פסקי דין על חב' אס אב בניין יזמות השקעות ופיתוח בע"מ | פסקי דין על אברהם אלמליח | פסקי דין על פרלה אלמליח | פסקי דין על עיריית טבריה ואח' |

299/13 רעא     12/02/2013




רעא 299/13 חב' אס אב בניין יזמות השקעות ופיתוח בע"מ נ' אברהם אלמליח, פרלה אלמליח, עיריית טבריה ואח'




החלטה בתיק רע"א 299/13



בבית המשפט העליון


רע"א 299/13


לפני:

כבוד השופט ע' פוגלמן


המבקשת:
חב' אס אב בניין יזמות השקעות ופיתוח בע"מ



נ


ג


ד



המשיבים:

1. אברהם אלמליח



2. פרלה אלמליח



3. עיריית טבריה


4. מנהל מקרקעי ישראל


בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד סגן הנשיא א' אברהם) בה"פ 3561-08-12 מיום 6.11.2012


בשם המבקשת:
עו"ד טל בננסון


החלטה


בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' סגן הנשיא
א' אברהם
) אשר דחה את ערעור המבקשת על החלטת רשם בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט
י' בן-חמו
), וקיבל את בקשת המשיבים 2-1 (להלן:
המשיבים
) למתן צו מניעה זמני האוסר על המבקשת לבצע כל דיספוזיציה בזכויות בנכס בטבריה עד להכרעה בתובענה שהגישו המשיבים נגדה.

1.
בין המשיבים

לבין משיבה 3 (להלן:
העירייה
) נחתם הסכם במסגרת יוזמת "פינוי בינוי" של מתחם שבתחומה ובניית מבנה מסחרי. בהסכם נקבע שהמשיבים, שניהלו עסק במתחם, יתפנו ממנו מרצון ויועברו למקום חלופי, ועם השלמת בניית המבנה המסחרי – הם יקבלו זכויות בחנות בתחומו (להלן:
החנות
). כמו כן נקבע שהמשיבים יתקשרו בהסכם מכר עם יזם שתבחר העירייה בדרך של מכרז להקמת המבנה המסחרי במתחם. במכרז זה זכתה המבקשת.

2.
לימים התגלעה מחלוקת בין המשיבים לבין המבקשת בנוגע להסכם המכר, שסבבה סביב השאלה האם המבקשת מחויבת לבנות ולהעביר לחזקת הראשונים, בנוסף לחנות, שטח בחזית החנות שבו יוקם מדרך עץ בשטח 8 מ"ר (להלן:
מדרך העץ
). באת-כוחה של המבקשת ערכה הסכם מכר שכלל את מדרך העץ, והמשיבים חתמו עליו
(להלן:
הסכם המכר
)
. המבקשת מצידה לא חתמה על הסכם המכר, משום שסברה שהדרישה להקמת מדרך העץ סותרת את מסמכי המכרז שבו זכתה. המבקשת ערכה הסכם מכר נוסף שלא כלל את מדרך העץ, אולם המשיבים סרבו לחתום עליו בטענה שכבר נכרת הסכם בינם לבין המבקשת – הוא הסכם המכר הראשון שעליו חתמו.

3.
בשנת 2011 הגישו המשיבים תובענה כספית לבית משפט השלום בטבריה נגד המבקשת והעירייה על יסוד האירועים האמורים (להלן:

התובענה הקודמת
). בד בבד עם הגשת התובענה הקודמת, הגישו המבקשים בקשה למתן צו מניעה זמני שיאסור על ביצוע כל דיספוזיציה בחנות שיועדה להם לפי הסכם המכר. בית משפט השלום (כב' השופטת
ר' נדאף
) דחה בקשה זו, בין היתר בנימוק שבינתיים נמחקה המבקשת מהתובענה הקודמת, לבקשת המשיבים. לאחר מכן הגישו המשיבים תובענה על דרך של המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי בנצרת שבה ביקשו להצהיר עליהם כבעלי הזכויות בחנות (להלן:
התובענה
). במסגרת התובענה ניתן ביום 2.8.2012 צו מניעה ארעי במעמד צו אחד האוסר על המבקשת לבצע כל דיספוזיציה בזכויות בחנות (כב' השופט
א' קולה
). הצו הארעי הושאר על כנו בהחלטה נוספת של בית המשפט מיום 22.8.2012 (כב' השופט
ע' עיילבוני
)
. בהמשך, לאחר ניסיונות הדברות בין הצדדים שלא צלחו, קיבל ביום 6.11.2012 רשם בית המשפט המחוזי (כב' השופט
י' בן-חמו
) את בקשת המשיבים להותיר על כנו את צו המניעה, אך חייבם להפקיד ערובה בסך 100,000 ש"ח (להלן:
החלטת הרשם
).

4.
בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' סגן הנשיא

א' אברהם
) דחה ערעור שהגישה המבקשת על החלטת הרשם. נקבע שמסכת האירועים בפרשה דנן עשויה לבסס את הטענה שנכרת הסכם בין המבקשת למשיבים שכולל את בניית מדרך העץ, מאחר שבאת-כוחה של המבקשת ערכה הסכם שכזה והחתימה עליו את המשיבים; ושבנסיבות אלו יש סיכוי ממשי שהתובענה תתקבל. עוד נקבע כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים; כי אף שמדובר בנכס עסקי, זהו מקור פרנסתם היחיד ואם לא יקבלו את החנות הם עלולים להיפגע במישורים שאינם כלכליים גרידא; כי הנזק שייגרם למבקשת הוא כספי וניתן לרפאו בפיצוי; וכי המשיבים חויבו בהפקדת ערובה משמעותית. לסיום נדחו טענות המבקשת שלפיהן הבקשה למתן צו מניעה נגועה בחוסר תום לב, ולחלופין שדינה להידחות מחמת השתק לאחר שבקשה דומה נדחתה במסגרת התובענה הקודמת. לעניין זה נקבע כי המשיבים ציינו את דבר הגשת התובענה הקודמת ואת הבקשה הדומה שהוגשה במסגרתה, אך לא ציינו שבקשה זו נדחתה. בית המשפט קבע שבנסיבות העניין אין מדובר בניסיון להעלים פרטים; שדחיית הבקשה במסגרת התובענה הקודמת לא הקימה מעשה בית דין, היות שמדובר בהחלטת ביניים; ושלא נפל פגם בתום ליבם של המשיבים שהגישו את הבקשה בשתי התובענות השונות במידה שמצדיקה את דחיית הבקשה.

5.
מכאן הבקשה שלפניי. לטענת המבקשת, נפלו שגיאות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר מצדיקות מתן רשות לערער. בין היתר, נטען שהמשיבים פעלו בחוסר תום לב בכך שהסתירו מבית המשפט המחוזי את התובענה הקודמת שהוגשה לבית משפט השלום, ובכלל זה את הבקשה הזהה לסעד זמני שהוגשה במסגרתה ונדחתה. עוד נטען כי המשיבים הסתירו שבמסגרת התובענה המקורית הם הצהירו שלא נכרת כל הסכם בינם לבין המבקשת, ולפיכך לא היה מקום להיעתר לבקשתם; וכן את העובדה שהחנות נמכרה זה מכבר לצד שלישי, ואף נמנעו מלצרפו להליך. כמו כן נטען כי בית המשפט המחוזי שגה בקביעתו העובדתית שהמשיבים לא ידעו שהחנות נמכרה לצד שלישי כאמור. לסיום נטען כי ראוי היה שהמשיבים יושתקו מלבקש את צו המניעה הזמני, מהטעם שבקשתם זו נדחתה בהחלטת הביניים של בית משפט השלום.

6.
לאחר שעיינתי בבקשה ונספחיה, באתי למסקנה שדינה להידחות אף בלא צורך בתשובה. להשקפתי, בקשת רשות ערעור על פסק דינו של שופט בית המשפט המחוזי שדן בערעור על החלטת רשם בית המשפט המחוזי, היא בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו: רע"א 9146/10

ייני נ' קווי אשראי לישראל פיננסים משלימים בע"מ
, פסקה 5 (2.1.2011))
הלכה פסוקה היא כי ערכאת הערעור איננה מתערבת ברגיל בהחלטותיה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע למתן סעדים זמניים, אלא במקרים חריגים – והאמור נכון אף ביתר שאת בגלגול שלישי (רע"א 1794/11
חברת החשמל מחוז חברון נ' חברת החשמל לישראל בע"מ
, פסקה 7 (5.6.2011)). לא מצאתי במקרה זה כי מדובר באחד ממקרים חריגים אלה. הערכאות הקודמות באו למסקנה שאופן התנהלות המשיבים עורר קשיים, אך אלו אינם עולים כדי חוסר תום לב שמצדיק לדחות את הבקשה. לא מצאתי טעם להתערב בקביעה זו בגלגול נוסף (השוו: רע"א 8267/07
סאמר נ' מוסא
, פסקה ה (14.10.2007)). לעניין זה יוער, שכפי שציין בית המשפט המחוזי (כב' סגן הנשיא
א' אברהם
) בהחלטתו, בבקשה לסעד זמני שהוגשה לבית המשפט המחוזי ציינו המשיבים שבקשה דומה הוגשה גם לבית משפט השלום, אף שלא צירפוה כפי שהיה ראוי שייעשו. בנסיבות אלו, טענות המבקשת בדבר אופן יישום ההלכה הנוגעת לדרישת תום הלב בבקשה לסעד זמני תחומות בדל"ת אמותיו של המקרה הספציפי דנן ויישומה של ההלכה הנוהגת במסגרתו, ואינן מצדיקות מתן רשות לערער בגלגול שלישי (רע"א 2882/05
בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בלולו
, פסקה 3
(16.1.2006)). כמו כן, יש לדחות את טענת המבקשת שלפיה החלטת הסעד הזמני בבית משפט השלום הקימה מעשה בית דין. אמנם בע"א 199/82
סניטוקבסקי נ' חברת חשמל
, פ"ד לט(1) 225, 239 (10.2.1985) הועלתה האפשרות (מבלי לקבוע מסמרות) שבמקרים מסוימים שבהם משפט פוצל לשלבים וניתנה הכרעה על יסוד ראיות מלאות, עשויה החלטת ביניים להקים מעשה בית דין. דא עקא, שצוין שם כי "אין ספק בדבר, שהחלטת ביניים, שנפסק בה על יסוד ראיות לכאורה, למשל החלטת ביניים שניתנה בבקשה למתן צו זמני, אינה יכולה לשמש מעשה-בית-דין". בית משפט זה חזר על קביעה זו בפסיקה, ומכאן שאין מקום ליתן רשות לערער בנוגע לסוגיה זו (ע"א 8981/04
אבי מלכה "מסעדת אווזי הזהב" נ' אווזי שכונת התקווה 1997 ניהול מסעדות
, פסקה 9 לפסק דינו של השופט
ד' חשין
, פסקה ב לפסק דינו של השופט
א' רובינשטיין
(27.9.2006)). אף יתר טענותיה של המבקשת אינן מצדיקות מתן רשות ערעור.


הבקשה נדחית אפוא. אין צו להוצאות.


ניתנה היום, ב' באדר התשע"ג (12.2.2013).





ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

13002990_m01.doc
נב
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








רעא בית המשפט העליון 299/13 חב' אס אב בניין יזמות השקעות ופיתוח בע"מ נ' אברהם אלמליח, פרלה אלמליח, עיריית טבריה ואח' (פורסם ב-ֽ 12/02/2013)