פסקי דין על שמעון שטרית | פסקי דין על עמי דוראון | פסקי דין על עדנה דוראון | פסקי דין על יואב קרול | פסקי דין על אניטה יונגר | פסקי דין על אריסון השקעות | פסקי דין על עוזי ורדי-זר | פסקי דין על אפרים צדקה | פסקי דין על קרן ההסתדרות | פסקי דין על הסתדרות העובדים הכללית החדשה |

1931/00 א     01/09/2004




א 1931/00 שמעון שטרית , עמי דוראון, עדנה דוראון, יואב קרול, אניטה יונגר נ' אריסון השקעות בע"מ, עוזי ורדי-זר , אפרים צדקה, קרן ההסתדרות, הסתדרות העובדים הכללית החדשה




1
בתי המשפט
ת.א. 001931/00
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו

בפני
: כב' השופט נ. ישעיה

ב.ש.א. 11745/00
1. שמעון שטרית

2. עמי דוראון

3. עדנה דוראון

4. יואב קרול

5. אניטה יונגר

ע"י ב"כ עו"ד מ. קפלנסקי

בעניין:
המבקשים
נ ג ד
1. אריסון השקעות בע"מ

ע"י עו"ד פ. רובין

2. עוזי ורדי-זר

3. אפרים צדקה

שניהם ע"י עו"ד ר. כספי
4. קרן ההסתדרות

5. הסתדרות העובדים הכללית החדשה

שתיהן ע"י עו"ד ד"ר י. וינרוט

המשיבים
פסק - דין

1. המבקשים, חברי הסתדרות העובדים הכללית החדשה
, (להלן - ההסתדרות) מבקשים מבית המשפט להתיר להם לתבוע את המשיבים 1,2,3, בשם ההסתדרות וקרן ההסתדרות
, המשיבות 4-5, על דרך של תובענה נגזרת.

בקשה זו באה על רקע עסקה שנקשרה בין ההסתדרות או קרן ההסתדרות
, שהיא תאגיד בשליטת ההסתדרות - מצד אחד, לבין המשיבה 1 (להלן - אריסון) ועובדי חב' שכון ובינוי אחזקות בע"מ, תאגיד בשליטת ההסתדרות (להלן - שיכון ובינוי) - מצד שני, על פיה מכרה ההסתדרות, או ליתר דיוק, קרן ההסתדרות
, לעובדי שכון ובינוי את אחזקותיה במניות שכון ובינוי (94% מהון המניות) תמורת סכום של -.307 מיליון ₪, על בסיס שווי כולל של -.326 מליון ₪. המשיבים 2,3 ששימשו אז, ומשמשים גם היום, כמנכ"ל שכון ובינוי ויו"ר מועצת המנהלים שלה, יצגו במהלך המו"מ בין הצדדים ובעת החתימה על ההסכם, את כל העובדים שהצטרפו להסכם הרכישה והם אשר יזמו, דחפו והביאו, למעשה, לקשירת העסקה בסופו של דבר.
במסגרת אותה עסקה מכרו העובדים חלק מהמניות שרכשו (15%) לאריסון על פי תנאי ההסכם שנחתם בין כל הצדדים.

2. החלטת ההסתדרות וקרן ההסתדרות
למכור את שכון ובינוי התקבלה על רקע מצבה הכלכלי הקשה באותה עת ובשל הרצון לממש נכסים על מנת לאזן, לפחות במידת מה, את מצבה הפיננסי.
החלטה זו אף תאמה את המדיניות שהנהיג ח"כ רמון שנבחר, זמן מה לפני קבלת ההחלטה כמזכ"ל ההסתדרות לפיה הוא ביקש לשנות את פניה של ה"ההסתדרות החדשה" שבהנהגתו: לא עוד הסתדרות המתפקדת כקונצרן ענק המעסיק עשרות אלפי עובדים במשק, ובד בבד פועלת כאגוד מקצועי, אשר אמור להגן על זכויות העובדים מול מעבידיהם, תוך ניגוד אינטרסים מובנה ומובהק בין שתי הפונקציות. על פי מדיניות זו בקשה ההסתדרות, להשתחרר מדמויה ותפקודה כמעבידה ולהתמקד בפעילות כאגוד מקצועי בלבד, כפי שיועד לה עם הקמתה לפני עשרות שנים.

3. משהתקבלה ההחלטה ביקשה ההסתדרות חוות דעת מקצועית לגבי שווי החברה שהיתה, כאמור, בעלת פעילות עסקית בהיקף נרחב והעסיקה אלפי עובדים.
חוות הדעת הראשונה ניתנה ע"י דברת-שרם שהעריכה את שווי החברה
ב-271 - 314 מליון ₪. ההסתדרות לא הסתפקה בהערכה זו. לפי דרישת ח"כ רמון, אשר ההערכה נראתה לו נמוכה מדי, היא פנתה למעריך יעקב גדיש, אשר העריך את שוויה ב-701 - 814 מליון ₪. הפער הגדול בין שתי ההערכות הניעה, כנראה, את ההסתדרות לבקש הערכת שווי שלישית. זו ניתנה ע"י רו"ח גד סומך, אשר העריך את שוויה של שכון ובינוי ב- 550 - 602 מליון ₪.

שווי העסקה שנקשרה בסופו של דבר, עמד על 307 מליון ₪ (לפי שווי חברה של 326 מליון ₪). סכום זה לא כלל את שווי הזכויות הסוציאליות של העובדים, כפי שיפורט בהמשך. על פי ההסכמים שנחתמו בין הצדדים רכשו, כאמור, עובדי שכון ובינוי את מלוא הון המניות של שכון ובינוי שהוחזקו ע"י קרן ההסתדרות
(94%) ואילו אריסון רכשה מהעובדים, במסגרת אותה עיסקה 15% מהון המניות. מימון רכישת חלקם של עובדי החברה נעשה ע"י הלוואות בנקאיות, להן ערבה המשיבה 1, ומנהלה דאז טד אריסון ז"ל. המניות שנרכשו ע"י העובדים חולקו ביניהם באופן דיפרנציאלי, כך שהבכירים והותיקים שביניהם קיבלו מנה גדולה יותר של מניות.

4. המבקשים שהם, כאמור, חברי ההסתדרות טוענים כי הנסיבות שאפפו את המו"מ והמחיר הנמוך, לדעתם, ששילמו הרוכשים להסתדרות, מצביעים על מניפולציה או על קשר שנקשר בין הרוכשים לבין ההסתדרות, אשר באמצעותם שמטה, או הוציאה, ההסתדרות מידיה נכס, בשווי של מאות רבות של מליוני שקלים, במחיר הנמוך בהרבה משוויו האמיתי ובכך הביאה להתעשרות הרוכשים, ע"ח כלל חברי ההסתדרות, שהם למעשה ולהלכה בעליה של ההסתדרות וקרן ההסתדרות
.

בבקשתם עותרים, איפוא, המבקשים לאפשר להם לתבוע, בשם ההסתדרות, מהרוכשים, על דרך של תביעה נגזרת, השבת כספים במאות מליוני שקלים המהווים, לטענתם, את הפרש התמורה בין שוויה הריאלי והאמיתי של שיכון ובינוי בזמן כריתת ההסכם, לבין המחיר שקיבלה ההסתדרות בפועל.
טוענים, כאמור, המבקשים כי שכון ובינוי נמכרה במחיר הנמוך במאות מליוני שקלים, משוויה וערכה האמיתי באותה עת. עובדה זו:

"מנעה מקופתה המדולדלת של ההסתדרות להתמלא בכ- 900 מליון ₪ ובכך פגמה בהגשמת המטרות לשמן הוקמה ובקידום אינטרסים צבוריים של כלל חבריה" (עמ' 3 לסיכומי המבקשים).

מאות מליוני שקלים אלה מבקשים המבקשים להשיב לקופת ההסתדרות, לטובתם ולרווחתם של כלל חבריה.

המשיבים, אשר התנגדו, כמובן, לבקשה, העלו שורה של טענות מקדמיות. אלה נדחו רובן ככולן, למעט אחת. בהחלטתי מיום 20.8.02 הוריתי על מחיקת מזכיר ההסתדרות דאז, עמיר פרץ, כמשיב לבקשה, ומאידך הוריתי על צרוף קרן ההסתדרות
שהחזיקה בפועל במניות שכון ובינוי, כמשיבה נוספת לבקשה.
כיוון שכך, אמנע מהתייחסות נוספת, ב

פסק דין
זה, לטענות המקדמיות שנדחו על ידי בהחלטתי מיום 20.8.02, על אף שהמשיבים, או חלק מהם, מצאו לחזור ולהעלותן שוב בסיכומיהם.

5. את תביעתם, וכמובן את בקשתם להכיר בה כתביעה נגזרת בשם ההסתדרות, מבססים המבקשים על מספר עילות תביעה המנויות בחוק החברות וחוק ניירות ערך 1968 שעניינן הפרת חובת הגילוי והדווח הנאות של שכון ובינוי ובעלי התפקידים המרכזיים בה היינו המנכ"ל, משיב מס' 2 (להלן - ורדי זר) ויו"ר מועצת המנהלים, המשיב 3 (להלן צדקה).

כתוצאה מהפרת חובת הדווח הנכון והאמיתי נוצר, כך לטענת המבקשים, פער בין ההון העצמי האמיתי של החברה לבין הנתונים שהוצגו במאזניה, אשר על בסיסם נרכשה החברה במחיר שנרכשה. גם נתונים אחרים שהוצגו בדו"חות החברה ובמאזניה, כמו רווחי החברה, שעורי רווח גלמי ועוד נתונים רבי חשיבות, היו מוטעים ואף מזויפים. הצגה מוטעית זו של נתונים ודו"חות ואי עמידה בחובת הגילוי והנאמנות מצביעה, כך על פי המבקשים, על פעולת תרמית רחבת הקף מצד שכון ובינוי ובעלי התפקידים המרכזים בה, ורדי זר וצדקה. פעולת תרמית זו, תוך כדי הסתרת הנתונים האמיתיים בדבר מצבה הכספי, הביאה למכירת שכון ובינוי במחיר, הנמוך במאות מליוני ₪ משוויה האמיתי ובכך הביאה, כאמור, להתעשרות הרוכשים על חשבון כלל חברי ההסתדרות, שלא כדין.

6. בקשת המבקשים לאפשר להם לתבוע בשם ההסתדרות מבוססת על הוראת ס' 198 לחוק החברות החדש משנת 1999, אשר הסדיר, לראשונה בחקיקה, את מוסד התביעה הנגזרת, המאפשר לבעלי מניות, או דירקטורים, הנמצאים בעמדת מיעוט, בד"כ, לתבוע בשם החברה ולטובתה, צד ג', במקום שהחברה נמנעת מלעשות כן. תביעה כזו טעונה אשורו של בית המשפט:

"והוא יאשרה אם שוכנע כי לכאורה התביעה ונהולה הן לטובת החברה וכי התובע אינו פועל בחוסר תום לב" (ס' 198 (א) לחוק החברות).

אין בלשון ההוראה דרישה לבחון את קיומן של עילות תביעה, כתנאי לאישור הגשת תביעה נגזרת, כפי שדורש המחוקק, במפורש, מבית המשפט לגבי אשור תביעה יצוגית (ראה ס' 210 (א) לחוק החברות). עם זאת ברור כי בבואו לדון בבקשה מעין זו, יבחן בית המשפט, בראש וראשונה, האם קיימות עילות תביעה לכאוריות, המצדיקות ניהול תביעה נגזרת ע"י בעל מניות או דירקטור במקום שהחברה, או התאגיד, נמנעים מכך, שהרי הגשת תביעה נגזרת הנעדרת תשתית עובדתית המבססת עילת תביעה להגשתה, לא תהיה "לטובת החברה" כאמור בס' 198 (א) הנ"ל ועל כן, אין מקום לאפשר הגשתה.

המחוקק ראה בחובתו של בית המשפט לבחון את קיומן של עילות תביעה לכאוריות, בטרם יאשר הגשת תביעה נגזרת, כדבר מובן מאליו. הוא הניח, כתנאי מוקדם שבלתו אין, כי קיימת לתובע, או למבקש, עילת תביעה לכאורית, שאם לא כן, אין כלל לדבר על הגשת תביעה נגזרת. כך עולה מהוראות סעיף 195(1) ו-197(1) לחוק, אשר מהן ניתן להסיק כי ללא קיומה הלכאורי של עילת תביעה, אין התובע רשאי כלל להגיש את בקשתו לאישור התביעה הנגזרת. מקל וחומר אתה למד, כי בהעדרה של תשתית ראייתית שתצביע על קיומה של עילה כזו, לא יתיר כלל בית המשפט ניהול תביעה נגזרת ולא יאשר הגשתה.

7. יש, איפוא, לבחון האם עלה בידי המבקשים להצביע על עובדות ולהציג תשתית ראייתית לכאורית, אשר יהיה בהן כדי להצדיק מתן אשור לתבוע את המשיבים 1,2,3, בשם המשיבות 4,5.

טוענים המבקשים כי המחיר הנמוך מדי, שקבלה ההסתדרות עבור שכון ובינוי, לא ביטא את ערכה הריאלי והביא להתעשרותם של כלל הרוכשים ושל ורדי זר וצדקה באופן אישי, על חשבון כלל צבור חברי ההסתדרות. עובדה זו, כשלעצמה, מצביעה על:

"הקנוניה והשחיתות שאפפו ואיפיינו את רקיחת העסקה מכל עבר" "...ובכך הוכחו התנאים הבלתי סבירים במסגרתם נמכרה שכון ובינוי..."
(ראה עמ' 6 לסיכומי המבקשים).

על מנת ל"סבר" את אוזנו של השומע, או להמחיש במספרים את טענתם, מצביעים המבקשים על העובדה כי שווייו של מלאי הקרקעות של שכון ובינוי, בלבד, (ליתר דיוק של שכון עובדים חב' בת של שכון ובינוי), כ-4800 דונם, עמד בתקופה הרלוונטית על סכום שנע בין -.850 מליון ₪ ל- 1.2 מליארד ₪, לפי הערכתם של צדקה וצוקרמן עצמם, במהלך עדותם בבית המשפט. לפי הערכה אחרת (של המבקש מס' 1 - שטרית), היה שווין של קרקעות אלה, באותה עת, בסביבות 2 מליארד ₪. אם נביא בחשבון את נכסיה האחרים של שכון עובדים, כמו מכונות, כלי רכב וטרקטורים בהיקף גדול, נגיע למסקנה, כך לטענת המבקשים, כי הפער בין השווי הריאלי של החברה לבין מחיר מכירתה הוא גדול ביותר ומסתכם במאות רבות של מליוני שקלים, לפחות.

על טענה זו של המבקשים ועל הנתונים המספריים שהם הציגו לביסוסה, מבססים הם את טענותיהם וטרוניותיהם כנגד המשיבים ומהם בעיקר, הם הסיקו את מסקנותיהם וגיבשו את גירסתם לפיה מדובר בעסקה בלתי כשרה בין הצדדים המעורבים.
המחיר הנמוך (ביחס לשווי החברה), כשלעצמו, מצביע, לטענתם, על מעשים בלתי כשרים ובלתי ראויים, תוך כדי רקיחת קנוניה בין המעורבים, כאמור לעיל.

יש לבחון, אם כך, בראש וראשונה, האם שכון ובינוי אכן נמכרה במחיר מציאה או בנזיד עדשים.

8. שוויה של שכון ובינוי:

א. על מכירת החברה הוחלט, כאמור, על רקע גרעונותיה הכבדים של ההסתדרות ומטעמים אידאולוגיים. ח"כ רמון, מזכ"ל ההסתדרות, היה בדעה כי אל לה להסתדרות להיות מעסיקה של אלפי ואולי עשרות אלפי עובדים ובה בעת לייצג עובדים מול מעסיקיהם כאיגוד מקצועי. משכך, וכאמור, הוא הוביל מדיניות לפיה על ההסתדרות ל"השתחרר" מנכסיה וממעמדה כמעביד ולמקד את פעילותה כארגון עובדים ארצי בלבד. מדיניות זו השתלבה בצורך לממש נכסים על מנת להקטין את הגרעונות הכספיים הגדולים שהיו להסתדרות באותה עת.

משחברו יחדיו טעמים אלה הוחלט, כאמור, על מכירת שכון ובינוי שהיתה חברה עתירת עובדים (מעל ל-4,000 איש), עתירת נכסים ואף עתירת חובות, כמו גם על מכירת חברות הסתדרותיות אחרות אם על מנת להקטין את ההקף האדיר של חובותיה (לפי טענת ח"כ רמון עמדו הם אז על כ-2 מליארד ₪) ואם כדי ליישם את מדיניותו של ח"כ רמון.

לשם בחינת אופן המכירה וקביעת מחיר המכירה הראוי, הוקמה ועדה שכללה את ד"ר צוקרמן, מיכה הרץ, דוד לויתן, ריצ'רד ערמון ונירה פולנסקי, אשר את עבודתה ליוו עו"ד ד"ר א. יורן ז"ל וח"כ ח. אורון. הועדה בקשה וקבלה חוות דעת מד"ר דן לוין, מחב' דברת שרם שעסקה בהערכת שווין של חברות, לפיה הוערך שוויה של שיכון ובינוי ובכ- 314-271 מליון ₪. לדברי רמון הערכת שווי זו נראתה לו נמוכה מדי ועל כן ביקש הערכת שווי נוספת. זו נעשתה ע"י יעקב גדיש ולפיה שווי החברה עמד על 814-701 מליון ₪. הפערים הגדולים מאד בין שתי הערכות השווי הניעו את ראשי ההסתדרות לבקש ולקבל הערכת שווי שלישית מרו"ח גד סומך. זה העריך את שוויה בסכומים שנעו בין 602-550 מליון ₪.

לאחר דיונים שקיימו חברי הועדה וח"כ רמון בראשם, עם כל מעריכי השווי הגיעו הם לכלל החלטה כי מכירת שכון עובדים תעשה על בסיס הערכתו של רו"ח גד סומך, אשר נראתה להם כסבירה וההגיונית מבין כל חוות הדעת. ההסתדרות החליטה לאמצה ולקבוע את מחיר המכירה על פיה.

הערכת שווי זו, כמו גם הערכות השווי האחרות, כללו את הערכת שוויים של המקרקעין, אשר בבעלות החברה. איש מהמעריכים לא התעלם מהם. כך אישר במפורש, וללא השארת מקום לספקות, ח"כ רמון שהיה, כאמור, מעורב באופן אישי בהליכי המכירה ונתן דעתו לכל הערכות השווי שהונחו בפני
ו. כך אשרו גם שאר המעורבים בעסקה שהעידו בפני
. עובדה זו לא נסתרה, מכל מקום, ע"י המבקשים.

ב. על בסיס הערכת השווי של רו"ח גד סומך, נעשו פניות לגורמים עסקיים שונים במשק, להם היה הפוטנציאל והיכולת הכלכלית לרכוש חברה בסדר גודל כזה. הפניות נעשו לבנקים וקונצרנים גדולים. פניות אלה, נדחו על ידי כל הנצעים (ראה עדותו של ח"כ רמון בעמ' 680 ואילך ושל ד"ר צוקרמן בעמ' 565 לפרוטוקול). במקביל יזם ורדי זר פניות לגופים שונים על מנת לעניין אותם באפשרות מימון רכישת החברה ע"י העובדים עצמם. גם פניות אלה לא העלו מממן פוטנציאלי מעונין, למעט טד אריסון ז"ל שהיה היחיד שגילה ענין במימון העסקה, לפיה ירכשו עובדי שכון ובינוי עצמם את החברה (ראה עדותם של צדקה בעמ' 485 ואילך ושל ורדי זר בעמ' 802 לפרוטוקול).

עובדה זו, כשלעצמה, מעידה יותר מכל, כי הענין שגילו הגורמים הרלוונטיים במשק לרכישת החברה, במחיר שהוצג להם, היה אפסי באותה עת. אני מניח כי לו רכישת החברה במחיר ובתנאים שהוצעו היתה אטרקטיבית יותר ולו מדובר היה ב"מחירי מציאה", היה מספר המתעניינים ואף מספר המציעים לרכוש את החברה ו/או לממן את רכישתה ע"י העובדים, רב יותר.
גם העובדים עצמם, להם הוצעו המניות לרכישה, לא התרשמו, באותה עת, שמדובר בעסקה כדאית. מרביתם לא רכשו, בסופו של דבר, את מלוא כמות המניות שהוצעה להם, אם כי מרביתם רכשו מנות קטנות יותר.

אחת הסיבות לחוסר הענין שגילו משקיעים פוטנציאליים, אם לא העיקרית שבהן, היה מצבה הפיננסי הרעוע של שכון ובינוי. מהדברים ששמענו מעדי המשיבים, ובמיוחד מד"ר צוקרמן, עולה כי היקף חובותיה של שכון ובינוי לבנקים עמד אז על כ-1 מליארד ₪ והונה העצמי היה שלילי בשווי של מאות מליוני שקלים. בנסיבות כאלה, רכישת החברה לא היתה אטרקטיבית. במצבה הגרעוני, לא ניתן היה לממן את הרכישה באמצעות דיבידנדים שיימשכו מהחברה, בשל האיסור לחלקם על פי התחייבויותיה של החברה כלפי הבנקים המלווים.

חוסר האטרקטיביות של החברה לא עודדו את ראשי ההסתדרות, וזו בלשון המעטה, לדרוש מחירים גבוהים מדי, ודאי לא בסדרי גודל שנקבעו בהערכת השווי הגבוהה של יעקב גדיש.

ג. המבקשים, אשר טענו וחזרו וטענו, כי המחיר שבו נמכרה החברה לעובדיה נמוך מאד, התעלמו מהמחיר האמיתי ששולם להסתדרות עבורה.
שווי זכויותיהם הסוציאליות והזכויות לפצויי פטורין של כלל העובדים, שנצברו במשך שנות עבודתם בשכון ובינוי, הוערך ונקבע בסופו של דבר, בהסכמה, לאחר מו"מ ארוך שנוהל בין נציגי העובדים לבין נציגי ההסתדרות וקרן ההסתדרות
(ד"ר יורן ז"ל, ח"כ אורון וד"ר צוקרמן) לסכום של -.250 מליון ₪. על סכום זה, לו הם היו זכאים, ממעבידתם, ולמעשה מההסתדרות וקרן ההסתדרות
, ותרו העובדים במסגרת הסכם הרכישה לאמור: הוסכם כי חלק מתמורת הרכישה ישלמו העובדים ע"י ויתור על כספי הזכויות הסוציאליות להם הם היו זכאים.
סכום זה הוא חלק משמעותי מהתמורה הכוללת ששולמה על ידי העובדים תמורת רכישת שכון ובנוי. מהחישובים והמספרים שהוצגו בפני
, ע"י ח"כ רמון וד"ר צוקרמן, אשר אין לי כל סיבה לפקפק באמיתותם, עולה כי ההסתדרות הצליחה, כנראה, ל"רכוש" את זכויות העובדים, קרי להביא לויתור על זכויותיהם הסוציאליות, תמורת סכום סביר ואף נמוך, יחסית, בהתחשב במספר העובדים בחברה ובשעורי הפצויים שהיה נהוג לשלם, באותה עת, לעובדים במקרים אחרים של העברת השליטה, או הבעלות, בחברות ממשלתיות שהופרטו.

משבאים אנו, איפוא, לבחון את המחיר ששולם עבור רכישת שכון ובינוי מההסתדרות ומקרן ההסתדרות
, יש להביא בחשבון את הסכום של -.250 מליון ₪ ששילמו העובדים, בדרך של ויתור על הזכויות הנ"ל שהצטברו לזכותם אצל מעבידתם.
אמור, איפוא, כי המחיר ששילמו העובדים עבור שכון ובינוי, או ליתר דיוק, עבור 94% ממניותיה, עמד על סכום כולל של -.557 מליון ₪, (סכום הנמצא בתחום הערכת השווי של רו"ח גד סומך) ולא -.307 מליון ₪ כפי שהציגו זאת המבקשים בכתבי טענותיהם ובסיכומיהם, תוך התעלמות מחלק ניכר של התמורה הכוללת ששולמה ותוך יצירת רושם מוטעה לגבי מחיר העסקה.

ד. עדיין עומדת בעינה השאלה, שהעלו שוב ושוב המבקשים: איך ניתן להסביר מכירת חברה במחיר כה נמוך (אף אם מדובר ב-.557 מליון ₪), כשערכן של קרקעותיה בלבד, עומד על כ-1 או 1.2 מליארד ₪, ואולי אף למעלה מכך, כפי שטען שטרית במהלך עדותו.
לכאורה, אכן תמיהה המעוררת סימני שאלה לגבי המחיר ששולם. אלא שבחינה מדוקדקת של העסקה ושל מצבה הכספי של החברה, מסירה באחת סימני שאלה אלה.
אם נביא בחשבון כי בעת ביצוע העסקה היתה שכון ובינוי חייבת לבנקים כ-1 מליארד ₪ וכי הונה העצמי היה אז שלילי במאות מליוני ₪ (מספרים ונתונים אלה שהוצגו, כאמור, ע"י ד"ר צוקרמן, לא נסתרו ע"י המבקשים), הרי שנוצר ה"איזון" בין שוויין הרב ועתיר הממון של נכסי החברה ובמיוחד שווי קרקעותיה, לבין ההיקף האדיר של חובותיה והתחיבויותיה האמיתיים והתמיהות בענין זה נעלמות מאליהן.
ערכו של תאגיד עסקי מושפע ואף נקבע, לא רק על בסיס שווין המוערך של קרקעותיו. היקף חובותיו הוא פקטור מרכזי המשפיע, אף הוא על קביעת הערך ועל הערכת השווי.
הסתמכותם של המבקשים על השווי הנכסי של שכון ובינוי, ובעיקר על שווים של 4800 דונם קרקעות ברחבי הארץ, והעמדת עובדה זו, ואותה בלבד, אל מול שווי העסקה שנקשרה בין הצדדים, ללא התייחסות כלשהי לחובותיה ותוך התעלמות מהיקף גרעונותיה, אינה ראויה.
כך גם הצגת שווי העיסקה שנקשרה (במחיר של -.300 מליון ₪) תוך התעלמות משווין של הזכויות הסוציאליות עליהן ויתרו העובדים (-.250 מליון ₪).

ה. הצגה מעין זו של שווי העסקה וערכה, של שיכון ובינוי, נועדה כנראה, ליצור רושם מוטעה, לפיו נמכרה החברה לעובדיה ב"נזיד עדשים". היא אינה משקפת את המציאות ואף מעוותת אותה. מכל מקום לא היה זה ראוי להציג בפני
בית המשפט עובדות ונתונים מספריים חלקיים ומטעים לגבי מצבה הפיננסי האמיתי של החברה ושוויה הנכון של העסקה.

9. הנסיבות והעובדות שפורטו עד הנה ואשר אף לא אחת מהן נסתרה ע"י המבקשים, אינן מצביעות על ניהול בלתי תקין של מכירת שכון ובנוי, או על מניפולציות ומעשי שחיתות מצד המעורבים בעסקה כפי שטענו המבקשים. צוות של יועצים משפטיים, אנשי משק וכלכלה ובכירי ההסתדרות ובראשם מזכ"ל ההסתדרות ח"כ ח. רמון, ניהלו את הליכי המכירה ופקחו עליהם, כפי שהתבקש ואף נדרש כשמדובר במכירת נכס בסדר גודל כזה ע"י גוף צבורי כמו ההסתדרות.

תוהה אני: אלו צעדים או הליכים נוספים היה על ראשי ההסתדרות ופרנסיה לנקוט מעבר לאלה שננקטו?
המנעותם מפרסום מכרז אף היא אינה מצביעה על הליכי מכירה לקויים, כפי שיפורט בהמשך.

לא רק זאת אף זאת: הליכי המכירה, והצעדים שננקטו ע"י בכירי ההסתדרות וחברי הועדה שמונתה לצורך כך, מצביעים, בדרך כלל ולכאורה לפחות, על התנהלות ראויה במהלך המכירה. התרשמתי כי חברי הועדה שטיפלו במכירה לא הפקירו את האינטרסים של ההסתדרות, כבעלי החברה, וחתרו להשגת המחיר המירבי שניתן היה להשיג באותה עת. כך מהעובדה כי ההסתדרות לא הסתפקה בהערכת שווי אחת בלבד. משהתרשמו בכיריה כי הערכת השווי הראשונה נמוכה מדי, לא הססו לבקש הערכות שווי נוספות. כך ניתן אף להתרשם מהמו"מ הארוך שהתנהל בין נציגי העובדים לבין נציגי הוועדה לגבי השווי הכספי של זכויותיהם הסוציאליות אשר שימש כחלק מהתמורה ששולמה ע"י העובדים.

המחיר שהושג בסופו של דבר הושפע, כך אני מניח, מגורמים ונתונים שונים, כפי שפורט לעיל, לרבות מהעובדה שמשקיעים פוטנציאליים לא גילו ענין ברכישת החברה והעובדה כי מצבה הכלכלי של החברה באותה עת היה בעייתי ביותר. כשאלה הם פני הדברים, אך צפוי היה כי מנהלי המו"מ מטעם העובדים אשר היו מעוניינים ברכישת החברה בה עבדו ועליה בססו את עתידם הכלכלי, יתמקחו וילחצו על הפחתת המחיר ושפור תנאי הרכישה ככל הניתן ובמידת האפשר. כך במסגרת המו"מ לקביעת שווי זכויותיהם הסוציאליות וכך במסגרת המו"מ שהתנהל לגבי קביעת המחיר הכולל של העסקה.

10. המבקשים, חרף נסיונם לעשות כן, לא הצליחו לסתור את הנסיבות והעובדות שפורטו לעיל ולא עלה בידיהם להצביע, ולו על "קצה חוט" של ראיה שתצביע, לכאורה לפחות, על פגמים בהליכי המכירה, או על הליכים בלתי כשרים שננקטו ע"י המשיבים או מי מהם, במסגרת "רקיחת" העסקה. ודאי שלא עלה בידיהם להצביע, ולו על ראשית ראיה שתתמוך בגרסתם, כי הליכי המכירה היו פגומים ונגועים במעשי שחיתות, מרמה וחסר גילוי נאות, כפי שהם טענו במהלך הדיון ובכתב סיכומיהם.
לבד מהשמצות והאשמות בלתי מבוססות כלל ועיקר כלפי המשיבים, או מי מהם, ואף כלפי אחרים שהיו מעורבים בעסקה, לא עלה בידי המבקשים להציג עובדות, או נתונים, של ממש שיהיה בהם כדי לתמוך, ולו באופן חלקי ולכאורי, בגרסתם.
הצהרותיהם וטענותיהם כלפי המשיבים נשאו, לעיתים, אופי של הצהרות פופוליסטיות הנישאות בכיכר העיר, ללא שהן נתמכות או מבוססות על תשתית עובדתית וראייתית ראויה.

זאת ועוד וזה העיקר: העובדות והנסיבות שפרשו בפני
הצדדים, ובמיוחד העדים מטעם המשיבים, שכנעוני כי המחיר האמיתי ששולם ע"י עובדי שכון ובינוי תמורת רכישתה, שיקף את ערכה האמיתי של החברה לעת נהול המו"מ והחתימה על ההסכם, בהתחשב במצבה הפיננסי ובמידת ההתעניינות שגילו, או ליתר דיוק, לא גילו, רוכשים פוטנציאליים. המחיר ששולם אף נמצא בתחום הערכת השווי של רו"ח גד סומך, אשר על בסיסה קבעו מזכ"ל ההסתדרות וחברי הועדה שמונתה לטפל במכירה, את מחירה של שכון ובינוי כבסיס לניהול מו"מ עם רוכשים פוטנציאליים.
על יסוד הערכת שווי זו נכנסו הצדדים למו"מ ובסופו של דבר הסכימו למחיר כולל המשקף פחות או יותר, את שוויה האמיתי של החברה כפי שהעריך אותה רו"ח גד סומך.

הערכת השווי של רו"ח גד סומך, כמו גם הערכות השווי האחרות, אינן, אמנם, "תורת משה מסיני", שכן בסופו של דבר נקבע המחיר המוסכם על יסוד מו"מ בין מוכר לקונה מרצון. עם זאת הערכת שווי זו, המבטאת הערכת שווי ממוצעת בין ההערכות שניתנו, אינה בלתי סבירה. המבקשים לא השכילו, מכל מקום, להראות נתונים ולא הציגו הערכות שווי משלהם שיסתרו או ישללו הנחה זו. ודאי שלא עלה בידיהם להראות ב"אותות ובמופתים", ואף לא ברמה ראייתית פחותה יותר, כי ההיפך מכך הוא הנכון, היינו כי שווי המכירה אינו משקף את שוויה הריאלי וערכה האמיתי של שכון ובינוי.

11. בהקשר זה מבקש אני להתייחס לטענתם, או תהייתם, של המבקשים בדבר אופן הפניה לרוכשים פוטנציאליים ואי קיום הליכי מכרז מסודרים ופתוחים לכל, אשר היו מונעים, לטענתם, רינונים בדבר המחיר הנמוך, כביכול, שהושג.

מקובל עלי הסברו של ח"כ רמון בענין זה, לפיו משהתקבלו ההצעות למכירת החברה ע"י הגורמים המשקיים הפוטנציאליים באדישות וחוסר עניין, לא היה טעם לצאת במכרז, שכן הסיכוי למכור חברה בסדר גודל כזה בהליכי מכרז "היה נמוך מאוד", לאור "קבלת הפנים" חסרת העניין וההתלהבות מצד רוכשים פוטנציאליים.
גם הערכתו כי העובדים לא היו מקבלים החלטה לצאת במכרז ללא שיתנהל עימם מו"מ מוקדם לגבי הבטחת זכויותיהם, היוותה גורם כבד משקל בהחלטתו להמנע מלקיים הליכי מכרז, מה עוד שלא היתה מוטלת על ההסתדרות חובה חוקית לצאת במכרז.
שיקולים אלה, שהביאו את ח"כ רמון לכלל החלטה להמנע מלצאת במכרז, סבירים ואינם מצביעים ואף לא מרמזים, בשום פנים ואופן, על הליכים פגומים או בלתי ראויים מבחינה צבורית, או משפטית, שננקטו במהלך מכירת שכון ובינוי.

12. כפי שהראיתי, המבקשים לא הוכיחו כלל ועיקר, ולו לכאורה, את טענתם, לפיה שכון ובינוי נמכרה במחיר מוזל, או "במחיר מציאה" הנמוך במאות מליוני שקלים מערכה הריאלי באותה עת.
נהפוך הוא: עלה בידי המשיבים להראות ולו לכאורה, כבר בשלב זה של הדיון בבקשה להגשת תביעה נגזרת, כי מחיר העיסקה היה סביר וראוי, בנסיבות הענין, ולא חרג באופן ניכר, אם בכלל, משוויה הריאלי והאמיתי של החברה באותה עת.

13. משאלה הם פני הדברים, קורסת, כמגדל קלפים, גירסת המבקשים, אשר נסמכה, כאמור, רובה ככולה, על "העובדה" כי החברה נמכרה ב"נזיד עדשים". טענותיהם ומסקנותיהם שנגזרו מעובדה זו נותרות, איפוא, תלויות על בלימה, ללא ביסוס עובדתי או עיגון ראייתי של ממש.
כך גם הטענה כי רקיחת העסקה לוותה במעשי קנוניה, מרמה ואף זיוף מצד המעורבים, או חלק מהם וכך אף הטענות בדבר הפרת חובת האמון של נושאי המשרה בחברה, ורדי-זר וצדקה, כלפי בעלי השליטה בה, קרי - ההסתדרות וקרן ההסתדרות
.

יגעתי ולא מצאתי ביסוס עובדתי לטענות אלה. לא ברור לי מהם מעשי המרמה, או הזיוף, שיוחסו למשיבים, או לחלק מהם ולאלו קנוניות או מעשי שחיתות מכוונים המבקשים את טענותיהם. ראיות בענין זה לא הוצגו, מכל מקום, ע"י המבקשים. לבד מטענתם בדבר מחיר המציאה של העסקה, טענה שהופרכה ואשר ממנה גזרו, כאמור, המבקשים את טענותיהם והסיקו את מסקנותיהם, לא הצביעו הם על עובדות שיהיה בהן כדי לתמוך בטענות או האשמות מעין אלה ולו לכאורה ב"קצה המזלג" בלבד.

14. כפי שהראיתי, שכון ובינוי נמכרה במחיר ששיקף, פחות או יותר, את שוויה האמיתי בעת בצוע העסקה. משכך ומשנדחתה טענת המבקשים בדבר קיומו של פער של מאות מליוני שקלים בין שוויה האמיתי של החברה בעת מכירתה לבין המחיר ששולם עבורה בפועל, אמנע מלהתייחס לטענות בדבר מעשים מושחתים ו/או רשלניים, כביכול, שיוחסו ע"י המבקשים, בסיכומיהם, לכל אחד מהמעורבים בקשירת העסקה. עם זאת אציין שוב, כי המעשים ודרך התנהלותם הלקויה והרשלנית, כביכול, של המעורבים בעסקה, לא הוכחו כלל ועיקר. ודאי שלא הוכחו מעשי מרמה, זיוף ו/או מעשי שחיתות אחרים.

לא די לטעון, כפי שטענו המבקשים בסיכומיהם, כי ח"כ רמון התרשל בשמירה על נכסי ההסתדרות, משום שמכר את שכון ובינוי ללא קבלת תמורה הולמת, או משום שאישר לורדי זר ולצדקה הטבה מופלגת בהסכימו כי ירכשו 3% ו-1.5% ממניות החברה, על מנת לשכנע את בית המשפט כי התנהלותו בקשירת עסקה זו היתה בלתי ראויה ואף רשלנית. יש צורך בהנחת תשתית ראייתית של ממש, ולו לכאורית, על מנת לבסס טענות מסוג זה, תשתית שלא עלה בידי המבקשים להניח.

כך גם לגבי פעלו של ד"ר צוקרמן שלקה, לדעת עו"ד קפלנסקי, בהתרשלות, אם בשל אופן ודרך ניהול המו"מ עם העובדים ואם בשל העובדה שלא מנע את מינויו של רו"ח גד סומך, כמעריך שווי החברה (בפעם השלישית), על אף העובדה כי שימש באותה עת כרו"ח של אריסון, אשר היתה אמורה לרכוש מהעובדים חלק ממניות שכון עובדים, על פי הבנות שהלכו ונרקמו בענין זה.
אף אם יש ממש בדברים אלה (ד"ר צוקרמן טען, במהלך עדותו, כי הוא כלל לא ידע על "יחוסו" זה של רו"ח גד סומך בעת מינויו כמעריך שוויה של החברה) אין הם מצביעים על התרשלות, או התנהגות בלתי ראויה, מצד ד"ר צוקרמן. גם במקרה זה היה על המבקשים להניח תשתית עובדתית ממשית ומפורשת יותר שתצביע ולו לכאורה, על התנהגות בלתי ראויה שיוחסה לד"ר צוקרמן, המגיעה עד כדי מעשי שחיתות.

15. כאן המקום להעיר כי לו אכן קיבל רו"ח גד סומך את המשימה להעריך את שוויה של שכון ובינוי, בידעו כי אריסון מעורבת בעסקה הנרקמת, כרוכשת חלק מהמניות, היה בכך טעם לפגם ואף יותר מכך.
לו אכן ידע, היה על רו"ח גד סומך להמנע מבצוע הערכת השווי, או לפחות ליידע את שוכרי שרותיו (ההסתדרות) על קשרי העבודה שיש לו עם אריסון.
כפי שהובהר במהלך הדיון, איש מאנשי ההסתדרות, לא ידע על קשרים אלה בעת שהוחלט על מינויו. יתכן ולו היתה ידועה עובדה זו לבכירי ההסתדרות, היו הם שוקלים האם ראוי היה, בנסיבות כאלה, להפקיד בידיו את הערכת שוויה של החברה.

16. אף לשאר המעורבים בעסקה ובראשם לורדי זר וצדקה ייחסו המבקשים מעשים בלתי ראויים ואף מעשי שחיתות תוך ייצוג הצדדים לעסקה בו זמנית תוך כדי ניגוד עניינים בולט.

אף אם יש ממש בחלק מהטענות בדבר התנהגות, או פעילות, בלתי ראויות של צד מעורב, כזה או אחר, אין בכך כדי להצביע על קנוניה, מעשי תרמית וזיוף, או על מעשי שחיתות אחרים מצד המעורבים בעסקה או מי מהם. לקיומם של מעשים בלתי ראויים כאלה, לא הונחה, כאמור, תשתית ראייתית ולו לכאורית, אשר יש בה כדי להקים עילת תביעה להסתדרות כנגד המשיבים או מי מהם.

מוכן אני להניח כי צדקה ובעיקר ורדי זר פעלו מתוך נגוד עניינים, תוך שהם ייצגו את שכון ובינוי (כמנכ"ל ויו"ר מועצת המנהלים שלה) ומטבע הדברים גם את ההסתדרות, ובו זמנית ניהלו את המו"מ בשם הרוכשים הפוטנציאליים, קרי בשם עובדי החברה. נגוד עניינים מעין זה, אשר לאור זהות הרוכשים, בשמם התנהל המו"מ (עובדי החברה) הוא לעתים בלתי נמנע, עדיין אינו מצביע, כשלעצמו, ולו במרומז, על קיומם של מעשי מרמה, מניפולציות או על מעשי שחיתות אחרים במהלך "בשול" העסקה מצד המעורבים בה, או מי מהם.
מכל מקום, העובדה שברקיחת העסקה היו מעורבים מספר רב של בכירי ההסתדרות ואנשי מקצוע מן השורה הראשונה הקשתה, ואף מנעה, כנראה, כל אפשרות לבצועם.

יתירה מכך: המבקשים כלל לא הראו מהם אותם מעשים המתגבשים, לדעתם, לכלל מעשי תרמית או זיוף, כפי שנטען בבקשתם או בתצהיר התומך בה. שטרית אמנם טען בתצהירו, כי נעשו מעשי זיוף או פברוק של דו"חות כספיים ופעולות פיקטיביות בספרי שכון ובינוי, אך מטענה זו חזר בו שטרית, במהלך חקירתו הנגדית, משהודה כי הדברים שאמר בתצהירו נאמרו על סמך "תחושה" בלבד ללא שהיה בידו לבססם מבחינה עובדתית.

בלתי מתקבל על דעתי, כי המעורבים בעסקה, והיו רבים כאלה, לרבות עורכי הדין ורואי החשבון שסיפקו את שרותיהם המקצועיים (בין אם פעלו מתוך נגוד עניינים ובין אם לאו), קשרו קשר, רקמו קנוניה ונתנו ידם למעשי שחיתות ומרמה, לשם מכירת שכון ובינוי "בנזיד עדשים" ועל מנת לשלשל לכיסם ולכיסי עובדי החברה רווחים אדירים על חשבונם של כלל חברי ההסתדרות.
מכל מקום, היה על המבקשים להציג עובדות וראיות מבוססות יותר על מנת להראות, ולו לכאורה או במרומז, על קיומם של מעשים בלתי כשרים מעין אלה ולא להסתפק בהצהרות ואמירות בלתי מוכחות ובלתי מבוססות כאמור לעיל.

17. למען שלמות התמונה אציין את קיומו של דו"ח בקורת פנימי שנערך ע"י אילן ורד ממחלקת הבקורת של ההסתדרות, ממנו עולות תהיות ומוטחת בו בקורת על התנהלות ההסתדרות בעסקה זו. דו"ח הבקורת הופנה לשמואל אביטל, גזבר ההסתדרות דאז, וזה הפנה אותו לורדי זר, להתייחסות. ורדי זר התבקש להשיב על מספר שאלות או תהיות שהפנה אליו המבקר.
הדו"ח לא הוצג בפני
, אך מחקירת ורדי זר בענין זה, עולה כי המבקר הציג תהיות וסמני שאלה לגבי התנהלות מנהלי המו"מ, הן מטעם ההסתדרות והן מטעם נציגי העובדים.
ב"כ המבקשים טוען בסיכומיו, כי התשובות שסיפק ורדי זר למרבית השאלות שהופנו אליו, לא היו מספקות ואף מיתממות או מתחמקות. עובדה זו מצביעה, לדעתו, על קיומם של חשדות כבדים באשר לתקינות התנהלותה של ההסתדרות בעסקה זו.
הבקורת והתהיות שהעלה המבקר בדו"ח שחיבר, היו, כנראה, בין הגורמים שהניעו את המבקשים לפנות לבית המשפט. אלא שתהיות אלה, שאת פשרן המדוייק לא אדע, לא הבשילו ולא התגבשו לכדי תשתית ראייתית, ולו ראשיתית ולכאורית, שיהיה בה כדי להצביע על מעשים בלתי תקינים או מושחתים במהלך קשירת עסקה כדאית ביותר לרוכשים על חשבון צבור חברי ההסתדרות ואף לא על קיומן של עילות תביעה לכאוריות שיצדיקו ניהול תביעה נגזרת בשם ההסתדרות.

18. הערה למשיבים: במהלך הדיונים הארוכים שהתנהלו בפני
, הן במסגרת הבקשות לסעדי ביניים ולמחיקת הבקשה על הסף והן במהלך הדיון לגופה של הבקשה לאשור תביעה נגזרת, חזרו ובקשו המבקשים, אם ע"י פניה לבית המשפט ואם באמצעות פניות ישירות למשיבים, לחשוף ולגלות מסמכים כאלה או אחרים.
בקשתם סורבה שוב ושוב ע"י המשיבים. אף אני דחיתי בקשה בענין זה, משום שסברתי כי אין מקום לאפשר גילוי מסמכים ועיון בהם, בשלב זה של הדיון, בטרם אושרה הגשת תביעה נגזרת ובטרם קיימת, למעשה, תובענה בפני
בית המשפט (ראה החלטתי מיום 17.8.03 בבש"א 14355/03).

כיוון שכך, נמנעה מהמבקשים האפשרות לעיין בשורה ארוכה של מסמכים, אותם פרטו בבקשתם. מניעה זו, בשלב זה, אמנם בדין יסודה וכך כאמור הוריתי.
עם זאת, מצפה הייתי מהמשיבים, ובעיקר מההסתדרות ומקרן ההסתדרות
, אשר ברשותן מצויים המסמכים, שהעיון בהם התבקש, לחשוף בפני
המבקשים, או בא כוחם, מרצונם הטוב וביזמתם, לפחות את שלושת הערכות השווי של שכון ובינוי, שהוזמנו על ידן ומומנו מקופתן, על חשבון חבריה כמובן.
יש לזכור כי הליך משפטי זה ננקט על ידי המבקשים, כחברי הסתדרות, על מנת לגבש תביעה בשם ההסתדרות ולטובתה משום, שלדעתם, נכס מרכזי שלה, קרי שיכון ובינוי, נמכר בזול מידי ובכך נגרמו הפסדים או נמנעו רווחים מההסתדרות וממאות אלפי חבריה.

בנסיבות אלה, ובשל מעמדה הציבורי המרכזי ואופי פעילותה, היה מן הראוי כי ההסתדרות תפגין יתר נכונות לאפשר למבקשים לעיין בשלושת הערכות השווי, אשר ממילא "התגלגלו", כבר לפני שנים, בלשכותיהם ומשרדיהם של המעורבים בעסקה, לא כל שכן במסמכים אחרים שחשיפתם לא היתה גורמת נזק כלשהו. כך על אף הזכות העומדת לה על פי דין, למנוע עיון שכזה.
הצגת חוות דעת אלה ואולי אף מסמכים אחרים, היתה מוכיחה התנהגות תמת-לב של ההסתדרות כלפי חבריה או חלק מהם תוך גילוי נאות ושקיפות מלאה ואולי היתה אף משכנעת את המבקשים ב"נקיון כפיה" ובהתנהלותה הראויה בעסקה זו.

הערה דומה יש להפנות לורדי זר ולצדקה, אשר סרבו לכל אורך הדרך לשתף פעולה בענין זה עם המבקשים, במנעם מהם מסמכים שבקשו, ובעיקר את חוות הדעת. הם נימקו סרובם בעובדה שחוות דעת אלה, המצויות אמנם ברשותם, אינן רכושה של שכון ובינוי, (אלא רכושה של ההסתדרות) ועל כן אין היא רשאית להמציאן למבקשים ללא הסכמת ההסתדרות. (ראה הסבריו של צדקה במהלך חקירתו בבית המשפט בעמ' 557 לפרוטוקול). לנוכח תפקידם המרכזי של צדקה וורדי זר בהליכי קשירת העסקה ומעמדם הבכיר בהסתדרות ובשכון ובינוי, נשמע הסבר מעין זה מגוחך ובלתי רציני ועצם העלאתו כהצדק לאי חשיפת המסמכים מצביע על רצונם להמנע מהצגת המסמכים.

19. הערה למבקשים: מקובלות עלי טרוניותיהם וטענותיהם של ב"כ המשיבים כלפי התנהגות המבקשים והדברים שהוטחו במשיבים במהלך ההתדיינות ובמסגרת כתבי טענותיהם. המבקשים ובא כוחם הפריחו הצהרות והטיחו "האשמות" במשיבים, או במי מהם, עד כדי ייחוס מעשים פליליים של זיוף ומעשי מרמה לורדי זר לצדקה ולאחרים שהיו מעורבים בעסקה (על הטענות בדבר זיוף לא חזרו המבקשים בכתב הסיכומים), כל זאת ללא כל ביסוס עובדתי או אחר.

אף אם סברו המבקשים כי התנהגותם ומעשיהם של המשיבים, או של אלה שפעלו מכוחם ועבורם בקידום העסקה, לא היו כשרים וראויים, ניתן היה לבקר את התנהגותם ומעשיהם בלשון "נקיה" ומעודנת יותר. מכל מקום, ההשמצות ודברי הבלע שהוטחו במשיבים ונציגיהם, לא היו מבוססים מבחינה עובדתית וחלקם אף חרג מגבול הטעם הטוב וגבל בהוצאת לשון הרע.
התגוללות זו מצד המבקשים על המשיבים, לא רק שלא תרמה לעניינם ולא סייעה להוכחת גרסתם, אלא העידה על קלישות ראיותיהם ועל ביסוס גרסתם על דברי רכילות, שמועות והשמצות בלתי מבוססות.

20. לאור המסקנות אליהן הגעתי והתוצאה העולה מהן, מתייתר הצורך לדון בטענות נוספות שהעלו ב"כ המשיבים בסיכומיהם, אשר חלקן נשאו אופי של טענות מקדמיות ואחרות התמקדו בהדיפת הבקשה לגופה.

21. על אף התוצאה אליה הגעתי וההערות לגבי דרך התנהלותם, אמנע מחיוב המבקשים בתשלום הוצאות ושכר טרחת עו"ד למשיבים.
סבור אני כי אופיה הציבורי של התביעה והבקשה והעובדה שבדיון זה היו מעורבים, להלכה ולמעשה, מאות אלפי חברי הסתדרות, מצד אחד, ואלפי עובדי חברת שכון ובינוי מצד שני, לא יהא ראוי והולם לפסוק הוצאות במסגרת הליך זה. מטעם זה אף נמנעתי מפסיקת הוצאות לחובת המשיבים במסגרת הליכי הביניים הרבים שהתנהלו במהלך הדיון בבקשה.

22. בקשת המבקשים להתיר להם להגיש תביעה נגזרת נגד המשיבים 1,2,3 בשם המשיבות 4,5 נדחית.

משכך נמחק, מאליו, כתב התביעה שצורף לבקשה, שכן לאחר דחיית בקשתם, נשלל מעמדם של המבקשים כתובעים נגד המשיבים, או מי מהם.

כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן והודע בפני
באי כח הצדדים ביום 1.9.04.
נ. ישעיה
, שופט








א בית משפט מחוזי 1931/00 שמעון שטרית , עמי דוראון, עדנה דוראון, יואב קרול, אניטה יונגר נ' אריסון השקעות בע"מ, עוזי ורדי-זר , אפרים צדקה, קרן ההסתדרות, הסתדרות העובדים הכללית החדשה (פורסם ב-ֽ 01/09/2004)