פסקי דין על גיא יוסף רום | פסקי דין על אלקטרה מוצרי צריכה (1951) בע"מ

13482-03/12 תק     16/01/2013




תק 13482-03/12 גיא יוסף רום נ' אלקטרה מוצרי צריכה (1951) בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות בחדרה



ת"ק 13482-03-12 רום נ' אלקטרה מוצרי צריכה
(1951) בע"מ





בפני

כב' הרשמת הבכירה קרן מרגולין - פלדמן


התובע
גיא יוסף רום
ת.ז.031885254


נגד


הנתבעת
אלקטרה מוצרי צריכה
(1951) בע"מ
חברות 520039975



פסק דין


בפני
י תביעה צרכנית, במסגרתה טוען התובע לזכותו לבטל עיסקה, לקבל החזר כספי ולקבל פיצוי, והכל בשל הנסיבות המתוארות להלן:

לשיטת התובע רכש ביום 3/12/11 בחנות הנתבעת מכשיר טלויזיה דגם טושיבה לד 40'' תמורת הסך של 3,390 ₪. התובע טוען כי במועד הרכישה לא נבדקה הטלויזיה בחנות הנתבעת, והוא קיבל אותה ארוזה וסגורה כשבתוך האריזה תעודת האחריות מאת חב' ניופאן. לשיטתו, לאחר הרכישה אחסן את הטלויזיה במחסן שבבעלותו למשך כחודשיים, עד לסיום עבודות השיפוץ בדירתו, ובתום התקופה ביקש להתקין את הטלויזיה במקומה. או אז, ומיד עם חיבור הטלויזיה התברר כי בטלויזיה שבר פנימי במסך, הנסתר מהעין, אשר גורם לכך שלא ניתן לצפות בה, שכן מסך הטלויזיה מציג מראה של שבר, כשהצבעים שבתמונה נמרחים על גבי המסך באופן מפוזר החל ממקום השבר ולכל הכיוונים (כך תוארה הבעיה על ידי התובע ונציג הנתבעת שהעידו בפני
י).

התובע טוען כי מיד עם גילוי התקלה השיב הטלויזיה לאריזתה המקורית ושב עימה אל החנות, ובמקום התבקש להותיר הטלויזיה אצל הנתבעת לבחינת הטענות. לשיטת התובע, ארוע זה ארע ביום ו' ה- 20/2/12, וביום א' שלאחר מכן יצרה עימו הנתבעת קשר והודיעה כי התקלה, קרי השבר, אינה מכוסה באחריות הניתנת על ידי ניופאן. עוד הוסבר לו כי הנתבעת נוהגת לבדוק במעמד המכירה את כל המכשירים אותם היא מוכרת, ואשר אינם מחייבים התקנה על ידי טכנאי. כאשר ביקש לבחון את מצלמות המעקב בחנות כדי לברר אם אמנם נערכה בדיקה כאמור בנוכחותו במעמד הרכישה, הודיעה לו, לאחר בדיקה, כי הקלטה כזו לא נמצאה.

התובע טוען כי מדובר בפגם של אי התאמה, וכי משמדובר בשבר פנימי, הרי שהוא פגם סמוי מן העין, וגילויו המאוחר אין בו כדי להפחית מזכותו לטעון לאי התאמה.

הנתבעת התגוננה כנגד התובענה וטענה כי האחריות למוצר ניתנת על ידי חברת ניופאן, ועל כן, בהתאם להוראות תקנות הגנת הצרכן (אחריות ושירות לאחר מכירה), התשס"ו-2006, אין היא אחראית למתן שירות בגין הקלקול הנטען, ויש להפנות הטענות, לכל היותר, כנגד ניופאן. עוד טוענת הנתבעת כי לשיטת ניופאן, יבואנית המוצר, שבר אינו מכוסה כלל באחריות הניתנת על ידה למוצריה.

הנתבעת הוסיפה וטענה כי משבדק התובע את המוצר רק בחלוף כחודשיים ממועד רכישתו – אין לו להלין אלא על עצמו, וכי מכל מקום תנאי אחסונו של המוצר על ידי התובע לא הוכחו, ויש לזכור כי בתקופה הרלוונטית עבר ביתו של התובע שיפוצים – כך לטענתו. לטענתה, מכשיר הטלויזיה הובל לביתו של התובע על ידי התובע עצמו, ואוחסן על ידו ללא מעורבות שלה, ועל כן אין הצדקה לחייבה בנזקים ובשברים שנגרמו במוצר לאחר מכירתו, ואין היא יכולה לשאת באחריות לאופן האחסנה. הנתבעת מבקשת להדגיש כי בחשבונית צוין כי "הובלה עצמית הינה באחריות הלקוח".

הנתבעת טענה עוד כי היא מתכחשת לכל נזקי התובע, וכי מכל מקום מסכום ההחזר יש לקזז הטבה שניתנה לתובע בשווי של 500 ₪ במועד הרכישה.

ביום הדיון העידו בפני
י התובע ונציג הנתבעת, ולא הגיעו עדים נוספים לעדות.
התובע אישר כי פתח את הקופסא והוציא את הטלויזיה מתוכה רק ביום 20/2/12, וכי באותו מועד חיבר את הטלויזיה, הבחין בשבר הפנימי והגיע עם הטלויזיה לחנות הנתבעת.
לטענתו, הטלויזיה אוחסנה ממועד רכישתה ועד מועד חיבורה כאמור במחסן המצוי בבעלותו הבלעדית, בקומה נפרדת מהקומה בה ערך את השיפוצים בדירתו (בקומת המחסנים בבנין בו הוא מתגורר), וכי מדובר במחסן פרטי ונעול. לשיטתו לא פתח את הטלויזיה במועד קודם הואיל ובדירתו נערך שיפוץ ולא רצה להניח את הטלויזיה במקום שעשוי להזיק לה.

נציג הנתבעת אישר כי לא ניתן לראות כל פגיעה חיצונית במוצר, וכי אכן מדובר בשבר פנימי.
עוד הבהיר נציג הנתבעת כי כאשר טענה הנתבעת כי היא נוהגת לבדוק כל מוצר במועד מכירתו (למעט מוצרים המצריכים חיבור באמצעות טכנאי), כוונתה היתה כי הבדיקה הנערכת היא בדיקה חיצונית, במסגרתה מוציאים את המוצר מאריזתו בוחנים אותו בקפידה בהסתכלות חיצונית, מוודאים כי כל החלקים הנלווים אמנם ארוזים ואז מוסרים את המוצר לידיו של הרוכש. לשיטתו בדיקה זו נעשית כנוהל קבוע בחנות, במעמד הרוכש במועד הרכישה.
עוד העיד נציג הנתבעת כי למיטב הבנתו, בהסתייגות משום שאינו טכנאי, שבר כבמקרה דנן עשוי להגרם כתוצאה מטלטול הטלויזיה. בכנותו הוסיף, לשאלת ביהמ"ש, כי שבר כאמור עשוי להיות בטלויזיה גם במועד שבו היא מאוחסנת במחסני הנתבעת ואף כאשר הטלויזיה מובלת במכולה בתהליך ייבואה ארצה.

לאחר ששמעתי את הצדדים נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל בכל הנוגע לזכות התובע לבטל את העיסקה ולדרוש פיצויים, ואבהיר –
חוק המכר, התשכ"ח-1968, קובע מהם התנאים לכך שרוכש יוכל להסתמך על טענה של אי התאמה במוצר.
תנאי עיקרי בחוק הוא כי "
על הקונה לבדוק את הממכר מיד לאחר קבלתו."

(ר' סעיף 13(א)לחוק).
לא בדק הקונה את הממכר, למעשה לא יוכל, כך על פי החוק להסתמך על אותה אי התאמה נטענת.

שקלתי את טענת הנתבעת האם לדחות התובענה אך בשל טענת התובע לפיה לא נבדק המוצר על ידו לא בחנותה של הנתבעת ואף לא בביתו מיד לאחר הרכישה, והחלטתי שאין מקום לקבלה.

על פי טענות הנתבעת, נוהג הוא מלפניה לבחון את המוצר בנוכחות הקונה במעמד המכירה. יחד עם זאת לא שמעתי כי כך נעשה אף בפעם הזו, וממילא אף לא הובאו ראיות להוכחת הטענה.
כך או אחרת, אין חולק כי לשיטת הנתבעת נוהג זה מתייחס לבחינה חיצונית בלבד של המוצר ואין מדובר בבחינה של אופן פעולת המוצר כאשר זה מחובר כנדרש.

הצדדים אינם חלוקים ביניהם בנוגע לעובדה כי המוצר נראה כשלם ותקין על פי מראהו החיצוני, וכי בהתאמה אף לו אמנם נבחן המוצר כמקובל, לא היה בכך כדי להעלות או להוריד מהפגם הנסתר שבמוצר. בהתאמה, נדמה כי אף לו העיד התובע כי פתח את אריזתו המקורית של המוצר בביתו, הוציא הטלויזיה בחן אותה היטב מכל צדיה והשיבה לאריזה מבלי לחברה, היה בכך כדי למלא את תנאי הבדיקה הבסיסיים שדורשת הנתבעת מלקוחותיה, ולא היה בכך כדי להעמידו בפני
הפגם שבמוצר.

אשר על כן, ומשלא היה בבחינת המוצר על ידי הנתבע כדי להעמידו על התקלה שבמוצר, ועל אי ההתאמה בו, הרי שאיני רואה לנכון לזקוף לחובתו את העובדה שהותיר הטלויזיה באריזתה המקורית עד אשר הסתיימו השיפוצים בביתו.

תמיכה לקביעתי זו ניתן למצוא בהוראות סעיף 15 לחוק המכר, הקובעות –
"15. לא היתה אי-ההתאמה ניתנת לגילוי בבדיקה סבירה, זכאי הקונה להסתמך עליה על אף האמור בסעיף 14, ובלבד שנתן למוכר הודעה עליה מיד לאחר שגילה אותה; אולם במכירת נכס נד אין הקונה זכאי לחזור בו מן החוזה אם נתן הודעה כאמור לאחר שעברו שנתיים ממסירת הממכר, ואין הוא זכאי ליתר התרופות בשל הפרת חוזה אם נתן את ההודעה לאחר שעברו ארבע שנים ממסירת הממכר." (ההדגשה שלי – ק.מ.פ)

בהתאמה, מקום בו לא היה בבדיקה הנדרשת כדי להעמיד את התובע על אי ההתאמה שבמוצר אשר רכש, ממילא יוכל להסתמך על הפגם במועד גילויו, ומנין המועדים למתן הודעה נמנה ממועד זה.

הנה כי כן נדמה בעיניי כי משפנה התובע מיד עם חיבורה של הטלויזיה וגילוי הפגם הנסתר מן העין אל הנתבעת, הרי שפעל בהתאם למחויב ולנדרש על פי הדין, ואף על פי הסטנדרטים של הנתבעת עצמה, הרואה בבחינה חיצונית של המוצר משום בדיקה העונה לדרישות חוק המכר.

אציין כי הנתבעת לא ביקשה לחלוק על טענות התובע לפיהן הטלויזיה היתה מאוחסנת במחסניו בשל קיומם של שיפוצים בביתו עד ליום 20/2/12, ואף לא על טענתו כי בו ביום הוציאה מאריזתה, בחנה, והביאה אל הנתבעת. יחד עם זאת ולמעלה מן הצורך אציין כי התובע העיד על נסיבות אלו, ועדותו נמצאה בעיניי ראויה לאמונו של ביהמ"ש, מה עוד שלא שמעתי מפי הנתבעת כי זו מבקשת לסתור טענתו כי הטלויזיה הובאה אל החנות, כשהיא ארוזה בתוך אריזתה המקורית, ונדמה בעיניי כי יש בכך כדי לתמוך בגירסתו לפיה פתח את האריזה והוציא הטלויזיה מאריזתה רק באותו מועד, שכן אין להניח כי אדם יחזיק אריזה מקורית בביתו משך זמן כה רב וכאשר המוצר כבר בשימושו.

עוד ומעבר לצורך אציין כי אני מקבלת טענת התובע כי טלויזיה שלא ניתן לצפות בה בשל שבר פנימי במסך, כפי שזה תואר הן על ידו והן על ידי נציג הנתבעת, עונה כמובן להגדרת

"

נכס שאין בו האיכות או התכונות הדרושות לשימושו הרגיל או המסחרי או למטרה מיוחדת המשתמעת מן ההסכם"

, ולפיכך מדובר באי התאמה.

אשר על כן אני קובעת כי אני מקבלת את גירסת התובע בנוגע לנסיבות העניין, ואני סבורה כי מדובר באי התאמה המזכה בתרופות הקבועות בחוק.

הנתבעת טענה כי אף אם מדובר באי התאמה, הרי שמשהובל המוצר על ידי התובע ואוחסן על ידו, אין לקבוע כי אי ההתאמה מקורה במצב הטלויזיה במועד רכישתה. שקלתי הטענה ואני סבורה כי אין בה כדי לשמש הגנה כנגד התובענה דנן, וזאת הן מן הטעם שהנתבעת לא הוכיחה בפני
י הכיצד עשוי שבר זה להיגרם, והן מן הטעם שלא שוכנעתי כי יש בהסבריו של התובע לגבי אופן אחסונו של המוצר כדי לקבוע כי הנזק נגרם כאשר היתה הטלויזיה ברשותו. הנתבעת לא הביאה עד מומחה מטעמה אשר יעיד כי שבר כמתואר כאן עשוי אמנם להיגרם כתוצאה מטלטולו של המוצר, ונציגה העיד על עצמו כי אינו טכנאי ואינו מומחה אשר יכול לומר בוודאות כי כך נגרם הנזק. בנוסף, לא הביאה הנתבעת כל עדות בנוגע לאופן אחסון המוצר במחסניה, ו/או להובלתו אל חנותה.

כאמור, עדותו של התובע נמצאה אמינה בעיניי, ובהתאמה אני מקבלת אף את גירסתו לפיה הוא אחסן את הטלויזיה במרוחק ממקום השיפוצים, במחסן פרטי שלו, שאינו פתוח לזולתו, וכי עשה כן על מנת להגן על המוצר. בהתאמה, אני קובעת כי באין ראיה לסתור, הרי שיש לקבוע כי התובע נהג מידת זהירות כנדרש במוצר, שעה שהיה ברשותו.

הואיל והטענה כי השבר האמור עשוי להיגרם כתוצאה מטלטול וכי התובע טלטל את המוצר באופן שגרם לנזק היא בבחינת טענת "הודאה והדחה", הרי שהנטל להוכיחה רובץ על הנתבעת דווקא, ונדמה כי זו לא הרימה הנטל כנדרש.

מכל האמור, אני מקבלת את התביעה וקובעת כי התובע זכאי לביטול העיסקה, להשבה הדדית ולפיצוי.

הנתבעת התכחשה למידת הנזקים הנטענים, ולאחר ששקלתי את הטענות, נראה כי יש בטענותיה דבר.

התובע דורש ראשית השבת מלוא סכום עלות הטלויזיה בחוזר, בסך של 3,390 ש"ח.
הנתבעת טענה מנגד כי במעמד הרכישה זכה התובע להטבה בשווי של 500 ₪. עיון בחשבונית שצירף התובע תומך בטענות הנתבעת בעניין, שכן במעמד הרכישה קיבל התובע, על פי החשבונית, כרטיס מתנה בשווי של 500 ₪, כך צוין שם, ללא תמורה.

עוד דרש התובע פיצוי בגין הפסד 2 ימי עבודה שלו ושל רעייתו בסך כולל של 2,350 ₪.
התובע צירף 2 תלושי שכר, שלו – לחודש דצמ' 2011, ושל רעייתו לחודש ינואר 2012, ולא מצאתי בכל טענותיו הסבר באילו מועדים לקחו הוא ורעייתו חופש ממקום העבודה. יצויין כי לשיטת התובע הגיע לחנות הנתבעת בשני מועדים שונים, האחד במוצ"ש, 3/12/11, והשני ביום שישי, היום בו ביקש להתקין את הטלויזיה – 20/2/12.
אשר על כן לא מצאתי לנכון לפסוק לתובע פיצוי בגין רכיב זה.

דרישה אחרונה של התובע מתייחסת לעוגמת נפש, ובשים לב למכלול הנתונים כאמור מעלה, ולמועד הגשת התביעה, אני רואה לנכון להעמיד רכיב זה על סך של
610 ₪ בלבד.

מכל האמור, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 3,500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 8/3/12, ועד יום התשלום בפועל.
למען הסר ספק, ככל שהטלויזיה מצויה ברשותו של התובע – עליו להשיבה לידי הנתבעת כתנאי לקבלת תשלום זה.

בנוסף אני מחייבת את הנתבעת בהוצאות ההליכים כאן בסך כולל של 750 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד יום התשלום המלא בפועל.

המזכירות תעביר העתק מפסה"ד לצדדים, בדואר רשום.

ניתן היום,
ה' שבט תשע"ג, 16 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 13482-03/12 גיא יוסף רום נ' אלקטרה מוצרי צריכה (1951) בע"מ (פורסם ב-ֽ 16/01/2013)