פסקי דין על סינה מקארתי | פסקי דין על ניב עוז | פסקי דין על מינהל מקרקעי ישראל | פסקי דין על אגודת תל עדשים |

2252-02/10 א     23/01/2013




א 2252-02/10 סינה מקארתי נ' ניב עוז, מינהל מקרקעי ישראל, אגודת תל עדשים








בית המשפט המחוזי בנצרת



ת"א 2252-02-10 מקארתי ואח' נ' עוז ואח'

תיק חיצוני
:



מספר בקשה:
23

בפני
:
כב' השופט
דני צרפתי


המבקשת

סינה מקארתי


נגד


המשיבים

1. ניב עוז
2. מינהל מקרקעי ישראל
3. אגודת תל עדשים



החלטה

1.

בפני
בקשה לתיקון כתב התביעה, בשנית.



כתב התביעה המקורי הוגש ביום 01.02.10.


ביום 17.06.10, הוגשה בקשה שנתקבלה (החלטה מיום 30/6/2010), לתיקון כתב התביעה.

בכתב

התביעה

המקורי המתוקן (שהוגש ביום 01.09.10), טענה

התובעת

כי

הנתבע
1
הינו

פולש

במגרש 2248 במושב תל עדשים כשהמגרש שייך למנוחה

ועתה

ליורשתה, התובעת.


על

פי

הנטען, הנתבע

רכש

בזמנו


את הנחלה

של

המנוחה, כשמהסכם

הרכישה
מיום 2/10/94
(להלן: "ההסכם") הוחרגו הבית

של המנוחה אשר

בנוי

על

שטח

של

כדונם וכן "המגרש

החיצוני" (מגרש 2248) שהינו מגרש

ההרחבה

לבן

ממשיך (להלן: "המגרש החיצוני").
התובעת

טענה כי

בניגוד

להוראות

ההסכם,

השתלט

הנתבע

על המגרש

החיצוני


ובנה

עליו

בית המיועד

לבן

ממשיך.
התובעת

טענה

בין היתר כי

המנוחה

זכתה

במגרש

החיצוני

במסגרת

הגרלה

שערך

המושב

עוד

לפני חתימת

ההסכם

עם

הנתבע.


בכתב התביעה המתוקן נטען עוד כי האגודה

והמינהל

הקצו

שלא כדין ותוך טעות את

המגרש


הרלוונטי

לנתבע
1
,

בסוברם

שהזכויות

במגרש

עברו

גם הן לנתבע
1
מכח ההסכם.

כתב התביעה המתוקן שהוגש כלל את עילות התביעה והסעדים כדלקמן;
כנגד הנתבע 1, ניב עוז

- נטענו עילות חוזיות, הפרת ההסכם, הסגת גבול ועשיית עושר. בסעדים נדרש הנתבע 1, לסלק ידו מהמגרש החיצוני תוך החזרת

המצב

לקדמותו. לחילופין לשלם את

ערך

המגרש
לשפות על הנזקים ולשלם דמי שימוש ראויים.
לנתבע 2
, מנהל מקרקעי ישראל- נטענה רשלנות בחתימה על חוזה פיתוח עם נתבע 1 ביחס למגרש
החיצוני. הסעדים שנתבקשו כנגד המינהל, כללו צו

המורה

לו

לבטל

את

חוזה

הפיתוח

שחתם

עם

הנתבע 1 ולאסור

עליו

לחתום

עם

הנתבע

1


על

חוזה

חכירה.

לחילופין נדרש סעד כספי לחייב את המנהל בתשלום

ערך

המגרש החיצוני וכן בפיצויים.
לנתבע 3, אגודת תל עדשים

- יחסה המבקשת רשלנות במתן ההמלצה למנהל לגבי המגרש החיצוני. בסעדיה תבעה

המבקשת

לחייב את האגודה

בתשלום

ערך

המגרש החיצוני וכן בפיצויים ככל שלא יאכפו זכויותיה.

2.

בהחלטה מיום 21.06.11, קבע בית המשפט השלום, כי מהותה

של

המחלוקת


נסובה באשר לזכויות


קנייניות

במקרקעין
,

להן טוענת התובעת, ועל כן הורה להעביר את התביעה לבית המשפט המחוזי.

3.

בבקשתה הנוכחית לתיקון כתב התביעה (בשנית) מבקשת התובעת להוסיף עילות וסעדים כדלקמן:

א.
טענה לזכויות במגרש "2310"

(להלן: "המגרש הנוסף"), שצורף גם הוא לנחלה. בהקשר זה גם הוספה עילה כנגד הנתבע 1 שעניינה קיום חוזה שלא בתום לב, ועשיית עושר ולא במשפט. כנגד האגודה וביחס למגרש הנוסף, נטען שוב לרשלנות. הסעד הנתבע ביחס לנתבע 1 והאגודה הינו חיוב בפיצויים בלבד, בגובה ערך המגרש הנוסף. המבקשת טוענת כי נודע לה על קיום המגרש הנוסף רק לאחרונה (בעניין זה הפנתה המבקשת למכתבו של המנהל המיוחד מטעם בית משפט לרישום מחדש של תל עדשים מיום 24.03.12, וכן לקשיים שנערמו לפתחה עד שהוכרזה המבקשת כיורשת של המנוחה). על פי החומר שנמסר לעיון התובעת מאת האגודה, וכן ממכתבו של המנהל המיוחד, עולה לטענת המבקשת כי המגרש הנוסף היה קיים לפני חתימת ההסכם וזאת על פי תוכנית חלוקה ג/במ/54 משנת 1992 [במסגרתה גם נוצר מגרש 2248]. לגופן של טענות נטען כי המנוחה אשר הייתה מבוגרת ולא מיוצגת לא הייתה מודעת לקיומו של המגרש הנ"ל. המבקשת טוענת בתביעתה כי מגרש זה כלל לא תומחר בעסקה של מכירת הנחלה.
ב.
הוספת סעד של פיצויים בשל קיום ההסכם בחוסר תום לב על ידי הנתבע

(הן לגבי סיפוח המגרש החיצוני והן לגבי פעולותיו בניסיון למנוע את פיצול דירת מגוריה שהוחרגה באופן מפורש גם היא מן ההסכם).
ג.
הוספת סעד כספי המשקף את יתרת התמורה לה התחייב הנתבע 1 על פי ההסכם, בתואם לערך הנחלה כיום.

על פי התובעת, הנתבע שילם רק 1/4 מן התמורה לה התחייב על פי ההסכם, שכן תשלום היתרה, הותנה בהעברת הרישום במנהל, על שם נתבע 1. העברה זו טרם הושלמה בשל מחדלים ומעשים של נתבע 1, עפ"י טענת המבקשת.
ד.
הוספת סעד כספי לכיסוי עלות דמי ההסכמה

שלטענת המבקשת צריך ויחולו בנסיבות ובהינתן שההסכם שותק לעניין זה, על הנתבע 1 וכי ההסכם נוסח ע"י נתבע 1.
ה.
הוספת עילה של קיום חוזה שלא בתום לב ועשיית עושר ולא במשפט, כאשר נתבע 1 קיבל כספים בגין מניות תנובה השייכות למנוחה, ומגיעות לה כזכות אישית שלה כחברת אגודה. הסעד המבוקש בעניין הינו סעד כספי.
ו.
הוספת עילה של מתן חשבונות כנגד האגודה, בנוגע לחשבון המנוחה באגודה.
ז.
הוספת נתבע, עו"ד כהן שטיפל בהעברת הזכויות הנובעות מההסכם, בעילה של רשלנות מקצועית

. לטענת המבקשת עו"ד כהן טיפל במנוחה על פי בקשת האגודה. הטיפול נמשך עד לשנת 97, אז הופסק הטיפול בשל מצבה המנטאלי של המנוחה. לטענת המבקשת בשל רשלנותו של עו"ד כהן, לא הושלמה עד היום העסקה ברישום ועל כן טרם שולמה לה ייתרת התמורה; לא נקבעו לה דמי הסכמה מופחתים כפי שצריכים היו להיקבע; וכן היא צפויה להידרש לשלם דמי היוון מלאים על חלקה במגרש שפוצל. הסעד המבוקש כלפי עורך הדין הינו סעד לצו עשה וכן סעד כספי.

4.
הנתבע 1,
בתגובתו, מפנה לשיהוי הרב מצד המבקשת בהגשת בקשתה, כאשר לטענתו הוא הצהיר עוד במסגרת הדיונים עובר לבקשה הראשונה לתיקון כתב התביעה, כי ברשות המבקשת יש את כל הנתונים הדרושים לה, והיא אף החלה בהליכים שונים הנוגעים להסכם כבר בשנת 1998.
עוד לטענתו, הבקשה אינה מנומקת כדין ואינה עומדת בדרישות התקנות והפסיקה המחייבות כי התצהיר יפרט באשר לנסיבות המצריכות את התיקון וכן יאשר גם את העובדות עצמן אותן מבקשים לשנות או לצרף בכתב הטענות המתוקן. המבקש אף ביקש לחקור את הנתבעת על תצהירה. עוד טוען
הנתבע 1 כי מדובר בתיקון אשר הוא במהותו כתב תביעה חדש לגמרי אשר אינו דרוש לשם הכרעה בשאלות הקיימות שבמחלוקת. באשר לתביעה לחייבו בתשלום דמי הסכמה, עסקינן לטענתו בפרשנות הסכם המכר המקורי, כשממילא מדובר בתביעה כספית שהתיישנה שאינה מלכתחילא בסמכות. גם לגבי הבקשה להוסיף נתבע נוסף, טוען הנתבע 1 כי מדובר בתביעה שהתיישנה, מה גם שלא נשמעה כל טענה כנגד עו"ד כהן בכתב התביעה המקורי. הנתבע 1 העלה טענות התיישנות גם לגבי מרבית העילות, לרבות העילה הנוגעת למגרש הנוסף (2310). עוד טוען הנתבע 1, כי אין כל הסבר מדוע לא התבקשו הסעדים הקשורים להסכם שנחתם בין הצדדים כבר בתביעה המקורית.

הנתבע ביקש לדחות את הבקשה ולחייב את המבקשת בהוצאות הבקשה.
הנתבע 2, מנהל מקרקעי ישראל,

על פניו לא התנגד בתגובתו לבקשה, והשאירה לשיקול דעת בית
המשפט. המנהל ציין כי הבקשה למעשה לא מוסיפה כנגדו עילות תביעה או סעדים כלשהם. עם זאת, הרחבת יריעת התביעה תאלץ את המינהל להיגרר לדיון נרחב בטענות שונות שאינן נוגעות אליו.
הנתבעת 3, אגודת תל עדשים
,

מתנגדת לבקשה על צד העיקר. לטענתה, באשר למגרש הנוסף (2310) עומדת כנגד המבקשת טענת התיישנות. לגופו של עניין נטען כי ממילא ההחלטה לגבי המגרש הנ"ל התקבלה רק, בשנת 98, היינו אחרי חתימת ההסכם בענייננו. בנסיבות אלו, טוענת האגודה כי קבלת
הבקשה ומתן היתר לתקן את כתב התביעה יהיה בהם לאפשר את עקיפת טענת ההתיישנות, העומדת
לחובת המבקשת. באשר לעילה הנוגעת למניות תנובה, והתביעה למתן חשבונות השאירה האגודה את
הבקשות לשיקול דעת בית משפט. לצד האמור, טענה האגודה כי ההחלטה לגבי מניות תנובה, התקבלה
כחמש שנים לאחר ההסכם אשר קבע כי הנתבע 1 רוכש מהמנוחה את מכלול זכויותה בנכס. זאת ועוד,
חברותה של המנוחה באגודה, פקעה עם מכירת המשק והאמור משליך באופן ישיר על הזכות הנטענת. האגודה הפנתה לשיהוי הניכר בהגשת הבקשה הנוכחית של המבקשת, לרבות העובדה כי מדובר בתיקון שני של כתב התביעה.

5.
בתשובת המבקשת לתגובות המשיבים,

העלתה המבקשת נימוקים המלמדים לטענתה כי התביעה בגין המגרש הנוסף (2310) טרם נתיישנה, לרבות טענות הנוגעות לתקופת ההתיישנות במקרקעין בלתי
מוסדרים ובהקבלה למגרש החיצוני (2248). כמו כן טענה המבקשת כי יש למנות את תקופת
ההתישנות רק מיום 14.09.09 אז נקבע כי היא היורשת של המנוחה. באשר למניות תנובה, השיבה
המבקשת טענות לגופו של עניין, לרבות כי הזכויות בתנובה כלל לא נמכרו לנתבע 1, שעה שהן נצברו
לטובת המנוחה באופן אישי. בנוסף המבקשת הדגישה כי העובדות הנוגעות למגרש הנוסף (2310),
מניות תנובה ופעולותיו של עו"ד כהן, נודעו למבקשת רק לאחרונה בשנת 2012. עוד הבהירה המבקשת,
כי מלאכת איסוף הנתונים היתה משימה קשה מאוד עבור המבקשת שהינה יורשתה של המנוחה, תושבת ארה"ב, אישה נכה- חרשת אילמת, כאשר גב' ברוריה גליק, קרובת משפחתה, מסייעת בידה ...
לברר את זכויותיה, תוך פירוט
דוגמאות לענין.

דיון והכרעה

6.
תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כדלקמן:

"92.

בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או
לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי
הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות
במחלוקת בין בעלי הדין. תיקון של טענה עובדתית או הוספתה, טעונים הגשת תצהיר
המאמת את העובדות

".

7.

באופן עקבי, מגלים בתי המשפט גישה ליברלית לתיקון כתבי טענות על מנת לאפשר לבעלי הדין להעמיד לבירור את השאלות "האמיתיות" וכך לייעל את ההליך המשפטי. בית המשפט ייעתר לבקשה לתיקון כתב טענות ברוחב לב ככל שהדבר נדרש להכרעה שלמה ויעילה ויהיה בו לקדמה ובפרט ככל שהשלב שבו מצויה התביעה מוקדם יותר.
יתרה מכך, גם נקבע
כי אף "מקצה שיפורים אינו מוקצה מניה וביה" (ראו רע"א 10307/06 לופז נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 11.3.07)). עוד אציין כי באשר לתיקון פרק הסעדים הרי שהפסיקה קבעה
שמדובר בתיקון של פגם פורמאלי, שאינו יכול לגרום לעוול לבעל הדין שכנגד (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית, תשס"ט) 158 (להלן: "גורן")).


עם זאת, שיקולים אלה בדבר יעילות ההליך המשפטי אינם חזות הכל ויש לאזנם מול האינטרסים של
הצד שכנגד.
כך, נכון לדחות בקשה לתיקון כתב טענות אם התיקון יקפח בעל דין יריב ויפגע בו שלא כדין, אם
בקשת התיקון הוגשה באיחור או אם נהג המבקש בחוסר תום לב (ראו גורן 153; רע"א 1118/06 סימי הראש נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 2.7.06); רע"א 2345/98 דנגור נ' ליבנה, פ"ד נב(3) 427 (1998); ע"א 30/92 אגמון נ' פלדבוי, פ"ד מו(3)214 (1992)).

8.

זאת ועוד, כאשר

תיקון

התביעה

מתייחס

להוספת

עילה

חדשה,

או החלפת עילה בעילה אחרת,
ושהראיות

לגביהן

שונות מאלה

הדרושות

להוכחת

העילה

שבכתב

התביעה

המקורי,

יקמץ בית משפט את ידו ובמידה והבקשה

לתיקון

מוגשת תוך שיהוי, ובשלב

מאוחר,


על פי רוב לא יתיר בית

המשפט


את

התיקון (ראה גורן, 155-156).


באשר להגדרה של "עילת תובענה" נקבע:
"המונח

״עילה״

לעניין

תיקון

מקבל

את

המשמעות

הרחבה: ״מגדירים

את

׳עילת התובענה׳

הגדרה

רחבה,

הכוללת

את

העסקה

או

המעשה

המובא

לדיון״.

וכן

״אין מניעה

להיעתר

לבקשת

התיקון

והוא
—
כשהתיקון

אינו

חורג

מגדר

עילת

התובענה כהגדרתה

הרחבה״.

רמת

ההפשטה

של

המושג

״עילה״

בנוגע

לתיקון

כתבי־טענות

הינה

רחבה

וגבוהה יותר

מזו

של


״עילה״

לעניין

סילוק

על

הסף"

(גורן, 154-155).


מן הכלל אל הפרט;

9.

על בסיס הסקירה שפירטתי לעיל, ותוך יישום המבחנים אליהם התייחסתי לבקשה דנן, אני רואה לקבוע כדלקמן;

מהותה

של

המחלוקת

בתיק זה לכל הפחות, לאחר התיקון הראשון לכתב התביעה, וכאמור, הינה

טענת

התובעת

כי יש

לה

זכויות

קנייניות

שיוריות בנחלה, זאת בהתאם להסכם המכר שנחתם בינה ובין הנתבע 1.

על פי האמור ותוך יישום הגדרת העילות בתובענה, על פי מבחן רחב, תוך שנתתי דעתי לשלב בו מצוי ההליך שבפני
, טעמי יעילות, השיהוי לכאורה בהגשת הבקשה (מבלי להתעלם מהסברים חלקיים שהוצגו על ידי המבקשת), ולאחר עריכת מאזן נוחות, תוך שימת לב לאינטרסים של הצדדים שבפני
והצורך
למנוע קיפוח, אני מתיר את התיקונים הבאים בלבד:

א.
מתיר הוספת טענות לזכויות במגרש הנוסף (2310)
, (כמפורט בסעיף 3 א' לעיל),כאשר הסעדים המותרים להוספה הם סעדים כספיים בלבד
כפי שהדגישה בעניין המבקשת עצמה. בהקשר זה מבהיר כי לנתבעים הרלבנטיים תעמוד טענת התיישנות, ככל שהיתה עומדת לה, אילו הייתה מוגשת התביעה בהקשר למגרש הנ"ל, היום (במובחן ממועד הגשת התביעה המקורית).

ב.
מתיר הוספת העילות הנוגעות לקיום הסכם בחוסר תום לב על ידי נתבע 1
(כמפורט בסעיף
3 ב' לעיל), והסעדים הכספיים הנוגעים ליתרת התמורה על פי ההסכם ועלות דמי ההסכמה (כמפורט בסעיפים 3 ג' וד' לעיל).

ההסתייגות שפורטה לעיל לעניין טענת ההתיישנות יפה גם ביחס לסעדים אלה.

ג.
דוחה הבקשה בנוגע לעילות והסעדים שעניינן קבלת כספים בגין מניות תנובה
(כמפורט בסעיף 3 ה' לעיל). בהקשר זה נוכחתי כי מדובר בעילה נפרדת, רחוקה מעילות התביעה על פי כתב התביעה הקיים כיום, והגם שאפשר לקשור זיקה רופפת כזו או אחרת בין הטענות בעניין לשאלת ההסכם. בהקשר זה יש להוסיף לחובת המבקשת כי לא הוצגו טעמים ראויים לכאורה לשיהוי בעניין זה ולכך שהטענות לא הועלו במקור (גם אם לאותו מועד טרם נקבעו סופית יורשי המנוחה). עוד נוכחתי כי התרת התיקון יהיה בה לסרבל ולהרחיב את ההתדיינות, תוך גרירת נתבעים שאינם צד לנושא, להתדיינויות אלו.

ד.
דוחה הבקשה לתיקון התביעה בעניין מתן חשבונות כלפי האגודה,
(כמפורט בסעיף 3 ו' לעיל), כאשר הנימוקים שפורטו לעיל לעניין מניות תנובה, יפים וביתר שאת גם בעניין זה.

ה.
דוחה הבקשה לתיקון כתב תביעה להוספת עו"ד כהן כנתבע,
(כמפורט בסעיף 3 ז' לעיל), על עילות התביעה והסעדים הנפרדים בתכלית המופנים נגדו. כמובן שהנימוקים לעניין היות
העילה נגד עו"ד כהן, עילה נפרדת בתכלית, השיהוי העולה מהתנהלות הנתבעת בעניין ויתר הנימוקים שצוינו יפים גם כאן.

10.

כמובן שבנושאים בהם לא התרתי את תיקון התביעה פתוחה למבקשת, על פי שיקול דעתה, הדרך להגיש תביעות נפרדות, אשר אף נכון על צד המהות כי יתבררו בנפרד מהתביעה הנוכחית, הכל מבלי לנקוט כל עמדה בעניינים לגופם.

11.
לסיכום, מתיר לתובעת להגיש כתב תביעה מתוקן, במתכונת שהותרה לעיל בלבד. כתב התביעה המתוקן יוגש עד ליום 10.02.13.


הנתבעים רשאים להגיש כתב הגנה מתוקן עד ליום 10.03.13.

12.
לאור התוצאה, ולאחר שנתתי דעתי לדרך ההתנהלות, ההכבדה והעיכובים שנגרמו, והטרחה שנדרשו וידרשו לה הנתבעים, מחייב את המבקשת (התובעת), בהוצאות הנתבעים בסך 3,000 ₪
לכל צד.

13.

לאור העיתוי שנוצר והפעולות הדרושות השלמה על פי החלטה זו, ספק בעיני אם יש תכלית לקיים את הדיון הקבוע ביום 27.01.13.

הצדדים יראו אם לגבש הסכמה לדחיית מועד הדיון, תוך הצגת מועדים מוסכמים, במסגרת בקשה מתאימה ככל שתוגש טרם מועד הדיון.


מכל מקום בשלב זה ובהעדר החלטה אחרת, מועד הדיון הקבוע נותר על כנו.

14.
המזכירות תודיע באמצעות פקס ותוודא בטלפון קבלת ההחלטה.




ניתנה היום, י"ב שבט תשע"ג, 23 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.









א בית משפט מחוזי 2252-02/10 סינה מקארתי נ' ניב עוז, מינהל מקרקעי ישראל, אגודת תל עדשים (פורסם ב-ֽ 23/01/2013)