פסקי דין על גיל לוי | פסקי דין על בצלאל סבג | פסקי דין על שלום דובר ליבנהרץ |

35517-04/11 תאמ     13/12/2012




תאמ 35517-04/11 גיל לוי נ' בצלאל סבג, שלום דובר ליבנהרץ








בית משפט השלום ברחובות



תא"מ 35517-04-11 לוי ואח' נ' סבג ואח'







בפני

כב' השופטת
עיריה מרדכי


תובעים

גיל לוי


נגד


נתבעים

1.

בצלאל סבג
(מודיע צד ג')

3.
שלום דובר ליבנהרץ
(צד ג')




פסק דין






בפני
י תביעה לפיצוי בגין נזקי פח, אשר נגרמו לאופנוע של התובע וכן לפיצוי בגין נזקים נלווים ועוגמת נפש, הכל בגין תאונה שאירעה ביום 25/3/10 בסביבות שעה 23:30, אשר במסגרתה, ניזוק האופנוע של התובע.

באותו מועד, הנתבע 1 נהג ברכב שבבעלות מעבידו, הנתבע 2, עת הנתבע 2 הסכים להעמיד את הרכב לרשותו, על מנת לנסוע לביתו.

הרכב היה מבוטח על ידי הנתבע 2 בביטוח חובה, וכן בביטוח מקיף וצד ג', אולם ביטוח המקיף וצד ג' היו תקפים לגבי נהגים מעל לגיל 24, ועל כן הביטוח צד ג אינו בתוקף באשר לתאונה נשוא התביעה, ככל שהנתבע 1 היה צעיר מהגיל המינימאלי לתחולת הפוליסה. האופנוע של התובע לא היה מבוטח בביטוח מקיף.

במועד הדיון, ביום 3/12/12, הופיעו הצדדים והסכימו על שמיעת ההוכחות וכי חוות הדעת של שמאי הצדדים תוגשנה ללא חקירות, כאשר כל אחד מהצדדים שומר על טענותיו לעניין משקלם.

בכל הקשור לתביעה שבין התובע לנתבע 1, אין מחלוקת שהנתבע 1 הועמד לדין בתיק תעבורה
8642-01-11, וביום 8/11/12, הוא הורשע על פי הודאתו, בעבירות של אי מתן זכות קדימה, נהיגה בחוסר זהירות וגרימת נזק. במסגרת עסקת טיעון, הוטלו עליו עונשים מוסכמים . הנתבע 1 חולק על גובה הנזק הנטען, וכן טוען כי מבלי לגרוע באחריותו לתאונה (המוכחת אף מכח ההרשעה הנ"ל), יש להטיל על התובע אשם תורם, ככל שהיה בידי התובע, לוּ היה נוהג יותר בזהירות, כדי למנוע את המפגש בין הרכב שבו נהג הנתבע 1 לבין האופנוע וכדי למנוע את הנזקים. כן, לטענתו, התובע נסע במהירות מופרזת באופנועו, דבר שצמצם את יכולתו להגיב כיאות ואף תרם לעוצמת המכה והגדלת הנזק.

בכל הקשור ליחסים בין התובע
והנתבעים ובין הנתבע 1 לבין הנתבע 2, הוסכם בתחילת הדיון, כי ככל שבית המשפט ימצא להטיל אחריות על הנתבע 2 מכח ההודעת צד ג' כנגדו (מטעם הנתבע 1), הרי שהחלוקה בפסק הדין תתבצע כחלוקה שבין הנתבעים, כלפי התובע.

מקובלת עלי טענת הנתבע 2, כי ככל שאין מחלוקת שהנתבע 1 היה בעל רישיון נהיגה ורשאי על פי דין לנהוג ברכב, וככל שאין מחלוקת שלא היה כל פגם מכני ברכב שגרם לתאונה, הרי שטענת התובע לעילה נזיקית ישירה כנגד הנתבע 2, לא הוכחה. מאידך, יש עדיין להכריע בטענת הנתבע 1 ,כי היה על הנתבע 2, בתור מעבידו, להודיע לו מפורשות שאין כיסוי ביטוחי (מקיף וצד ג'), לנהגים מתחת לגיל 24, ואף המעביד התנהג בצורה מטעה, שעה שהנתבע 1 ראה כי עובדים רבים אחרים נוהגים ברכב מטעם המעביד, כולל כאלה שטרם מלאו להם 24.

לאחר ששמעתי ושקלתי את העדויות והראיות ואת טענות התובע והנתבע 1, הנני סבורה שעל אף העובדה שהנתבע 1 נושא בחלק הארי והעיקרי של האחריות לתאונה, יש לקבל את טענת האשם התורם, במידה מסויימת. אין ספק שהנתבע 1 היה מחויב במתן זכות קדימה, בעת שהתחיל לגלוש לאחר תמרור העצור לתחום הצומת. מאידך, צוין לא אחת כי "זכות קדימה" הינה זכות שמקבלים אך לא זכות "שנוטלים". התאונה אירעה לאחר שהתובע חצה כמעט את כל הצומת אליו נכנס רכוב על האופנוע שלו. על רוחבו של הכביש ניתן ללמוד מהתמונות שצורפו לכתב ההגנה של הנתבע 1, אשר צולמו על ידו , לטענתו, מיד לאחר קרות התאונה. אין לשלול את טענתו של הנתבע 1, כי ייתכן והיה בידי התובע לעקוף את רכב הנתבע 1, תוך כדי מניעת המפגש ו/או תוך כדי יצירת מפגש פחות עוצמתי, לוּ היה התובע נוסע לאט יותר ובזהירות היתר, המוטלת גם עליו, בשעה שנכנס לתחום הצומת. איני סבורה שיש להחמיר יתר על המידה עם התובע בנידון, אולם בהתחשב בעובדה שיש להטיל עליו אשם תורם, הרי שיישא ב- 25% מהנזק שייקבע.

באשר למערכת היחסים שבין הנתבעים לבין עצמם, גם כאן הנני סבורה שהנתבע 1 נושא באחריות העיקרית ועליו לשאת בנזקים. אין מחלוקת שהרכב של המעביד לא היה רכב שהיה בשימושו הקבוע של הנתבע 1, אלא רכב עבודה, אשר הנהגים העיקריים שנהגו בו היו אחרים. הנתבע 1 בעצמו אישר שלעיתים רחוקות הוא ביקש את הרכב והותר לו לנהוג בו, אולם הדבר נעשה על מנת להיטיב עמו ולא כנסיעה שגרתית במסגרת עבודתו. הדין והפסיקה מטילים את האחריות לבדיקת כיסוי ביטוחי על הנהג הבוחר לנהוג ברכב. ניתן להתרשם מעדותו של הנתבע 1 שהוא כשל באחריות זו, ובחר לבקש את הרכב ולקבלו מבלי לשאול דבר אודות הכיסוי הביטוחי. יתרה מכך, אין הוראות הדין מחייבות כיסוי ביטוחי מקיף וצד ג' לכל נהג והמעביד קיים את הוראות הדין, שעה שדאג שהכיסוי הביטוחי לרכב, (ביטוח החובה), כלל כל נהג, כולל הנתבע 1,
בשעה שהוא קיבל את הרכב כטובה, לשימושו.

על אף האמור, לאור יחסי העבודה החלים בין מעביד לעובד, הנני סבורה שגם בשעה שהנתבע 2 הסכים למסור את רכבו לשימוש הנתבע 1, היה ראוי, במסגרת מערכת היחסים שבין הנתבעים, שהמעביד (בעל הרכב) ידאג להבהיר לעובד, מפורשות, כי אמנם הינו מסכים למסור לו את הרכב לשימושו, אולם בעת נהיגתו ברכב, אינו מבוטח באחריות צד ג' ובביטוח מקיף וכל נזק שייגרם על ידו, יהיה עליו לשאת בו.
סיכון שכזה הינו שונה בתכלית , לדוגמה, מנטילת סיכון של נשיאה בעלות של השתתפות עצמית מוגדרת , באם יידרש לכך. מסירת מידע שכזה היה מאפשר לנתבע 1, כפי שנטען על ידו, לקבל החלטה שקולה יותר, באם הינו אכן מעוניין לקבל את הרכב לשימושו וליטול את הסיכון, אם לאו. לטענת הנתבע 1, דהיום (ולאחר מעשה), אילו המעביד היה מודיע לו בעת מסירת הרכב לידו שאין ביטוח צד ג'/מקיף בזמן נהיגתו, הוא היה מוותר על קבלת הרכב לשימושו. כן, לטענתו, המעביד לא רק שלא מסר פרטים אלה, אלא נתן לכל העובדים לנהוג ברכב, כולל עובדים מתחת לגיל 24, מבלי לציין דבר, ולאור התנהגות זו ,הוא לא חקר ודרש בעניין.

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים בנושא זה, הנני סבורה שיש לחייב את הנתבע 1 ב-75% מסכום הנזק שייפסק (לאחר הפחתת האשם התורם) ואת הנתבע 1 ביתרתו (25%)

באשר לגובה הנזק, מונחות בפני
י טענות התובע, תמונות שצורפו וחוות דעת שמאי הצדדים. עיקר המחלוקת בין השמאים נוגעת למחיר השוק שכל אחד מהם קבע לחלקי חילוף משומשים, ובמידה פעוטה יותר, לשווי שיש לקבוע לעלות העבודות שפורטו. שמאי הנתבע 1 לא התייחס לצמיג החליפי ולא מצאתי סיבה מוצדקת לכך. השמאים לא חלקו על הוצאות גרירה ושכר טרחת השמאי, וכן התובע עותר לפיצוי נוסף בגין ביגוד שנהרס (קסדה, מעיל וכפפות).

לאור כל האמור, ולאחר עיון במסמכים ובטענות, הנני מעמידה את הנזקים של התובע כדלקמן:

א.
פיצוי בגין נזקי תיקון האופנוע (כולל מע"מ) – 18,500 ₪.
ב.
פיצוי בגין שכר טרחת שמאי, גרירה וביגוד – 2,750 ₪.
ג.
הוצאות נלוות בגין אגרת בית משפט ושכר טרחת עו"ד – 2,750 ₪.

סך כל הסכומים דלעיל, מגיעים לכדי סך של 24,000 ₪.

מאחר ומצאתי להטיל על התובע אחריות ל- 25%
מהנזק בגין אשם תורם, סך הפיצוי המגיע לתובע עומד על סך של 18,000 ₪.
סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.
הנתבע 1 יחוייב ב-75% מהסכום האמור, והנתבע 2 יישא ב-25% ממנו.

המדובר בחיובים עצמאיים ונפרדים של כל אחד מהנתבעים כלפי התובע, ולא בחיובים "ביחד ולחוד",
בהמשך להסכמת הצדדים כמפורט בפרוטוקול בעניין זה.


לאור תוצאת הדיון, אין צו להוצאות נוספות, כולל באשר להודעת צד ג'.

זכות ערעור בתוך 45 יום מהיום.



ניתן היום,
כ"ט כסלו תשע"ג, 13 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.














תאמ בית משפט שלום 35517-04/11 גיל לוי נ' בצלאל סבג, שלום דובר ליבנהרץ (פורסם ב-ֽ 13/12/2012)