פסקי דין על ארצי ויין | פסקי דין על avamel holidings ltd. | פסקי דין על ב.ס.ר אירופה | פסקי דין על נחשון קויתי | פסקי דין על קלמן סופרין ואח' |

1157/09 א     13/11/2012




א 1157/09 ארצי ויין, avamel holidings ltd. נ' ב.ס.ר אירופה בע"מ, נחשון קויתי, קלמן סופרין ואח'








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"א 1157-09 ויין ארצי ואחרים.... נ' ב.ס.ר אירופה בע"מ
ואח'





התובעים
1. ארצי ויין
2.
avamel holidings ltd.
ע"י ב"כ עו"ד ברק רון


נגד

הנתבעים
1.
ב.ס.ר אירופה בע"מ
2.
נחשון קויתי
3.
קלמן סופרין
4.
אסף רז
5.
יוסף שטיינמן
ע"י ב"כ עוה"ד יוסף בנקל
ועופר לריש



פסק דין


1.
מבוא


זוהי תביעה כספית.

התובע – ארצי ויין
– (להלן: "התובע") הינו איש עסקים ישראלי שעוסק בארגון וניהול יזמות נדל"ן בארץ ובעולם.

התובעת –
avamel holdings lts


- (להלן: "אוואמל") הינה חברה ציבורית קפריסאית, אשר התובע פועל דרכה ובאמצעותה.

הנתבעת 1 – ב.ס.ר אירופה בע"מ
– (להלן: "הנתבעת 1" ו/או "ב.ס.ר") הינה חברה ציבורית הרשומה בישראל שעיקר עיסוקה בייזום נדל"ן.

הנתבע 2 – נחשון קויתי
– והנתבע 3 – קלמן סופרין – הינם בעלי מניות בנתבעת 1, יחד עם אחרים נוספים. (ראה תדפיס רשם החברות – נספח א' לכתב התביעה).

הנתבע 4 – אסף רז – והנתבע 5 – יוסף שטיינמן – כיהנו כדירקטורים בחברת ליליאום.
lilium sp z.o.o
ׁ (להלן: "ליליאום") הינה חברה בע"מ הרשומה בפולין כשבעלי מניותיה הם כדלקמן:
-
חברת ב.ס.ר אירופה בע"מ
(הנתבעת 1)
-
החברה הצרפתית –

lux chemical ltd
-
חברת לוידס – בבעלותו של מר אהרון פרנקל

לכל בעל מניות היה נציג מטעמו בדירקטוריון:
-
נציג חברת ב.ס.ר (הנתבעת 1) – מר אסף רז (הנתבע 4)
-
נציג חברת

lux chemical ltd
– מר יוסף שטיינמן (הנתבע 5)
-
נציג חברת לוידס -
מר מרק אנטונצ'יק


עתירת התובע הנה: לקבלת כספים המגיעים לו, לטענתו, מכוח הסכם שנחתם ביום 20/2/2007 בין "ליליאום" ל"אוואמל" (להלן: "ההסכם"), שעניינו, בינוי על נדל"ן שנרכש ע"י "ליליאום" בפולין.

חברת "ליליאום", הגם שהיא הצד ל"הסכם", אינה בעלת דין בתביעה הנדונה בפני
.
הסיבה לכך מצוייה בסעיף 10 ל"הסכם" על פיו כל המחלוקת בין "ליליאום" ו"אוואמל" יידונו בהליך של בוררות בלונדון על פי הדין האנגלי.

התובעת "אוואמל" לא פנתה כלל למצות הליך מתחייב זה.

בעדותו מסביר מר ארצי ויין
(התובע 1) המייצג בתביעה זו גם את "אוואמל" (התובעת 2),
כי "אוואמל" לא פנתה להליך מתחייב זה, משיקולים כספיים. כדבריו:


"ש. למה אוואמל לא תובעת את ליליאום?
ת. בשביל לתבוע את ליליאום צריך הון תועפות ללכת לבוררות ואין לה את הכסף".




(עמ' 9).
(ראה גם עמ' 17 לפרוטוקל).

שיקול כלכלי זה, אינו סיבה לאי מיצוי הליך הבוררות לו הסכימו הצדדים במודע ובהבנה את משמעותו, אשר הוסבר והובהר ל"אוואמל" ולארצי ויין
ע"י עורכת הדין גב' קאשייה אשר בדקה את ההסכם על פי בקשתם.

בעת עדותו בביהמ"ש, נשאל על כך ארצי ויין
:

"ש. אני רואה שהגב' קאשייה העירה הערות על ההסכם בין ליליאום לאוואמל לפני חתימתו.
ת. מתוך אספקט של החוק הפולני".

(עמ'
19)

לשאלות ביהמ"ש:

"ש. נשאלת ע"י עוה"ד לגבי ההערות של גב' קאשייה. והיא העירה לך לגבי סעיף הבוררות ושואלת אותך למה אנגליה???? זה יכול להוות בעיה. ואתה השבת לה בכעס, מה זה עסק שלך? מה את מתערבת בכלל? ביקשתי ממך לבדוק את זה? ביקשתי ממך לבדוק דברים אחרים. למה כעסת? למה היית צריך להגיב כך?
ת. אני עשיתי סיכום והיה לנו סיכום דברים שהיה מסוכם בין אסף רז לביני.
...
ש. האם אני יכול להבין מדבריך שהעסק הזה בכלל לא היה צריך לעניין אותה, כי זה היה סיכום בין ליליאום לבין אוואמל.
ת. נכון.
ש. שהבוררות תהיה באנגליה.
ת. נכון אדוני צודק".


(עמ' 26)

התביעה הנדונה היא ניסיון לעקוף את סעיף הבוררות באמצעות טענות לקיומן של עילות ותביעות אישיות נגד הנתבעים.



בהחלטתי מיום 12/7/11 אמרתי בין השאר:

"... המסקנה המתבקשת, לכאורה, כי הצד הטבעי למחלוקת בין הצדדים היא "חברת ליליאום", בוודאי אם בסופו של יום יתברר שלתובעים אין עילת תביעה אישית כנגד הנתבעים בגין "ההסכם" אלא כנגד "חברת ליליאום". הכל אם יוכח שהיתה הפרה של "ההסכם.

אין בכוונתי לברר בתביעה זו את הסכסוך והמחלוקות הקיימות בין "חברת ליליאום".

"חברת ליליאום" אינה צד לדיון. את הסכסוך בין התובעים לבין "חברת ליליאום", יש לברר בבוררות באנגליה על פי הדין האנגלי.

אין בכוונתי
לעקוף את הוראות "ההסכם" ולדון בסכסוך בין התובעים ובין "חברת ליליאום", דרך התביעות האישיות שהוגשו כנגד הנתבעים".

על כן גם נדחתה עתירת התובעים לגילוי מסמכים ספציפי ונאמר:

"המסמכים המבוקשים שייכים ל"חברת ליליאום" ונוגעים להתנהלותה ולעסקאותיה.

מדובר במסמכים שעל פניהם נחזים להיראות כמסמכים חסויים.

אין זה ראוי
להורות על גילוי מסמכים אלו; לרבות מתן אפשרות לעיין בהם ולעשות בהם שימוש לצורך התביעה האישית של התובעים כנגד הנתבעים; עת
"חברת ליליאום" אינה נתבעת בתיק, אינה צד לדיון ולא ניתנה לה הזדמנות להתייחס לתביעה, לנטען כלפיה ולמסמכים עליהם מבקשים התובעים לבסס את טענותיהם נגד "חברת ליליאום" בדרך עוקפת של הגשת תביעות אישיות כנגד הנתבעים, כאשר בבסיס התביעות האישיות עומדת הטענה, ש"חברת ליליאום" הפרה את "ההסכם" עם התובעים".



כל שנותר עתה הוא לברר אם יש לתובעים עילת תביעה ישירה כנגד מי מהנתבעים.

2.
"ההסכם" והתביעות האישיות הנטענות


תביעת התובעים הנה מכוח "ההסכם" מיום 20/2/2007.


"ההסכם" הוא בין חברת "ליליאום" לחברת "אוואמל".


אף לא אחד מן הצדדים הוא צד להסכם זה.

עצם היות הנתבעת 1 ב.ס.ר אירופה בעלת מניות בחברת "ליליאום"; ועצם היות הנתבעים
נחשון קויתי
וקלמן סופרין בעלי מניות בנתבעת 1, אינה הופכת אותם לחברת "ליליאום" ו/או כצד ל"הסכם".
כך הם פני הדברים באשר לנתבעים - אסף רז ויוסף שטיינמן - אשר מונו לנציגים בדירקטוריון מטעם בעלי המניות חברת ב.ס.ר, חברת
lux chemical
וחברת לוידס
.

גם התובע ארצי ויין
אינו צד ל"הסכם" זה.

מאין אם כן זכות התביעה של התובעים כלפי מי מהנתבעים??

בעדותו מנסה התובע להסביר זאת כך:

"ת. התביעה שלי מבוססת על הסכם שהיה ביני לבין נחשון, לבין
קלמן סופרין, אסף רז ויוסי שטיינמן שעשיתי איתם הסכם,
שאמרו שאנחנו נחתום את זה בדרך הזאת עם ליליאום.
ש. אני מבין שאתה טוען לקיומו של הסכם בעל פה בינך לבין הנתבעים.
ת. כן.
ש. מה תוכנו של ההסכם.
ת. התוכן של ההסכם מתמצה בהסכם בין אוואמל לבין ליליאום, ובתנאים שסוכמו בו. אני סיכמתי איתם בעל פה ולא ליליאום
ולא אוואמל".





אין
כל ממש בנטען, בוודאי כאשר התובע ארצי ויין
סותר בעצמו את הנטען ומפריך לחלוטין טיעון זה:


"ת. התנאים סוכמו ביני בשם אוואמל...".

.....

ש. אבל החוזה הזה חתום בין "ליליאום" ו"אוואמל" ולא ב.ס.ר.

ת. לא אמרתי שלא...

...

ש. כלומר אין לך שום חוזה או הסכם כתוב עם אף אחד מהנתבעים.

ת. לא. אין לי.

...

ש. אתה לא חתמת על ההסכם "כ" בשם ארצי ויין
.

ת. לא. מי שחתם זה אוואמל.

...

ת. לא. מי שחתם זה אוואמל.

...

אני לא חתמתי בשם "אוואמל" אני לא חתום על ההסכם.

אוואמל חתמה.

...

ש. אז למעשה לך אין שום חוזה עם אף אחד.

ת. לי ישירות אתם אין שום חוזה בכתב עם אף אחד מהם".





(עמ' 8).


.....

ש. אני רוצה להראות לך את ההסכם בין אוואמל לליליאום – מוצג "כ".

יש הסכם אחר כלשהו בין מי מהתובעים לבין מי מהנתבעים?

ת. לא".




(עמ' 14).

ש. בסעיף 3 בהסכם בעמ' 2 – חובות היועץ – כל החובות האלה מולאו ע"י אוואמל.
ת. הם מולאו על ידי בשם אוואמל. אני הנציג של אוואמל. אני אוואמל פה. כל החובות מולאו ואין חוב שלא מולא".


אני דוחה
את הטענה של ארצי ויין
כי בנוסף לחוזה בין "ליליאום" ל"אוואמל" נכרת
חוזה בע"פ בינו ובין מי מהנתבעים.

אין שחר
ואין הוכחה לטיעון זה.

מהנאמר עולה כי "ההסכם" נחתם בין חברת "ליליאום" לבין "אוואמל" כשאת
חברת "אוואמל" במו"מ מייצג ארצי ויין
ואת חברת "ליליאום" מייצגים הנתבעים
4, 5.

בעדותו מספר מר יוסף שטיינמן מי שכיהן כדירקטור בחברת "ליליאום":

"ת. ליליאום רכשה סופית את הנכס ב-12/6. וכמובן שאחד הדברים הראשוניים שחיפשה ליליאום זה מישהו שינהל את החב'. בין השמות שהועלו הועלה ע"י ב.ס.ר, נדמה לי ע"י נחשון, הצעה למנות את
מר ארצי, ולא היתה לי התנגדות, היה צריך לקבל הסכמה של השותף השלישי, הכוונה למר פרנקל, ושהתקבלה ההסכמה החב' החליטה על מינויו והחב' חתמה הסכם ייעוץ עם חב' אוואמל לבקשתו של ארצי. אנחנו רצינו להתקשר איתו באופן אישי, אבל הוא אמר שהוא מעדיף לעשות את זה דרך חב' אוואמל, מהנימוקים שלו, וליליאום לא ראתה שום סיבה להתנגד לזה, וכך נחתם ההסכם.
ש. מי ניהל את המו"מ מטעם ליליאום לכריתתו של ההסכם בין ליליאום לאוואמל.
ת. ברובו זה נוהל ע"י אסף רז, אני חושב שגם אני לפחות בפעם אחת שדנו בתנאים, השתתפתי גם אני. מר אסף רז הוסמך ע"י ליליאום
לנהל מו"מ.
ש. מה היה תפקידו של אסף רז באותה תקופה בליליאום.
ת. אנחנו כולנו היינו נציגים של בעלי המניות בליליאום, ומונינו לאחר מכן כדירקטורים בחב'".



(עמ' 24).






לשאלות בית המשפט:
ש. איך נוצר הסיכום מה תהיה התמורה שארצי יקבל תמורת הפעילות שלו.
ת. נוהל מו"מ בין ארצי ובעיקר לבין אסף רז, שהובא גם לידיעתנו כמועצת המנהלים, וחב' ליליאום אישרה את ההתקשרות עם אוואמל.
ש. זאת אומרת המו"מ התנהל עם אוואמל באמצעות ארצי, או שהמו"מ התנהל ישירות עם ארצי ובכלל לא עם אוואמל, וארצי רק ביקש שזה יהיה באמצעות אוואמל.
ת. המו"מ התנהל בין ליליאום לבין ארצי, כי החב' רצתה את שירותיו של ארצי כיועץ. ארצי ביקש שהחוזה ייעשה באמצעות אוואמל, וליליאום לא ראתה סיבה להתנגד לכך".


(עמ' 25).
.....
לשאלות בית המשפט:
ש. אחת הטענות של מר ויין שאתם התחייבתם אליו באופן אישי.
ת. מעולם לא ניהלתי עם מר ארצי ויין
מו"מ אישי. כל השיחות היו בשם החב' ".



(עמ' 30).


בעדותו מאשר ארצי ויין
את הנאמר:

"ש. במוצג "יט" – נספח "ב" לכתב התביעה – יש סיבה למה במכתב הזה לא נזכרת העובדה שאת ההסכם עשית עם הנתבעים ולא עם ליליאום. הרי אתה מדווח לאוואמל מה עשית. זה דיווח לאוואמל קודם כל.
ת. אני לא מבין את השאלה שלך. אני ניהלתי איתם מו"מ, עם נחשון, עם יוסף ועם אסף, אני אמרתי להם שאני פועל באמצעות חב' אוואמל, ואתם תחתמו איתם חוזה על פי התנאים האלה, ובלבד שיובטח לכם שאני מבצע את העבודה מטעם אוואמל, והם הודיעו לי שהם מבצעים את זה באמצעות חב' ליליאום, שבהם כל אחד מהם 1/3 בעלי מניות.
....
ש. למה במכתב הזה לא כתוב שבנוסף להתקשרות של אוואמל מול ליליאום, קיימת התקשרות אחרת בינך לבין הנתבעים.
ת. משום שאני לא עורך דין ולא כותב כאלה דברים, אין צורך בזה".



(עמ' 18).

ברי, כי אלו הן העובדות וזו מערכת היחסים בין הצדדים. קרי, "ההסכם" נכרת
בין ליליאום לבין אוואמל, כאשר את המו"מ מטעם/ בשם לילאום מנהלים אסף רז
ויוסף שטיינמן, ומטעם/ בשם אוואמל ארצי ויין
. לא היתה כל התקשרות אישית של
ארצי ויין
עם מי מהנתבעים. על כן גם לא קיים הסכם או תיעוד כלשהו בכתב על התחייבויות אישיות של מי מהנתבעים לארצי ויין
.

הנימוק אותו נותן ארצי ויין
להעדרו של מסמך כזה – "אני לא עורך דין" – הוא נימוק שאיני יכול לקבלו, בוודאי כאשר ארצי ויין
נעזר בעורכת דין – עו"ד קאשייה – בעת המו"מ בין ליליאום ובין אוואמל; אשר הסתיים בכריתת "הסכם" בכתב.

ברי, כי אם היה הסכם כלשהו בין ארצי ויין
ובין מי מהנתבעים, הוא היה מוצא את ביטויו
בהסכם נפרד בכתב, או לחילופין, בחתימתם של הנתבעים על ה"הסכם" בין ליליאום

לבין אוואמל כערבים להתחייבויותיה של ליליאום.

ארצי ויין

העיד על עצמו כאיש שעסק בניהול עסקים רבים בארץ ובחו"ל. קשה לי להאמין ולקבל שהוא לא היה נוהג כך ולא מתעד בכתב, בדרך כלשהי, את ההתחייבות האישית של הנתבעים, אילו אכן הייתה כזו. בוודאי כאשר ארצי ויין
בעצמו אומר כי ההתחייבויות כלפיו הם התחייבויותיה של חברת "אוואמל", ולא של חברת "ליליאום":


"ת. לי ישירות איתם אין שום חוזה בכתב עם אף אחד מהם.

ש. ועם מי כן יש לך חוזה בכתב.

ת. יש לי הסכם עם אוואמל.

ש איפה ההסכם.

ת. זה הסכם של העסקה שמשלמים לי שכר.

ש. איפה הוא.


עו"ד רון:

מוצג "יט" בתיק המוצגים. נספח "ב" לכתב התביעה.






לשאלות בית המשפט:

ש. המוצג הנ"ל זה מכתב ולא חוזה.
ת. נכון. ברגע שאני מנהל מו"מ לקבלת פרויקטים, אני לא היחידי,
אני מודיע על התנאים שסיכמתי, שבתנאים האלה אוואמל תחתום הסכם עם מקבל השירות, שההתנייה בהסכם תמיד היא שאני באופן אישי נותן את השירות, ואז אני מודיע לאוואמל שבמסגרת הזאת,
מה שישולם לי במסגרת ההסכם הזה, זה כך וכך.
ש. כלומר ההתחייבות כלפיך היא של אוואמל.
ת. ההתחייבות שלי כלפי אוואמל, אם היא קיבלה את הכסף.
.....
ש. כך זה לא עובד בבית המשפט. ההתחייבות היא של אוואמל כלפיך ולא של אף אחד מהנתבעים פה. אם אוואמל, כך לדבריך, קיבלה את הכסף מליליאום, היא צריכה להעביר אליך.
ת. נכון.
ש. אתה טוען שליליאום לא העבירה את הכסף לאוואמל.
ת. נכון. וכתוצאה מכך אוואמל לא העבירה אלי.
ש. למה אוואמל לא תובעת את ליליאום.
ת. בשביל לתבוע את ליליאום צריך הון תועפות ללכת לבוררות, ואין לה את הכסף. ואני לא יכול להעמיד את הכסף כי לא שילמו לי ולא לאוואמל מה שמגיע. אפילו הוצאות לא שילמו לי על פי חוזה העסקה.



(עמ' 9, 8).

ת. אני באתי לחב' אוואמל, הבאתי לה את העבודה וההסכם ומה התנאים ואמרתי שמה שישלמו לי זה כך וכך.



(עמ' 13).
.......
ת. אמרתי את זה לנחשון קוויתי ולסופרין קלמן, שאני הגוף שנותן את השירותים, החשבונות יוגשו על ידי אוואמל שמשלמת את שכרי,

אך מתנים שאני אתן את השירותים, וברגע שזה אני לא זה לא מעניין אותם.



(עמ' 16).


ת. ביני לבין אוואמל יש הסכם כללי שאומר שאני עובד מטעמם ונאמר בו כמה אני מקבל".



(עמ' 19).

שאלת בית המשפט – לארצי ויין
:
ש. מה הקשר שלך לאוואמל.
ת. הקשר שלי לאוואמל זה היינו 4-5 חברים יועצים שנתנו אצלינו פעולות יעוץ בחו"ל, ומבחינת נושא של מיסוי והטיפול הנכון,
כולנו טיפלנו דרך חב' אוואמל שהוציאה את החשבונות ושילמה לנו את שכרנו, לפי המוסכם בינינו לבין אוואמל. בכל מה שקשור לחוזים שהבאתי, כמו הסכם עם האנשים האלה, נתתי את ההנחיות ומה התנאים הכספיים לגמור את החוזה.
ש. כלומר, אוואמל בכריתת ההסכם עם ליליאום, פעלה על פי הנחיותיך.
ת. המפורשות.
ש. כאשר את מלוא השכר המגיע לך היית צריך לקבל מאוואמל.
ת. כן.
ש. כלומר, ליליאום היתה צריכה להעביר את השכר לכאורה המגיע לך לאוואמל, ולא ישירות אליך, ואוואמל היתה צריכה להעביר את השכר אליך.
ת. יש להבדיל. לא היה שם שכר. את התמורה לאוואמל ואוואמל העבירה אלי.
ש. ומה היה החלק ואיך התמורה שקיבלה אוואמל בשביל השירותים האלה שהיא נותנת לך.
ת. מהתמורה שאוואמל היתה אמורה לקבל מליליאום, 65% הועברו אלי ו-35% נשארו לאוואמל.
ש. כלומר, למעשה ההתקשרות החוזית היא בין ליליאום לאוואמל.
ת. אמת".



(עמ' 26, 25).


הנה כי כן, הקשר החוזי הוא בין חברת ליליאום ובין חברת אוואמל בלבד.


אין כל חוזה בין ארצי ויין
לבין אף אחד מהנתבעים.


מוסיפים וטוענים התובעים:

"45.
התובעים יטענו כי הנתבעים ו/או מי מהם, שידלו את התובע במרמה לעשות הסכם ולהשיג חתימת התובעת על ההסכם,
וכי דינם כדין מזייף ודין ההסכם כדין מסמך מזוייף.


בהקשר זה, יוסיפו התובעים ויטענו כי הנתבעים ניצלו את קשרי החברות שביניהם ו/או בין מי מהם לבין התובע על מנת לשדלו בדרכי מרמה להביא את התובעת לחתום על ההסכם והכל במטרה לחמוק מתשלום התמורה המגיעה לתובעים בגין פועלם.

46.
התובעים יטענו כי הנתבעים 1-5 הינם המכוונים בפועל את פעולותיה של חברת ליליאום שהנתבעים 4-5 הינם נושאי משרה בה והנתבעת 1 הינה בעלת מניותיה וככאלה, הנתבעים כולם השיגו בשביל ליליאום או מטעמה שירותים מהתובעים באשראי במצג שווא או במרמה אחרת, וליליאום לא שילמה אחר כך בעדו.

47.
התובעים יטענו כי התקשרו בעסקה עם חבריו ומכריו משכבר הימים של התובע, הנתבעים 2-5 וכי עשו כן על סמך התחייבות הנתבעים לשלם לתובעים את שכרם בגין פועלם עבור הנתבעים כולם אשר רימו, הטעו ופעלו במטרה לנשל את התובעים מהתמורה המגיעה להם על פי דין ו/או על פי הסכם.

......

49.
התובעים יטענו כי בניהול המשא ומתן אותו ניהלו הנתבעים עמם בטרם נחתם ההסכם בין התובעת לחברת ליליאום,
פעלו הנתבעים בניגוד לחובתם הקבועה בסעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק חוזים"), בכך שלא נהגו בדרך מקובלת ובתום לב ומשום כך, חייבים הנתבעים לפצות את התובעים בעד הנזק שנגרם להם עקב המשא ומתן או עקב כריתת החוזה".

עוד טוענים התובעים, כי הנתבעים ביצעו כלפיהם עוולות שונות על פי פקודת הנזיקין:
גזל על פי סעיף 52, תרמית על פי סעיף 56, שקר מפגיע על פי סעיף 58, גרם הפרת חוזה על פי סעיף 62 וכן עשיית עושר ולא במשפט בהתאם להוראות סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט 1979.

אני דוחה את הנטען.

התובעים לא הוכיחו אף לא אחת מעילות התביעה הנטענות
.

ניסיון התובעים לתור אחר עילות תביעה רבות, רק מוכיח עד כמה אין ממש בטענות כלפי הנתבעים וכי כל מטרתם נועדה למצוא דרך לעקוף את הליך הבוררות הקבוע ב"הסכם".
לא בכדי בעת עדותו בביהמ"ש לא התייחס כלל התובע 1 לרבות מעילות תביעה אלו ולא העמיד כל בסיס עובדתי להוכחתן.

לא זו אף זו, מהראיות אשר הובאו בפני
, לרבות מפי התובע ארצי ויין
, למדתי:
כי הנתבעים הם אלו אשר בעקבות היכרות עם ארצי ויין
בעבודה משותפת עמו, המליצו בפני
ליליאום להיעזר בשירותיו והעניקו לו את מלוא הגיבוי עד כדי מינויו למנכ"ל ונשיא ליליאום, אשר ניהל בפועל את ענייניה. זאת, למרות שארצי ויין
פעל באמצעות אוואמל, כאשר הוא זה, בהיותו נשיא ומנכ"ל ליליאום, שמעביר לאוואמל תשלום המיועד,
בין השאר, לשלם את שכרו.

דא עקא, שלאחר תקופת עבודה משותפת, לא הייתה מרוצה ליליאום מעבודתו של
ארצי ויין
והיא מימשה את האופציה ש"בהסכם" עם אוואמל לסיום הקשר החוזי עמה, וכפועל יוצא עם ארצי ויין
.

מסביר יוסי שטיינמן:

"ש. מדוע בחודש ספטמבר 2008 ליליאום מקבלת החלטה לסיים את ההתקשרות עם אוואמל, ולפטר את מר ארצי ויין
מתפקידו כנשיאה.
ת. החיים של ליליאום ושלנו כחברי מועצת המנהלים עם מר ארצי היו במשך תקופה לא קלים, ארצי הוא לא טיפוס קל, כך הוא מעיד על עצמו. אבל, כל עוד שהדברים הלכו אפשר היה לסבול אותם.


הבעיה העיקרית שהייתה לחב', שההסכם שנחתם בזמנו בין ליליאום לבין לוט, זה מה שהיה ניתן לעשות, הוא היה הסכם מסובך.
לראיה, לקח למעלה משנה עד שנגמר הנושא בין ליליאום ללוט.
ובעצם מה שליליאום קנתה, היא קנתה קרקע, היא קנתה בניין, והבניין הזה היה מושכר בהסכם לחב' לים, שהייתה בבעלות שלושה גופים: מריוט,
sgs
ולוט. היה להם הסכם בשכירות של הבניין עד 2014, כאשר לוט הייתה זכאית, כמו יתר בעלי המניות לקבל דיבידנדים מליליאום, לפי ההסכם באופן שוטף אם היו מחלקים דיבידנדים הייתה זכאית ל- 75%, ובפירוק או בתום התקופה רק ל-50% כשיעור חלקה בחב'. לוט כחב' תעופה ממשלתית פולנית, הייתה במצב כלכלי לא הכי מבוסס, היו שמועות על פשיטת רגל וכו', המטרה של בעלי המניות הייתה לנסות להסדיר את היחסים עם כל הגורמים. דהיינו, מצד אחד לרכוש מכולם את חלקה בחב' לים, ולהיות בעלי 100% בעלי המניות גם בחב' ליליאום וגם בחב' לים. לרכוש את המניות משלושת השותפים בחב' לים. היה לנו הסכם לרכישת 50% מלוט אבל לא היה הסכם לרכישת החלקים האחרים מהשותפים הנוספים, אשר הייתה להם זכות סירוב ראשונה. בנוסף, ההסכם שנחתם בין מריוט כחב' מנהלת של המלון, לבין לים, היה הסכם גרוע, ונזכור שהוא נחתם ב-1987,
אז מריוט הייתה החב' המערבית הראשונה שפעלה בפולין הבינלאומית, וההסכם היה די דרקוני. אנחנו ידענו זאת וזה מה שקנינו, ואחת המטרות שלנו הייתה לנסות להגיע לשיפור ההסכם עם מריוט,
או להוציא אותם או לעשות עימם הסכם משופר. בנוסף לדברים שציין מר ארצי, הטריוויאלים שעשה בחב', גם הוא טיפל מעבר להשגת האישור לבניין החדש, הוא טיפל גם בצורה אינטנסיבית בניסיון להסדיר את היחסים עם מריוט ועם לוט ועם
sgs
. דא עקא, שבמקום להסדיר את היחסים הם הלכו והסתבכו עד כדי כך שמועצת המנהלים והבעלים חשבו שאנחנו עומדים לאבד את כל הפרוייקט, נדמה לי לקראת ספטמבר, הוציאה מריוט תביעה בפולין לביטול ההסכם שליליאום רכשה מלוט את הבניין. ועמדנו בפני
מצב שבו חב' לוט הודיעה שהיא לא מוכנה להמשיך את המו"מ בגלל היחסים, ועמדנו בפני
סכנה שכל הנכס הגדול הזה ישתבש.


והיו הרבה דיונים במועצת המנהלים ובאסיפות בעלי המניות,
והחלטנו שחייבים לנצל את האפשרות הקיימת בחוזה להפסיק את ההתקשרות בין ליליאום לאוואמל והמינוי של ארצי כדירקטור בחב', ולנסות להציל את מה שניתן. ואכן, הצלחנו בכך לאחר מכן".



(עמ' 25, 24).


בעדותו אומר התובע ארצי ויין
:


"ת. ...קיבלתי מכתב ואומרים לי שמפטרים אותי... פיטרו אותי,
מה אני אעשה? סוכם בחוזה שהם יכולים לפטר אותי תוך 90 יום,
לא יכולתי לתבוע אותם על הפיטורין. אמרתי פיטרתם אותי.

ok
תשלמו על מה שמגיע לי.

ש. כשאתה אומר בחוזה שהיתה להם זכות כזאת, בסעיף 2, 3 בהסכם נספח "כ".
ת. לזה אני מתכוון".




(עמ' 21).

סעיף 2 ל"הסכם" הייעוץ דן באופציות לסיום ההתקשרות בין הצדדים:

א. לאחר 12 חודשים (שנה) מיום 7/2/2007 (
effective date
ָ)
יכולים הצדדים להפסיק את ההתקשרות ובלבד שניתנה על כך הודעה בכתב לצד השני – 90 יום מראש. (סעיף 2.3 ל"הסכם").

ב. על אף האמור, חברת ליליאום רשאית להפסיק את מערכת היחסים באופן מיידי וללא התראה מוקדמת בגלל סיבות המנויות בסעיף 2.5 להסכם. (סעיף 2.4 ל"הסכם"). הסיבות – רובן ככולן – תלויות וקשורות במילוי תפקידו של היועץ, מר ארצי ויין
.

ג. במקרה של סיום ההתקשרות בשל אחת מאותן סיבות המנויות בסעיף 2.5, לא יהיה ליועץ (ארצי ויין
) תלונה/טענה כלפי חברת ליליאום
(סעיף 2.6 ל"הסכם").

ללמדך, שהפסקת הקשר עם חברת אוואמל ופיטורי התובע שנעשו ע"י ליליאום,
היו משיקולים ענייניים ונעשו כדין בהתאם לאופציה שניתנה לכך ב"הסכם".

יש להניח שאם ליליאום, בעלי מניותיה והדירקטורים, היו מרוצים מעבודתו של ארצי ויין
, הם לא היו מפסיקים את הקשר עם אוואמל ומפטרים את ארצי ויין
. בוודאי שלא היו נוהגים כך אם נכונה הייתה טענתו של ארצי ויין
כי הוא קידם את חברת ליליאום להצלחות.
כנראה שלא כך הם פני הדברים והעובדות הן כמתואר ע"י יוסי שטיינמן.

אם לאוואמל או לארצי ויין
יש טענות כלשהן על הפסקת הקשר החוזי או על תשלום כלשהו המגיע להם, עליהם להפנות תביעותיהם כלפי ליליאום, במסגרת הליך הבוררות הקבוע "בהסכם", ולא לנסות "לעקוף" הליכים אלו, באמצעות תביעות אישיות חסרות כל בסיס כלפי הנתבעים ללא כל עילת תביעה נגדם.
במסגרת הליך בוררות זה, יתבררו כל הטענות ההדדיות של הצדדים, לרבות טענת ליליאום כי אוואמל אינה זכאית ל"שכר הצלחה" היות והפרוייקט עדיין לא בוצע; וכי יש קשיים במימוש הזכויות; כך גם טענת ליליאום כי על פי סעיף 6.2 ל"הסכם":

"... הייתה התובעת זכאית לשכר הצלחה רק לאחר שיוחזרו לכל בעלי המניות של ליליאום כל הסכומים שהושקעו על ידם בפרוייקט, בכללם החזרי ריבית והוצאות מימון...".


כנטען בדברי הסיכום:

"משלא הוחזרו לכל בעלי המניות השקעתם בסך כולל של 118 מיליון יורו בתוספת ריבית ומשלא נפרעו הלוואות כל בעלי המניות, פשיטא כי לא התקיימו בענייננו התנאים לתשלום שכר ההצלחה. בהתאם, העובדה שבעלת מניות בליליאום העבירה את מניותיה בליליאום לצד שלישי אינה מלמדת, ולו בדוחק, כי התקיימו התנאים הנקובים בסעיף 6.2 להסכם, בגדרו נקבעו התנאים לתשלום דמי הצלחה ומשכך אין בה כל רלבנטיות להכרעה בתיק זה. הרבה למעלה מן הצורך, הגם שאין בכך כל רלבנטיות, יוער כי נכון למועד הגשת תוספת זו עדיין נכונים דבריו של מר שטיינמן אשר העיד ודבריו לא נסתרו, כי זכויות הבניה טרם מומשו ואף לא ברור אם ניתן לממשן, ולכן לא ניתן לטעון לתועלת שנצמחה אף לליליאום מהמיזם בפועל, כפועל יוצא ממימוש אותן זכויות, ובוודאי שלא ניתן לאמוד אותן טרם מימושן...".


3.
סוף דבר


אני דוחה את התביעה.

אני מחייב את התובעים, ביחד ולחוד, לשלם לנתבעים יחדיו את הוצאותיהם,
לרבות שכ"ט עו"ד, בסך כולל של 50,000 ₪.

ניתן היום,
כ"ח חשון תשע"ג, 13 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.



-






א בית משפט מחוזי 1157/09 ארצי ויין, avamel holidings ltd. נ' ב.ס.ר אירופה בע"מ, נחשון קויתי, קלמן סופרין ואח' (פורסם ב-ֽ 13/11/2012)