פסקי דין על דיאב סיהאם יוסף | פסקי דין על דיאב חוריה יוסף | פסקי דין על דיאב פאטמה יוסף | פסקי דין על דיאב כאמלה יוסף | פסקי דין על אבו אלהיגא פואד מוסטפא ראגב | פסקי דין על אבו אלהיגא ריאד מוסטפא | פסקי דין על פחרי אחמד עבדולחמיד דיאב | פסקי דין על דיאב פהימה יונס |

2363/01 א     26/08/2004




א 2363/01 דיאב סיהאם יוסף, דיאב חוריה יוסף, דיאב פאטמה יוסף, דיאב כאמלה יוסף נ' אבו אלהיגא פואד מוסטפא ראגב, אבו אלהיגא ריאד מוסטפא, פחרי אחמד עבדולחמיד דיאב, דיאב פהימה יונס




1
בתי המשפט
א 002363/01
בית משפט השלום קריות
26/08/2004
תאריך:
כב' השופטת כ. ג'דעון

בפני
:
1 . דיאב סיהאם יוסף

2 . דיאב חוריה יוסף

3 . דיאב פאטמה יוסף

4 . דיאב כאמלה יוסף

5 . דיאב הודא יוסף
6 . דיאב אמל יוסף
בעניין:
התובעות
ה. שחאדה

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1 . אבו אלהיגא פואד מוסטפא ראגב

2 . אבו אלהיגא ריאד מוסטפא

3 . פחרי אחמד עבדולחמיד דיאב

4 . דיאב פהימה יונס
הנתבעים
1. עו"ד מ. ערמוש

3 . עו"ד ל. דיאב
ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
1. ביום 2.9.75 נרשמה חלקה מס' 73 בגוש 18583 מאדמות טמרה ( להלן "החלקה" ) בפנקס המקרקעין החדש, על שם המנוח יוסף עבדאללה דיאב ( להלן "המנוח" ), לאחר שעברה תהליך הסדר על פי פקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 ( להלן " הפקודה" ).

המנוח הלך לבית עולמו בשנת 1984, וביום 16.3.86 הועברה הבעלות בחלקה, על פי צו ירושה, על שם בנותיו שהינן התובעות, אשתו ובנו עבדאללה דיאב ( להלן " עבדאללה" ), בחלקים שונים, כפי שמופיע בנסח הרישום ת/2.

2. סכסוך על קרקעות שהתגלע בין התובעות ואחיהם הגיע לפתחו של בית משפט המחוזי בחיפה ( בת.א 538/86 ), וביום 15.12.91 הגיעו הצדדים לידי הסכם פשרה שקיבל תוקף של

פסק דין
ולפיו סוכם בין היתר כי החלקה נשוא התביעה תרשם בשלמותה על שם התובעות ( ראה ת/3, סעיף 4 ).

3. טענות הצדדים

לטענת התובעות, בתאריך בלתי ידוע פלשו הנתבעים ואנשים נוספים לחלקה והקימו עליה דירות מגורים, חלקם בהסכמת המנוח וחלקם ללא רשות ושלא כדין, תוך השגת גבול החלקה. על כן פנו התובעות לכל המחזיקים ובכללם הנתבעים בדרישה להוכיח את זכותם בחלקה. חלק מהמחזיקים נענו לפניות התובעות, וחלקם, וביניהם הנתבעים, לא נענו ולא הוכיחו כל זכות שלהם בחלקה על פי הנטען, על כן עתרו התובעות לסלק את ידם מהחלקה והכל כפי שיפורט להלן.

4. הנתבעים לעומתן הכחישו את טענות התובעות וטענו כי המגרשים המוחזקים על ידם נרכשו על ידם מאת המנוח בתמורה, וכי הינם הבעלים או הזכאים להיות רשומים כבעלים במגרשים ומחזיקים בהם כדין. נתבע מס' 3 טען עוד כי דין התביעה נגדו להדחות מחמת התיישנות.

5. במהלך הדיון הגיעו התובעות מצד אחד, ונתבעים מס' 2 ו-4 מצד שני, לידי הסכמה לגבי השטחים שיועברו לבעלותם של האחרונים, וגבולותיהם. נותרה איפוא המחלוקת בין התובעות לבין נתבעים מס' 1 ו-3, שהינה נשוא

פסק דין
זה.

6. דיון

לגבי נתבע מס' 1 ( להלן "מר פואד" )

עם סיום הסכסוך על הבעלות בחלקה כאמור בסעיף 2 לעיל, הכינו התובעות באמצעות מודד מוסמך מטעמם, מפה מצבית המראה את מצב החלקה והשטח המוחזק על ידי כל אחד מהמחזיקים בה ובכללם הנתבעים ( ת/8 ). לפי מפה זו, מחזיק מר פואד בחלקת משנה 73/1 בשטח של 732 מ"ר.

בתצהיר עדות ראשית שלו ( נ/5 ) הצהיר מר פואד כי בשנת 1971 רכש מאת המנוח את המגרש הנ"ל בשטח של 750 מ"ר, וכי בשנת 1972 הקים עליו את דירת מגוריו. אולם, לא רק שלא הוצגה כל ראיה בכתב אודות קיום העסקה הנ"ל, ועל ידי כך לא התקיימה דרישת הכתב שהינה דרישה מהותית ותנאי לקיום ההתחייבות על פי סעיף 8 לחוק המקרקעין, התשכ"ט- 1969 ( ראה בעניין זה ע"א 4707/90 אלברט מיורקס נ' חברת ברנוביץ נכסים והשכרה, פ"ד מז(1), 17 והאסמכתאות שהוזכרו שם - ע"א 726/71 גרוסמן את ק.ב.ק ואח' נ' מנהלי עזבון י' בידרמן ואח', פ"ד כו(781 (2) - מפי מ"מ הנשיא השופט זוסמן - כי דרישת הסעיף 8 היא מהותית, וכי מציאותו של כתב הינה תנאי לקיום ההתחייבות ולהקמתה, ע"א 146/72 חברת האחים מנשה וויקטור לוי בע"מ נ' גולדמן, פ"ד כז(323 ,322 ,321 (1 (מפי השופט ברנזון); ע"א 571/79, 57 ,49/81 דירות מקסים בע"מ נ' ג'רבי, פ"ד לז(597 ,589 (1 ואילך (מפי השופט בך); ע"א 692-3/86 בוטקובסקי ושות' - חברה ליבוא ושיווק בע"מ נ' גת, פ"ד מד(57 (1, 66 ועוד (מפי השופט מצא) ), אלא שכזכור החלקה עברה, לאחר היווצרות הזכויות הנטענות על ידי מר פואד, תהליך הסדר על פי הפקודה שהושלם ברישומה בפנקס החדש בשנת 1975 על שם המנוח, על כן הזכות הנטענת הינה בבחינת זכות הסותרת את הרישום בפנקס החדש והינה מבוטלת כאמור בסעיף 81 לפקודה הקובע:

" הרישום של מקרקעין בפנקס החדש יבטל כל זכות הסותרת
אותו רישום, אם אין בפקודה זו הוראה אחרת לענין זה."

בנוסף סעיף 125 (א) לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 קובע:

" רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת
לתכנו, אולם אין בכך כדי לגרוע מהוראות סעיפים 93 עד 97
לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], תשכ"ט-1969".

רצה מר פואד לחלוק על לוח הזכויות או על הרישום בפנקס החדש שפורסם במסגרת תהליך ההסדר ולהוכיח את זכותו בחלקה, היה עליו לפעול על פי הדרכים המותוות בפקודה על ידי הגשת ערעור על החלטת פקיד ההסדר על פי סעיף 59 לפקודה, או על ידי הגשת בקשה לתיקון פנקס המקרקעין מכח העילות המנויות בסעיפים 92-97 לפקודה ( ראה לעניין זה ע"א 3250/00, עזבון המנוח סלים חסארמה ז"ל נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1), 7 ,עמ' 10-11), ומשלא עשה כן, הרישום בפנקס החדש, שמיועד לגלם את עקרון הסופיות והיציבות כפי שחפץ בכך המחוקק וכפי שמשתמע מסעיף 81 לפקודה, גובר על כל זכות סותרת כאמור.

יודגש כי מאז השלמת פעולת ההסדר של החלקה בשנת 1975 ועד היום, לא הוגשה על ידי מי מהנתבעים בקשה לתיקון לוח הזכויות ולא נעשתה כל פעולה אחרת להוכחת זכויותיהם בחלקה, חרף העובדה שהתביעה הראשונה לסילוק ידם מהחלקה הוגשה לבית משפט השלום בעכו כבר בשנת 1994.

לאור האמור לעיל הנני קובעת כי זכות הבעלות הנטענת של מר פואד בחלקה, לא הוכחה. מאידך, הוכח על פי נסח הרישום ת/2 ופסק הדין ת/3, כי התובעות הינן הבעלים של החלקה, על כן דין תביעתן לסילוק ידו של מר פואד מהחלקה להתקבל.

7. לגבי נתבע מס' 3 ( להלן "מר פחרי" )

מר פחרי מחזיק על פי המפה המצבית בחלקת משנה 73/2 בשטח של 754 מ"ר.

בתצהיר עדות ראשית שלו ( נ/8 ) הצהיר כי רכש את המגרש הנ"ל מהמנוח דרך אחיו ודודם של התובעות, מר סאלח דיאב ז"ל מזה יותר מעשרים שנה. אולם, גם כאן כמו שם, לא הוצגה על ידו כל הוכחה בכתב התומכת בדבריו, מה גם, שעסקה זו הינה בבחינת זכות הסותרת את הרישום של החלקה שהוסדר בשנת 1975 כאמור.

8. מר פחרי סמך את טיעוניו בין היתר על יפוי כח שנחתם בשנת 1983 על ידי המנוח לטובת בנו - אחיהם של התובעות - מר עבדאללה ( נ/2 ), ובו מצהיר המנוח כי מכר 5500 דונם בחלקה מתוך 9938 דונם המהווים שטחה הכולל של החלקה.

אולם, אין במסמך הנ"ל כדי להביא לו ישועה, הואיל ולא ניתן ללמוד ממנו למי נמכרו השטחים הנ"ל ( 5500 דונם ) ואם מר פחרי רכש זכות כלשהיא מכוחו, מה גם שאין בו - בהנחה שטענת מר פחרי תתקבל - כדי לגבור על הרישום בפנקס החדש כאמור, בהיותו מקים זכות הסותרת את הרישום כנ"ל.

9. עד נוסף עליו סמך מר פחרי את גרסתו הוא מר עבדאללה אחיהם של התובעות. אולם גם עדות זו, כמו גם עדותם של העדים האחרים, אינה יכולה לרפא את הפגם שנפל באי הגשת תביעה לרישום הזכויות בהסדר, מה גם שלא יכלתי לסמוך על עדותו של האח לאור קיום סכסכוך בינו לבין התובעות. נוסף על כך, בהסכם הפשרה ת/2 עליו חתם האח ואשר לפיו הועברה הבעלות בחלקה על שם התובעות, לא הוזכר קיום זכויות של מי מהנתבעים בחלקה.

אשר על כן הנני קובעת כי זכות הבעלות הנטענת של מר פחרי בחלקה, אף היא לא הוכחה.

10. לעניין טענת ההתיישנות

מר פחרי טען כי דין התביעה להדחות מחמת התיישנות או מחמת שיהוי רב בהגשתה. לטענתו, הוא מחזיק במגרש מזה יותר מעשרים שנה, ועליו בנוי ביתו על פי היתר כדין משנת 1977.

אולם דין טענה זו להדחות.

סעיף 159 (ב) לחוק המקרקעין קובע:

" חוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, לא יחול על תביעות לקיום זכות
במקרקעין מוסדרים, אולם אין בכך כדי למנוע טענה מכוח התיישנות
שאדם היה זכאי לטעון אותה לפני תחילת חוק זה".

בענייננו, המדובר בתביעה לקיום זכות במקרקעין מוסדרים, על כן לא תשמע טענת התיישנות בכגון דא. בע"א 520/96 אחמד עבדאלעזיז חוסין ואח' נ' מרים מיר ואח', פ"ד נד(3), 487 ,עמ' 493-494 נקבע כי:

" מטרתו של סעיף 159(ב) לחוק המקרקעין היתה לחסן זכות
במקרקעין מוסדרים מפני טענת התיישנות העומדת
בסתירה לרישומים שבפנקסי המקרקעין. בכך עברה מן
העולם תפיסת הדין הקודם, שהכירה בהתיישנות הן
כטענת הגנה בתביעה לסילוק יד, ובמקרים מסוימים
אף כאמצעי לרכישת הבעלות במקרקעין ".

בנוסף, מקרהו של מר פחרי אינו נופל בסיפא של הסעיף הואיל ולא קמה לו טענת ההתיישנות עד לתחילת חוק המקרקעין ( 1.1.1970 ), בהיות פעולת רכישת המגרש על ידו התבצעה לגרסתו בתחילת שנות השבעים, קרי אחרי כניסת חוק המקרקעין לתוקף.

11. מעל לצורך יצויין כי אף אם נלך לפי האמור בסעיף 5 (2) לחוק ההתיישנות, ולפיו תביעה לגבי זכות במקרקעין מוסדרים מתיישנת כעבור 25 שנה, הרי תקופה זו נמנית מיום הרישום החדש על פי הפקודה. ראה בעניין זה ע"א 547/74, אסעד אברהים חטיב נ' מדינת ישראל ו-5 אח', פ"ד ל(2), 440 ,עמ' 444-445 שבו נקבע:

" בסעיף 81 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש],
תשכ"ט-1969, (סעיף 43 בנוסח הקודם) נאמר : "הרישום
של מקרקעין בפנקס החדש יבטל כל זכות הסותרת
אותו רישום, אם אין בפקודה זו הוראה אחרת לענין זה.
" משמעות הוראה זו היא, שהרישום החדש הוא שמבטל
כל זכות סותרת, ועל-כן יש למנות את תקופת ההתיישנות
מתאריך הרישום. כך גם פורש סעיף 43 לפקודת
הקרקעות (סידור זכות הקנין)".

בענייננו, הרישום החדש נעשה ביום 2.9.75, והתביעה דנן הוגשה לבית המשפט ( בית משפט השלום בעכו ) ביום 9.11.99, משמע שטרם חלפה תקופת ההתיישנות - 25 שנה - הקבועה בחוק ההתיישנות.

12. סוף דבר

לאור כל האמור לעיל הנני קובעת כי הנתבעים 1 ו-3 לא הוכיחו את זכות הבעלות שלהם בחלקה, על כן הינם בבחינת מסיגי גבול, ודין התביעה לסילוק ידם מהחלקה להתקבל.

אולם, לפנים משורת הדין ובשל יחסי הקרבה, הביעו התובעות נכונות לוותר על סילוק ידו של מר פואד - נתבע מס' 1 - משטח של 500 מ"ר הכולל שטח דירתו, ובתנאי שיסלק את ידו מיתרת השטח המוחזק על ידו בחלקת משנה 73/1 בשטח של 232 מ"ר.

כך גם בעניינו של מר פחרי - נתבע מס' 3 - שלגביו הסכימו התובעות לוותר על סילוק ידו משטח של 250 מ"ר הכולל שטח דירתו ובתנאי שיסלק את ידו מיתרת השטח המוחזק על ידו בחלקת משנה 73/2 בשטח של 504 מ"ר.

13. אשר על כן, ולאור הנכונות הנ"ל, הנני מורה לנתבע מס' 1 לסלק את ידו משטח של 232 מ"ר בחלקת משנה 73/1, ועל נתבע מס' 3 לסלק את ידו משטח של 504 מ"ר בחלקת משנה 73/2, ולהחזיר את החזקה בהם לידי התובעות תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

במידה ולא יעשו כן, יהיו התובעות זכאיות לסילוק ידם של נתבעים 1 ו-3 מכל החלקה.

נתבעים 1 ו-3 ישלמו לתובעות, בחלקים שווים ביניהם, אגרת בית משפט בשערוך ליום תשלומה בפועל. כן ישלם כל אחד מנתבעים 1 ו-3 לתובעות, שכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
ניתן היום ח' באלול, תשס"ד (25 באוגוסט 2004) בהעדר הצדדים.
המזכירות תדאג לשלוח עותק מפסק הדין לצדדים .
כ. ג'דעון
, שופטת








א בית משפט שלום 2363/01 דיאב סיהאם יוסף, דיאב חוריה יוסף, דיאב פאטמה יוסף, דיאב כאמלה יוסף נ' אבו אלהיגא פואד מוסטפא ראגב, אבו אלהיגא ריאד מוסטפא, פחרי אחמד עבדולחמיד דיאב, דיאב פהימה יונס (פורסם ב-ֽ 26/08/2004)