פסקי דין על סטפן ביק | פסקי דין על ג'ניפר ביק | פסקי דין על עירית אופקים

1303/98 עב     10/02/2002




עב 1303/98 סטפן ביק, ג'ניפר ביק נ' עירית אופקים




1
בתי המשפט
עב 001303/98
עב 002775/98
בית הדין האזורי לעבודה באר-שבע
כבוד השופטת רות בהט

בפני
:
1 . סטפן ביק

2 . ג'ניפר ביק

בעניין:
התובעים
הנתבעים שכנגד
זוהר

ע"י ב"כ עוה"ד
נגד
עירית אופקים
הנתבעת
התובעת שכנגד
מלכיאלי

ע"י ב"כ עוה"ד

פסק דין
העובדות:
זוהי תביעה להעברת תשלומים לקרן פנסיה, ולפיצויי פיטורין, ותביעה שכנגד להחזר תשלומים ששולמו עבור התובעים בטעות, כטענת הנתבעת, לקרן הפנסיה.

בכתב התביעה נטען כי התובעים התקשרו עם הנתבעת בחוזה עבודה להעסקתם כמורים: הראשון, לתקופה מ-1.9.94 עד 31.8.95, השני לתקופה מ-1.9.95 עד 31.8.96 והשלישי מ-1.10.96 ועד 31.9.97. בחוזה השני והשלישי התחייבה הנתבעת להפריש עבור התובעים לקופת הגמל "מבטחים". לתקופה מ-1.9.95 עד 31.6.97 הפרישה סכומים על פי החוזים משכר הנטו ולא משכר הברוטו, ולתקופה מ-1.7.97 עד 31.8.97 לא הפרישה כלל תשלומים לקרן הפנסיה.

בכתב ההגנה נטען כי הוסכם עם התובעים על שכר גבוה משכר המשרה הרגיל הנוהג במשרד החינוך בהתאם לדרגתם, ולצורך חישוב הזכאות להפרשות לקופת הגמל יש להפריד את הסכום ששולם לפי תעריף משרד החינוך מהיתרה, שיש לראותה כגמול שעות נוספות. הנתבעת העבירה ל"מבטחים" את מלוא הסכומים שהיתה חייבת בהם. היתה תקופה שנוצר פיגור בהעברת התשלומים אולם בין הנתבעת לבין "מבטחים" נערך הסדר תשלומים שמחק את הפיגור והתובעים לא נפגעו במאומה. הנתבעת מכחישה את גובה הסכומים הנטען בתביעה וטוענת כי התובעים כוללים במשכורת רכיבים שאינם מזכים בפיצויי פיטורים או בהפרשה לקופת גמל (למשל: גמול שעות נוספות, הוצאות משתנות ודמי נסיעה). לחילופין נטען כי אם היתה הנתבעת חייבת בהפרשת סכומים גבוהים יותר הרי המדובר בהפרשות לגמל ולא לפיצויי פיטורין. הנתבעת כופרת באמור בחוות הדעת של מנהל החשבונות שהוגש מטעם התובעים. חוות הדעת כוללת במשכורת הקובעת תשלום רכיבים שונים שאינם מוגדרים בחוק כרכיבים מזכים לצורך חישוב פיצויי הפיטורין. גמול השעות הנוספות, הפסד זמן נסיעה ודמי נסיעה שולמו כנגד דיווח בפועל, ולא היו תשלום קבוע. הנתבעת אף העבירה ביתר סכומים למבטחים עבור התובעים.

בדיון מוקדם שהתקיים בפני
כב' הרשמת הגיעו הצדדים למוסכמות ופלוגתאות.

המוסכמות הן כדלקמן:
1. 1. התובעים עבדו בשירות הנתבעת מיום 1.9.94 ועד ליום 31.9.97.
2. 2. בין הצדדים נחתמו חוזי עבודה.
3. 3. הוסכם בין הצדדים כי מיום 1.9.95 ועד ליום 31.9.97 תפריש הנתבעת סכומי כסף לקופת הגמל "מבטחים".
4. 4. הנתבעת הפרישה סכומי כסף המבוססים על שכר של 5,000 ₪ ברוטו לחודש.
5. 5. התובעים השתכרו 5,000 ₪ נטו בחודש.

הפלוגתאות שנקבעו הן כדלקמן:
1. האם היתה בין הצדדים הסכמה על פה לפיה מתחייבת הנתבעת להפריש עבור התובעים לקופת "מבטחים" על בסיס שכר נטו של 5,000 ₪ או שמה הוסכם בין הצדדים כי ההפרשות למבטחים יעשו על בסיס משרה אחת (24/24) בהתאם לדרגה ולדירוג של כל אחד מהתובעים ולפי תעריפי משרד החינוך.
2. בכפוף לפלוגתא 1 - מה הסכום אותו חייבת הנתבעת לשלם לתובעים, או שמא חייבים התובעים בהחזרת סכומים כלשהם וכמה?

התובעים הגישו תצהירים במקום עדות ראשית.

התובע מס' 1 טוען בתצהירו כי הנתבעת הפרה שניים מתוך שלושת ההסכמים עליהם חתמו הצדדים. סוכם בין הצדדים כי התובע יבוטח בביטוח מנהלים, כשההפרשות יקבעו על פי שכר בסיסי של 5,000 ₪ נטו. הנתבעת סרבה לקיים את התחייבותה, ניהלה איתו מו"מ ולבסוף נאלץ לחתום על הסכם שונה, דהיינו על ביטוח באמצעות "מבטחים" במקום ביטוח מנהלים. לא היה לו ספק כי ההפרשות תעשנה על בסיס השכר של 5,000 ₪ נטו. הנתבעת לא גילתה לו כי ההפרשות למבטחים יעשו משכר של 5,000 ₪ ברוטו והונתה אותו. הנתבעת אף העלתה לראשונה בכתב ההגנה את הטענה שהפרישה ביתר עבורו ועבור אשתו. יועץ מס מוסמך ערך עבורו את החישוב וההפרשים שהיה על הנתבעת להעביר למבטחים הם בסך 14,842 ₪ והמשכורת הקובעת לצורך פיצויי פיטורים היא 16,490 ₪. התובע טוען עוד כי משרתו הורחבה מעבר למה שצויין בהסכמים עימו, ואין המדובר בתוספת של שעות נוספות.

תצהירה של התובעת מס' 2 זהה לתצהיר התובע מס' 1.

מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מר אלי כהן, מנהל מדור משכורות בנתבעת. כאמור בתצהירו על פי תעריפי משרד החינוך השכר ברוטו למשרה מלאה של התובע מס' 1 עמד על 4,148.60 ₪ וכולל את הרכיבים הבאים: שכר משולב, הסכם מסגרת, גמול תואר שני, הסכם הוראה 94 ו-50 שיחות טלפון. בנוגע לתובעת מס' 2 השכר על פי תעריפי משרד החינוך עמד על סכום של 3,646.98 ₪ הכולל: שכר משולב, תוספת הסכם מסגרת, הסכם הוראה 94 ו-50 שיחות טלפון. עקב טעות בוצעו הניכויים למבטחים לא על בסיס השכר ברוטו אלא על פי סכום גבוה יותר מהסכומים להם התחייבה העירייה בחוזים עם התובעים. לגבי התובע מס' 1 הופרש ביתר סכום של 114.93 ₪ לחודש, ולגבי התובעת מס' 2 - סכום של 182.79 ₪ לכל חודש.

התובעים נחקרו נגדית על תצהיריהם, וכן העיד יועץ המס שערך את חוות הדעת עבור התובעים. מטעם הנתבעת העיד מר אלי כהן ונחקר נגדית על תצהירו.

כן העיד מר גוזלן, שהיה סגן ראש העיר וממונה על תיק החינוך בנתבעת, וערך את המו"מ עם התובעים לגבי הסכמי העבודה עימם.

פסק הדין:
באשר לתביעה לפיצויי פיטורים:
הנתבעת לא הכחישה את טענת התובעים בדבר זכאותם לפיצויי פיטורין, למעט הערתו בעלמא של עד הנתבעת מר גוזלן בחקירתו הנגדית: "התובעים ברחו מהעבודה ולא פוטרו". התובעים קיבלו מכתב פיטורים המודיע להם על הפסקת עבודתם הזמנית בשירות הנתבעת. בנסיבות אלה ומבלי שהובאו ראיות לסתור, חזקה על הנתבעת שפיטרה את התובעים, ומכאן זכאותם לפיצויי פיטורין.

במסגרת הסוגייה דנן יש להכריע בשתי שאלות עיקריות: האחת מסגרת העסקתם של התובעים - "משרה מורחבת" או שמא עבדו "שעות נוספות". השנייה - שכרם הקובע של התובעים לצורך חישוב פיצויי הפיטורים. בענייננו נקבעו תנאי העסקתם של התובעים והוסדרו במסגרת הסכמי עבודה שכותרתם "הסכם מיוחד להעסקת עובד", שנחתמו בין כל אחד מן התובעים לבין הנתבעת:
ההסכם הראשון תחילתו ביום 1.9.94 וסיומו ביום 31.8.95.
ההסכם השני תחילתו ביום 1.9.95 וסיומו ביום 31.8.96.
הסכם שלישי - תוקפו מיום 1.9.96 ועד ליום 31.8.97.

על פי ההסכם הראשון (לשנת הלימודים 95/96) נקבע כי "המועצה תשלם לעובד בגין עבודתו... בשיעור השווה ל-24/24 שעות שבועיות בכפוף לדרגתו המקצועית שלא פחות מ-3,600 ₪ נטו".
בהסכם השני (לשנת הלימודים 96/97) נקבע כי העירייה תשלם לעובד בגין עבודתו שכר בשיעור השווה ל-24/24 שעות שבועיות בכפוף לדרגתו המקצועית שלא יפחת מ-5,000 ₪ נטו לחודש עבודה מלא". ובהמשך נקבע: "דרישה לשעות עבודה מעבר למכסת השעות כמפורט בסעיף 5.ג. לעיל תקבל אישור מראש מהח"מ ובתיאום עימו".
בהסכם השלישי נקבע שוב כי שכרם של התובעים יהיה בשיעור של 24/24 שעות שבועיות לפי דרגתם המקצועית ולא פחות מ-5,000 ₪ נטו לחודש עבודה מלא.
ובהמשך: "העבודה בשעות נוספות מעבר להיקף המשרה המפורט בסעיף 6 לעיל מחייבת אישור מראש ובכתב מהממונה על תיק החינוך בעירייה ושעות נוספות שיאושרו כאמור יזכו את העובד בתשלום על בסיס המשרה כמפורט בסעיף 6 לעיל".

משכורתם הקובעת של התובעים לצורך חישוב פיצויי פיטורין:
סעיף 13 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963 והתקנות מכוחו קובעים את אופן חישוב הפיצויים. בתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים) התשמ"ד - 1964 נקבעו רכיבי השכר הכולל שיובאו בחשבון שכר עבודה לעניין הפיצויים.
נטל השכנוע כי תשלום מסויים המכונה "תוספת" מהווה חלק אינטגרלי של שכר העבודה הוא על העובד, (דב"ע מא/78-3 אמנון ברזילי נ' אלבני ישראל פרוט בעמ' פד"ע יג' 21), ונטל השכנוע כי ב"שכר כולל" נכלל רכיב שאינו "שכר עבודה" לעניין פיצויי פיטורין מוטל על המעביד (דב"ע מט/141-3 סלים בלבול נ' מפעלי מאיר בע"מ פד"ע כ"א 439).

נקבע כי על מנת שסכום המשתלם כשכר עבודה יהווה "תוספת" ולא חלק מהשכר הכולל המשמש לחישוב פיצויי פיטורים, צריך שהתשלום יהיה מותנה בתנאי או במצב כך שאם אין מתקיים התנאי או משתנה המצב חדל התשלום (ראה דב"ע מב/44-3 רות גולדברג נגד עיריית בת ים, פד"ע יג 338, דב"ע נו/22-3 דורית פני-גיל נגד טכנולוגיה מתקדמת בע"מ - לא פורסם וכן דב"ע נו/258-3 גדעון לוי נגד תעשיות רכב בע"מ - לא פורסם).
בשכרם האחרון של התובעים מופיעים הרכיבים של "הוצאות משתנות נטו" "משכורת כוללת" ו"גילום". בתלושי שכר אחרים מופיעות גם התוספות "קצובת נסיעות" ו"אבדן זמן נסיעה".
רכיב "הוצאות שונות" אינו יכול להיכלל בגדר השכר הקובע. הסכומים ששולמו בגין קצובת נסיעות ואבדן זמן נסיעה לא היו מרכיבים קבועים במשכורתם של התובעים - כך עולה מתלושי שכרם, והתובעים לא עמדו בנטל להוכיח כי רכיבים אלה מהווים חלק אינטגרלי משכר עבודתם. תשלומים נלווים בגין טלפון, ביגוד, דמי הבראה והוצאות נסיעה אינם בגדר שכר קובע כאמור בתקנות. הם אינם "שכר יסוד" ואינם נמנים על התוספות כמפורט בתקנה ולכן אין להביאם בחשבון לעניין חישוב פיצויי פיטורים. (ראה דב"ע מא/23-3 התזמורת הקאמרית הישראלית נגד סמדר שזר פד"ע יב' 355). העובדה כי אלה שולמו גם בתקופת החופשה מבת הספר, אינה מספיקה על מנת לקבוע שהם חלק מ"השכר הקובע".

באשר לסכום המגולם המופיע מפעם לפעם בתלושי שכרם של התובעים, סכומים אלה נחשבים כחלק משכר היסוד של התובעים (ראה דב"ע נב/19-3 מרקוס בן יפלה נגד פולגת תעשיות בע"מ, פד"ע כה' 489, דב"ע נד/125-3 מלכה בן נון נגד אור שלום כפר ילדים פד"ע כח' 334).

אי לכך שכרו הקובע של התובע 1 לצורך חישוב הפיצויים הינו שכר עבודה לחודש 8/97 המורכב ממשכורתו הכוללת בסך 7,582 ₪ וכן שני סכומים מגולמים בסך 763.20 ₪ ובסך 5,012.45 ₪ וסך הכל - 13,627.65 ₪. שכרה הקובע של התובעת 2 הינו בסך של 11,606.05 ₪, עפ"י אותו עקרון.
בגין שנת עבודתם הראשונה של התובעים לא שילמה להם הנתבעת פיצויי פיטורין ולא הפרישה עבורם לקרן פיצויים. על כן זכאי התובע 1 לסך של 13,627.65 ₪ והתובעת לסך 11,606.05 ₪.

באשר ליתר הפיצויים בגין שתי שנות העבודה הנוספות זכאים התובעים לשחרור הכספים מקופת הפיצויים כפי שהופרשו לקרן הפנסיה "מבטחים", על בסיס שכר חודשי של 5,000 ₪ וכן לפיצויים נוספים בגין ההפרש שבין השכר החודשי הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים של התובעים לבין הסכום של 5,000 ₪.
בהתאם לכך זכאי התובע 1 להפרש פיצויי פיטורין בגין השנתיים הנוספות בסך של 8,627.65 x 2 = 17,255.3 ₪ והתובעת 2 זכאית להפרש פיצויי פיטורין בסך של 6,606.05 x 2 = 13,212.1 ₪. בסה"כ זכאי התובע להפרש פיצויי פיטורין בסך של 30,882.95 ₪ ואילו התובעת זכאית להפרש פיצויי פיטורין בסך כולל של 24,818.15 ₪.

בעניין דנן יש לאמר כי אכן ההפרשות ל"מבטחים" נעשו על פי הקבוע בהסכמי העבודה שנחתמו עם התובעים, היינו על בסיס משרה אחת בהיקף של 24 שעות שבועיות, ועל כך גם אין חולק. עם זאת נשאלת השאלה האם בדין הופרשו סכומים ל"מבטחים" ממשכורת של 5,000 ₪ לחודש לצורך פיצויי פיטורים כאשר משכורתם הקובעת של התובעים לצורך חישוב הפיצויים עלתה בסכומה על 5,000 ₪. התשובה המתבקשת הינה בשלילה. התשלומים לקרן יבואו במקום פיצויי פיטורים, שעה שכספי ההפרשות לקרן היו כדין, לאמור הופרשו כספים מכל הרכיבים שבגינם היה צורך להפריש לקרן (ראה דב"ע נז/200-3 תמר יעקובובה נגד מסעדות ומזנונים בע"מ לא פורסם), שאחרת תתרוקן זכותו המוקנית של העובד לקבל פיצויי פיטורים מלאים כמשמעותם בחוק. הצו בדבר אישור תשלום לקופת תגמולים כפיצויי פיטורים בילקוט פרסומים 1261 מיום 24.2.96, קובע כדלהלן:
"1. תשלומי מעביד בעד עובד במוסד חינוך על יסודי ל"מבטחים" מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (להלן - הקרן) יבואו במקום פיצויי פיטורים לעובד כאמור בכפוף לסייג שבסעיף 2.
2. סעיף 1 לא יחול על סכום פיצויי פיטורים במידה שהוא עולה על סכום שהעובד היה זכאי לקבלו מהקרן מתשלומי מעבידו - ..." .
בענייננו תשלומי הנתבעת למבטחים באים "במקום" פיצויי הפיטורים להם זכאים התובעים אך בנוסף לכך וזאת לאור הסייג הקבוע בסעיף 2 לצו לעיל, זכאים הם לפיצויי פיטורין על חלק השכר בגינו לא הופרש לקרן הפיצויים. הכלל הנוהג בפסיקת בית הדין הארצי הוא כי מקום שעובד קיבל שכר העולה על זה שנקבע בהסכם קיבוצי והתשלומים לקרן בוצעו מן השכר ההסכמי בלבד, יראו את אותם התשלומים במקרה של פיטורים כבאים במקום פיצויי פיטורים אך ורק על השכר שבגינו הופרשו התשלומים לקרן. זאת מאחר ולתוספת השכר מעבר לנקבע בהסכם הקיבוצי "ההסכם הקיבוצי לא מתייחס אליהם ומתגבש לעניין זה רעיונית הסכם אישי מחייב". לכן בגין אותה תוספת קיימת זכאות לפיצויי פיטורים. (ראו דב"ע מו/24-3 יוסף ראובן נגד סולל בונה בע"מ, לא פורסם, בג"צ 513/87 יוסף ראובן נגד בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מא (3) 251 וכן בג"צ 439/82 שלום נחמיאס נגד ביה"ד הארצי לעבודה ואח' פד' לז (2) 109). הדברים יפים למקרה דנן בו נקבע שכר המוסכם בהסכם העסקה אישי - מיוחד. הוא הדין כך נקבע לגבי רכיבי שכר שהמעביד סבר בטעות או שלא בטעות כי אינם "שכר עבודה" החייב בהפרשות לקרן (דב"ע נא/12-3 אדירים בע"מ נגד חיים שבתאי, פד"ע כג' 192).

יש להעיר בהקשר זה כי נכונה טענתו של ב"כ הנתבעת כי "דרך המלך" בתביעה להפרשות לקופת גמל היא כי הפרשים ישולמו לקופת הגמל, ולא לידי העובד, אלא אם יוכיח כי "דרך המלך" אינה ישימה. ראה לענין זה דב"ע נא/3-2 שפרה צח נ' דחף בע"מ פד"ע כב' 462.

נוסף על כך, אין התובעים זכאים להפרע פעמיים. אם נמצא כי התובעים זכאים להפרשות לקופת הפיצויים, אין הם זכאים לפיצויי פיטורין ולהפך.
מעבר לכך - הוכח כי עפ"י החוזה לא היתה חייבת הנתבעת להפריש ל"מבטחים" עבור התובעים מעבר למה שהפרישה בפועל.
לשיטת התובעים בסיס השכר על פיו אמורה היתה הנתבעת להפריש כספים לקרן "מבטחים" היה שכרם כפי שקיבלו בפועל ולא השכר של 5,000 ₪ כפי שנקבע בהסכמי ההעסקה.
בדיון המוקדם שהתקיים בפני
כב' הרשמת טענו התובעים שכך סוכם בעל פה והבנתם את תנאי ההפרשה כפי שתורגמו על ידם לשפה האנגלית לא עלתה בקנה אחד עם הכתוב בהסכם.
כאמור וכפי שנקבע, מסגרת העסקתם של התובעים היתה בכתב בהסכמי העבודה עליהם חתמו מרצון ולאחר שניהלו משא ומתן. נערכו טיוטות של ההסכם והועברו הערותיהם של התובעים להסכם כפי שמצהירים הם על כך בעצמם. בנסיבות אלה אין יכולים התובעים להתנער מאחריותם החוזית ויש לקבוע כי הסכימו לכלל תנאי החוזה.
פרשנות חוזה נעשית מתוכו, בשלב הראשון, ורק אם לא ניתן ללמדה מתוכו, פונים לנסיבות כאמור בסעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"א - 1971.
במקרה דנן לשון הסעיף בהסכם ברורה, על כן אין צורך להזקק לאמצעי פרשנות אחרים. העובדה שהתובעים הבינו מה שהבינו, כטענתם, איננה מעידה על כך כי כוונת שני הצדדים היתה זהה. מפגש הרצונות הוא הקובע את תוכן החוזה.
נוסף על כך, משך כל תקופת עבודתם בשנים השניה והשלישית, לא מחו על גובה הסכומים שהופרשו ל"מבטחים".
על העובדה שבפועל הופרש ל"מבטחים" על בסיס שכר של 5,000 ₪ לחודש הסכימו הצדדים ברשימת המוסכמות שהוגשה לביה"ד, כמוסבר בסיכומי התשובה מטעם התובעים.
הנתבעת מצידה טוענת במסגרת כתב התביעה שכנגד כי מתוך טעות הפרישה היא ל"מבטחים" סכומים גבוהים מהסכומים שהיה עליה להפריש כאמור בחוזים.
באשר לתובע היתה אמורה להפריש לפי שכר של 4,148.60 ₪ לחודש ובאשר לתובעת היתה אמורה הנתבעת להפריש לפי שכר של 3,646.98 ₪, ולא לפי שכר בסיס של 5,000 ₪.
את טענות הנתבעת אין לקבל והיא מושתקת מלטעון כיום לטעות. (ראה בענין זה דב"ע נז/48-3 אגודת קרית נוער נגד אהרון כהן פורסם בעבודה ארצי כרך ל (1) 134).
יש לזכור בהקשר זה כי גם הנתבעת הפרישה על בסיס שכר של 5,000 ₪ משך שנתיים ובמשך כל תקופה זו לא העלתה טענה של "טעות".
האפשרות לעמוד על טעותה היתה נתונה לנתבעת משך שנתיים, ובמחדלה בחרה שלא לעשות כן והמשיכה להפריש לתובעים על בסיס שכר של 5,000 ₪ ולא פחות מכך. התובעים הסתמכו על כך, ושינו מצבם לרעה עקב הסתמכות זו. אי לכך מנועה הנתבעת כיום לטעון כנגד התובעים להפרשות יתר. אף אם היה מוכח בפני
כי טעותה של הנתבעת נעשתה בתום לב ושלא ביודעין, הרי שמחקירתו הנגדית של מר כהן עד הנתבעת עולה המסקנה הברורה כי חישוב סכומי היתר שנתבעו חושב שלא כדין. באשר אומר העד: "לקחתי חודש אחד בלבד ואותו הכפלתי ב-24".
ובהמשך: "אני מסכים שיש וותק ועובר זמן על פי הלוח שאני השתמשתי, הפרשות משתנות וההפרש הוא לא 182 אלא הוא פחות הולך ויורד... אם הייתי עושה חודש בחודשו הייתי רואה שההפרש הולך ומצטמצם וזה היה מגיע לסכום הרבה יותר נמוך... אני לא זוכר איך הגענו ולמה עשינו בדיקה של תעריף מסויים כפול החודשים".
מכאן שאף לא הוכח גובה הסכום הנתבע בתביעה שכנגד.

לאור האמור לעיל דין התביעה שכנגד להדחות.

כאמור לעיל דין התביעה העיקרית להתקבל ככל שהיא נוגעת לתשלום הפרשי פיצויי פיטורין כאמור לעיל.

באשר לפיצויים שנפסקו לשנת העבודה הראשונה - לא הבהירה הנתבעת מדוע לא שילמה את חלק הפיצויים שלא היה במחלוקת. המחלוקת לשנה זו נסבה רק על גובה ה"משכורת הקובעת". יש לקחת בחשבון את העובדה כי הצדדים ניהלו משא ומתן וב"כ הנתבעת סבר כי הגיעו להסכם פשרה. בנסיבות אלה אני מפחיתה את פיצויי ההלנה בנוגע לשנה הראשונה לשיעור שליש מהקבוע בחוק מיום בו הוברר לב"כ הנתבעת כי התובעים עומדים על המשך תביעתם, דהיינו מיום 3.6.2001 עד תום 45 יום ממועד קבלת

פסק דין
זה ע"י הנתבעת ולפיצויי הלנה מלאים מתום המועד זה ועד התשלום בפועל.

באשר לחלק הפיצויים שנפסק לשתי שנות העבודה הנוספות, אני מפחיתה את שיעור פיצויי הלנה לגובה הפרשי הצמדה וריבית ממועד הפסקת העבודה דהיינו: 31.8.97 ועד לתום 45 יום מיום קבלת

פסק דין
זה ע"י הנתבעת עד לתשלום בפועל, באשר היתה בין הצדדים מחלוקת של ממש בדבר עצם החוב. הסכום ישא פיצויי הלנה מלאים מתום המועד האמור ועד התשלום בפועל.

בהתחשב בסכומים שנפסקו, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית מתום 45 יום ביום קבלת

פסק דין
זה ע"י הנתבעת ועד התשלום בפועל.

זכות ערעור: תוך 30 יום מהיום לבית הדין הארצי ירושלים.
ניתן היום כ"ח בשבט, תשס"ב (10 בפברואר 2002) בהעדר הצדדים
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים

רות בהט
-שופטת

001303/98עב 734 אביגל בת-שבע








עב בית דין אזורי לעבודה 1303/98 סטפן ביק, ג'ניפר ביק נ' עירית אופקים (פורסם ב-ֽ 10/02/2002)