פסקי דין על אגרא אגודה יצרנית חקלאית שיתופית אבן יהודה | פסקי דין על יגאל אמיתי. | פסקי דין על יצחק בן יוסף | פסקי דין על אילן רפאל

45280-05/12 הפב     10/12/2012




הפב 45280-05/12 אגרא אגודה יצרנית חקלאית שיתופית אבן יהודה בע"מ, יגאל אמיתי., יצחק בן יוסף נ' אילן רפאל








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



הפ"ב 45280-05-12 רפאל נ' אגרא אגודה חקלאית שיתופית אבן יהודה בע"מ ואח'

רע"א 8267-06-12 שיתופית אבן יהודה בע"מ נ' רפאל







בפני

כב' השופטת
יהודית שיצר


ה
מבקשים

1. אגרא אגודה יצרנית חקלאית שיתופית אבן יהודה בע"מ

2. יגאל אמיתי.

3. יצחק בן יוסף

ע"י ב"כ עוה"ד שטריקר ואח'

נגד


המשיב

אילן רפאל
ע"י ב"כ עו"ד שטיין ואח'





פסק דין



בקשת רשות ערעור על פסק בוררות שניתן ע"י הבורר השופט בדימוס דן ארבל, (להלן:"פסק הבוררות") שהוגשה לפי סעיף 29ב לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968
(להלן:
חוק הבוררות
).

רקע עובדתי:

1.
כעולה מפסק הבוררות בין הצדדים קיימת מערכת יחסים ארוכה, עוד משנת 2006 במסגרתה, הפעיל ויצר הנתבע, מר אילן רפאל
(להלן:"אילן") עבור המבקשת 1 (להלן:"אגרא")

את מכסת הביצים שלה ושל חלק מיחידיה.
כמו כן ביום 16.01.2009 נחתם חוזה בין הצדדים המעניק לאילן זכות סירוב ראשונה לרכישת מכסות הביציים של אגרא, אם וכאשר זו תימכר, כאשר אגרא תודיע לאילן 4 חודשים מראש על כוונתה לעשות כן.
אגרא החלה בתהליך של מימוש זכויות וחלוקת תמורות בין חברי האגודה בטרם פירוקה וחיסולה.
לשם מכירת זכויות האגודה במכסה המשותפת, פרסם עו"ד בנימין ברנר (להלן:"עו"ד ברנר") בשמה של אגרא הזמנה להציע הצעות בירחון "משק העופות", לפיה
מוזמן כל מי שמעוניין לרכוש את המכסה המשותפת של האגודה.

2.
משהודיעה אגרא על כוונתה למכור את המכסה, החליט אילן ביום 13.01.2011 לממש את זכותו האמורה ולהגיש הצעה לרכישת המכסה.
ביום 20.01.2011 נפגשו הצדדים במשרדו של עו"ד ברנר. באשר למה שהתרחש ונאמר במהלך אותה הפגישה הצדדים חלוקים ביניהם. עם זאת, מסכימים הצדדים כי בסופה של הפגישה הוסכם על מכירת המכסה בהיקף של 3,172,000 ביצים ובצירוף מכסות אישיות של 3 מחברי האגודה. הצדדים הסכימו על מחיר של 1.31 ₪ לביצה בגין כל המכסה. המחלוקת המרכזית הקיימת בין הצדדים מתייחסת לרכיב המע"מ, כאשר לרכיב זה, לא ניתנה כל התייחסות מפורשת בגוף ההסכם הכתוב שנחתם בין הצדדים (להלן: "ההסכם").

3.
בהליך הבוררות טענה אגרא כי, במסגרת הפגישה והמו"מ שהתקיים בין הצדדים ביום 20.01.2011 הוצגה לאילן כנדרש בס' 20 להסכם הראשון מיום 16.01.2009 (להלן: "ההסכם הראשון") ההצעה הגבוהה ביותר שהתקבלה משמשי הצעה זו התייחסה לתמורה של 1.3 ₪ לביצה בתוספת מע"מ להלן ("הצעת שימשי"). על כן טוענת אגרא כי, משבחר אילן לממש את זכותו מכוח ס' 20 להסכם הראשון היה עליו לפחות להשוות את הצעתו, להצעת שימשי. לפיכך, היה ברור לאילן ולנציגי אגרא כי על המחיר הנקוב ביניהם יתווסף מע"מ. על אף זאת, נושא המע"מ לא נזכר בהסכם, והם רואים בכך טעות קולמוס גרידא.
מאידך, טוען אילן כי המחיר הנקוב בהסכם המכירה כולל את רכיב המע"מ וכי הצעת שימשי כלל לא הוצגה לו במהלך הפגישה.
פסק הבורר

4.
לאחר בחינת התשתית העובדתית קבע הבורר, כי אין חולק על עצם הצגת הצעתו של שימשי בפני
אילן.אין ספק שלכל הפחות זכו אילן ושוקי להקראת הצעתו של עו"ד שימשי במסגרת הפגישה. בהתאם לכך, ומאחר וגם אילן ושוקי ציינו שהגישו את הצעתם על סמך הצעתו של עו"ד שימשי (בסייג כי לא זכו לצפות בה, אלא רק לשמוע את ההצעה תוך כדי הקראתה), הרי שהיה בדעתם להסכים לתמורה בסך של 1.31 לביצה בצירוף מע"מ, שכן אחרת - לא היה בהצעת אילן כדי "להשוות" את הצעתו לזו של עו"ד שימשי שהיה זוכה במכרז כמציע ההצעה הגבוהה ביותר.
לאור האמור לעיל, בחינת אומד דעת הצדדים בנסיבות החתימה על ההסכם מעידה כי בין הצדדים שררה הבנה כללית שלסכום המוסכם יש להוסיף מע"מ, אך עו"ד ברנר התרשל ושכח להוסיפו להסכם, שנחתם בהיעדר הפרט כאמור.

5.
ברם, בסמוך לקביעה בפסק הבוררות, כי ההסכמה על המחיר בסך
1.31 ₪ בתוספת מע"מ, הייתה ברורה לצדדים לרבות לאילן, קובע הבורר, כי אי ביטוייה של אותה הסכמה על הכתב מהווה "מחדל" ולכן "על אגרא לשאת
באחריות כלשהי כתוצאה מהמחדל האמור".

בהקשר זה מסביר הבורר כי אגרא באמצעות בא כוחה, עו"ד ברנר, היא זו שניסחה את כתב ההסכם באופן השגוי הנ"ל, וכי גם אנשי אגרא האחרים, שקראו וחתמו על אותו הסכם לא מנעו את המשגה הנ"ל. בהסתמך על דוקטרינת "האשם התורם בדיני החוזים", הוא מחלק את האחריות באופן שאגרא תישא במע"מ בשיעור של 60%, תוך חיובו של אילן בסכום השווה
ל- 40% הנותרים.

על כך הבר"ע.

6.
בכתב טענותיה בס' 58, טענה אגרא כי: "אי הכללת המילים "בצירוף מע"מ או + מע"מ" ליד ציון המחיר שהוסכם בין הצדדים, במבוא להסכם למכר מכסת ביצי מאכל (נספח ג' ), הינה בבחינת טעות קולמוס שנפלה בעת הקלדת ההסכמות שבין הצדדים" וכי: "טעות זו איננה משקפת את ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים".
בהמשך לכך, בס' 60 לכתב טענותיה, אגרא ביקשה כסעד יחיד מהבורר- "לקבוע בפסק בוררות שיינתן על ידו, כי הפירוש הנכון של ההסכם שנכרת בין הצדדים, הינו כאמור בפרשנות אגרא לעיל".

אילן לעומת זאת תמך למעשה בפסק הבורר על נימוקיו.

דיון והכרעה:

7.
יש לראות את הבקשה כאילו ניתנה עליה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל.

8.
אין חולק כי עפ"י הסכם הבוררות שבין הצדדים מיום 6.3.11 הבורר יפעל ויפסוק על פי הדין והפסיקה ובהתאם לסדרי הדין ודיני הראיות ופסק הבוררות יהיה מנומק.

בס' 2.5 להסכם הבוררות נאמר כי "על הבוררות יחולו הוראות התיקון לחוק הבוררות לעניין זכות ערעור". חוק הבוררות התשכ"ח-1968 (להלן:"חוק הבוררות") תוקן פעמיים. תיקון מס' 2 לחוק הבוררות- התשס"ט 2008 (להלן:"תיקון לחוק הבוררות"), מתייחס לאפשרות קיום הליך של "ערעור" ביחס לפסק בוררות.לטענת המבקשים, מעיון במסגרת הסכם הבוררות עולה כי כאשר הצדדים הזכירו את "התיקון לחוק הבוררות" כוונתם הייתה להחלת הוראת ס' 29ב. בכך נתקיימו התנאים המקדמיים
לתחולת הסעיף בדבר רשות ערעור, דהיינו הצדדים התנו בהסכם הבוררות כי על הבורר לפסוק בהתאם לדין, והסכימו כי ניתן יהא לערער ברשות על פסק הבורר כמפורט בסעיף.

9.
בהתאם לסעיף
29ב
ל
חוק הבוררות
, בכדי שתינתן רשות לערער על פסק בוררות צריך המבקש להראות כי מתמלאים שלושה תנאים:
א. טעות יסודית. ב. הטעות היא ביישום הדין. ג. יש בטעות כדי לגרום לעיוות דין.
משמע, לא כל טעות מאפשרת לבטל את פסק הבורר. יש להראות כי עוצמת הטעות מחייבת את ביטולו. זאת בשל העובדה כי מדובר בטעות משפטית ביישום הדין, טעות שאינה שולית או זניחה, אלא יסודית ואכן יש בטעות כדי לגרום לעיוות דין. מקום שבו אימצו הצדדים, כבעניינו את המתווה הערעורי שבס' 29ב יש לבחון האם הבורר אכן טעה טעות יסודית ביישום הדין.

האם נפלה טעות בפסק הבוררות

10.
השאלה המהותית בענייננו, האם נפלה טעות בפסק הבוררות, והאם הטעות יסודית?
ס' 16 לחוק החוזים קובע כי אם:

"נפלה טעות סופר או טעות כיוצא בה, יתוקן החוזה לפי אומד דעת הצדדים, ואין הטעות עילה לביטול החוזה".

על תכלית ההוראה שבסעיף 16 ועל הגדרתה של טעות סופר כותבת המלומדת גבריאלה שלו, בספרה דיני חוזים 206-207 (ירושלים תשנ"ה):


"מגמת סעיף 16 היא להביא להרמוניזציה של החוזה האמיתי וביטויו הכתוב. החוזה האמיתי אינו אלא הסכמת הצדדים במסגרות הקבועות בחוק, ובעיקר בפרק א לחוק החוזים.
המצב שסעיף 16 פוגשו ואף מתמודד עמו הוא מצב שבו קיים פער בין הסכמת הצדדים ובין המסמך המתיימר לגלם הסכמה זו. הוראת סעיף 16 מיועדת לבטל או לצמצם פער זה. תפקידו של סעיף 16 הוא, אם כן, תיקון עיוות שנפל בתהליך תרגומה המילולי של ההסכמה החוזית והורקתה למסמך כתוב. הא ותו לא... ניתן להגדיר טעות סופר כסתירה או העדר התאמה בין החוזה האמיתי לבין ביטויו הכתוב של חוזה זה. טעות סופר איננה, אם כן, טעות אמיתית. היא מניחה קיום הסכמה בין הצדדים. אם גם הסכמה שלא בוטאה כדבעי במסמך הכתוב, אשר מתיימר לשקף אותה".

בע"א 424/89
פרקש נ' שיכון ופתוח לישראל בע"מ
, פ"ד מד(4) 31,
39-40 אומצה הגדרה זו והובהר:


"לא ממדיה של הטעות יקבעו אם היא טעות סופר אם לאו, אלא המבחן העקרוני המהותי - האם מה שנתגבש לבסוף להיות המסמך שאמור לשקף את החוזה שנכרת בין הצדדים שונה מן החוזה האמיתי שנכרת, אם לאו.

למראית עין מפתה לחשוב כי "טעות סופר או טעות כיוצא בה" היא דווקא טעות קטנה, כגון טעות באות אחת או בפסיק שהושם שלא במקומו; אך למעשה אין כל מניעה שגם מה שנראה על פניו כטעות גדולה יותר, כגון החלפת מסמך במסמך,תהיה בגדר זה. כל זאת מפני שהמבחן הקובע הוא המבחן המהותי, אשר צויין לעיל, ולא המבחן הכמותי".

בנוסף, מציינת פרופ' גבריאלה שלו כי כאשר פורצת בין הצדדים מחלוקת הנובעת מאי הכרה של אחד בהם בטעות הסופר, או מאי נכונות אחד מהם לתקן את טעות הסופר יופנה העניין לבית המשפט. כאשר אופן התיקון בידי בית המשפט, הינו "באמצעות סעד הצהרתי" קרי, באמצעות מתן הצהרה לגבי ההסכמה האמיתית שהושגה בין הצדדים.

11.
בהסתמך על הממצאים העובדתיים, וקביעת הבורר כי אילן ידע שעליו לשלם מע"מ, המסקנה היא כי אילן נהג בחוסר תום לב כאשר התעלם מעובדה זו מתוך אינטרס אישי.
בפסק הבוררות, נקבע כי יש לשחרר את אילן מ- 60% מחיוביו בגין מע"מ וזאת בשל הכשל הניסוחי. תוצאה זו סותרת לכאורה את חלקו השני של ס' 16 שכן כמצוטט לעיל, אין טעות סופר עילה לביטול החוזה. משמעות הביטוי: "ביטול חוזה" בהקשר דיני החוזים הינו צעד המשחרר את הצדדים לחוזה מהתחייבויותיהם העתידיות לפי החוזה". היות ואילן שוחרר בפסק הבורר מהתחייבותו העתידית לשאת במחיר המלא לרבות תשלום המע"מ, מסקנה זו אינה עולה בקנה אחד עם רוח הוראות סעיף 16 וגורמת לעיוות הדין שכן איננה משקפת את אומד דעת הצדדים.
הבורר פעל איפוא ללא התאמה להסכמה האמיתית שהובררה לו. לפיכך, הצדק עם המבקשים, שכן בפסק יש טעות יסודית ביישום הדין אשר גרמה לעיוות משמעותי של התוצאה המתחייבת. במקום בו ברור אומד דעתם של הצדדים אשר יצר את "החוזה האמיתי", הרי שיהא אשר יהא היקפו הכמותי של השיבוש שנפל בשלב יציקת תוכנו של חוזה זה לכלל "חוזה כתוב" - יש לתקן את החוזה הכתוב באופן שישקף נאמנה ונכוחה את החוזה האמיתי, אליו התכוונו הצדדים.

זאת ועוד, גם במצב שנפלה טעות סופר באשמו של צד אחד בלבד יהיה מקום לקיים את הסכמתם האמיתית של הצדדים, הגם שהיא לא באה לידי ביטוי בכתב ההסכם שנחתם ביניהם (ראו: ת"א 65842/01 בטאט שאול נ' חב' משאבות רם בע"מ). בפס"ד זה השופט ח. ברנר אף ציין כי בית המשפט מצווה להתחקות אחר אומד דעת הצדדים, אם אחד הצדדים כשל בניסוח, ויהא זה אפילו המנסח.

12.
כיוון שהבורר קבע מהי אכן ההסכמה האמיתית של הצדדים שהובררה לו מתוך הראיות, כפועל יוצא התוצאה המתבקשת היא כי שגה הבורר בהחלת "דוקטרינת האשם התורם בדיני חוזים". הכשל הניסוחי לא הטעה את המפר שהיה מודע היטב לכוונת הצדדים ובכל זאת הוא ביצע את ההפרה, על אף שידע את תוכנו האמיתי של ההסכם. אי לכך, אין לומר כי אשם המבקשים גרם או תרם להפרה מצד המפר, או לנזקים שנבעו מההפרה הנ"ל.
לאחר שנקבעה ע"י הבורר המסכת העובדתית לפיה שררה הבנה כללית בין הצדדים כי יש להוסיף מע"מ לסכום המוסכם אין השימוש בדוקטרינת האשם התורם מביא לתוצאה מוסרית וצודקת. התנהגותו של אילן נגועה בחוסר תום לב ואינה משקפת את ההסכמה האמיתית. כמו כן לא נגרם נזק בעניינו, שהרי מלכתחילה ידע אילן כי כדי להגיע לסכום ההצעה הגבוהה ביותר עליו להוסיף למחיר את המע"מ. בע"א 565/79 רובינשטיין ושות' נ' לויס, פ"ד לד(4)591 בית המשפט העליון, קבע כי על אף טעות הסופר שנגרמה ע"י פקיד חברה קבלנית, יש להורות על המחיר הנכון שהוסכם בין הצדדים.
זה גם הדין בענייננו.
טעות זו של הבורר היא טעות מהותית שגורמת עוול של ממש למערערים, ואילו אילן כלל לא ניזוק ע"י העמדת החוזה על המחיר האמיתי שסוכם בין הצדדים.

טענה נוספת שהעלו המבקשים, מתייחס לפסיקת סעד שלא התבקש וחריגה מסמכות. משהגעתי למסקנה כי פסק הבורר שגוי, ממילא מתייתר הדיון בסוגיית הסעד שלא נתבקש.

13.
לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את הערעור, בשאלת חלוקת החיוב במע"מ. על יסוד הממצאים העובדתיים של הבורר, המסקנה היא כי נפלה טעות סופר בהסכם. אי לכך, יש לתקן את ההסכם לפי אומד דעת הצדדים, היינו על המשיב לשלם את המחיר החוזי בתוספת מע"מ, באופן שהסכום המלא שישולם עבור כל ביצה הוא

1.31 ₪, בצירוף מע"מ.





בנסיבות העניין ומאחר ואכן היתה טעות בניסוח החוזה שנוסח ע"י ב"כ המבקשים, אין צו להוצאות.

ניתן היום,
כ"ו כסלו תשע"ג, 10 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק לצדדים.












הפב בית משפט מחוזי 45280-05/12 אגרא אגודה יצרנית חקלאית שיתופית אבן יהודה בע"מ, יגאל אמיתי., יצחק בן יוסף נ' אילן רפאל (פורסם ב-ֽ 10/12/2012)