פסקי דין על אביטל רימון-קפלן | פסקי דין על חברת אינג'ינר קפלן בע"מ

6521/01 דמ     23/08/2004




דמ 6521/01 אביטל רימון-קפלן נ' חברת אינג'ינר קפלן בע"מ




1


בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה - חיפה
דמ 006521/01


בפני
:
כב' השופטת אביטל רימון-קפלן

23/08/2004


נציגי ציבור: גיורא רדר וחנן בקר
בעניין:
נפאע ג'מיל תופיק




התובע

נ ג ד


חברת אינג'ינר קפלן בע"מ





הנתבעת


פסק דין



1. בפני
נו תביעתו של מר נפאע ג'מיל תופיק (להלן – התובע) לתשלום פיצויי פיטורים ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, ופיצוי בגין הפסד דמי אבטלה מאת הנתבעת חברת אינג'ניר קפלן בע"מ (להלן – הנתבעת).
כן עותר התובע לחיוב הנתבעת ליתן בידיו מכתב פיטורים.

2. המחלוקת בין הצדדים בתיק זה, נסובה על השאלה האם התובע פוטר לאלתר מעבודתו בנתבעת כטענתו, או שמא כטענת הנתבעת, התובע נטש את עבודתו בנתבעת ללא הודעה מוקדמת.

כפעל יוצא מכך, חלוקים הצדדים בשאלת זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת, ובנוסף חלוקים הם בשאלה האם קמה לתובע זכאות לפיצוי על אבדן דמי אבטלה, עקב כך שלדבריו נמנעה הנתבעת שלא כדין מליתן בידו מכתב פיטורים.

הנתבעת העלתה במסגרת טיעוניה טענת קיזוז לחיוב התובע בתשלום פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת על ידו בטרם התפטרותו.

3. אין חולק בין הצדדים כי התובע הועסק בנתבעת החל מחודש יוני 1999 ועד לחודש ספטמבר 2001, אלא שכאמור נחלקים הם בשאלה מי הביא את יחסי העבודה בין הצדדים לכלל סיום.
דיון והכרעה

4. בתביעה לפיצויי פיטורים נטל הראיה מוטל על התובע להוכיח את פיטוריו, ואת זכאותו לפיצויי פיטורים מכח החוק [ראה: דב"ע נו/ 201-3 שמש ירושלים בע"מ - מאיר ניסימיאן, עבודה ארצי כרך ל(2),154].
היסוד העיקרי שבסעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג-1963 הוא שהעובד: "פוטר", ודוק, נטל השכנוע לעניין התקיימות כל התנאים שבסעיף 1 לחוק לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, הינו על העובד, שהרי הוא "המוציא מחברו" (ראה: דב"ע נו/269-3 דר' איסר מזר נ' הסתדרות מדיצינית הדסה, עבודה ארצי, כרך ל(1) 57, דב"ע לג/3-58 האוניברסיטה העברית נ' בתיה מינטל, פד"ע ה', עמ' 65, וכן דב"ע לה/3-16 זיסו יוזיפוף-יעקב חנוני פד"ע ז', עמ' 3).
לפיכך, אם בסופו של הדיון מאוזנות כפות המאזניים, הרי טענתו של העובד תידחה (ראה: דב"ע נו/269-3 לעיל, בסעיף 15 לפסק הדין).

5. בכתב תביעתו טען התובע, כי עבד אצל הנתבעת תקופה של שנתיים ושלשה חודשים החל מחודש 6/99 ועד שפוטר מעבודתו במחצית חודש 9/01. לדבריו בכתב התביעה הוא פוטר "במקום ללא מתן הודעה מוקדמת מראש בגלל שהתובע ביקש לקבל את שכרו במועד ובמחאה לכך מנכ"ל הנתבעת מר קפלן פיטר אותו במקום".

בתצהיר עדותו הראשית חזר התובע על האמור לעיל, מבלי ליתן פרטים נוספים לגבי תאריך הפיטורים, וכך העיד:

"אני עבדתי בחברת אינג'ניר גנדי קפלן בע"מ תקופה של 3/12 2 שנה, החל מחודש 6/99 ועד שפוטרתי מעבודתי ללא מתן הודעה במחצית חודש 9/01 בגלל שעמדתי על כך לקבל משכורת חודש 8/01 ובמחאה על כך פיטר אותי מר קפלן מנכ"ל הנתבעת ואמר לי אין לי כסף, העיריות לא שילמו, לך הביתה ואל תחזור לעבודה יותר"

עיקר תצהירו של התובע נסוב על הטענה כי שכרו הולן בעקביות על ידי הנתבעת ולדבריו בסעיף 6 לתצהירו: "הרבה פעמים פניתי למנכ"ל הנתבעת מר קפלן ודרשתי ממנו לקבל את שכרי במועד אולם הוא היה משיב לי שהחברה בקשיים ואינה יכולה לשלם את שכרי במועד".
6. לגירסת הנתבעת מנגד, כעולה מתצהיר מנהלה:
"הנתבעת מעולם לא פיטרה את התובע מעבודתו, והתובע נטש את עבודתו אצל הנתבעת ביום 26.9.01, ללא כל הודעה מוקדמת"

יצויין כי בסוגיית האיחור בתשלום המשכורות, שהוכחשה תחילה בכתב ההגנה ההעיד מנכ"ל הנתבעת בפני
נו:
"לשאלתך, בתקופה האחרונה מצב החברה לא היה טוב, לא קיבלתי כסף שחייבים לי בזמן וכתוצאה מזה גם לא שילמתי משכורות בזמן.
לשאלתך, כשהיה פונה אלי עובד ומבקש שכר בזמן, לא יכולתי לתת בזמן כי לא היה לי כסף.
עם זאת, לא יכול להיות שהיו עיכובים של יותר מחודשיים בתשלום שכר.
.....
אני רוצה להדגיש שהגם שהמשכורת שולמה באיחור שילמנו את כל מה שמגיע".
(ראה עדותו בעמ' 5 לפרוטוקול, ש': 16-10).

7. הצדדים, לא הביאו עדים נוספים לתמיכה בגרסאותיהם הסותרות באשר לנסיבות סיום היחסים, כך שבנקודה המרכזית שעניינה מי הביא למעשה את היחסים לכלל סיום, עסקינן בעדות מול עדות, מבלי שנמצאה לה תמיכה בעדי מי מהצדדים.
עם זאת הכלל הוא, כי משבאים לפסוק בשאלה מי הביא את היחסים בין העובד והמעביד לידי גמר, יש לתת את הדעת למכלול העובדות הרלבנטיות ומהן להסיק את המסקנה, ואין ללמוד מקטע דברים אלא מהתמונה כולה [ראה: דב"ע ל/3-18 נח בנצילוביץ - "אתא" בע"מ, פד"ע ב', 41].

אי לכף, נפנה להלן לנסיבות החיצוניות לאקט הפיטורים, כפי שהן עולות מתוך הראיות שבפני
נו.

8. כאמור לעיל, בסופו של יום לא היתה מחלוקת בין הצדדים כי משכורות העובדים ובכלל זה משכורתו של התובע לא שולמה במועד, הגם שלטענת הנתבעת חרף האיחורים בתשלום המשכורות שהיו תוצאה של בעיות בתזרים המזומנים – הנתבעת שילמה לעובדים את כל זכויותיהם, ודוק לעניין זה לא נעלם מעינינו כי למעט התביעה שבנדון, אשר יסודה בזכויות הנובעות מאקט הפיטורים שבמחלוקת, לא נטען על ידי התובע כי הנתבעת נמנעה מלשלם לו כספים או זכויות אחרות המגיעים לו.

מתוך תצהירו של התובע (ואף מן המסמכים שצורפו על ידו) עולה כי תופעה זו של איחור בתשלום המשכורות היתה תופעה מתמשכת, וכי התובע פנה פעמים רבות למנהל הנתבעת בדרישה לקבל את שכרו, אך האחרון היה משיב כי חברה בקשיים כספיים.

נשאלת השאלה איפוא, מדוע דווקא בחודש ספטמבר 01' כאשר דרש קבלת שכרו במועד, כפי שעשה לא אחת לפני כן, החליט מנהל הנתבעת לפטר את התובע?

לתהיה זו לא קיבלנו תשובה בגירסת התובע. הדעת נותנת כי על הטוען טענה מסוג זה להידרש לפרטי מהלך השיחה הנטענת בינו לבין מנהל הנתבעת, כך שניתן יהיה להבין במה השתנו הנסיבות שיחה זו משיחות קודמות בין הצדדים, אך זאת לא נמצא בתצהירו של התובע.

9. זאת ועוד, בחקירתו הנגדית העיד התובע כי בתקופה האחרונה לעבודתו נשארו מעט עובדים בחברה, וכך התנסח במענה לשאלה שנשאל בחקירה נגדית:

"לשאלתך, בתקופה האחרונה נשארנו אולי שלושה עובדים וכולם עזבו, אולי נשאר אחרי איזה אחד. יש חלק שעזבו בגלל אותה בעיה שלי שאין כסף ואין משכורת".
(ראה עדותו בעמ' 5 לפרוטוקול, ש': 2-1).

אמת הדבר, מצב כלכלי קשה והמעטות מספר עובדים, יכולים לתמוך באותה מידה במסקנה ההפוכה, ולפיה הנתבעת תפטר עובדים עקב קשייה לעמוד בתשלום שכרם, אלא שמתוך עדותו של התובע עצמו נחזה כי הסיבה להמעטות העובדים היתה עזיבתם של העובדים עצמם.
מנגד, ואף אם נניח כי מצב כלכלי קשה והמעטות מספר עובדים, יכולים להעיד על כך שהנתבעת פיטרה עובדים עקב קשייה לעמוד בתשלום שכרם - הרי שבענייננו אין התובע טוען כי הנתבעת יזמה את פיטוריו עקב מצבה הכלכלי, אלא שפיטוריו הנטענים באו בתגובה לדרישתו לקבל את שכרו בזמן.

הנה כי כן, מתוך הנסיבות החיצוניות לאקט הפיטורים עצמו, נראה שהיה זה התובע שבחר לסיים את עבודתו בנתבעת.

10. על כך נוסיף, שהעדר פירוט מלכתחילה בעדותו הראשית של התובע באשר להשתלשלות אותה שיחה שבסופה פוטר לדבריו, כמו גם חוסר יכולתו של התובע לזכור את מועד הפיטורים הנטען, ומקל וחומר בהצטרפם לאמור לעיל – מטים את הכף למסקנה כי התובע לא הרים את הנטל להראות שפוטר מעבודתו, מקום שנטל זה רובץ על כתפיו.

בעניין זה נציין כי לא נעלם מעינינו שלאור הודאתו של מנהל הנתבעת בדבר העיכובים בתשלום משכורות העובדים בעת האחרונה – ייתכן ונסיבה זו בהתקיים התנאים הנוספים שנקבעו בפסיקה יכלה להצדיק את התפטרותו של התובע בדין מפוטר, אלא שהתובע כאמור לא טען להתפטרות בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים, אלא לפיטורים.

בסוגיה זו נפסק לא אחת, כי משהעלה העובד טענה פוזיטיבית של פיטורים, לא יוכל לטעון כי התפטר בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים [ראה: דב"ע לג/ 8-3 טוטנאור בע"מ - אליהו לפידות פד"ע ד' 321; דב"ע מז/108-3 עבד אליאס אלדויק - עזבון חאג' ראשיד אל שוויקי פד"ע יט 382].

ודוק הלכה זו לא נעלמה מעיניו של ב"כ התובע אשר עמד בסיכומיו על טענתו כי התובע כי פוטר, ואף הוסיף כי מעצם העובדה שהתובע יכול היה להעלות טענה של התפטרות עקב הרעת תנאים ולזכות בה, אך הוא עומד על גרסתו שפוטר – יש להסיק שגירסתו אמת.

11. אין בידינו לקבל את ההגיון הפנימי שבבסיס טענת ב"כ התובע לעיל.
ראשית, אין כל ערובה לכך שהתובע היה זוכה בתביעה לפיצויי פיטורים, אילו זו הוגשה בעילה של התפטרות עקב הרעה מוחשית בתנאי העבודה. יש לזכור כי גם טענת התפטרות בגין הרעה מוחשית בתנאי העבודה יש להוכיח, משמע להוכיח הן את ההרעה בתנאים והן את הקשר הסיבתי בין ההתפטרות להרעה בתנאים.

יתרה מכך, אין אנו מכריעים בתביעה על סמך מה שהתובע יכול היה לעשות. התובע היה מיוצג בענייננו על ידי בא כוחו נציג מועצת הפועלים ומשבחר את קו תביעתו, אין בית הדין יכול לכפות על הצדדים לטעון טענות אחרות.

12. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, משלא עמד התובע בנטל המוטל עליו להראות כי פוטר מעבודתו על ידי הנתבעת – דין תביעותיו לפיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, והדרישה לקבלת מכתב פיטורים - להדחות.

זאת ועוד, הואיל והנתבעת העלתה טענת קיזוז בלבד בכתב הגנתה, ולא תביעה שכנגד, איננו נדרשים לשאלה האם הנתבעת זכאית לתשלום חלף הודעה מוקדמת מהתובע.

13. משהגענו למסקנה שהתובע לא הוכיח כי פוטר מעבודתו, התיתר מניה וביה הדיון בשאלת זכאותו של התובע לפיצוי בגין אבדן דמי אבטלה לשלשת חודשי האבטלה הראשונים עקב אי מסירת מכתב פיטורים על ידי הנתבעת.

אלא שעל מנת להשלים מלאכתנו, מצאנו להוסיף בעניין זה כדלקמן:

התובע לא הוכיח בענייננו את הנזק שנגרם לו לטענתו בעניין זה, וספק אם בכלל נגרם לו נזק ולו מן הטעם, שהתובע הודה שנרשם בלשכת התעסוקה במשך התקופה המקסימלית לקבלת דמי אבטלה.
אלא שאף אם היה התובע מוכיח את כל יסודות הנזק הנטען על ידיו - לא היה בכך כדי לסייע בידיו, שכן טענותיו הנ"ל כלל אינן מקימות לו עילת תביעה.

כבר נפסק בסוגיה זו, כי החובה לתשלום דמי אבטלה חלה על המוסד לביטוח לאומי בהתקיים התנאים הקבועים לכך בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995, כי מכתב פיטורים אינו נכלל בין התנאים הקבועים בחוק הביטוח הלאומי לצורך זכאות לתשלום דמי אבטלה, ולפיכך לא קיימת עילה נגד המעביד בעניין אי תשלום דמי אבטלה על ידי המוסד לביטוח לאומי, שהוא בלבד בעל דברו של העובד בעניין זה [ראה: דב"ע נז/ 39-3 אליק בביוב נ' נפתלי גפן, עבודה ארצי כרך ל (1) 162] ווראה דברים דומים בדבר העדר עילת תביעה בנסיבות שבנדון בע"ע 300320/98 סווירי אריה – רם חן חניונים בע"מ עבודה ארצי כרך לג (59) 32.

14. סוף דבר –
אשר על כן ולאור כל האמור לעיל התביעה נדחית.

עם זאת, לנוכח מורת רוחנו מהלנת שכרו של התובע על ידי הנתבעת כפי שהתבררה מתוך דברי מנהלה בפני
נו, וללא קשר לשאלה האם היה בהלנה זו כדי להקים לתובע עילה להתפטרות בדין מפוטר – איננו עושים צו להוצאות.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום ו' באלול, תשס"ד (23 באוגוסט 2004) בהעדר הצדדים.


נציג עובדים
גיורא רדר

נציג מעבידים
חנן בקר

אביטל רימון-קפלן
שופטת










דמ בית דין אזורי לעבודה 6521/01 אביטל רימון-קפלן נ' חברת אינג'ינר קפלן בע"מ (פורסם ב-ֽ 23/08/2004)