פסקי דין על סולל בונה בניין ותשתיות | פסקי דין על אריה חברה לביטוח | פסקי דין על אינג'ינר דב יהלום | פסקי דין על נגה חברה לביטוח | פסקי דין על עזבון המנוח אחמד עבד אלחמיד ז"ל | פסקי דין על עבד אלחמיד מודיב | פסקי דין על ח'תאם מוחמד ח'לף | פסקי דין על פריד עטאללה |

1494/04 ברע     16/08/2004




ברע 1494/04 סולל בונה בניין ותשתיות בע"מ, אריה חברה לביטוח בע"מ, אינג'ינר דב יהלום, נגה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח אחמד עבד אלחמיד ז"ל, עבד אלחמיד מודיב, ח'תאם מוחמד ח'לף, פריד עטאללה




3
בתי המשפט

ברע001494/04
בית משפט מחוזי חיפה
16/08/2004
תאריך:
כב' השופטת ברכה בר-זיו

בפני
:

1. סולל בונה בניין ותשתיות בע"מ

2. אריה חברה לביטוח בע"מ

3. אינג'ינר דב יהלום

4 נגה חברה לביטוח בע"מ

בעניין:
המבקשים
י. אסולין ואח'

גושן ואח'
צבי רפפורט ואח'
ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1. עזבון המנוח אחמד עבד אלחמיד ז"ל

2. עבד אלחמיד מודיב

3. ח'תאם מוחמד ח'לף

4. פריד עטאללה


המשיבים
מ. טנוס ואח'

ע. דוקאן
ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
1. 1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופט א. גנון) מיום 29.4.04 בבש"א 7717/04 (ת.א. 4580/01).

2. 2. המשיבים הגישו נגד המבקשים תביעה לפיצוים בגין נזקי גוף שנגרמו להם , לטענתם, עקב תאונה מיום 29.4.99, בה נהרג המנוח אחמד אלחמיד מודיב אבו סהיון ז"ל , שעזבונו הינו המשיב מס' 1.במהלך הדיון התובענה, ועוד טרם הוכרעה שאלת החבות בין המבקשים, הגיעו הצדדים להסדר דיוני בענין גובה הנזק . בהחלטה מיום 22.2.04 קבע כבוד השופט גנון "רשמתי לפניי את ההסדר הדיוני ואני נותן לא תוקף של החלטת בית המשפט".

3. 3. בתאריך 5.4.04 פנו המשיבים לבית המשפט וביקשו לבטל את ההסדר הדיוני, וזאת בעקבות פסק הדין בע"א 140/00 עזבון המנוח מיכאל אטינגר נ. החברה לשיקום ופיתוי הרובע היהודי ואח' (להלן "הלכת אטינגר"). המבקשים התנגדו לבקשה וטענו כי המדובר בהסכמה מהותית ולא דיונית, ועילות הביטול הן אלה החלות לגבי הסכם שנכרת בטעות - מה שאינו נכון בעניינננו.

4. 4. בהחלטה מיום 29.4.99 קבע כבוד השופט גנון כי המדובר בהסכם דיוני בלבד "וכי יהיה זה בלתי ראוי ובלתי צודק להימנע מביטול ההסדר ולאפשר לתובע לתקן את תביעתו". לפיכך, ביטל כבוד השופט גנון את ההסדר הדיוני והתיר למשיבים לתקן תביעתם. החלטה זו היא נשוא הבקשה שבפני
.

5. 5. לאחר שבחנתי את טענות ב"כ הצדדים בבקשה והתגובה, החלטתי ליתן למבקשים רשות ערעור ולדון בערעור על פי הרשות שניתנה.

6. 6. גם בבקשה שבפני
חזרו מהבקשים וטענו כי המדובר בהסכמה "שבמהות" ולא בהסכמה" דיונית" . כן טענו כי הלכת אטינגר חלה לעתיד לבוא ולא למפרע, ובכל מקרה אין להחילה על תביעת המשיבים.

באשר לביטול הסכמה מהותית טוענים המבקשים כי הדבר ניתן להעשות רק במקרה של "טעות" , ובענייננו, לכל היותר מדובר בטעות בכדאיות העיסקה, שאינה מקנה זכות ביטול.

7. 7. המשיבים טענו בתגובתם כי יש בהלכת אטינגר משום שינוי מהותי ומשמעותי של הנסיבות שהיוו בסיס הסדר - דבר המצדיק ביטולו. עוד טענו כי בימ"ש מוסמך לשנות כל החלטה שנתן,כל עוד לא ניתן

פסק דין
בתובענה והוא לא סיים מלאכתו. המשיבים גם מבקשים שלא להתערב בהחלטת בית המשפט קמא משיקולי מדיניות, כאשר שלילת הזכות לתבוע ולקבל ראש נזק כזה, שהוכר בפסיקה, גורם להם עולל משווע.

8. 8. בהחלטה מיום 22.2.04 קבע כבוד השופט גנון מפורשות כי ההסכמה אליה הגיעו הצדדים, לפיה "ישולם לתובע סך של 100,000 ₪ כולל שכר טירחה והוצאות הסכום ישולם בתוך 30 לאחר מתן פסק הדין" הינה "הסדר דיוני" ולו הוא נתן תוקף של החלטה. יחד עם זאת למקרא ההחלטה ברור כי המדובר "ב

פסק דין
חלקי" בשאלת הנזק , שכן המשך הדיון במתכונת עליה הסכימו הצדדים - הגשת סיכומים בשאלת האחריות בלבד - אין בו כדי לשנות ענין זה.

בספרו של ד"ר אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, עמוד 268 נאמר בכגון דא:

"ההבחנה בין

פסק דין
חלקי לבין החלטה הניתנת באחד משלבי הדיון, אינה ברורה תמיד. המפתח להבחנה בין

פסק דין
חלקי לבין החלטה הניתנת באחד משלבי הדיון, בין אותם בעלי דין, נעוץ בסעד המבוקש מבית המשפט. אם בית המשפט פוסק לבעל דין את מלוא הסעד אותו ביקש מבין כמה סעדים העומדים לדיון, וסעד זה עומד בפני
עצמו אף אם לא הסתיים הדיון בתובענה כולה,הרי שמדובר ב

פסק דין
חלקי. במלים אחרות: כאשר ההחלטה המעניקה את מלוא הסעד המבוקש מבין כמה סעדים העומדים לדיון, אינה מהווה נדבך או שלב ביניים בקביעת הסעד הסופי - והמשך הדיון בתובענה אין בו כדי להביא לשינוייה או לביטולה של ההחלטה האמורה - הרי לפנינו

פסק דין
חלקי. במלאכת ההבחנה והזיהוי של "ההחלטה" לעומת "

פסק דין
חלקי" אין להסתייע בכותרת שנתנה הערכאה הדיונית, אלא יש לבחון את תוכן הדברים לגופו של ענין. המפתח להבחנה נעוץ בסעד המבוקש מבית המשפט. אם פסק בית המשפט את הסעד שהתבקש, וסעד זה עומד בפני
עצמו כענין שנפסק, בבחינת סוף פסוק בנוגע לאותו סעד, הרי מדובר ב

פסק דין
חלקי".

מדברים אלה עולה מפורשות כי החלטת בית משפט קמא שמה סוף פסוק למחלוקת בין הצדדים בשאלת גובה הנזק, ולפיכך יש לראות בהסדר בין הצדדים משום "הסדר מהותי" ולא "הסדר דיוני" בלבד. אוסיף ואציין כי ניתן לראות הסדר דיוני ככזה שסטיה ממנו עלולה לגרום לאי נוחות דיונית בלבד ( וראה:ע"א 4384/90 - שמעון ואתורי 2. ויקטור נ' בית החולים . פ"ד נא(2), 171 ) בעוד שבענייננו ברור כי ביטול ההסכם עלול לגרום לשינוי זכויות מהותי מעבר לנוחות הדיונית.

לפיכך , אני מקבלת טענת המבקשים כי ההסכם אליו הגיעו הצדדים הינו מהותי ולפיכך יש לבחון דרכי ביטולו.

9. בשים לב לעובדה שהמדובר ב

פסק דין
חלקי בהסכמה - יש להחיל על ביטולו את דיני ביטול

פסק דין
בהסכמה. ענין זה נדון בהרחבה על ידי כבוד השופט אור בע"א 2495/95 - הדס בן לולו נ' אטראש אליאס ואח' . פ"ד נא(1), 577ע"א 2495/95 - הדס בן לולו נ' אטראש אליאס ואח' . פ"ד נא(1), 577 שקובע בסיפא לפסק הדין,בעמ' 602-603 בהאי לשינא:

"סיכום ויישום.
מהי, אם כן, הגישה העקרונית העולה מן הניתוח שעשינו? מדברינו עולה בבירור, כי אין מקום לקבל טענה של טעות כל אימת שמתברר בדיעבד לניזוק כי נזקו גדול מן הפיצוי עליו הוסכם בהסכם הפשרה. פתרון כזה אינו מתיישב עם ציפיותיהם הסבירות של הצדדים, אף לא עם חלוקת הסיכונים הרגילה בהסכמים מסוג זה. כאמור, אלה מחייבים התערבות בפשרות רק מקום בו קיים אינטרס מכריע, המחייב זאת. עם זאת, הסכמי פשרה אינם הרמטיים לחלוטין. דיני הטעות חלים עליהם. מתי, אם כן, נאמר כי נפלה בהסכם כזה טעות אופרטיבית אשר עשויה להצדיק את ביטולו?
עלינו לעצב פיתרון אשר יתיישב עם שיקולים אלה. בעשותנו כן, נזכור כי דיני הטעות "מתערבים בהסדרים של חלוקת הסיכון במקרה של ערעור הנחות היסוד של הצדדים...." (פרידמן וכהן בספרם הנ"ל, בעמוד 724). בהקשר זה קבע השופט ברק בע"א 719/89 מחצבות חיפה בע"מ נ' חנ-רון בע"מ פ"ד מו (313 (3 כי יהיה מוצדק להפעיל את אחד המכשירים להתערבות בחלוקת הסיכונים בין הצדדים, רק מקום בו התמוטט המערך החוזי . אומר השופט ברק (בפיסקה 9):

".......אכן, בית-המשפט אינו מתערב לשנות את חלוקת הסיכונים שהצדדים קבעו ביניהם, גם אם חישוביו של אחד הצדדים לא עלו יפה. בית-המשפט מתערב - באחד הכלים המשפטיים הלגיטימיים העומדים לרשותו - כדי להחזיר את האיזון החוזי מקום שהוא התערער בשל התרחשות אירועים שמעבר לסיכונים שהצדדים נטלו על עצמם, ואשר מביא להתמוטטות המערך החוזי."

כהן ופרידמן מבטאים גישה דומה בפרשנותם לסעיף 14(ב) לחוק החוזים, באמרם כי "ניתן להניח שבית משפט לא ישתמש בשיקול דעתו לבטל החוזה , אלא אם מדובר בטעות חמורה ביותר (לפי מבחן אובייקטיווי), וזאת בין אם הדבר נאמר בסעיף במפורש ובין אם לאו( "בעמוד 674; ההדגשה הוספה). גם dobbsמתבטא ברוח זו באמרו כי (בעמוד 714):

"when the injury is either not serious at all or not grossly worse than the parties anticipated, there is no good reason for setting aside the release".

גישה דומה ננקטה בשאלה קרובה, אותה הזכרנו לעיל, היא הסוגיה בדבר הבאת ראיות נוספות בערעור בתביעות לפיצויים בגין נזקי גוף. ראינו, כי הפסיקה באותה סוגיה עמדה על אי הוודאות האינהרנטית לקביעת הפיצוי בגין נזקי גוף. על רקע זה, נקבעה אמת מידה המגבילה את האפשרות להביא ראיות נוספות בערעור, רק לאותם מצבים קיצוניים בהם נשמט הבסיס מתחת להכרעה המקורית.

ברוח זו, אמרתי בענין טויטו הנ"ל כי (בפיסקה 5):

"....בית המשפט שלערעור יטה להתיר הבאת ראיות נוספות בערעור במשפטי נזיקין, מקום שמתברר כי כל הבסיס שעל יסודו נערך חשבון הפיצויים בערכאה הראשונה התערער ...... המדובר במקרה בו חל, בלשונו של השופט בייסקי בע"א 121/86 הנ"ל, 'שינוי נסיבות קיצוני", שינוי בלתי צפוי אשר משמיט את הקרקע מתחת לחישוב הפיצויים כפי שנערך בערכאה הראשונה' ". ובפרשה אחרת הבהרתי, כי:

"...שינוי נסיבות קיצוני המשמיט את הקרקע מתחת לחישוב הפיצויים יהיה, בדרך כלל, שינוי בלתי הדיר של הנסיבות. לא שינוי בכיוון מסוים אשר יכול להשתנות בעתיד בכיוון ההפוך, אלא כזה שמנציח מצב אשר יש עמו שינוי של קבע, מצב חדש המשמיט את היסוד על פיו חושבו הפיצויים"
(ע"א 178, אבישר נ' פייזקום (ישראל) בע"מ דינים עליון לה 178, בפיסקה 8)".

10. ולענייננו - לו עסקינן בבקשה לביטול

פסק דין
סופי בתובענה - ברור לי לחלוטין כי לא היה מקום לבטלו לאור הלכת אטינגר. ואולם- אל נשכח כי עקרון "סופיות הדיון" לא התקיים בענייננו וטרם ניתן

פסק דין
השם קץ לכל ההתדיינות בין הצדדים. לפיכך, בנסיבות שכאלה, יש להחיל דווקא את פסק דינו של כבוד השופט אור (שאוזכר על ידו לעיל) בע"א 597/89 - טויטו יוסף ו-2 אח' נ' כמאל דוד ואח' . פ"ד מז(2), 784 בבקשה להבאת ראיות נוספות בערעור, בעמ' 833-834:

"בקשה להבאת ראיות נוספות בערעור נידונה גם בע"א 545/88, שגבו"הסנה" חברה ישראלית לביטוח נ' שגב (טרם פורסם). הבקשה שם היתה להביא ראיות על כך שהנפגעת בתאונה פוטרה מעבודתה. בין יתר השיקולים לדחיית הבקשה, אמרתי שם:

"ראוי בדרך כלל לשמור על הכלל, שהפיצויים בגין נזקי גוף נקבעים על פי המצב הקיים וכפי שניתן לצפותו ביום פסק הדין בערכאה הראשונה.
מטבע הדברים, צפויים שינויים מיום פסק הדין ועד להכרעה בערכאת הערעור. אם ראוי היה בכל פעם להביא ראיות על אשר אירע בין מועד פסק הדין בערכאה הראשונה לבין מועד פסק הדין בערעור ולשנות את פסיקת הערכאה הראשונה בהתחשב בכך - כמעט בכל תיק היה מקום להתיר הבאת ראיות נוספות ופתיחת העניין מחדש. דבר זה אינו ראוי, ובודאי אינו רצוי" (שם, בפיסקה 5 של פסק הדין).

זה הכלל. אך לכלל זה יש חריג, והוא שבית המשפט שלערעור יטה להתיר הבאת ראיות נוספות בערעור במשפטי נזיקין, מקום שמתברר כי כל הבסיס שעל יסודו נערך חשבון הפיצויים בערכאה הראשונה התערער (ראו בספרו הנ"ל של זוסמן, פיסקה 662 בעמוד 803). המדובר במקרה בו חל, בלשונו של השופט בייסקי בע"א 121/86 הנ"ל, "שינוי נסיבות קיצוני", שינוי בלתי צפוי אשר משמיט את הקרקע מתחת לחישוב הפיצויים כפי שנערך בערכאה הראשונה

" מסקנתי על סמך כל האמור לעיל היא, שעובדת מותו של המנוח סמוך לאחר מתן פסק הדין בערכאה הראשונה היא מסוג העובדות שיש להתיר הבאת ראיות להוכחתה בערכאת הערעור. עובדה חשובה זו גם הוכחה בהצהרת בא כוח העיזבון ואין חולק עליה. המתבקש ממנה הוא, שיש הצדקה להתערבות ושינוי בפסק הדין שניתן בערכאה הראשונה. השינוי הוא במובן זה שהמערערים אינם חייבים בפיצוי עיזבון המנוח על נזק שעלול היה להגרם למנוח לאחר מועד פטירתו, אלמלא נהרג בתאונה השניה. את הנזקים שלאחר מועד זה יוכלו העיזבון ותלויי המנוח לתבוע, על פי ההלכה שבפרשת עיזבון חננשוילי, מהאחראים לפיצויים בגין התאונה השניה"

11. גם בבג"צ 221/86 אליעזר כנפי נ. בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מא(1) 469 , אליו הפנו המשיבים בתגובתם, התיר בית המשפט למערער לחזור בו מהסכמה (מדרך היוון קצבה בה בחר בעבר) לאור שינוי ההלכה, כאשר הוא קובע במפורש כי מדובר בטעות המצדיקה ביטול ההסכמה - בניגוד לנטען על ידי המבקשים בבקשתם ועוד האו קובע לענין חלות ההלכה החדשה (בעמוד 480) כי:

"כאשר ערכאה שיפוטית קובעת הלכה, תוקפה של זו, בדרך כלל, הוא למפרע: פרופ' א. ברק, "חקיקה שיפוטית", "משפטים" י"ג 51 ,25. לשון אחרת, ההחלטה המפרשת הוראת חוק היא מעצם טיבה וטבעה דקלרטיבית. פעולתה איננה רק מכאן ולהבא, אלא בגדר הצהרה על מובנו של דבר החקיקה מאז ומעולם. משמעות הדבר היא, שיש להתיחס לפירוש שקבעה ההלכה בעניננו כאל פירוש שהיה קיים למן חקיקתו של סעיף 70(א) לחוק הנ"ל. זה כוחה של ההלכה הפסוקה אך גם חולשתה, שכן היא פוגעת לעתים בציפיות של אלה שפעלו על סמך הפירוש הקודם (ברק, שם, ע' 73 וראה גם ג. טדסקי, "הלכה לעתיד", מתוך מסות במשפט ע' 25 ואילך).

12. אוסיף ואציין כי בענייננו צדק בית המשפט קמא בקביעתו כי שיקולי הצדק הם המנחים בענין זה להעתר לבקשת הנמשיבים - ושיקולי אלה עולים כקו מנחה גם מהלכת בג"צ 221/86 הנ"ל.

13. אשר על כן - אני דוחה את הערעור.

14. המבקשים, ביחד ולחוד, ישלמו למבקשים, ביחד ולחוד, שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ ומע"מ.

15. המזכירות תעביר למשיבים , באמצעות בא כוחם, את הפקדון על חשבון שכר הטירחה.

ניתן היום כ"ט באב, תשס"ד (16 באוגוסט 2004) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

מותר לפרסום מיום 16/08/2004.

ב. בר-זיו, שופטת

001494/04ברע051 עדי שטרית








ברע בית משפט מחוזי 1494/04 סולל בונה בניין ותשתיות בע"מ, אריה חברה לביטוח בע"מ, אינג'ינר דב יהלום, נגה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח אחמד עבד אלחמיד ז"ל, עבד אלחמיד מודיב, ח'תאם מוחמד ח'לף, פריד עטאללה (פורסם ב-ֽ 16/08/2004)