פסקי דין על איתי כהן | פסקי דין על המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול)

4787-03/12 א     23/11/2012




א 4787-03/12 איתי כהן נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול)








בית משפט השלום בפתח תקווה



ת"א 4787-03-12 כהן נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול)







בפני

כב' השופטת
אשרית רוטקופף


תובע

איתי כהן


נגד


נתבעת

המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול)




פסק דין



1.
התובע יליד 27.3.1972, נפגע בתאונת דרכים ביום 16.11.2009, עת רכב על קטנוע מ"ר 5990668 המבוטח בביטוח חובה על ידי הנתבעת.

אין מחלוקת בשאלת החבות והכיסוי הביטוחי והצדדים חלוקים בשאלת הנזק בלבד.

התאונה הינה תאונת עבודה והוכרה על ידי המל"ל.

2.
ממקום התאונה פונה התובע באמבולנס לבית החולים איכילוב, שם נבדק בחדר מיון.

בבדיקתו אובחנה רגישות בשרירי הצוואר, גב תחתון ופצעי שפשוף באמה הימנית ובכף יד שמאל.

התובע טופל ושוחרר לביתו עם הוראות למנוחה, טיפול תרופתי והמשך טיפול בקופת החולים.

התובע המשיך בקבלת טיפול במרפאת טראומה בבית החולים "שיבא", שם הומלץ לו על טיפול פיזיותרפי ותרופתי. לאחר מכן המשיך התובע בקבלת טיפול בקופת החולים באמצעות רופא משפחה, אורטופד ונוירולוג.

לאחר כ-11 חודשים הופנה התובע לייעוץ פסיכיאטרי בקופת החולים.

3.
עובר לתאונה עבד התובע במשך כ-20 שנה בחב' "ייצוא חב' להשקעות בע"מ".

התובע עבד בחברה כשליח על קטנוע, נהג מנהל החברה וכן ביצע עבודות פקידותיות.

התובע עבד בהיקף של 7 שעות ביום, מהשעה 08:00 עד השעה 15:00.

לאחר התאונה נעדר התובע למשך 6 ימים מעבודתו ולאחר מכן, שב לעבודה בחברה, אולם, לטענתו, לאחר התאונה חלה ירידה ניכרת בתפקודו בעבודה, התנהלותו איטית ולא ממוקדת והוא מרבה להיעדר מעבודתו.



4.
הנכות הרפואית:

התובע הגיש תביעה לקביעת דרגת נכות
מעבודה למל"ל.

וועדה רפואית לעררים, אשר בדקה את התובע, קבעה לתובע נכויות כדלקמן:
·
נכות פסיכיאטרית בשיעור 10% לפי סעיף 34ב לתקנות המל"ל.
·
נכות בגין תסמונת הפיברומיאלגיה בשיעור 10% לפי סעיף 35(1)(ב) לתקנות המל"ל.

סה"כ נקבעה לתובע נכות משוקללת, כתוצאה מהתאונה, בשיעור 19% לצמיתות.

הנתבעת חולקת על אופן קביעת הנכות על ידי הוועדה הרפואית לעררים.
יודגש כי לא הוגשה על ידי הנתבעת בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת
המל"ל.
הנתבעת טוענת כי הוועדה שגתה עת העניקה לתובע נכות פסיכיאטרית ונכות נוספת בגין מחלת הפיברומיאלגיה וזאת, לאור האמור בחוות דעת הפסיכיאטר, אשר בדק את התובע כיועץ חיצוני לוועדה הרפואית של המל"ל.

ד"ר יהודה ברוך, אשר בדק את התובע מטעם המל"ל, ביום 14.12.2011, כתב בחוות דעתו כדלקמן:
"יש לציין כי באם תינתן נכות בגין הפיברומיאלגיה
יש לכלול את הנכות הנפשית בתוך נכות זו, כי הרי פיברומיאלגיה היא תסמונת המורכבת מאספקטים נפשיים וגופניים".
קביעתו של ד"ר ברוך עמדה בפני
הוועדה הרפואית לעררים, אשר קבעה כדלקמן:
"הוועדה ראתה את חוות דעת ד"ר ברוך, פסיכיאטר, שקבעה 10%, הוועדה מקבלת את חוות דעתו, נכות 10% לפי 34ב".
לטענת הנתבעת נפלה שגגה אצל רופאי הוועדה, אשר לא קראה את חוות הדעת ועל כן, העניקה בטעות נכות בגין פיברומיאלגיה וגם בגין הנכות הפסיכיאטרית.

יש לדחות את טענת הנתבעת.

המחוקק קבע דרך אחת ויחידה לסתירת קביעת וועדה רפואית של המל"ל, המחייבת בהתאם לסעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים התשל"ה- 1976.

דרך זו הינה הגשת בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל.







בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה – 1975 קבע המחוקק:
6
ב.
נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו.

ההלכה בעניין זה הודגשה בע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חב' לביטוח בע"מ נ. טיארה, פ"ד מה(4) 77, 82:

"יש להתיר להביא ראיות לסתור רק אם ראוי הדבר. ראיות לסתור מיועדות

למקרים מיוחדים וחריגים בלבד... כדי שיותר להביא ראיות לסתור, לא די

בעובדה שיש מומחה
רפואי או מומחים רפואיים הסוברים אחרת משסבורה

הייתה הוועדה הרפואית, אפילו אם הפער בין מה שסבורה הוועדה הרפואית

לבין מה שסוברים המומחים הרפואיים הינו גדול... פסיקתו העקבית של בית

משפט זה היא שיש למעט במתן רשות להביא ראיות לסתור על פי הסיפא

של סעיף 6ב' ולצמצם את ההיתר למקרים נדירים בלבד"

הנתבעת בחרה שלא לנקוט בדרך זו וסבורה כי מסמכותו של בית המשפט לפרש את קביעות הוועדה או יועץ חיצוני לוועדה
ולא היא.
הנתבעת מבקשת להתעלם מהלכות ברורות שנקבעו על ידי בית המשפט העליון בדרך של אי הגשת בקשה להתיר הבאת ראיות לסתור ואת זאת לא יעלה על הדעת לאפשר.

בנוסף באם הייתה מוגשת בקשה והיה ובית המשפט היה נעתר לבקשה, כפועל יוצא מכך היה ממונה מומחה רפואי.
והנה מבקשת הנתבעת מבית המשפט לשלול מהתובע את הנכות שנקבעה לו, אף ללא מינוי מומחה.
ברי כי אין לשעות לדרך זו, אשר אינה מעוגנת בחוק ובפסיקה.

למעלה מן הצורך אציין כי אינני סבורה כי נפלה שגגה בפני
הוועדה הרפואית.
סעיפי
הלקויים בתקנות המל"ל קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה, מייחסים נכות נפרדת בגין הבעיות הראומטיות המיוחסות לתסמונת הפיברומיאלגיה ולנכות הנפשית.
בגין כל ליקוי, זכאי הנפגע לנכות, בהתאם לסוג הליקוי ולא ניתן לטעון כי עסקינן בנכויות חופפות ואף הפסיכיאטר, ד"ר ברוך, לא כתב כך.
אם היה סבור כי מדובר בנכות חופפת, היה מציין זאת ברחל בתך הקטנה, ולא בכדי לא עשה כן.
תסמונת הפיברומיאלגיה גורמת לסימפטומים שונים, לרבות בעיות נפשיות ונראה כי לכך התכוון ד"ר ברוך.

בנסיבות אלו, אין לקבל טענת הנתבעת והנני קובעת כי נכותו הרפואית של התובע, כתוצאה מהתאונה, הינה בשיעור 19% לצמיתות.

5.
הנכות התפקודית:

התובע התלונן כי הינו סובל מהפרעות שינה, עייפות תמידית, הפרעות בריכוז, ירידה בזיכרון, חרדות, דיכאון, סחרחורות, כאבים בכל הגוף הגורמים לתפקוד ירוד בעבודתו בצורה משמעותית.

מטעם התובע זומן לעדות מר עובד בן עוזר, שהינו ממייסדי חב' ייצוא וחבר דירקטוריון.
מר בן עוזר, העיד כי התובע עובד בחב' עד היום במשך 24 שנה.
מר בן עוזר, העיד כי התובע אדם פיקח, מסור, בעל יכולות גבוהות מאוד וזאת, עד התאונה.
לטענתו, לאחר התאונה, התובע לא הופיע זמן רב לעבודה, ביקר בבתי חולים, עבר בדיקות, נזקק לכמויות גדולות של תרופות ולעיתים קרובות נעדר מהעבודה.
את עבודת השליחויות עובר לתאונה ביצע התובע באמצעות אופנוע ולאחר התאונה האופנוע נפגע ומאחר והתובע מתלונן שאינו יכול ללכת, הוא מבצע רק חלק מעבודת השליחויות. אם מדובר בשליחות קרובה התובע הולך רגלית ולשליחות רחוקה משתדלים להקל עליו ומאפשרים לו לקחת מוניות.
לטענת מר בן עוזר, התובע עבד עובר לתאונה 6-8 שעות ולאחר התאונה 3-5 שעות ביום ותפוקתו ירדה ב-50%.
החב' ממשיכה, חרף זאת, להעסיק את התובע גם מתוך רחמים וגם בשל מסירותו לחב' במשך כל שנות עבודתו.
מר בן עוזר, טען כי במשך 4-5 שנים האחרונות עלה שכרן של המזכירות ב- 25% ואלמלא התובע היה נפגע בתאונה, גם שכרו היה מועלה בשיעור זה.
מר בן עוזר ציין בחקירתו הראשית כי התובע לא קיבל העלאת שכר מאז התאונה.
בחקירתו הנגדית העיד מר בן עוזר, כי עובר לתאונה במשך 5 שנים עלה שכרו של התובע בשיעור 20% ובדר"כ, מידי שנה, וועדת תגמול של החב' מעלה את השכר בסדר גודל של 10%.
כאשר עומת בחקירתו עם נתון לפיו, שכרו של התובע לא עלה בין השנים 2007 עד 2009, אמר מר בן עוזר, כי ייתכן שבשל מצב החב', כלל עובדי החב' לא קיבלו העלאה בשכר.
עוד אישר מר בן עוזר, כי במידה והתובע נעדר מהעבודה, הדבר יימצא ביטוי בתלושי השכר.
לשאלת בית המשפט ביחס לעלייה בשכרו של התובע בשיעור של כ- 10% בין השנים 2010 ל- 2011 ענה מר בן עוזר, כי ייתכן ששכרו של התובע עלה מתוך חסד וייתכן שלא.
התובע לא זימן לעדות את המזכירות, מהן הוא מקבל את הוראות העבודה, אולם, מר בן עוזר העיד כי נמצא
שעות רבות ביום במשרד והוא מודע להתנהלותו של התובע והקשיים מהם סובל כיום.
התובע העיד כי הינו גרוש, מתגורר בגפו בסמוך להוריו.
השכלתו של התובע הינה 10 שנות לימוד.
לטענת התובע כי קצב העבודה שלו היום איטי מאוד ותפוקתו
בעבודה הינה כ-50%.
כיום הינו עובד במשך 6 שעות ביום, כאשר עד לפני חצי שנה עבד 7 שעות.
התובע עובד כיום בין השעות 09:00 עד 15:00.
לטענת התובע עובר לתאונה לא נזקק לעזרה בעבודות משק הבית ולאחר התאונה, אימו ביצעה את עבודות משק הבית וכיום בת דודתו מבצעת את עבודות משק הבית במשך שעתיים בשבוע.

אין ספק כי בנכות אשר נקבעה לתובע קיים מרכיב תפקודי משמעותי.

הנני מקבלת את עדות מר בן עוזר כעדות אובייקטיבית ומהימנה, כמו גם את עדות התובע.

התובע עשה מאמצים לשוב לעבודה מהר ככל הניתן ולמזלו, מעבידתו זכרה לו את תהילת העבר וחרף הירידה בתפקודו, המשיכה בהעסקתו.
נכותו של התובע הינה משולבת -
נכות ראומטולוגית הגורמת לקושי פיזי והן נכות פסיכיאטרית ושילוב של שתי נכויות אלה מביא בהחלט לירידה תפקודית אצל התובע.

בע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי ואח' פדי נב(3) 792, 797, נקבע:
"נכות רפואית בשעור מסוים יכולה להשפיע על יכולת התפקוד של תובע פלוני בשעור גדול יותר מאשר על תובע אלמוני, הן בהתחשב במקצועו והן משום שלתובע 1 מובטח מקום עבודה שבו יוכל להתמיד בעבודתו על אף נכותו ולתובע האחר, אין מובטח מקום עבודה. יש חשיבות למצב התעסוקה בשוק וכן, לגורמים נוספים אשר יכולים להשפיע על כושר השתכרותו של התובע בנכותו... אך הנתון של נכות רפואית, יש לו בדרך כלל משקל רב שבאים לקבוע בכמה נפגע כושר השתכרותו של התובע. באותם מקרים שעתידו המקצועי של התובע בנכותו אינו ברור ובאין נתונים אחרים שיהיה בהם לסייע וקביעת הגריעה היא כושר ההשתכרות עקב התאונה, יכול שעור הנכות הרפואית אף לשמש מודד למידת הפגיעה בכושר ההשתכרות".


אשר על כן, הנני קובעת כי נכותו התפקודית של התובע, הינה בשיעור נכותו הרפואית, 19%.

6.
כאב וסבל:

הפיצוי המגיע לתובע בראש הנזק של כאב וסבל בגין נכותו בשיעור 19% עומד על סך
33,034 ₪.

7.
הפסדי שכר בעבר:

בהתאם ל-נ/1, דוח רציפות ביטוח, שכרו השנתי של התובע בשנת 2007, עמד על סך 102,333 ₪.
בשנת 2008, שכרו של התובע עמד על סך 102,064 ₪.
בשנת 2009, שכרו השנתי של התובע היה בסך 101,042 ₪.
בשנת 2010, שכרו השנתי של התובע היה בסך 102,271 ₪.
בשנת 2011 שכרו השנתי של התובע עמד על סך 112,316 ₪.
מעיון בשכרו של התובע בשנים שקדמו לשנים המפורטות לעיל, עולה כי שכרו לא עלה מידי שנה והיו אף שנים שהייתה ירידה בשכר, כמו בין השנים 2005-2006 ובין השנים 2002-2003.
עם זאת היו שנים שבהם הייתה עלייה בין 5% ל- 10% בשכר.
מעיון בתלושי שכרו של התובע עולה כי במשך
השנים עובר לתאונה ולאחריה שכרו הבסיסי לא השתנה ועמד על סך 6,860 ₪ (עד לאחרונה) והנתונים שהשתנו היו בגין תוספות שונות כגון: נסיעות, גילום, משכורת יג' ויוצא בזה. מחודש ספטמבר 2012 אף חלה עליה בשכר הבסיס לסך 7,203 ₪ .
בגין ימי היעדרותו קיבל התובע שכר ממעבידתו וגם קיבל דמי פגיעה בסך 570 ₪.

לא הוכח על ידי התובע, בראיות שהובאו מטעמו כי אלמלא התאונה שכרו היה עולה מידי שנה ולא הוכח כי נגרם לתובע הפסד שכר בעבר.

לא הובאו הוכחות כגון: נתוני שכרן של המזכירות אשר שכרו של התובע צמוד לשכרן, מהם ניתן ללמוד כי מזכירות אלו אכן קיבלו העלאות בשיעור של 10% מידי שנה ונראה כי ידיעתו של מר בן עוזר בנתונים אלה הייתה כללית והוא לא היה מצוי בהם.

אשר על כן, הנני קובעת כי לא נגרמו לתובע הפסדי שכר בעבר כתוצאה מהתאונה.



8.
פגיעה בכושר השתכרות בעתיד:

בע"א 722/86 יאסר יונס נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב, פדי מג(3) 875, 877 קבע בית המשפט העליון כדלקמן:
"בתי המשפט ציינו פעמים רבות את הקושי לקבוע ולחשב את הפסד כושר ההשתכרות בעתיד של ניזוק. המדובר הוא בניסיון להעריך ולקבוע עובדות אשר הוודאות מהן והלאה כשעובדות, ניחושים ואומדנות משמשים בערבוביה.
והעיקר: כל שנחשב כצפוי כיום , יכול להתברר עם השתנות העיתים והנסיבות כמשענת קנה רצוץ להערכת כושר הפסד ההשתכרות. בבואם לקבוע את הפסד ההשתכרות הצפוי בעתיד, נוקטים בתי המשפט בדר"כ באחת משתי דרכים:
1.
חישוב קונבנציונאלי, דהיינו, על ידי קביעת הפסד חודשי צפוי לנפגע...
2.
אומדן גלובלי של ההפסד.
לכל אחת מהשיטות היתרונות והחסרונות שלה... בשנים האחרונות מתגבשת אולי נטייה להמליץ על דרך החישוב הקונבנציונאלית באותם מקרים בהם יש נתונים מספיקים לצורך חישוב ההפסד בדרך זו... כשנוקטים את דרך החישוב הקונבנציונאלי, ניתן לעיתים לקבוע על פי העובדות אשר בפני
בית המשפט בכמה קטנה הכנסתו החודשית של הנפגע עקב התאונה. הפסד כזה בעקבות התאונה אם הוא מוכח, יהווה את הבסיס לחישוב הפסד ההשתכרות בעתיד ואולם, במקרים בהם אין הדבר ניתן להוכחה, לדוגמה, כשבמועד פס"ד טרם חזר הנפגע למעגל העבודה ולא ידוע מתי יחזור לעבוד, במה יעסוק וכמה ישתכר מעבודתו, כך הוא גם כשחזר הניזוק לעבודתו הקודמת ולא נגרם לו בינתיים כל הפסד חודשי אך צפוי שייגרם לו הפסד כזה בעתיד כשייפלט ממקום עבודתו או כשיתור אחר מקום עבודה חדש. במקרים כאלה ובמקרים נוספים בהם לא ניתן להוכיח ולקבוע את שעור ההפסד הכספי החודשי הצפוי לנפגע בראיות ובהיעדר קריטריון אחר לקביעה זו, נתגבשה בפסיקה הגישה על פיה שעור ההפסד החודשי ייקבע על פי שעור נכותו הפונקציונאלית של הנפגע. כלומר, שייקבע ששיעור הנכות הפונקציונאלית של הנפגע מהווה גם את שעור ההפחתה בכושר ההשתכרות. בדרך זו, נוהגים בתי המשפט שהם משתכנעים שהנכות שנקבעה לנפגע משקפת נכות פונקציונאלית ויכולה, בהתחשב בכלל הנסיבות, לשמש מודד סביר לקביעת הפגיעה וכושר ההשתכרות".

כפי שציינתי לעיל, מחד- נכותו הרפואית של התובע היא נכות תפקודית, מאידך- התובע חזר לעבודה, קיימת פחיתה של שעה בהיקף משרתו היומית, אולם, לא קיימת ירידה בשכרו.
עוד הוכח על ידי התובע כי החב' ממשיכה להחזיק אותו בשל מסירותו ארוכת השנים, אולם, לא לעולם חוסן.
באם יפוטר התובע, בהתחשב בגילו, 10 שנות לימוד ונכותו התפקודית, עשויה להיגרם פחיתה משמעותית בהכנסותיו.
שכרו של התובע, עובר לתאונה, בצירוף הפרשות המעביד לתנאים סוציאליים, נכון להיום, בניכוי מס הכנסה, עומד על סך 9,051 ₪.

לאור הנתונים המפורטים לעיל, הנני סבורה כי יש לפצות את התובע בשיעור של 75% מהחישוב האקטוארי, היינו, 9,051 ₪

x

19%
x

221
x
75% = 285,038 ₪.

9.
עזרת צד ג':

התובע מתגורר בבית פרטי בגפו.

בהתחשב בשיעור נכותו, אין ספק כי הינו נזקק וייזקק לעזרת צד ג' בעבודות משק הבית.
התובע העיד בהגינותו כי הינו נזקק לעזרה של שעתיים בשבוע, בגינה הוא משלם סך של 100 ₪.

הנני פוסקת לתובע פיצוי גלובלי בגין עזרת צד ג' בעבר ובעתיד בסך של 50,000 ₪.

10.
ניכויים:

לתובע שולמו על ידי המל"ל דמי פגיעה בסך 570 ₪ ביום 30.12.2010 וכן מענק חד פעמי בסך 50,740 ₪ ביום 16.2.2012, אותם יש לנכות בצירוף הפרשי הצמדה ממועד תשלומם ועד תשלום בפועל של חיובי פס"ד.







11.
אשר על כן, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע הסכומים המפורטים לעיל בניכוי תגמולי המל"ל, כמפורט לעיל ובצירוף הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 15.21%.





ניתן היום,
ט' כסלו תשע"ג, 23 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 4787-03/12 איתי כהן נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) (פורסם ב-ֽ 23/11/2012)