פסקי דין על אברהם לב טוב (בן ג'ון)

18296-12/11 פ     21/02/2013




פ 18296-12/11 מדינת ישראל נ' אברהם לב טוב (בן ג'ון)








st1\:*{behavior: }


בתי משפט

בית המשפט המחוזי ירושלים
ת"פ 18296-12-11


לפני כב' השופטת רבקה פרידמן-פלדמן
21 פברואר 2013


בעניין:
מדינת ישראל



המאשימה


נגד


אברהם לב טוב (בן ג'ון)



הנאשם


הכרעת דין


1.
נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.
על פי עובדות כתב האישום, ביום 6.12.11 סמוך לשעה 20:30 פגש לאוניד שטיין (להלן: "לאוניד", "המתלונן") את הנאשם בחדר המדרגות של בית הוריו של לאוניד ברח' תרשיש 512 בירושלים, שם עובד הנאשם כשוטף מדרגות. הנאשם אמר ללאוניד "שלום מותק", ולאוניד התרעם על פנייתו זו של הנאשם.
מספר דקות לאחר מכן הגיע לאוניד לביתו של הנאשם ברח' שוהם 525 בירושלים (להלן: "הבית"), כדי לדרוש מהנאשם להפסיק לפנות אליו בצורה מעליבה. הנאשם פתח ללאוניד את דלת הכניסה והשניים נעמדו בחצר הפנימית של הבית. אביו של הנאשם ואדם נוסף קרבו אל הנאשם ולאוניד, אז החל הנאשם להכות את לאוניד ובתגובה דחף לאוניד את הנאשם. בהמשך לקח הנאשם בקבוק זכוכית (להלן: "הבקבוק") והכה באמצעותו על ראשו של לאוניד. הבקבוק התנפץ על ראשו של לאוניד. בשל המכה שספג בראשו נפל לאוניד אל הרצפה ואז דקר אותו הנאשם באמצעות שבר הבקבוק שהחזיק בידו באזור בית החזה השמאלי והמשיך ובעט בלאוניד בכל חלקי גופו עד שלאוניד נמלט מהבית. כתוצאה מהמתואר לעיל נגרמו ללאוניד שני חתכים באזור הצלעות שעומקם כ- 3- 4 ס"מ וחדרו עד לדופן בית החזה. הוא נותח בהרדמה מלאה ואושפז למשך מספר ימים. כן נגרמו ללאוניד חבלות בפני
ו.

2.
בתשובתו לאישום הכחיש הנאשם את המיוחס לו.
הנאשם אישר כי במועד הרלוונטי עבד בשטיפת מדרגות בבניין בו מתגוררים הוריו של לאוניד (להלן: "הבניין"), וכי פגש את המתלונן בבניין במועד הנקוב בכתב האישום, בעת שהיה עם אחיו, ואמר לו "שלום מותק". אישר כי לאחר מכן המתלונן הגיע לביתו. לדברי הנאשם, המתלונן היה מצויד כנראה בחפץ חד. הוא פתח למתלונן את הדלת בעת שהוא אוחז בידו בטלפון סלולארי, ואז המתלונן הפיל את הטלפון מידיו וחתך אותו בידו. המתלונן החל להכות אותו באגרופים, תוך שהוא מנסה להימלט מהמתלונן לתוך הדירה. אביו פתח את הדלת, הוא נכנס והמתלונן אחריו כשהוא ממשיך להכות אותו באגרופים בראשו. תוך כדי כך, ממשיך הנאשם, הוא לקח בקבוק שהיה במקום והכה בראשו של המתלונן כהגנה עצמית, אך הדבר לא הועיל. המתלונן המשיך להכות ולהדוף אותו בראשו ובגופו עד לשובך יונים הקיים בתוך הבית, שם הוא נפל.
הנאשם כופר בכך שדקר את המתלונן. הנאשם לא כפר בחבלות שנגרמו למתלונן אך כפר בכך שהן נגרמו כתוצאה ממעשה פיזי כלשהו שלו.

ראיות המאשימה


3.
המתלונן העיד וכן העידו אביו, אביו של הנאשם, הרופא שטיפל במתלונן בחדר המיון, ושוטרים שהיו מעורבים בחקירת האירוע.

4.
המתלונן -
בן 35, מהנדס במקצועו, כיום עובד כמנהל מרכז בחינות בגרות. מתגורר באותו רחוב של הוריו אך בבניין אחר. אביו מכהן כוועד הבית בבניין.
ביום האירוע הלך לבקר את הוריו, וכשיצא החוצה מדירתם כדי לעשן סיגריה למטה, פגש את הנאשם, שעבד כמנקה חדר מדרגות בבניין של הוריו, ואמר לו שלום. הנאשם השיב לו בצורת עקיצה, בטון מעליב, לא זוכר בדיוק את המילים, משהו עם המילה "מותק" בסגנון מעליב. המילה הזו הרגיזה אותו כי כולם יודעים מה מסתתר מאחוריה, לדעתו מסתתר בה עלבון. לא כעס אך זה היה לו לא נעים, זה היה מעליב. יכול להיות שהוא גם ענה לנאשם שהוא לא מותק ושידבר בצורה נורמאלית, ובתגובה הנאשם צחק לו בפני
ם. מיד לאחר מכן השיחה הסתיימה והוא המשיך לרדת במדרגות.
הוא הלך לדירה שלו כדי להביא סיגריה, עישן ואז כשחזר לבניין של ההורים הוא רצה לדבר עם הנאשם אך לא ראה אותו וגם כשחיפש אותו מסביב לא מצא אותו, ולכן עלה לדירת ההורים. בהמשך הלך לביתו של הנאשם כדי לדבר איתו, כי הרגיש צורך לומר לנאשם שהוא לא צריך להתייחס אליו כמו אל חבר או קרוב משפחה ושידבר איתו יפה, כדי שזה לא יקרה בעתיד. מכיר את הנאשם מלפני המקרה ולכן ידע היכן הוא גר, הם גרים ממש קרוב. הלך אל הנאשם כשבכיסיו מפתחות ופלאפון.
הגיע לבית של הנאשם בשעה 21:30 לערך, דפק בדלת, והנאשם יצא כשהוא משוחח בפלאפון. לא זוכר אם היו שם מדרגות, זוכר דלת ברזל עם ידית שחורה. אמר לנאשם שהוא רוצה לדבר איתו, הנאשם ענה שיחכה לו עד שיסיים את השיחה, ואז הוא שם את ידו על הנאשם והוריד לו את הטלפון, לא במטרה להרים עליו יד אלא כדי להוריד לו את הטלפון כי הרגיש שזה לא במקום. "אמרתי לו אני לא חבר שלך ולא קרוב משפחה שלך, ואם אני מדבר איתך בצורה מנומסת תענה לי באותה צורה, ואני לא רוצה לספוג ממך הקנטות" (עמ' 13). לא חושב שהיה שלב שהכניס את היד לכיס, אבל לא זוכר, בכל מקרה לא היה לו מה להוציא מהכיס כי היו בו רק פלאפון ומפתחות. הנאשם אמר לו: "בוא נסגור את העניין בפני
ם" והוא לא רצה, הנאשם התעצבן והתעקש שהוא ייכנס והוא לא חשד בכלום ולכן עשה טעות ונכנס. מדובר בחצר פנימית, מין פאטיו, לא יודע אם יש שם שובך יונים כי היה חשוך. לא פחד להיכנס לבית של הנאשם כי לא חשב שזה יכול להתפתח למשהו אלים. הנאשם פתח לו את הדלת והיה נראה עצבני. חושב שהנאשם נכנס עם הגב אחורה והפנים אליו וכך פתח את הדלת. בהתחלה הייתה ביניהם אלימות מילולית קצרה, אחר כך הנאשם התחיל לשלוח ידיים והוא הגיב באותה הצורה אך המכות לא היו אלימות אלא מכות כמו "של ילדים", הנאשם עשה לו תנועות מצחיקות עם הידיים והוא השיב לו בתנועות מצחיקות בחזרה. אז אבא של הנאשם הגיע וזה הסיט את תשומת ליבו, לא זוכר אם אביו של הנאשם ניסה לחצוץ ביניהם, וכשהסתובב חזרה לנאשם ראה שיש לנאשם בקבוק ביד והנאשם שבר לו אותו על הראש. חושב שליד אבא שלו הנאשם קיבל אומץ. בזמן הזה הנאשם קרא לעוד מישהו, לא יודע מי זה, כי אחרי שקיבל את המכה בראש היה מטושטש והיה גם כמה שניות ללא הכרה, חושב שקראו "קובי", לא ראה את פניו של האדם השלישי כי היה חשוך והוא היה על הרצפה. מצא את עצמו על הרצפה, ההכרה חזרה אליו אבל עדיין לא הרגיש כאב, היה בהלם והבין שקורה לו משהו רע. שלושת האנשים: הנאשם, אביו, והאדם השלישי, נתנו לו מכות ברגליים ובכל הגוף ובמיוחד בצד שמאל של הגוף, אז קיבל את החבלות הגדולות. הכול קרה מהר. לא החזיר להם מכות כי כבר לא תפקד. אמר להם "מספיק, תעצרו" ובשלב מסוים הם עצרו והוא יצא משם. הם לא התנגדו שהוא יצא. ברח משם, רץ מהר.
הלך לבית הוריו והוריד את החולצה שהייתה מלאה בדם, ראה שיש לו חתך בין הצלעות בצד שמאל והרגיש שכואב לו מאד באזור החזה. לא ראה את הדקירה בזמן האירוע, לא יודע איך נדקר ומי דקר אותו אבל יודע שזה קרה בבית של הנאשם. הזמינו אמבולנס והוא אפילו לא הצליח להתכופף כדי לעלות לאלונקה. הפציעה הייתה חמורה יותר בגלל המכות שקיבל על החתכים, סבל מכאבים פיזיים קשים ונזקק לעזרה במשך שבועיים וחצי. עד היום יש לו שלוש צלקות וגם טראומה. החוויה לימדה אותו על החיים והשאירה בו סימן.
בעבר עבד עם הנאשם כמה ימים בצביעה וזה הסתיים בצורה לא נעימה, הנאשם אדם לא מסודר ובלתי אפשרי היה לעבוד איתו, הם לא רבו אבל הוא נשאר עם מטען. מכיר גם את אביו של הנאשם כי הם גרים באותה שכונה משך שנים, אך רק הכרות של "שלום שלום". לא מכיר את שאר בני המשפחה. בעבר היה לו את מספר הטלפון של הנאשם אך בשלב מסוים מחק אותו כי לא היה לו כל צורך בו, כך שביום האירוע לא היה לו את המספר שלו. לא חושב שלאבא שלו יש את המספר של הנאשם, לא יודע אם היה יכול להשיג את המספר אם היה רוצה.
הדגיש כי נגבו ממנו כמה עדויות אך בכולן לא היה במצב טוב, לא פיזי ולא נפשי. היה חבול ולא הרגיש טוב. הייתה פעם ששוטר התקשר להוריו וביקש ממנו לבוא לתחנת המשטרה לכמה דקות כדי למסור דגימת
dna
, וכשהוא הגיע הוא נאלץ לחכות שם שעתיים וגם נחקר תחת אזהרה. זה היה מיד לאחר שהשתחרר מבית החולים והוא בקושי הלך. אישר שחתם על ההודעה אך לא קרא אותה ולא יודע מה כתוב בה. החוקרת גם שכנעה אותו שאין לו צורך להתייעץ עם עו"ד.
הוגשו תמונות של המתלונן מבית החולים - ת/6 א-ג.

5.
יפים שטיין - אביו של המתלונן.
העיד במשטרה ובבית המשפט.
בעדות שמסר במשטרה ביום האירוע (נ/1) מסר שהיום המתלונן היה אצלו בבית, ובשעה 21:00 לערך הוא יצא ואמר שהוא חוזר בעוד 20 דקות, לא אמר לאן הוא הולך. הוא לא לקח איתו דבר, יצא בידיים ריקות. לא יודע אם המתלונן קיבל שיחת טלפון לפני שיצא מהבית, כנראה שכן. לאחר כ-20 דקות המתלונן חזר כשהוא מחזיק עם היד את הבטן. על שפתיו היה דם כי היה לו חתך בשפה התחתונה, ובבטן היה לו חתך אחד או שניים. המתלונן סיפר שהיה לו סכסוך עם הנאשם, לא פירט מה נאמר, והנאשם הזמין אותו לביתו. כשהגיעו לביתו של הנאשם היו שם גם אביו ואחיו של הנאשם, הם הפילו את המתלונן לרצפה, שברו לו בקבוק על הראש ועם השבר עשו לו חתך בבטן. המתלונן סיפר שהוא חושב שאחיו של הנאשם שבר עליו את הבקבוק ודקר אותו בבטן. לאח קוראים קובי. מיד כששמע זאת התקשר למשטרה והזמין מד"א. על החולצה של המתלונן היו 2 חתכים והשוטרים לקחו אותה.

בעדותו בבית המשפט העיד אביו של המתלונן כי הוא קבלן שיפוצים, מתגורר בגילה. חבר בוועד הבית של הבניין בו הוא מתגורר אך עוסק רק בעניינים טכניים כאשר ענייני התשלומים והניקיון הם באחריותה של שכנה אחרת. בעבר המתלונן עבד אצלו כי לא מצא עבודה במקצוע שלו. מכיר את הנאשם שנים רבות אך רק בהיכרות של "שלום שלום", הנאשם מנקה את הבניין שלהם. מכיר גם את אביו של הנאשם שכן האב ניקה לפני הנאשם את המדרגות בבניין. לא מכיר את אחיו של הנאשם. היו פעמים שהנאשם גם ביצע להם עבודות ניקיון פרטיות שונות.
ביום האירוע המתלונן, שגר לידו, היה אצלו. הם ראו טלוויזיה, המתלונן הסתובב ופתאום לקח את הדברים שלו ורצה לצאת. שאל אותו לאן הוא הולך והמתלונן ענה שיש לו דבר קטן ועוד מעט הוא חוזר. לא יודע אם הוא קיבל שיחת טלפון לפני שיצא מהבית. לאחר כ-20 דקות המתלונן חזר מלא דם: היה לו דם בשפה אחת, כתם דם בצד שמאל בבטן, שני חתכים וגם דם על הראש. הבת שלו, שהתנדבה פעם במד"א, התחילה לטפל בו והוא צלצל למשטרה ולמד"א. הם היו בהלם. המתלונן סיפר שהיה בינו לבין הנאשם סכסוך מילולי בחדר המדרגות והוא הלך לביתו של הנאשם כדי לסגור את הסכסוך, ושם התחילו להרביץ לו עם בקבוק ועשו לו שני חתכים. חושב שהמתלונן אמר לו שאחיו הקטן של הנאשם שבר לו את הבקבוק על הראש וחתך אותו. המשטרה הגיעה, גבו עדות מהמתלונן וממנו וגם לקחו את החולצה של המתלונן. מד"א הגיע ולקחו את המתלונן לבית החולים.

6.
יוסף לב טוב - אביו של הנאשם.
בהודעה שמסר במשטרה מספר שעות אחר האירוע (ת/1) מסר כי היום ישב בסלון עם הנאשם ועם אשתו ועם גלית הבת שלו, שיש לה תסמונת דאון, והם ראו טלוויזיה. הבן שלו קובי לא היה בבית, כבר יומיים הוא לא היה. בשעה 21:15 מישהו צלצל בדלת והנאשם הלך לפתוח. מי שנכנס אליהם הביתה הוא גבר בריא בן 30- 35, לא יודע את שמו אבל מכיר את משפחתו הם משפחה טובה מאד, הנאשם עובד בניקיון חדר המדרגות שלהם, חושב שהוא והנאשם עבדו יחד ורבו. הנאשם פתח את הדלת ו-"אותו דקה בוקס... הוא נכנס והיה להם מכות". ראה מכות חזקות שהם נתנו האחד לשני, מכות אגרוף. רצה להפריד ביניהם אבל לא היה יכול לתפוס שניים חזקים. הוא חולה לב וסוכר. הוא נפל, לא תקף אף אחד. לא ראה שמישהו מהם מחזיק משהו ביד. לא יודע מאיפה הגיעו זכוכיות, גם הנאשם נדקר, לא יודע ממה, יש להם בחצר מקום של יונים על ברזלים ואולי מזה קרה לו משהו כי הם רבו בגינה ליד היונים. חושב ששניהם נפלו על הרצפה. אחרי כ-10 דקות ביקש להביא לבחור תה כדי שיירגע, אך הבחור אמר שהוא לא רוצה והלך הביתה. כשהלך ראה שיש לו קצת דם על השפה וקצת בראש. גם לנאשם היה דם. יודע שהבת שלו, פרידה, שמעה רעש והתקשרה למשטרה. רק הנאשם והמתלונן רבו, לא היה עוד מישהו שרב איתם והוא לא השתתף בריב כי הוא חולה ולא יכול לעשות כלום. לא שברו לבחור בקבוק על הראש, מי שאומר זאת הוא שקרן גדול. אולי רשת של יונה חתכה אותו כי על הרצפה הייתה רשת וגם על הקיר ואולי זה תפס אותו.

בעדותו בבית המשפט ציין כי הוא מכיר את המתלונן ואת אביו כבר 25 שנה כי הם שוטפים להם את המדרגות, בהתחלה הוא ובנו הגדול ניקו שם ואח"כ הנאשם לקח את העבודה. המשפחה של המתלונן היא משפחה טובה, אבל המתלונן לא עובד וכל הזמן שיכור. חושב שפעם המתלונן עבד בצבע אצל הנאשם והם התווכחו על כסף.
ביום האירוע ראו חדשות כשמישהו צלצל בדלת והנאשם הלך לפתוח. באותו יום בנו קובי לא היה בבית אלא רק הוא, אשתו, גלית והנאשם. בדלת יש "סוגר בעצמו" ואפשר לפתוח אותה רק מבפני
ם. הוגשה תמונה של הדלת- נ/2.
בהמשך ראה שמישהו שם ידיים בדלת ומצלצל ודופק הרבה, הלך לדלת ושמע את הנאשם שאמר לו: "אבא תפתח, תפתח, יש לו סכין". פתח את הדלת, הנאשם נכנס הביתה והמתלונן נכנס אחריו כשהוא תופס בחולצה של הנאשם. הנאשם אמר לו שיש למתלונן סכין אבל הוא לא ראה סכין. רצה להזיז את המתלונן ואז "הוא זרק אותי בדלת, דחף אותי, ונפלתי". הוא נכה 100%. חושב שבאותו זמן המתלונן היה שיכור. ראה את הנאשם והמתלונן מכים האחד את השני, המתלונן נכנס בבטן של הנאשם ולקח אותו עד הכלוב של היונים. ראה שהם נותנים האחד לשני מכות חזקות. הוא לא הרגיש טוב, לא ראה בקבוק וגם לא סכין. ראה ששניהם נפלו על הרצפה ליד הכלוב של היונים עם הברזלים.
גלית ואשתו בכו, ובתו פרידה, שגרה מעליהם, התקשרה למשטרה. ואז המתלונן קם והלך וראה שיש לו דם באזור הבטן בצד. אחרי רבע שעה השוטרים באו ולקחו אותו למשטרה. ישב שם שעות ולא קיבל את התרופות שלו. בסוף חתם על ההודעה בלי לקרוא כי לא קורא עברית.
אח"כ ראה את האף של הנאשם מלא בדם וראה שיש לו חתך בכף היד בין הבוהן לאצבע. הנאשם הלך לבית החולים עם יהודה החבר שלו.
אמר לנאשם לא לעשות בלגן כדי שלא יפטרו אותו, כי הנאשם עובד ומביא להם מים וחשמל והכול. לכן לא אמר במשטרה שהנאשם אמר לו שלמתלונן יש סכין. בסוף כן פיטרו אותו.

7.
ביחס להודעה שמסר אביו של הנאשם במשטרה, העיד רס"מ גיא מוצן.
מוצן מסר שלא ראה צורך לחקור את האב באמצעות מתורגמן, וכי מתוכן החקירה שנערכה לאב, לא ניתן להבין כי עברית אינה שפת אימו.
כן מסר מוצן שחקר את הנאשם תחת אזהרה, וכי כתב את כל הדברים שאמר לו הנאשם, לרבות את המשפט האחרון המתייחס ליחס שלו אל הנאשם (כפי שיפורט בהמשך- ר.פ.פ).

8.
ד"ר דני פינק - מנתח לב חזה בבית החולים שערי צדק, ניתח את המתלונן לאחר האירוע.
הגיש מסמך שערך ביום 7.11.12 ובו ציין שבדק את המתלונן כאשר זה הגיע לחדר המיון. נמצאו שני חתכים מדממים בבית חזה שמאלי, "לאחר שנדקר בבית חזה שמאלי על ידי חפץ חד (ככל הנראה שבר בקבוק זכוכית)" וכי בהמשך ניתח את המתלונן (ת/13).
בבית המשפט אישר ד"ר פינק כי אינו רופא משפטן בהכשרתו אך הערכתו כי הדקירות בגופו של המתלונן נעשו באמצעות חפץ חד, הייתה על סמך הערכתו המקצועית מבדיקת פצע הדקירה, והסתמכה גם על חומר רפואי שהוצג לפניו ועל סמך מה שדווח לו על ידי הרופא התורן. אישר כי אינו יכול לשלול שהמתלונן נפגע מרשת ברזל או דוקרן במהלך הקטטה וכי לולא נאמר לו שהדקירות נגרמו כתוצאה מבקבוק זכוכית, היה נזהר יותר וכותב שהן נגרמו כתוצאה מ"חפץ חד". עם זאת, ציין ד"ר פינק כי להערכתו המקצועית, צורת הפגיעה מלמדת שמדובר בפגיעה מכוונת, כך שהמתלונן לא נפל על חפץ חד, וכדבריו: "מבחינת המיקום ומבחינת העובדה שהיו שתי פגיעות, האחד ליד השני, מאד לא סביר שזה נבע מכך שאדם נפל וקיבל מכה, ובמקרה נפל על חפץ חד, ובשתי מקומות במרחק כפי שאני מציין כאן..." (עמ' 50).

9.
רס"ר הדס נתנאל שבתאי -
הוגש דו"ח פעולה שמילאה לאחר האירוע (ת/17): משהגיעה למקום נמסר לה כי הפצוע מכיר את החשוד. הפצוע מסר שהחשוד היה בביתו עם אביו ועוד שני חברים שהוא לא מכיר, הם נתנו לו בקבוק בראש ובעטו בו ואח"כ הוא לא זוכר מה קרה, ככל הנראה נדקר מבקבוק בחזה. לא יודע מי דקר אותו, חושב שגם אביו של החשוד תקף אותו ושמע מישהו בשם קובי. ציינה כי נראה סימן חתך בצד שמאל בחזה וכן סימנים בצבע אדום. הפצוע מסר שהחשוד מנקה את הבניין שלהם והיה ביניהם וויכוח כי החשוד דיבר אליו לא יפה. רס"ר שבתאי הוסיפה שלאחר מכן הלכה לבית החשוד, שם שהו הוריו ואחותו. אביו של החשוד מסר שלא היו אנשים נוספים במקום, כי החשוד ישב איתו בסלון כאשר הפצוע נתן מכה חזקה לדלת ואגרוף בפני
ו של החשוד ואז הם התחילו להתקוטט והוא ניסה להפריד. ציינה כי על רצפת המרפסת נראו מספר שברי זכוכיות אך לא נמצאו דברים נוספים כמו דם או בקבוק שבור. הקפוצ'ון שלבש הפצוע הועבר לבדיקה.

רס"ר שבתאי העידה בבית המשפט כי בהתחלה הייתה עם המתלונן, וכאשר הם חיכו לפרמדיקים המתלונן מלמל כמה דברים: אמר שלא יודע מי דקר אותו וחושב שגם אביו של הנאשם תקף אותו. אביו של המתלונן הביא לה את הקפוצ'ון שלבש המתלונן, והיא ראתה את החתכים. אחר כך נסעה לביתו של הנאשם וראתה שם במרפסת כלוב ציפורים. חושבת שהיה שם שולחן ומתחתיו כמה שברי זכוכיות. מלבד זאת לא ראתה דבר. ככל הזכור לה בכניסה לבית יש מדרגה או מדרגות, לא זוכרת אם יש ידית בדלת. אחרי הדלת החיצונית יש סוג של חצר ושם יש שובך יונים, זוכרת שהיו דברים על הרצפה אבל לא זכורים לה רשתות וברזלים.

10.
סמ"ר אבנר קלרמן -
הוגשו מספר מזכרים שערך העד:
במזכר שערך ביום 7.12.11 (ת/11) ציין סמ"ר קלרמן כי שוחח בטלפון עם פרידה שאמרה שהיא אינה יכולה להגיע לתחנת המשטרה. פרידה מסרה שהיא שכנה של ההורים ושמעה צעקות הצילו ושהולכים מכות בבית ההורים. הזמינה משטרה על אף שלא ראתה את המכות עצמן. ראתה במקום את אביה ואחיה – הוא הנאשם, לא ראתה עוד אנשים. משיחה שערך קלרמן עם האב מסר האב שראה את בנו הולך מכות עם בחור אך לא ראה מי התחיל.
במזכר מיום 8.12.11 (ת/7) ציין סמ"ר קלרמן שיום קודם לכן ביקר, יחד עם חוקר נוסף, בביתו של הנאשם ופגש את אביו. האב הראה לו היכן הייתה הקטטה, מדובר בצידה הימני של חצר פנימית. ראה זכוכיות על הרצפה ובאישור האב לקח אותן. כן מסר לו האב פלאפון וזוג מפתחות שנמצאו בגינה ולא ידוע למי הם שייכים. ערך בתוך הבית בדיקה של פח הזבל אך לא מצא בו בקבוק שבור. גבה עדות מאימו של הנאשם, מדובר באישה דוברת פרסית ועל כן העדות הייתה קצרה ובסיסית. ראה את האחות גלית הסובלת מתסמונת דאון.
במזכר נוסף מאותו יום (ת/8) ציין סמ"ר קלרמן שבעת הביקור ניסה לדבר עם האחות גלית אך התרשם שבשל מוגבלותה היא אינה יכולה למסור עדות. כן התרשם שלא ניתן לערוך חיפוש בביתו של הנאשם שכן הבית מלא חפצים וזבל, עמוס בבגדים וניירות, "למצוא משהו מסוים זה כמו לחפש מחט בערימת שחת". כן ניסה לאתר את האח קובי אך האב לא יודע היכן הוא ולא חושב שיש לו טלפון. ניסה לאתר את האח בבית אחותו ביישוב אדם אך בבית האחות לא הייתה תשובה.
במזכר מיום 5.1.12 (ת/10) מסר כי התבקש לבדוק סימני דם בבית הנאשם וזאת לאחר שביום 28.12.11 שוחח עם איציק, אחיו של הנאשם, שאמר שצילם במבואה לבית כתמי דם. מבדיקה שערך התברר שהכתמים אינם עוד לאחר שירד גשם.
כן נמסר "טופס לוואי למוצגים" שמילא סמ"ר קלרמן ביום 14.12.11, אשר צורף לחולצתו של המתלונן שנשלחה לבדיקה. בטופס התבקשה המעבדה לבצע השוואה בין חומר החשוד כדם הנמצא על הבגד, לבין מעטפת
dna
שצורפה; בדיקה האם ישנן שאריות זכוכית על הבגד; ובדיקה האם ניתן לייחס וודאות לגבי כלי הדקירה.

בעדותו בבית המשפט מסר סמ"ר קלרמן כי ביצע את רוב פעולות החקירה בתיק. ביחס לסימני הדם בבית הנאשם מסר שסמוך לאירוע היה במקום חוקר מז"פ וצילם. גם הוא אישית ביקר שם ושוחח עם ההורים והאחות גלית, אך לא ראה סימני דם. אישר שלא בדק האם ישנם סימני דם על המפתחות לפני שהם הושבו למתלונן. לא זוכר אם בדקו האם המתלונן היה תחת השפעת אלכוהול בעת האירוע. לא בדק את הרקע הנפשי של המתלונן.
מסר שלא ניתן היה לגבות עדות מחלק ממשפחתו של הנאשם שכן האחות פרידה לא הסכימה למסור עדות והוא לא יכול לחייב אותה למסור עדות גם אם היה מגיע לביתה. האחות גלית לא מסוגלת למסור עדות בשל מצבה, והאם דוברת פרסית ואמרה שלא ראתה כלום. לא הרגיש צורך לחקור את החבר יהודה שלא נכח באירוע.

11.
רפ"ק צדוק צח - עובד מעבדת סימנים וחומרים במז"פ.
ערך את חוות הדעת המתייחסת לחולצתו של המתלונן (ת/20) ממנה עולה כי בחולצה נמצאו חתכים ובסמוך להם כתמי חומר הנראה כדם. התבקש לבדוק האם קיימים שברי זכוכית על החולצה, בעיקר באזור החתכים. באחד החתכים מצא שבר חומר שקוף, וכך גם בנעורת החולצה: "מאפייני השברים השקופים האלה מתאימים למאפייניהם של שברי זכוכית".
בעדותו בבית המשפט מסר כי אינו זוכר איפה היו החתכים. זוכר שבאחד החתכים מצא שני שברים שקופים, לא הצליח ללקט אותם בעזרת פינצטה ולכן ניער את החולצה. לכן לא יודע האם השברים שבדק הם באמת אותם שברים שהיו בחתך. הסביר על צורת הבדיקה שבסיומה קבע שזכוכית היא ברירת המחדל. לדבריו מאפייני החומר שיצא תואמים רק זכוכית. לא יודע מה הוא מקור הזכוכית אך ציין שנדיר מאד שימצאו על אדם שברי זכוכית אם לא נשברה עליו זכוכית קודם לכן.
ביחס לכתמים, העיד כי לא בדק האם מדובר בדם, לא התבקש לבדוק. כן לא התבקש לבדוק האם החתך בחולצה נגרם ממכשיר קהה.
הוגשו תעודות עובד ציבור המתייחסות להעברת החולצה לבדיקה (ת/21-ת/23).

12.
הוגש זכ"ד של ויטלי אטין מיום 7.12.11 (ת/18), ממנו עולה כי אטין פנה לטר"ם ופגש את הנאשם שהיה שם עם שני חברים. הנאשם התלונן על כאבים ביד, בכתף וברגל והופנה למיון בשל חשד לשבר ביד שמאל. באותה יד היה לו חתך קטן. התלווה אל הנאשם למיון ולאחר מכן לקח אותו לחקירה. הבחין בסימני דם על הג'ינס של הנאשם, הנאשם מסר כי החליף חולצה לפני שהלך לטר"ם. הנאשם מסר שבחור ממוצא רוסי הגיע לביתו, תקף אותו ואת אביו ודקר אותו ביד עם חפץ חד. כדי שהבחור ישחרר את אביו הוא נתן לו מכה עם בקבוק.

13.
הוגש מזכר של רס"מ גיא מוצן מיום 7.12.11 (ת/19) בו מסר מוצן כי היום בשעה 04:40, בסיום חקירתו של הנאשם, ביקש ממנו הנאשם שיראה לו שוב את הג'קט. הבגד הוצג לו והנאשם אמר כי הוא מצטער אך הג'קט לא שלו, כי שלו היה אפור עם ריצ'רץ. שאל את הנאשם האם הדם על הג'קט שלו, והנאשם ענה שאינו יודע. על הג'קט הייתה כמות גדולה של דם.

14.
הוגשו תמונות ולוח צילומים: ת/14-ת/15, וכן דיסק המתעד את שניהם: ת/16.

ראיות ההגנה

15.
הנאשם העיד בבית המשפט וכן הוגשו ההודעות שמסר במשטרה. בנוסף העידו מספר עדי הגנה.

16.
גירסאות הנאשם -

(א) בהודעה שמסר ביום האירוע (ת/2) העיד הנאשם כי הוא עובד בבניין של המתלונן, בשטיפת חדר המדרגות, מזה 12 שנה. אביו של המתלונן הוא וועד הבית. באותו יום הלך להביא שיק מוועד הבית ואמר למתלונן "שלום מותק". המתלונן שאל אותו למה הוא קורא לו מותק, והוא אמר לו "סליחה אני מותק" ו"לילה טוב". כשאמר למתלונן "מותק" זה לא היה בזלזול. המתלונן היה אז שיכור והסריח מוודקה או משהו כזה.
לאחר כ-20 דקות ישב בבית עם הוריו ואחותו גלית. לא יודע איפה קובי היה, לא ראה אותו באותו יום. הלך להכין לעצמו כוס תה כאשר המתלונן הגיע אליו הביתה עם דוקרן או מכשיר קהה. לא יודע למה המתלונן בא, הוא לא הזמין אותו. המתלונן אמר לו שיבוא רגע החוצה, משך אותו בחולצה לגינה, ואז המתלונן דחף את יד שמאל לכיס וחתך אותו ביד. הנאשם הציג לחוקר סימן באגודלו. המתלונן החזיק מכשיר חד, ראה ידית עגולה בצבע חום, זה היה חד כמו מספריים והמתלונן הכה אותו עם זה. הוא ניסה לברוח לתוך הבית כך שדפק על הדלת ואף ניסה להתקשר למשטרה בפלאפון אך המתלונן תפס לו את הפלאפון וזרק לתוך הגינה. החולצה הלבנה שלו נקרעה. אבא שלו פתח את הדלת והוא נכנס והמתלונן אחריו. אבא שלו ניסה להחזיק את המתלונן אך המתלונן הכניס לו אגרופים לראש. "תפסתי בקבוק ונתתי לו בראש". לא יודע איזה בקבוק זה היה, בקבוק ריק שהיה מונח בכניסה לבית על השולחן. חושב שאביו ראה זאת. הבקבוק נפל לו מהיד ונשבר. אך המתלונן לא הפסיק והמשיך להכות אותו ותוך כדי כך גם דחף את אביו. באותו זמן אחותו פרידה צרחה מלמעלה ודיברה עם המשטרה. גם המתלונן נפל על הרצפה וגם הוא. לאחר מספר דקות המתלונן קם והלך. המתלונן נראה שתוי. כל הסיפור היה מהיר. הוא היה מבוהל מאד. לא שמע שאבא שלו הציע למתלונן תה.
הוא עצמו יצא מהבית ברגל כי רצה לנהוג לטר"ם, אבל כשראה שהוא לא מסוגל לנהוג הלך לחבר שלו בשם יהודה לוי שהסיע אותו לטר"ם. בדרך ניסה להתקשר למשטרה בערך 3 פעמים אבל לא ענו לו. לא זוכר בדיוק מה היה בטר"ם. לא משתמש בסמים או באלכוהול, לא מטופל נפשית.
הוא לא מסוכסך עם המתלונן. לפני 7 חודשים המתלונן עבד אצלו בעבודות צבע, הם לא רבו ולא חייבים כסף האחד לשני. לא יודע מה הייתה הבעיה של המתלונן.
לא יודע מאיפה למתלונן יש דקירות בבטן, הוא לא דקר אותו ולא אביו, "יש מצב שהוא דקר את עצמו כי כנראה לי שהוא חולה נפש". ניסה לברוח ממנו, פחד ורעד וראה את המוות מול העיניים אבל בטוח שלא דקר אותו. לידם היה שובך עם ברזלים ועצים. קשה לו להאמין שנתן למתלונן מכות. "יש מצב שהתעלפתי".

החוקר מציין כי במהלך החקירה הנאשם צעק, אמר לו שלא יצעק וכי המתלונן בבית החולים, והנאשם אמר לו: "הלוואי שימות ותרשום גם את זה". בהמשך אמר לו הנאשם שאינו רוצה שהמתלונן ימות אלא שהוא רוצה שיפסיק לפגוע בו.
הנאשם זיהה את הקפוצ'ון שלו שהיה תלוי תמיד בכניסה ליד הדלת, לא לבש אותו כשהמתלונן הגיע אבל אולי הדם הגיע לשם.
בסיום ההודעה נכתב כי הנאשם מסר ש: "החוקר מתנהג לדברי בזלזול. הוא מעביר גיחוך על מה שאני אומר ואחרי שראה את החתך שיש לי ביד אמר שזה לא חתך...".

(ב) בהודעה מיום 8.12.11 (ת/3) הוסיף הנאשם שכאשר הלך לבניין בו גרים הוריו של המתלונן, כדי להביא את השיק מוועד הבית, היה עם אחיו איציק. הם עלו במדרגות והמתלונן ירד. התנהלה ביניהם שיחה הקצרה בה אמר למתלונן "מותק", לאחר מכן לקח את השיק והלך הביתה כאשר איציק הלך לבית שלו. חזר על כך שישב בבית עם הוריו וגלית, הלך להכין תה ושמע דפיקות בדלת. כשפתח ראה את המתלונן שאמר לו "בוא תרד רגע". התנהל ביניהם וויכוח כי הוא לא רצה לצאת, ובסוף המתלונן תפס לו בחולצה והכניס את היד השנייה לכיס. היה למתלונן מכשיר שהוא הוציא מכיס, עם ידית חומה, והוא פצע אותו ביד שמאל. ניסה לברוח, דפק על הדלת עם המתלה כי אין להם פעמון שם, וצעק לאבא שלו. המתלונן היה אחריו והתחיל להכות אותו בראש, גם הרגיש זרם ביד. אבא פתח את הדלת והוא ברח פנימה והמתלונן אחריו תוך שהוא מכה אותו באגרופים בראש. אבא חצץ ביניהם וניסה לסגור את הדלת אבל המתלונן נכנס. על השולחן היה בקבוק שקוף, דומה לבקבוק ערק, והוא נתן לו אותו בראש, לא זוכר אם הבקבוק נשאר ביד שלו. בתגובה המתלונן הגביר את המכות שלו ודחף אותו עד לשובך. היה בטוח שהמתלונן הולך להרוג אותו. אחותו פרידה הייתה למעלה והזעיקה משטרה. לאחר כמה שניות, אולי דקה, כאשר הגיעו סמוך לשובך, המתלונן נפל קדימה, עליו ועל הרצפה. אבא שלו היה ליד אבל לא זוכר מה אבא עשה כי היה בפחד. חושב שהוא עצמו איבד את ההכרה כי פתאום פקח את העיניים והמתלונן כבר לא היה שם. חושב שהצעקות של פרידה הבריחו בסוף את המתלונן. לא זוכר שצעק לקובי, לא נראה לו. לא זוכר שהוא או אבא בעטו במתלונן כאשר זה שכב על הרצפה, המתלונן הוא זה שתקף אותם. יכול להיות שנתן למתלונן אגרופים תוך כדי בריחה אבל לא הרביץ לו אחרי שנפל. לא זוכר מה עשה עם הבקבוק אחרי ששבר אותו למתלונן על הראש, לא זוכר אם דקר את המתלונן עם הבקבוק אבל לא נראה לו. לא יודע מי דקר את המתלונן. כשהמתלונן עזב הבקבוק כבר לא היה ביד שלו. לא יודע מי בעט במתלונן אבל לא מאמין שזה אבא שלו.
נכנס לבית, החליף חולצה כי היא נקרעה, יצא לרכב וכשראה שהוא לא מסוגל לנהוג הלך לחבר שלקח אותו לטר"ם. הזיכרון שלו מאד מעורפל ממה שקרה שם. זוכר שבדרך ניסה להתקשר למשטרה והם לא ענו, בדרך הקיא פעם אחת. היה מפוחד מאד והוא לא אדם שמפחד מהר. כשיצא מהבית הרים את הפלאפון שהמתלונן זרק לגינה.
לא יכול להיות שהוא נחתך ביד מהבקבוק כי הרגיש את הזרם ביד עוד כשהיו מחוץ לבית.
הנאשם שרטט את מפת המקום וסימן את מיקום הקטטה - ת/4. כן הוגש דיסק המתייחס להודעה זו - ת/5.
הוגשו תמונות של הנאשם לאחר האירוע - נ/3, וכן דיסק ובו התמונות - נ/4.

(ג) בעדותו בבית המשפט חזר הנאשם על עיקרי הדברים. ציין כי מכיר את המתלונן טוב, מידי פעם ישבו ודיברו, ומכיר גם את כל המשפחה שלו. אבא של המתלונן קבלן בניין ובעבר ביצע עבורו כמה עבודות. בעבר אביו של המתלונן סידר לו עבודה בצבע וביקש ממנו שיעסיק את המתלונן, אבל ביום הראשון המתלונן לא התעורר, ביום השני הגיע באיחור ואז ניגש לאביו של המתלונן ואמר לו שזה לא הולך וכך הסתיימה העבודה המשותפת שלו ושל המתלונן. שבועיים לפני האירוע נשוא כתב האישום לקח את המתלונן טרמפ והם שוחחו כל הדרך, כך שבהחלט היה ביניהם סוג של קשר עוד לפני המקרה.
ביום האירוע הלך עם אחיו לקחת שיק שמגיע לו מוועד הבית, במדרגות ראה את המתלונן שבדיוק ירד ואמר לו "שלום מותק"
או "מה שלומך מותק". זו צורת הדיבור שלו, כך מדבר גם לחברים שלו, והמתלונן יודע זאת, "זה לא משהו חד פעמי שפתאום הפתיע אותו או שהיה בהלם" (עמ' 66). המתלונן המשיך לרדת למטה והם עלו למעלה, וכשהמתלונן הגיע למטה הוא צעק לו ושאל למה הוא מדבר אליו כך. ענה לו שהוא מותק וסליחה, וזהו. לאחר כמה דקות הלך הביתה ואחיו הלך לבית שלו.
תיאר את בית המשפחה בו התרחש האירוע: ישנו קיר חיצוני הסובב את הבית ו-3 מדרגות לכניסה. כשפותחים את הדלת יש חצר ואז כניסה לבית. מהקיר החיצוני לכניסה לבית יש כ-15 צעדים. למעלה גרה אחותו פרידה עם בעלה ו-12 ילדיה. בחצר יש הרבה גרוטאות וזבל וגם כלובי ציפורים כי המשפחה שלו מגדלת ציפורים. צורפו תמונות של הבית והחצר, של כלובי היונים ושל קרמיקה שנמצאת סמוך לכלובים - נ/8 -15.
כשהגיע לבית ההורים הוריד את הז'קט שלו, ישב כמה דקות עם ההורים וקם להכין כוס תה. שמע דפיקות חזקות בדלת (שמחוץ לחצר). זו דלת שהוא בנה, היא חד צדדית ולא ניתן לפתוח אותה מבחוץ. בחוץ בכלל אין ידית והדלת תמיד נסגרת. בנה כך את הדלת כי לאחיו יש יונים והם מפחדים שייכנסו כלבים, כך שאם לא מחזיקים את הדלת בצורה מאסיבית, היא נסגרת מיד. ניגש לפתוח את הדלת ותוך כדי כך קיבל שיחה לפלאפון מאדם בשם משה. ענה לשיחה תוך כדי שהוא פותח את הדלת. המתלונן עמד בחוץ על המדרגה הראשונה מתוך שלוש ואמר לו שיצא החוצה תוך שהוא עולה מדרגה. אמר למתלונן שייתן לו לסיים את השיחה והמתלונן התעצבן. היו ביניהם חילופי מילים ואז המתלונן תפס אותו בחולצה עם יד ימין, ואת היד השנייה הכניס לכיס, הוציא משם משהו והוא פתאום הרגיש זרם ביד שמאל. הרגיש שנחתך. המתלונן גם העיף לו את הפלאפון מהיד והוא עף לאזור הגינה. הדף את המתלונן אבל זה המשיך להחזיק לו בחולצה.
מעדותו של הנאשם עולה כי בשלב זה הדלת נסגרה. כדי להכנס דפק על הדלת וצעק "אבא אבא". לאחר כמה שניות אביו פתח קצת את הדלת. היה מפוחד והוא לא אדם שנבהל מהר, המתלונן התנהג בצורה מפחידה, לא שפויה. נכנס בפינה של הדלת והמתלונן אחריו, חושב שהמתלונן עדיין החזיק לו בחולצה, וזוכר שראה את אביו על הרצפה בערך חצי מטר אחרי הדלת, חושב שאביו ראה את כל העימות. כשהסתובב לכיוון המתלונן, המתלונן נתן לו אגרופים בראש. אימו צרחה. על השולחן או בגינה, לא זוכר בדיוק, היה מונח בקבוק ערק והוא החליט לתת למתלונן את הבקבוק בראש וכך לזרוק אותו החוצה, אחז בגוף של הבקבוק ונתן למתלונן מכה בראש אבל זה גרם בדיוק להיפך - הבקבוק בראש חיזק את המתלונן שנתן לו אגרופים וגם הכניס לו את הראש בבטן והעיף אותו עד השובך. שניהם נפלו והמתלונן המשיך להכות אותו תוך שהוא מקלל ברוסית, זוכר שגם הוא החזיר לו מכות. המתלונן לא איבד את ההכרה. בשלב מסוים המתלונן הפסיק והוא עצמו איבד קצת את ההכרה ובזמן הזה המתלונן יצא מהבית. אחרי כמה שניות גם הוא קם. כל הסיפור כולו ארך כמה שניות.
הוא נכנס הביתה, החליף חולצה, לקח את הפלאפון שלו והחליט לנסוע לטר"ם אבל כשהבין שלא יוכל לנהוג, הלך לחבר שלקח אותו. אך הדרך לטר"ם ואת מה שהיה שם הוא זוכר במעורפל.
הוגשו מסמכים מטר"ם ומחדר המיון בשערי צדק- נ/7.
נשברה לו השן, קיבל הרבה מכות בראש, היו לו כאבים בכתף ברגל ובראש, וכן חתך ביד.
הגיעו שוטרים לטר"ם ולקחו אותו למיון ואח"כ לתחנת המשטרה. השוטרים התנהגו אליו מאד יפה חוץ מהשוטר מוצן שזלזל בו ואמר לו להפסיק להמציא סיפורים.

17.
הוגש חלק מדו"ח הפעולה של העד יוסף הדס, שלא העיד בבית המשפט, ממנו עולה כי המודיע, אבי לב טוב שמספר הטלפון שלו הוא: 050/2121223, מסר שאדם תקף אותו בתוך ביתו ודקר אותו וכי הוא נמצא בטיפול טר"ם.

18.
פרידה ברוכין, אחותו של הנאשם -
מתגוררת ממש מעל ההורים: מהדלת החיצונית נכנסים לפאטיו ממנו יש דלת כניסה לבית ההורים. הכניסה לבית שלה היא מסביב. מחלון הבית שלה ניתן לראות את הכניסה לבית ואת הפאטיו כולל הציפורים והיונים. צורפה תמונה של חלון דירתה - נ/8.
בערב האירוע שמעה צעקות הצילו, צעקות מוזרות. יש לה בבית 11 ילדים ויש לה רעש בבית, אבל עדיין זה נשמע מוזר. הלכה מהר לחלון וראתה אדם ענק, גבוה וקירח, תופס את הצווארון של הנאשם ודוחף אותו לבית. לא הבינה מה קורה. ראתה שאבא שלה עמד ליד הדלת ואמר "בוא נדבר, מה קרה בבקשה" אבל הבחור לא התייחס והיה שקוע בנאשם. פחדה כי אביה חולה לב, וראתה שאביה התעלף ונפל, וגם שהבחור נכנס עם הראש וכל הגוף שלו בבטן של הנאשם ודחף אותו לאזור הציפורים שיש שם הרבה דברים כולל כלובים מברזל. משלב זה לא ראתה. פחדה וגם אמא שלה ואחותה צעקו. התקשרה למשטרה ואמרה להם שיבואו מהר כי אנשים רבים, השוטרים שאלו אותה שאלות ומרוב לחץ היא ניתקה. גם מרוב שהייתה בלחץ כל הילדים שלה התאספו לחלון והיא לא רצתה שהילדים יראו את המכות ולכן נכנסה איתם לבית. לא ראתה את המכות ממש כי רובן כנראה היה מאחורה כי מרוב פחד נכנס לבית עם הילדים וסגרה את החלון.
העדה ציירה את מקום האירוע- נ/16.
אחרי האירוע ומרוב לחץ עברה הפלה, לכן כשהתקשר השוטר לזמן אותה לחקירה אמרה לו שהיא לא מרגישה טוב ולא יכולה לבוא למשטרה. אם השוטר היה מציע לה לבוא אליה הביתה, היא הייתה מסכימה.

19.
שושנה לב טוב, אימו של הנאשם -
הוגשה ההודעה שמסרה במשטרה ביום האירוע (ת/24): מסרה כי הייתה בבית עם בעלה, הנאשם וגלית. שמעו צלצול בדלת, הנאשם הלך לפתוח והיא ראתה שמרביצים האחד לשני. צעקה לפרידה לצלצל למשטרה והוא הלך הבית ויהודה לקח את הנאשם לבית החולים. קובי לא היה אתמול בבית. לא ראתה בקבוק.
בעדותה בבית המשפט מסרה שביום האירוע הייתה בבית עם בעלה, עם הנאשם ועם גלית. היו בסלון כשצלצלו בדלת והנאשם הלך לפתוח והדלת נסגרה. אחרי דקה צלצלו שוב חזק חזק, בעלה הלך לפתוח ו-"ראיתי זה חבר שלו, דוחף אותו, לבעלי אחרי ניתוח זרק אותו, בשמה בדלת ונכנס הבית ולקח את אבי דחף את אבי והלך בבית" (עמ' 92), ראתה אותם מרביצים האחד לשני וראתה שהבחור לקח את הנאשם קרוב ליונים ומפיל את בעלה. שאלה את בעלה מה קרה וגם צעקה לפרידה ואמרה לה לצלצל מהר למשטרה. הבחור היה נראה כמו מלאך המוות, גבוה וחזק יותר מהנאשם. לא ראתה זכוכיות.

20.
איציק לב טוב, אחיו של הנאשם -
בערב האירוע הנאשם ביקש ממנו שיבוא איתו לוועד הבית להביא שיק. הלכו יחד וכשעלו במדרגות המתלונן ירד למטה והיה "בעננים כזה מסטול כזה" (עמ' 100). הנאשם אמר לו "שלום מותק מה נשמע" (שם), המתלונן הסתכל על הנאשם ואמר לו: "עוד פעם אתה תקרא לי מותק זה לא טוב" (שם), והנאשם אמר לו סליחה. המתלונן המשיך לרדת ואמר: "יום אחד עם הפה שלך יעשו לך ככה ככה את הצורה, כל מיני, לזיין לך את הצורה" (שם). הם המשיכו לעלות במדרגות, לקחו את השיק והלכו. הנאשם הלך לבית ההורים והוא חזר לבית שלו כי היה לו כאב ראש. לאחר כחצי שעה הנאשם התקשר אליו ואמר לו שהמתלונן בא אליהם לבית, שהוא בדרך למיון כי נחתכה לו היד וכואב לו הראש כי קיבל בוקסים, וכי אבא נפל על הרצפה, וביקש שיבוא לראות מה איתו. מאד כאב לו הראש לכן לא הלך ישר לבית ההורים אלא התקשר, אמא שלו ענתה ואמרה שלא ידאג, הם קצת רבו ואבא קצת לא מרגיש טוב אבל זה בסדר.הרק למחרת הלך לבית ההורים.
כשבוע לאחר מכן, לאחר שהתקיים דיון בבית המשפט והתברר להם שהמתלונן נחתך ולא יודעים ממה, הוא הלך לבית ההורים לבדוק את המקום בו התקיים האירוע. ההורים הסבירו לו איפה זה היה, והצביעו לו על החצר שבכניסה אליה יש מדרגה, ובתוכה יש מלא כלובים וגם רשתות מהם עושים כלובים, וגם קנטים של קרמיקה שיש להם שפיצים חדים, "אפילו אם תשימי עליהם אצבע, יהיה לך חתך על היד פה" (עמ' 106). הסתכל וראה שבר של קרמיקה ובו שני כתמים שחורים, גירד את זה קצת וראה שזה דם, כנראה המתלונן נתקל בזה כשנפל. לא ראה דם על הרצפה אלא רק על השבר. לא חיפש שברי זכוכיות אלא כתמי דם. צילם זאת עם הפלאפון שלו ושלח לעורך הדין. לבקשת עורך דינו צילם גם את הכניסה לבית, את בית האחות, את השער ועוד תמונות. התמונות צורפו - נ/17-נ/19.
לאחר כשבוע וחצי התקשר אליו שוטר, חושב ששמו אבנר, ואמר שהם רוצים לבוא לבדוק את כתם הדם. ענה לו שעברו ימים של גשם ולא חושב שנשאר משהו. אם השוטר היה מגיע ביום בו צילם הוא היה רואה את הדם.

דיון ומסקנות

21.
משמיעת העדויות והראיות ניתן לקבוע עובדות שאינן שנויות במחלוקת:
מוסכם כי הנאשם והמתלונן נפגשו בחדר המדרגות של בית אביו של המתלונן, הנאשם הקדים שלום למתלונן וכינה אותו "מותק";
מוסכם כי בהמשך לאותו אירוע ולכינוי המתלונן "מותק", לאחר זמן קצר הגיע המתלונן לביתו של הנאשם כדי למחות ולהעיר לו על כך שקרא לו "מותק";
המפגש בין השניים היה מחוץ לביתו של הנאשם. לאחר מכן נכנסו השניים לחצר הבית ושם התנהלה ביניהם קטטה, בה החליפו הצדדים מהלומות;
מוסכם כי בשלב כלשהו חבט הנאשם בראשו של המתלונן באמצעות בקבוק זכוכית אשר נשבר על ראשו של המתלונן;
מוסכם כי בסיומה של הקטטה הגיעו השניים לקבלת טיפול רפואי: למתלונן נגרמו שני חתכים מדממים בבית החזה השמאלי, הוא נותח ואושפז למשך מספר ימים; לנאשם נמצא חתך ביד.

22. כל אחד משני המעורבים, הנאשם והמתלונן, טוען כי האחר תקף אותו באלימות ובעוצמה רבה יותר.
המתלונן טוען כי הותקף על ידי הנאשם, אביו ואדם נוסף, מיד עם כניסתו לבית.
לעומתו טוען הנאשם כי לאחר שהמתלונן הגיע לביתו ושניהם היו מחוץ לבית, הדלת נסגרה, ולאחר שאביו פתח לו את הדלת, הוא נכנס מהר פנימה אך המתלונן נדחף אחריו כשהוא אוחז בחולצתו ומכה אותו באגרופים. הוא ניסה להתגונן, וכדי להרחיק את המתלונן ממנו היכה על ראשו בבקבוק שמצא במקום. לדבריו, לאחר מכן המשיך המתלונן להכותו בעוצמה.

הוריו של הנאשם, שהיו עדי הראיה, העידו על האווירה שהייתה במקום בעת האירוע:
אביו של הנאשם העיד שמיד לאחר שהנאשם פתח את הדלת למתלונן -
"אותו דקה בוקס"
(ת/1). הנאשם דפק הרבה על הדלת וצלצל, ושמע אותו אומר:
"אבא תפתח, תפתח, יש לו סכין"
(עמ' 37). פתח את הדלת והנאשם נכנס והמתלונן בעקבותיו כשהוא מחזיק את חולצתו של הנאשם, ומיד המתלונן דחף אותו על הדלת והוא נפל. ראה אותם מכים האחד את השני אך לא ראה בקבוק.
אימו של הנאשם העידה שנשמעו דפיקות בדלת, המתלונן הלך לפתוח והדלת נסגרה מאחוריו. לאחר כמה דקות
"ראיתי עוד פעם מצלצלים חזק חזק"
(עמ' 96), בעלה פתח את הדלת ואז
"ראיתי זה חבר שלו, דוחף אותו, לבעלי אחרי ניתוח זרק אותו, בשמה בדלת ונכנס הבית ולקח את אבי דחף את אבי והלך בבית"
(עמ' 92).
דברים דומים מסרה גם האחות פרידה, אשר לדבריה שמעה צעקות וכשהסתכלה מהחלון ראתה אדם ענק, גבוה וקירח, תופס את הצווארון של הנאשם ודוחף אותו לבית ואת אבא שלה עומד ליד הדלת ואז נופל (עמ' 79).

23. בסיכומו של דבר אני מעדיפה את גירסתו של המתלונן לעניין זה.

אין מחלוקת על כך שהמתלונן לא ראה בעין יפה את צורת הדיבור בה פנה אליו הנאשם, וכדבריו, המילה "מותק" העליבה והרגיזה אותו כי מדובר במילה מקניטה "שכולם יודעים מה מסתתר מאחורי זה... אני חושב שמסתתר עלבון קטן" (עמ' 13). הוא פנה לנאשם, עוד בחדר המדרגות, ואמר לו שלא יקרא לו כך והנאשם, לדבריו, צחק לו בפני
ם (עמ' 15). מיד לאחר מכן הנאשם ואחיו עלו למעלה והוא ירד למטה לעשן סיגריה, וכשסיים החליט לשוחח עם הנאשם ולהבהיר לו שהוא לא צריך לדבר אליו בצורה כזו: "פשוט באתי להגיד לו שאין בינינו יחסים כמו שהוא חושב... רציתי להעמיד את הדברים ורציתי להגיד לו שהקשר פורמאלי, הוא לא צריך להתייחס אליי כמו חבר או קרוב משפחה, ולא להגיד לי דברים מעבר לתקשורת פורמאלית" (עמ' 15), הוא חיפש את הנאשם מחוץ לבניין ומשלא מצא אותו עלה לבית הוריו, ולאחר מספר דקות החליט ללכת לביתו של הנאשם כדי להבהיר לו את הדברים.

נראה כי המתלונן, אשר נפגע וכעס מהמילה "מותק" שאמר לו הנאשם, החליט להוכיח את הנאשם וללמד אותו איך עליו לפנות אליו. המתלונן ניסה בעדותו לשוות למעשיו אווירה רגועה, לפיה הוא רק רצה לומר לנאשם שיפנה אליו בצורה מנומסת, אך ממעשיו של המתלונן ניתן ללמוד שלא כך הם פני הדברים: המתלונן לא הסתפק בדברים שאמר לנאשם עוד בחדר המדרגות, אלא החליט לחפש אותו, ומשלא מצא אותו מחוץ לבניין החליט לגשת לביתו. אין ספק שהמתלונן יכול היה, לו רצה בכך, להשיג את מספר הטלפון של הנאשם כדי לשוחח איתו, אך המתלונן החליט לפנות ישר לביתו של הנאשם, ויש בכך כדי להעיד על כוונותיו. המתלונן הגיע לבית הנאשם, דפק בדלת, ומשפתח לו המתלונן כשהוא משוחח בטלפון הנייד, המתלונן הזיז לו את הטלפון כי לדבריו "זה לא במקום".
בהמשך התנהלה בין הצדדים קטטה שבמהלכה נכנס המתלונן בכוח לביתו של הנאשם.
אני מקבלת את גרסתו של הנאשם
לפיה המתלונן לא הוזמן להיכנס לביתו אלא נכנס לשם בכוח תוך שהוא הודף את אביו של הנאשם שעמד בפתח.
עצם ההליכה לבית הנאשם ועצם הכניסה לתוככי ביתו של הנאשם, מעידה על כוונתו השלילית של המתלונן.

יצויין כי אמנם לגירסת המתלונן גם אביו של הנאשם השתתף בתקיפה, אך בעדותו בבית המשפט העיד כי בדרכו החוצה הציע לו אביו של הנאשם לשתות כוס תה, מה שתומך בגירסת האב לפיה לא היה מעורב בקטטה, וזו התרחשה בין המתלונן לנאשם.

אני מקבלת גם את גירסתו של הנאשם לעניין פחדו מפני המתלונן, אשר הביא אותו בסופו של דבר לשבור בקבוק על ראשו של המתלונן.
הוריו של הנאשם ואחותו העידו על צעקות ודפיקות חזקות בדלת, והנאשם העיד על הפחד שחש. לכן, משראה הנאשם את אביו נופל על הרצפה, מששמע את אימו ואחותו צורחות ומשחש בסכנה, ניתן להבין כי נטילת הבקבוק ושבירתו על ראשו של המתלונן, נעשתה לצורך הגנה עצמית.
ויודגש כי הנאשם לא התכוון להתעמת עם המתלונן. אין לנו עניין באדם שהחליט להתעמת עם אחר ולצורך כך יצא מהבית כשהוא נוטל עימו חפץ באמצעותו ניתן לפגוע. להיפך, המתלונן הוא זה שנכנס לתוך ביתו של הנאשם והתעמת עימו שם, ושבירת הבקבוק נעשתה במטרה להדוף את המתלונן מהבית.
זאת ועוד, בסופו של יום גם הנאשם הגיע לחדר המיון כשהוא חבול ומדמם (ראה ת/18, נ/7, נ/4), מפציעות שנגרמו לו בתוככי ביתו, על ידי המתלונן שהגיע אל הבית במטרה לפגוע.

24.
לאור מעשיו של המתלונן וחששו של הנאשם מפניו, כאשר האירועים מתרחשים בתוך ביתו של הנאשם, לשם הגיע המתלונן כדי להתעמת איתו, ניתן לקבוע כי עומדות להגנתו של הנאשם הגנה עצמית, לפי סעיף 34י לחוק העונשין תשל"ז-1977 והגנה על בית מגורים לפי סעיף 34י1 לחוק העונשין.
מדובר במעשים שנעשו על ידי הנאשם כדי להגן על עצמו ובני הבית מפניו של המתלונן. המתלונן היכה את הנאשם ולנאשם לא היה לאן להימלט מפניו, שכן האירוע התרחש בחצר ביתו. המעשה של שבירת הבקבוק, נעשה כדי להדוף תקיפה שנשקפה ממנה סכנה לפגיעה בגופו של הנאשם. זאת ועוד, הנאשם ניסה להדוף את המתלונן אשר התפרץ לביתו.
בהתחשב בכך שהדבר נעשה לאחר שהמתלונן זרק את הטלפון הסלולארי של הנאשם, תפס בחולצתו ונדחף לתוך ביתו, הדף את אביו והכה את הנאשם באגרופים – לא נראה כי שבירת הבקבוק על ראשו של המתלונן היתה מעשה לא סביר בנסיבות העניין.

25. הצדדים חלוקים בשאלת פציעתו של המתלונן - מי וכיצד גרם לחתכים בחזהו.
בסיום שמיעת הראיות אין מנוס מקביעה כי אין בחומר הראיות תשובה מספקת לשאלות אלה.

א.
מדו"ח הפעולה של צח צדוק ממז"פ עולה כי על החולצה בסמוך לחתכים נמצאו שברי חומר שקוף וכי לאחר שהחולצה נוערה נבדקו השברים ונמצא כי ככל הנראה אלו שברי זכוכית. צדוק ציין כי מאחר שהחולצה נוערה, לא ברור האם שברי הזכוכית שנבדקו הם אותם שברים שנמצאו סמוך לחתכים (עמ' 62), ואף ציין כי נמצאו שברים דומים גם באזורים אחרים בחולצה שאינם סמוך לחתכים (עמ' 64). כן ציין צדוק כי נדיר ביותר למצוא על אדם שברי זכוכית אם לא נשברה עליו קודם לכן זכוכית (עמ' 63).
מאחר שהנאשם הודה כי שבר על ראשו של המתלונן בקבוק זכוכית, מטבע הדברים נמצאו שברי זכוכית על חולצתו של המתלונן. עם זאת, לא הוכח, כאמור, כי שברי הזכוכיות נמצאו דווקא בסמוך לחתכים שעל החולצה.

ב.
ד"ר פינק, אשר בדק את המתלונן בחדר המיון, ציין במסמך שהגיש לבית המשפט כי המתלונן נדקר בבית החזה השמאלי ע"י חפץ חד, ככל הנראה שבר בקבוק זכוכית (ת/13), אך בבית המשפט אישר פינק שהערכתו התבססה, בין היתר, על סמך דברים שאמר לו הרופא התורן, וכי אף שברור כי מקורם של
החתכים בחפץ חד, לא ברור האם אכן מדובר בשבר זכוכית, והוא אינו יכול לשלול אפשרות שהמתלונן נפגע מרשת ברזל או מדוקרן (עמ' 50). אמנם העד ציין כי לא סביר בעיניו שמדובר בחתכים שנגרמו במקרה, בעת נפילה (שם), אך לאור דבריו, נותרו נסיבות הפציעה עלומות.

ג.
מעדויותיהם של שוטרים שביקרו במקום לאחר האירוע, עולה כי במקום נראו זכוכיות על הרצפה (קלרמן בת/7, שבתאי בעמ' 55).
במקביל העיד איציק, אחיו של הנאשם, כי ביום 14.12.11, כשבוע לאחר האירוע ולאחר שהתברר לו שהנאשם נחתך ולא ברור ממה, הוא ערך סיור בחצר ההורים, שם התנהלה הקטטה, ומצא במקום שבר קרמיקה ועליו סימני דם. לדבריו, ככל הנראה במהלך הקטטה נפל המתלונן בחצר, המלאה ברשתות, כלובים, קרמיקות וקנטים לקרמיקות, ונחתך מהקרמיקה (עמ' 103). האח איציק גם התייחס בעדותו לתמונות שהוגשו והצביע על החצר ועל השבר, וניתן לראות את הדברים בתמונות שהוגשו.
מיד לאחר מציאת השבר מסר איציק על כך לעורך דינו של הנאשם, וזה יצר קשר מיידי עם ב"כ המאשימה והדבר נמסר למשטרה. ממזכר שערך קלרמן ביום 5.1.12 עולה כי רק במועד זה, זמן רב לאחר שהמידע הועבר למשטרה, הוא יצר קשר עם איציק במטרה לבוא לבדוק את כתמי הדם בחצר, אך איציק מסר לו שירדו גשמים וכתמי הדם כבר אינם (ת/10).
אמנם ד"ר פינק ציין, כאמור, שסביר להניח שמדובר בחתכים שנגרמו במכוון ולא בנפילה מקרית, אך בעדותו אישר כי אינו יכול לשלול שהחתכים נגרמו מחפץ חד שאינו שבר זכוכית.
מכל מקום, מדובר במחדל חקירתי של המשטרה, שכן לו נערכה בדיקה במקום בסמוך לאחר האירוע, ייתכן שהיו ממצאים שהיו שופכים אור על נסיבות פציעתו של המתלונן. מחדל זה פועל לזכותו של הנאשם.

ד.
המתלונן אישר כי במהלך הקטטה נפל על הרצפה -
"רצפה של קרמיקה כזאת"
(עמ' 28), וכי
במהלך הקטטה לא הרגיש בדקירה או בחתך כלשהו ולא ראה מישהו חותך אותו, ורק לאחר שהגיע הביתה בסיום האירוע ראה שיש לו חתך בצד שמאל בין הצלעות (עמ' 9, 26).
גם הנאשם מסר שבזמן הקטטה המתלונן נפל על הרצפה סמוך לכלובים (עמ' 67, 72) וגם פרידה, אחותו של הנאשם, העידה כי ראתה את המתלונן דוחף את הנאשם עד לסוף הגינה היכן שנמצאים כלובים עשויים מברזל (עמ' 90).

ה.
מכל אלה, ואף שסביר להניח כי אין מדובר בחתכים שנגרמו בדרך מקרה, לא ניתן לקבוע מעבר לספק סביר כי החתכים בגופו של המתלונן נגרמו על ידי שבר של הבקבוק דווקא.

26.
ובכל הנוגע לזהות התוקף -

המתלונן העיד כי ניהל עם הנאשם תגרת ידיים קלה, והגדיר אותה כ-
"תנועות מצחיקות"

ומכות
"של ילדים"
(עמ' 27), וכי בהמשך הצטרפו אל הנאשם אביו וכן אדם שלישי שלא ראה את פניו ולא יודע מי הוא אך שמע כי קוראים ל"קובי", ולבסוף מישהו שבר לו בקבוק על הראש.

לעניין הדקירה, הנאשם הכחיש כי דקר את המתלונן (ת/2, ת/3, עמ' 74).
המתלונן מסר בהגינות, לכל אורך הדרך, שלא ברור לו מי דקר אותו. כך עולה מהדברים שמסר לאביו מיד לאחר האירוע (נ/1 וכן בעמ' 36), כך מעדותה של רס"ר שבתאי (ת/17 וכן בעמ' 55), וכך מהדברים של המתלונן עצמו:
"ש: שואלים אותך בחקירתך: מי דקר אותך בבטן, אתה אומר לא יודע, את הדקירה ראיתי בבית ולא הרגשתי מרוב המכות שקיבלתי.
ת: נכון...
ש: אתה לא ראית שהנאשם דוקר אותך
ת: לא ראיתי
ש: אתה לא יודע להגיד בדיוק איך נגרמה לך הדקירה
ת: אני יודע להגיד בדיוק שזה קרה בריבוע הזה, בבית של אבי"
(עמ' 26).
יצוין כי המתלונן ציין שאל הנאשם חברו בשלב מסוים אביו וכן אדם שלישי ששמו ככל הנראה קובי, ואף מסר לאביו שחושב שקובי הוא זה שדקר אותו (נ/1 ועמ' 36), אך אותו קובי לא אותר ולא העיד, לא במשטרה ולא בבית המשפט (ראה ת/9), ומלבד דבריו של המתלונן אין כל ראיה לכך שהיה במקום אדם נוסף. להיפך, כל העדים האחרים הכחישו זאת או לא העידו על נוכחותו של אדם נוסף:
אמו של הנאשם - העידה הן במשטרה והן בבית המשפט ומסרה שראתה את בנה הולך מכות עם "מלאך המוות" (עמ' 93), אך לא ראתה בקבוק ולא ראתה שום דבר בידיים של מי מהם (ת/24 וכן עמ' 96).

האחות פרידה - אחות זו, המתגוררת מעל לבית ההורים ומחלון דירתה ניתן לראות את החצר בה התקיים האירוע, העידה כי שמעה צעקות מוזרות וכשהציצה מהחלון ראתה אדם ענק
תופס את צווארו של המתלונן והודף אותו ולאחר מכן נכנס עם הראש והגוף שלו בבטן של המתלונן ודוחף אותו עד סוף הגינה. משלב זה לא ראתה כי הייתה בלחץ וגם לא רצתה שהילדים שלה יראו זאת. לא ראתה דקירה (עמ' 78-81).

אביו של הנאשם היה עד ראיה לאירוע. לדבריו מיד כשהמתלונן נכנס לבית בעקבות הנאשם, הוא דחף אותו והפיל אותו על הרצפה. ראה את השניים מכים האחד את השני וראה את המתלונן "נכנס בבטן" של הנאשם ולוקח אותו עד כלובי היונים, אך לא ראה בקבוק ולא ראה סכין או דבר אחר (עמ' 38-39 וכן ת/1).

אמנם המתלונן הגיע לביתו של הנאשם כשהוא בריא ויצא ממנו עם חתכים שהצריכו ניתוח ואשפוז, אך מהראיות שהובאו, כאמור לעיל, לא ניתן לקבוע כיצד אירע הדבר -
למתלונן לא ברור מי דקר אותו וכיצד נדקר והוא מדבר על אדם אחר, קובי, שאין ראיות כי היה במקום, הנאשם מכחיש כי דקר את המתלונן, אין עדי ראיה לדקירה ואין כל ראיה אחרת לנטען לעניין זה בכתב האישום ולנסיבות דקירתו של המתלונן, ולפיכך לא נותר אלא לקבוע כי לא הוכח מעבר לכל ספק סביר שהנאשם דקר את המתלונן.

סוף דבר

27.
לאור כל האמור לעיל, אני מזכה את הנאשם, ולו מחמת הספק, מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום מהיום.


ניתנה היום,
י"א אדר תשע"ג , 21 פברואר 2013, במעמד ב"כ המאשימה עו"ד ספיר, הנאשם וב"כ עו"ד הלוי.


רבקה פרידמן-פלדמן
, שופטת














פ בית משפט מחוזי 18296-12/11 מדינת ישראל נ' אברהם לב טוב (בן ג'ון) (פורסם ב-ֽ 21/02/2013)