פסקי דין על בן שושן אשר | פסקי דין על ברזילי רונית

619/04 א     30/12/2012




א 619/04 בן שושן אשר נ' ברזילי רונית








בית משפט השלום באשקלון



ת"א 619-04 בן שושן אשר
נ' ברזילי רונית






בפני

כב' השופטת
אורית חדד

התובע
:
בן שושן אשר
ע"י ב"כ עו"ד אליהו נאמן



נ ג ד


הנתבעת
:

ברזילי רונית
ע"י ב"כ עו"ד שמואל נגר




פסק דין


התביעה וטענות ההגנה בתמצית
1.
עניינו של

פסק דין
זה
הינו המחאה מס' 638 על סך 180,000 ₪
אשר נמשכה מחשבונה של הנתבעת בבנק לאומי לפקודת "נמרוד מיזוג ופיננסים בע"מ" (להלן: "החברה") וזמן פרעונה 10.1.2003 (להלן: "ההמחאה").
המחאה זו נושאת בגבה חתימת הסב של החברה וחתימה נוספת לאחריה הנחזית כחתימת התובע משזו כוללת את שמו "אשר". עוד נחזה מגב ההמחאה כי זו הופקדה ביום 1.4.2003.

על פי הנטען בבקשה לביצוע השטר, שהיא כידוע משום כתב טענותיו של התובע, התובע אוחז בהמחאה זו אשר חתומה על ידי הנתבעת ומשזו סורבה, הרי שהנתבעת חייבת בתשלומה.

2.
בהתנגדותה לביצוע ההמחאה מכחישה הנתבעת בתוקף הן את החתימה המיוחסת לה כמושכת ההמחאה והן את עצם הוצאתה ומסירתה, לרבות לפקודת החברה ו/או התובע. הנתבעת אף מכחישה כל הכרות עם גורמים אלו ולטענתה, משזוייפה חתימתה ומולאו פרטיה תוך נטילתה מחזקתה
שלא ברשות, הרי שאין היא חבה בפרעונה.


הנתבעת אינה מותירה גירסתה בחלל ריק ומוסיפה כי בדיעבד התחוור לה כי אחיה – מר פטריק דואן הוא שגנב מחזקתה המחאה זו ועשה בה שימוש וכך אף עשה בהמחאה נוספת שמספרה 637 על סך 65,000
₪ וזמן פרעונה 15.2.02 אלא שהמחאה נוספת זו עלה בידי אחיה
להספיק לגבותה ושלא בידיעתה וזאת באמצעות הפקדת סכום ההמחאה בחשבונה (להלן: "ההמחאה הנוספת").

3.
יאמר כבר עתה, התביעה היתה ונותרה
בסופו של דבר תביעה שטרית הנסמכת על התשתית העובדתית המפורטת לבקשה לביצוע שטר ולא מעבר לכך. הדברים מצויינים הואיל והתובע אשר נוכח בגירסת הנתבעת התיימר לתקן תביעתו על ידי הוספת עובדות ועילות, אלא שבקשתו בעניין זה הוגשה בשיהוי ונדחתה כאמור בהחלטת כב' הרשמת ע. גיא מיום 24.1.2012.

מהלך הבירור והעדויות שהוגשו
4.
אקדים ואציין כי בירורה של תביעה זו נפרש על פני תקופה ממושכת וחריגה ובוודאי שלא באשמת הנתבעת אשר פעלה לאורך הדרך כפי הנדרש הימנה.


אמנם בתיק זה הוחלף המותב הדן בתיק וכך גם ייצוגו של התובע והליך גישור ממושך היה בו כדי לעכב זמן מה בירור התביעה, אולם ועדיין התובע מצידו לא גילה זריזות במעש כנדרש בתיק זה, דבר אשר הביא אף לחיובו בתשלום הוצאות (ראה החלטה מיום 16.5.12).

בסופו של דבר,
נשמעו עדויות הצדדים וסיכומיהם במועד אחד – 23.12.12.

5.
עוד בראשית הדרך, יש לציין, נתנו הצדדים הסכמתם בפני
המותב דאז למינויו של מומחה לחקר והשוואת כתבי יד על מנת שיחווה דעתו בשאלת חתימתה של הנתבעת על ההמחאה כמושכת השטר. הסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה ביום 17.2.05 ועל פיה מינה בית המשפט את הגב' סימה אנקונה לשם חווי דעתה.
חוות דעת כנדרש ניתנה ביום 2.10.05 ועל פי זו נבחנו דוגמאות חתימה וכתב יד של הנתבעת ומסקנת המומחית הינה כי החתימה שבמחלוקת מצומצמת בכמותה ובאיכות תכונות הכתיבה ומשכך, לא ניתן לחוות דיעה וודאית בידי מי נכתבה. עם זאת מציין המומחית, כי מצאה מספר אי התאמות בתכונות הכתיבה שבחתימה לעומת דוגמאות שנמסרו לה כאמור ולפיכך קיימת לדעתה אפשרות שהחתימה לא נכתבה על ידי הנתבעת.

המסגרת הנורמטיבית ונטל השכנוע/הבאת הראיות
6.
גירסת הנתבעת מהווה משום טענת הגנה מובהקת על פי דיני השטרות שכן החבות השטרית אינה קמה ללא חתימה, כך ככלל וכאמור בהוראת סעיף 22 (א) לפקודת השטרות שלשונה:
(א) אין אדם חב בתור מושך או מסב או קבל של שטר אם לא חתם עליו בתור אחד מאלה.

בהשלמה לאמור יש לקרוא את הוראות סעיף 23 (א), (ב) לפקודת השטרות שלשונן:
(א) חתימה על שטר שהיא מזוייפת או שומה בו שלא בהרשאת האדם שהחתימה נחזית כשלו, אין כוחה יפה כלשהו, ואין רוכשים על ידיה או על פיה כל זכות להחזיק בשטר או להפטיר ממנו או לאכוף פרעונו על כל צד שבו, אלא אם האדם שכנגדו באים להחזיק את השטר או שעליו באים לאכוף פרעונו מנוע מלטעון טענת זיוף או העדר הרשאה, והכל בכפוף להוראות פקודה זו.
(ב) שום דבר האמור בסעיף זה אין בו כדי לפגוע באישור שניתן לחתימה שנחתמה שלא ברשות ואינה מגיעה לכלל זיוף.


7.
במצב דברים זה, עת מכחישה
הנתבעת את החתימה המיוחסת לה בהמחאה, מוטלת על התובע החובה להראות כטענתו כי בחתימתה עסקינן וזאת כחלק בלתי נפרד ממרכיבי תביעתו החיוניים, הכוללים למעשה טענה לאחיזה ב"שטר" כהגדרתו בסעיף 3 לפקודת השטרות, הגדרה הנושאת, בין השאר, את חתימת עושה השטר (ראה ע"א 642/61 זאב טפר נ' שלמה מרלה
פ"ד ט"ז 1000 וכן ע"א 9/71 גרשון דוד ואח' נ' בנק לייצוא בע"מ,
פ"ד כו' (1) 169).
יושם לב, כפירה בחתימה על השטר ובהוצאתו איננה משום טענה לקיומו של פגם בזכות קניינו של האוחז גרידא, כי אם משום טענה לפגם חפצי המביא לבטלות המסמך (ראה הפסיקה הנזכרת בספרם של עו"ד ד. תמיר, י. יצחקי דיני שטרות בפסיקת בתי המשפט, מהדורה שניה בעמ' 301 עד 306).


נמצא אם כן כי בניגוד לטענת התובע, הוא זה המתיימר "להוציא מחברו" ועליו לשכנע את בית המשפט כי בחתימת הנתבעת עסקינן ואין הוא יכול להנות מהחזקות השטריות הקבועות בפקודת השטרות כל עוד לא עשה כן
(ראה ע"א 268/56 ששון נוי ואח' נ' עיריית חדרה ואח', פ"ד יב' 353).

8.
היבט משפטי נוסף ומשמעותי שראוי לציין בקדמת פסק הדין הינו שאלת מעמדו החוקי של התובע בתביעת המחאה זו. אמנם התצהיר התומך בכתב ההתנגדות אינו מתייחס מפורשות להיבט זה, אולם הוא נושא בהחלט כפירה בזכות התובע וכל אדם אחר להפרע באמצעות המחאה זו.


סוגייה זו קיבלה משמעות דווקא בהמשך עם מסירת תצהירו של מר מיקי בדוס מטעם התובע כחלק מעדויות התובע בתיק זה (להלן: "מר בדוס") כפי שיפורט להלן ובכך אפתח.

מעמדו החוקי של התובע
9.
תצהירו של מר בדוס מיום 10.6.12 הינו התצהיר היחיד שהוגש לביסוס התביעה ועל פי האמור בו ניתן התצהיר בשם התובע ובהיותו של מר בדוס בקיא בעובדות הרלוונטיות.

בסעיף 17 לתצהירו טוען מר בדוס כי אמנם מר בן שושן אשר
הוא התובע בתיק זה, אלא
שהבקשה לביצוע השטר הוגשה בשמו "אך מבחינה טכנית". בפועל, החברה הנ"ל היא הנפרעת על פי ההמחאה. זו הסבה את ההמחאה לפקודת התובע, אולם ההמחאה הוחזרה לבעלות החברה לאחר ששולם לידי התובע סכום ההמחאה.

10.
סבורתני כי וכטענת הנתבעת בסיכומיה, טענתו זו של מר בדוס היתה ונותרה עמומה ויש בה כדי להכשיל למעשה מעמדו של מר בן שושן כתובע בתיק זה. מציאות נטענת זו עומדת בסתירה לנטען בבקשת הביצוע בדבר היותו של התובע אוחז בהמחאה דנן ובדבר זכותו להפרע מאת הנתבעת.


יתרה מכך, לא עלה בידי להבין כוונת מר בדוס בטענתו לפיה תביעת התובע הינה "טכנית" בלבד. מושג כאמור אינו מוכר בסדרי הדין. אחד משניים, לתובע עילה משפטית ומעמד חוקי המציבו כיריבה של הנתבעת שאז זכאי הוא לסעד הנתבע, או שלא כך ואז אין הוא זכאי לסעד זה.


באם החברה היא המתיימרת לטעון לזכות להפרע מאת הנתבעת, היתה מתכבדת ומשמשת היא כתובעת בתיק זה. לא ניתן היה שלא להתרשם כי ערפול רב של זו בעדותו של מר בדוס ובתביעה זו בכלל בכל הנוגע לנפשות הפועלות הרלוונטיות ולערפול זה אשר עומד בעוכרי התובע, תורמת אף המנעות התובע עצמו מלמסור גירסה ולו להתייצב בשלב כלשהו במסגרת כל שנות בירורה של תביעה זו.

11.
כבר בראשית חקירתו הנגדית, והדברים מצויינים עתה אף בהקשר מהימנותו של מר בדוס, נדרש הלה להבהיר מהו תפקידו ומעמדו. מתשובותיו
עולה כי החברה הינה חברה משפחתית שבעליה הינו בנו נמרוד. חברה זו אינה פעילה מזה שנים ובאשר לשאלת היותו רשום כמנהלה, משיב מר בדוס כי אינו זוכר (עמ' 11 לפרוטוקול).


ב"כ הנתבעת הציג בפני
מר בדוס ובית המשפט שאילתא מספרי רשם החברות בהתייחס לחברה דנן ומזו עולה כי הבעלים והמנהלת היחידה הינה הגב' בדוס ציפורה ולא אחר.

בתשובה לכך טען מר בדוס כי מי שניהלו את החברה בפועל הינם הוא ורעייתו.

ראוי לציין כי לא הוצגה כל ראיה המבססת גירסתו העובדתית של מר בדוס בעניין זה ובית המשפט מצא עצמו למעשה שומע עדותו של צד שלישי אשר אין בנמצא ראיה ממשית לזיקתו אם לתובע ואם לחברה. אמנם כטענת ב"כ התובע, אין מניעה להצגת עדותו של מי שבקיא בעובדות אף אם אינו בעל הדין, אולם ובפרט בנסיבות הגשתה של תביעה זו, חסרונו של התובע וחסרונה של גירסתו זועקים הינם ויש באלו כדי לתרום בהחלט לקושי הנמצא בטענת החברה עתה לזכותה להפרע מאת הנתבעת כמו גם לתוצאת

פסק דין
זה.

12.
מכל מקום, אף אם נלך לשיטת גירסתו של מר בדוס, אשר לא הוכחה כלל בדבר פרעון ההמחאה לידי התובע וזאת כהסבר לאי התייצבותו ומעורבותו, הרי שעדיין לוקה תביעה זו בקושי המשפטי הנוגע לשאלת היריבות כאמור של התובע בפועל.
יושם לב כי מר בדוס טען לפרעון לידי התובע באופן סתמי, ללא כל פירוט, לרבות באשר למועד הפרעון
ואופן עשותו. פירוט זה הינו בבחינת הכרח באם מתיימרת החברה להשען על הוראת סעיף 60(ב)(2) לפקודת השטרות בדבר זכותו של מסב בשטר אשר נפרע על ידו.

13.
נראה על פניו כי די באמור כדי לדחות תביעה זו,
אולם לא מצאתי מקום לפתור עצמי מהתייחסות מפורשת אף לטענת ההגנה העיקרית אשר נידונה למעשה קרי
- שאלת הוצאת ההמחאה וחתימתה בידי הנתבעת.

שאלת חתימת ההמחאה והוצאתה
14.
כאמור, העדות היחידה הניצבת לביסוס התביעה, הינה עדותו של מר בדוס, ממנה עולה כי הוא עצמו אינו מתיימר לטעון כי חזה בעיניו הוא בהוצאת ההמחאה וחתימתה בידי הנתבעת. לטענתו, משפחתה של הנתבעת קיבלה ממנו שירותי ביטוח במסגרת סוכנות אותה הפעיל. בשלב מסויים ביקשה המשפחה את עזרתו הכספית מחמת קשיים כלכליים בעסקיה ובכלל זאת בפעילותה של חברת יניבה בע"מ. מר בדוס נרתם לטענתו לעזרתם הן באמצעות פניה לבנקים בהם נוהלו חשבונות המשפחה והן באמצעות סיוע ישיר של החברה. בפועל, העבירה החברה מליוני שקלים למשפחת הנתבעת כשמנגד מסרה המשפחה המחאות רבות, לרבות של בני המשפחה.

החברה מצידה גבתה ריבית בגובה הריבית הבנקאית.


כבר כאן יאמר כי לא הובאה ראיה ולו קלושה מעבר לעדותו של בדוס עצמו לקיומן של העברות כספיות בהיקפים כנטען, כמו גם לכל המצג העובדתי המפורט בתצהירו.

אשר להמחאה דנן, טוען מר בדוס כי זו, כמו גם ההמחאה הנוספת, נמסרה על רקע המציאות הנזכרת לעיל ברשות הנתבעת ובחתימתה על פי הצעת אחיה – מר פטריק דואן. לטענתו, לא הסתפק בקבלת ההמחאות, כי אם טרח ושוחח טלפונית עם הנתבעת בשיחה לטלפון הנייד שלה וזו אשר עבדה בשעתו במפעל אוסם, אישרה טלפונית כי היא מודעת ומסכימה למסירת שתי ההמחאות. אכן, ההמחאה הנוספת הופקדה ונפרעה.


בהתקרב מועד פרעונה של ההמחאה השניה ביקש אחי הנתבעת כי תעוכב הפקדת ההמחאה, בקשה שהיתה טבעית בעיני
מר בדוס על רקע קשייה הכלכליים של
המשפחה.

דא עקא, ההמחאה הופקדה וסורבה בציון "א.כ.מ.".
אף הפעם שוחח מר בדוס לטענתו עם הנתבעת, אלא שזו לא העלתה כל טענה בדבר גניבת השיק או זיופו.


יצויין כי בסעיף 37 לתצהירו מתיימר מר בדוס להוסיף נדבך עובדתי שאינו מפורש בבקשת הביצוע ולפיו גם אף אם אחי הנתבעת הוא אשר השלים את פרטי ההמחאה וחתם עליה, הרי שהדבר נעשה בהרשאתה. ממילא אציין, כי לא הוכחה ולו גם אפשרות עובדתית זו.
15.
הנתבעת מאידך, מאשרת כי לאביה ואחיה עסקים משותפים היו
בשעתו בתחום בניית תחנות דלק בעוד אחיה פטריק היה הבעלים של חברת "יניבה" אשר מר בדוס שימש כיועץ הכלכלי שלה.


עם זאת, הנתבעת ובעלה היו עובדים שכירים בתחומים אחרים כמפורט בתצהיר, ולא היה להם כל חלק ומעורבות בעסק המשפחתי האמור.
הנתבעת מצידה, הבהירה כי הפעם היחידה בה פגשה במר בדוס היתה בארוחה משפחתית שם הוצג בפני
ה כיועץ הכלכלי של חברת יניבה. מעבר לכך, לא קיימה היא מעולם שיחה טלפונית או אחרת עם מר בדוס כגירסתו ולא היתה לה כל הכרות עימו, כמו גם עם התובע עצמו אותו מעולם לא ראתה.

למעשה, בזמן אמת לא ידעה הנתבעת כלל אודות הוצאת ההמחאות מחזקתה. לגירסתה, סמוך לאחר יום ה- 17.2.2002 (ועל פי המבואר בחקירה הנגדית – במוצאי שבת) הגיעה לביתה אחיה פטריק עם ילדיו ורעייתו והתוודה בפני
ה כי גנב מחזקתה את ההמחאה הנוספת וזייף את חתימתה, אלא שלצד זאת הבהיר למעשה כי לא נגרם לה כל נזק שכן ביום הפקדת ההמחאה הנוספת וידא כי הופקד סכומה בחשבון הנתבעת.

יצויין,
כי הנתבעת צירפה לתצהירה תדפיסי תנועות עו"ש בחשבונה בבנק לאומי
(מחודש פברואר 2002 ועד לחודש אוגוסט 2003) ועיון באלו מלמד כי אכן נעשתה הפקדה בשיעור של 65,000 ₪ במזומן ביום 17.2.2002.
עוד ניתן ללמוד מהתדפיסים שצורפו, עובדות אלו: ראשית, עובר להצגתה לפרעון של ההמחאה הנוספת היתה היתרה בחשבון בת אלפי שקלים בודדים בלבד ומשכך, ובשים לב למסגרת האשראי שעמדה על 5,000 ₪ לפי התדפיס, נראה כי אלמלא ההפקדה הכספית, היתה ההמחאה נוספת מסורבת.
שנית,
כי עסקינן בתנועה חריגה בשיעורה בשים לב לתנועות שקדמו לכך.

שיחת הנתבעת עם אחיה הובילה לכעסים וצעקות לטענתה, אולם בשעתו ועל פי הבהרה בתצהיר ובהשלמה לכך – בחקירה הנגדית, נמנעה הנתבעת מהגשת תלונה במשטרת ישראל וזאת מטעמים שהניחו דעתי באשר לכנותם, נוכח ההיבט הרגשי הנעוץ בהיותו של הגנב משום אחיה שלה ומשנוכחה כי בפועל לא נגרם לה נזק כלשהו.

רק לאחר כשנה, התחוור לנתבעת על פי הצהרתה כי בשעתו נטל אחיה מרשותה שתי המחאות למעשה ובכללן ההמחאה נשוא תובענה זו. על כך נודע לה בעקבות פניית הבנק אליה ביום 1.4.2003 עם הצגתה לפרעון של ההמחאה. הנתבעת ביקשה לראות את ההמחאה ומשחזתה בתוכנה ורק אז, פנתה למשטרת ישראל להגשת תלונה על גניבה וזיוף.
בעצת עורך דינה, הוציאה הנתבעת תדפיסי חשבון ונוכחה כי ההמחאה דנן הינה למעשה עוקבת להמחאה הנוספת במספרה הסידורי, נתון שהובילה להבין כי ידו של אחיה במעל אף לגבי המחאה זו. תחילה הכחיש האח את המיוחס לו, אולם אחר כך הודה ועל פי הבהרת הנתבעת בחקירה הנגדית, משהבינה כי מתאמת חשדה דאז, חזרה למשטרת ישראל וזו הפעם מסרה את שמו של אחיה והלה, כמו גם מר בדוס הוזמנו לחקירה.

16.
אין ספק כי גירסת הנתבעת במתכונתה, יש בה כדי לבסס טענת הגנה ראויה כאמור, אלא שבתיק זה ונוכח קיומן של שתי עדויות בלבד זו מול זו, נדרש בית המשפט ליתן דעתו לשאלת אמינותם של העדים על רקע תוכנה ויתר הנתונים דלפניו.


אומר לפיכך כבר עתה כי בזה המקרה מוצאת אני אבחנה של ממש בין הרושם שהותירה עדותו מר בדוס מחד
לבין זה שהותירה עדות הנתבעת.

17.
נראה היה מעדותו של מר בדוס לצד דלות הראיות שהוצגו מטעם התובע
כי רב הנסתר על הנגלה וכי יש מקום לספק רב בגירסה כפי שהושמעה.


ניכר היה חסרונן של עדויות רלוונטיות שעשויות היו לבסס גירסת מר בדוס ועיקר – סימוכין לשיחות הטלפון שנעשו על פי הנטען עם הנתבעת, שיחות שלהם חשיבות ומשמעות רבה ביותר בשים לב לטיב הכחשותה מחד, ולבסיס עליו נסמך מר בדוס בטענתו לפיה סמוך ובטוח היה כי ההמחאות יצאו על דעתה של הנתבעת.


לאמור משנה תוקף עת הסתבר על פי גירסת הנתבעת שמהימנה היתה, כי זו לא החזיקה כלל במכשיר נייד בעת ההיא בה על פי הנטען שוחח עימה מר בדוס. יתרה מכך ובהקשר זה, מר בדוס לא מסר ולו את המספר אליו התקשר בשעתו, שתיקה שיש בה לדבר בעד עצמה ובפרט על רקע אי אחידות גרסתו בכל הנוגע לזהות הצד המתקשר ומספר ההתקשרויות הטלפוניות (ראה חקירתו הנגדית בעמ' 13, 14)


לא ניתן אף להקל ראש בהמנעות מר בדוס להקפיד בפרטים העובדתיים הנמסרים, כפי שהסתבר מתוך חקירתו הנגדית בכל הנוגע למעמדו ותפקידו כמו גם זיקתו לחברה האמורה.


למעשה, כל אמירותיו של מר בדוס נותרו בבחינת אמירה גרידא, אשר בית המשפט התקשה ליתן בה אמון ובפרט על רקע התרשמות בית המשפט מעדות הנתבעת.


18.
הנתבעת לעומת זאת, הותירה רושם עז כמי שמעידה דבר אמת וכמי למעשה אשר טפלו עליה
אשמת שווא.


תשובותיה היו לאורך כל הדרך ענייניות ולא התרשמתי כלל כי ניסתה להסתיר עובדות או להתחמק משאלות המקשות על גירסתה.
יאמר כי אף כאשר נדרשה ליישב בין סתירות נטענות, עשתה כן באופן מניח את הדעת וכמי שסיפור האמת מונח לרגליו, כך שאין קושי מבחינתו להוסיף וליתן פרטים ככל הנדרש הימנו.


אינני סבורה כטענת ב"כ הנתבעת כי גירסת הנתבעת התפתחה מעת לעת ובאופן המחשיד את גירסתה.
מראשית הדרך ועד סופה דבקה הנתבעת בגירסתה באשר להשתלשלות הדברים ונסיבות גילוי העובדות הרלוונטיות. העובדה שתצהירה במסגרת העדות הראשית מפורט מעבר לתצהיר התומך בהתנגדות, אין בו כדי לעורר פליאה בשים לב לטיבו וייעודו .


הנסיון לפרש את הדברים באופן המלמד על קיומה של סתירה כלשהי בין תצהיר ההתנגדות לבין תצהיר העדות הראשית כמפורט בסיכומי ב"כ התובע, אין לו מקום. אדרבא, עיון בחקירתה הנגדית של הנתבעת בהתנגדות ביום 3.2.04 מלמד על אותות אמת שביטויין בתשובות עקביות אף בהתייחס לפרטים הקטנים בהשוואה לחקירתה הנגדית בהליך העיקרית.


נחה דעתי אף באשר להסברה של הנתבעת בדבר מועד פנייתה למשטרת ישראל ומועד נקיבתה בשמו של אחיה כמי שביצע את מעשה הגניבה. בית המשפט אינו יכול להתעלם מהרגישות הקיימת מן הסתם במצב דברים כאמור ומהמשמעות של נקיבה בשם האח כמי שביצע את הגניבה.

יצויין כי לא מצאתי סימוכין למגמת ב"כ התובע להציג את הנתבעת כמי שהגישה תלונתה אך לאחר פתיחת תיק ההוצאה לפועל, ומכל מקום – לאחר יידועה אודות קיום התיק באמצעות מסירת האזהרה. אדרבא, טופס בקשת הביצוע נושא חתימתו של ב"כ התובע מיום 7.4.03 בעוד אישור הגשת התלונה מצד הנתבעת (נספח א' להתנגדות) נושא תאריך 3.4.03.

הנתבעת אף לא התיימרה להתכחש לחובות הרבים שיצר אחיה, לסכסוך שנוצר בין בני משפחתה לבין מר בדוס ולמעורבות אמה על ידי מסירתן של המחאות אישיות וחובתה של זו בתשלומן, אלא שמהן זה משמיעה הנתבעת את הלאו, קרי – אי חובתה שלה בתשלום ההמחאה דנן באין היא חתומה על המחאה זו (עמ' 24 ש' 8 – 14).


עדותה של הנתבעת משכנעת עתה אף בכל הנוגע להסברים שניתנו בדבר אי הבאתם של עדים או עדויות רלוונטיים לכאורה:

-
בהתייחס לאח פטריק, הרי שנראה כי אף ב"כ התובע ער היה לקושי באין חולק על פי המשתמע כי הלה שוהה בחו"ל מזה שנים ועל רקע חובותיו ואינו נכנס לתחומי הארץ נוכח קיומו של צו עיכוב יציאה כנגד המונע חזרתו (עמ' 25 ש' 5 – 7).

-
הנתבעת אף טרחה והבהירה כי אחיה, כמו גם מר בדוס נחקר במשטרה וכי נתונה עדותו שם. אין ספק כי יש טעם וצורך בהבאת עדות זו, אולם וחרף חסרונה, לא מצאתי מקום לזקוף זאת לחובת הנתבעת וזאת משני טעמים:
ראשית – אין ספק כי אף לו היתה הנתבעת מציגה את גירסת אחיה או מביאה מכתב מטעמו כהצעת ב"כ התובע בשאלתו בעמ' 25 ש' 8 לפרוטוקול, לא היה בדבר כדי להניח דעת התובע/מר בדוס אשר מצידו משוכנע בקיומה של קנוניה כלשהי למעשה. יושם לב כי מר בדוס אינו מתיימר לטעון שלו עצמו הושמעה גירסה אחרת מפי האח לאחר הגשת התלונה למשטרת ישראל. אדרבא, חזקה על מר בדוס כי היה טורח להביא מתיק המשטרה את גירסת האח, ככל שזו תומכת היתה בגירסתו שלו דווקא, ויש לזכור כי לאח מטבע הדברים אינטרס לתמוך בגירסת מר בדוס שיש בה כדי לומר כי האח פעל בהרשאה ולא ביצע מעשה פלילי כמיוחס לו.
שנית – נחה דעתי מעדות הנתבעת כי היא מצידה פעלה לקבלתו של תיק המשטרה מתוך עניין בתוכנו כמשתקף מהמכתבים נ/1, נ/2, אלא שלא עלה הדבר בידה, אלא להצטער על כי לא נדרש צו שיפוטי בנסיבות העניין.
מכל מקום, בית המשפט הציע במהלך הדיון כי ינתן צו בעניין זה, אולם בעוד הנתבעת הביעה כבר בחקירתה הנגדית נכונות לכך, התובע מצידו שתק (ראה עדות הנתבעת בעמ' 21 שורות 13 עד 15).
נראה היה כי דווקא התובע הוא שלא מעוניין בחשיפת תיק המשטרה בנסיבות העניין.

- כן לא הוצג טופס ההפקדה הבנקאית שנעשתה סמוך למועד פרעונה של ההמחאה הראשונה. אולם בעניין זה מבהירה הנתבעת כי בשעתו ביררה עובדה זו ומצאה כי נעשתה הפקדה מסניף בנק בראשון לציון וכיום הטופס אינו ברשותה (עמ' 25 ש' 5 – 7). עדות זו ניצבת לצד הבהרת הנתבעת לאורך עדותה כי נבצר מבא כוחה דאז להמשיך לייצגה ובנסיבות שעל פי התרשמותי הביאו לכך שהנתבעת אינה מחזיקה בידה
את התיק במלואו. מכל מקום, אינני סבורה כי ישנה חשיבות כה רבה לטופס זה בנסיבות העניין.

19.
ראוי לציין כי ב"כ התובע בחר מטעמים ברורים להתמקד בשאלותיו בהמחשת החסר מצד הנתבעת תוך שהוא מלין על כי לא הביאה להעיד אם את בעלה ואם את אימה להם סיפרה אודות דבר הגנבה עם הוודע הדבר, אלא שעל פניו עדויות כאמור אין בהם לתרום תרומה ממשית לעובדות העיקריות שלא ידועות היו למקורבים אלה ממקור ראשון.

כך גם בחר לנגח את הנתבעת על כי הבנק הנמשך לא ציין דבר קיומו של זיוף בעת סירובה של ההמחאה. לעניין זה, ראוי לומר כי ספק באם הבנק מצידו סבר בעיון ראשוני כי בזיוף עסקינן, אולם ומכול
מקום אכן יש ממש בתשובת הנתבעת לפיה יש להפנות שאלה זו לבנק ולא לה היא. הנתבעת אינה חולשת על פועלו של הבנק (עמ' 22 רישא לפרוטוקול). מכל מקום, נראה כי אף הבנק עצמו חשד בנסיבות הוצאת השיק שכן על פי הצהרת הנתבעת בסעיף 6 לתצהירה הבנק הוא שפנה אליה על מנת ליידעה אודות הפקדת ההמחאה דנן ועל כך אין לתמוה אף בשים לב להיותה של המחאה זו בבחינת חריג של ממש בחשבונה של הנתבעת.

סבורתני כי נכון יהא להתמקד בחסר מטעם התובע ובפרט על רקע האמינות שהותירה הנתבעת בעדותה. התובע כאמור החסיר ולא מעט תוך שהוא יוצר עמימות המעוררת חשד באשר לנסיבות קבלת ההמחאה על ידו ויוזכר כי לא הוצגה כל אסמכתא המבססת את הרקע הנטען לקבלת ההמחאה ובפרט – העברת כספים בהסתמך על המחאה זו מצד התובע ו/או העברת כספים מצד החברה או מר בדוס לתובע עצמו, כמו גם היותה של החברה משום הנפרעת בהמחאה הנוספת.

20.
בסופו של יום, הגם שבית המשפט ער לאמירתו הצודקת של ב"כ התובע בסיכומיו אודות קלות יכולתו של בעל דין להתכחש לחתימתו על שטר, עדיין ומנגד אין משמעות הדבר כי בית המשפט יניח כהנחת מוצא שבעל החשבון הוא החתום על השטר ויתעלם ממציאות אפשרית לצערנו, של זיוף חתימות. הנחה כאמור עומדת בניגוד לנטל המוטל על התובע כאמור על פי ההלכה הפסוקה.

התובע נותר למעשה ללא כל ראיה ישירה בדבר עצם ביצוע מעשה החתימה בהמחאה והוצאתה ע"י הנתבעת או על דעתה וללא הצלחה בשכנוע בית המשפט אודות שיחותיו הטלפוניות עם הנתבעת, כשלצד כל זאת ניצבת חוות דעת המומחית הקובעת כי ישנה אפשרות שהחתימה לא נכתבה על ידי הנתבעת. באין אמירה מפורשת המציינת כי אפשרות זו נמצאה מסתברת פחות מהאפשרות לפיה הנתבעת חתומה כנטען, הרי שתוצאה זו אינה יכולה לשרת את הנטל המוטל על התובע בתביעתו.

יושם לב, ההמחאה וזו הנוספת הינן המחאות עוקבות במספרן הסידורי והגם שכך, פער של כשנה בין מועד פרעונן וללא כל הסבר מניח את הדעת לצורך שהיה בשעתו לקבל שתי המחאות אלו יחדיו. עננה כבדה נותרת תלויה על נסיבות הגעת ההמחאה לידי התובע ו/או מר בדוס ואת זו לא עלה בידי התובע להסיר.
21.
בהינתן כל האמור, הרי שדין תביעה זו להדחות וכן הנני מורה.

הגם שהוצאות נפסקו במהלך ניהול ההליך לחובת התובע, סבורה אני כי יש מקום לתוספת ממשית בהיקף החיוב, הן בשים לב להיקפה של התביעה והן נוכח עמידתו של התובע על המשך ניהולה של תביעה זו אף לאחר הינתן חוות הדעת הנ"ל ואף לאחר דחיית בקשתו לתיקון כתב התביעה, נסיבות אשר הפחיתו באופן ממשי מסיכויי תביעתו. היה מקום לצפות במצב דברים זה, כי התובע מחזיק בראיות ממשיות הגוברות על הקשיים בתביעתו, אלא שבסופו של יום הסתבר כי רב החסר על המוגש כמפורט והנתבעת מצאה עצמה משתרכת בהליך רב שנים בשל בחירת התובע.

כיוון שכך, ונוכח תוצאת ההליך הנני מורה כי התובע ישלם לנתבעת הוצאות נוספות בגין הליך זה, בסך של 20,000 ₪.


העתק מפסק הדין יישלח לצדדים

ניתן היום,
י"ז טבת תשע"ג, 30 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 619/04 בן שושן אשר נ' ברזילי רונית (פורסם ב-ֽ 30/12/2012)