פסקי דין על מגי בן דוד משה | פסקי דין על החברה הכלכלית לפיתוח טבריה | פסקי דין על עיריית טבריה |

61576-12/12 סעש     06/02/2013




סעש 61576-12/12 מגי בן דוד משה נ' החברה הכלכלית לפיתוח טבריה, עיריית טבריה










בית הדין האזורי לעבודה בנצרת








סע"ש 61576-12-12 משה נ' החברה הכלכלית לפיתוח טבריה
ואח'









בפני
השופט חיים ארמון

בענין:
מגי בן דוד משה



ע"י עו"ד טל קדש

התובעת





1. החברה הכלכלית לפיתוח טבריה
ע"י עו"ד ענבל חזן




2. עיריית טבריה
ע"י עו"ד שמעון בלסן


הנתבעות



ה
ח
ל
ט
ה
בבקשת נתבעת מס' 2
לסילוק על הסף של התביעה כנגדה


1.
בכתב התביעה עתרה התובעת לקבל סעדים כספיים שונים בעקבות עבודתה ובעקבות הפסקת עבודתה, אצל נתבעת מס' 1 (שתיקרא להלן: "החברה הכלכלית"). לפי טענת התובעת בכתב התביעה, החברה הכלכלית "משמשת כזרוע הארוכה" של נתבעת מס' 2 (שתיקרא להלן: "העיריה"), ולעיריה יש "אחריות שילוחית" להתחייבויותיה של החברה הכלכלית.

2.
בבקשה שבפני
, עותרת העיריה לסלק את התביעה כנגדה על הסף, וזאת בדרך של דחיה על הסף בהעדר סמכות עניינית או בדרך של מחיקה על הסף בהעדר עילה.


בענין דחיה על הסף - טוענת העיריה, כי בהעדר טענה לקיום יחסי עובד-מעביד בין התובעת לבין העיריה ובהעדר טענה בדבר הרמת מסך ההתאגדות של החברה הכלכלית, אין בית הדין לעבודה מוסמך עניינית לדון בתובענה כנגד העיריה.


בענין מחיקה על הסף - טוענת העיריה, כי כתב התביעה אינו מגלה כלפי העיריה כל עילה, וכי אף אם התובעת תוכיח את כל האמור בכתב התביעה, לא יהיה בכך כדי להביא לחיובה של העיריה בדבר מה כלפי התובעת.

3.
ב"כ התובעת הגיב על בקשת העיריה וביקש לדחות אותה, וגם זאת - "על הסף".


לטענת התובעת - כנטען כבר בכתב התביעה, לעיריה יש "אחריות שילוחית" להתחייבויות החברה הכלכלית. בנוסף, טוענת התובעת שהעיריה היא בעל דין נדרש בתובענה, וזאת נוכח מעורבותה בהליכים שהביאו להפסקת עבודת התובעת. טענה נוספת של התובעת בכתב התביעה אשר ב"כ התובעת הפנה אליה בתגובתו על הבקשה, היא שהתובעת היתה מועסקת אצל העיריה בטרם עבודתה בחברה הכלכלית, ושהחברה הכלכלית הכירה לה בותק הנובע מכך.


מעבר לכל אלה - טען ב"כ התובעת בענין המדיניות של בית הדין לעבודה, אשר אינה נוטה לסלק תובענות על הסף (אך לא הסביר כיצד מדיניות זו מתיישבת עם בקשתו לסלק את הבקשה על הסף דווקא).

גורל הבקשה

4.
טענות ב"כ העיריה בדבר הסיבות לסלק על הסף את התביעה כנגד העיריה - אינן טענות בעלמא.

5.
כתב התביעה אינו כולל כל טענה שלפיה היו (בתקופה הרלוונטית לתביעה) יחסי עובד-מעביד בין התובעת לבין העיריה ואינו כולל טענה בדבר הרמת מסך ההתאגדות בין החברה הכלכלית לבין העיריה. בנסיבות אלה, נראה שיהיה קשה לבסס קביעה בדבר סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה לדון בתובענה בין התובעת לבין העיריה.


טענותיו של ב"כ התובעת בענין "האחריות השילוחית" שיש לעיריה בענין התחייבויותיה של החברה הכלכלית, אינן ברורות לי. המונח "אחריות שילוחית" לקוח מתחום דיני הנזיקין, ואם מדובר על עילה נזיקית כלשהי, סביר להניח שגם לגביה אין לבית הדין לעבודה סמכות עניינית.


אם כוונת ב"כ התובעת היא לאחריות של העיריה מכח היותה בעלת מניותיה של החברה הכלכלית, הרי שעצם היותו של אדם בעל מניות בחברה שהיא המעבידה, אינה מקנה לבית הדין לעבודה סמכות לדון בתובענה בין עובד החברה לבין בעל המניות.


סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, מקנה לבית הדין לעבודה סמכות עניינית לדון בתובענות שבין עובד לבין מעביד או לבין חליפו של המעביד. בעלים של המניות בחברה שהיא המעבידה, אינו "חליף" של אותה חברה לצורך אותו סעיף.


כך גם המצב אם כוונת ב"כ התובעת במונח "אחריות שילוחית" היתה לערבות כלשהי של העיריה לכסות את חובותיה של החברה הכלכלית.

בענין זה מופנים ב"כ הצדדים אל ההלכה הפסוקה. בין השאר, הם מופנים אל דב"ע מט/3-33 מ.ב.ע. פיתוח בע"מ - מורדוך ואח' (פד"ע כ 313), שם נקבע על ידי בית הדין הארצי לעבודה, בין השאר, כך:
"ערב או בעל מניות, המתחייב לדאוג לכך שהמעביד ימלא התחייבויותיו כלפי עובדיו, לא יהיה 'חליף', כל עוד המעביד קיים, משפטית".


בית הדין הארצי לעבודה חזר על קביעה זו גם בדב"ע נב/3-49 רוזנבאום - ב.י.פ. השקעות ומזון בע"מ ואח' (פד"ע כד 135), ולא שינה אותה לאחר מכן.


לפיכך, ספק רב בעיני אם יהיה ניתן לקבוע שיש לבית הדין סמכות עניינית לדון בתובענה שבין התובעת לבין העיריה.

6.
גם מבחינת עילת התביעה קשה לראות מה העילה שהתובעת מתיימרת לטעון כלפי העיריה. עבודתה של התובעת אצל העיריה בעבר, אינה נראית כרלוונטית לתובענה העוסקת בעבודת התובעת בחברה הכלכלית ובהפסקתה (וכתב התביעה אינו מלמד שהתובעת סבורה שיש לענין זה משמעות מבחינת העילה כלפי העיריה).


לא מצאתי בכתב התביעה גם טענות אחרות שמהן ניתן ללמוד כי יש לתובעת טענה בענין חיובה הישיר של העיריה כלפי התובעת, למעט הטענה בדבר "האחריות השילוחית" שאליה כבר התייחסתי לעיל.


לפיכך, נראה שאם כתב התביעה יישאר כפי שהוא כעת, יהיה לתובעת קשה מאד להראות שיש לה עילת תביעה כלשהי כנגד העיריה.

7.
למרות האמור לעיל, נראה לי כי לא יהיה זה נכון לסלק על הסף את התביעה כנגד העיריה, זאת, הן בשל המדיניות השיפוטית הנהוגה בבית הדין לעבודה והן בשל האפשרות (שבינתיים היא אפשרות בלבד), שנכון לראות את העיריה כמי שהיא בעלת דין דרושה, לשם בירור המחלוקות בתובענה. אסביר זאת להלן.

8.
האמור בתגובת ב"כ התובעת בדבר המדיניות השיפוטית של בית הדין לעבודה שלפיה נכון לצמצם בסילוק תובענות על הסף - מקובל עלי בעיקרו.

אכן, ראוי שלא לסלק תובענה על הסף גם אם יש בה פגמים שונים וגם אם עילתה נראית כדחוקה. במקרים המתאימים, ייתכן שנכון להורות על תיקון כתב התביעה כדי להבהיר את העילה. מכל מקום, יש לתת עדיפות לדון בתובענות לגופן על פני האפשרות לסלק אותן על הסף.

9.
בשלב זה של ההתדיינות, כשעדיין אין כתבי הגנה של מי מהנתבעות, עוד לא ניתן לדעת מה יהיו המחלוקות בתובענה. אולם, כבר מהאמור בכתב התביעה, ניתן לשער שיהיו מחלוקות בקשר לסיבות להפסקת עבודתה של התובעת, סיבות שנראה שגם לעיריה היתה יכולה להיות מעורבות בהן.


אם אכן יהיו מחלוקות בעניינים אלה (כפי שסביר להניח שיהיו), ייתכן שנכון להותיר את העיריה כנתבעת בתביעה, בהיותה בעלת דין דרושה לשם בירור אותן מחלוקות.


ב

פסק דין
שניתן לאחרונה, בתיק ע"ע 33625-04-12 רשת עמל 1 בע"מ - אביעוז ואח' (פס"ד מיום 24/1/13), קבע בית הדין הארצי לעבודה כי גם כשלא מתבררת שאלת זהות המעביד, וגם כשברור שגורם מסויים אינו המעביד, יש מקרים שנכון לצרף את אותו גורם כנתבע נוסף, בשל היותו "נתבע דרוש" לשם בירור חלק מהמחלוקות בתובענה.

באותו

פסק דין
, הורה בית הדין הארצי לעבודה על צירוף בעל דין נוסף כנתבע, אף שהבקשה המקורית היתה בענין הגשת הודעה לצד שלישי כנגדו, וזאת - בשל מחלוקת שהתגלעה בשאלה מי אמור לשאת בחבות כלפי העובדים; האם המעבידה או בעל הדין הנוסף. המחלוקת האמורה נבעה ממחלוקת פרשנית בענין חוזה בין המעבידה לבין בעל הדין הנוסף, חוזה אשר העובדים לא היו צד לו. למרות זאת, כאמור, ראה בית הדין הארצי את בעל הדין הנוסף כמי שהוא בגדר "נתבע דרוש" באותה תובענה.


בתובענה שבפני
, מאחר שכאמור לעיל מדובר בשלב מוקדם מאד, בטרם הגשת כתבי ההגנה, איני יכול לדעת מה תהיינה המחלוקות המדוייקות בתובענה. אולם, מאחר שיש סבירות בלתי מבוטלת שתתעורר מחלוקת בשאלת מעורבות העיריה בנסיבות שהביאו להפסקת עבודת התובעת, נראה לי כי לא יהיה נכון לסלק כעת על הסף את התובענה כנגד העיריה, כשייתכן שהמחלוקות בתיק יביאו לכך שבעתיד יהיה צורך לצרף אותה מחדש כנתבעת נוספת.

10.
לסיכום - אף שמצאתי כי הבקשה לסילוק על הסף אכן מבוססת על טענות של ממש, איני מקבל אותה, אלא מותיר את העיריה כאחת הנתבעות בתובענה.


מומלץ לב"כ התובעת לשקול אם אין זה ראוי לבקש את תיקון כתב התביעה כדי שטענות התובעת כלפי העיריה יהיו ברורות יותר ומבוססות יותר (נראה כי מדובר דווקא באינטרס של התובעת).

11.
לאחר הגשת כתבי ההגנה, ייקבע התיק לדיון או תינתן החלטה אחרת בדבר אופן ההתדיינות בתובענה.

12.
בשל העובדה שמצאתי כי יש ממש בבקשה, אך מנגד - דחיתי אותה, איני מחייב מי מהצדדים בהוצאות משפט בשל הבקשה.

13.

כל אחד

מהצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על החלטה זו תוך 15 ימים מהיום שבו ההחלטה תומצא לו.


ניתנה היום,
כ"ו בשבט תשע"ג, 6 בפברואר 2013, בהעדר הצדדים.

חיים ארמון
, שופט








סעש בית דין אזורי לעבודה 61576-12/12 מגי בן דוד משה נ' החברה הכלכלית לפיתוח טבריה, עיריית טבריה (פורסם ב-ֽ 06/02/2013)