פסקי דין על ח'דר ג'בארין | פסקי דין על אימן אבו פני

39496-04/12 תאמ     28/01/2013




תאמ 39496-04/12 ח'דר ג'בארין נ' אימן אבו פני








בית משפט השלום בחדרה

תא"מ 39496-04-12 ג'בארין נ' אבו פני

מס' תיק הוצל"פ:
1201580126

התובע
ח'דר ג'בארין
ת.ז. 059459719


נגד

הנתבעת
אימן אבו פני
ת.ז. 305036774


פסק דין


בפני
י תביעה שטרית, שראשיתה בתיק
ההוצאה לפועל שבכותרת, במסגרתו ביקש התובע לבצע שטר שמספרו: 0010007, המשוך מבנק 12 סניף 578, חשבון: 128462, ז"פ 15/8/10 על סך 10,000 ₪.

לימים, תוקנה בהסכמה בקשת הביצוע, לאחר הגשת ההתנגדות, ושם התובעת הוחלף בשמו של התובע כאן, לאחר שנטען כי השם שהוזן בבקשת הביצוע הוזן בשל טעות משרדית במשרד ב"כ התובע.

על אף התיקון האמור, לא תוקנו תצהירי הנתבעת, ולימים, הפכו התצהירים שהוגשו בתמיכה להתנגדות לתצהירי עדות ראשית מטעמה.

בהסכמת הצדדים ניתנה לנתבעת רשות להתגונן, והתובע הגיש כתב תביעה בסדר דין מהיר לתמיכה בתביעתו השטרית, אליו צירף תצהיר שהפך בבוא העת לתצהיר עדות ראשית מטעמו.

הנתבעת טענה כי השיק נשוא התיק נמסר על ידה לאביה לצורך רכישת בשרים לחתונת אחיה, ואולם משלא נתקבלה התמורה בעד השיק ניתנה על ידה הוראת ביטול.

אביה של הנתבעת טען, כי השיק נמסר על ידו למר עבד אל לטיף קורבי (להלן: "צד ג'") לצורך רכישת בשרים לחתונת בנו, ואולם הלה לא סיפק את הסחורה, ועל כן ניתנה הוראת ביטול ביחס לשיק.

עוד טען אביה של הנתבעת, כי הובטח לו על ידי צד ג' כי לא יעשה שימוש בשיק, והוא סמך על דבריו, אולם, למרבה הפלא, הועבר השיק לידיו של התובע לאחר שככל הנראה סוחר על מנת לזכות מההגנות שבפקודת השטרות.

התובע טען, כי קיבל את השיק מצד ג', ובתמורה מכר לו עגל, אותו ידע כי צד ג' מתכוון להעביר לידיה של משפחה אשר עורכת אירוע. לטענת התובע, התעקש לדבר עם מושכת השטר, על מנת שזו תאשר באוזניו את טיב השטר, ולאחר ששוחח איתה טלפונית, השלים את העיסקה.

הצדדים נחקרו בפני
י, ולאחר ששמעתי את חקירותיהם, אני רואה לנכון לקבל את התובענה.

הנתבעת טענה, כאמור, טענה של כשלון תמורה מלא. מטעם הנתבעת העידו הנתבעת ואביה, ולאחר ששמעתי את עדויותיהם אני סבורה, כי הנתבעת לא הוכיחה את טענתה.

מגירסאות הנתבעת ואביה עולות סתירות רבות בנוגע למועד שבו אמור היה הבשר להיות מסופק, המועד שבו בוטלו השיקים, מועד החתונה, מועד רכישת הבשר מגורם חלופי וזהות רוכשי הבשר החלופי. כך, בעוד שלשיטת הנתבעת מסרה את השטר נשוא תיק זה כמתנה עבור אחיה, על מנת שאביה יעשה בו שימוש וירכוש כמתנה מטעמה לאחיה את הבשר לחתונה, הרי שלטענת אביה הבשר נרכש על ידו באמצעות שיק של בתו, אשר נתנה לו הלוואה לאור העובדה שהוא עצמו לא ניהל חשבון שיקים באותם מועדים;
בעוד הנתבעת טענה כי בבוקר האירוע לא הגיע הבשר ושני דודים שלה דיברו באותו בוקר עם מישהו אחר והביאו ממנו את הבשר, במימון של אימה ואביה, הרי שלשיטת אביה נרכש הבשר החלופי יומיים או שלושה לפני האירוע, לאחר שהבשר אותו ביקש לרכוש באמצעות השיק נשוא תיק זה לא סופק, וזאת כאשר נסע בעצמו ביחד עם גיסו לרכוש את הבשר מאת אדם אחר;
בעוד לשיטת הנתבעת אמור היה הבשר להיות מוגש ביום החתונה, ובהתאמה הוזמן לבוקרו של אותו יום, הרי שלשיטת אביה אמור היה הבשר להיות מוגש בלילה החינה, לילה לפני החתונה, ואולם זה לא סופק כבר יומיים שלושה לפני כן;
מעבר לכך, לא ידעו הנתבעת ואביה להסביר באיזה מועד אמורה היתה החתונה להתקיים, קיימת סתירה בין גרסאותיהם בנוגע לחודש שבו נועדה החתונה להתקיים, ואיש מהם לא ידע להסביר אפילו באיזה יום בשבוע התקיימה חתונה, ככל שהתקיימה.

דודיה/דודה (לא ברור מהעדויות) של הנתבעת לא הובאו לחקירה כאן, ואף לא אותו אדם נוסף ממנו לכאורה נרכש לבסוף הבשר, ולא הוצג העתק מהשיק שלכאורה שולם על ידי אביה של הנתבעת על חשבון רכישת הבשר מאותו אדם אחר.

בסה"כ אם כן, אני סבורה כי אין לסמוך על גרסתה של הנתבעת בנוגע להעדרה של תמורה, ויש לזקוף לחובתה את העובדה שבחרה שלא להביא עדים ועדויות אשר יכולים היו לשפוך אור על גרסתה.

במצב דברים זה, אני קובעת, כי הנתבעת לא הוכיחה שלא קיבלה תמורה עבור השטר.

אציין כי לא נעלמו מעיניי הסתירות לכאורה בגרסתו של התובע בנוגע למעמד מסירת השיק לידיו, ואולם משאין חולק כי הצדדים כאן אינם צדדים קרובים לעסקת היסוד, והנטל להוכיח את העדרה של התמורה מוטל על הנתבעת, ומשכאמור מצאתי כי אין לקבל את גירסתה בנוגע להעדרה של תמורה, (בעוד, שכפי שיובהר להלן, נהנה התובע מחזקה כי נתן תמורה בעד השטר), לא מצאתי כי יש בסתירה זו כדי להעלות או להוריד לעניין המחלוקת שבפני
י.


משמצאתי לנכון לקבוע כאמור כי הנתבעת לא הוכיחה שלא קיבלה תמורה, נשאלת השאלה, האם זכאי התובע כאן לקבלת התמורה הכספית בעד השטר מאת הנתבעת.

במהלך עדותו של התובע, בחקירה הנגדית, העיד התובע כי את השטר מסר בידי צד ג', אשר חתימתו מתנוססת על גב השטר, כנגד סך של 10,000 ₪ אשר הועבר לידיו במזומן.
שקלתי האם יש לראות בכך משום הודאה מטעם התובע לפיה הוא איננו זכאי להחזיק בשטר ואיננו זכאי להיחשב כמי שאוחז בו, והגעתי לכלל מסקנה כי אין לזקוף זאת לחובתו לצורך ההליכים כאן.

למעשה, בשים לב לכך שהתובע מחזיק בידיו את השטר המקורי, כפי שהוצג במהלך הדיון, סביר יותר להניח, שזה הגיע לידיו כנגד השבת התמורה, מאשר כי זה הגיע לידיו שלא כדין. בהתאמה, אני סבורה, כי סביר יותר להניח שהתובע מחזיק בשטר כדין, מאשר שהוא מחזיק בו שלא כדין, וככלל, הטוען לקיומה של קנוניה ו/או תרמית ו/או פעולה שאינה כדין, עליו הראיה.

לא שוכנעתי, כי די בעדות שנמסרה מפי התובע בסוגיה זו, כדי ללמד כי קנוניה כזו אמנם קיימת, ו/או, כי לאותו מסב שפרטיו על גב השטר טענה כנגד התובע בנוגע לזכותו לאחוז בו.

במצב דברים זה, אני סבורה כי יש לראות את התובע כמי שאוחז בשטר כדין, וככזה, הרי שהוא נהנה מהחזקות שבפקודת השטרות, לרבות חזקת התמורה והנטל להוכיח שלא ניתנה תמורה, מוטל על הנתבעת.

כאמור, הנתבעת לא הרימה את הנטל ולפיכך אני מקבלת את התביעה.

אשר על כן, אני מקבלת את התביעה ומורה לחדש את ההליכים בתיק
ההוצאה לפועל.

בנוסף, אני מחייבת את הנתבעת בהוצאות התובע בסך של 3,000 ₪, אשר יתווספו לחוב בתיק
ההוצאה לפועל.

המזכירות תשלח העתק פסה"ד לצדדים, וב"כ הצדדים יעבירו פסה"ד ללשכת ההוצאה לפועל.

ניתן היום,
י"ז שבט תשע"ג, 28 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.














תאמ בית משפט שלום 39496-04/12 ח'דר ג'בארין נ' אימן אבו פני (פורסם ב-ֽ 28/01/2013)