פסקי דין על לוי מרסל | פסקי דין על עיריית בית שאן | פסקי דין על לוי ג'קי – ראש עיריית בית שאן |

2049/04 עב     01/09/2004




עב 2049/04 לוי מרסל נ' עיריית בית שאן,לוי ג'קי – ראש עיריית בית שאן




1


בתי הדין לעבודה
בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת
עב 002049/04


בפני
:
כב' השופטת עידית איצקוביץ

נציג ציבור (מעבידים): מר מחמוד גנאים





בעניין:
לוי מרסל



ע"י ב"כ עו"ד
לואי זרייק – מועצת הפועלי
ם
התובעת

נ ג ד


1. עיריית בית שאן

2. לוי ג'קי – ראש עיריית בית שאן



ע"י ב"כ עו"ד
אבי גולדהמר ואח'

הנתבעים

פסק דין


1. התובעת הגישה לבית הדין, בתאריך 20.7.04, בקשה לסעדים זמנים כדלקמן:
א. להורות על ביטול החלטת המשיבה על נטרול המבקשת ולהחזיר המבקשת לתפקיד מנהלת לשכת ראש העיר או לכל תפקיד זהה המקביל למנהל מחלקה וזאת עד להחלטה אחרת.
ב. לחייב המשיבה להמשיך ולהעסיק את המבקשת ללא איומים וללא הפרעה בתפקיד ראוי והולם את מעמדה כמנהלת לשכת ראש העיר.
ג. להורות למשיבה להימנע מפגיעה בתנאי שכרה.
ד. להורות למשיבה להמשיך ולשלם אחזקת רכב ולהשהות החלטתה לשלילת אחזקת רכב עד להחלטה אחרת.
ה. לתת כל צו או הוראה אחרת שיש בה כדי להגן על המבקשת וזכויותיה.

בתאריך 26.7.04 הוגשה תביעה שבה מבוקש לתת צווים קבועים וכן, תביעה כספית ובה דרישה לחייב את הנתבעת מס' 1 לשלם לתובעת הפרשי שכר בגין חודשים 4,5,6.04 בסך 4,422 ₪.

2. לפי האמור בבקשה ובכתב התביעה, התובעת התקבלה לעבודה בעיריית בית שאן
(להלן: "הנתבעת") בחודש 11.98 בתפקיד מנהלת לשכת ראש העיר.
בתאריך 28.10.03 נבחר מר ג'קי לוי (נתבע מס' 2) לתפקיד ראש העיר. לדברי התובעת, מהיום הראשון בתפקידו, מר לוי שם במטרה לפגוע בה, בכל דרך שהיא. על כן, מיד לאחר כניסתו לתפקיד העביר אותה מתפקידה, ללא קביעת תפקיד מוגדר, במטרה לגרום לה להתפטר. לאחר מכן, הוזמנה התובעת לשימוע בפני
ועדת הפיטורים, שבסופו של דבר לא התקיים.
הנתבעת החליטה לבטל את אחזקת הרכב המשולמת לתובעת, כדרך אחרת לפגוע בה. לגרסת התובעת, מנכ"ל הנתבעת הציע לה לפרוש מרצון ובתמורה, הנתבעת תחזור בה מכוונתה לדרוש את הסכומים ששולמו לה בגין אחזקת רכב.
לדברי התובעת, התנהגותם של הנתבעים כלפיה היא על רקע נקמני פוליטי ומשפחתי ועל מנת למנוע המשך הפגיעה ופגיעות נוספות כלפי התובעת, הוגשה הבקשה לבית הדין.

3. בהתאם להחלטת בית הדין, המשיבים/הנתבעים הגישו תגובה לבקשה, לפני הדיון אשר התקיים בתאריך 4.8.04.
נטען בתגובה כי בתאריך 18.7.04 (לפני הגשת הבקשה לבית הדין) נשלחה לתובעת הזמנה לשימוע בפני
ועדת הפיטורים של העירייה, כאשר השימוע נקבע לתאריך 28.7.04. נתקבלו מספר בקשות מטעם התובעת לדחות את הליך השימוע, בקשות שלא נעתרו – למעט שינוי בשעת הישיבה. בסופו של דבר, התובעת בחרה שלא להתייצב להליך השימוע והוחלט בהעדרה על פיטוריה.
לדברי הנתבעים, התפקיד של התובעת, מנהלת לשכת ראש העיר, הוא תפקיד אמון, כאשר ראש העיר החדש – נתבע מס' 2- לא חש כי הוא יכול לתת אמון בתובעת, שמונתה על ידי קודמו בתפקיד ויריבו בבחירות בהן נבחר, מר פיני קבלו. מסיבה זו, הועברה התובעת מתפקידה ומאחר ולא נמצא לה תפקיד ראוי בעירייה, ביקשה הנתבעת לפטרה והיא הוזמנה בפני
ועדת השימוע. אף על פי כן, לבקשת ועד העובדים, חזרה הנתבעת מהזימון וביקשה לנהל עם התובעת משא ומתן במטרה להגיע להסכמה בדבר הפסקת עבודתה. הניסיון להגיע לפתרון מוסכם לא צלח ובהעדר תפקיד ראוי לתובעת ונוכח מצבה הכלכלי הקשה של הנתבעת המחייב קיצוץ בכוח אדם, זומנה התובעת לשימוע בפני
ועדת הפיטורים, כאשר היא ויתרה למעשה, בהעדר התייצבותה, על זכות הטיעון.
באשר לאחזקת רכב, טענה הנתבעת כי הצהרות התובעת על כך שבן זוגה לא מקבל אחזקת רכב עבור אותו רכב לא היו נכונות, התובעת זומנה על מנת לשמוע את עמדתה ולאחר מכן, החליטה העירייה לבטל את התוספת שניתנה על בסיס הצהרה כוזבת.
לתגובה צורף תצהיר מטעם מר צבי סלוצקי, המשמש כמנכ"ל עיריית בית שאן
החל מחודש דצמבר 2003.

4. בדיון שהתקיים בבקשה לצווים זמנים, מתאריך 4.8.04, ביקש ב"כ התובעת לתקן את הבקשה על מנת להוסיף סעדים (זמניים וקבועים) כנגד הזמנת התובעת לשימוע מיום 28.7.04 וההחלטה על פיטוריה. למרות התנגדותו של ב"כ הנתבעים, הבקשה נעתרה והדיון התנהל באשר לבקשה המתוקנת.
בדיון נחקרו: התובעת, מר סלוצקי ומר רפאל כהן צמח, מנהל מחלקת התברואה אצל הנתבעת ויו"ר ועד העובדים.
בתום הדיון הסכימו ב"כ הצדדים לאיחוד הדיון בבקשה לצו זמני והתיק העיקרי וכי בית הדין יתן

פסק דין
לאחר שיוגשו סיכומים בכתב.

5. רקע עובדתי, כפי שעולה מהראיות שנשמעו בדיון:

א. התובעת התחילה לעבוד אצל הנתבעת, בתפקיד מנהלת לשכת ראש העיר, בחודש 11.98. התובעת מונתה על ידי ראש העיר דאז, מר פיני קבלו, לאחר בחירתו.

ב. מועצת העירייה, בישיבה מיום 18.1.01, אישרה מתן קביעות לתובעת בתפקידה כמנהלת לשכת ראש העיר, ונשלחה הודעה לתובעת ביום 23.1.01.

ג. ביום 28.10.03 נבחר הנתבע מס' 2 לתפקיד ראש העיר, לאחר שניצח בבחירות את קודמו בתפקיד, מר קבלו. מיד לאחר מכן, הודיעו לתובעת כי עליה לפנות את לשכתו והועברה מתפקידה. מר לוי מינה עובדת אחרת, חדשה, לתפקיד של מנהלת לשכתו.

ד. בחודש פברואר 2004 הועברה התובעת למחלקת תברואה, שמנוהלת על ידי מר כהן צמח, שגם משמש כיו"ר ועד העובדים של הנתבעת. לתובעת אין תפקיד מוגדר באותה מחלקה.

ה. בתאריך 17.2.04 הוזמנה התובעת לשימוע בפני
ועדת פיטורים, לתאריך 19.2.04. בהזמנה לשימוע צויין כסיבה לפיטורים:
"התפקיד בו הועסקה, כמנהלת לשכת ראש העירייה, הינו תפקיד הדורש מידה של אמון אישי ויחסים אישיים בין העובד לבין ראש העירייה, אשר אינם קיימים בינך לבין ראש העירייה הנוכחי".
ב"כ התובעת שיגר מכתב למר סלוצקי, בו ביקש לבטל את הזימון לשימוע, בהעדר הסכמה של נציגות העובדים לפיטורי התובעת.
בעקבות פגישה עם נציגות העובדים, הודיע מנכ"ל העירייה כי ישיבת השימוע לא תתקיים וכי התובעת תקבל הודעה על מועד החדש.
ו. בתאריך 20.4.04 התקיימה ישיבת בירור בנושא תשלום אחזקת רכב לתובעת. בישיבה השתתפו מר סלוצקי, התובעת ונציגת ועד העובדים. באותה ישיבה הודיע מר סלוצקי לתובעת כי התקבל מידע, על פיו, בעלה מקבל אחזקת רכב, בניגוד להצהרותיה וביקש תגובתה. התובעת הגיבה כי בעלה מקבל אחזקת רכב כהטבה לשכרו, גם אם אין ברשותו רכב ואינו מקבל החזר בגין רשיון רכב וביטוח רכב.
בסיכום הפגישה נאמר:
"מנכ"ל העירייה יבחן את הסברי העובדת ואת ההיבטים המשפטיים. המנכ"ל הבהיר לעובדת כי אם יימצא שמדובר בהצהרה כוזבת, יהיה בכך משום עבירה משמעת חמורה והעירייה תשמור לעצמה את הזכות לתבוע את השבת הכספים ששולמו שלא כדין".

לאחר פנייה ליועץ משפטי, ביקש מר סלוצקי, בתאריך 28.4.04, להפסיק לאלתר את תשלום הוצאות אחזקת רכב לתובעת.
בעקבות מכתב של ב"כ התובעת, שממנו עולה כי נאמר על ידי מר סלוצקי לתובעת שיש כוונה לוותר על הדרישה להחזר תשלום שהיא קיבלה בגין אחזקת רכב אם היא תסכים לפרוש מרצון, התקיימה ישיבת בירור בתאריך 4.7.04, בנוכחות מר סלוצקי, התובעת ויו"ר ועד העובדים.
בסיכום הפגישה נכתב כי בכוונת הרשות להביא לפיטורי התובעת בשל צורך לצמצם משרות ולהתייעל וזאת עפ"י זכותה של העירייה בתוקף הסכם עם הסתדרות הפקידים (1.64%) וכן, כי בכוונת העירייה לתבוע את הכספים ששולמו שלא כדין- ללא קשר להסכמתה לפרישה מרצון.
ז. יום לפני הגשת הבקשה לצווים זמנים (באריך 19.7.04) קיבלה התובעת הזמנה לשימוע בפני
ועדת פיטורים, אשר יתקיים ביום 28.7.04, בשעה 10:00. במכתב צוינו כסיבות לפיטורים: "חוסר נחיצות והיעדר תפקיד מתאים לך במסגרת העירייה, צורך בקיצוץ בכוח אדם עקב אילוצי תקציב" (מכתב מיום 18.7.04 – ת/1).
ח. ב"כ התובעת שלח מכתב שבו ביקש לדחות את ישיבת השימוע בשל ההליכים המתנהלים בפני
בית הדין והדיון הקרוב שנקבע. בקשה זו לא נעתרה על ידי הנתבעת. לאחר מכן, ביקש ב"כ התובעת לדחות את השימוע לתאריך אחר, מאחר והמועד שנקבע אינו מתאים לו. גם בקשה זו לא נעתרה בשל נישואיו של אחד מחברי הועדה (גזבר העירייה) ונסיעתו לחו"ל, אך הוסכם לדחות את שעת הישיבה ל- 13:00.
ט. התובעת לא התייצבה לישיבה שנקבעה ל- 28.7.04. באותו יום שוגר מכתב נוסף באמצעות ב"כ התובעת עם דרישה לבטל הליך השימוע. כמו כן, נשלח מכתב על ידי יו"ר ועד העובדים של הנתבעת ויו"ר שלוחת מ"פ בהסתדרות העובדים הכללית החדשה, מרחב העמקים, בדרישה לבטל את השימוע, מאחר וועד העובדים וארגון העובדים מתנגדים לפיטורים.
י. בתאריך 28.7.04 התקיימה ישיבה של ועדת הפיטורים, ללא נוכחות של התובעת, או של נציגות עובדים. ועדת הפיטורים הייתה מורכבת ממנכ"ל העירייה, היועצת המשפטית וגזבר העירייה.
הנימוקים אשר צוינו ע"י מר סלוצקי בישיבה לפיטורי התובעת היו:
(1) חוסר נחיצות והיעדר תפקיד מתאים במסגרת העירייה.
(2) צורך בקיצוץ בכוח אדם עקב אילוצי תקציב.

היועצת המשפטית עו"ד עדנה מינגלגרין אמרה בישיבה כי היא חושבת שקיום השימוע לפני החלטת בית הדין עלול להתפרש לא טוב ע"י בית הדין, למרות שמבחינה מהותית היא מסכימה לפיטורים.
בסוף הוחלט פה אחד לאשר פיטורי התובעת.

6. עיקר טיעוני ב"כ הצדדים, כפי שעולים מסיכומיהם:

טיעוני ב"כ התובעת:
א. החלטת פיטורי התובעת הינה החלטה פסולה, בלתי חוקית בעליל ונימוקיה פסולים.
ב. אין בכוונת הנתבעת לצמצם כוח אדם ולכן, אין רלוונטיות להסכם קיבוצי מ- 4.8.03 לעניין פיטורי צמצום, שמטרתו לפתור מצוקה כלכלית של רשויות אך לא להתיר חלופת עובדים, כפי שנעשה אצל הנתבעת.
ג. החלטת הנתבעים להעביר את התובעת מתפקידה כמנהלת לשכת ראש העיר נעשתה בחוסר תום לב ומבלי לשמוע את התובעת.
ד. פיטורי התובעת הם בניגוד להסכמים קיבוצים, כאשר לפי סעיף 82 לחוקת העבודה של עובדי הרשויות המקומיות התנגדות של ועד העובדים עוצרת את כל ההליכים.
ה. העברת התובעת מתפקידה ופיטוריה, נעשו משיקולים זרים וללא מתן הזדמנות לתובעת להשמיע טיעוניה.
ו. הנתבעת החליטה לשלול מן התובעת את הזכאות לקבל אחזקת רכב ללא התייחסות לטענות התובעת ולמסמך שהוגש לה, על פיו, בעלה של התובעת אינו מקבל אחזקת רכב והרכיב ששולם בתלוש השכר אינו מותנה בבעלות של רכב, אלא הוא רכיב של שכר.

טיעוני ב"כ הנתבעים:
א. תפקיד של מנהלת לשכת ראש העיר דורש מידה מוגברת של אמון בין ראש העיר לבין נושא התפקיד. ראש העיר לא נתן אמון בתובעת, שתמכה בגלוי ביריבו בבחירות, לאחר ששימשה כאשת סודו. על כן, החלטת הנתבעת להעביר את התובעת מתפקידה הינה כדין.
ב. התובעת קיבלה זכות טיעון בטרם פיטוריה אך סירבה לממשה ואין לה להלין אלא על עצמה.
ג. לא ניתן היה למצוא למבקשת תפקיד חילופי אך מעבר לכך, מציאת תפקיד חילופי אינו תנאי לפיטורי עובד, במיוחד כאשר מדובר בפיטורי ייעול, לפי ההסכם הקיבוצי מ- 4.8.03
ד. התנגדותו של ועד עובדים לפיטורי התובעת, מבלי לתת שם חילופי, נעדרת תום לב ולכן, אין ליתן לה כל משקל.
ה. ההוראות שבחוקת העבודה הן הוראות אובליגטוריות ואפילו אם ייקבע כי הליך הפיטורים אינו תואם את הוראותיה, אין בכך כדי להביא לבטלות החלטה.
ו. הצהרת התובעת אשר שימשה בסיס לתשלום הוצאות רכב נמצאה כוזבת, כאשר מנכ"ל העירייה שמע את גרסת התובעת והוחלט כדין לשלול ממנה רכיב זה.



7. החלטה על פיטורי התובעת:

א. ההחלטה על פיטורי התובעת היא האחרונה בסדר כרונולוגי, וכן מדובר בסעד שהוסף במסגרת תיקון הבקשה. אף על פי זאת, אנו רואים לנכון להתייחס בחלק הראשון של פסק הדין להחלטה זו מאחר ומבחינה לוגית, אם יוחלט כי ההחלטה על הפסקת העבודה היא כדין, כל הסעדים ההצהרתיים האחרים מתייתרים.

אין מחלוקת כי התובעת מונתה לתפקידה על ידי ראש העיר הקודם, מר פיני קבלו, שעבד איתה בהסתדרות. התובעת לא מונתה דרך מכרז. היא הפכה להיות עובדת קבועה בחודש ינואר 2001. בעת קבלת התובעת לתפקידה, מנהלת ראש העיר הקודמת, גב' חנה גולן, הועברה לתפקיד אחר, במוקד העירוני.

ב"כ הנתבעים לא טען כי התובעת מונתה שלא כדין, אלא טענותיו באות לחזק גישתו כי תפקידה של התובעת היה תפקיד אמון, המלווה בקשר בלתי אמצעי עם ראש העיר, וכי עצם מינויה לתפקיד הביא להעברה בתפקיד של העובדת הקודמת, גב' גולן.
אולם, גם אם התובעת הייתה צריכה להתקבל לעבודה דרך מכרז, ואפילו אם היה בעצם מינויה פגיעה בעובדת אחרת – דבר שלא הוכח- אין בכך כדי להשליך על ההחלטות בדבר הפסקת עבודתה והעברתה מהתפקיד, החלטות אשר צריכות להיבחן לפי הכללים של תקינות ההחלטות המנהליות.
כך, נפסק:
"כשם שלגבי עובד שהתקבל לעבודה אצל המדינה תוך הפרה של חובות מכח חוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט-1959, נקבע שאין בכך כדי להביא להצהרה שהעובד אינו עובד של המדינה אלא יש להיזקק למבחנים המקובלים לבחינת יחסי עובד-מעביד בינו לבין המדינה (ראו: דב"ע לב/9-44 קרואני - מדינת ישראל, פד"ע ה 11; דב"ע לד/3-36 קאי - מדינת ישראל, פד"ע ו 57 ועוד), כך גם הפרת החובה לפרסם מכרז למשרת מנהל החטיבה העליונה (שוב, אם אכן היתה חובה זו),אינה שוללת את עובדת העברתו של התובע למשרה זו ואת תפקודו בה במשך השנים שמיום 1/9/91" (תב"ע נד/252-3 (נצרת) אבראהים זידאן נ' מ.מ. כפר מנדא, עבודה ארצי, כרך א' 904).

על כן, יש לבחון את תקינות ההחלטה על פיטורי התובעת כמו לגבי כל עובד מן המניין של הנתבעת.

ב. נימוקים להחלטה על הפסקת העבודה של התובעת. הסתמכות על ההסכם מיום 4.8.04

בהזמנה לשימוע הראשון, שלאחר מכן בוטל, הסיבה היחידה אשר צויינה לפיטורי התובעת, היא כי לא נמצאו משרה או תפקיד אחר שבו ניתן לשלב אותה.
הנימוק של "פיטורי צמצום" או "פיטורי התייעלות" עלה לראשונה בישיבת בירור מיום 4.7.04, אז נאמר לתובעת כי בכוונת הנתבעת להביא לפיטוריה מתוקף ההסכם עם הסתדרות הפקידים, במסגרת המכסה של 1.64% ממצבת העובדים.
בהזמנה לשימוע השני, צוינו שתי הסיבות לפיטורי התובעת: חוסר נחיצות והעדר תפקיד מתאים וצורך בקיצוץ כוח אדם: על בסיס שני נימוקים אלו הוחלט לפטרה, בישיבת ועדת הפיטורים שהתקיימה בהעדרה בתאריך 28.7.04.

בהסכם הקיבוצי מיום 4.8.03, (להלן: "הסכם מיום 4/8/03") אשר נחתם בין הסתדרות העובדים הכללית החדשה, כארגון העובדים, ומרכז השלטון המקומי ושלושת הערים הגדולות, מצד המעסיקים, הוחלט על צורך בפיטורים רוחביים של עובדים ברשויות המקומיות, בשל מיתון הכלכלי השורר במדינה.
מוסכם בו כי במהלך שנים 2003 – 2004 יפוטרו עובדים המועסקים ברשויות המקומיות, כאשר היקף הפיטורים יהיה בשנת 2003 – 1% מהעובדים בכל רשות מקומית, למעט מערכת הבריאות. בשנת 2004 – 0.64% מהעובדים בכל רשות מקומית, למעט מערכת הבריאות.
המכסות מתייחסות למשרות מלאות ונקבע כי ככל שלא נוצלה המכסה במלואה בשנה מסויימת, ניתן לנצלה בשנה/בשנים לאחר מכן.

באשר לפיטורי עובדים ברשויות המקומיות, למעט בשלוש הערים הגדולות, נקבע:
"6 א. פיטורי עובדים ברשויות המקומיות, למעט בשלוש הערים
הגדולות, יבוצעו על פי הוראות חוקת העבודה לעובדים ברשויות המקומיות בישראל (להלן: "חוקת העבודה").

ב. עובדים שלא תהיה הסכמה על פיטוריהם יקויים לגביהם הליך יישוב חילוקי דעות לפי פרק י"ז לחוקת העבודה, תוך קיצור משך זמן הבירור באופן שיביא לסיום ההליך בכל רשות מקומית, תוך 42 ימי עבודה מיום ההודעה על כוונה לפטר. על אף האמור, ולמען הסר ספק, מובהר כי בכל מקרה עובד לא יפוטר ולא תסתיים העסקתו, כל עוד לא הסתיים לגביו הליך יישוב חילוקי הדעות".

סעיף 70 לחוקת העבודה של עובדי הרשויות המקומיות (להלן: "חוקת העבודה") קובע כדלקמן:
"פיטורי עובדים, חוץ מעובדים בתקופת ניסיונם, ייעשה רק מסיבה מספקת ותוך הסכמה הדדית בין הרשות ובין ועד העובדים או מרכז הסתדרות הפקידים...".

בענייננו, אין חולק כי ועד העובדים של הנתבעת וארגון העובדים (ההסתדרות) לא הסכימו לפיטורי התובעת. כך עולה מהמכתב שנשלח ביום 28.7.04, מטעם יו"ר הועד ויו"ר שלוחת מ"פ בהסתדרות וכן ממכתב שנשלח על ידי מר כהן צמח, יו"ר הועד, מתאריך 2.8.04 למנכ"ל העירייה (נ/1) שבו נאמר כי ועד העובדים מתנגד לפיטורים ואין בכוונתו להציע שם חילופי.
על כך חזר מר כהן צמח בעדותו בבית הדין, כאשר הוא הצהיר כי לאחר ההזמנה לשימוע הראשון ולאחר מכן, נציגות העובדים הודיעה על התנגדותה לפיטורי התובעת.
בנוסף על כן, בועדת פיטורים לא ישב כל נציג מטעם ועד העובדים או ארגון העובדים.

במקרה שלא קיימת הסכמה של נציגות העובדים, חוקת העבודה קובעת דרך ליישוב הסכסוך, שהיא פנייה לבוררות.
אין נפקא מינה לגבי הסיבה להתנגדות של נציגות העובדים, ואם הם מוכנים להציע שם חילופי לפיטורים, אם לאו. סיבות אלה יישקלו על ידי הגוף המוסמך להכריע בסכסוך, אך אין בכך כדי לאפשר לנתבעת לפעול בניגוד להוראות ספציפיות שההסכם הקיבוצי קובע.
ב"כ הנתבעים טען כי אפילו אם הנתבעת לא פעלה בהתאם להסכם מיום 4.8.03, אין בכך כדי לגרום לביטול החלטה על פיטורי התובעת, מאחר והוראות אלה הן אובליגטוריות, מחייבות את הצדדים להסכם ורק צד להסכם (במקרה זה, ארגון העובדים עצמו) יכול לטעון על הפרתן. כך לגרסתו בעניינה של התובעת, כל עוד תביעתה היא אינדיבידואלית, ולא בקשה לסכסוך קיבוצי, אין בהעדר קיום הוראות לגבי הליכי הפיטורים כדי לגרום לביטולם.
אין אנו מסכימים לגישתו של ב"כ הנתבעת.
הוראות הקובעות הליכי פיטורים הן במהותן "מעורבות". ככל שהן קובעות דרכי פעולה של הצדדים להסכם, מדובר בהוראות אובליגטוריות. מאידך, לגבי העובד האינדיבידואלי, אותן הוראות הופכות להיות חלק מחוזה העבודה שלו ומקנות לו זכויות באשר לדרך סיום אותו חוזה עמו.

לאור זאת, הנתבעת לא יכולה לבסס כדין ההחלטה על פיטורי התובעת, על הוראות ההסכם מיום 4.8.03 מאחר והיא לא נקטה בהליך הנקוב באותו הסכם, כאשר הסכמת נציגות העובדים היא דרישה מהותית ולא פורמלית בלבד.

שאלה נוספת – שהופכת למיותרת לאור הקביעה הקודמת- היא האם מבחינה מהותית, רשאית הנתבעת להסתמך על ההסכם מיום 4.8.03 בפיטורי התובעת כפיטורי צמצום.
הרציו של ההסכם מיום 4/8/03, הוא צמצום מצבת כוח אדם ברשויות מקומיות לאור המיתון הכלכלי וצורך בהתייעלות אותן רשויות.
בהתאם לעדויות שנשמעו בדיון המשרה של מנהל לשכת ראש העיר לא צומצמה, אלא התקבלה עובדת אחרת במקום התובעת. לפי עדותו של יו"ר הועד, מר כהן צמח, שלא נסתרה, נתקבלו בתקופת כהונתו של הנתבע מס' 2 סה"כ 7 עובדים חדשים, ביניהם עוזר לראש העיר, יועצת ראש העיר, רכז לפיתוח כוח אדם, רכז מוסדות חינוך (לגבי שני התפקידים האחרונים, משתמע לכאורה כי אין מדובר בתפקידי אמון). לכן, אין מדובר בסגירת תקנים או בצמצום כוח אדם, שהם התכלית של ההסכם מיום 4.8.03.

מר סלוצקי העיד על הליכי הבראה אצל הנתבעת, כאשר ההצעה בתוכנית ההבראה, הייתה של פיטורי 5 או 6 עובדים. אולם, בהצעה הסופית, שאושרה על ידי משרד הפנים, התוכנית כוללת פיטורי התובעת בלבד, מאחר ועם יתר העובדים הגיעו להסכמה על פרישה מרצון.
בניגוד לדברי מר סלוצקי, הצהיר מר כהן צמח כי הוצעה תוכנית הבראה בה כל העובדים תורמים יום עבודה בחודש, במשך שנה.
בכל מקרה, תוכנית הבראה של הנתבעת טרם אושרה על ידי מליאת מועצת העיר. לכן, אין עדיין תוכנית הבראה מאושרת אצל הנתבעת, על השלכותיה לפי ההסכם מיום 4.8.03 וכן, הוראות תיקון מס' 31 לחוק יסודות התקציב התשס"ד – 2004 (ס.ח. 1943, 16.6.04).

ג. נימוק נוסף לפיטורי התובעת: אי מציאת תפקיד מתאים אחר:

נימוק נוסף, והראשון מבחינה כרונולוגית שהועלה על ידי הנתבעת כדי להצדיק את פיטורי התובעת, הוא אי מציאת תפקיד מתאים לתובעת, לאחר שהועברה מתפקידה כמנהלת לשכת ראש העיר.
יש להבחין בין החלטת הנתבעת להעביר את התובעת מתפקידה לבין החלטתה להפסיק את עבודתה בשל חוסר תפקיד מתאים.
כמו לגבי כל החלטה המביאה לסיום עבודה של עובד עירייה, חל סעיף 70 לחוקת העבודה אשר קובע כי הפיטורים ייעשו רק מסיבה מספקת ותוך הסכמה הדדית בין הרשות ובין ועד העובדים או מרכז הסתדרות הפקידים ובאין הסכמה עוברת ההכרעה לבוררות מוסכמת בהתאם לסעיף 84.

גם אם הפיטורים היו הסיבה כי לא נמצא תפקיד מתאים לתובעת, יש צורך בהסכמה של ועד העובדים, או נציגות העובדים ובהעדר הסכמה, כפי שנאמר בסעיף הקודם, יועבר הסכסוך להכרעה של בורר.
שוב, אין מדובר בדרישה פורמלית גרידא אלא בדרישה מהותית, שבהעדרה, ההחלטה על הפיטורים מתבטלת.
מעבר לנדרש נציין כי, בהתאם לראיות שנשמעו בדיון, ספק אם הנתבעת רשאית לטעון לאי מציאת תפקיד לתובעת כסיבה מספקת לפיטורים.
על מנת שהנתבעת תוכל להסתמך על נימוק זה כמצדיק פיטורי התובעת, עליה היה לנקוט באמצעים הסבירים והראויים למציאת תפקיד חדש, והצעתו לתובעת.
לאחר שהתובעת הועברה מתפקידה היא שובצה במחלקת תברואה, ללא תפקיד מוגדר. מר כהן צמח, אשר משמש כממונה על התובעת ויו"ר ועד העובדים, הציע למנכ"ל הנתבעת פתרונות לשיבוץ התובעת, פתרונות "שלא הסתדרו". לא הוצע לתובעת תפקיד שהיא סירבה לקבל (ראה ע' 10 לפרוטוקול הדיון).
כאשר נשאל מר סלוצקי לגבי המאמצים שנעשו כדי למצוא תפקיד לתובעת הוא ענה:
"אני לא הצעתי שום תפקיד למבקשת, יכול להיות שרפי (הכוונה למר כהן צמח) במסגרת תפקידו כוועד עובדים הציע, אני לא הצעתי תפקיד"..."אני לא בחנתי את הוותק של המבקשת ולא עשיתי השוואה בין הוותק לבין עובדים אחרים, ברגע שהיא לא שימשה בתפקיד מנהלת לשכה לא נמצא תפקיד אחר" (ע' 14 לפרוטוקול הדיון).

על הנתבעת, כרשות שלטונית, ועל הנתבע מס' 2 כעומד בראשה, להפעיל את שיקול הדעת המוענק להם בהגינות, ביושר, מתוך שיקולים עניינים בלבד, ובסבירות.
עמד על כך כב' בית המשפט העליון עת פסק:
"רשות ציבורית, הממנה עובד בשירות הציבורי, פועלת כנאמן הציבור. כלל גדול בידינו, שנאמנות זו צריך ותופעל בהגינות, ביושר, ללא שיקולים זרים, ולטובת הציבור, שמכוחו ולמענו מסורה סמכות המינוי בידי הרשות הממנה". (בג"צ 4566/90 דקל נ. שר האוצר, פ"ד מה(1) 28, 33).

התובעת ציינה כי החלטות הנתבעים, הן בנוגע להעברה מתפקידה ואי הצעת תפקיד אחר והן בנוגע להפסקת עבודתה, נגועות בשיקולים זרים, בין היתר "סכסוך משפחתי", בשל גירושים של אחותה מאחיו של הנתבע מס' 2. לא הוכח כי סכסוך זה היווה חלק משיקולי הנתבעים בהחלטותיהם, אך יש לבחון, בהתאם לראיות שנשמעו, האם הנתבעים פעלו בהגינות וביושר הנדרשים מרשות ציבורית, תוך שיקולים עניינים ובתום לב.

בענייננו, קשה מאוד לומר כי הנתבעת פעלה בסבירות ובהגינות עת החליטה על פיטורי התובעת בשל חוסר מציאת תפקיד מתאים, כאשר לא הוכח כי נעשה מצדה כל ניסיון כן ואמיתי למצוא לה תפקיד, ולא הוצע לה, מטעם הנתבעת, ולו תפקיד אחד.
מותר להזכיר כי על הנתבעת, לאחר שהחליטה להעביר את התובעת מתפקידה מוטלת המשימה של מציאת תפקיד חדש לתובעת. אין שום פגם בכך שהיא נעזרה בוועד העובדים, אך אין היא רשאית להעביר אליו את האחריות, שרובצת על כתפיה.

לכן, גם מסיבה זו החלטת הנתבעת על פיטורי התובעת אינה כדין ויש לבטלה.

ד. האם ניתנה לתובעת זכות שימוע כדין:

חוקת העבודה קובעת, בסעיף 70, קובעת:
"מתן הזדמנות להשמיע טיעונים - בהתאם להוראות החוק לפני שהרשות מחליטה לפטר את העובד היא חייבת לתת לו הזדמנות להשמיע טענותיו".

לפי ההלכה של בית הדין הארצי, "זכות הטיעון נמנית על זכויות היסוד של שיטתנו המשפטית ומטרתה להביא לידי כך שתתקבל החלטה עניינית, מושכלת ומבוררת, תוך מתן תשומת לב מלאה ומשקל ראוי לעמדותיו ולעניינו של מי שעלול להיפגע מן ההחלטה" (עע 1027/01 ד"ר יוסי גוטרמן נ' המכללה האקדמית עמק יזרעאל, פס"ד מ 7/1/03, לא פורסם)

זאת בהתחשב במטרת השמיעה שהיא לתת הזדמנות נאותה לנוגע בדבר לנסות ולשכנע את מי שכוח ההחלטה בידו, שלא יקבל החלטה, הפוגעת בו (בג"צ 512/81 המכון לארכיאולוגיה ואח' נ' שר החינוך והתרבות, פד"ע ל"ה (4) 533, 542).

הנתבעת הזמינה את התובעת להליך של שימוע, וסירבה לבקשותיה לדחות את הישיבה בשל ההליכים שהתנהלו בפני
בית הדין או לתאריך אחר אשר יתאים ליומנו של ב"כ התובעת.
הנתבעת ראתה בחוסר התייצבותה של התובעת לישיבה של ועדת פיטורים ויתור על זכותה להשמיע את טיעוניה. קשה לראות בהחלטת הנתבעת שלא להיעתר לבקשות התובעת ולקיים את השימוע בהעדרה, כשכבר היה קבוע דיון בבקשה לצווים זמנים בפני
בית הדין, כהתנהגות בתום לב.
כמו-כן, לא מובנת הדחיפות אשר לא אפשרה לדחות את השימוע – אפילו עד לחזרת גזבר הנתבע מנסיעתו.
לכן, גם מסיבה זו ההחלטה על פיטורי התובעת אינה עונה לדרישות של ניהול תקין של גוף ציבורי.

8. העברת התובעת מתפקידה:

לאחר שקבענו כי ההחלטה על פיטורי התובעת אינה כדין ויש לבטלה, יש לדון בבקשת התובעת כנגד העברתה מתפקיד מנהלת לשכת ראש העיר.
יש לציין כי ישנם בבקשה שני סעדים סותרים לכאורה: להחזיר את התובעת לתפקידה כמנהלת לשכת ראש העיר ולחייב את הנתבעת להמשיך להעסיק אותה ללא איומים והפרעות בתפקיד ראוי ההולם את מעמדה.

הנתבעת רואה בתפקידה של מנהל לשכת ראש העיר תפקיד אמון, ובשל כך, סבורים הנתבעים כי היתה הצדקה להעביר את התובעת מתפקידה מייד לאחר שנבחר הנתבע מס' 2 לתפקיד ראש העיר, גם מבלי לבחון את כישורי ונאמנות התובעת, מאחר והיא מונתה והייתה מקורבת פוליטית ואישית לראש העיר הקודם, מר קבלו. כך נאמר בתצהירו של מר סלוצקי:
"עם הבחרו לתפקידו, מצא ראש העירייה הנוכחי לנכון, להציב בתפקיד מנהל לשכתו, איש אמון. אין זה נכון שראש העירייה שם לנגד עיניו מטרה לפגוע במבקשת. תיאור זה חוטא לאמת. ראש העירייה שאף לאייש את אחת המשרות הרגישות בעירייה באדם שהוא יכול לתת בו את מלוא אמונו.
חשוב להבין כי בפני
מנהלת לשכת ראש העירייה חשוף כל החומר המגיע אל שלוחנו של ראש העירייה. בכל הצער והכבוד, ראש העירייה לא חש כי הוא יכול לתת אמון כזה במבקשת ולכן ביקש להחליפה (יצויין בהקשר זה כי בבחירות גבר מר ג'קי לוי על ראש העירייה הקודם מר קבלו, אשר מכהן כעת כחבר מועצה מן המניין ומשמש כיריב פוליטי ואופוזיציוני לראש העירייה הנוכחי)".
התובעת אישרה בעדותה כי "נכון שמנהלת לשכה של ראש עיר יודעת את כל הדברים הכמוסים ביותר שקורים בעירייה ואצל ראש העיר" וכי "מבחינת ראש העיר התפקיד רגיש, אולי הרגיש ביותר" (ע' 8 לפרוטוקול).
כאשר נשאלה התובעת אם לא צפתה מראש העיר החדש שנבחר לתפקיד שיראה בה את אותה מידה של אמון אישי, היא אישרה זאת.

יש לציין כי התובעת לא ראתה לנכון לפנות – בכתב או בעל פה, באמצעות ארגון העובדים, או דרך פנייה לבית הדין- עת הועברה מתפקידה כמנהלת לשכה, בחודש 12.03, אלא עשתה זאת כעבור מספר חודשים כאשר ראתה כי היא לא משובצת בתפקיד כלשהו ויש כוונה להפסיק העסקתה.

כפי שנאמר על ידי מותב אחר של בית דין זה (אב בית דין: כב' השופט ארמון) בבש"א 1079/99 אירית טבק נ' מועצה מקומית רמת ישי, תוך התייחסות לתפקיד של מנהל לשכת ראש המועצה:
"ההגיון והשכל הישר דורשים כי בין ראש המועצה לבין מי שמנהל את לשכתו אמורים להיות יחסים של אמון מוגבר ואין לדרוש מראש מועצה להמשיך לעבוד עם מנהל לשכה אשר ראש המועצה איננו בוטח לחלוטין בנאמנותו, וזאת, לדעתנו, אף אם לא הייתה כל סיבה אובייקטיבית לתחושתו של ראש המועצה, ואף אם לא היה כל פגם בעבודת מנהל הלשכה שלו".

לגבי סמכות של רשות ציבורית להעביר עובד מתפקידו, נפסק:
"מעביד, ומעביד ציבורי בכלל זאת, מוסמך להעביר עובד מתפקיד לתפקיד, בכפוף למגבלה המסייגת סמכות זו, מכוח חוק, הסכם קיבוצי או חוזה אינדיבידואלי. הפעלת סמכותו זו של המעביד חייבת להיעשות משיקולים רלבנטיים, בתום לב ובהגינות, ולאחר שתינתן לעובד הזדמנות להישמע ולטעון טענותיו בעניין ההעברה" (ר' דב"ע נד/3-71 מרגלית אילת – שירות התעסוקה ואח', פד"ע כז 169).
אותן חובות שבדין אינן פוסחות על רשות ציבורית המתכוונת להעביר מתפקיד בעל תפקיד אמון, ועל כך נפסק:
"גם העברה מתפקיד של בעל "משרת אמון" אינה פטורה מנימוקים ענייניים. עצם העובדה שלבעל משרה שנכנס לתפקיד יש "איש משלו" או שהעובד הקודם אינו נושא חן מלפניו מנימוקים לא ענייניים, אין בה די" (ע"ע 701008/98 מאיר בנימין נ' שר האוצר, עבודה ארצי לג (3) 37.

בהתאם להתנהגותה של התובעת, יש לקבוע כי הנתבעת הייתה רשאית להעביר אותה מתפקידה כמנהלת לשכת ראש העיר, אולם, אין בכך כדי לפגוע במעמדה של התובעת כעובדת הנתבעת, מבלי שהתקיימו הדרישות שבדין.
כך, הנתבעת אינה רשאית לא לספק לתובעת עבודה ועליה לשבץ אותה בתפקיד מתאים. אין אנו נדרשים כעת לקביעה מהו "תפקיד מתאים" לתובעת, מאחר שכפי שנקבע לעיל, לא הוצע לה על ידי הנתבעת כל תפקיד.

למען הזהירות נבהיר כי גם בעניין השיבוץ חייבת הנתבעת לתת לתובעת זכות שימוע, בטרם תתקבל החלטתה. עד אז, זכאית התובעת לקבל את כל התנאים והשכר של תפקידה הקודם כמנהלת לשכת ראש העיר.

9. זכאותה של התובעת לתשלום בגין אחזקת רכב:

התובעת קיבלה תשלום עבור אחזקת רכב, הכולל תשלום חודשי והחזרים בגין רשיון רכב וביטוח.
התובעת נדרשה למלא הצהרה כי בן זוגה לא מקבל אחזקת רכב עבור אותו רכב – שבגינו משלמים לתובעת.
לאחר מכן, טענה הנתבעת כי הצהרות התובעת היו כוזבות וכי בעלה אכן מקבל הוצאות עבור אותו רכב. בישיבת בירור הסבירה התובעת כי התשלום שמקבל בעלה הינו תוספת שכר ואינו מותנה בבעלות או בשימוש ברכב וכי בעלה אינו מקבל החזר רישוי או ביטוח.
לאחר קבלת יועץ משפטי החליטה הנתבעת להפסיק את התשלום לתובעת ולדרוש החזר של סכומים ששולמו לה בעבר.

התובעת הצהירה כי הגישה לנתבעת מכתב מיום 25.4.04 מטעם סמנכ"ל משאבי אנוש של חברת סופריור כבלים בע"מ (מעסיקה של בעלה), מכתב שהופנה אל בעלה של התובעת, שבו נאמר:
"הננו לאשר שהינך מקבל תשלום חודשי בגין נסיעות לעבודה וממנה וכן נסיעות מיוחדות בתפקיד. הננו להבהיר שאין אנו משלמים כל החזר בגין רישוי וביטוח רכב".
מר סלוצקי נשאל בחקירתו בבית הדין לגבי המסמך הנ"ל וענה כי הוא אינו זוכר שראה אותו (ע'15 לפרוטוקול).

אין חולק כי דרישת הנתבעת למילוי הצהרה ע"י התובעת, במטרה למנוע כי שני בני הזוג יקבלו תשלום כפול עבור אותו רכב, הינה דרישה כדין.
השאלה שבמחלוקת היא האם התובעת מסרה הצהרת שקר באשר לתשלומים לבעלה.
על מנת לבחון זאת, יש לבדוק את מהות התשלום של אחזקת רכב. תשלום כאמור הוא זכות נלוות במסגרת חוזה העבודה, ובתור שכזה חייב להיות מותנה בבעלות ו/או שימוש ברכב.
הכינוי אשר ניתן בתלוש השכר אינו קובע מהות התשלום וברור כי אם תשלום אשר מופיע כ"הוצאות רכב" אינו מותנה בכך שיהיה לאותו עובד רכב או ישתמש בו, אין מדובר בזכות נלוות אלא בתוספת שכר.
על מנת שהחלטת הנתבעת, אשר קובעת כי התובעת הצהירה הצהרה לא אמיתית כדי לקבל זכות שלא כדין, תהיה תקינה וסבירה, עליה היה לבדוק טענת התובעת, עליה הוטל הנטל להוכיח זכאותה ולהתייחס למסמך שהוגש על ידה.
יש לציין כי מר סלוצקי אינו שולל כי התובעת הגישה את המסמך, אלא הצהיר כי הוא לא זוכר שראה אותו, אך אותו מסמך, אשר עשוי לשפוך אור בסוגייה, לא קיבל כל התייחסות על ידי הנתבעת.

על מנת שהחלטה מנהלית תהיה סבירה, על הרשות הציבורית לבחון ולתת משקל ראוי לגורמים הרלוונטיים שבהם עליה להתחשב (ראה בג"צ 341/81 פ"ד ל"ו (3) 349, בג"צ 651/86 סגן גונדר שמעון מלכה נ' שר המשטרה, פ"ד מ(4) 645).

משלא בחנה הנתבעת את הנתונים הרלוונטיים שהובאו על ידי התובעת, החלטתה להפסיק תשלום של אחזקת רכב אינה כדין ויש לבטלה.

למען הסר ספק, נבהיר כי אין בקביעה זו כדי למנוע מן הנתבעת להעמיק את הבדיקה כפי שנדרש ולקבל החלטה חדשה, לאחר שתיתן לתובעת זכות להגיב, ותוך התייחסות למסמכים שהוגשו או יוגשו על ידי התובעת לעניין מהות התשלום שמקבל בעלה.


10. תביעה כספית:

התובעת ביקשה בתביעה לחייב את הנתבעת בתשלום הפרשי שכר בגין חודשים 4,5,6.04.
אולם, מהות התביעה הכספית לא התבררה, כאשר לא הוסברה במהלך הדיון מהות ההפרשים הנדרשים, ולא הוכח בדרך כלשהי הסכום הנתבע.
לאור זאת, בהתחשב בנטל השכנוע אשר הוטל על התובעת, אין מנוס אלא לדחות את התביעה הכספית כפי שהוגשה.

11. לסיכום:

לאור האמור לעיל, אנו מחליטים כדלקמן:

א. החלטת ועדת הפיטורים על פיטורי התובעת מבוטלת.

ב. על הנתבעת לשבץ את התובעת בתפקיד מתאים, לאחר שתינתן לתובעת זכות טיעון. עד שתשובץ התובעת בתפקיד אחר, תקבל אותם תנאים ושכר של מנהלת לשכת ראש העיר.

ג. אנו מורים על ביטול ההחלטה על פיה מפסיקה הנתבעת תשלום של אחזקת רכב לתובעת, בשלב זה ובכפוף לאמור בסעיף 8 לפסק הדין.

ד. התביעה בגין הפרשי שכר של חודשים 6.04-4 נידחת.

התביעה וכן, הבקשה לצווים זמנים הוגשו גם כנגד הנתבע מס' 2, ראש העיר. נבהיר כי יש לחייב את מר ז'קי לוי אך ורק במסגרת תפקידו וכאורגן של הנתבעת. כל תביעה אישית כנגדו דינה להידחות.

על הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.

12. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.


ניתן היום ט"ו באלול, תשס"ד (1 בספטמבר 2004) בהעדר הצדדים.


__________________ ________________
עידית איצקוביץ
-שופטת מחמוד גנאים
נציג ציבור (מעבידים)

רונית בר אור













עב בית דין אזורי לעבודה 2049/04 לוי מרסל נ' עיריית בית שאן,לוי ג'קי – ראש עיריית בית שאן (פורסם ב-ֽ 01/09/2004)