פסקי דין על שושנה מזרחי | פסקי דין על שמעון מזרחי | פסקי דין על יעקב פוני

1589-05/12 תק     03/01/2013




תק 1589-05/12 שושנה מזרחי, שמעון מזרחי נ' יעקב פוני








בית משפט לתביעות קטנות בירושלים



ת"ק 1589-05-12 מזרחי ואח' נ' פוני

ת"ק 1688-05-12 מזרחי ואח' נ' גבאי ואח'







בפני

כב' השופט
פאול שטרק


תובעים

1
.
שושנה מזרחי

2
.
שמעון מזרחי


נגד


נתבעים

יעקב פוני




פסק דין



1.
בפני
בית המשפט שתי תביעות נפרדות אשר הוגשו ע"י התובעים כנגד שני מורי נהיגה. בת.ק. 1589-05-12 הנתבע הינו מר יעקב פוני
ובת.ק. 1685-05-12 הנתבעים הינם בנימין יהודה גבאי ואליהו משען.

במסגרת התביעה בעניין גבאי-משען הוגשה תביעה שכנגד על סך 700 ₪ אשר לא שולמו במסגרת הסכם הקבלנות בין הצדדים במתן שיעורי נהיגה לתובעת 1
ותביעה על הוצאת דיבה על הנתבעים. 1.

התובעת 1 סיימה את השיעורים ב 9.8.07. ב – 4.3.12 נשלח על ידי התובעים למשרד התחבורה מכתב בו מלינים
על אופן ביצוע שירות מתן שיעורי נהיגה ע"י המורים.
הלינו התובעים בין היתר על אי מתן חשבוניות מס בהתאם לחוק. יוער כי התקשורת בין הצדדים הופסקה כבר ב – 9.8.07 לאחר שהתובעת ניגשה לשלושה טסטים לקבלת רישיון נהיגה ונכשלה בהם.

בכתב התביעה שכנגד בנוסף לתביעה על אי תשלום יתרת חוב בגין השיעורים נטען כי מדובר בהכפשת שמם של המורים ע"י התובעים עד כדי הוצאת דיבתם, דבר שהינו מחייב פיצויים בסך של 10,000 ₪.

2.
התובעים מעלים כנגד המורים הנתבעים בשני התיקים את אותה טענה והיא כי הם לא העבירו את השיעורים בהתאם לתקנות משרד התחבורה המחייבות החתמת התובעת על דף בסוף כל שיעור, המפרט תוכן אותו שיעור באותו יום. יתירה מכך, לטענת התובעים, הנתבעים לא לימדו כלל נהיגה אלא עסקו בעניינים אחרים בעת העברת השיעורים (כגון: שיחות טלפון במהלך השיעור ומתן הוראות סתמיות "פניה ימינה, פניה שמאלה")
בת.ק. 1688-05-12 הנתבעים מר גבאי ומר משען, העבירו 63 שיעורים ולקחו ליווי התובעת לשלושה טסטים.

ביחס לתביעה שכנגד מר פוני, עולה כי היו מספר שיעורים ואז הוא העביר את הטיפול למורה אחרת, הגב' דינה כהן אשר מסרה עדות במהלך הדיון.
השיעורים הופסקו על ידה לפי עדותה, מאחר והיא טענה כי מדובר בתלמידה לחוצה, מתווכחת על כל דבר והינה קשה באופיה. הגב' כהן ביקשה להתפטר מהמשך מתן השיעורים לתובעת כאשר בעדותה ציינה כי מעולם לא נתקלה במקרה כזה.

3.
אין מחלוקת כי הצדדים הסכימו (בתיק גבאי-משען) למתן שיעורי נהיגה בקבלנות ללא הגבלה אשר כלל ליווי לשלושה טסטים.

התובע 2 הינו נהג מונית במקצועו. במהלך הדיון הפגין חוסר יכולת מוחלט להתאפק והתפרץ לדברי אחרים, לרבות לדברי בית המשפט. כמו כן, התובעת
הפגינה חוסר נוחות במהלך הדיון
נוכח הנסיבות. ביחס לתובעת, ניתן להתרשם מתסכולה נוכח המעמד והחוויה הלא נוחה ביחס לשיעורי הנהיגה והדרך שהועברו ע"י הנתבעים, יחסם אליה ומעורבות בעלה בכלל בעניין זה.

4.
טענת הנתבעים, מר גבאי ומר משען,בת.ק. 1688-05-12 ומר פוני בת.ק. 1589-05-12, המתארת את התובעים כאנשים קשים ובפרט את התובעת אשר פעלה מתוך פחד מביקורת מבעלה ואשר הערכתם זו קיבלה משנה תוקף ממשי בהתנהגות התובעים באולם ביהמ"ש כאשר התובעים הפגינו חוסר יכולת מוחלט להקשיב לנטען ע"י הצד שכנגד.

5.
ביחס לפגמים בניהול דו"חות ו/או מתן חשבוניות, אין בטענות אלו ממש, זאת מאחר ואין בהן דבר לעניין עילת התביעה העיקרית. מקובל עלי עדות הנתבעים וגב' כהן שעשו במירב יכולתם ללמד את התבעת "נהיגה" וכל הדרוש לכך.

כאמור, נטען ע"י התובעים כי מתן השיעורים היה בצורה רשלנית ולא מקצועית. נטל ההוכחה מוטל על כתפי התובעים בהתאם לאמור כי "המוציא מחברו עליו הראיה". העדר החתמת התבועת בסיום כל שיעור אנו סותר את ביצוע השיעור הכולל את הדרש לאותו שיעור.
כמו כן התובעת בסופו של יום כן אישרה בחתימתה שכן קיבלה שיעורים הכוללים את הרכיבים הדרושים.

במתן שיעורי נהיגה אין הבטחה ו/או תעודת אחריות להצלחה בטסט חיצוני במשרד התחבורה לקבלת רשיון נהיגה. סופו של יום, לא הוכח במידה הנידרשת להליך אזרחי כי נפל פגם מהותי בדרך מתן שיעורי הנהיגה ע"י מורי הנהיגה בשני התיקים.

ביחס לנתבעים מר גבאי ומר משען, לחיזוק מסקנות בית המשפט ועדויות הנתבעים עצמם הינה התמיהה בעיני ביהמ"ש על העובדה שהתובעת ובעלה המשיכו
לקבל 63 !!! שיעורי נהיגה ו – 3 טסטים !!! זה כאשר לתובעת היו הטענות הקשות כנגד רמת המקצועיות של מורים אלו לאחר 10 שיעורים.
ידוע לבית המשפט שהיה מדובר בהסכם מתן שיעורים בקבלנות (סכום קבוע) אולם אילו היה המצב כפי שתיארו התובעים, שכן בעלה של התובעת שהינו נהג מונית וטען כי הינו מתמצא בתחום, ברור כי כל אדם סביר היה מפסיק לאלתר את ההתקשרות עם הנתבעים וכך היה על התובעים לעשות ולו כדי למזער את הנזק הישיר ולקדם את לימודי התובעת בנהיגה אצל מורה אחר.

מדובר בתובעת אשר ניתן להבין כי היו לה קשיים בלימוד הנהיגה, בין אם מדובר

בקשייה ברמה האישית ובין בקשייה נוכח היחסים בינה ובין בעלה והלחצים שהופעלו עליה ע"י בעלה. מעדות מר גבאי ומר משען עולה כי התובעת הודתה
כי היא חוששת מתגובת בעלה על חוסר התקדמות בהליך לימוד נהיגה.

6.
ביחס לת.ק. 1589-05-12 עדות מר פוני וגב' כהן היתה מהימנה על ביהמ"ש, עקבית ותואמת את יתר הנסיבות שהוצגו בפני
ביהמ"ש.
המסקנה הינה כי אי הצלחת התובעת ללמוד אצלם הינה כתוצאה מחוסר יכולת של התובעת ולא חוסר מקצועיות של הנתבע מר פוני או גב' כהן.
לכן, ביחסל ת.ק. 1589-05-12, התביעה נדחית שכן התובעים לא הצליחו להרים את נטל ההוכחה המוטל על כתפיהם כאמור.

7.
בנוסף לאמור, ביחס לת.ק. 1688-05-12
והתביעה שכנגד יש לתמוה אודות השיהוי הרב הקיים ביחס לעצם הגשת התביעה. מדובר בהתקשרות ביום 23.10.06 עד יום 9.8.07. אולם, חרף הטענות הקשות שהועלו בין הצדדים, התביעות הוגשו רק במאי 2012 בחלוף 5 שנים !!!. ניתן להבין כי עד מאי 2012 כל צד הסכים להפסיק את הקשר ביניהם ובכך מחלו האחד לשני ולא התכוונו לתבוע האחד את השני.
קיום השיהוי מהווה רועץ בפני
שני הצדדים כפי שיפורט כלהלן.
ברור שתקופת השיהוי מחלישה לאין שיעור את התביעה אשר הוגשה על יד בנה"ז מזרחי.

התובעים החליטו להלין על הנתבעים מר גבאי ומר משען בפני
משרד התחבורה ביום 4.3.12 אך בפני
ביהמ"ש אין בדל ראיה אודות נסיבות תזמון הגשת התלונה. יחד עם זאת,
ברור שזכות כל אזרח להגיש תלונה לרשות המוסמכת
לפי הבנתו.

8.
ביחס לתביעה שכנגד, תלונות התובעים מבוססות על זווית ראייתם ולא ניתן לחייבם בפיצוי בגין הוצאת דיבה כאשר לכל אזרח קנויה הזכות להביע דעה ביחס למתן שירות שקיבל ואשר לטענתו אינו הולם את ציפיותיו. לכן, במקרה דנן, התביעה לפיצוי בגין הוצאת דיבה, נדחית.

9.
ביחס לתביעה שכנגד שהוגשה ע"י מר גבאי ומר משען, מדובר בעילת תביעה בגין חוב בסך 700 ₪ אשר קיים מ – 9.8.2002 ולא הוכח כי בוצעה פעולה כלשהי לגביית החוב. כמו כן, בפני
ביהמ"ש לא קיים הסכם אודות חיוב ביחס למתן שירות, תנאי תשלום ועצם הסכם הקבלנות, נוכח חלוף הזמן, המהווה שיהוי של ממש, בניגוד לכלל הקבוע בתלמוד תורה.

בפסיקה נקבע כי קיים שיקול דעת בהערכת הנסיבות, מתי יחילו ומתי ימנעו מהחלת כללי "שיהוי". הדרך לעשות כך היא איזון בשיקולים בין הצדדים. בע"א 6805/99
תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ החיים בירושלים נ' הועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ירושלים פ"ד נ"ז
(5), 433 נקבע:
"איחור בהגשת תביעה הוא כשלעצמו אינו מעיד על ויתורו או מחילתו של התובע על זכות התביעה. השתהות בתחום תקופת התיישנות הינה זכות המתדיין, והיא עשויה לעתים לשמש אמצעי חשוב בדרך פתרון מחלוקת מחוץ לערכאות... היא הולמת המדיניות המשפטית המבקשת לעודד משא ומתן בין הצדדים להשגת פתרון סכסוך מחוץ לפתחו של בית המשפט גם אם הדבר יארך זמן רב (ע' 446)
.

על ביהמ"ש לפרש אודות תקופת השיהוי המהווה מחילה על החוב. במקרה דנן, בהעדר ראיות אחרות, חלוף 5 שנים !! בעניין חוב בסך 700 ₪ מראה כי מדובר בשיהוי המהווה רועץ בפני
התובעים שכנגד ולכן אף תביעה זו נדחית.


10.
הוצאות משפט נקבעות ביחס לזמן הנדרש לצד הזוכה בהליך משפטי להכינו להתייצבות לדיון ולטעון. במקרה דנן, אין מנוס מקביעת הוצאות משפט. מדובר בתיק שהתנהל במהלך שעה שלמה, כאשר הנתבעים השקיעו ממרצם הרב בהכנות הגנתם. אי לכך, בת.ק. 1589-05-12 מורה לתובעים, ביחד ולחוד, לשלם לנתבעים סך של 500 ₪ הוצאות משפט. בת.ק. 1688-05-12 מורה לתובעים ביחד ולחוד, לשלם לנתבעים סך של 1,000 ₪ (500 ₪ לכל נתבע). התובעים ישלמו את הוצאות הנתבעים כאמור בכל תיק עד 1.2.13.

בהעדר תשלום במועד, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התביעה ועד לתשלום בפועל.


ניתן היום,
כ"א טבת תשע"ג, 03 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 1589-05/12 שושנה מזרחי, שמעון מזרחי נ' יעקב פוני (פורסם ב-ֽ 03/01/2013)