פסקי דין על אבו חבלה זיאד | פסקי דין על 'אנג'ל את אנג'ל ושות'

6268/03 דמ     29/08/2004




דמ 6268/03 אבו חבלה זיאד נ' 'אנג'ל את אנג'ל ושות'




1


בתי המשפט
בית הדין האזורי לעבודה בירושלים
דמ 006268/03


בפני
:
כב' הרשמת יפה שטיין

תאריך:
29/08/2004



בעניין:
אבו חבלה זיאד





תובע

נ ג ד


'אנג'ל את אנג'ל ושות'



ע"י ב"כ עו"ד
מישייקר יהונתן

נתבע


פסק דין


1. זהו פס"ד בתובענה שהוגשה להפרשי שכר עבודה (כולל בגין דמי הודעה מוקדמת והלנת שכר).

2. הדיון התקיים במסגרת דיון מהיר להוכחות לפי ס' 31 לחוק בתי הדין לעבודה תשכ"ט - 1969 .

3. התובע עבד אצל הנתבעת כמתמחה בראיית חשבון. במהלך הדיון נרשמו המוסכמות והפלוגתאות הבאות:
מוסכמות:
א. א. התביעה איננה לדמי הבראה.
ב. ב. התובע קיבל את הסכומים המפורטים בתלושי המשכורת.
ג. ג. מועד סיום העבודה – 26/5/03 (כשיש מחלוקת אם עבד ביום זה).
פלוגתאות:
א. א. היקף עבודתו של התובע, והאם קיבל את מלוא המגיע לו בגין שעות העבודה (כולל מועד תחילת העבודה). במידה ולא – לכמה זכאי והאם יהיה זכאי לפיצויי הלנת שכר או שמא יש לנתבעת טענות הגנה טובות כנגד פיצויי ההלנה.
ב. ב. האם נתן התובע הודעה מראש.

יצויין כי אף שהדבר לא נרשם כמוסכמה, הרי שמעדויות הצדדים עולה כי אין מחלוקת שהצדדים חתמו על נספח א' לכתב התביעה שכותרתו: "סיכום שיחה – זיאד אבו חבלה, מסמך מיום 28/2/03" (להלן: סיכום שיחה או נספח א'). כמו כן אין מחלוקת (כעולה מתלושי המשכורת) שהנתבעת קיזזה משכרו האחרון של התובע סכום של 473 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת.

4. בפני
בית הדין העידו:
מטעם התובע: - התובע בעצמו וכן מר ערסאן עבד אלרחמן (אשר עבד אף הוא כמתמחה בנתבעת).
מטעם הנתבעת:
מר אליגאל בדרי, מר יוסף אנג'ל ומר אופיר אנג'ל.

ביה"ד יתייחס לפלוגתאות שבתיק, אחת לאחת.

5. מועד תחילת העבודה
ע"פ סיכום שיחה – נספח א' לכתב התביעה, מועד תחילת העבודה: 17/2/03 (כאשר סיכום השיחה נחתם לאחר התחלת העבודה, ב – 28/2/03), כך אף עולה מכרטיס עובד שמילא התובע ומטופס מס הכנסה עליו חתום.
בכתב התביעה טוען התובע כי החל לעבוד ב 17/2/03. אעפ"כ טען בעדותו כי החל לעבוד בנתבעת מ – 1/2/03 לצורך עיון ולימוד תיקים. לטענתו (עמ' 5 שורה 19 לפרוטוקול) "הם חייבו אותי לדווח על התאריך 17/2", אולם הוסיף ואמר כי: "לא ביקשתי משכורת על התקופה עד 17/2". מנגד העיד מר יוסי אנג'ל, עד הנתבעת (עמ' 24 רישא), כי תחילת העבודה היתה – כפי שכתוב בכתב התביעה ב – 17/2. היות והודיע כי ממילא לא מבקש משכורת על תקופה קודמת – אין איפוא חשיבות לתקופה שקדמה ל 17/2/03. מכל מקום, ולמען הסר ספק, יובהר שאין כל בסיס לטענה כאילו עבד קודם לכן, וביה"ד מקבל את עדות מר אנג'ל לענין זה וכן מקבל כי סיכום שיחה, כרטיס העובד וטופס מס הכנסה, משקפים את מועד תחילת העבודה. מועד תחילת העבודה, הינו 17/2/03.

6. היקף שעות העבודה
הפלוגתא לענין זה מתייחסת למעשה לשתי טענות שטוען התובע:
א. א. הטענה שדו"ח השעות עליו מסתמכת הנתבעת (ה"טיים שיט"), אינו משקף את שעות עבודתו בפועל.
ב. ב. הטענה שיש לראות בקריאת ספרות מקצועית ("מטריית המידע") כחלק משעות עבודתו, גם אם מדובר בספרות מקצועית שאינה קשורה בהכרח לתיק ספציפי.
גם בפלוגתא זו יתייחס בית הדין לכל אחת מתת פלוגתאות שהועלו.
בנוסף, עולה שאלה של פירוש "סיכום שיחה" לענין תנאי העסקתו של התובע, ע"פ הסיכום, והאם זכאי התובע – ע"פ סיכום שיחה – למשכורות מלאות כעובד חודשית כטענתו, או רק ע"פ שעות דווח, כטענת הנתבעת.

7. ה"טיים שיט" (דווח השעות הנהוגות בנתבעת):
בכתב התביעה אין כל התייחסות ל"טיים שיט". בית הדין מקבל את טענת התובע כי רק לאחר הגשת התביעה קיבל דו"חות אלו מהנתבעת (אם כי אין כל עדות לכך שביקשם קודם לכן). הנתבעת המציאה לביה"ד ולתובע את כל הדו"חות, כאשר מנגד אין לתובע דו"חות או רישום אחר מטעמו. לדבריו, במהלך העבודה הגיע מדי יום ב 07:30 וסיים בסביבות 17:30 (מעבר ל – 8 שעות שנדרש לעבוד), לכן יש לחשב את שכרו לפי שעות אלו ולא לפי ה"טיים שיט" של הנתבעת. מעדויות הצדדים עולה כי אין מחלוקת כי התובע לא חתם על טפסי ה"טיים שיט". יחד עם זאת ברור מעדותו כי הוא זה שהקליד את הטיים שיט שלו, במשרד, בתוכנת האקסל. בענין זה יש לציין את עדות מר עבד אלרחמן, העד מטעמו, אשר הסביר את הנוהל לענין ה"טיים שיט" (עמ' 3 סיפא לפרוטוקול, בחקירה הנגדית): "לא זכור לי שהחתמתי, אבל כל עוד שהוצאתי את זה מהמחשב שלי, בקוד שלי, בתיקיה שליה ואני אחראי עליו, זה מהווה יותר מחתימה ...".

לענין החתימה על ה"טיים שיט" יפנה ביה"ד גם לעדותו של מר יוסי אנג'ל, מטעם הנתבעת (עמ' 25, שורה 15):
"הטיים שיט" שהומצא לביה"ד אין בו חתימת עובד. יצאנו מנקודת אמון שאם עובד מקליד את ה"טיים שיט" בעצמו, אף אחד לא עושה תיקונים ל"טיים שיט" של העובד, העובד יושב עם האחראי שלו, האחראי חותם ומאשר את זה ולאחר מכן בא אלי".

יש לציין כי לא ברור מעדות התובע האם הוא מתכחש לעובדה שהדו"חות משקפים את מה שהוא הקליד, כאשר מחד טען שלא חתום עליהם, ומאידך טען שהבעיה עם הדו"חות הינה שאילצו אותו לדווח על פחות שעות ממה שעבד באמת, כדי להתאים את הדו"ח לתוכנית העבודה עם הלקוח.

מר בדרי (מטעם הנתבעת) העיד כי היה אחראי על התובע וכי העובד היה מקליד בעצמו את ה"טיים שיט" (כאשר בתקופת עבודתו של התובע עדיין לא היה מקום לחתימה על ה"טיים שיט"). לדבריו, הוא לא מחק שעות של התובע וכי אם עובד מסויים הגיע בשעה 08:00 אך רשם 07:30, היה אומר לו שהוא הגיע ב 08:00 (עמ' 18 שורה 12 לפרוטוקול).

מכל האמור לעיל מקבל ביה"ד כי דו"חות ה"טיים שיט", כפי שהומצאו ע"י הנתבעת הוקלדו על ידי התובע, למרות שלא נדרש לחתום עליהם. אם משתמעת מטענתו של התובע טענה כאילו ה"טיים שיט" שהוגש ע"י הנתבעת זוייף – טענה זו לא הוכחה אף לא לכאורה.

השאלה הנוספת שעולה היא טענתו של התובע שנאלץ לרשום פחות שעות ב"טיים שיט", בהוראות הממונים עליו, על מנת להתאים את השעות למסגרת שנקבעה לעבודה על תיק, גם אם עבד יותר שעות.
יצויין כי טענה זו אינה מבוססת על ארוע מסויים או מקרה שהתובע יכול לציין כמה עבד וכמה רשם בפועל. מדובר בטענה כוללנית, כאשר לגירסת התובע אין להתחשב כלל בדו"חות ה"טיים שיט" אלא על טענתו כי עבד כל יום בין 07:30 ל – 17:30. בעדותו (עמ' 8 שו' 11) אמר: "התחייבתי להקליד מה שהתחייבתי, ואם התחייבתי 3 שעות אז הייתי כותב 3 שעות, אפילו אם עבדתי 10".
לחיזוק טענותיו הובא מר אלרחמן, כעד מטעמו. יצויין כבר עתה כי עד זה, ביושרו, הבהיר מייד כי אין לו מושג לגבי ימים ושעות שהתובע עבד, אם כי עבד גם בתקופה שהתובע עבד.
העד נשאל בחקירתו הראשית האם ידוע לו על מקרה מסויים (בעבודה של תיק של בי"ס שוקרין), האם מר יוסי אנג'ל מנע ממנו לדווח על שעות שעבד. בתשובה השיב: (עמ' 12 שורה 5):
"אם מנע אותך או לא מנע אותך באופן ישיר, לא יודע איזה שיחה היתה איתך ואם לדווח או לא, לא הייתי מתערב בדווח שלך בקשר למשרד .... אתה היית עובד על דו"ח מסויים כמה שעות, וגם אני הייתי עובד על אותו דו"ח, אבל אם קיבלת את זה או לא, אני לא יודע, לא נכנסתי לתחום החישובים שלך עם המשרד".
בהמשך (עמ' 14 שורה 12) נשאל:
"האם קרה לך פעם אחת שרשמת משהו ומחקו לך שעות שרשמת". השיב:
"קרו מקרים בתחילת עבודתי שעבדתי על תיק מסויים, לא מבחינת תיק שנצטרך 10 שעות ועבדתי עליו 30 שעות אז שאלו אותי מה עשיתי, אני צריך לתת הסבר סביר, או שצריך מישהו בדרגה יותר בכירה ממני ומנוסה לעבוד על אותו תיק ...".
בהמשך, ולשאלת ביה"ד האם קיבל שכר על השעות שדווח השיב (עמ' 15 רישא) כי קיבל שכר על השעות שדווח "אבל על החומר שלמדתי לא הייתי אמור לקבל על זה".

מר יוסי אנג'ל, מנהל הנתבעת הכחיש כאילו היתה הוראה כלשהיא לדווח על פחות שעות. כך גם עולה מעדות מר בדרי. בעדותו של מר בדרי (עמ' 26 סיפא) אמר: "לא יעלה על הדעת שאני קבעתי לעובד כמה שעות לחייב את הלקוח. אנו קובעים, כדי לנהל משרד מסודר, תקן של שעות עבודה שנראה לנו סביר. העובד בדרך כלל גולש ועושה עבודות מעבר לשעות התקן, וגם מקבל משכורת ואני גם מחייב את הלקוח ...".

לאחר שביה"ד שקל את עדויות הצדדים לענין זה אין בית הדין מקבל את גירסת התובע כי נאלץ לדווח על פחות שעות ממה שעבד. גירסתו זו אף לא נתמכת בעדות של העד מטעמו אשר הבהיר כי אינו יודע מה סוכם עם התובע לענין זה. גם אין כל עדות שמישהו מחק שעות מהדו"ח שהוציא, כפי שטען התובע.

לאור כל האמור לעיל, טענות התובע לענין ה"טיים שיט" אינן מתקבלות. בית הדין רואה בדו"חות שהוגשו מטעם הנתבעת דו"חות המשקפים את שעות העבודה בפועל.

8. האם יש מקום לחייב את הנתבעת לשלם לתובע בגין קריאת חומר מקצועי:
אין מחלוקת כי כשהתובע למד תיק ספציפי לצורך העבודה עליו, הלימוד היווה חלק אינטגראלי מהעבודה, ועל כך קיבל שכר. המחלוקת היא לגבי חומר מקצועי שקיבל התובע לקריאה ("מטריית המיידע") ושגם בגין שעות אלו מבקש שכר.

יצויין כי בכתב התביעה נרשם במפורש כי תחילת העבודה היתה ב – 17/2/03 אם כי לטענתו התקופה שמ – 1/2/03 שימשה ללימוד פנימי של משרד הנתבעת ,לרבות עיון בתיקים, פגישות לקוחות וכו'. ענין מועד תחילת העבודה לובן לעיל. ביה"ד קבע כי מועד תחילת העבודה היה ב – 17/2/03, מה גם כשלדבריו לא מבקש משכורת מעבר לכך. אין כל בסיס לטענתו כי זכאי לשכר עבודה בגין קריאת ספרות מקצועית המיועדת להכשרתו הכללית ולהרחבת הידע שלו כמתמחה בראיית חשבון.
גם העד מטעמו מר אלרחמן נשאל: (עמ' 15 שורה 9): האם אתה נהגת לדווח על שעות עבודה שקראת והוא השיב:
"בשעות הפנאי שלי, אפילו בבית בסופי שבוע הייתי לוקח חומר ללימוד בבית, לא חייבתי את העמותה".

לגבי קריאת ספרות מקצועית העיד מר אנג'ל: (עמ' 24 רישא):
"לגבי המסמך שהוא הציג רשימת הקריאות, המסמך הוא מה – 9/2, לפני שהוא הגיע למשרד. הוא בא כמעט ללא רקע במיסים. הוא ביקש עד שיתחיל בעבודה לקבל מאיתנו רשימה. רשימת הקריאות היא כמעט אין סופית. ים של חומר בחוק העמותות והמיסים. בנושא של המיסים הוא ביקש חומר הכוונה, ואנו ממליצים לעיין בחומר של הרשימה הזאת .... רוצה יקרא, לא רוצה לא יקרא, מעולם לא לגבי התובע ולא לגבי אף עובד אחר לא עשינו להם בדיקות או שאלות לגבי כן קרא או לא קרא ומה רמת הקריאה שלו".

מעבר לכך הוסבר כי התובע אף נזקק לספרות מקצועית לצורך הגשת עבודה באוניברסיטה.

עדות זו אמינה עלי ומדברת בעד עצמה. יודגש שוב, שלא מדובר בקריאת חומר ספציפי לצורך עבודה על תיק אלא ברשימת קריאה שניתנה לו. מטבע הדברים קריאת חומר מעין זה לצורך הרחבת ההשכלה הכללית של המתמחה אף אינה מוגדרת בזמן ויכולה להעשות בכל זמן פנוי שהוא, עצם העובדה שקיבל רשימת סיפרות מקצועית מומלצת אין בה כדי לחייב את הנתבעת בתשלום שכר עבודה בגין קריאת החומר. יש לחזור ולהדגיש שבגין כל השעות שהקליד בעצמו ב"טיים שיט" – קיבל שכר וכי התביעה לשכר עבודה בגין הקריאה הינה מעבר למה שהקליד בעצמו ב"טיים שיט". לו סבר במועד עבודתו כי זכאי לקבל שכר גם עבור שעות קריאת ספרות מקצועית, מטבע הדברים היה מקלידם כשעות עבודה, וענין זה היה מתברר בין הצדדים מיד בתום חודש העבודה הראשון.

התובע מסתמך בסיכומיו על

פסק דין
של ביה"ד הארצי לעבודה בענין אשר טוילי נ' יצחק דהרי (ע"ע 1054/01, עבודה ארצי כרך לג' (67), 31) (להלן: פס"ד טווילי). ב

פסק דין
זה קבע ביה"ד הארצי את זכותו של מתמחה לשכר עבודה כחלק מלימוד המקצוע.

ב

פסק דין
טווילי קבע ביה"ד הארצי כי בהתמחות לצורך קבלת תעודה (במקרה של טוויל – תעודת יועץ מס), יש לראות משום עבודה, למרות שתוך כדי עבודה היתה גם הדרכה – היות וזוהי מהות ההתמחות. לכן, למרות שלא היתה מחלוקת שהמשיב (בתיק של טווילי), לימד את המערער במהלך תקופת עבודתו, (באמצעות שיחות קצרות ומסירת חומר קריאה), קבע ביה"ד הארצי שיש לשלם לו שכר מינימום, וכי ימי ההתמחות נחשבים כעבודה.

התובע מבקש ללמוד גזירה שווה מפס"ד זה וטוען שיש לשלם לו בגין שעות הלימוד כמו במקרה של טווילי. ביה"ד אינו סבור כך, היות ומדובר במקרים שונים. בפס"ד טווילי התעוררה שאלה האם עצם ההתמחות מהווה עבודה לצורך קבלת שכר מינימום, וביה"ד קבע שכן.

בענין שבפני
נו – אין מחלוקת שהתובע קיבל אף מעבר לשכר מינימום. שכר המינימום מתייחס, כידוע, לשעות העבודה בפועל (או למשרה מלאה כאשר מסוכם על משרה מלאה). לכן התובע זכאי היה – ואף קיבל – שכר מינימום (ויותר) ביחס לשעות עבודתו בפועל כמתמחה. אולם לענין זמן קריאת ספרות מקצועית כללית, (שלא במסגרת תיקים מסויימים) – על זה אין התייחסות בפס"ד טווילי ואין ביה"ד רואה בקריאה זו משום עבודה המזכה בשכר מינימום, ולא כחלק ממשי מעבודת ההתמחות. לכן אין מקום לפסוק כי על שעות אלו יקבל התובע שכר מינימום.

לסיכום: ביה"ד אינו מקבל את הטענה כי עבור קריאת ספרות מקצועית זכאי לקבל שכר עבודה.

9. תנאי העבודה לפי "סיכום שיחה":
לדברי התובע יש לחשב את שכרו ע"פ משכורת חודשית ולכן יש להשלים את שכרו למשכורת חודשית מלאה. מעיון ב"סיכום השיחה" עולה במפורש שמדובר בשכר שעתי שגובהו נגזר באופן יחסי לתשלום של משרה מלאה. אין בכך כל קביעה שיקבל בכל מקרה משכורת לפי משרה מלאה, גם אם יעבוד פחות.
בסיכום שיחה נאמר כדלקמן:
5.2.1 "משרה מלאה לפי שעות עבודה – 8.75 שעות ביום (כולל רבע שעה של הפסקה על חשבון העובד) 186 שעות גמישות לחודש 5.22 שעות מתן השירות ללקוחות המשרד – משעה 08:00 עד 17:00 בימים א-ה.
7.1 בסיס כולל נסיעות והבראה היינו 4,700 ₪ לחודש בגין משרה מלאה.
7.1.2 השכר בגין שעת עבודה יקבע וישולם באופן יחסי מהשכר למשרה מלאה כמפורט לעיל".

מהאמור לעיל ברור שהמשכורת בנויה על בסיס של שעות, כשהתשלום המלא של 4,700 ₪ הינו לעבודה מלאה, ובגין פחות מכך - יקבל שכר בשיעור יחסי.

לאור האמור לעיל מקבל ביה"ד את גירסת הנתבעת כי התובע זכאי לתשלום שכר שעתי, ע"פ שעות ה"טיים שיט".

יש להוסיף ולציין כי אמנם מר אלרחמן העיד כי התובע הגיע לפניו לעבודה ויצא איתו – אולם דבריו סוייגו. ראשית הבהיר, כי אינו יודע לפרטים מתי וכמה עבד. מעבר לכך, כשנשאל מתי הוא עצמו יצא מהמשרד השיב:
(עמ' 11 שורה 22):
"ארבע וחצי רבע לחמש. קשה לי לזכור אם הוא יצא לפני או שאני לפניו מבחינת ימים מדוייקים. אני לא יכול להגיד במפורש אבל עבדתי ליד התובע, בתקופה הזאת רוב הזמן, לרבות החופשות שיצאתי או נעדרתי מהעבודה, ראיתי את התובע".

כאמור – לתובע אין רישום מדוייק של השעות, וכל מה שתבע לפי מסגרת של שעות של 07:30 עד 17:30. לנתבעת, לעומת זאת יש את דו"ח ה"טיים שיט" שהוקלד ע"י התובע והתקבל כאמין.

כידוע, ע"פ הפסיקה (דב"ע נד/ 23-3, פרינץ נ' גפן ואח', פד"ע כו', 551, 553),
נטל ההוכחה לענין ימי ושעות העבודה של העובד הוא על העובד, ועל העובד להוכיח מהי תקופת ההעסקה בה עבד, וכמה עבד. בענייננו, ולאור כל האמור לעיל, התובע לא הרים נטל זה.

לאור האמור לעיל – ומשביה"ד אף אינו מקבל את הטענה שזכאי לשכר בגין קריאת ספרות מקצועית – התביעה לשכר עבודה נדחית.


10. שאלת ההודעה המוקדמת
הנתבעת קיזזה מהתובע בגין אי תשלום דמי הודעה מוקדמת סכום של 473 ₪. לענין ההודעה המוקדמת העיד התובע (עמ' 3 שורה 22):
"באמצע חודש מאי יזמתי שיחה עם מר יוסי אנג'ל ואמרתי לו שאני צריך לקבל את מלוא הכסף שלי והוא התחיל לתחקר אותי ושאל אומי מה עשיתי .... ניגשתי למר אופיר בוסף היום ואמרתי לו שאביו אמר כך וכך והודעתי לו שבסוף החודש אני מפסיק לעבוד ...". ובהמשך (עמ' 4 משורה 6): "ב 22/5 הודעתי למר אופיר שאני מפסיק לעבוד ב 27/5. מר אופיר יצר קשר עם יוסי ואמר לו שאני מתפטר מהעבודה והודיעו גם למר בדרי המנהל, כולם ידעו על ההתפטרות שלי ..... התחלתי לעבוד ב 26/5 במשרד רואה החשבון קרמזון".

מנגד, מר אופיר אנג'ל (עד הנתבעת מס' 3), הכחיש את הדברים מכל וכל. לדבריו התובע לא הודיע לו על כוונתו להתפטר. לדבריו, ביום ראשון התובע לא הגיע לעבודה, וביום שני בבוקר נכנס וביקש לשוחח איתו והודיע לו כי הוא רוצה לעזוב. הוא הציע לתובע להכנס ליוסי ולשוחח איתו היות ולא הבין את המניע לעזיבה, לאחר מכן נכנס התובע ליוסי ועזב את המשרד. לדברי העד הוא היה אחראי על התובע בפן הניהולי (לא בפן המקצועי).
גם יוסי אנג'ל בעדותו מכחיש את ענין ההודעה המוקדמת. בכל מקרה – אין מחלוקת כי התובע לא מסר הודעה מוקדמת בכתב על העזיבה.

לאחר שביה"ד שמע את העדויות מקבל ביה"ד גם בענין זה את עמדת הנתבעת. מה גם שלא ברור מעדותו מהו המועד בו הודיע על סיום העבודה, לגירסתו. האם הודיע על כך שיעזוב בסוף החודש, או ב – 27/5 וכן – אם נתן הודעה על סיום העבודה (בין ב 27/5 ובין בסוף החודש) – כיצד כבר התחיל לעבוד ב – 26/5 כטענתו, במקום אחר ?

חוק הודעה מוקדמת לפיטורין ולהתפטרות התשס"א – 2001 קובע בס' 2 (ב) כי: "עובד המבקש להתפטר מעבודתו יתן למעביד הודעה מוקדמת להתפטרות לפי הוראות חוק זה".
בס' 7 ב' לחוק נאמר: "עובד שחדל לעבוד ולא נתן למעבידו הודעה מוקדמת להתפטרות כאמור בחוק זה, ישלם למעבידו פיצוי בסכום השווה לשכר הרגיל בעד התקופה שלגביה לא ניתנה הודעה מוקדמת".

התובע לא שיכנע את ביה"ד בענין מתן ההודעה המוקדמת (בע"פ), ואף לא עמד בדרישת החוק להודעה מוקדמת בכתב.

לכן גם בענין זה דוחה ביה"ד את תביעת התובע להחזר דמי ההודעה המוקדמת שקוזזו משכרו.

סוף דבר:
התביעה נדחית.
התובע ישלם לנתבעת סכום של 1,000 ש"ח + מע"מ הוצאות. בנוסף ישלם התובע את הוצאות העדים שנפסקו במהלך ההוכחות.

ערעור על פס"ד ברשות בלבד, בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים (ככר פקוד מרכז) תוך 15 יום מיום המצאת פסה"ד לידי הצד המבקש לערער.

ניתן היום י"ב באלול, תשס"ד (29 באוגוסט 2004) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לצדדים.


יפה שטיין
, רשמת














006268/03דמ 730 גלית לוי








דמ בית דין אזורי לעבודה 6268/03 אבו חבלה זיאד נ' 'אנג'ל את אנג'ל ושות' (פורסם ב-ֽ 29/08/2004)