פסקי דין על וייס יצחק | פסקי דין על אילן לוין סחר | פסקי דין על החברה לפיתוח פתח תקוה | פסקי דין על גוטמן דני |

4452/02 א     22/08/2004




א 4452/02 וייס יצחק נ' אילן לוין סחר בע"מ, החברה לפיתוח פתח תקוה בע"מ, גוטמן דני




1
בתי המשפט
א 004452/02
בית משפט השלום פתח-תקוה
22/08/2004
תאריך:
כב' השופט אהרן מקובר

בפני
:
התובע
וייס יצחק

בעניין:
הנתבע שכנגד
ב. לאבל

ע"י ב"כ עוה"ד
נגד

התובעת שכנגד
1 . אילן לוין סחר בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד י. זומר

2. החברה לפיתוח פתח תקוה בע"מ

3. גוטמן דני
הנתבעים
ש. נועם

ע"י ב"כ עוה"ד
פסק דין


1. זוהי תביעה שהגיש התובע נגד הנתבעים לתשלום שכר המגיע לו, לטענתו, בגין עבודות תיעול שביצע ברחוב טרומפלדור בפתח תקוה.

2. התובע הוא קבלן רשום, ומגדיר עצמו כ"בעל וותק של עשרות שנים בענף ניקוז, ביוב ותשתיות".

3. לטענת התובע, הנתבעת 2 פרסמה בתחילת שנת 2001 מכרז מספר 2/01 להנחת ביוב ותיעול ברחובות קרול, יצחק שדה וטרומפלדור בפתח תקוה (להלן: "הפרוייקט").

4. הנתבעת 1 זכתה במכרז, בעוד הצעתו של התובע נדחתה.

5. התובע טוען כי הנתבע 3, שהוא מהנדס הנתבעת 2, פנה אליו וביקש ממנו לקחת על עצמו את ביצוע עבודות התיעול בפרוייקט לגבי צנרת בקוטר 100" באורך של כ- 715 מטר, שהינם חלק מכלל הפרוייקט, כקבלן משנה של הנתבעת 1, לאחר שהנתבעת 2 לא הצליחה לבצע את העבודות באמצעות קבלן משנה אחר.

6. התובע נפגש עם מר אילן לוין, מנהל הנתבעת 1, וסוכם בין הצדדים שהתובע יבצע את העבודות עבור הנתבעת 1.

7. התובע טוען כי בתחילת חודש אוגוסט 2001 הוא התחיל בביצוע עבודות התיעול בפרוייקט, ועד מחצית חודש ספטמבר 2001 הוא השלים ביצוע של כ- 400 מטר מתוך כ- 715 מטר.

לטענת התובע, רק לאחר כחודשיים וחצי שילמה לו הנתבעת 1 "על חשבון" סך של 50,000 ש"ח בלבד, זאת שעה שהתובע עצמו השקיע מכספו למעלה מ- 350,000 ש"ח.

8. התובע טוען כי בחודש אוקטובר 2001, הוא הודיע לנתבעת 1 כי אם לא ישולמו לו הכספים המגיעים לו, ואם לא יאושרו לו הכספים לפי "רוחב מלא", דהיינו פתיחת וסגירת כל רוחב הכביש בפועל - 4 מטר רוחב, כפי שביצע את העבודה וכפי שלטענתו הובטח לו, יפסיק את העבודות.

התובע טוען כי מנהל הנתבעת 1 הגיע לביתו והסכים לשלם לו על פי "רוחב מלא", אולם רק מכאן ואילך, כאשר על העבודות שביצע עד לאותו מועד לא ישלמו לו עבור רוחב מלא. לאור כך, הפסיק התובע את ביצוע העבודות על ידו.

בתביעה דנן, התובע תובע את השכר המגיע לו בגין העבודות שביצע בפרוייקט.

9. הנתבעת 1 טוענת כי בינה לבין התובע היה סיכום בעל פה בדבר תנאי ההתקשרות ביניהם, על בסיס תשלום "גב אל גב" על פי תנאי ההסכם של הנתבעת 1 מול המזמינה - הנתבעת 2, דהיינו עם אישור החשבון וקבלת התשלום מאת המזמינה יקבל התובע אף הוא תשלום ושכר.

הנתבעת 1 טוענת כי ההתקשרות בינה ובין התובע היתה שהתובע יבצע את עבודות התיעול בהתאם לתנאים, למפרט הטכני, כתב הכמויות והתמחירים להם התחייבה הנתבעת 1 למול המזמינה, כאשר מן התשלומים שיגיעו לתובע ינוכו 5% + מע"מ בתור הרווח של הנתבעת 1 כקבלן הראשי וכן 10% מכל עבודה נוספת או חריגה, והכל כפוף לניכוי יחסי של ההוצאות בהן תשא הנתבעת 1.

10. הנתבעת 1 טוענת כי לא הוסכם בינה ובין התובע על שכר בגין פתיחת כביש וסלילה ב"רוחב מלא", שכן עבודה כזו היתה בניגוד להוראות ההסכם והמכרז.
לטענת הנתבעת 1, היא הודיעה לתובע ביום 14.10.01 כי לא ישולם לו שכר על פי "רוחב מלא", והתובע החליט לאור כך שאין בכוונתו לעמוד בהתחייבותו לביצוע העבודות עד סיום.

11. הנתבעת 1 טוענת כי בתאריך 16.10.01 היא שילמה לתובע "על חשבון" סך של 50,000 ש"ח, למרות שטרם היה זכאי אז לתשלום, כחלק ממאמציה לשכנע את התובע לשוב לעבודתו.

12. הנתבעת 1 טוענת כי היא נאלצה להתקשר עם קבלן אחר שיסיים את ביצוע העבודות במקום התובע. הנתבעת 1 גם טוענת כי התובע ביצע את העבודה החלקית באופן קלוקל ורשלני וגרם לה נזקים כבדים עקב כך.

13. הנתבעת 1 הגישה תביעה שכנגד נגד התובע. עיקר התביעה שכנגד הינו בגין שקיעה שקרתה בכביש שסלל התובע ונזקים שנגרמו לנתבעת 1 בעקבות כך, הן כספים ששולמו לרכבים שניזוקו והן בתשלום השתתפות עצמית שחוייבה בו ע"י המזמינה כתשלום לחברת הביטוח אשר כיסתה את הנזקים שנגרמו. כמו כן נגרמו לנתבעת 1, לטענתה, הוצאות רבות בגין תשלומים לקבלן חליפי שהעסיקה במקום התובע שהפסיק את עבודתו מבלי שסיימה, וכן אבדן רווחים.

14. לאחר שמיעת העדויות והראיות, הגיעו התובעת והנתבעים 2 ו- 3 להסכמה לפיה תדחה התביעה כלפי הנתבעים 2 ו- 3 ללא צו להוצאות. בתאריך 1.6.04 ניתן תוקף של

פסק דין
חלקי להסכמת הצדדים והתביעה נגד הנתבעים 2 ו- 3 נדחתה.
תביעת התובע נשארה נגד הנתבעת 1 בלבד.

15. בדיון מיום 19.8.04 הסכימו התובע והנתבעת 1 כי בית המשפט יכריע בתובענות שביניהם על פי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט, התשמ"ד - 1984, עם נימוקים. להסכמת הצדדים ניתן תוקף של החלטה (פרוט' מיום 19.8.04, עמ' 42).

16. אין מחלוקת בין הצדדים כי לא נעשה הסכם בכתב בין התובע לנתבעת 1. יחד עם זאת, ברור הוא שהיה הסכם בעל פה בין צדדים אלו, על פיו ביצע התובע את העבודות עבור הנתבעת 1.
17. כאמור לעיל, הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה מה היו תנאי ההסכם והאם ההסכם היה על פי התכניות, המפרט הטכני, כתב הכמויות והתמחירים שלהם התחייבה הנתבעת 1 למול מזמינת העבודה ממנה, במתכונת "גב אל גב".

במחלוקת זו שבין הצדדים, אני מקבל את גרסת הנתבעת 1. היה ברור לשני הצדדים כי מדובר במכרז, על כל מערכת המסמכים והתנאים שנילוו למכרז, שכן גם התובע ניגש למכרז זה כמו הנתבעת 1. כאשר התובע בא לעבוד אצל הנתבעת 1, הוא ידע היטב שהנתבעת 1 קשורה במערכת הסכמים אל מול מזמינת העבודה, הנתבעת 2. אותה מערכת מסמכים והסכמים היתה גם בפני
ו, כאשר הגיש את הצעתו למכרז, הצעה שנדחתה כאמור.

על פי הגיון הדברים ואומד דעת סביר של הצדדים, הנתבעת 1 התקשרה עם התובע באותה מערכת תנאים שהיתה לנתבעת 1 למול המזמינה, ולא בתנאים אחרים. אין הגיון בכך שהנתבעת 1 תסכים עם התובע על תנאים אחרים מאלו שהיא עצמה היתה מחוייבת בהם כלפי המזמינה. אין גם הגיון שהנתבעת 1 תשלם לתובע אחרת ממה שהיא עצמה היתה זכאית בהתקשרותה עם המזמינה.

אם התובע טוען שההסכם בינו ובין הנתבעת 1 היה שונה בתנאיו מההסכם שהיה לנתבעת 1 עם המזמינה, וכי בינו לבין הנתבעת 1 היו תנאים אחרים, עול ההוכחה עליו להוכיח זאת. התובע לא הוכיח טענתו זו. אני מקבל את גרסת מנהל הנתבעת 1, מר לוין, ונותן אמון בטענתו שההסכם בין הנתבעת 1 ובין התובע היה במתכונת "גב אל גב", דהיינו באותם תנאים כפי שהיו בין הנתבעת 1 והמזמינה.

יצויין כי התובע עצמו אמר בעדותו בבית המשפט שהיה הסכם "גב אל גב", אולם רק ביחס למחירים של החוזה ולא ביחס לתנאי החוזה (עמ' 8, שו' 14). בכך יש הודאה חלקית מצד התובע לקיומו של הסכם במתכונת של "גב אל גב", למרות הכחשתו מתכונת זו ביחס לתנאי ההסכם. ושוב, לא סביר שההסכם עם התובע יהיה הסכם במתכונת "גב אל גב", באופן חלקי, ביחס למחירים בלבד, ולא ביחס לשאר תנאי החוזה. אין ספק שמחירים שונים נגזרים מתנאי זה או אחר בהסכם, ואינם יכולים להיות עצמאיים ומנותקים מתנאי ההסכם.

יצויין עוד, כי גם מהנדס הנתבעת 2 תמך בעדותו בכך שבמקרים מסוג זה נעשים ההסכמים במתכונת "גב אל גב".

18. התובע, בסיכומיו, צמצם את תביעתו נגד הנתבעת 1 והעמיד אותה על סכום של 117,748 ש"ח בתוספת מע"מ, בניגוד לסכום שתבע מהנתבעת 1 בכתב התביעה שהיה בסך של 447,999 ש"ח בתוספת מע"מ.

בסופו של יום, בחר התובע שלא להכנס לחישובים שהוא עצמו ערך לצורך התביעה שהגיש, גם לא לחישובי הנתבעת 1, אלא הודיע כי על מנת לפשט ולרכז את הדברים על בסיס שאינו נתון במחלוקת, הוא מתבסס בטענותיו על החשבון הסופי שהוציא מנהל הנתבעת 1 עצמו לתובע בדצמבר 2001 (להלן: "החשבון הסופי" - נספח א' לתצהיר המשלים של התובע (הנתבע שכנגד) - ת/2). זאת משום שהחשבון הסופי הוצא על ידי הנתבעת 1 לאחר כחודשיים-שלושה מהמועד שהתובע לא עבד יותר עבור הנתבעת, ולאחר שהמזמינה אישרה את החשבונות, לאחר שמנהל הנתבעת 1 אישר נכונותו של חשבון זה שנעשה על ידו (סע' 6 לסיכומי התובע).

19. מר לוין, מנהל הנתבעת 1, אמר בעדותו בבית המשפט ביחס לחשבון הסופי: "זה חשבון שאני הגשתי, התחשבנות ביני ובין וייס, זה נעשה בכתב ידי" (עמ' 27, שו' 4). מר לוין אכן אישר בעדותו כי החשבון הסופי הוצא על ידו לאחר חודשיים שלושה מאז שהתובע הפסיק את העבודה (עמ' 27, שו' 5-7). מר לוין אמר גם כי ההתחשבנות הידנית שנעשתה על ידו "היתה נכונה לאותו יום" (עמ' 29, שו' 24-25).

20. התובע אומר בסיכומיו כי הוא מקבל את החשבון הסופי שעשה מר לוין, דהיינו סך של 377,263 ש"ח, בתוספת מע"מ, לפני הפחתות בגין חומרים והוצאות, והוא משתית את תביעתו על בסיס חשבון זה של הנתבעת 1.

(יצויין כי התובע כתב בסיכומיו שהוא גם אינו עומד יותר על דרישתו לקבלת סכום של 58,000 ש"ח בגין העבודות שביצע ב"רוחב מלא", לאחר שלדבריו הגיע בעניין זה להסכמה עם הנתבעים 2 ו- 3, והוא אינו תובע זאת מהנתבעת 1. סכום זה גם לא נכלל על ידי הנתבעת 1 בחשבון הסופי).

21. הנתבעת 1, בסיכומיה, מתייחסת דווקא לחשבונות החלקיים שהגיש לה התובע, בחודש אוגוסט 2001 ובחודש אוקטובר 2002. היא מנתחת את החשבונות החלקיים של התובע, מה מגיע לו ומה לא מגיע לו על פי חשבונות אלה, וחוזרת בכך למעשה על הכתוב בתצהיר עדות ראשית שהוגש מטעמה על ידי מר לוין.

מאחר ומר לוין אישר בעדותו, כאמור לעיל, כי החשבון הסופי שנעשה על ידו בדצמבר 2001 היה נכון באותו מועד, ומאחר וזהו החשבון האחרון שנעשה, לאחר כל החשבונות החלקיים הקודמים, והוא נעשה על ידי מר לוין עצמו, נראה לבית המשפט כי שיטתו של התובע להתבסס על חשבון זה, תוך שהוא מקבל את הסכום שאושר בו על ידי מר לוין, אולם בודק את ההפחתות שהופחתו ממנו, הינה דרך נכונה לבדיקת חשבון המגיע לתובע.

22. התובע מסכים להפחתות שביצעה הנתבעת 1 מהסכום של 377,263 ש"ח, כדלקמן:

א. 5% בגין עמלה המגיעה לנתבעת 1 בסך של 18,863 ש"ח.
ב. הפחתת סכומים ששולמו על ידי הנתבעת 1 עבור רכישת צינורות לתאי ביקורת מחברת וולפמן בסך 99,202 ש"ח ובסך 74,487 ש"ח.
ג. 50,000 ש"ח ששולמו לתובע כמקדמה.

היתרה לתשלום, לאחר ההפחתות הנ"ל, הינה 134,711 ש"ח, בתוספת מע"מ (סע' 14 לסיכומי התובע).

23. התובע טוען כי הפחתות נוספות שהפחיתה הנתבעת 1 מהחשבון הסופי שאישרה לתובע, נעשו על ידה שלא כדין וללא הסכמה עם התובע, כפי שיפורט להלן.

24. עכבון בשיעור 10% בסך 37,726 ש"ח - התובע טוען כי לא סוכם בינו ובין הנתבעת בדבר ניכוי עכבון כזה. כמו כן טוען התובע שהנתבעת 1 לא ביקשה ממנו להעמיד ערבות בנקאית "גב אל גב", כפי שהיא עצמה התבקשה לעשות כלפי המזמינה, ועל כן גם אינה רשאית לבקש ממנו לשאת בעכבון שהוא תחליף של ערובה. התובע גם טוען כי העמסת העכבון על התובע נובעת מהטענה שהתובע היה קבלן משנה של הנתבעת 1 בתנאים של "גב אל גב", דבר שהוא חולק עליו. התובע טוען עוד כי מאחר והפרוייקט הסתיים זה מכבר לשביעות רצון המזמינה, אם גם באיחור, והמזמינה אישרה את החשבונות שהוגשו לה וחלפו למעלה משנתיים ממועד האישור, אין יותר "עכבון". לטענת התובע, לא נטען על ידי הנתבעת 1 שהיא לא קיבלה את כל הכספים המגיעים לה מהמזמינה בגין העבודות.

25. כפי שנקבע, ההסכם שהיה בין התובע ובין הנתבעת 1, היה במתכונת "גב אל גב" עם ההסכם שהיה לנתבעת 1 עם המזמינה. לאור כך, אם המזמינה עיכבה לנתבעת 1 10% מן התמורה, זכאית גם הנתבעת 1 לעכב לתובע 10% מסכום התמורה.

ואולם הנתבעת 1 לא הוכיחה כי המזמינה עיכבה, ועדיין מעכבת, 10% מן התמורה. כל אשר אומר מר לוין בעניין זה בתצהיר עדותו הראשית הוא שעל פי הוראות ההסכם עם המזמינה, יש לקזז מכל חשבון מאושר סך השווה בשיעור של 10% בגין עכבון עד לסיום גמר העבודות בתוספת 12 חודשי בדק (תצהיר נ/1, סע' 41.2). גם בבית המשפט אמר מר לוין: "מעכבים לי 10% על טיב עבודה, אני מעכב לו 10% על טיב עבודה, מאד פשוט" (עמ' 28, שו' 13-14).

למעט האמירות הנ"ל, לא הוכח על ידי הנתבעת 1 בכל מסמך שהוא, כי המזמינה עדיין מעכבת לנתבעת 1 10% מן התמורה. אין חולק כי העבודות בפרוייקט הסתיימו לשביעות רצון המזמינה (עמ' 38, שו' 7-8). נראה כי עד היום הסתיימה גם תקופת הבדק בת 12 חודשים. לא נטען כי התובע נדרש לתקן דבר מה בעבודות שביצע. הכביש ששקע תוקן כבר על ידי קבלן אחר ועניין זה נלקח בחשבון בהפחתות שהנתבעת 1 מבקשת להפחית לתובע משכרו, כמו גם ההפחתה בגין דמי ההשתתפות העצמית ששולמו למבטחת בעקבות האירוע הנ"ל. אין מקום, על כן, לעכבון מצד הנתבעת 1.

26. הפחתה בסכום כולל של 28,782 ש"ח - התובע טוען כי הנתבעת 1 הפחיתה ממנו את הסכומים הבאים: ניכוי 3.5% (1% ביטוח, 2% בדיקות מעבדה, 1/2% פיקוח) - 11,884 ש"ח; 2% ניהול הנדסי - 6,553 ש"ח; ביול חוזה - 6,180 ש"ח; ביטוח חבות מעבידים - 1,567 ש"ח; ביול ערבות ביצוע למזמינה - 1,525 ש"ח; חיוב המזמינה לתוכניות - 1,073 ש"ח. סה"כ: 28,782 ש"ח.

התובע טוען כי הסכומים הנ"ל הופחתו על בסיס ההנחה שהתובע חב "גב אל גב", באופן יחסי את החיובים שחבה הנתבעת כלפי המזמינה, דבר שאינו נכון. כמו כן טוען התובע כי התשלום בשיעור 5% לנתבעת מכסה את השתתפותו בעלויות לכל דבר ועניין, והוא לא חב בעלויות מעבר לכך.

אינני מקבל את טענתו הנ"ל של התובע. כבר קבעתי לעיל כי ההתקשרות של התובע עם הנתבעת 1 היתה "גב אל גב", להתקשרות של הנתבעת 1 עם המזמינה. גם הטענה כאילו 5% מהתמורה אינם כוללים את עלויות הנתבעת 1 המפורטות לעיל, איננה מתקבלת, שאם לא כן פירוש הדבר כי העמלה המגיעה לנתבעת 1 תהיה נמוכה מ- 5%.

27. בהקשר זה אציין כי התובע עבד כקבלן משנה עבור הנתבעת 1, ולא כ"כוח נוסף" לאתר, כפי שנטען בסיכומיו. התובע עצמו כתב זאת במפורש בתצהיר עדותו הראשית (תצהיר ת/1, סע' 8).
כך גם אמר הנתבע 3, המהנדס מר גוטמן (תצהיר נ/2, סע' 9, 10). כך גם העיד מר אילן לוין (תצהיר ת/1, סע' 12, 13). כך גם הגיון הדברים אומר. התובע גם בא במקומה של חברת ע.ע. עבודות צנרת בע"מ, שהיתה אמורה לבצע את העבודות לפניו, אלא שעבודתה הופסקה ע"י הנתבעת 1 משום שלא נמצאה כשירה דיה לביצוע העבודות (נ/1, סע' 7-8), ואף היא עבדה במעמד של קבלן משנה.
אני קובע, על כן, כי התובע היה "קבלן משנה" של הנתבעת 1.

28. הפחתה בסך 4,000 ש"ח בגין פינוי ציוד מהשטח - התובע טוען כי הוא תבע את הנתבעת בסך 18,000 ש"ח בגין מרכיב זה, שכן הציוד נלקח ולא הוחזר לו, ועל כן אין לחייבו בדמי הפינוי.

הנתבעת 1 טוענת שהתובע השאיר את הציוד באתר ולא לקח אותו, למרות דרישותיה, ועל כן היא היתה צריכה לפנות את הציוד בעצמה (סע' 55.8 בתצהיר נ/1).

לאור האמור, אני מקבל את ההפחתה בגין פינוי הציוד.

29. הפחתה בסך 8,080 ש"ח בגין העמדת צוות לתיקון כבישים ליום אחד - התובע טוען כי בגין האירוע של שקיעת הכביש בעקבות גשמי זעף שירדו באותו יום, הופעלה פוליסת הביטוח. לטענתו, אם הנתבעת לא התחשבנה עם המזמינה להכללת הסך הנ"ל בפוליסת הבטוח, עליה לבוא בטענה אל עצמה בלבד.
אינני מקבל הטענה הנ"ל של התובע. מדובר בהוצאה שהוציאה הנתבעת 1 בעקבות שקיעות בכביש שנסלל על ידי התובע, והתובעת זכאית להפחית מהתובע הוצאות אלה.

30. הפחתת סך 1,329 ש"ח בגין פיצוי על כלי רכב שניזוקו - התובע טוען כי לא הוכח שעניין זה קשור עם התובע.

הנתבעת 1 טענה כי נגרמו לה נזקים בעקבות פיצוי לכלי רכב שניזוקו בגין שקיעת הכביש ברחוב טרומפלדור.

הנתבעת צירפה לתצהירה חשבונית על הסכום הנ"ל, שבו נכתב כי מדובר בנזק לרכב ברחוב טרומפלדור (נספח י"ב, עמוד אחרון, לתצהיר נ/1). ואולם במכתב שכתבה הנתבעת 1 לנתבעת 2 ביום 26.12.01, בעניין נזקי רכב ובו כללה את החשבונית הנ"ל (נספח י"ב לת/1, עמוד 6), ישנה הערה בכתב יד אותה כתב הנתבע 3 למר לוין, ובו הוא כותב שבבדיקה שנערכה מדובר בנזקים לרכבים בתאריכים אחרים מהשקיעה ברחוב טרומפלדור שארעה ב - 4.12.01.

לאור האמור לעיל, לא הוכח שההפחתה בסך 1,329 ש"ח נובעת מנזקים שהתובע אחראי להם.

31. התובע טוען כי יש להוסיף לו סכום של 6,370 ש"ח בגין ביצוע תוספת חיבור לתא קיים (רכיב מספר 01.090). התובע מפנה בעניין זה לחשבון חלקי מספר 2 מיום 2.9.01 של הנתבעת 1, בעמוד ראשון, שורה שלישית (נספח ה' לתצהיר נ/1), מול החשבון ששלח התובע לנתבעת 2 ביום 1.1.02, בעמוד ראשון, שורה שניה (נספח ת/2 לתצהיר ת/1).

אינני מקבל את התוספת המבוקשת. ב"כ התובע הודיע בסיכומיו כי תביעתו מתבססת על החשבון הסופי שעשה הנתבע, ולא על החשבונות החלקיים השונים. התובע אינו יכול לאחוז בחבל בשני קצותיו ולקחת מכל חשבון את אשר נראה לו. משזנח התובע את תביעתו על פי החשבונות החלקיים, וביקש למעשה שלא להתייחס יותר לחשבונות אלה, בין החשבונות החלקיים שלו ובין החשבונות החלקיים של הנתבעת 1, אין הוא יכול לחזור עוד אליהם ולדרוש בכל זאת תשלומים על פי הכתוב בהם.

32. הפחתת סך של 70,050 ש"ח בגין השתתפות עצמית ששילמה הנתבעת 1 למבטחת - סכום זה נובע מאירוע שארע ביום 4.12.01, שבו שקע הכביש שנסלל על ידי התובע. בעקבות אירוע זה שילמה המבטחת למזמינה שיפוי על נזקים בסך של 198,377 ₪, לאחר שניכתה דמי השתתפות עצמית בסך 70,050 ש"ח, סכום שהנתבעת 1 חוייבה בו על ידי המזמינה (נספח י"ד לתצהיר נ/1).

התובע טוען כי אין לגלגל עליו את מלוא ההשתתפות העצמית וכי יש לחלק את הנזק באופן שהתובע ישא רק בשליש ממנו - 23,333 ש"ח. לטענת התובע, היה עליו פיקוח יומי מטעם המזמינה שאישר את ביצוע עבודותיו ולא דרש ממנו לעצור או לשנות את דרך הביצוע. כמו כן ידעה הנתבעת 1 שהתובע לא הידק את החול ולא החליפו (עמ' 29, שו' 17). התובע טען בעדותו שהיה שיטפון גדול בליל חורף אחד אשר שטף את כל רחוב טרומפלדור, דבר אשר גרם לשקיעה ולהרס של קטע מהתשתית שהוא עשה (עמ' 12, שו' 16-17; עמ' 20, שו' 3-7).

בבית המשפט העיד הנתבע 3, מר גוטמן, שהוא מהנדס הנתבעת 2. מר גוטמן אמר בעדותו ביחס לשקיעת הכביש באירוע הנ"ל: "במידה והעבודה היתה תקינה, הגשם לא היה גורם לכמעט שום נזק, אולי נזק קל לשכבה העליונה של הכביש. אם הכביש היה מבוצע כמו שצריך בהידוק מלא, מי הגשם לא היו יכולים לחדור לתוך המיסעה, לכביש עצמו, ולערער את הכביש בצורה מאד משמעותית. כשהכביש היה מבוצע בהידוק מלא, הגשם היה אולי גורם לנזק קל בשכבה העליונה של הכביש וכשיש אספלט גם זה לא קורה. במקרה שלנו מי הגשם הרבים חדרו בין כתמי האספלט לעומק הכביש, כי היו שם מרווחים של אויר שלא היה מהודק כמו שצריך וערערו את הכביש. הטענה הזו - (טענת התובע שהגשם הוא שגרם לשקיעת הכביש ולא העבודה שהיתה בסדר - א.מ.) ממש לא לעניין" (ע' 38, שו' 13-22).

יצויין כי גם דו"ח השמאים שבדקו את האירוע של שקיעת הכביש, קובע כי: "מעיון ביומני העבודה של תקופת ביצוע מתקבל הרושם שהקבלן ביצע את עבודות המילוי באופן לא מקצועי..." (נספח י"ד לנ/1, ע' 4, פרק "יומני עבודה", סע' 1).
יחד עם זאת, האמור בחוות הדעת של השמאים איננו מהווה ראיה, שכן השמאים לא העידו בבית המשפט.

לאור האמור לעיל, הנתבעת 1 הפחיתה בדין את מלוא סכום ההשתתפות העצמית, סכום שהיא חוייבה בו בגין אותו אירוע.

33. סיכום ביניים

סיכום האמור לעיל, עד כאן, הוא כדלקמן: מן היתרה המגיעה לתובע על פי החשבון הסופי שעשתה הנתבעת 1, בסך של 377,263 ש"ח, אין להפחית עכבון בשיעור 10%, דהיינו 37,726 ש"ח. כמו כן אין להפחית את הסך של 1,329 ש"ח בגין פיצוי על כלי רכב שניזוקו.

כל שאר ההפחתות - 28,782 ש"ח, 4,000 ש"ח, 8,080 ש"ח ו - 70,050 ש"ח, הופחתו כדין.

34. לאחר הפחתת הסכומים לעיל מהיתרה אליה הגיע התובע, דהיינו מסך 117,748 ש"ח, מגיעה היתרה המגיעה לתובע לסכום של 10,836 ש"ח, בתוספת מע"מ (קרן), בלבד.

התביעה שכנגד

35. הנתבעת 1, שהיא התובעת בתביעה שכנגד (תמשיך להיות מכונה, לשם הנוחות: "הנתבעת 1"), טוענת בתביעה שכנגד כי בעקבות רשלנותו של התובע והפרת ההסכם על ידו בכך שהפסיק את העבודה מבלי שסיימה, נגרמו לה הפסדים ונזקים בסכום כולל של 556,227 ש"ח.

36. הנתבעת 1 טוענת כי לאחר כל הניכויים שיש לנכות לתובע, נותר התובע חייב לה סכום של 75,541 ש"ח. כמו כן נגרם לה אובדן רווחים בסך 24,885 ש"ח שהיתה מרוויחה, לטענתה, אם התובע היה מסיים את הנחת הצנרת לאורך 550 מטר, בהנחה שהיה מבצע את העבודה לשביעות רצון המזמינה, וכן נגרמו לה הוצאות ועלויות שונות בגין השלמת העבודה במקום התובע בסך של 455,801 ש"ח. סה"כ: 556,227 ש"ח.

הנתבעת 1 טוענת כי בפועל היא נשאה בעלות ביצוע השלמת העבודה על ידי הקבלן החליפי בסך של 953,500 ש"ח, כאשר מנגד אושר לה על ידי המזמינה תשלום בסך של כ - 497,700 ש"ח בלבד.

37. הנתבעת 1 לא הוכיחה את התביעה שכנגד במסמכים או בראיות.
בכל הנוגע לסכום הראשון של 75,541 ₪, כבר התייחס בית המשפט בפסק הדין בתביעה העיקרית, שבו חושב הסכום המגיע לתובע בהפחתות שבית המשפט הכיר בהם.

הטענה בדבר אובדן רווח הינה יותר תאורטית, היא תלויה בהנחות שונות, ולא הוכחה.

גם הטענה בדבר עלויות השלמת העבודה במקום התובע, לא הוכחה. הנתבעת 1 לא צירפה הסכם או מסמך אחר כלשהו עם קבלן חליפי שהועסק על ידה במקום התובע. כמו כן לא הגישה הנתבעת 1 קבלות או חשבוניות בכל הנוגע לעלויות השונות שהיא טענה להם בתביעתה. הדברים נשענים רק על האמור בתצהירו של מר לוין (סע' 66, 67 בתצהיר נ/1).

38. אף על פי כן, לאחר שקבעתי כי התובע התקשר עם הנתבעת 1 בהסכם "גב אל גב" למול ההסכם של הנתבעת 1 עם המזמינה, עולה מכך שהתובע הפר את ההסכם שהיה לו עם הנתבעת 1 בכך שהפסיק את העבודה באמצע ועזב אותה מבלי שסיים אותה.

לא סוכם עם התובע ביצוע עבודה לפי "רוחב מלא", כטענתו, ולא היה מגיע לו תשלום על פי רוחב מלא. אפשר שהתובע חשב כי אם יבצע את העבודה בדרך זו, יקבל בגין כך את התמורה, ואולם לא כך היה. הנתבעת 1 לא היתה צריכה לשלם לתובע על פי "רוחב מלא", כאשר בהסכם שבינה ובין המזמינה לא אושר תשלום כזה.

39. הפסקת התובע את ביצוע העבודה על ידו ועזיבתו את אתר העבודה בטרם סיים את העבודות גרמה, ללא ספק, נזק לנתבעת 1. כאשר קבלן משנה מפסיק את עבודתו באמצע ביצוע עבודה, לא יכול שלא יגרם נזק לקבלן הראשי בעקבות כך. עזיבה כזו מחייבת את הקבלן הראשי למצוא מישהו אחר שיבצע את העבודות במקום קבלן המשנה שעזב, דבר שלוקח זמן וכרוך גם בעלויות.
העובדה שהנתבעת 1 לא הוכיחה בתביעתה את נזקיה בדרך הראויה איננה אומרת שלא נגרמו לה נזקים כאלה.

40. מאחר ומדובר בנזק מיוחד, ספציפי, היתה הנתבעת 1 חייבת להוכיח נזק זה. משלא הוכחו הנזקים הנטענים, אולם עובדת קיומם של נזקים כאלה הינה סבירה, רשאי בית המשפט, על פי הפסיקה, לאמוד את הנזקים, אולם על דרך ההמעטה ("דיני הנזיקין - תורת הנזיקין הכללית", בעריכת ג. טדסקי, מאת אנגלרד, ברק, חשין, מהדורה שנייה מתוקנת ומעודכנת, בעמ' 575, סע' 343).

41. מסקנת הדברים האמורה לעיל היא, שאם קבע בית המשפט לעיל כי הנתבעת 1 חייבת לשלם לתובע בגין התביעה העיקרית סכום של 10,836 ש"ח, בתוספת מע"מ (קרן), הרי שבגין התביעה שכנגד פוסק בית המשפט כי נגרמו לנתבעת 1 נזקים לפחות בשיעור זה.

מבחינה זו, גם אם היה בית המשפט מוסיף לתובע את הסכום של 6,370 ש"ח שביקש התובע בגין תוספת חיבור לתא קיים, היה סכום נוסף זה מקוזז אף הוא כנגד נזקי הנתבעת 1, כאמור לעיל.

42. יוזכר כי ב"כ הצדדים הסכימו ביום 20.4.04 כי אם בית המשפט ידחה את התביעה, יהיה לבית המשפט שיקול הדעת להכריע בנושא התביעה שכנגד ללא נימוקים, על פי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט (ע' 39, שו' 18-22). יחד עם זאת, מצאתי לנכון לנמק ההחלטה בעניין התביעה שכנגד.

סיכום

43. הסכומים שנפסקו לטובת התובע בתביעה העיקרית, מתקזזים מול הסכומים שנפסקו לחובתו בתביעה שכנגד.
לאור כך, התביעה והתביעה שכנגד, נדחות.

44. משנדחו שתי התובענות, אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, ה' באלול, תשס"ד (22 באוגוסט 2004), בהעדר.
א. מקובר, שופט

{קלדנית - רוני ט.}








א בית משפט שלום 4452/02 וייס יצחק נ' אילן לוין סחר בע"מ, החברה לפיתוח פתח תקוה בע"מ, גוטמן דני (פורסם ב-ֽ 22/08/2004)