פסקי דין על סווטלנה שלנקו | פסקי דין על אולשופ חיים מוצרי חשמל - חיים אהרון

5773-07/12 עע     25/12/2012




עע 5773-07/12 סווטלנה שלנקו נ' אולשופ חיים מוצרי חשמל - חיים אהרון








בית הדין הארצי לעבודה


ע"ע 5773-07-12



ניתנה ביום
25 דצמבר 2012

סווטלנה שלנקו
המערערת


(המשיבה בערעור שכנגד)


-

אולשופ חיים מוצרי חשמל - חיים אהרון

המשיב

(המערער בערעור שכנגד)

בשם המערעת
– עו"ד שולמית כנען
בשם המשיב –

עו"ד פאדיה עתאמלה שלבי


הרשמת השופטת אביטל
רימון-קפלן


החלטה

1.

זוהי בקשת המערערת, למחוק על הסף את הערעור שכנגד שהוגש על ידי המשיב בערעור (להלן – המשיב) על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בנצרת מיום 30/5/12 (ס"ע 49163-07-10, השופטת אורית יעקבס ונציגי הציבור מר עבד-אלחמיד תחאוח ומר ישראל שוטלנד).


הרקע לבקשה
2.
המערערת הועסקה אצל המשיב החל מחודש פברואר 2009 ועד לחודש אוגוסט 2009 מועד בו פוטרה מעבודתה.
המערערת הגישה את תביעתה לבית הדין האזורי לעבודה בטענה כי פוטרה במהלך הריונה, שלא כדין וחרף החלטת הממונה על חוק עבודת נשים
מיום 21/12/09, שלא התירה את פיטוריה.
במסגרת תביעתה עתרה המערערת לחייב את המשיב בתשלום סכומים שונים, ביניהם סכומים מכח חוק עבודת נשים ומכח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה תשמ"ח – 1988.
לציין, כי אחת המחלוקות העיקריות שבין הצדדים היתה בשאלה מתי בדיוק החלה המערערת את עבודתה במשיב והאם השלימה 6 חודשי עבודה אצל המשיב.
כמו כן נחלקו הצדדים בשאלות, האם פוטרה המערערת בניגוד להוראותיו של סעיף 9 (א) לחוק עבודת נשים; האם זכאית המערערת לפיצויים בגין אובדן הכנסה לתקופה מיום הפסקת עבודתה ועד למועד הלידה בשיעור שלא יפחת מ- 150% משכרה; האם זכאית המערערת ל פיצויים בגין אובדן הכנסה בתקופה המוגנת לאחר חופשת הלידה, ובגין דמי הודעה המוקדמת; האם זכאית המערערת לפיצויים בגין נזק לא ממוני בהתאם לסעיף 13 א(א)(א) לחוק עבודת נשים; האם זכאית המערערת לפיצויים ללא הוכחת נזק בהתאם להוראת סעיף 10 ( א) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה; האם זכאית המערערת לפיצויים בשל פיטוריה שלא כדין והיעדר שימוע; האם זכאית המערערת לפיצויים בגין אי קבלת דמי אבטלה במלואם; האם זכאית המערערת לפדיון ימי חופשה; האם זכאית המערערת לפיצויים בגין אי הפרשה לקרן פנסיה והאם זכאית המערערת לשכר בגין ימי עבודתה בחודש אוגוסט 2009.
3.
בית הדין קמא דחה את תביעתה של המערערת לתשלום פיצויים ללא הוכחת נזק מכח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה ואת תביעתה לתשלום השלמת דמי אבטלה, אך מנגד קבע כי המערערת פוטרה שלא כדין ובניגוד להוראת סעיף 9 (א) לחוק עבודת נשים תוך התעלמות המשיב מהחלטת הממונה, וחייב את המשיב לשלם למערערת, חלק ניכר מרכיבי תביעתה, כדלקמן:

סכום של 17,250 ₪ בגין פיצויי אובדן הכנסה בתקופה המזכה כהגדרתה על פי חוק עבודת נשים, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1/4/10 ועד ליום התשלום המלא בפועל, כאשר נקבע שעל המערערת להחזיר את הסכום 5,032 ₪ למוסד לביטוח לאומי בגין דמי האבטלה.
סכום של 4,140 ₪ בגין פיצויי אובדן הכנסה בתקופה המוגנת כהגדרתה על פי חוק עבודת נשים בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1/4/10 ועד ליום התשלום המלא בפועל.
סכום של 1,035 ₪ בגין דמי הודעה מוקדמת בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1/4/10 ועד ליום התשלום המלא בפועל .
סכום של 4,140 ₪ בגין פיצוי בשל נזק לא ממוני מכח חוק עבודת נשים בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1/4/10 ועד ליום התשלום המלא בפועל .
סכום של 2,070 ₪ בגין היעדר שימוע בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1/4/10 ועד ליום התשלום המלא בפועל .
סכום של 1,037.5 ₪ בגין פדיון ימי חופשה בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1/4/10 ועד ליום התשלום המלא בפועל.
סכום של 304 ₪ בגין אי ביצוע הפרשה לקרן פנסיה בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1/4/10 ועד ליום התשלום המלא בפועל .
סכום של 476 ₪ בגין שכר עבודה חודש 8/09 בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1/9/09 ועד ליום התשלום המלא בפועל.
כמו כן חוייב המשיב לשלם למערערת הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 6,000 ₪.
4.
ביום 3/7/12 הגישה המערערת את ערעורה שבנדון על פסק דינו של בית הדין קמא במסגרתו השיגה על שיעור הפיצויים שפסק לה בית הדין מכח סעיף 13(ב) לחוק עבודת נשים, על שיעור הפיצויים שנפסק לה בגין אובדן הכנסה עד לתום "התקופה המזכה" כהגדרתה בחוק עבודת נשים, על שיעור הפיצויים בגין נזק לא ממוני לפי חוק עבודת נשים, על דחיית תביעתה לתשלום פיצויים ללא הוכחת נזק מכח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, על שיעור הפיצוי בגין אי עריכת שימוע, על דחיית תביעתה לתשלום השלמת דמי אבטלה וכן על החלטת ביניים של בית הדין קמא שניתנה תוך כדי ניהול ההליך.
5.
ביום 10/9/12 הגיש המשיב את הערעור שכנגד שבנדון במסגרתו טען כי טעה בית הדין קמא בקביעתו כי המערערת השלימה שישה חודשי עבודה אצלו כמתחייב מהוראות סעיף 9 (א) לחוק עבודת נשים וכפעל יוצא מכך בקובעו כי על הפיטורים חלות הוראות חוק עבודת נשים, כי טעה בית הדין בקובעו כי הפיטורים בוצעו בחוסר תום לב
וכי היו קשורים להריון, כי טעה בית הדין בגובה סכומי הפיצויים שפסק למערערת אשר לשיטתו אינם ריאליים ואף לא הוכחו על ידי המערערת.


הבקשה וטענות הצדדים
6.
כאמור, המערערת הגישה בקשה למחיקת הערעור שכנגד, שכן לטענתה ערעור המשיב מתמקד בשתי סוגיות שכלל לא הועלו על ידי המערערת בערעורה; האחת - אי תחולת סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים בשל אי השלמת 6 חודשי עבודה, והשניה – היעדר נפקות להחלטת הממונה ברכל הנוגע לקביעה כי המערערת פוטרה בקשר עם הריונה.
אי לכך, לטענת המערערת לא מדובר כלל ב"אותו עניין", לגביו ניתן להגיש ערעור שכנגד, אלא המדובר בערעור עצמאי על פסק הדין, שהמועד להגשתו, חלף זה מכבר ועל כן דינו להדחות.
7.
הבקשה הועברה לתגובת המשיב שהתנגד לה מכל וכל.
לטענתו, ערעור המערערת הומצא לידיו ביום 16/7/12 ולפיכך הערעור שכנגד הוגש במועד.
לגופו של עניין טען המשיב כי על פי הפסיקה אליה הפנה, יכול שהערעור שכנגד יתייחס לכל המונח ביסודו של הערעור ושזור וקשור באותו עניין, כי מבחן הזיקה העניינית מתקיים גם כאשר לאחד העניינים השלכה על עניין אחר למשל, אם הוגש ערעור בעניין גובה הפיצויים בנזיקין, יכול הערעור שכנגד להתייחס לקביעת האשם, וכי בכל מקרה נקבע שכאשר קיים ספק בנוגע לקיומה של זיקה – יש לאשר את הגשת הערעור שכנגד.
לטענתו, במקרה זה עת תוקפת המערערת את שיעור הפיצויים שנפסק לה מכח חוק עבודת נשים, ערעורו על קביעת החבות מכח חוק עבודת נשים, הינו בגדר אותו עניין לצרכי הערעור שכנגד, מה גם שאפילו היה ספק אם כך הם פני הדברים, (ולא היא) הרי שעל פי הפסיקה ספק זה צריך לפעול לטובתו.
לחילופין ומטעמי זהירות בלבד עתר המבקש במסגרת תגובתו הנ"ל להארכת המועד להגשת הערעור עד למועד הגשתו בפועל, ככל שתידחנה טענותיו הנ"ל, מן הטעמים הנקובים בבקשה, במסגרתם ציין בין היתר כי שילם את זה מכבר את סכומי פסק הדין למערערת.
8.
בהתאם להחלטת בית הדין ניתנה למערערת זכות תשובה לתגובת המשיב. במסגרת תשובתה, טענה המערערת כי המשיב לא הסביר בבקשתו להארכת מועד ממה נבע האיחור ולא הצביע על "טעם מיוחד" שיהא בו כדי להצדיק את הארכת המועד.
לחילופין עתרה המערערת לכך שאם תינתן למשיב הארכת מועד כמבוקש, יותנה הדבר בתשלום הוצאות לטובת המערערת בסכום משמעותי.
מאוחר יותר הוסיפה המערערת תגובה נוספת מטעמה בה ציינה בניגוד לטענתו, לא שילם המשיב את מלוא סכום פסק הדין אלא את הסך של 36,452 ₪ בלבד, מתוך הסך של 39,807 ₪ שהוא הסכום המגיע בערכים ריאליים לטענתה, וכי בעקבות כך נאלצה המערערת לפתוח תיק הוצאה לפועל כנגד המשיב.

דיון הכרעה
10.
תקנה 99 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991
(להלן – התקנות), קובעת את האפשרות להגיש ערעור שכנגד ואת המועד לעשות כן, וזו לשונה:

"היה בדעת המשיב לטעון בשעת הדיון בערעור שהחלטת בית הדין קמא טעונה שינוי, יגיש על כך הודעה לבית הדין שלערעור, בפירוט הנימוקים, תוך עשרה ימים מהיום שבו הומצא לו כתב הערעור כאמור בתקנה 98, אולם לא יאוחר מאשר חמישה ימים לפני התחלת הדיון בערעור, והעתק ההודעה יומצא לכל אחד מהמשיבים".
תקנה זו בדומה לתקנה המקבילה בתקנות סדר הדין האזרחי,
מקנה למעשה הארכת מועד למשיב להגשת ערעור על פסק הדין של בית הדין קמא, על אף שבחר בשלב ראשון שלא לעשות זאת, כיוון שהעניין ממילא מובא בפני
ערכאת הערעור.
מטעם זה נקבע כי "ערעור שכנגד דינו כדין ערעור רק לצורך אותו עניין שהוא נושא הערעור, ורק כלפי המערער עצמו, אך לא לצורך עניין אחר ושונה הימנו, שנידון אף הוא בדרגה הראשונה" [ראה:
בש"א 4691/91
מדינת ישראל נ. שמעון אוזן
, פ"ד מה
(5) 695
] (ההדגשה הוספה – א.ר.ק.).
הטעם לכך נעוץ
בכך, שככל שעניין מסוים התלוי ועומד לפני בית-המשפט טרם נדון, אין הצדקה למנוע הגשת הליך אחר הסב על אותו עניין

גם אם הוגש באיחור [ראה:
עאח 35/06
אלכסנדר לבון – סיגל קדושים
,
[אתר נבו] ניתן ביום 31.12.06 (להלן: עניין לבון);

עאח 1006/01
שחידם חסן - א. ביטחון
אזרחי בע"מ
[אתר נבו]
28.6.01 – פסק דינו של הנשיא סטיב אדלר;

עאח 50/07

i.n.t
אינטריקו (ישראל) בע"מ
– אלכס בריזמן [אתר נבו]
ניתן ביום 20.9.07].
ובאשר לשאלה מה ייחשב כ"אותו עניין", נקבע בעניין בש"א 4691/91 לעיל, כי:
"שאלת התקיימותה של הזיקה המהותית בין הערעור שכנגד לבין העניין המועלה בערעור עשויה ללבוש צורות שונות, אשר לא ניתן לחזותן מראש, ודומה, כי מוטב לא לתחום קווים נוקשים בנושא זה וכי ראוי לבחון כל מקרה לגופו"

לציין, כי בבית המשפט העליון נקבעו אמות המידה בקשר לכך, כדלקמן:

"התיבה "אותו עניין" מתפרשת, לצורך זה, על דרך ההרחבה, ועל מנת לעמוד בדרישת המבחן המקופל בה, אין צורך שהערעור שכנגד יוגבל לנושאים המועלים בהודעת הערעור... הערעור שכנגד הוא מקבילו של הערעור שכבר הוגש, והוא יכול, על כן, להיות מופנה רק נגד העילות המונחות ביסודו של הדיון במסגרת הערעור הראשי. אין פירושו של דבר, שהודעת הערעור יכולה לתקוף רק את הנושאים שהועלו בערעור העיקרי, אלא יכול שהערעור שכנגד יתייחס לכל המונח ביסודו של הערעור ושזור וקשור באותו עניין. התוצאה היא שבחינת העניין נעשית על פי מידת הזיקה שבין הערעור לבין הערעור שכנגד... שאלת הזיקה היא שאלה של דרגה, ואינה חייבת להתבטא בחפיפה מלאה של השאלות אליהן מופנים הערעורים"

[ראה:
ע"א 2124/00
עזבון חיננזון ואח' – עזבון טמיר
, (פסה"ד מיום 30.10.00)

].
עוד נקבע כי מבחן הזיקה העניינית מתקיים גם כאשר לאחד העניינים השלכה על עניין אחר [ראה:
ע"א 3034/94
זילברמן נ. שינפלד,
פ"ד מט
(1) 2
;
ע"א 11115/02
מס שבח מקרקעין חדרה נ. דור אנרגיה 1988 בע"מ

, (פסה"ד מיום 14.4.03)]. למשל, אם הוגש ערעור בעניין גובה הפיצויים בנזיקין, יכול הערעור שכנגד להתייחס לקביעת האשם [ראה:
בש"א 4691/91 לעיל
]. דוגמא נוספת לאותו עניין – כאשר הערעור העיקרי עוסק במיעוט ההוצאות, יכול הערעור שכנגד לעסוק בעצם החבות, שכן עניין אחד משליך על משנהו [ראה:
ע"א 3034/94 לעיל].
מכל מקום, נקבע כי כאשר קיים ספק בנוגע לקיומה של זיקה – יש לאשר את הגשת הערעור שכנגד [ראה:
בש"א 4691/91 לעיל
].
11.
עד כאן הכלל, ומן הכלל לענייננו.
בכל הנוגע לעיתוי הגשת הערעור שכנגד על ידי המשיב, הרי שהמערערת לא השיגה על טענת המשיב לפיה, ערעור המערערת הומצא באי כוחו ביום 16/7/12.
משכך הם פני הדברים, ובתחשב בפגרת הקיץ שחלה עד ליום 1/9/12, אין זאת אלא שמבחינת עיתוי הגשת הערעור, זה הוגש בתוך המועד שנקבע בדין להגשת ערעור שכנגד לבית הדין.
ובאשר לתוכן הערעור שהגיש המשיב, הרי שחלקו הארי של ערעור המערערת סב על גובה הפיצויים שפסק לה בית הדין מכח חוק עבודת נשים.
אי לכך, ולאור ההלכה הפסוקה כמבואר לעיל, הגשת ערעור על עצם קביעת החבות – "האשם" של המשיב לפי חוק עבודת נשים, עולה כדי "אותו עניין" לצורך הגשת ערעור שכנגד.
כך גם באשר לטענת המערערת לגבי ערעור המשיב על נפקות החלטת הממונה בכל הנוגע לקביעה כי המערערת פוטרה בקשר עם הריונה, עיון בהודעת הערעור שהגיש המשיב מעלה כי טענה זו הועלתה במסגרת השגותיו של המשיב על קביעת בית הדין לפיה המערערת פוטרה בקשר עם הריונה, קביעה שמכוחה, בין היתר, נפסקו למערערת פיצויים, אשר על גובהם היא מערערת במסגרת ערעורה שבנדון.
הנה כי כן, אף לגבי טענה זו של המשיב קיימת "זיקה ישירה" בין הערעור שהגישה המערערת לבין הערעור שכנגד שהגיש המשיב.
12.
אי לכך, התוצאה היא שהערעור שכנגד שהגיש המשיב עוסק ב"אותו עניין" כהגדרת מונח זה בפסיקה.
משכך הם פני הדברים, ומשערעור זה הוגש בתוך המועד להגשת ערעור שכנגד – אין זאת אלא שדין הבקשה למחיקת הערעור שכנגד, על הסף - להידחות.

משזו קביעתי, אינני נדרשת כלל ועיקר לעתירתו החלופית של המשיב להאריך לו את המועד להגשת ערעורו עד למועד הגשתו בפועל.
13.
סוף דבר –

אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, הבקשה למחיקת הערעור שכנגד על הסף - נדחית.

המערערת תשלם למשיב הוצאות הבקשה בסך של 1,000 ₪, לתשלום בתוך 30 יום מקבלת החלטה זו לידיה, שאם לא כן, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתנה היום,
י"ב טבת תשע"ג (25 דצמבר 2012) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.














עע בית הדין הארצי לעבודה 5773-07/12 סווטלנה שלנקו נ' אולשופ חיים מוצרי חשמל - חיים אהרון (פורסם ב-ֽ 25/12/2012)