פסקי דין על שוש מוסקונה | פסקי דין על הראל חב' לבטוח | פסקי דין על בראל יוסף |

28074-04/11 תק     26/02/2013




תק 28074-04/11 שוש מוסקונה נ' הראל חב' לבטוח בע"מ, בראל יוסף בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות בנתניה



26 פברואר 2013

ת"ק 28074-04-11 מוסקונה נ' לוביט סוכנות לביטוח (1997) בע"מ ואח'







בפני

כב' הרשמת הבכירה – יפעת אונגר ביטון


התובעת

שוש מוסקונה


נגד

ה
נתבעות
1. הראל חב' לבטוח בע"מ
2. בראל יוסף בע"מ




פסק דין


התביעה דנא עוסקת במחלוקת בין הצדדים על שיעור ירידת ערכו של רכב התובעת, כתוצאה מתאונת דרכים שהתרחשה ביום 12.5.08.

תקציר העובדות:
1.
בבעלות התובעת (ובעלה – ז"ל) הייתה מכונית מסוג סיטרואן
c-4
, שנת ייצור 2006.

בתאריך הנ"ל הייתה המכונית מעורבת בתאונת דרכים, שבמהלכה נגרמו לה נזקים רבים.

2.
הנתבעת 1 ביטחה את המכונית בביטוח מקיף. שמאי מטעמה (להלן: "השמאי אסרף") בדק את הרכב לפני התיקון, וקבע בחוות דעתו נזק בשיעור 41% משווי המכונית. כמו כן, העריך את ירידת ערך המכונית בשיעור 8% (להלן: "חוו"ד אסרף").

3.
המכונית תוקנה במוסך של הנתבעת 2, שם נהוג היה לטפל במכונית לפני התאונה, ושם המשיכה התובעת לטפל במכונית לאחריה. המדובר במוסך הסדר, קרי: מוסך הפועל בתיאום עם הנתבעת 1, לפי הסכם ביניהן.

טענות הצדדים:
4.
התובעת מלינה על אופן טיפול הנתבעת 1 בתביעתה. לטענתה, החליטה האחרונה לתקן את המכונית מבלי שנועצה בה. החלטה זו היתה שגויה לנוכח חומרת הנזקים ועוצמתם.

5.
כן טענה, כי הנתבעת 1 לא החזירה לה את מלוא ההוצאות בגין בדיקות התקינות הדרושות לשם הנפקת רישיון חדש, לאחר שרישיון הרכב נשלל ע"י משטרת ישראל, מחמת חומרת הנזק שנגרם לרכב בתאונה.

6.
לשיטת התובעת, כשהתעניינה בהחלפת המכונית, קיבלה הצעה בסך 30,000 ₪, בעוד שמחיר המחירון עמד על סך 70,000 ₪. בדיקת המכונית במכון רישוי ובדיקה (להלן: "המכון"), העלתה ליקויים שונים המשפיעים על ערכה.

7.
התובעת פנתה לשמאי ויקטור עידן (להלן: "השמאי עידן") שקבע בחוות דעתו את ירידת ערך המכונית מבחינה מסחרית בשיעור 44% (להלן: "חוות דעת עידן").

לשיטת התובעת, חלק מסוים מירידת הערך זקף השמאי עידן לאיכות התיקון שביצעה הנתבעת 2. לפיכך, עתרה לחלוקת הפיצוי בין הנתבעות, בהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט.

8.
התובעת הגבילה את תביעתה לסעד המקסימלי שבסמכות בית המשפט לתביעות קטנות לעת הגשת התביעה – 31,900 ₪, למרות שתביעתה עמדה באותה עת על סיכום הסכומים שלהלן:

א.
33,500 ₪ בגין ירידת ערך המכונית;

ב.
5,200 ₪ עבור שכ"ט השמאי עידן;

ג.
250 ₪ בעד בדיקת המכונית במכון;

ובסה"כ 38,950 ₪.

9.
הנתבעת 1 התגוננה בטענה כי ערעור על חוו"ד אסרף הוגש לה כשנתיים וחצי לאחר התאונה, למרות שלפי הפוליסה זכות הערעור מוגבלת לשבעה ימים מעת קבלתה. לפיכך, יש לדחות את התביעה נגדה על הסף, בהעדר עילה.

כמו כן, נטען לשיהוי ממושך בהגשת התביעה, שגרם לנזק ראייתי.

10.
לגופה של מחלוקת נטען, כי יש ליתן את מלוא המשקל לחוו"ד אסרף, אשר בדק את הרכב סמוך לתאונה, קבע את רשימת החלקים הטעונים החלפה ואת טיב החלקים המחליפים, ואף ציין את שיעור ירידת ערך הרכב, הכל פי דו"ח ועדת ששון וכמקובל בענף הרכב.

הנתבעת 1 הכחישה כי 60% מהחלפים אינם מקוריים. לשיטתה, התובעת מטעה את בית המשפט בעניין זה.


באשר לחלקים תואמים – ככל והורכבו כאלה, איכותם אינה נופלת מחלקים מקוריים ולא הוכח שנפל בהם פגם.

11.
הנתבעת 1 טענה עוד, כי ההחלטה לתקן את הרכב היתה נכונה. אופן חישוב ירידת הערך ע"י השמאי עידן מוטעה, משום שאין מחשבים אותו מתוך הנזק הכולל של רכב מושבת. שיעור ירידת הערך שקבע השמאי עידן מופרז ומוגזם, וחלקו חוזר על עצמו באופן מטעה.

12.
נוסף לאמור, הנתבעת 1 חולקת על שיעור ירידת הערך המסחרית. לטענתה, לא בוצע תמחור או הצעת הרכב למכירה בשוק החופשי, למעט ניסיון אחד למכירה בסחר-מכר, שאיננו משקף את מחירו האמיתי של הרכב בשוק.

13.
הנתבעת 2 טענה כי איננה מבצעת כל פעולה ברכב לפני בחינת שמאי. לשיטתה, השמאי אסרף בחן את הרכב לראשונה ב-14.5.08. כל העבודות המבוצעות הן באישור השמאי בלבד, לרבות קביעת החלקים המוחלפים וטיב החלקים החדשים: מקוריים או תואמים.


לטענתה, כל שביצעה נעשה בדייקנות עפ"י הוראות השמאי, לרבות התקנת חלקים מקוריים, כמפורט בחשבונית מיום 30.05.2008. הנתבעת 2 קיבלה מהנתבעת 1 את התמורה לתיקון הרכב עפ"י החשבונית ובמלואה.


לפיכך, נמסר הרכב לתובעת ביום 30.05.08 לשביעות רצונה ובמצב תקין.

14.
הנתבעת 2 טוענת כי לא ידעה על איסור השימוש ברכב עליו הורתה משטרת ישראל. ההודעה על כך לא הגיעה לידיה. יחד עם זאת, ביצעה ללא תמורה, מתוך התנדבות, את הטיפול מול מכון התקנים ומשרד הרישוי להנפקת רשיון רכב חדש,
לאור חוסר ניסיונה של התובעת, שהיתה לקוחה קבועה.

15.
אשר לאיכות התיקון, נטען כי לא היתה דרך לביצוע תיקון באופן אחר מכפי שבוצע. ניתנו הנחיות השמאי לבצוע התיקונים רק בחלק מתוך חלקי הרכב, בעוד שלגבי חלקים אחרים הורה על החלפה.


הנתבעת 2 טענה כי היא מפעילה מוסך מיומן ומקצועי, הא-ראייה כי השמאי עידן מסביר בחוות דעתו, כי ירידת ערך בגין צבע הינה ירידת ערך מסחרית בשל תאונה, ולאו דווקא קשורה במוסך הנתבעת 2. לשיטתה, לא קיימת ירידת ערך בגין חלפים מקוריים שהותקנו ברכב.

16.
בתום הדיון הראשון, נעתרתי לבקשת הנתבעת 2 לצרף חוות דעת, והיא צירפה את חוות דעתו של ניסים בן בכר (להלן: "חוו"ד בן בכר").
חוות הדעת ועדויות המומחים:

17.
חוות דעת אסרף (נספח י' לתביעה)


כפי שצוין ע"י בעלי הדין, השמאי אסרף בדק את הרכב ביום 14.5.08, יומיים לאחר התאונה. המדובר בבבדיקה ראשונית ובה תיאור עבודות לביצוע וכן רשימת חלקים להחלפה (נספח ט' לתביעה). אין מחלוקת כי אסרף לא בדק את הרכב אחרי התיקון. ביום 12.6.08 ניתנה חוות דעת מפורטת.


השמאי אסרף קבע בחוות דעתו כי הנזק הוא לחזית המרכב, פח משקוף ימני ודפנות פנימיות ימניות ושמאליות, וכן קירות שלדה ימניות ושמאליות, ניזוקו וחייבו תיקון.


כמו כן ערך רשימת חלקים שניזוקו – ללא אפשרות תיקון – והיה צורך בהחלפתם.

18.
השמאי אסרף שם את עלות העבודות ושווי החלקים המוחלפים, תוך התייחסות לשיעורי הנחה, ולרבות הוצאות גרירת הרכב
בסכום (כולל מע"מ) 31,991.92 ₪. לפי שומה זו, קבע כי אחוז הנזק הגולמי הינו בשיעור 40.69%.

את ירידת הערך קבע בשיעור של 8%, לפי אחוזי ירידת ערך מצטברים, בגין החלפת חלקים מסויימים ותיקון חלקים אחרים.

את ערך הרכב הגולמי העמיד על 90,000 ₪, לפי מחירון מקובל.

19.
ביום 23.04.2012 נחקר השמאי אסרף בחקירה שכנגד. בחקירתו אישר כי פעל בעת בדיקתו ובעריכת חוות דעתו, לפי הקריטריונים שנקבעו בוועדת ששון, המקובלים ונהוגים בידי כל השמאים. אסרף הפנה לחוות דעתו לעניין פירוט ירידת הערך, והשיב שאין לדעת אם המפתח שנקבע ע"י וועדת ששון משקף ירידת ערך מסחרית, משום שהדבר תלוי בתנודות השוק.


אסרף אישר שקבע "אחוז מינורי של ירידת ערך בקירות שלדה". לשיטתו: "בתאונה של הרכב שלך נפגעו קצוות שילדה בלבד".


לעניין החלפת חלקים, ציין כי בתחילת הדרך, וגם בחוות דעתו הסופית, אישר למוסך להחליף את כל החלקים למקוריים בלבד, לרבות השמשה הקדמית.


לשיטתו, לא ניתן לקבוע את איכות התיקון עפ"י תמונות ויש לבחון את הרכב במבט ישיר ובלתי אמצעי. כאמור, אין מחלוקת שלא בדק את הרכב לאחר התיקון.

20.
חוות דעת עידן (נספח ב' 1 לתביעה)
השמאי עידן ערך את חוות דעתו ב-6.2.11, לאחר בדיקת הרכב ביום 20.1.11 וכשלפניו מסמכים שונים, כמפורט בסעיף 3 לחווה"ד, לרבות חוו"ד אסרף. אין חולק כי בדיקתו בוצעה שלוש שנים לאחר התאונה.

השמאי עידן קבע את ערך הרכב בסך 90,000 ₪ עפ"י מחירון יצחק לוי לחודש מאי 2008.

21.
לפי סע' 13 לחווה"ד, נבדק הרכב באמצעות מכשיר ה"אלקטרומטר", לבדיקת עובי ציפוי של חלקי הרכב. לשיטת עידן, תוצאות הבדיקה הצביעו על הפרש בעובי הציפוי, בין החלקים שניזוקו לבין שאר חלקי המרכב, נקבע כי האזורים שניזוקו רווים במרק (חומר מילוי) לתיקון נזקי פח.


בנוסף לאמור, נבדק
הרכב על מתקן הרמה ונמצאו סימני תיקון וצביעה, כמפורט בסעיף 14 לחוות הדעת. בין היתר, לשיטת עידן, הותקנה שמשה קדמית תואמת ולא מקורית. עוד פסק השמאי עידן, לאור הממצאים הנ"ל, כי עבודות הפחחות והצבע בוצעו באיכות ירודה מאוד.

22.
ביחס לירידת הערך, קבע השמאי עידן את קיומה של ירידת ערך מסחרית, בהתחשב בממצאי בדיקותיו לאחר תיקון הרכב, תמונות הנזק, הסימנים והצלקות בעקבות הליך התיקון.


בסע' 20-21 לחווה"ד, ערך רשימה של הליקויים ושיעור ירידת הערך הנובעת מהם, עד שהגיע לשיעור מצטבר של 44%.

23.
בעת חקירתו הנגדית, הדגיש השמאי עידן כי בדק את הרכב לאחר התיקון, בעוד שהשמאי אסרף לא עשה כן ולא ציין בחוות דעתו ליקויים רבים. תחילה עמד על כך שלא היו לרכב תאונות קודמות או מאוחרות לתאונה הנדונה, אך לבסוף אישר: "אולי אחרי היו פגיעות אבל לא באזור שאני בדקתי" (עמ' 6 ש' 3-4 לפרוטוקול מיום 23.4.12). לשיטתו הפגיעות הנוספות לא שייכות לסדרת הליקויים שבחן, כפי שציין בסע' 14.14 לחוות דעתו.


השמאי עידן חזר על עמדתו, גם כשהוצגו לפניו חשבוניות ביחס לתיקונים בחזית הרכב.

גרסתו זו השתנתה כשנשאל אם אין בתאונות הנוספות להשפיע על ערך הרכב: "אני משיב שמשפיעות, כל תאונה משפיעה" (עמ' 6 ש' 14-15), ומאוחר יותר: "לשאלתך אם זה נכון שכל התאונות למעט התאונה נשוא התאונה (צ"ל התביעה) שנגרמה ברכבה של התובעת היו מורידים לה הרבה מהשווי אני משיב שהתאונה הדומיננטית היא התאונה נשוא התביעה. אפשר לכמת את השאר על פי חוות הדעת של השמאים ולהפחית אותם מערך הרכב" (עמ' 7 ש' 1-3).

לדעתו, כשיש חוות דעת של שמאים העניין פשוט יותר, כיוון שניתן להפחית את ערכו של הרכב לפי אחוזי ירידת הערך שקבע השמאי.

24.
לשיטת עידן, השמאים שעובדים עם חברות הביטוח מחויבים לשום עפ"י הפרמטרים שנקבעו בדו"ח וועדת ששון, אך הם אינם משקפים את ירידת הערך המסחרית. לחיזוק עמדתו – הציג את מכתבו של מר פיני שחר, מנהל מחלקת ביטוח כללי באגף שוק ההון, ביטוח וחסכון במשרד האוצר, מיום 6.7.09. שם הובהר כי דו"ח ועדת ששון הוא מסמך מנחה לחישוב ירידת ערך, המבוסס על גישה טכנית ומתעלם מהיבטים מסחריים, כגון מצב השוק וסחירות הרכב המסויים. כמו כן צויין שם כי הדו"ח אינו סופי ולפיכך אינו מהווה תחליף לשיקול דעתו של השמאי.

25.
עידן מאשר כי בעסקת טרייד-אין מפחיתים את ערך הרכב, ללא קשר למצבו, בשיעור שבין 5%-10%.

26.
השמאי עידן מציין, שקבע את החלפת החלקים עפ"י חוות דעתו של השמאי אסרף, קרי: שחלק מהחלקים הוחלפו בחלקים מקוריים וחלקם בחלקים תואמים, אך לא השווה בין האמור בחוו"ד אסרף לבין החלקים שהותקנו ברכב בפועל: "לא היה צורך להשוות כי זה לא היה נושא העימות. לא השוויתי כי זה היה על-פי חוות דעתו" (עמ' 7 ש' 11-12). יחד עם זאת הודה שירידת הערך מושפעת גם מטיב החלקים המותקנים ברכב: מקוריים או תואמים.


כשעומת עם רכיב השמשה הקדמית, טען שבדיקתו העלתה כי מדובר בשמשה תואמת ולא בשמשה מקורית, וכי האמור בחוו"ד אסרף לעניין זה אינו נכון.

27.
בעת חקירתו בידי מנהל הנתבעת 2, טען השמאי עידן כי ניתן להבחין בעוצמת העוות מהתמונות. הוא חזר על כך כשהוצגה בפני
ו תמונה שצילם השמאי אסרף, וגם כשנשאל שוב ע"י ביהמ"ש אם הנזקים שמנה בחוות דעתו נצפו בתמונות.

28.
חוות דעת בן בכר:

בטרם תוצג חוות הדעת של השמאי בן בכר, אעיר כי מומחה זה לא נחקר בחקירה שכנגד, שכן לא התייצב לדיון, הגם שישיבת 23.4.12 נדחתה לצורך הגשת חוות דעת מטעם הנתבעת 2 ולשם חקירתו.

לבסוף, ויתרה התובעת על זכותה לחקור את המומחה בחקירה שכנגד, בשל רצונה לסיים את ההליך (ראה הפרוטוקול עמ' 13 ש' 6).

29.
השמאי בן-בכר, כחבריו, בדק את הרכב פיזית. מומחה זה ציין כי נמצאו בבדיקתו סימני עיבוד ותיקון גסים בקורות המרכב ובדופן תא מנוע שמאלית. הוא ראה לציין בהקשר זה את דו"ח המכון, שתיאר ליקויים מסוג זה כליקויים בעלי משמעות גבוהה.


עם זאת, המומחה ציין כי הלקויים ברי תיקון באופן מהותי. לשם כך יש להשיב את הרכב למוסך ולבצע השלמת גמר, בליווי שמאי שיעקוב אחר כל שלבי הביצוע (המומחה תאר את תהליכי העבודה לצורך השלמת הגמר). בן-בכר העריך את עלות הביצוע בסך 2,500 ₪ וקבע ירידת ערך בשיעור 14%,
בהתאם לשיעורים מצטברים, עפ"י חלקי הרכב השונים שראה לכלול בחוות דעתו, כמפורט בעמ' 6 לחוות הדעת. השמאי קבע את ירידת הערך בהתאם לשווי רכב בסך 90,000 ₪.

30.
הנ"ל מסייג את האמור בחוות דעתו, עפ"י אירועי נזק קודמים, אך מציין כי לא הוצגו לו דוחות נזק.

31.
כמו כן, ראה להסב את תשומת הלב לכך שעקבות נזק שנגרמו בתאונה, ישפיעו באופן שונה על כלי רכב שונים, בין היתר בהתחשב בשם היצרן; סחירות הרכב; מצב השוק ומצבו הכללי של הרכב.

32.
יש להדגיש כי במסגרת אומדן הנזק (עמ' 10 לחווה"ד) צוינה החלפת שמשת חזית לשמשה מקורית.

אחריות הנתבעת 1
יש להבחין לענין זה, בין ירידת ערך הנובעת מנזקי התאונה באופן ישיר, לבין ירידת ערך הנובעת
מטיב תיקונם.

33.
בין התובעת לנתבעת 1 קיים חוזה ביטוח. הנתבעת 1 צרפה לסיכומיה העתק מתנאי הפוליסה, שאינם שנויים במחלוקת.

סעיף י"ט (3) לפוליסה קובע:


"... הצעת התיקון של שמאי החוץ תחייב את שני הצדדים, אלא אם כן הצגת בכתב הצעת תיקון נגדית של כל שמאי שהוא, והודעת על רצונך לערער בפני
"שמאי מכריע".


סעיף יט (4) קובע:


"... עם גמר התיקון יערוך השמאי שומת נזק. שומת הנזק של שמאי החוץ תהיה השומה הקובעת, אלא אם כן הצגת בכתב שומה נגדית של כל שמאי שהוא והודעת על רצונך לערער עליה בפני
"שמאי מכריע" לא יאוחר משבוע עבודה אחד מיום שנמסרה לך".


התנאים הנ"ל מחייבים את התובעת (כמי שנכנסה בנעלי בעלה ז"ל שהיה בעל הפוליסה).

34.
כפי שהוזכר לעיל, הנתבעת 1 טענה כי לנוכח ההוראות הנ"ל, שלא קוימו בידי התובעת, אין מתקיימת עילה נגדה ולפיכך יש לדחות את התביעה.

35.
בפני
עדותה של התובעת, לעניין השיהוי בהגשת התביעה: "אני משיבה שאינני מבינה מאומה בנושא רכב. לא היה אף אחד שיהיה לצידי" (עמ' 2 ש' 10-11 לפרוטוקול מיום 23.04.12).


אח"כ הוסיפה:

"הייתי במוסך מורשה מחברת סיטרואן והיו לי שעתיים חופשיות. יש שם סוכן מכירות של לובינסקי והתעניינתי בטרייד-אין ואז נאמר לי שמכיוון שהרכב עבר פגיעת שילדה, לא ניתן לבצע טריד-אין.... הפנו אותי למכון בדיקה והם מצאו ליקויים" (עמ' 2 שורות 13-19).

36.
אין מחלוקת שדו"ח המכון ניתן ביום 10.01.2011 (נספח י"א לתביעה). לא ברור מדוע לא דרשה התובעת לקבל מהנתבעת 1 את חוו"ד אסרף אז, אם לא היתה, בידה הגם שבעדותה לא חלקה על כך שהמסמכים נשלחו אליה (עמ' 3 שוורה 7). אולם ברי, שחרף העדר נסיונה והבנתה בתחום, כטענתה, ידעה שברכב פגיעת שלדה שאף לסברתה לא הצדיקה ירידת ערך בשיעור שנקבע:


"נדהמתי. על הפגיעת שלדה פסקו לי 6300 ₪ כאילו שזה פגיעה של מה בכך" (שם בש' 16-17).

37.
לשיטת התובעת, בחוסר ידע והבנה לא היו לה השגות על חוו"ד אסרף ועדותה על כך אומנם משכנעת:


"אני לא מבינה בדברים האלה ולא יכולה לומר לך אם היו השגות על הדו"ח של שמאי הביטוח... כאשר הגשתי את התביעה נשלחו אלי צילומים של חומר. לפני כן היה לי רק ידיעה ושיחה עם חברת הביטוח שהנזק יתוקן. מה מהות הנזק איך ומה, לא ידעתי. רק כאשר הגשתי את התביעה קיבלתי את כל הניירת. ברוב טפשותי לא היו לי השגות. אני לא מבינה בדברים האלה" (עמ' 3 שורות 6-11).

38.
אף אם אצעד בדרכה של התובעת, לא אוכל לקבל טענתה כי בשל חוסר ידע והבנה בתחום לא עמדה בדרישת הפוליסה.

ראשית, מלכתחילה, ככל אדם סביר שאיננו עוסק בתחום הרכב, ידעה התובעת כי ידיעותיה והבנתה בתחום מוגבלות. על כן, היה עליה לנקוט משנה זהירות ולהתייעץ עם המצויים בתחום, שהבנתם טובה משלה, ביחס לתיקון הרכב והפיצוי שתקבל מהנתבעת 1, לרבות לעניין ירידת הערך.


שנית, אין בידי לקבל, במלוא הכבוד, את הטענה כי העדר הידע וההבנה וחוסר הליווי בידי מי שמבין (בשל מצבו הרפואי של בעלה ז"ל), מנעו מהתובעת לפנות לנתבעת 1, עוד קודם לתביעה זו, ואף הרבה קודם לכן.

39.
כוונתי לכך, שכבר בסביבות חודש דצמבר 2008, נעצרה התובעת ע"י המשטרה בטענה כי היא נוסעת ברכב שהורד מהכביש. בעקבות זאת, פנתה התובעת לנציגת הנתבעת 1 בדרישה לפצותה בסכום גבוה יותר עבור הנזק ברכב. התובעת מציינת מועד זה בתביעתה כך:


"אני שילמתי את ההוצאות ו-4 ימים הייתי ללא רכב. זו היתה הפעם הראשונה שחשתי שהפיצוי שקיבלתי 8%, שהתבטא ב-6,300 ₪ היה קטן מידי וביקשתי פיצוי נוסף" (סע' 2 לכתב התביעה ונספח ג' לתביעה). באותו מכתב היא אף מביעה את השאלה: "האם לא היה נכון יותר להכריז על הרכב כטוטל-לוס?".

חרף הפניה לנתבעת 1 לא קיבלה מענה. למרות זאת, לא פעלה התובעת לבקש לערער על חוו"ד אסרף ולהציג חוו"ד נגדית על שיעור ירידת הערך, או על החלטתו לתקן, במקום לקבוע אבדן מוחלט.


התובעת הוסיפה ופנתה לנתבעת 1 גם ב-11.01.2009 ואף אז הזכירה את ירידת הערך הנוספת (נספח ט"ז לתביעה). אולם למרות שפוצתה רק בגין התשלום למכון התקנים, לא ביקשה לערער על חוו"ד אסרף.

40.
מן האמור לעיל עולה, שגם אם לא היה בידי התובעת להשיג על חוו"ד אסרף בתוך המועד הנקוב בפוליסה, היתה בידה הזדמנות לעשות כן לכל הפחות בינואר 2009. ויוזכר כי המועד הנ"ל קדם לתאונה הנוספת ברכב, שכל המומחים הביעו דעתם כי אף לה השפעה על שיעור ירידת הערך.

41.
התובעת לא מסרה הסבר מניח את הדעת, לכך שלא פעלה לקבל העתק מחוו"ד אסרף (אם לא היתה בידה) אז, ולא שכנעה כי היו טעמים מיוחדים לכך שלא ביקשה להשיג עליה בדרך המוסכמת בפוליסה, באותה תקופה, הגם שפנתה לנתבעת 1 בעניין שעור ירידת הערך הנמוך ולא נענתה.


לא יכולה להיות מחלוקת, שכבר אז, עמדה התובעת על כך שהרכב עבר תאונה קשה והיו בו פגיעות משמעותיות שהצדיקו – אף לשיטתה של התובעת – פיצוי גבוה מכפי שקיבלה.

42.
בנסיבות אלה, אין בידי לסטות מהוראות הפוליסה המוסכמות על שני הצדדים ויש לקבל את עמדת הנתבעת 1 כי התובעת איננה יכולה להלין כיום על חוו"ד אסרף ולדרוש ממנה פיצוי נוסף, בגין ירידת ערך על נזקי התאונה הישירים.

43.
שונים פני הדברים ביחס לשיעור ירידת הערך הנובע מטיב תיקון הליקויים ע"י הנתבעת 2. לפי ההלכה, ירידת ערך בעקבות תאונה היא בגדר "נזיק ישיר", שאף על מבטח הרכב לשאת בו כפי שנקבע ברע"א 3557/93 הפניקס נ' מוריאנו, פ"ד מח (4) 70. האמור לעיל מתבסס על עקרון יסוד בדיני הנזיקין של "השבת המצב לקדמותו" (רע"א 378/96 שגיא וינבלט נ' משה בורשטיין בע"מ, פסד' נד (3) 247).


אשר לשאלה מי הנתבעים צריך לשאת באחריות לנזקי התיקון הפגום נפסק, כי יש לערוך הבחנה בין התביעה החוזית של התובע כנגד חברת הביטוח שלו, אשר ביטחה את רכבו בביטוח מקיף, לבין תביעתו הנזיקית של התובע כנגד הנהג הפוגע וחברת הביטוח של האחרון. תביעת התובע כנגד מבטחתו מבוססת על עילה חוזית, מכח הפוליסה לביטוח מקיף (ת.א. 18463-07-09 דהן נ' חטיב ואח', פורסם בפדאור).

בפוליסה שלפני, התחייבה הנתבעת 1 לשפות את התובעת בגין כלל הנזקים הנובעים מאירוע הביטוח, נזקים אלה כוללים גם את ירידת ערך הרכב, כתוצאה מתיקון לקוי וזאת במסגרת חובתה להשיב מצב לקדמותו.

44.
כב' השופטת א. סורוקר קבעה בת.א. (ראשל"צ) 6310/04 גזית נגד הראל:


"...לעיתים אומנם די בתיקון כדי להשיב את מצב הרכב לקדמותו. ואולם, יש והתיקון לא יספק דרישה זו, וערך הרכב ירד, חרף התיקון. במקרים כאלה "אם התיקון הפיסי של הנכס במוסך אינו מקיים את דרישת השיפוי – על המבטח לשלם למבוטח טבין ותקילין אשר ישיבוהו למצבו עובר לתאונה".


ובהמשך קבעה:


"...התעלמות חברת הביטוח מאיכות התיקון במוסך חוטאת לחובתה לפצות את המבוטח בגין ירידת הערך הריאלית שנבעה מן התאונה. ההנחה לפיה "התיקון במוסך בוצע בצורה סבירה" היא הנחה עובדתית הטעונה בדיקה. אמנם, יש לקוות כי תיקון הרכב ייעשה ברמה נאותה. ואולם אין לשלול מראש את האפשרות כי תיקון ייעשה שלא כהלכה. במקרה כזה, מצב הרכב, בעקבות התיקון, לא הושב לקדמותו ערב התאונה. תיקון לקוי של הרכב יותיר ירידת ערך בשיעור גבוה יותר בהשוואה לשיעור ירידת הערך לו הרכב תוקן כהלכה".

45.
כך נקבע גם בת.א. 28127/07 קליין נגד הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ:

"אשר לטענה בדבר נזקים הנובעים מתיקון לקוי של הרכב, במישור העקרוני, סבורה אני כי יש לראות בנזק הנובע מתיקון לקוי של הרכב, כנזק הנובע ממקרה הביטוח, שהרי התיקון, נועד לתקן נזקי התאונה וירידת הערך נישומה לאור תוצאות התיקון, כך שאם התיקון לא הביא את הרכב למצבו עובר לתאונה, על המבטחת לשפות את המבוטח, בגין ירידת הערך שנגרמה".

46.
בית המשפט אימץ את ההערות הנ"ל גם בעניין ת.א. 18463-07-09 דהן נגד חטיב ואחרים:

באותו מקרה, הדומה למקרה הנדון כאן, נקבע כי המבטחת לא השלימה את מלאכתה משום שנמנעה מלברר את מצב הרכב בעקבות התיקון במוסך.

יפים הדברים שנאמרו ב

פסק דין
הנ"ל, גם לעניין שלפנינו:



"התיקון במוסך עשוי לשקם את הרכב, אך השיקום עלול להימצא חלקי ובלתי מספק. במקרה כזה, ירידת הערך שסבל הרכב בעקבות התאונה שיקמה אך בחלקה, או לא שוקמה כלל. חובת המבטחת היא לשפות בגין ירידת הערך הריאלית, המתחשבת באיכות התיקון שבוצע בפועל. חברת הביטוח אינה רשאית להתייחס לירידת ערך תיאורטית, מתוך תקווה שהתיקון יבוצע כהלכה. עליה לאיכות התיקון הלכה למעשה".

ומן הכלל אל הפרט:

47.
אין מחלוקת כי השמאי אסרף לא בדק את המכונית לאחר התיקון, לא עמד על טיב התיקון ואיכותו בפועל. כך, לא עמד על היקף ירידת הערך שנגרמה למכונית בשל התיקון הלקוי.

אסרף העיד:

"לשאלתך, לא בדקתי את הרכב לאחר התיקון. זה לא מחובתי. מחובתי ללוות את התיקון מרגע התאונה ועד שלב לפני צבע" (עמ' 9 ש' 16-17 לפרוטוקול מיום 23.4.2010).


אינני נכונה לקבל טענה זו. אף אין לקבל, כי חברת הביטוח של הניזוק תבדוק את הרכב לאחר תיקונו במוסך, רק במקרה של תלונה או דרישה מפורשת מצד המבוטח.

"בדיקת הרכב לאחר התיקון צריכה להתקיים כשגרה, שכן היא נגזרת מעצם החבות לפי הפוליסה. זאת ועוד: המבוטח הוא בדרך כלל הדיוט, אשר אינו מסוגל להעריך את עבודת המוסך. לעומת זאת, שמאי חברת הביטוח הוא איש מקצוע, המסוגל לבחון את טיב התיקון, ולהעריך את ירידת הערך שנותרה בעקבותיו. בהשוואה יחסית בין הצדדים, מצויה חברת הביטוח בעמדה טובה יותר לעמוד על טיב התיקון" (ת.א 6310/04 הנ"ל).


48.
ייתכן, כי בדיקה כוללת של
רכב התובעת לאחר התיקון היה מעלה את שיעור ירידת הערך שקבע השמאי אסרף, והצדדים לא היו מגיעים כדי המחלוקת דנא.

אשר על כן, אני פוסקת כי על הנתבעת 1 לשאת בנזק הנובע מירידת הערך בגין התיקון הלקוי.

אחריות הנתבעת 2

49.
אין מחלוקת כי הנתבעת 2 ביצעה תיקון לקוי. בדיקת טיב התיקון העלתה פגמים כמפורט בדו"ח המכון, בחוו"ד עידן ובחוו"ד בן בכר. לנתבעת 2 אחריות ישירה כלפי התובעת, בין היתר במסגרת אחריותה לטיב השירות כנותנת שירות, ולאור ההסכם ביניהן. מצופה מהנתבעת 2 כי תבצע את השירות המוזמן ממנה ברמה נאותה לפי סטנדרטים מקובלים. בעלי המקצוע הנ"ל הצביעו כולם על ליקויים בטיב השירות שניתן, כשתיקון הליקויים בחלקי הרכב השונים לא היה משביע רצון ולוקה בפגמים, שגרמו לירידת ערך הרכב. כאמור, השמאי אסרף, אשר לא בחן את הרכב בתום התיקון, לא הצביע – בחוות דעתו – על ליקויים אלה. הנתבע 2 טענה כי פעלה בהתאם להוראות המדויקות שמסר לה אסרף. אינני יכולה לקבל, בכל הכבוד, טענתה זו, הן משום שהשמאי טען כי אינו מוסמך ליתן למוסך הוראות בדבר אופן התיקון, והן משום שציין מפורשות (וגרסתו לא נסתרה) כי לא בחן את טיב התיקון בתומו. מכל מקום, התייחסות הנתבעת 2 להוראות השמאי כוונה בעיקרה למהות חלקי החילוף, ולסוג העבודות שיש לבצע, אולם לא לאופן ולטיב ביצוע העבודה.

50.
עתה נשאלת השאלה, מהו שיעור הנזק שנגרם לתובעת בשל התיקון הלקוי. בדו"ח המכון לא כומת שווי הנזק, הגם שבודקי המכון הצביעו עליו בבירור. השמאי עידן העריך את ירידת הערך כתוצאה מהתיקון הפגום בשיעור 15%: "עבודות הפחחות והצבע בוצעו באיכות ירודה מאד". בנוסף, קבע השמאי עידן ירידת ערך נוספת בשיעור 4% בגין: "סימנים וצלקות מתיקון הנזק ועקבות הרשומות במסמכים". פרט לכך הוסיף שיעורים משתנים של ירידת ערך בגין תיקוני דפנות תא מנוע וקורות שלדה קדמיות (ימין ושמאל).


בכל הכבוד, אינני יכולה לקבל הערכת ירידת ערך בשיעור זה, שניכר ממנה כי מדובר בכפילות שיעורי הנזק. אין מחלוקת כי ניתן לקבוע ירידת ערך בגין עצם תיקון הרכב, אך על אלה הוסיף השמאי עידן שיעורים הנובעים מהתיקון הלקוי עצמו ומהותרת הצלקות והסימנים. ברי כי תיקון חלקי מרכב מטבע הדברים אינו מביא את המרכב למצבו המקורי כפי שיצא הרכב מבית החרושת. לפיכך, בהתחשב בתיקוני המרכב קיימת ירידת ערך. אף אין מחלוקת כי לטיב התיקון קיימת השפעה על שיעור ירידת הערך. אולם, אין לקבל את חישוב ירידת הערך בנפרד, הן לעצם התיקון והן לטיבו. קל וחומר שאין להחשיב את הסימנים והצלקות כירידת ערך בשיעור נפרד, שכן אלה הם תוצרי לוואי של עצם התיקון ושל התיקון הפגום.

51.
מאידך, בפני
חוות דעתו של השמאי בן בכר, שהעמיד את שיעור ירידת הערך בגין התיקון הפגום על 10% (טבלת חישוב ירידת ערך – עמ' 6 לחווה"ד) כשהוא מתייחס לאותם סעיפי תיקון אליהם התייחס השמאי עידן (תיקון דפנות וקורות). עם זאת, השמאי בן בכר לא פירט בחוות דעתו, את אופי הליקויים בעבודת המוסך, שהובילו לירידת הערך הנ"ל בחלקים אלה. כמו כן, לא קבע מה היתה עשויה להיות ירידת הערך בגין אותם חלקים, ככל והייתה, לו היתה עבודת המוסך תקינה.

מנגד, יש לזכור כי השמאי בן-בכר ציין שניתן להפחית את הליקויים בביצוע עבודה מתקנת, בליווי שמאי: "..ניתן ואפשר לדעתי המקצועית לשפר מהותית את רמת גמר התיקון. לשם

כך יש להשיב את הרכב למוסך לצורך ביצוע השלמת גמר התיקון בליווי שמאי אשר יעקוב מקצועית אחרי כל שלבי הביצוע". השמאי בן-בכר העריך את עלות ביצוע העבודות
ב-2,500 ₪. הוא ציין מפורשות, בסע' 2 להערותיו: "אחוזי ירידת הערך אשר צוינו בחוו"ד הינם על פי חוברת מנחה לירידת ערך עדכון 2010 ובהנחה כי תבוצע השלמת גמר תיקון בליווי שמאי כנדרש".


חוות דעתו של השמאי בן-בכר לא נתערערה במאום בהעדר חקירה נגדית.
השמאי עידן כלל לא התייחס, בחוות-דעתו, לאפשרות תיקון הליקויים והקטנת הנזק.

52.
עולה, כי הפער בין חוות הדעת, של השמאים עידן ובן-בכר, לעניין שיעור ירידת הערך הנובע מטיב התיקון, עולה כדי 5%.
אני מוצאת כי יש לחייב את הנתבעות 1 ו-2 לשלם לתובעת פיצוי בגין ירידת ערך זו.

53.
אשר להוצאות הנלוות שתבעה התובעת, יש מקום לפצותה בחלקן. מצאתי כי יש מקום לפצותה בגין ההוצאה עבור דו"ח המכון. מתברר, כי הוצאה זו נובעת מאירוע התאונה, לנוכח שיעור ירידת הערך של רכב התובעת הנובע לכל הפחות מהתיקון הלוקה, שכאמור לא פוצה ע"י הנתבעת 1 במלואו. כמו כן, יש מקום לחייב את הנתבעות בהוצאות התובעת לשמאי עידן, אולם אלה גבוהות משמעותית מהמקובל (ראו, למשל, סע' 35 לפסק דינה של כב' השופטת ע.אטיאס בת.א 18463-07-09 הנ"ל) והנתבעות ישאו בחלקן, כמפורט להלן.

54.
לסיכום:

א.
אני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובעת, יחד ולחוד, סך 4,500 ₪ (%5 מערך הרכב ליום התאונה כפי שקבעו כל השמאים) נושאים הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התאונה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

ב.
כן ישאו הנתבעות, יחד ולחוד בסך 250 ₪ בגין עלות בדיקת המכון, נושאי הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הבדיקה ועד לתשלום בפועל.

ג.
בגין הוצאות השמאי עידן (לרבות הסכום שפסקתי על התייצבותו בבית המשפט), ישלמו הנתבעות לתובעת, יחד ולחוד, סך 3,250 ₪.


ד.
נוסף לאלה, ישלמו הנתבעות לתובעת, יחד ולחוד, הוצאות משפט בסך 2,500 ₪.


המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום
.
ניתן לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום,
ט"ז אדר
תשע"ג, 26 פברואר 2013, בהעדר.














תק בית משפט לתביעות קטנות 28074-04/11 שוש מוסקונה נ' הראל חב' לבטוח בע"מ, בראל יוסף בע"מ (פורסם ב-ֽ 26/02/2013)