פסקי דין על גיא גיסין | פסקי דין על הבורסה לניירות ערך בתל - אביב | פסקי דין על מסלקת הבורסה לניירות ערך בתל -אביב | פסקי דין על מזרחי טפחות חברה לרישומים ואח' |

45609-07/11 א     27/02/2013




א 45609-07/11 גיא גיסין נ' הבורסה לניירות ערך בתל - אביב בע"מ, מסלקת הבורסה לניירות ערך בתל -אביב בע"מ, מזרחי טפחות חברה לרישומים בע"מ ואח'








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"א 45609-07-11 גיסין נ' הבורסה לניירות ערך בתל - אביב בע"מ ואח'

תיק חיצוני
:




בפני

כב' השופטת
רות רונן


המבקש:

גיא גיסין
בעצמו וע"י עוה"ד פרייליך וקוליאס


נגד


המשיבים:

1. הבורסה לניירות ערך בתל - אביב בע"מ
2. מסלקת הבורסה לניירות ערך בתל -אביב בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד רובין ופליישר
3. מזרחי טפחות חברה לרישומים בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד לשם ואריאלי

4. רשות ניירות ערך
ע"י ב"כ עו"ד ויינבאום


החלטה

בקשה למתן החלטה בבקשה לגילוי מסמכים הנמצאים אצל צד ג'.

המבקש עתר כי בית המשפט יורה הן למשיבות והן לרשות ניירות ערך למסור לעיונו שלו ולעיון בית המשפט את כל המסמכים והממצאים שעלו מהחקירה ביצעה רשות ניירות ערך, והנוגעים להתנהלות המשיבות או תפקודן.

הבורסה טענה כי אין בידיה מסמכים נוספים על אלה שכבר גולו למבקש ונמסרו לו. בנסיבות אלה, לא ניתן לקבל את הבקשה כנגד הבורסה. במסגרת הליך גילוי מסמכים, ניתן לחייב צד לגלות רק מסמכים הקיימים ברשותו או בשליטתו, ואם כל המסמכים הללו נמסרו על ידי הבורסה (וטענתה של הבורסה לא נסתרה בשלב זה), אין מקום למתן צו לגילוי נוסף כנגדה.

הבקשה מתייחסת כאמור גם לרשות לניירות ערך. הרשות לניירות ערך אינה צד להליך הנוכחי. מדובר אם כן בבקשה המתייחסת לגילוי מסמכים המצויים בידי צד ג' שאינו צד להליך.

בית המשפט העליון קבע כי ככלל, הליכי גילוי מסמכים ושאלונים לפי תקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד - 1984, אינם נוהגים אלא בין בעלי הדין (ר' רע"א 7264/95 ראש קש מסחר 88 בע"מ נ. רוכביץ ישראל פ"ד מט(5) 793).

אכן, לכלל זה קיימים חריגים. כך, למשל, בע"א 174/88 גוזלן נ. קומפני פריזיאן דה פרטיסיפסיון (פ"ד מב(1) 563), נעתר בית המשפט לבקשה למתןם צו לבדיקתם והעתקתם של רישומים בנקאיים בחשבונות בנקים של אנשים שלא היו צדדים לאותה התדיינות, על יסוד הטענה כי הנתבע באותה תביעה הזרים כספים דרך החשבונות האמורים, תוך שימוש בין היתר באותם אנשים כב"אנשי קש".

אולם, באותו ענין הסתמך בית המשפט על ס' 39 לפקודת הראיות, על פיו בית המשפט רשאי "על פי בקשת בעל דין בהליך משפטי, לצוות שהמבקש יהא רשאי, לצורך אותו הליך, לבדוק ולהעתיק כל רישום שבספר בנקאי". בעניננו, אין מדובר ברישום בספרי הבנק. בניגוד למצב ביחס לבנקים, אין הסדר מפורש ביחס לצדדים שלישיים אחרים שאינם בנקים, המאפשר לבית המשפט להורות להם לחשוף מידע המצוי ברשותם במסגרת הליך שהם אינם צדדים לו.

גם בפס"ד ראש קש שנזכר לעיל, בית המשפט נעתר לבקשה לגילוי מסמכים שהיו בידי צדדים שלישיים. אולם, באותו ענין קבע בית המשפט כי אותם צדדים שלישיים – החברות ביחס אליהם התבקשה הבקשה, הן בבעלותו ובשליטתו המלאה של הנתבע. לכן, העיון במסמכי החברות הוא בגדר עיון במסמכים "המצויים או היו מצויים ברשותו או בשליטתו" של הנתבע.

בעניינו, המסמכים המבוקשים אינם ברשותן או בשליטתן של המשיבות, ועל כל פנים טענתן בהקשר זה לא נסתרה בשלב זה. לכן, יש לבחון את השאלה האם קיימת אפשרות במקרה כזה להורות לצד שלישי שאינו צד להליך לגלות את המסמכים.

אפשרות אחת שנבחנה בפסיקה בהקשר זה, היא כי בית המשפט יורה לצד שלישי לחשוף מסמכים במסגרת הליך שהוא אינו צד לו, מכוח סמכותו של בית המשפט על פי ס' 75 לחוק בתי המשפט. סעיף זה קובע כי:
"כל בית משפט הדן בענין אזרחי מוסמך לתת

פסק דין
הצהרתי, צו עשה, צו לא-תעשה, צו ביצוע בעין וכל סעד אחר, ככל שייראה לנכון בנסיבות שלפניו".

ברע"א 4447/07 רמי מור נ. ברק אי. טי. סי. [1995] החברה לשירותי בזק בינלאומיים בע"מ, בחן בית המשפט העליון (כב' המשנה לנשיאה השופט ריבלין) את האפשרות לעשות שימוש בסעיף זה כדי לאכוף גילוי מידע. באותו ענין הגיש מר מור, המערער, תובענה נגד המשיבה, בה הוא עתר כי היא תגלה לו פרטים בדבר זהותו של מי שלטענתו בצע כלפיו עוולה של הוצאת לשון הרע ברשת האינטרנט. המערער טען כי בלא שיקבל את הפרטים הללו, הוא לא יוכל להגיש תביעה נגד הנתבע הנכון.

בית המשפט קבע שם כי:
"אם פלוני הפר את זכותו של אלמוני, יכול אלמוני לדרוש סעד נגד פלוני מכוח סעיף 75 לחוק בתי המשפט. אך אם פלוני הפר את זכותו של אלמוני, אין סעיף 75 – מכוחו הוא – מאפשר לאלמוני לדרוש סעד כנגד צד שלישי שאינו לפוני ואף אינו בהכרח קשור לפלוני. לשם כך דרוש מקור סמכות נפרד".

בית המשפט התייחס באותו ענין גם לתקנות סדר הדין האזרחי, ולאפשרות לעשות בהן שימוש לצורך גילוי מסמכים אצל צד שלישי. בית המשפט קבע בהקשר זה כי:
"התקנות שעוסקות בגילוי מסמכים ועיון בהם (תקנות 112-114) חלות רק על מסמכים המצויים 'ברשותו או בשליטתו' של בעל דין, והפסיקה חזרה וציינה כי אין להטיל חובת גילוי מסמכים ביחס למסמכים המצויים בחזקתו של צד שלישי זר להתדיינות. כך לימדונו גדולי השופטים בישראל שחתרו ליישום מסגרת דיונית ברורה במשפט (ראו רע"א 4256/98 ה.ל.ס. בע"מ נ. כור מתכת בע"מ, פ"ד נג(1) 621 (1999); רע"א 11126/08 לבייב נ. רפאלי, 7.5.2009; ע"א 307/66 מ.מ. שניאורסון נ. בית החולים שערי צדק, פ"ד כ(4) 167 (1966); יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 434 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995). ברור לכל אפוא שתקנות אלה אינן יוצרות מסגרת מתאימה לקיום הליכי גילוי מקדמיים של מידע המצוי בידי גורם שלישי כמו ספק שירותי גישה באינטרנט" (ההגדשה היא שלי, ר.ר.).

יוער כי בענין רמי מור הנ"ל, היתה חשיבות גדולה לגילוי המידע- שכן בלעדיו לא יכול היה התובע כלל להגיש את התביעה נגד הנתבע הנכון, שזהותו כלל לא היתה ידועה לו. למרות זאת, וכפי שהובהר לעיל, בית המשפט לא נעתר לבקשתו.

סיכומה של נקודה זו – בית המשפט אינו מוסמך בנסיבות המקרה דנן ולאור ההלכה הפסוקה, להורות לרשות לניירות ערך שהיא צד שלישי ואינה צד להליך דנן, לגלות מסמכים המצויים ברשותה – ככל שקיימים כאלה – בלא קשר לשאלה האם מסמכים אלה חשובים וחיוניים למבקש כדי להוכיח את תביעתו.

מה יכול אם כן להיות פתרונו של המבקש, בהנחה שבידי הרשות לניירות ערך אכן קיימים מסמכים שהוא זקוק להם, וכי מסמכים אלה אינם חסויים?

ראשית, המבקש יכול לנסות למצות את המידע שיש לו מהמשיבות. אם יהיה המבקש סבור כי אין די במידע זה, יוכל המבקש – אם ימצא לנכון – לזמן לעדות מי מטעם רשות ניירות ערך, כאשר התיק ייקבע לשמיעת ראיות. במקרה זה תחול תקנה 178 לתקנות סדר הדין האזרחי הקובעת כי:
"נקבע תאריך לדיון בתובענה, רשאי בית המשפט לבקשת בעל דין, להזמין עד, אם למתן עדות ואם להצגת מסמכים...".

במקרה דנן, מאחר שמדובר ברשות לניירות ערך, יוכל המבקש לנסות ולקבל ממנה תעודת עובד ציבור.

מכאן, כי צד להליך המבקש לבחון מסמך המצוי בידי צד שלישי שאינו צד להליך המשפטי, צריך לבקש להזמין את אותו צד לעדות בבית המשפט, ולעתור כי העד ימציא את המסמך המבוקש יחד איתו לישיבת ההוכחות.

אציין בשולי הדברים כי המצב הזה הוא אנומלי, ויתכן שאינו רצוי. כאמור, בית המשפט מוסמך בשלב הראיות להורות לצד שלישי להתייצב בבית המשפט ולהציג מסמכים שבית המשפט יורה לו להציגם. העובדה כי על המבקש להמתין למועד ההוכחות, וכי הדרך היחידה לגרום לצד שלישי להציג מסמך היא דרך הזמנתו לעדות, נדמית כסרבול שאינו בהכרח סביר: אם לבית המשפט ישנה סמכות כלפי צדדים שלישיים שהוא יכול לזמנם ממילא לדיון, מדוע לא לאפשר לבית המשפט לפעול כנגד אותם צדדים עצמם במועד מוקדם יותר למועד ההוכחות, ובלא לחייב את אותו צד ג' להתייצב בפועל בבית המשפט עם המסמכים?

על כל פנים, לטעמי לאור ההלכה הפסוקה שנזכרה לעיל, ובטרם ישונה המצב החוקי (שיתכן שיש מקום לשקול את שינויו), אין אפשרות להורות על גילוי מסמכים אצל צד שלישי במקרה דנן.

לכן, לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לגילוי מסמכים.
הצדדים יודיעו עד יום 24.3.13 האם ההליכים המקדמיים הסתיימו.
לתז"פ ביום 24.3.13.

ניתנה היום, י"ז אדר תשע"ג, 27 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.









א בית משפט מחוזי 45609-07/11 גיא גיסין נ' הבורסה לניירות ערך בתל - אביב בע"מ, מסלקת הבורסה לניירות ערך בתל -אביב בע"מ, מזרחי טפחות חברה לרישומים בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 27/02/2013)