת העובדה שהנתבעת מס' 1 בקשה להעביר את החשבוניות לשם הנתבעת מס' 12. לא זה מה שעולה מניסוח סעיף 4(ב) לתצהיר מר רווח, לפיו סופר דרינק מסרה כי "הנתבעת מס' 1 ביקשה להעביר את כרטיס הספק לנתבעת מס' 12, כפי הנראה על מנת להתחמק מנושי הנתבעת 1".

יש לציין גם את עניין התביעות, בהן טען החוקר כי הנתבעת היתה מעורבת בעשרות הליכים משפטיים בשנים האחרונות, כאשר 5 תביעות עדיין פתוחות" (סעיף 4(י) לתצהיר). בדיון התברר כי מדובר בארבע תביעות בסכומים קטנים יחסית 9,000 עד 16,000 ₪ ותביעה אחת לצו הצהרתי, שהסתיימה בהסכמה (פרוטוקול, עמ' 23, שורות 16-30).

בעניין מצבו של המבקש, אין חולק כי למבקש קשיים כלכליים, שעלו גם בעדותו, הוא חייב מוגבל באמצעים, בשנת 2011 עתר להכרזת פשיטת רגל, אך הכרזה כזו אינה בתוקף. למרות זאת פרעה הנתבעת מס' 1 סכומים משמעותיים, שאין עליהם מחלוקת בסך 575,000 ₪ (315,000 ₪ ב-14 צ'קים ע"ס 22,500 ₪, ותשלום בסך 260,000 ₪ עבור שני הצ'קים הראשונים שחוללו).

אני מתרשמת כי המבקש במצב כלכלי לא טוב, אך אין סממנים למצב בעייתי של החברות. שעבוד של נכסי חברות הינו מקובל, במהלך עבודה תקין, ואינו מעיד על חדלות פרעון, ודווקא העובדה שהחוקר ניסה לצייר תמונה קודרת, ללא בסיס עובדתי ממשי, מעידה כי לא הורם נטל הראיה כי אין בידי המבקשים אמצעים לשלם את החוב הנטען (
רע"א 903/06
דלק חברת הדלק הישראלית
נ' אטיאס גסטון, פורסם בנבו, 19.3.2006

).


המבקש השיב בחקירה הנגדית תשובות מלאות ומפורטות, לא הכחיש כי נותרה חבות, ואף התמודד עם הטענה כי הבטיח למכור משאית על מנת לסלקו. המבקש השיב לשאלות בעניין נכסיו ומצבו הכלכלי כמו גם מצבן הכלכלי ותפקידן של החברות, נתבעות 1, 12 ו-13, והודה בכך שאין לו חשבון בנק ורכב מזה שנים, דבר שאינו עובדה חדשה, וניתן להניח כי גם המשיב ידע אותה עת החליט לתת למבקש או גם לנתבעת מס' 1 הלוואה ע"ס מיליון ₪.

דווקא העובדה שהנכסים הקיימים משועבדים, מעידה כי אין חשש כי יוברחו, בזמן שעד מתן פסק הדין.


על כן אני קובעת כי הראיות לעילת ההכבדה נחלשו עד מאד , ובדיון התברר כי טענות רבות אינן מידיעה אישית של איש מהמצהירים, הינן בגדר השערות, כי לקוחה מרכזית של הנתבעת מס' 1 דווקא מרוצה מהפעילות איתה, והמבקשים אינם עושים להברחת נכסיהם, אף אינם יכולים לעשות זאת.


2.3
איזון נזקים, מידתיות ותום לב
גם לו היה נקבע כי מתקיימים במלואם שני היסודות הראשונים בבקשת עיקול זמני, עדיין שומה על בית המשפט לדון באיזון הזכויות ובמידתיות העיקולים. בשלב זה של הדיון, ניתן בדרך כלל מעמד עדיף לזכויות המבקש שהמשיבה מבקשת לפגוע בהן, על בסיס תשתית ראייתית לא מלאה (
רע"א 5937/97 סיני נ' גלנץ, פ"ד נב
(1) 193
). לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, אני מוצאת כי במקרה דנן איזון האינטרסים מצדיק ביטול העיקולים.

בעניין תום הלב, מצאתי חוסר תום לב מובהק בהתנהגות המשיב בהגשת הבקשה לעיקול. אי מסירת הבקשה, לאחר בקשה של ב"כ המבקשים, אי דיוק בתצהיר המוסר, התחמקות מהגשת תצהיר המשיב, חרף העובדה שכל העובדות בידיעתו והוא אף היה בארץ ביון הדיון, ואי הדיוקים שהתגלו בחקירה הנגדית של החוקר.

מטרת העיקול הזמני כיום אינה עוד ייחוד נכסים לצורך גביית פסק הדין, אלא שמירה על המצב הקיים, על מנת שעד תום המשפט לא יימצא התובע, אם יזכה, בפני
שוקת שבורה. עוקלו שלושה נכסי מקרקעין שנטען כי הם משועבדים, והמבקש מחזיק בשלושה כלי רכב, ללא פרטים בדבר שוויים, ואין בעובדה שכלי הרכב משועבדים כדי להעיד על מצוקה כלכלית, אלא להיפך, על חברה פעילה. העיקולים אצל לקוחות המבקשים לא העלו תוצאות, למעט שני עיקולים, בסכומים פעוטים, כאשר העיקול בבנק אינו משמעותי לאור קדימות זכויות הבנק, והעיקול בחברת הביטוח אינו ניתן למימוש. על כן איזון הנזקים מצדיק ביטול העיקולים, מניעת הפגיעה בשמן של המבקשות ופעילותן העסקית ללא בסיס, וללא תועלת למשיב, ומתן אפשרות למבקשים להמשיך ולפעול.

האיזון בין התועלת האפסית למשיבים בהשארת העיקולים על כנם אל מול הנזקים המיידיים למבקשים, ללא תשתית עובדתית מספקת, ובהינתן טענות הגנה ראויות, מחייב העדפת זכותם של המבקשים.
יש גם לזכור שבהתחשב בסכום התביעה, ככל שיוכח, יש למשיבים עניין בכך שהמבקשים ימשיכו לעבוד בצורה טובה עם לקוחותיהם, אחרת עלולים המשיבים למצוא את עצמם בסופו של יום אם ינתן

פסק דין
, בפני
שוקת שבורה, לאחר שנגרם למבקשים נזק תדמיתי או אף נזק לקיום החברות (ת.א. (מחוזי נצרת) 661/98 פוליפז נ' אינטגרל, תקדין-מחוזי 98 (3) 265 אושר ברע"א 5170/98 אינטגרל נ' פוליפז, תקדין-עליון 98 (3) 1288).
על כן אני מחליטה לבטל את העיקולים הזמניים מיום 20/9/12 (הופקו ביום 27/9/12), גם מאחר ופקעו, וגם כי אין הצדקה להשארתם.

המשיבים ישלמו למבקשים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪, ללא קשר לתוצאות הסופיות של פסק הדין.

המזכירות תשלח את ההחלטה לב"כ הצדדים בפקסימיליה ותבטל את העיקולים.

ניתנה היום, כ"ד חשון תשע"ג, 09 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.









א בית משפט שלום 35791-09/12 מעיין מירון מי שתיה עשירי מינרלים (1996) בע"מ, נסים שמעון אוחנה, בן שלום אוחנה ואח' נ' שמעון שטרית, כוכב שטרית אחזקות בע"מ (פורסם ב-ֽ 09/11/2012)