פסקי דין על מוחמד ברכה

12318-12/09 פ     18/11/2012




פ 12318-12/09 מדינת ישראל נ' מוחמד ברכה






בית משפט השלום בתל אביב - יפו
ת"פ 12318-12-09 מדינת ישראל
נ' ברכה

בפני

כב' השופט בכיר דניאל בארי



מאשימה
מדינת ישראל
נגד
נאשם

מוחמד ברכה
החלטה
כללי

1. בישיבה מיום 9/9/2012 העלו ב"כ הנאשם מספר טענות המתייחסות לאישום מס' 3 בכתב האישום. טענתו הראשונה של הנאשם הינה כי חלה החסינות המהותית שלו בהקשר לאישום זה.

2. ההגנה טוענת כי גם אם מקבלים את עדויות התביעה כלשונן מדובר "בזוטי דברים" ומטעם זה ראוי לבטל את האישום השלישי.
ההגנה טוענת עוד כי המתלונן מסר כי ח"כ ברכה "הדף" אותו הוא לא נפגע ולא נגרמו לו חבלות גם העד שהעיד מדבר על מכת מרפק ומציין כי הנאשם המשיך להיות שלוב ידיים עם מפגנים אחרים שצעדו עימו.

3. ההגנה טוענת לאכיפה בררנית ומציינת כי במקרים חמורים יותר לא הוגשו כתבי אישום נגד חברי כנסת רבים.

4. הסניגור מציין כי פגמים בניהול החקירה מצדיקים מטעמי צדק לבטל את אישום מס' 3. ב"כ הנאשם מדגיש כי המתלונן מסר כי צילם את האירוע אולם החוקרים לא תפסו את סרט הצילום.
ההגנה גם טענה שחלפה תקופה ארוכה מאז האירוע וגם זה ראוי שישפיע על שיקולי בית המשפט לעניין קבלת טענותיו של הנאשם.

5. התובע חזר על עמדתו לעניין טענת החסינות כפי שנמסרה בתחילת הדיון המשפטי. הוא הוסיף כי בסרט שהוצג ע"י ההגנה לעדים נראה ח"כ ברכה מכה באגרוף אדם אחר. התובע מבקש לקבוע כי יש להתייחס לעובדה זו כעובדה מוכחת למרות שהנאשם לא הואשם בכך בכתב האישום.

התובע מסר כי העיכוב בהגשת כתב האישום נבע בראש ובראשונה מן הקושי בחקירתו של הנאשם.
התובע ציין כי אין להתעלם מכך שנגד ח"כ ברכה הוגשו מספר אישומים במעשים דומים וכי אין לראות את אישום מס' 3 כמנותק ממכלול מעשיו של הנאשם.

6. ההגנה ביקשה להתעלם מהסרט שהוצג לעדים וציינה כי סרט זה הוצג לתביעה במסגרת הליך השימוע וכי התביעה יכלה להגיש אישום במסגרת אותו סרט אך בחרה שלא לעשות כך.

התשתית העובדתית

7. לפי גירסת התביעה האישום השלישי מייחס לנאשם עבירת תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין – תשל"ז 1977 להלן "החוק".
התביעה טוענת כי ביום 22/7/06 בכיכר רבין בת"א במהלך הפגנה נגד "מלחמת לבנון השנייה" בסביבות השעה 18:30 תעד מר יצחק חנניה במצלמתו את ההפגנה.
כשחלף מר אורי אבנר על פניו צעק לעברו מר חנניה להלן: ("המתלונן") כי הוא אדם מכוער וכי הוא "איננו רצוי פה" התביעה טוענת כי בשלב זה התקרב הנאשם אל המתלונן ותקף אותו, בכך שחבט באמצעות מרפקו בצלעותיו של המתלונן, וכן הכה באגרופו בכתפו.

8. התביעה העידה שני עדי תביעה להוכחת המיוחס לנאשם. העדים הם: מר יצחק חנניה ומר גרנדר מנחם.
אין כמובן צורך בשלב זה להביע עמדה לעניין מהימנות ומשקל עדויותיהם של עדים אלה.
יש לבחון אם יש בעדויותיהם כדי להוכיח לכאורה אם המעשים המיוחסים לנאשם בוצעו על ידו.

9. מר חנניה ציין כי צילם את ההפגנה ועמד במרחק 6-7 מטרים מקבוצת האנשים שהובילו את המפגינים.
העד מסר כי אמר למר אורי אבנרי שהיה בין מובילי ההפגנה
"אתה אדם מגעיל ואתה לא רצוי כאן" בהמשך מסר העד"
"מיד כשסיימתי את המשפט צעד לכיווני חבר הכנסת ברכה והדף אותי עם הזרוע ואגרוף ואמרתי לו "בגלל שאתה חבר כנסת מותר להרים יד..."

10. העד ציין כי לא צילם את אירוע התקיפה ועל כן לא סבר כי הסרט רלבנטי לחקירה.

11. עד הראיה מר גרנדר מסר כי הוא ראה התקהלות ברחוב אבן גבירול, הדבר סיקרן אותו והוא צפה בנעשה. אדם שהיה במקום צעק לעבר אורי אבני "בוגד התבייש". העד מסר כי אחרי אותם דברים ח"כ ברכה המשיך ללכת מולם עם מפגיעים נוספים ונתן "מכת מרפק הגונה" לאדם שהשמיע דברים נגד מר אבנרי.
ההיבטים המשפטיים
12. בתיק זה קבעתי כי בשני האישומים עומדת לנאשם החסינות המהותית ועל כן ביטלתי את אותם אישומים.
בשני האישומים הנותרים התביעה מייחסת לנאשם עבירות תקיפה.
באישומים שבוטלו ייחסו לנאשם עבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והעלבת עובד ציבור.

13. יתכנו מקרים חריגים בהם גם ביצוע עבירות תקיפה יצדיקו קביעה כי הן חוסות תחת כנפי החסינות המהותית.

14. במקרה זה מדובר במעשה אלימות שבוצע לכאורה כלפי אדם עומד שהכעיס את התוקף. כיוון שהשמיע דברים בוטים כלפי מפגין אחר.
אין חולק כי כל אדם זכאי להביע עמדותיו ולעיתיים להביע אותם בצורה בוטה. יחד עם זאת רצוי לשמור על רמה מתקבלת של תרבות בשיח הציבורי ולהימנע מביטויים כגון "בוגד" או "מגעיל".
אין באמור לעיל כדי להצדיק אלימות כלשהי כלפי המביע דעתו באופן בלתי ראוי.

15. כאן המקום להוסיף כי שמיעת ההוכחות, באישום השלישי, במסגרת פרשת התביעה לא שינתה מהותית את המצב שהיה בתחילת הדיון. לכן עם כל הזהירות עלי להדגיש כי היה מקום לטעון את רוב הטענות שנטענו לפני שמיעת הראיות גם בהקשר לאישום השלישי.

16. לאחר שבחנתי את הראיות שהוגשו עד השלב הזה של הדיון, לא מצאתי כי יש הצדקה לקבוע כי במקרה זה חלה החסינות המהותית.

17. באשר לטענת "זוטי דברים", יש מקום לבחון אותה בסיום פרשת ההגנה ולאחר שיקבעו העובדות הסופיות. יתכן שהממצאים הסופיים יצדיקו קביעה כי מדובר ב"זוטי דברים" ואולי אף כי מדובר במקרה חריג שמצדיק לקבוע שהחסינות המהותית חלה.

18. באשר לטענות של הגנה מן הצדק בכל הקשור למחדלי החקירה, התמשכות ההליכים ואכיפה בררנית, החלטתי בשלב זה לדחות טענות אלה.

ניתנה היום, 18 נובמבר 2012, במעמד הצדדים.

1 מתוך 4









פ בית משפט שלום 12318-12/09 מדינת ישראל נ' מוחמד ברכה (פורסם ב-ֽ 18/11/2012)