פסקי דין על לוי חנה | פסקי דין על פררה סונט

16250/04 בשא     29/08/2004




בשא 16250/04 לוי חנה נ' פררה סונט




1


בתי המשפט
בית הדין האזורי לעבודה בירושלים
בשא016250/04
תיק עיקרי עב 2294/03


בפני
:
כב' הרשמת יפה שטיין

תאריך:
29/08/2004



בעניין:
לוי חנה



ע"י ב"כ עו"ד
משה באדר ואח'

מבקשת (נתבעת)

נ ג ד


פררה סונט



ע"י ב"כ עו"ד
גיל ישראלי

משיב (תובע)


החלטה

1. זוהי החלטה בבקשת המבקשת להטיל על המשיב (התובע בתיק העיקרי) ערובה להוצאות.

הבקשה מתייחסת בעיקרה לשתי נקודות אלו:
א. א. התובע הינו עובד זר אשר נטש את עבודתו וקיים חשש שהינו עובד בלתי חוקי וכי לא יוכל לשלם את ההוצאות שיפסקו במידה ותידחה תביעתו.
ב. ב. בכתב התביעה לא מצויינת כתובתו של התובע, דבר העומד בניגוד לתקנה 9 (ג) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984.
ג. ג. בנוסף נטען שהתביעה מופרכת וחסרת בסיס, ואף מוגזמת מבחינת סכומי התביעה ועל כן ובמצטבר לאמור לעיל – יש להטיל ערובה להוצאות, על מנת להבטיח את זכויות המבקשת להחזר הוצאותיה. לבקשה לא הוגש תצהיר.

2. ב"כ המשיב מתנגד להפקדת הערובה, על מנת שלא לחסום למשיב את זכות הגישה לערכאות. לדבריו, הפקדת ערובה ובמיוחד כלפי עובד זר נעשית באופן חריג, למנוע הגשת תביעות סרק. בעניינו – כך נטען – סיכויי התביעה טובים והנטל – ע"פ פס"ד פתחי אבו נאסר נ' saint pefer in gallicantu (ע"ע 1424/02 מיום 6/7/04) – כי התביעה שהוגשה מופרכת על פניה וייגרם נזק למעסיק – הינו על המעסיק, ונטל זה לא הורם.

יצויין כי ביה"ד ביקש מב"כ התובע (המשיב) להמציא את כתובת התובע לביה"ד ואכן הומצאה כתובת מגוריו.

3. הפסיקה:

כידוע, ביה"ד לעבודה אימץ בפסיקתו את תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984, מכוח סעיף 33 לחוק ביה"ד לעבודה התשכ"ט – 1969.
בפס"ד דניאל קיננג'וי נ' אוליצקי עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ (ע"ע 1064/00), פד"ע לה/ 625 קבע ביה"ד הארצי:
"בבואנו לאזן בין זכויות העובדים הזרים לבין זכויות מעסיקיהם הגענו לכלל מסקנה כי המדיניות הנוהגת לגבי עובדים הבאים מן רשות הפלשתינאית יפה ונכוחה גם לגבי העובדים הזרים. לשון אחר: עובד זר יחוייב בהפקדת ערובה באותם מקרים בהם הושתו על העובד הזר בעבר הוצאות משפט או חיובים אחרים ואותם לא פרע, או שעל פניהם הוכיח המעסיק כי ייגרם לו נזק של ממש כתוצאה מהגשת התובענה או שתביעתו מופרכת על פניה".

ב

פסק דין
מיום 6/7/03 בענינו של פתחי אבו נסאר נ' saint peter in gallicantu, קבע ביה"ד הארצי מפי כב' הנשיא ס. אדלר כי:
"כלל הוא שנקבע בפסיקת בי"ד זה, כי עצם היות בעל דין תושב יו"ש, רצועת עזה או עובד זר, אין בו, כשלעצמו, טעם לחייבו להפקיד ערובה. מדיניות זו מעוגנת בעיקרון במשפט העבודה והביטחון הסוציאלי, שאין למנוע עובדים, שרבים מהם דלי אמצעים, לממש את זכויותיהם . חריג לכלל זה הוא המקרה בו התנהגותו של אותו בעל דין מצביעה על התחמקות מביצוע פס"ד או החלטה ו/או הטרדת בעל הדין השני .... בסיכום, מעטים ונדירים המקרים בהם יוטל על בעל דין להפקיד ערובה, כדי לקבל את יומו בביה"ד.

בסעיף 16 לפסק הדין נאמר עוד:
"כשהעובד הוא תושב הרשות הפלסטינית: ככלל, אין להטיל על עובד תושב הרשות חובת הפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו של המעסיק - הנתבע, רק בשל היותו תושב הרשות. יש לבחון כל מקרה לגופו, על פי נסיבותיו. בתוך כך תינתן הדעת לשני פנים אלה:
הפן האחד - כל עוד קיימת מניעה לקיומם של הליכי גביה באזור, תידרש מן העובד הוכחה ראשונה לכאורה, ולו ראשית ראיה הנלמדת מפני הדברים שהתביעה אינה מופרכת על פניה או כי טובים סיכוייו לזכות בה ... הוכחה ראשונית זו תיפחת במשקלה כאשר המדובר הוא בתביעה למימוש זכויות סוציאליות המוקנות מכוח משפט העבודה .....
הפן האחר - נמצא כי אין התביעה מופרכת על פניה או כי "טובים סיכויי התביעה" ולו לכאורה, וכי על פני הדברים אין המדובר בהליך סרק, ידרש המעסיק להוכיח כי לא יוכל להיפרע מן העובד בהוצאותיו, ככל שיוטלו עליו".


יצויין עוד כי בפס"ד אחר (ע"ע 1155/00 אניקה ג'ונג'נו נ' אם.אי.סי.אם. כוח אדם הנדסה ובניה בע"מ) ביטל ביה"ד הארצי חיוב עובדת זרה בהפקדת ערובה, תוך דיון בשאלת חיובם של עובדים זרים בערובה לתשלום הוצאות והשוואת מעמדו של תובע, אזרח מדינה זרה למעמדו של מתדיין ישראלי לענין הפקדת ערובה.

בענייננו – מדובר בעובד זר – אשר תובע זכויות מגן שונות. כתובת מגוריו הומצאה לביה"ד (אף כי סביר שמדובר בדירה שכורה). אשר לחשש המבקשת כי מדובר בעובד לא חוקי – אין ביה"ד נכנס לשאלה זו. הזכות לשכר עבודה, כמו גם הזכות לתבוע בבי"ד אינה נחלת עובדים חוקיים בלבד, ובשאלת הפקדת ערובה אין ביה"ד מפריד בין עובדים חוקיים לבין אלו שאינם.

מכל מקום, משביה"ד עיין בכתבי הטענות ובחומר הבקשה, לא שוכנע ביה"ד – בשלב מוקדם זה של הדיון – כי מדובר בתביעה המופרכת על פניה או כי מדובר בהליך סרק. יתרה מזו, לא הוגש לענין זה כל תצהיר לאימות העובדות לצורך בחינת שאלת סיכויי התביעה.

אין זה אף המקרה בו יש להטיל ערובה בשל אי תשלום הוצאות קודמות, וכאמור – כתובת התובע הומצאה.

לאור כל האמור לעיל, ולאור מגמת הפסיקה לענין הפקדת ערובה לעובדים זרים – אין ביה"ד מוצא בענין שבפני
נו שום חריג המצדיק הטלת ערובה להוצאות.

הבקשה נדחית .
הוצאות הבקשה ילקחו בחשבון בסיום ההליך.

ניתנה היום י"ב באלול, תשס"ד (29 באוגוסט 2004) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.


יפה שטיין
, רשמת




016250/04בשא730 גלית לוי








בשא בית דין אזורי לעבודה 16250/04 לוי חנה נ' פררה סונט (פורסם ב-ֽ 29/08/2004)