פסקי דין על חב' גיורא מלר עבודות בנין בע"מ | פסקי דין על סטף ורטהיימר | פסקי דין על יעל שילה (ורטהיימר) |

16455/04 בשא     29/08/2004




בשא 16455/04 חב' גיורא מלר עבודות בנין בע"מ נ' סטף ורטהיימר, יעל שילה (ורטהיימר)




1
בתי המשפט

בשא016455/04
בית משפט השלום חיפה
29/08/2004
תאריך:
כב' השופט מנחם רניאל

בפני
:

1. חב' גיורא מלר עבודות בנין בע"מ

בעניין:
המבקשת
הרבט

ע"י ב"כ עו"ד
- נ ג ד -
1. סטף ורטהיימר

2. יעל שילה (ורטהיימר)
המשיבים
1. אמודאי

2. שגיא

ע"י ב"כ עו"ד
החלטה
1. רקע:

המבקשת הגישה ביום 26.8.04 בקשה ליתן צו המונע מן המשיבים לתפוס חזקה שלא כדין ולצוות על המשיבים להסיר 3 מנעולים שהוחלפו בגניבה באישון לילה בבית מגורים בכפר ורדים, המצוי במגרש 249-253 בחלקה 29 בגוש 18413. על פי האמור בבקשה, אלה העובדות:
א. המבקשת נשכרה לבצע את בניית הבית כקבלן ראשי.
ב. העבודות כמעט והושלמו, למעט עבודות גימור מועטות.
ג. בין הצדדים נערך חשבון שכונה חשבון סופי ואושר על ידי נציג המשיבים לפי ההסכם, מר גדעון להמן. מועד התשלום שנקבע הוא 1.8.04.
ד. לטענת המבקשת, חשבון זה אינו חשבון סופי שכן על פי נספח התשלומים יש להגיש חשבון סופי בשיעור 10% לאחר השלמת כל עבודות הבניה, ההתקנה, ההפעלה ומסירת המסנה והמערבות למזמין ולאדריכל לשביעות רצונם. מכאן, שהחשבון הסופי הוא זה המתיחס לאותם 10% שעוכבו בידי המשיבים במהלך הבניה.
ה. לטענת המבקשת, המשיבים חייבים להם סכומים נוספים על הסכום הנקוב ב"חשבון הסופי" בלי להביא בחשבון עיכובים בביצוע.
ו. ביום 8.8.04 פנתה המבקשת ודרשה להעביר לה את התשלום המגיע, אך לא נענתה.
ז. גם ביום 15.8.04 פנתה המבקשת למשיב 1 ולא נענתה.
ח. ביום 24.8.04 הודיע ב"כ המבקשת למשיבים שהיא מפעילה את זכות העכבון.
ט. ביום 24.8.04, בשעות הצהריים הופיעו באתר 2 גבריםן שתוארו כבריונים והודיעו לנוכחים שיש בכוונתם לתפוס את החזקה בנכס. נציג המבקש במקום הודיע לבריונים שאין בכוונתו למסור את החזקה לאיש. מפתחות הנכס הנעול היו בידי המבקשת.
י. לפנות ערב הופיע בנו של המשיב 1, מר איתן ורטהיימר ודרש ממנהל הפרוייקט מטעם המבקשת את המפתחות. נציג המבקשת הודיע כי החזקה בידי המבקשת. מר ורטהיימר עזב את המקום והותיר שומר מטעמו.
יא. בלילה שבין 24.8.04 ל- 25.8.04 הצליח מאן דהוא, להחליף 3 מנעולים בנכס, שהוא בנין של 1,100 מ"ר בנוי על שטח של 3,500 מ"ר.
יב. מאז, השומרים שהוצבו מטעם מר ורטהיימר מזהירים כל אחד שמתקרב לבית שיבולע לו ותוזמן משטרה במידה שיעשה מעשה כלשהו.
ניתן צו ביניים המותנה בהפקדת התחייבות עצמית וערבות בנקאית צמודה על סך 100,000 ₪, שהופקדו.

2. החשבון הסופי:

כאמור, במבקשת טוענת כי אין מדובר בחשבון סופי שכן החשבון הסופי צריך לתת לה את יתרת הסכום המעוכב. טענה זו לא נתמכה בשום חשבון סופי אחר ולמעשה בשום חשבון אחר.ץ ביום 10.8.04, על גבי מכתבו של מר להמן, נציג המשיבים, שכונה "חשבון סופי", כתב נציג המבקשת ללהמן "בהמשך לפגישתנו בישקר אתמול אבקשך לתקן החשבון הנ"ל כפי שסיכמנו בתוספת הסכום שקוזז בחשבון מס' (לא ברור)". לא נאמרה אף מילה על כך שמלבד תיקון אותה השמטה אין מדובר בחשבון סופי. גם במכתבו של ב"כ המבקשת למשיבים מיום 22.8.04 לא נטען אלא לתשלום יתרת "החשבון הסופי" שהיא 125,280 ₪. המסמך היחיד המדבר על סכומים נוספים הוא מכתבה של המבקשת לב"כ מיום 25.8.04 המדבר על חוב של 244,895 דולר ארה"ב. במכתב זה הוסף הסכום שקוזז בטעות בחשבון קודם בסך 59,633 ₪, הפרש בגין התייקרויות מיום 23.3.00 לאוגוסט 2001, השתתפות המזמין בביטוח כתוצאה מגידול בהיקף הפרוייקט, קיזוז חברת שמירה ויתרת הסכום שעוכב. בשלב זה, שהוא שלב של בקשה לצו זמני, איני קובע מסמרות בשאלה האם מדובר בחשבון סופי אם לאו. עם זאת, כבר עתה ניתן לומר שעד נקיטת הליך העיכבון, לא תבעה המבקשת וממילא לא היתה זכאית אף לכאורה לסכומים נוספים, מלבד הסכום שאושר בחשבון הסופי, הסכום שקוזז בטעות בחשבון קודם, ויתרת הסכום שעוכב, שעל פי החוזה מעוכב עד לחשבון הסופי ומשולם בחשבון הסופי כנגד ערבות ביצוע. אין חולק על סכום זה שצויין הן מטעם המבקשת והן מטעם המשיבים, ונציג המשיבים גם הוא סבר שהעבודות הסתיימו ואין מחלוקת על הכמויות, שאם לא כן לא היה מוציא "חשבון סופי". מכאן שהתקיים התנאי להשבת סכום זה לידי המבקשת. אלא שבחשבון הסופי מטעם המשיבים, במקום להוסיף סכום זה לחשבון הסופי, הורידו את החשבון. המבקשת לא הגישה מעולם למשיבים חשבון סופי אחר או שונה, וגם הפירוט האמור הוא פירוט שהופנה לב"כ המבקשת ולא למשיבים האמורים כביכול לשלמו. כמובן, שהמבקשת זכאית לסכום החשבון הסופי כנגד עמידה בתנאים, שהם מסירת המבנה, המצאת ערבות ביצוע, ועוד. על כן, הסכום הכולל שבגינו יכל להיות עיכבון הוא סך 780,342 ₪ בתוספת מע"מ.
על פי הדין, על הקבלן הנוקט זכות עיכבון להודיע מה סכום תביעתו בהודעה על העכבון, כדי לאפשר למזמין להמציא ערובה מתאימה אחרת לפירעון (רע"א 5095/93 ארבן נ' גבי א.ג.ר. מט (1) 730). בהודעת ב"כ המבקשת על זכות היכבון לא צויינו סכומים. נטען שמצורף נספח תשלומים, אך זה לא צורף לבקשה. באישור הפקס על מכתב זה נאמר שהועבר עמוד אחד בלבד. מכאן, שביחד עם הודעת המבקשת על העכבון לא צורף שום נספח תשלומים. ב"כ המבקשת טען שצורף נספח המצוי במשרדו. בין הדיון לבין סוף כתיבת ההחלטה, נכנס ללשכתי ובידו מכתב מיום 24.8.04 המופנה אליו על ידי המבקשת המציין חובות של 720,102 דולר. בדבריו בעל פה בלשכתי, בלי נוכחות הצדדים האחרים, טען שיש במשרדו ראיה להעברת הנספח בפקס מייד לאחר המכתב על העיכבון. ראיה כאמור לא הוגשה, ומנעתי מב"כ המבקשת טיעון נוסף בלשכתי ללא נוכחות הצדדים האחרים. איני מאמין שהמכתב מיום 24.8.04, שלא צורף לבקשה ואשר נסתר על ידי מכתב מיום 25.8.04 שכן צורף לבקשה (אשר כולל סכומים נמוכים יותר), אכן הועבר למשיבים כחלק מההודעה על העכבון ביום 24.8.04. מכאן, שלא נמסרה למשיבים הודעה על הסכום בגינו נטען לעיכבון. אפשר שדי בכך כדי לקבוע שלא השתכלל העכבון, אך בגדר סעד זמני לא אקבע מסמרות בענין זה, ובמסגרת התביעה העיקרית יקבע האם נמסרו הסכומים אם לאו. בינתיים אעל בהנחה שזכות העיכבון מומשה בצורה הראויה.

3. חובות עתידיים:

המשיבים טענו שאין להכיר בעיכבון עבור חובות עתידיים, וציטטו לשם כך את ספרו של דויטש על דיני קנין. ואולם, במקרה שלפני אין מדובר בחובות עתידיים. סכום "החשבון הסופי" אושר על ידי נציג המשיבים. הסכום שעוכב אינו סכום עתידי אלא סכום שלפי החוזה יש לשלמו בעת החשבון הסופי, וסכומו אושר. העובדה שבחשבון הסופי הורידו סכום זה, בניגוד לחוזה, במקום להוסיפו, אינה אומרת שהוא הפך לסכום עתידי. כך גם הסכום שקוזז בטעות מחשבון קודם אינו סכום עתידי. כך גם נקבע ברע"א 5095/93 ארבן נ' גבי א.ג.ר. מט (1) 730, שלשם קיום זכות עיכבון, אין צורך בסכום מוכח או מוסכם אלא בסכום נטען. על כן, אני דוחה טענה זו של המשיבים.

4. מעמדה של המבקשת במקרקעין:

אין חולק שהמבקשת קיבלה את המקרקעין לידיה לצורך ביצוע העבודות נשוא ההסכם בינה לבין המשיבים. המשיבים טוענים שהמבקשת קיבלה רק רשות והיא ברת רשות הניתנת לביטול ולא בעלת חזקה ועל כן אין היא זכאית לזכות העיכבון, המבוססת על חזקה במקרקעין. אני דוחה טענה זו. טענה כזו עלתה כבר בפסק הדין הראשון שניתן בענין זכות עיכבון במקרקעין. בע"א 89 / 79 סולל בונה בע"מ נ' אחים גולדשטיין חברה לשיכון ופיתוח בע"מ מו (3) 58, ובעמוד 65 נקבע:
נשאלת השאלה, מהי אותה "חזקה" המקנה זכות לעכב? נראה, שהמבחן לעניין הזכות לעכב נכס הינו השליטה הפיסית בו. זאת אף ניתן ללמוד מסעיף-קטן (ד) לסעיף 11, הקובע, שכאשר מוציא הנושה את המיטלטלין משליטתו, פוקע העיכבון. לעניין אימוץ מבחן השליטה ראה גם פסק דינו של השופט גולדברג בע"א 790/85, 806, 143/86, 180 , בעמ' 208. בבואנו לבחון, אם קמה למערערת זכות לעכב את החנויות, עלינו לבדוק איפוא, אם הייתה לה שליטה פיסית בנכסים שאותם התיימרה לעכב. לדעתי, התשובה על כך חיובית: הצדדים התקשרו בחוזה בו התחייבה המערערת להקים מספר מבנים על קרקע שהייתה ברשות המשיבה. אמנם הקרקע לא הייתה בבעלות המשיבה, אלא בבעלות מינהל מקרקעי ישראל, אך עובדה זו אינה משנה, שכן למשיבה ניתנה למעשה השליטה בקרקע האמורה, בנוסף להיותה בת רשות בה. נראה לי, כי על פי ההסכם בין הצדדים, הרי כל עוד המערערת עבדה על בנייתם של המבנים השונים, ובכללם החנויות האמורות, הרי הייתה לה שליטה באותם נכסים לצורך קימומה של זכות העיכבון. על העובדה, כי למערערת הייתה שליטה בחנויות, ניתן ללמוד מכך שבסיום העבודה היה צורך, לכל הדעות, באקט של "מסירת" החזקה במבנים למשיבה, היינו שהשליטה, עד למסירה, הייתה בידי המערערת.

מכאן, שלצורך קימום די בשליטה ובכך שיש עוד צורך במסירה, כי שנקבע ב"חשבון הסופי" יש ראיה לשליטה. על כן, אני דוחה טענה זו של המשיבים.

5. החלפת המנעולים

ב"כ המשיב 1 הודה שמטעמו הוחלפו המנעולים. לטענתו, נאלץ המשיב 1 לעשות כן כיוון שהמבקשת הודיעה שהיא תופסת את החזקה במושכר. מנגד טען שתפיסת החזקה על ידי מרשו נעשתה לפני שהודיעה המבקשת על זכות העיכבון במכתבו של ב"כ המבקשת מיום 24.8.04 שעה 12.04. כאשר נשאל איך הדברים מתיישבים, גרס לבסוף, שתחילה הודיעה המבקשת על תפיסת החזקה ולאחר מכן נתפסה החזקה על ידי מרשו. מכאן, המעשה הראשון של תפיסת החזקה לצורך עיכבון היה של המבקשת. הדבר גם הגיוני, שכן המשיב לא היה יכול להסביר מדוע פתאום נקט המשיב פעולות בוטות של תפיסת חזקה והצבת שומר מטעמו, אם לא קרה דבר קודם לכן מטעם המבקשת. לא נטען כלפי המבקשת שהיא הפרה את החוזה והיא לא התבקשה לסלק ידה מהבנין קודם לכן. פתאום ביום קיץ שולחים שומרים מטעם המזמין לאתר בניה כמעט מושלם? על כורחך היתה פעולה קודמת בעל פה של המבקשת. פעולה זו היתה תפיסת חזקה, שהיא שונה מעצם השליטה לצורך הבנייה, ומשמעותה קימום זכות העכבון. אכן, לפי הדין, גם בהעדר חובה בחוק להודיע על העכבון למזמין, יש חובה להודיע מכוח דיני תום הלב ומכוח דיני השתכללותה של פעולה משפטית חד צדדית, אך במקרה זה ניתנה איפוא הודעה למשיבים, שבעקבותיה פעלו והביאו שומרים מטעמם.
המשיבים טענו שנקטו פעולה לסילוק פולש כדין לפי סעיף 15 לחוק המקרקעין, אך מאחר שהמבקשת לא היתה פולש אלא בעלת שליטה ורשות בנכס ומאחר שתפיסת החזקה על ידה היתה לפי זכותה לעיכבון המוכר בדין, לא היתה למשיבים הזכות לתפוס מהם את החזקה, למרות בעלות המשיבים במקרקעין, אלא לפי צו בית משפט. בענין זה הודה ב"כ המשיב 1 ובצדק כי אם אדם זכאי לזכות העיכבון ונלקחה ממנו החזקה שלא כדין הרי הוא עדיין זכאי לזכות העיכבון.

6. תביעה כספית:

המשיב 1 טען כי מאחר שתביעת המבקשת היא תביעה כספית, הרי אין היא זכאית לסעד של קבלת חזקה שאינו מקדם את התביעה הכספית ונותן יותר ממה שתקבל המבקשת בסוף התביעה. אני דוחה טענה זו. למבקשת זכות לעיכבון להבטחית התביעה הכספית, והיא פונה לסעד זמני להגנה על אותה זכות עיכבון. על כן, למרות שהתביעה הכספית היא העיקר, הרי המבקשת פועלת כדין כאשר היא מפעילה זכות עיכבון, והיא זכאית בדין להגנה על זכות זו.

7. האם נשללה זכות העיכבון בהסכם בין הצדדים:

לטענת המשיב 1 נשללה זכות העיכבון בהסכם בין הצדדים, שכן נאמר בהסכם שכל מחלוקת כספית לא תעכב את ביצוע תפקידיו של הקבלן לפי ההסכם. אני דוחה טענה זו שכן אין זה אחד מתפקידיו של הקבלן לפי ההסכם להניח למזמין לתפוס חזקה לפני מסירת הבנין, ועל כן, אין הסעיף הזה משפיע על זכות העיכבון. נטען עוד כי לפי ההסכם נתונה למזמין הזכות להפסיק את עבודתו של הקבלן ולהמשיך אתצ העבודה באמצעות קבלנים אחרים. נטען עוד כי סעיף דומה אושר בת"א (תל אביב) 272/93 ריקל בנין נ' גויל כשולל זכות עכבון. אני דוחה טענה זו בדיוק בשל ההבדל בין הסעיף שנדון בפ"ד ריקל (שבפ"ד ארבן נקבע שאינו משקף את הדין) הקובע שלמזמין זכות לסלק את ידי הקבלן לבין הסעיף בהסכם בפני
שאינו נותן למזמין זכות לסלק את הקבלן, וגם משום שהמשיבים לא הודיעו מעולם למבקשת על פי ההסכם שהם מסיימים את עבודתה ועליה לפנות את הבנין.

8. סעד זמני לפני הגשת התביעה:

המשיבים טענו שכאשר ניתן סעד זמני לפני הגשת התביעה הוא ניתן רק במקרים נדירים, ואילו במקרה שלפנינו גם אם נלקחה החזקה היא יכולה להיות מושבת בכל עת. לא ירדתי לסוף הטענה. אם ניתן להשיב את החזקה יש להשיבה. אם לא משיבים אותה, היעלה על הדעת שהמזמין יטול את החזקה, יעשה שימוש במ'קרקעין, יכנס לגור, וכל אותה עת תחשב המבקשת כמי שמחזיקה בזכות העיכבון? מה המשמעות לזכות העכבון במקרה זה? אני דוחה איפוא טענה זו.
עוד נטען שזכות עיכבון מטרתה למנוע הגשת תביעה ואם הוגשה תביעה ממילא יש לדון בתביעה. לא כך הוא. עיכבון יכול למנוע תביעה, אבל לעיתים אינו עושה זאת. במקרה זה, כמו בטווחות אחרות, הוא חי בצד התביעה הכספית ומבטיח אותה.

9. מאזן הנוחות:

המשיבים טענו שמאזן הנוחות נוטה לטובתם, שכן נמנע מהם להכנס לביתם האמור לשמש למגוריהם. המבקשת טוענת שמאזן הנוחות נוטה לטובתה שכן נמנעו ממנה הכספים שאושר שהם מגיעים לה. שני הצדדים נמצאים במצב של חוסר נוחות, כאשר חוסר הנוחות יכולה להפתר בהפקדת ערובה אחרת, כגון ערובה בנקאית, לפי סעיף 11 ג לחוק המטלטלין. על כן, בכפוף להמצאת ערובה שקבעתי את סכומה על סך 100,000 ₪ ואיני מוצא מקום לשנות סכום זה, זכאית המבקשת לסעד זמני המגן על זכות העיכבון.

10. חוסר נקיון כפיים:

נטען כי המבקשת ניפחה את תביעתה למיליוני שקלים שבדין חזרה מהם בדיון בפני
, ופרסמה את דבר הבקשה בעיתון. לא הוצג בפני
העיתון ואיני יודע מי פירסם. אני מניח שאם פורסם דבר הגשת הבקשה, היה בכך ענין ציבורי. עצם הפירסום בעיתון אינו פעולה בחוסר נקיון כפיים. מאחר שהמבקשת חזרה בה בפתח הדיון מהטענה שהמשיבים חייבים מיליוני שקלים, איני רואה לזקוף לחובתה בשלב זה אמירה חסרת שחר זו בבקשתה.

11. המרת העכבון:

למשיבים הזכות לפי סעיף 11 לחוק המטלטלין להמרת העיכבון בערובה אחרת, וערבות בנקאית היא ערובה אחרת. ניסיתי לקדם הסכמה בענין זה, אך לא הצלחתי שכן המבקשת טענה שהיא תגיש תביעה ובה תתבע את הסכומים שהיא סבורה שמגיעים לה ועל הערבות להבטיח את הסכומים שיתבעו על ידה. בכך טעתה המבקשת. על הערבות להבטיח רק את הסכומים הנטענים במסגרת הפעלת זכות העיכבון, ולא את התביעות שתרצה לתבוע לאחר הפעלת זכות העיכבון. על כן, כנגד הפקדת ערבות בנקאית בסכום של 780,342 ₪ בתוספת מע"מ נכון להיום זכאים המשיבים לביטול העיכבון.
12. סיכום:

על פי כל האמור לעיל, ניתן בזאת סעד זמני כמבוקש, בגין הסך של 780,342 ₪ בתוספת מע"מ. הוצאות הבקשה בסך 7,500 ₪ בתוספת מע"מ, לפי התוצאות, ולפי המרחק שבין הסכום הסופי בפסק הדין לבין הסכום הנ"ל.

המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים.

ניתנה היום י"ב באלול, תשס"ד (29 באוגוסט 2004) בהעדר הצדדים.
מנחם רניאל
, שופט









בשא בית משפט שלום 16455/04 חב' גיורא מלר עבודות בנין בע"מ נ' סטף ורטהיימר, יעל שילה (ורטהיימר) (פורסם ב-ֽ 29/08/2004)