פסקי דין על שלמה עמר | פסקי דין על קבוצת עזריאלי | פסקי דין על כלל חברה לביטוח |

52206-03/12 תק     03/12/2012




תק 52206-03/12 שלמה עמר נ' קבוצת עזריאלי בע"מ, כלל חברה לביטוח בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו



ת"ק 52206-03-12 שלמה עמר
נ' קבוצת עזריאלי בע"מ
ואח'







בפני

כב' השופט
יאיר דלוגין


תובע

שלמה עמר


נגד


נתבעות

1. קבוצת עזריאלי בע"מ
2. כלל חברה לביטוח בע"מ




פסק דין


תמצית העובדות וטענות

לפני תביעה בסך של 31,900 ₪, לתשלום פיצוי בגין נזקי גוף ורכוש שנגרמו לתובע, עת החליק בחניון המנוהל על ידי הנתבעת 1. הנתבעת 2 ערכה פוליסה ביטוח, המכסה, בין היתר, נזקים שייגרמו לצד ג' כתוצאה מתאונות בחניון.

התובע טוען כי במהלך חודש פברואר 2011 (כך נרשם בתביעה בטעות כנראה, שכן לפי חומר הראיות אירוע ארע בחודש דצמבר 2010), בעוד הוא צועד בחניון של מגדלי עזריאלי, עבדו בחניון שני פועלים שניקזו מים מצינור סתום בתקרת החניון וזאת בסמוך לחניות נכים, הצבועות בצבע שמן חלק. הפועלים עבדו במקום ללא גידור וללא סימון סכנת החלקה. כתוצאה מנזילת המים על הרצפה, החליק התובע, נפל בחוזקה על הרצפה, דבר שגרם לו חבלה של ממש בגב ובראש וכאב עצום עד ערפול חושים.

התובע טוען כי מאז התאונה הוא סובל מכאבי גב חזקים ביותר, כאבי ראש, בחילות הקאות, סחרחרות, אבדן שיווי משקל, הבאים בין בגפם ובין במצטבר, בגלים התקפיים תכופים ואינטנסיביים, אשר מנעו ממנו מלהגיע לעבודה במשך למעלה משבוע ימים מאז התאונה ואף כיום שוללים ממנו לפרקים יכולת תפקוד ומאלצים אותו בשל עוצמתם הרבה, לחדול מכל פעילות, לשכב פרקדן ולהמתין בחוסר אונים עד לשכוח ההתקף.

בנוסף לכך, עקב התאונה נהרסו לחלוטין המכשיר הסלולרי של התובע, משקפי שמש וחליפת עסקים
יקרה שנקרעה במקומות שונים.

התובע טוען כי הנתבעת 1 אחראית לנזקיו משהתרשלה בכל הנוגע לביצוע העבודות בחניון, וזאת, בין היתר, משלא גידרה את המקום ולא העמידה שלטי אזהרה. לטענתו, הנתבעת 2 אחראית לפצות את התובע מכוח פוליסת הביטוח שערכה עבור הנתבעת 1. התובע מציין כי שלח מכתב התראה לנתבעות, אולם פנייתו נדחתה. התובע עותר לקבלת פיצוי בסך של 31,900 ₪ בגין נזקיו, כאב וסבל, עגמת נפש והפסד ימי עבודה.

הנתבעות בכתב הגנתן הכחישו את טענות התובע וטענו, בין היתר, כי האירוע הנו באחריות התובע, שלא נזהר דיו. עוד נטען כי התובע לא הביא כל ראיה ממשית או אסמכתא רפואית לנזקי הגוף הנטענים, לא אישור רפואי ולא חוות דעת. כך נטען גם לגבי הפסד ימי עבודה ונזקי הרכוש שתבע התובע. עוד נטען כי במכתב הדרישה דרש 10,000 ש"ח בעוד בתביעה דרש סכום הגבוה פי שלושה.

דיון

ביום 16.10.12 התקיים דיון מלא בתביעת התובע. לאחר ששני הצדדים העידו וטענו בפני
י, הצעתי לצדדים הצעת פשרה לסיום התיק. הנתבעות הסכימו. התובע סירב והעלה בשלב זה לראשונה, בקשה להבאת ראיות שונות שלא הוצגו (כגון אסמכתאות רפואיות לנזקיו). באופן חריג, נעתרתי לבקשת התובע, אולם משלא ניתן נימוק מדוע לא הובאו מלכתחילה הראיות הדרושות להוכחות התביעה, חייבתי את התובע בהוצאות הדיון והתניתי את המשך הדיון ואת הבאת הראיות הנוספות בתשלום ההוצאות הנ"ל, עד למועד נקוב, תוך חיוב התובע להמציא לבית המשפט אסמכתא בעניין זה.

משלא הוגשה אסמכתא למרות חלוף המועד וגם לא בקשה להארכת מועד או כל בקשה אחרת מטעם התובע, הארכתי לתובע מיוזמתי, במסגרת החלטתי מיום 11.11.12, את המועד להמצאת האסמכתא בדבר תשלום ההוצאות עד יום 23.11.12 וקבעתי כי אם לא יעשה כן, יינתן

פסק דין
לפי החומר הקיים.

דא עקא, עד היום לא הוגשה האסמכתא, גם לאחר חלוף המועד המוארך. מכאן, שיש להידרש כעת למתן פסק הדין לפי החומר הקיים והדיון שנערך. למען הסר ספק, אציין כי בנסיבות אלה, כמובן שהתובע אינו מוחזק כמחויב עוד לשלם את הוצאות הדיון, שסיבת תשלומם היה בשל הבקשה להבאת ראיות נוספות וקיום דיון נוסף, וזאת משבחר התובע לזנוח בקשה זו.

האחריות

לאחר עיון בטענות הצדדים ובהתחשב בעדויותיהם, מוצא אני את הנתבעת 1 אחראית לנזקי התובע. הנתבעת 1 התרשלה בכך שלא גידרה את מקום ביצוע העבודות ולא תלתה שלטי אזהרה במקום וזאת חרף העובדה שהעבודות היו כרוכות בנזילת מים על רצפת החניון, שבחלקה הייתה מלכתחילה חלקה, עקב צבע השמן שכיסה את חניות הנכים במקום.

קרות האירוע מוכח מטופס שכותרתו "דו"ח נפגע" (נ/2) וכן מטופס שכותרתו "טופס אירוע" (נ/1), אשר חתום בידי קב"ט הנתבעת 1 וכן ממכתב הנתבעת 1 לסוכנות הביטוח שלה (נ/3). הרשלנות של הנתבעת 1 מוכחת על ידי עדותו של התובע, אשר לא נסתרה וזאת שעה שהנתבעת 1 לא הביאה לעדות את מי מהגורמים מטעמה שהיו נוכחים בעת האירוע
או בסמוך לאחריו (כגון מי מהפועלים שעבדו במקום או קב"ט הנתבעת 1 שאליו ניגש התובע באותו היום, כמוכח מנ/1). מנהל החניון שהובא לעדות, מר רוברט דהן, לא היה נכח בעת האירוע. ממילא לא נטען על ידי דהן בעדותו כי הנתבעת 1 נקטה באמצעי זהירות כלשהם כנדרש וכמקובל בנסיבות שכאלה (גידור ושלטים). כמו כן, יצוין כי לא מצאתי רשלנות תורמת כלשהי של התובע וזאת בהעדר ראיות המעידות על כך.

הנזק

התובע טען בכתב התביעה כי ספג חבלה קשה וכן סבל מתופעות שונות (כאבי גב, כאבי ראש, בחילות, הקאות, סחרחרות אבדן שיווי משקל), אשר אף מנעו במשך שבוע מאז התאונה ללכת לעבודה. לטענתו, חלק מהתופעות המשיכו גם לאחר מכן ועד להגשת התביעה.

טענות אלה של התובע לא הוכחו ואינן אמינות עליי. ניכר מעדותו של התובע, מהסתירות בגרסתו לגבי הנזק, ממכתב ההתראה ששלח לפני הגשת התביעה ומכך שלא הביא אסמכתאות רפואיות כלשהן, כי התובע הגיש תביעה מנופחת והפליג בתיאורים אודות הסבל שנגרם לו, מקום שספק אם נגרמו לו כאב וסבל ממשיים.

בניגוד לנטען בתביעה, במהלך הדיון הסתבר כי לגרסת התובע עצמו, כל התופעות חלפו זה מכבר ולטענתו מה שנרשם בכתב התביעה, כאילו התופעות ממשיכות עד היום, הנו טעות של בא כוחו שניסח את התביעה. לטענתו, התופעות חלפו כחודשיים אחרי הנפילה.

זאת ועוד: התובע לא טען בכתב התביעה כי נזקק לטיפול רפואי כלשהו, לא פינוי לבית חולים ולא טיפול אחר. לא ניתן למצוא בכתב התביעה זכר לטענה אודות ולו ביקור רופא אחד עקב התאונה. בעדותו לפניי, לא טען התובע כי ביקר אצל רופא עקב התאונה או כי קיבל טיפול רפואי כלשהו. האם כך מתנהג אדם אשר לפי טענתו סבל
"מכאבי גב חזקים ביותר, כאבי ראש, בחילות, הקאות, סחרחרות, אבדן שיווי משקל, הבאים בין בגפם ובין במצטבר, בגלים התקפיים תכופים ואינטנסיביים, אשר מנעו ממנו מלהגיע לעבודה במשך למעלה משבוע ימים..."
(ס' 2.4 לתביעה). מדובר בשאלה רטורית.

רק בחקירה הנגדית, טען התובע לראשונה, כי יש בידיו מסמכים רפואיים, אבל אלה לא הובאו לדיון. מסמכים כאמור לא הוגשו, למרות שהתובע ביקש להביאם וכאמור, בית המשפט אף התיר זאת, אם כי בכפוף להוצאות.

פשיטא כי העדר אסמכתאות רפואיות כלשהן, אינו עומד בקנה אחד עם התיאורים המפליגים של התובע אודות נזקיו הגופניים כנזכר לעיל. זאת ועוד: מעיון בטופס שעליו חתם התובע עצמו ביום האירוע (נ/2), עולה כי לא הוזמנה ניידת מד"א ולא ניתן לתובע כל טיפול רפואי ולו הקלוש ביותר. מטופס האירוע נ/1, שאמנם חתום על ידי קב"ט הנתבעת 1 ולא על ידי התובע, אולם אשר מולא ביום האירוע או יום לאחריו, עולה כי התובע התלונן בעיקר על נזקי רכוש ועל כאבי גב בלבד, ללא זכר לפגיעה בראש כנטען בתביעה.

גם הטענות אודות הפסד ימי עבודה דינן להידחות וזאת משלא הובאו אסמכתאות כלשהן בעניין זה. ממילא איני נותן כל אמון בעדות התובע ובטענתו שלפיה נעדר הוא כושר עבודה במשך שבוע וזאת מקום שהוא לא נזקק לטיפול רפואי כלשהו, לא מיד לאחר התאונה ולא לאחר מכן. רק לצורך המחשת הלך הרוח של התובע, אזכיר כי בעדותו לפניי טען כי הוא מנכ"ל של חברה המעסיקה מאה עובדים ומשתכר יותר ממיליון שקל בשנה והוא לא הגיש את התביעה בשביל כסף.

בנסיבות אלה, משלא הובאו אסמכתאות רפואיות כלשהן, לא ביקור רופא, לא מכתב רופא, לא ימי מחלה כלשהן (ולו אחד), משהתובע קם על רגליו מיד לאחר התאונה ותלונותיו הסתכמו לפי טופס האירוע בכאבי גב בלבד, אני אומד את הכאב וסבל שנגרם לתובע כתוצאה מהמקרה כולל עגמת נפש, על סכום של 1,000 ₪ (סכום הנמצא ברף הגבוה ביותר שניתן לחשוב עליו בנסיבות העניין).

בכל הנוגע לנזקי הרכוש, גם כאן לא הובאה ראיה מינימאלית לעצם קרות הנזק ולשיעורו. התובע לא הביא כל ראיה לנזק שנגרם לחליפה, לא תמונות, לא קבלות אודות תיקונה או רכישת חליפה חדשה. הוא הדין לגבי הטלפון הנייד שלו ומשקפיו. אין ספק כי היה בידי התובע להביא ראיות כאמור. מה יותר פשוט מלצלם את הרכוש שנפגע (בפרט כיום, כאשר בכל טלפון סלולרי כמעט ישנה מצלמה). מה יותר פשוט מלהציג קבלות אודות רכישת חליפה חדשה, מכשיר סלולרי חדש ומשקפיים.

משלא הובאו הראיות הנ"ל וגם לא ניתן כל הסבר מדוע, יש להניח כי לא נגרם לרכוש התובע נזק ממשי, אם בכלל. עובדה נוספת שמחזקת את דחיית התביעה לגבי נזקי הרכוש ומעידה על חוסר תם הלב של התובע וחוסר המהימנות שלו, נעוצה במכתב הנתבעת 1 מיום 24.2.11 אל סוכנות הביטוח (נ/3), ממנו עולה כי התובע נקב בזמנו בסכום של 1,700 ₪ בגין נזק לטלפון שלו, בעוד בעדותו שלפניי טען לנזק של 4,000 ₪ ואף זאת ללא אסמכתא כאמור. מטופס זה גם עולה, כפי שנרשם בו, כי התובע לא הסכים בזמנו להציג קבלות.

לסיכום, אודה ולא אבוש כי, לצד העדר האסמכתאות לנזקי גוף או רכוש, גם איני נותן כל אמון בגרסת התובע לגבי נזקיו וזאת על רקע הגשת התביעה המנופחת וחסרת יסוד ממשי, בניסיון לנצל את האירוע שלא גרם למעשה נזק ממשי לתובע לצורך הוצאת כספים שלא כדין מאת הנתבעות. התנהלות התובע האמורה, ניכרת גם מההפרש שבין הסכום שדרש במכתב הדרישה ולבין סכום התביעה, הפרש שאין לו כל צידוק וזאת משלא חל כל שינוי נסיבות לרעה לאחר המכתב ועד הגשת התביעה אלא להפך, לפי עדות התובע עצמו, כל התופעות חלפו לאחר כחודשיים מהתאונה.

סוף דבר

על רקע התנהלות התובע כפי שתיארתי לעיל, כמו גם על רקע העובדה שמצאתי לפסוק לתובע סכום זניח מתוך תביעתו, בסך 1,000 ₪ כנזכר לעיל, יש לראות את התביעה מבחינה פרקטית כמי שנדחתה למעשה. בנסיבות אלה, מן הדין ומן הצדק לחייב את התובע דווקא, לשלם לנתבעות את הוצאות המשפט, אותם אני מעמיד על סכום של 1,000 ₪ בלבד (סכום שבמידה מסוימת, על רקע נסיבות העניין והתנהלות התובע, עושה עמו חסד). הוצאות אלה מתקזזות עם הסכום שפסקתי לתובע בגין כאב וסבל ועוגמת נפש, כך שבסופו של יום, כל צד פטור מלשלם למשנהו סכום כלשהו.

המזכירות תדוור את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,
י"ט כסלו תשע"ג, 03 דצמבר 2012, בלשכתי.













תק בית משפט לתביעות קטנות 52206-03/12 שלמה עמר נ' קבוצת עזריאלי בע"מ, כלל חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 03/12/2012)