פסקי דין על קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים | פסקי דין על איי.אי.ג'י חברה לביטוח | פסקי דין על גיא בן דוד | פסקי דין על טל פריש |

9478/12 רעא     24/01/2013




רעא 9478/12 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' איי.אי.ג'י חברה לביטוח בע"מ, גיא בן דוד, טל פריש




החלטה בתיק רע"א 9478/12


בבית המשפט העליון


רע"א 9478/12



לפני:

כבוד השופט צ' זילברטל


המבקשת:
קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים



נ


ג


ד



המשיבים:

1. איי.אי.ג'י חברה לביטוח בע"מ



2. גיא בן דוד



3. טל פריש


בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתיק ע"א 4306-10-11 שניתן ביום 20.11.2012 על-ידי כב' השופטים י' ענבר, ש' שוחט ו- א' אורנשטיין


בשם המבקשת:
עו"ד א' בלגה


החלטה


1.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 20.11.2012 (ע"א 4306-10-11), בגדרו התקבל ערעורה של המשיבה 1, חברת הביטוח איי. אי. ג'י (להלן:

איי. אי. ג'י
)
, ובוטל פסק דינו החלקי של בית משפט השלום בתל אביב-יפו מיום 30.6.2010 (ת"א 10826-08), במסגרתו נדחתה תביעתו של המשיב 2 (להלן:
בן דוד
) נגד המבקשת, קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים
(להלן:
קרנית
).

רקע והליכים קודמים

2.
ביום 28.5.2004, נפגע בן דוד בתאונת דרכים, בעת שנהג בקטנוע שהיה בבעלות חברו, המשיב 3 (להלן:

פריש
).
הקטנוע בוטח בתעודת ביטוח מסוג "נקוב בשם", וכיסה אך את שימושו של פריש בקטנוע. בן דוד ופריש - חברים טובים מילדות - סיכמו ביניהם יום קודם לתאונה, כי הראשון יעזור לאחרון לקחת את הקטנוע למוסך, ולצורך כך ייסעו השניים למוסך, האחד בקטנוע והשני ברכב נוסף. ההחלטה שבן דוד ינהג בקטנוע הייתה אקראית. כפי שהתברר מאוחר יותר במהלך המשפט, הייתה זו הפעם הראשונה בה בן דוד נהג בקטנוע האמור והוא לא ידע שתעודת הביטוח שהוצאה לכלי זה לא מכסה את שימושו בו. כאמור, בעת שבן דוד נהג בקטנוע ארעה התאונה.

3.
בן דוד הגיש תביעה שעילתה בפקודת הנזיקין נגד נהגת הרכב המעורב בתאונה ונגד

איי. אי. ג'י
, מבטחת השימוש בו
. איי. אי. ג'י טענה, כי עניינו של בן דוד חוסה תחת הוראת סעיף 7א לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן:
חוק הפיצויים
), לפיו זכאי הנפגע שנהג ברכב ללא ביטוח להיפרע את נזקו מקרנית, בהתקיים שלושה תנאים: אם נהג ברכב בהיתר מבעליו, אם לא ידע שאין ביטוח ואם בנסיבות העניין לא היה סביר שיידע זאת. נוכח טענתה זו, תוקן כתב התביעה וקרנית צורפה כנתבעת נוספת. קרנית כפרה בחבותה, ולחלופין שלחה הודעת צד שלישי לפריש, בעל הקטנוע ומתיר השימוש בו.

4.
בית משפט השלום (כב' השופטת

ב' טולקובסקי
) בחן את תחולתו של סעיף 7א לחוק הפיצויים בעניינו של בן דוד. נקבע, ועל כך לא הייתה מחלוקת, כי בן דוד נהג בקטנוע על פי בקשתו של פריש, וכי לא ידע שלא קיים ביטוח מתאים. עם זאת, קבע בית המשפט כי היה על בן דוד לברר אם קיים ביטוח מתאים אם לאו, ועל כן אין לומר כי היה זה סביר, בנסיבות העניין, שבן דוד לא ידע כי הביטוח אינו מתאים. בעניין זה הודגש, כי בן דוד היה בעבר בעל קטנוע והיה מודע לקיומם של סוגי ביטוח שונים, ביניהם ביטוח מסוג "נקוב בשם" ולכך שביטוח זה הוא זול יותר. יתרה מכך, בהיותו בעל קטנוע בעבר, הוציא הוא עצמו תעודת ביטוח מסוג "נקוב בשם". עוד הוטעם, כי בן דוד הוא נהג במקצועו ומועסק כסדרן וכאחראי על נהגים שתפקידם להביא כלי רכב למוסך ולהחזירם למשתמשים. נוכח דברים אלה קבע בית משפט השלום, כאמור, כי לא היה זה סביר, בנסיבות העניין, כי בן דוד לא ידע שתעודת הביטוח שהוצאה לקטנוע של פריש אינה מכסה את שימושו בו. אשר על כן, נפסק כי סעיף 7א לחוק הפיצויים לא חל בעניינו של בן דוד, וכי דין התביעה נגד קרנית להידחות.

5.
ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי על-ידי איי. אי. ג'י התקבל. בית המשפט המחוזי (כב' השופטים

י' ענבר
,
ש' שוחט
ו
א' אורנשטיין
)
פסק כי סעיף 7א לחוק הפיצויים חל בעניינו של בן דוד. נקבע, כי ידיעתו של בן דוד אודות קיומם של סוגי ביטוח שונים
כשלעצמה
אינה מובילה למסקנה לפיה היה עליו לברר עם פריש, עובר לנהיגתו בקטנוע, אודות סוג תעודת הביטוח שהוצאה לקטנוע. כמו כן, נקבע
כי הנתון לפיו בן דוד הועסק כסדרן נהגים - נתון לו ייחס בית משפט השלום משקל - אינו בעל משקל מכריע, משום שבמסגרת עבודתו זו לא נדרש לבדוק תעודות ביטוח. נוכח דברים אלה, פסק בית משפט קמא כי סעיף 7א לחוק הפיצויים חל בעניינו של בן דוד. להשלמת התמונה יצוין, כי פסק הדין העיקרי נכתב על ידי השופט
ענבר
, אליו הצטרף השופט
שוחט
, בעוד שהשופט
אורנשטיין
, שהצטרף לתוצאה, מצא לנכון להסתייג מדברי השופט ענבר לעניין מודעות כלל ציבור המבוטחים לקיומם של סוגי ביטוח שונים.


מכאן בקשת רשות הערעור שלפני.

נימוקי הבקשה

6.
לטענת קרנית, בקשת רשות הערעור מעלה סוגיה משפטית מובהקת אשר יש להביאה לפתחו של בית משפט זה. לדידה, פסק דינו של בית משפט קמא קבע עמדה נורמטיבית שונה מזו שהובעה בפסיקה שקדמה לו לעניין משמעות קיומה של ידיעה פוזיטיבית אצל הנוהג על האפשרות שלגבי כלי רכב דו גלגליים קיים ביטוח שאינו מכסה את נהיגתו, אלא ביטוח "נקוב בשם". נטען כי פסק הדין סוטה מן העמדה המקובלת בפסיקה זו לפיה מי שידע באופן פוזיטיבי שקיימת אפשרות כי קטנוע יבוטח בביטוח מסוג "נקוב בשם" וחרף זאת לא בדק את סוג הביטוח בקטנוע בו נהג, פעל שלא בסבירות. הודגש, כי כאשר מדובר באופנועים ובקטנועים, שלגביהם נהוג להוציא תעודת ביטוח מסוג "נקוב בשם", נוהגת הפסיקה להקפיד בעניין זה הקפדה יתרה, אף אם בין בעל האופנוע לבין הנפגע שנהג בו שררו יחסי קירבה. לפיכך נטען, כי נוכח מודעותו של בן דוד לקיומם של סוגי הביטוח השונים, לא היה ביחסי הקרבה ששררו בינו לבין פריש כדי להכריע את הכף בנסיבות המקרה. לבסוף, נטען כי בפסק דינו של בית משפט קמא נפלה טעות משנקבע כי ביטוח מסוג "נקוב בשם" מוצע על-ידי חברות הביטוח לכלל ציבור המבוטחים, גם עבור כלי רכב שאינם אופנועים או מוניות. לדעת קרנית, סברה זו - אשר לא הועלתה על-ידי הצדדים בערעור והיא איננה נכונה כלל ועיקר - היוותה ציר מרכזי להכרעתו של בית משפט קמא.


בשולי פסקה זו, מצאתי לציין, כי לא היה מקום להפנות, בסעיף 12 לבקשה, אל פסק הדין בת"א (מחוזי-מרכז) 19922-06-09
זלאיט נ' ניאזוב
(17.5.2010) כ

פסק דין
המבטא את העמדה שלפיה ידיעה פוזיטיבית של הנהג-התובע על האפשרות לבטח אופנועים בביטוח "נקוב בשם" הכריעה את הכף לחובתו, עמדה שכביכול סטה ממנה בית משפט קמא. באותה פרשה
הודגש
כי התוצאה נובעת, במידה רבה, מכך שהשימוש ברכב נעשה
ללא היתר
. נאמר שם שכאשר קיימים יחסי קירבה וידידות אין מדקדקים עם הנהג בעניין בדיקתו של ביטוח מתאים, אך כאשר השימוש אינו בהיתר אין מקום לסמוך על יחסי הקירבה ככאלה שייתרו את הבדיקה.

דיון והכרעה

7.
לאחר שעיינתי בבקשה ובהחלטות בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להורות על הגשת תשובה. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן אך במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה שהשלכותיה חורגות מן העניין שיש לצדדים הישירים להליך בהכרעה במחלוקת שביניהם (ר"ע 103/82

חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ
, פ"ד לו(3) 123 (1982)). סבורני, כי בקשה זו שבפני
אינה מעלה שאלה כאמור, שכן הסוגיה המתעוררת בגדרה אינה אלא סוגיית ישומו של הדין על נסיבות המקרה הקונקרטי, על אף שאיפת קרנית לשוות לפרשה נופך נורמטיבי עקרוני.

8.
בית משפט זה נדרש זה מכבר לפרשנותו של סעיף 7א לחוק הפיצויים וליסוד הסבירות המעוגן בו. נפסק, כי סעיף זה, אשר נועד למנוע שלילת פיצוי מנפגע שנהג ברכב ללא כיסוי ביטוחי, אך לא ידע על כך ולא סביר היה שידע על כך, בא להגשים תכלית כללית של צדק, וכי הטעמים המונחים ביסודו הם טעמים של תקנת הציבור המשולבים בשיקולים של הרתעה (ע"א 1777/03

קרנית נ' אגמי
, פסקה 18 (4.7.2005), להלן:
עניין אגמי
).
עוד נפסק, כי יחסים מיוחדים בין הנפגע-הנוהג לבין מתיר השימוש ברכב, ביניהם יחסים של ידידות אמיצה, מקימים חזקה לפיה היה זה סביר מצידו של הנפגע להימנע מלערוך בירור בשאלת קיומו של הכיסוי הביטוחי (ראו: ע"א 8380/03
קרנית נ' עבדאלולי
(8.12.2005); רע"א 6825/01
שלום נ' שריקי
(18.12.2001); רע"א 2853/96
קרנית נ' דחבור ג'מאל פרח
, פ"ד נג(1) 680, פסקה 20 (1999)).
עם זאת, הודגש כי חזקה זו אינה חלוטה, וייתכנו מקרים בהם חרף קיומם של יחסים כאמור, לא יצא הנפגע ידי חובתו אם לא ברר אודות הכיסוי הביטוחי עובר לשימושו ברכב (עניין
אגמי
, פסקה 18)
. כזה המקרה, למשל, אם הנפגע היה מודע לאפשרות קונקרטית לפיה לרכב אין ביטוח מתאים, וחרף זאת נמנע מלברר אודותיו.


הנה כי כן, יסוד הסבירות שבסעיף 7א לחוק הפיצויים איננו מוגבל למצבים בהם קיימים יחסי קירבה בין הנפגע-הנוהג לבין מתיר השימוש. הוא אף לא מתקיים כל אימת שיחסים כאמור שוררים בין הנפגע-הנוהג לבין מתיר השימוש ברכב. הסעיף מדבר בלשון כללית של סבירות, ויישומו בכל מקרה ומקרה הוא
תלוי נסיבות
(א' ריבלין
תאונת הדרכים: תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים
526 (מהדורה רביעית, 2012))
. יתרה מכך - "המבחן לקביעה אם אי הידיעה של המשתמש היא סבירה, הוא מבחן מעורב בו משמשים יסודות אובייקטיביים וסובייקטיביים המתחשבים בצדדים עצמם ובנסיבות השימוש ברכב" (שם, 527). כלומר, ההכרעה בשאלת קיומו של יסוד הסבירות במקרה מסוים אינה נורמטיבית "טהורה", אלא כוללת גם נתונים קונקרטיים למקרה הנדון.

9.
בענייננו, התבססה הכרעתו של בית משפט קמא על מכלול נסיבות המקרה, ולא ניתן לומר כי היא סטתה מן העקרונות שהותוו בפסיקתו של בית משפט זה, כפי שאלה פורטו לעיל. טענתה של קרנית, לפיה
בן דוד ידע על
קיומם של סוגי ביטוח שונים
ועל כן אי-ידיעתו באשר לכיסוי הביטוחי הספציפי של הקטנוע היא בלתי-סבירה, אינה אלא שאלה של יישום הדין על נסיבות המקרה, והיא תלויה במכלול הנתונים הנוספים הקשורים במקרה ובמשקלם היחסי. לפיכך, אין היא מצדיקה מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". בית המשפט המחוזי שקל את כלל הנסיבות, לרבות ידיעותיו האמורות של בן דוד, ומצא כי אין בכך כדי להטות את הכף, בעיקר נוכח אופי מערכת היחסים שבינו לבין פריש. קביעה זו יפה לנסיבות הפרשה ואין עימה קביעת הלכה לפיה לעולם לא יהא משקל לידיעתו המוקדמת של המשתמש ביחס למצב הכיסוי הביטוחי כאשר מדובר ביחסי חברות בינו לבין מתיר השימוש. אין חולק שלא מדובר במצב שלפיו בן דוד בהכרח היה אמור לדעת כי הביטוח אינו מכסה את נהיגתו, ולו מהטעם שביטוח "נקוב בשם" אינו האפשרות היחידה כשמדובר בקטנוע.

10.
לגופם של דברים, ובבחינת למעלה מן הצורך, אוסיף כי לטעמי לא נפל פגם בהכרעתו של בית משפט קמא. כפי שנקבע, בין בן דוד לבין פריש שררו יחסי חברות משכבר הימים, בן דוד לא נהג בקטנוע אלא באופן חד-פעמי וההחלטה כי הוא זה שינהג בו הייתה אקראית לחלוטין. ידיעתו של בן דוד אודות סוגי ביטוח שונים לקטנוע - ידיעה שמבוססת בעיקר על כך שבן דוד הוציא בעצמו,
כ- 11 שנים עובר לתאונה
, ביטוח מסוג "נקוב בשם" לקטנוע שהיה בבעלותו - איננה בעלת משקל משמעותי. שונה המקרה, ממקרה שבו מדובר בנהג מקצועי ומנוסה הבקיא בענייני ביטוח, וחרף זאת נמנע מלברר אודות הכיסוי הביטוחי (ראו, למשל, רע"א 8833/09
חן נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ
(27.12.2010) שם נדחתה תביעתו של נהג מונית נגד קרנית, משום שהשתמש במונית של אחר, שלא היה קרוב אליו כלל ועיקר, מבלי לבדוק את הכיסוי הביטוחי הקיים).
כאמור, ידיעתו זו של בן דוד היא נתון אחד מיני רבים. בנסיבות אחרות, ייתכן שהיה בנתון זה כדי להוביל לתוצאה לה חותרת קרנית, וודאי שאין לומר כי בכל מקרה ומקרה ידיעה זו בדבר סוגי ביטוח שונים היא חסרת כל משקל. אף על פי כן, כפי שהוסבר, בנסיבות הכוללות של המקרה דנא, אין בידיעה זו כדי להוביל למסקנה כי היה על בן דוד לברר עם פריש אודות הכיסוי הביטוחי של הקטנוע. דעתי היא, על כן, כי בנסיבות העניין, ונוכח מכלול הנתונים, לא נפל פגם בהכרעתו של בית משפט קמא.

11.
בשולי הדברים, ראיתי להעיר כי איני סבור, כטענתה של קרנית, כי התבטאותו של בית משפט קמא לפיה במועד קרות התאונה ניתן היה לרכוש ביטוח מסוג "נקוב בשם" לכלי רכב שאינם אופנועים או מוניות, שימשה נימוק עיקרי להכרעתו. מבלי להיכנס כלל לשאלה אם נכונה האמירה אם לאו, ואף אם נניח לטובתה של קרנית כי הדברים האמורים בטעות יסודם, עיון בפסק הדין מגלה כי הכרעתו של בית משפט קמא מבוססת על נסיבות המקרה הקונקרטי, כפי שפורטו לעיל, ולא על דברים אלה.

12.
הבקשה נדחית.


ניתנה היום, י"ג בשבט התשע"ג (24.1.2013).





ש ו פ ט


_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

12094780_l01.doc

סח

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








רעא בית המשפט העליון 9478/12 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' איי.אי.ג'י חברה לביטוח בע"מ, גיא בן דוד, טל פריש (פורסם ב-ֽ 24/01/2013)