פסקי דין על אלי סלמן | פסקי דין על שרית חדד

16858-09/12 תאמ     25/02/2013




תאמ 16858-09/12 אלי סלמן נ' שרית חדד








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



תא"מ 16858-09-12 סלמן נ' חדד





בפני

כב' השופט
עזריה אלקלעי


תובע

אלי סלמן
, עו"ד


נגד


נתבעת

שרית חדד




פסק דין


1.
בפני
תביעת התובע, שהינו עו"ד במקצועו, נגד הנתבעת לתשלום שיק על סך 26,000 ₪.

טענות התובע
2.
לטענת התובע הוא עו"ד במקצועו ואת השיק נשוא התביעה קיבל מלקוחה שלו עבור שכ"ט עו"ד בגין שירות משפטי שהעניק לה. התובע פירט בתצהירו את השירות המשפטי שהעניק ללקוחה, חברה בשם ש.ה.ט. אחזקות בע"מ (להלן: "ש.ה.ט").
3.
לטענת התובע, הוא העניק לש.ה.ט שירותים משפטיים שונים וזאת בהתאם להסכמי שכ"ט ומסמכים שונים שאותם צירף לתצהירו.
4.
את השירות שנתן לש.ה.ט פירט התובע כדי לתמוך בטענתו כי נתן תמורה מלאה ללקוחתו לאחר שהתחייבה לשלם לו שכ"ט בסך 40,000 ₪.
5.
לטענת התובע, ביום 23.4.12 מסרה לו ש.ה.ט את השיק נשוא התביעה על חשבון חוב שכה"ט. לדבריו, השיק נמסר לו ע"י מנהל ש.ה.ט, מר ציון זוארץ (להלן:"ציון"). בעת מסירת השיק שנמסר לתובע בבית המשפט, הוא היה חתום ומלא בכל הפרטים למעט שם הנפרע, כשזמן פירעונו היה דחוי ליום 17.6.12.
6.
לאחר הדיון בהגיע התובע למשרדו, הנפיק את הקבלה עבור השיק הדחוי ורשם את שמו כמוטב בשיק.
7.
לטענת התובע, לאורך כל התקופה הרלוונטית לא ידע דבר וחצי דבר על מחלוקת כלשהי אם וככל שקיימת כזו בין הנתבעת לש.ה.ט. לדבריו, בזמן שנמסר לו השיק סיפר לו מר זוארץ כי הוא קיבל את השיק מהנתבעת בתמורה לעבודות שהוא מבצע עבורה בביתה, אולם מעבר לעובדה זו לא היה לתובע מושג לגבי פרטי ההתקשרות שבין ש.ה.ט לבין הנתבעת ובוודאי שלא לגבי מחלוקות כלשהן, אם וככל שנתגלעו ביניהם.
8.
לדברי התובע, לא ש.ה.ט ולא הנתבעת פנו אליו בשלב כלשהוא בענין הקשור להתקשרות ביניהן או למחלוקת שביניהן.
9.
לטענת התובע, השיק סוחר אליו ע"י ש.ה.ט, כאשר התובע מהווה צד שלישי בשיק. לדבריו הוא קיבל את השיק בתום לב ובתמורה מלאה ולפיכך, בהתאם לדין ולהלכות הרלוונטיות, הוא זכאי להיפרע מהשיק ואין במחלוקות להן טוענת הנתבעת שנתגלעו בינה לבין הלקוחה כדי להוות הגנה כנגד התובע.

טענות הנתבעת
10.
לטענות הנתבעת שהועלו בתצהיר ע"י מנהלה העסקי והמקצועי, מר אבי גואטה, המכיר את עובדות המקרה באשר הוא זה שטיפל בבניית ביתה ובבניית הבריכה, ביום 30.4.10 ניתנה ע"י חב' ש.ה.ט הצעת מחיר ביחס לבניית בריכה בביתה של הנתבעת.
11.
לדבריו ציון, מנהלה של ש.ה.ט, הציג את ש.ה.ט כחברה מובילה בבניית בריכות שחיה תוך התחייבות ללוח זמנים מדויק.
12.
למרות המצגים וההתחייבות, התברר כי מדובר בחברה לא מקצועית שגרמה נזק לבריכה ועיכבה את השלמת בנייתה וכל מה שנעשה על ידה, נעשה בצורה בלתי מקצועית וחובבנית.
לטענת מר גואטה, בניית הבריכה נעשתה טלאי על טלאי בחוסר מקצועיות. הזכוכית של הג'קוזי לא הותקנה וזאת חרף תשלום מקדמה ולאחר שהתברר כי למרות שהנתבעת נדרשה לשלם עבור זכוכית חסינה ברמה גבוהה, הוזמנה ע"י ש.ה.ט
זכוכית ברמה ירודה אשר לא הותקנה כלל.
13.
לטענת מר גואטה, פניות חוזרות ונשנות שלו לש.ה.ט לאספקת כיסוי לבריכה לא הועילו והוא לא סופק. כמו כן, קיים חוסר בגופי חימום בבריכה.
14.
לטענתו של מר גואטה, בתחילת חודש מאי 2010 פירט בפני
ציון את מכלול הטענות לגבי עבודתו. לדבריו, לאחר שקיים שיחות רבות עם ציון, הציע ציון כי השיק האחרון המצוי בידי ש.ה.ט בסך 20,000 ₪ לא יופקד על ידו והוא אף התחייב בכתב כי ש.ה.ט תפצה את הנתבעת בסך של 20,000 ₪ אשר יקוזזו מהסכום המגיע לש.ה.ט באם לא תספק את הכיסוי לבריכה בתוך 45 יום.
15.
הכיסוי לבריכה לא סופק במועד, והתברר כי נגרמים עיכובים בהשלמת העבודות ע"י ש.ה.ט ולפיכך ביום 5.6.12 נשלח מכתב מב"כ הנתבעת לש.ה.ט ולפיו באם ש.ה.ט לא תקיים את מלוא התחייבויותיה, תפעל הנתבעת לביטול השיק.
16.
מר גואטה ניסה לתאם פגישה עם ציון בקשר להמשך העבודות ושלח לש.ה.ט מספר תזכורות. לאחר פניות אלו התקיימה פגישה אחת עם ציון שבה ניתנו מספר הבטחות, אולם הבטחות אלו לא קוימו וש.ה.ט הפסיקה לחלוטין את העבודה בבריכה תוך שציון מאיים על מר גואטה כי הוא יעביר את השיק לחבר שלו לצורך גבייה וכך הנתבעת תהיה חייבת לשלם את תמורתו.
17.
מחוסר ברירה פנה מר גואטה לחברה חלופית כדי שתשלים את בניית הבריכה ומהצעת המחיר שקיבל מאותה חברה "צלול בריכות שחיה בע"מ" (להלן:"צלול"), הסתבר לו כי דבר לא בוצע כנדרש ע"י ש.ה.ט וכי יש לבצע את כל העבודה מלכתחילה. לדברי מר גואטה חייבת ש.ה.ט להשיב לנתבעת את כל אשר שילמה, מאחר והיא נדרשה לשלם לחברת צלול בגין כל העבודה מלכתחילה ואף יותר מזה, שכן יש לפרק את העבודה הרשלנית שביצעה ש.ה.ט. מר גואטה צירף לתצהירו, את הצעת המחיר של צלול לתיקון העבודה שביצעה חברת ש.ה.ט ואת מכתבה של חברת צלול.
18.
לאחר שציון נוכח לדעת כי הנתבעת ביטלה את השיק, העביר את השיק נשוא התביעה, בהתאם לאיומיו של ציון לחבר, הוא התובע.
19.
לטענת מר גואטה, התובע אינו "אוחז כשורה" בתום לב, הואיל ומדובר בחבר שמנסה לעזור לש.ה.ט לאחר שברור כי ש.ה.ט היו צריכים להחזיר את השיק בהתאם להתחייבותם לאחר שלא סיפקו את הכיסוי לבריכה ומשלא השלימו את בנייתה. עוד טוען מר גואטה כי העובדה לפיה התובע השלים את שמו על גבי השיק, מעידה על כך כי התובע אינו אוחז כשורה וכי לא קיבל לידיו שטר שלם ותקין על פי מראהו.

ראיות התובע
20.
התובע הסתפק בתצהיר מטעמו שבו העלה את הגרסה שהובאה לעיל מטעמו. בחקירתו הנגדית הוא העיד כי הוא עוה"ד של ש.ה.ט ולמיטב ידיעתו אין לה עו"ד אחר. התובע הכחיש כי היה ידוע לו על מכתב ההתראה ששלחה ב"כ הנתבעת לש.ה.ט ביום 5.6.12 (נ/1) והכחיש כי ידע על הסכסוך שבין ש.ה.ט לנתבעת.
21.
התובע אישר כי כאשר קיבל את השיק הוא השלים את שמו על גבי השיק.
22.
התובע נשאל כיצד שילם את ההוצאות בסך 3,500 ₪ בהן חויב ע"י בית המשפט והוא השיב כי הוא עצמו שילם אותן.
23.
ב"כ הנתבעת הציגה לו את צילום השיק שבאמצעותו שולמו ההוצאות שממנו עולה כי השיק נמשך מתוך חשבון פיקדונות של התובע וביקשה ממנו להסביר כיצד הוא משלם הוצאות שבהן חויב באופן אישי מתוך חשבון פיקדונות. התובע השיב כי מדובר בענין טכני וכי בחשבון הפיקדונות ישנו כסף שייך גם לו באופן אישי וכי הוא רשאי לשלם בהתאם לנוחיותו ולפי רצונו.

ראיות הנתבעת
24.
מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מר גואטה, כאשר לתצהיר זה צורפו הצעת המחיר מחב' ש.ה.ט מיום 30.4.10, מכתב מחברת צלול מיום 5.8.12, הצעת מחיר מחברת צלול עבור תיקונים ותוספות וכן התחייבות של מר ציון מחברת ש.ה.ט מיום 16.4.12 שסומנה נ/2 ולפיה אם לא יספק את הכיסוי לבריכה בתוך 45 יום עד ליום 1.6.12, יפצה את הנתבעת בסכום של 20,000 ₪ שיקוזזו מהסכום שמגיע לו בגמר העבודה.

25.

מר גואטה חזר על האמור בבקשת הרשות להתגונן ובחקירתו הנגדית אישר כי מסר את השיק נשוא התביעה לש.ה.ט ביום 16.4.12.

26.
לדבריו, ש.ה.ט לא עמדה בהתחייבותה לספק את הכיסוי עד יום 1.6.12 ולאחר מכן ביטלה הנתבעת את השיק.
27.
מר גואטה נחקר ביחס לשאלה האם מדובר בשתי הזמנות עבודה נפרדות לבניית הבריכה ולבניית קיר הזכוכית ואישר כי מדובר בהזמנות שבוצעו במועדים שונים.
28.
כשנשאל האם השיק נשוא התביעה היווה את אחד מהתשלומים עבור קיר הזכוכית השיב: "לא בדיוק" שכן החשבון היה כללי. לדבריו השאיר את השיק פתוח לבקשת ציון אשר אמר כי אין לו כסף והוא הפקיד את השיק בחשבונו.
29.
לדבריו של מר גואטה, לפי החשבונית שצירף לרשימת המסמכים, שילמה הנתבעת לצלול סך של 73,000 ₪ וכשנשאל האם הפריטים שבגינם שילמה הנתבעת לצלול מופיע גם בהצעת המחיר של ש.ה.ט השיב: "נראה לי שכן".

דיון והכרעה
30.
הנתבעת טענה כי השיק נשוא התביעה נמסר על ידה לחב' ש.ה.ט על חשבון בניית בריכה, כאשר, לטענתה, תמורת השיק נכשלה בכישלון תמורה מלא וזאת מאחר וחב' ש.ה.ט ביצעה את העבודה באופן חלקי ורשלני, כך שיש צורך לפרק את כל העבודה ולבנות את הבריכה מחדש, דבר המחייב את ש.ה.ט להחזיר את כל התשלומים שכבר קיבלה על חשבון בניית הבריכה.
31.
התובע אינו "צד קרוב" לשטר מבחינה משפטית, למרות ששמו רשום כנפרע, שכן מבחינת מהות העסקה הוא צד רחוק, שכן השיק נמסר לו ע"י ש.ה.ט ולא ע"י התובעת.
32.
השאלות שבהן הנני נדרש להכריע ב

פסק דין
זה הינן:
32.1.
האם במערכת היחסים שבין הנתבעת לש.ה.ט היתה רשאית הנתבעת לבטל את
השיק והאם תמורת השיק נכשלה ו/או אם יש לנתבעת זכות קיזוז כנגד ש.ה.ט ביחס לשיק זה.
32.2.
באם התשובה לשאלה הראשונה תהיה חיובית, אצטרך להכריע בשאלה, האם התובע בהיותו צד רחוק לנתבעת, זכאי להיפרע את סכום השיק חרף טענות הנתבעת נגד ש.ה.ט. לצורך זה צריך אני להכריע בשאלה האם התובע הינו "אוחז כשורה" או האם הוא זכאי להיפרע את סכום השיק לאור הלכת ע"א 333/61 גויסקי נ' יוסף מאיר (להלן: "הלכת גויסקי".)
33.
התובע לא הביא כל גרסה בענין טענותיה של הנתבעת נגד ש.ה.ט בנושא בניית הבריכה. לדבריו, הוא כלל לא ידע בזמנים הרלוונטיים על הסכסוך ביניהם, כך שלתובע אין כל גרסה עובדתית בעניין ביצוע עבודות בניית הבריכה והגרסה היחידה בעניין זה הינה זו שהובאה מטעם הנתבעת.
34.
כפי שהוכח ע"י הנתבעת, ש.ה.ט התחייבה לבנות בריכה כמפורט בהצעת המחיר, אולם היא לא עמדה בהתחייבותה והפרה התחייבות זו כאשר הפסיקה את ביצוע עבודות בניית הבריכה בטרם סיימה אותן, וכאשר הסתבר כי גם העבודות שביצעה הינן לקויות באופן המצריך את בנייתן מחדש.
35.
לתמיכה בטענות אלו צורפה לתצהירו של מר גואטה, חשבונית מספר 955 שהוציאה חברת צלול ביום 21.8.12 על סך 73,000 ₪ ביחס לביצוע עבודות שבוצעו בבריכת הנתבעת, שפורטו בחשבונית והקשורות לבניית הבריכה והג'קוזי. כן צורפה הצעת מחיר מחברת צלול מיום 5.8.12 על סך כולל של 152,000 ₪ וזאת לביצוע תיקונים ותוספות בבריכה וכן הצעת מחיר ע"ס 70,470 ₪ לביצוע הכיסוי.
36.
מר גואטה צירף לתצהירו את מכתבו של ציון, מנהלה של ש.ה.ט, שלפיו התחייב לפצות את הנתבעת בסך של 20,000 ₪ באם כיסוי הבריכה לא יסופק בתוך 45 יום, כאשר הוכח כי כיסוי הבריכה לא סופק כלל, כך שהנתבעת זכאית לפיצוי שלו התחייבה ש.ה.ט באמצעות ציון בסך 20,000 ₪ בגין עניין זה.
37.
תצהירו של מר גואטה לא נסתר בכל צורה שהיא בחקירתו הנגדית ובהתאם לגרסתו, התובעת זכאית להחזר מלוא הסכום ששילמה לתובעת על חשבון העבודה שבוצעה בטרם נטשה ש.ה.ט את אתר העבודה בטרם הסתיימה, זאת מאחר והעבודה בוצעה באופן רשלני המצריך את הריסתה ובנייתה מחדש. הנתבעת שילמה לש.ה.ט בטרם הפסיקה את ביצוע העבודות סכום של 90,000 ₪.
38.
יש לציין כי התובע הינו עורך דינה של ש.ה.ט ואינו זר לה. אילו חפץ התובע לסתור את גרסת הנתבעת ביחס להפרת התחייבויותיה של ש.ה.ט כלפי הנתבעת, חייב היה התובע לזמן את ציון, מנהלה של ש.ה.ט, לעדות מטעמו.
39.

מושכלות יסוד של דיני הראיות המה, כי הימנעות בעל דין מהצגת ראיה פועלת לחובת אותו בעל דין.
בע"א 548/78 אלמונית נ' פלוני, נקבע:

"...כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה"

.
40.

התובע בחר שלא להציג כל עדות בעניין הבריכה ובנייתה ולא הציג בענין זה כל ראיות זולת אלו שהציגה הנתבעת. התובע לא הציג כל הסבר סביר להתנהגות זו ולמעשה לא העלה כל טענה לסתירת אותה חזקה לפיה אותן ראיות, לו הוצגו, היו פועלות כנגדו. כל שעומד בפני
בעת כתיבת פסק הדין, בענין בניית הבריכה הינה איפה גרסת הנתבעת ולצידה החזקה שלפיה התובע נמנע מהצגת ראיות, שאילו הוצגו – היו פועלות כנגדו.

האם עומדת לנתבעת זכות קיזוז
41.
השיק נשוא תביעה זו נמסר לש.ה.ט על חשבון ביצוע חלק מעבודות הבריכה, והגאקוזי (עבור הזכוכית).
42.
התובע טען כי השיק נמסר
למטרה מיוחדת, דהיינו לתשלום עבור הזכוכית שסופקה, כאשר יש לראות בעסקת הזכוכית עסקה נפרדת מעסקת בניית הבריכה. לפי טענה זו הנתבעת אינה רשאית לבטל את השיק שניתן עבור הזכוכית שסופקה, באם יש לה טענות ביחס לבניית הבריכה או אי אספקת הכיסוי, המהווה עסקה נפרדת. מילים אחרות, התובע טוען כי הנתבעת אינה רשאית לקזז את סכום נזקיה עבור בניית הבריכה כנגד השיק שניתן עבור הזכוכית. התובע העלה טענה זו בעלמא מבלי לפרט או לנמק מהי התשתית המשפטית לטענתו.
43.
לא אוכל לקבל את טענת התובע בעניין זה. הטעם הראשון הינו כי בניית הבריכה והגאקוזי ואספקת הזכוכית ע"י, למרות שהוזמנו במועדים שונים, מהווים ביחד עסקה אחת, והנסיון לפצל את העסקה לעסקאות משנה נפרדות, כפי שמבקש התובע לעשות הינו מלאכותי. הזכוכית הינה חלק בלתי נפרד מקומפלקס הבריכה והג'אקוזי, והזמנתה, גם אם נעשתה במועד שונה מהווה חוליה נוספת באותה עסקה של בניית הבריכה.
44.
ברע"א 6250/98

nordland papier ag
נ' מפעלי ייצור והוצאה לאור (ירושלים) מ.ס.ל. בע"מ ואח', פד"י נג (2) 274).
נקבע:
"מסקנתי היא אפוא זו: דיני הקיזוז שבדין הכללי חלים גם בקיזוז חיוב שטרי בין צדדים קרובים. אם החיוב השטרי והחוב הכספי הם מתוך "עיסקה אחת", ניתן לקזז כנגד החיוב השטרי כל חוב כספי, בין קצוב ובין שאינו קצוב. על
-
כן רשאי מושך או עושה לקזז כנגד הנפרע פיצויים לא קצובים המגיעים לו בגין הפרתה של עיסקת היסוד, ובלבד שהחיוב השטרי ועיסקת היסוד הם "עיסקה אחת". אם החיוב השטרי והחוב הכספי אינם מתוך "עיסקה אחת" הם ניתנים לקיזוז רק אם החוב הכספי הוא קצוב. מסקנה זו מתבקשת מתחולת הדין הכללי בענייני קיזוז על חיוב שטרי. היא עולה בקנה אחד עם הטעמים המונחים ביסוד הקיזוז בין צדדים קרובים. טעמים אלה הם, כלשונו
"
45.
כאמור, סבור אני כי במקרה שבפני
, מדובר בעיסקה אחת, כך שהנתבעת היתה רשאית לקזז את נזקיה
מהשיק גם אלמלא הסכום שביקשה לקזז היה קצוב.
46.
יתר על כן, הסכום שהתובעת מבקשת לקזז הינו קצוב, שכן הנתבעת מבקשת לקזז פיצויים בסכום של 20.000 ₪ עקב אי אספקת הכיסוי, סכום קצוב ומוסכם לפי מסמך חתום ע"י ש.ה.ט באמצעות ציון נ/2. גם
סכום החשבונית ששילמה הנתבעת לצלול ע"ס 73,000 ₪ מהווה סכום קצוב, כאשר כמפורט בסיכומי ב"כ הנתבעת בחשבונית נכללים סכומים בגין עבודות שש.ה.ט היתה צריכה לבצע עפ"י הצעת המחיר שהגישה (מערכת חיטוי 7,600 ₪, משאבת חום 26,847 ₪, חימום לבריכה 35,000 ₪ וכמו כן פירוק והרכבה מחדש של חדר מכונות בסך של 12,600 ₪).
47.
גם אם אתעלם מהסכומים ששילמה הנתבעת לצלול עבור עבודות שש.ה.ט טרם ביצעה, די אם אצרף את הפיצוי המוסכם בסך 20,000 ₪ (בגין אי אספקת הכיסוי) לסכום של 12,600 ₪ ששולם ע"י הנתבעת בפועל לחב' צלול בגין פירוק והרכבה מחדש של חדר המכונות, סכום המהווה ביחד סכום קצוב בסך 32,600 ₪ כדי להקנות לתובעת זכות קיזוז כנגד השיק.
48.
העולה מהמקובץ הוא כי הנתבעת רשאית לקזז את סכום השיק נגד צד קרוב, גם אילו הייתי מקבל את טענת התובע ולפיה אין מדובר בעסקה אחת, בהיות סכום הקיזוז קצוב.
האם התובע אוחז כשורה או האם הוא זכאי להיפרע את השיק לפי הלכת גויסקי
49.
מאחר ועל פי המסקנה אליה הגעתי, תמורת השיק נכשלה בכישלון תמורה מלא בין הצדדים הקרובים, נדרש אני להכריע בשאלות הנוספות, דהיינו האם התובע זכאי להיפרע את השיק חרף עובדה זו בהיותו אוחז כשורה, או לפי הלכת "גויסקי".
50.
אקדים ואומר כי אינני מקבל את הטענה לפיה התובע מנסה לגבות את השיק עבור ש.ה.ט במסגרת קנוניה, וכי התובע אינו תם לב.
51.
כפי שהוכח, השיק נשוא התביעה נמשך ביום 16.4.12 כשהוא מעותד ליום 17.6.12. בהתאם לתצהיר התובע ולקבלה שצורפה לתצהירו השיק נמסר לו ע"י ש.ה.ט ביום 23.4.12. במועד זה טרם התגלע הסכסוך בין ש.ה.ט לבין הנתבעת בעניין הכיסוי שטרם הגיע המועד לאספקתו.
טענות הנתבעת בעניין זה נולדו כאשר הכיסוי לא סופק לה בהתאם להתחייבות, בתחילת חודש יוני.
52.
השאלה הינה האם העובדה לפיה התובע השלים את שמו כנפרע על גבי השיק, לאחר שנמסר לו שוללת אחיזה כשורה.
53.
השאלות בעניין דומה האמורות נדונו בע"א 2010/05 שחף טקס בע"מ נ' אביגדור פלדמן, עו"ד, ונקבע בו כהאי לישנא:
"(א)
אחיזה כשורה
שלושה סעיפים בפקודת השטרות
רלוונטיים לדיון שלפנינו: סעיף 3, סעיף 19(א) וסעיף 28(א) לפקודה, ונביאם כלשונם:
"3.
שטר-חליפין מהו
(א)
שטר-חליפין הוא פקודה ללא תנאי ערוכה בכתב מאת אדם אל חברו, חתומה בידי נותנה, בה נדרש האדם שאליו ערוכה הפקודה לשלם לאדם פלוני או לפקודתו, או למוכ"ז, סכום מסויים בכסף, עם דרישה או בזמן עתיד קבוע או ניתן לקביעה.
(ב)
מסמך שלא נתקיימו בו תנאים אלה, או שיש בו פקודה לעשות מעשה בנוסף על פרעון כסף, איננו שטר-חליפין.
[...]
(ד)
התאריך, המקום והערך
על שלוש אלה אין השטר נפסל:
(1)
על שאין בו תאריך עריכתו;
(2)
על שאינו מפרש הערך שניתן בעדו או שאינו מפרש שניתן בעדו ערך כלשהו;
(3)
על שאינו מפרש את מקום המשיכה או את מקום הפרעון; אלא שלעולם באין מקום פרעונו של השטר נקוב במפורש, יראו כמקום פרעונו את המקום שניקב כמקום עסקו של הנמשך, או כמקום מגוריו."

"19.
מסמך לא שלם או חתימה על-החלק
(א)
היה השטר חסר פרט מהותי, האדם המחזיק בו יש לו רשות לכאורה להשלים את החסר ככל שנראה לו."
"28.
אוחז כשורה
(א)
אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה:
(1)
נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל;
(2)
נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה."
סעיף 3(א) לפקודה מגדיר את יסודותיו החיוניים של השטר – יסודות שחובה שהשטר יקיים כדי לבוא בגדרה של הגדרת "שטר חליפין". מסמך יכול להיות חסר איזה מהיסודות המנויים בסעיף 3(א) לפקודה, ויסודות אלה ניתנים להשלמה כאמור בסעיף 19 לפקודה, אלא שאז מורה אותנו סעיף 3(ב) שהמסמך אינו שטר חליפין (ראו: י' זוסמן דיני שטרות (מהדורה שישית, התשמ"ג) 159; להלן:- "זוסמן"). סעיף 19 מאפשר לאוחז להשלים בשטר הן פרט חיוני הן פרט מהותי (
ע"א 339/72 חרס קרמית בע"מ נ' קולטון, פ"ד כח
(1) 452), אלא שאין בזכות לכאורה להשלים מסמך, הקבועה בסעיף 19 הנ"ל, כדי לגרוע מן האמור בסעיף 28(א), הקובע שכדי לזכות במעמד של אוחז כשורה על האוחז ליטול לידיו שטר כשהוא תקין ושלם לפי מראהו. אוחז שנוטל לידיו מסמך שאינו שלם, קרי, מסמך שחסר בו פרט חיוני כלשון סעיף 3(א) לפקודה – לא נטל לידיו שטר, כהגדרתו בסעיף 3(א), ומשכך אינו יכול להיות אוחז כשורה (
ע"א 377/68 מטע, בית חרושת לצורכי מזון בע"מ נ' פרל, פ"ד כג
(1) 98; זוסמן, לעיל, בעמ' 265).

לית מאן דפליג שהמערערת נטלה את המסמך כשחסר בו שם הנפרע, שהוא יסוד חיוני. המערערת נטלה לידיה מסמך שאינו שטר, ובהשלמתה הפכה אותו לשטר. לבטח אין לומר שהמערערת נטלה לידיה שטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו, לפי כך – נכונה המסקנה שהיא אינה אוחזת כשורה. קביעת בית משפט קמא מקובלת עלינו.
המערערת טוענת שהתכלית שלשמה הושאר שם הנפרע ריק הייתה להפוך את השיק שעליו נכתב "למוטב בלבד" למסמך סחיר. אפילו טענה זו נכונה, אין בה כדי לסייע למערערת, שכן הוראות הפקודה מפורשות: שטר שאינו שלם ותקין על פי מראהו, לא כל שכן מסמך שאינו מהווה שטר, אינם יכולים לזכות את האוחז בהגנה שמקנה לו מעמד של אוחז כשורה מכוח סעיך 37(2) לפקודה. התכלית של התנאי הקבוע בסעיף 28(א) לפקודה היא למנוע חשד שעלול לעורר שטר שאינו שלם: "שטר שאינו שלם או אינו תקין לפי מראהו, אינו מקובל על הסוחר ומעורר חשש; אין דרכם של סוחרים ליטול מסמך כזה. מסמך שאינו שלם – יוצא דופן מבחינת תוכנו, ומסמך שאינו תקין – מבחינת צורתו. מסמכים כאלה מעידים על עצמו כי ייתכן שמשהו אינו כשורה והם עצמם אומרים 'דרשני'. אם נתגלה פגם בזכות הקניין שבהם, הנוטל את המסמך הוזהר מראש." (זוסמן, לעיל, בעמ' 265). משנטלה המערערת מסמך שאינו שלם – אין היא יכולה לזכות במעמד של אוחזת כשורה, שכן היא "הוזהרה" קודם לכן.
הלכת גויסקי
המערערת אף אינה יכולה להסתייע בהלכת גויסקי, שכן כפי שציין בית משפט קמא, הלכה זו עוסקת במועד סיחורו או נטילתו של שטר, בעוד שבענייננו נטלה לידיה המערערת מסמך שאינו שטר (כאמור, המסמך הפך לשטר רק לאחר שהושלם). מקובל עלינו שאין להרחיב את הלכת גויסקי מעבר לנדרש, בין היתר לנוכח הביקורת שנמתחה עליה בפסיקה (עיינו:
ע"א 1560/90 ציטיאט נ' הבנק הבינלאומי הראשון בישראל בע"מ, פ"ד מח
(4) 498, 526;
ע"א 6909/00 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' קבוצת אריה יצחקי בע"מ, פ"ד נה
(4) 83, 85), ומשכך – אין אנו רואים להתערב בקביעת השופטת הנכבדה."

54.
הדברים שהובאו מפסק הדין שחף טקס הנ"ל יפים אף לענייננו. מאחר והתובע הוא זה שהשלים את שמו על השיק, אין הוא יכול להיות "אוחז כשורה" ואף אינו יכול להיפרע את השטר לפי הלכת "גויסקי" שכן כאשר נטל התובע את המסמך הוא לא היה שטר.
55.
אשר על כן, הנני דוחה את התביעה. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 5,000 ₪.

זכות ערעור לבית משפט מחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום,
ט"ו אדר תשע"ג, 25 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.










תאמ בית משפט שלום 16858-09/12 אלי סלמן נ' שרית חדד (פורסם ב-ֽ 25/02/2013)