פסקי דין על יצחק פרייברגר | פסקי דין על אברהם לב

52421-11/11 סע     25/02/2013




סע 52421-11/11 יצחק פרייברגר נ' אברהם לב








בית דין אזורי לעבודה בנצרת

ס"ע 52421-11-11
ש"ע 9259-02-12
25 פברואר 2013



בפני
כב' השופטת עידית איצקוביץ

המבקש/הנתבע
יצחק פרייברגר
, ת.ז. 051440774
ע"י ב"כ עוה"ד אלי סגל



-

המשיב/התובע


אברהם לב
, ת.ז. 78199577
ע"י ב"כ מר דוד כהן – מועצת הפועלים קריית שמונה

החלטה

1.

המשיב הגיש תביעה כספית כנגד המבקש, וביקש לחייבו בפיצויי פיטורים, דמי הבראה, חופשה שנתית, הפרשות לפנסיה ודמי הודעה מוקדמת. בסך הכל עתר המשיב לחייב את המבקש בסך של 48,896 ₪.

2.

בפני
י בקשה לחייב את המשיב להפקיד ערובה להבטחת תשלום הוצאות המבקש, במידה ותביעת המשיב תידחה.

3.

המשיב ביקש לדחות את הבקשה ולחייב את המבקש בהוצאות משפט.

4.

תמצית טענות המבקש

א.

המשיב חייב מאות אלפי ₪ לנושים שונים, לרבות בתיקי הוצאה לפועל. בין היתר, המשיב חייב מאות אלפי ₪ בגין חוב מזונות ילדיו – חוב אשר מקבל קדימות על פני יתר הנושים.

ב.

המשיב אינו עובד והוא אדם חסר כל.

ג.

למשיב אין כתובת מגורים קבועה, והוא מתחמק בדרך זו מנושיו.
ד.

במידה והתביעה תידחה וייפסקו לחובת המשיב הוצאות משפט – לא יהא ניתן לגבותם.

ה.

כפי שעולה מכתב ההגנה, סיכויי התביעה קלושים.

5.
תמצית טענות המשיב

א.

הבקשה מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט, אינה מבוססת ואף מטעה.

ב.

הלכה פסוקה היא שבית הדין אינו נעתר לבקשות מסוג זה למעט במקרים חריגים ונדירים, ומקרה זה אינו נמנה עליהם.

ג.

אין כל בעיה עם כתובת המגורים של המשיב. המשיב הוא שפתח בהליך משפטי, כך שיש לו אינטרס שמקום מגוריו יהיה ידוע וזמין.

ד.

סיכויי התביעה טובים ביותר, במיוחד לאור טענות ההגנה שאין בהן ממש.

6.
דיון

בית הדין לעבודה מוסמך לאמץ את הוראות תקנה 519 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, המחייבת מתן ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע ותקנות 427 עד 432 שעניינן הפקדת פיקדון לכיסוי הוצאות משיב. כל זאת כדי להגן על אינטרס של צד העלול להיפגע באופן ממשי (ראו דב"ע נד/9-189 דניאל סוסנוביק נ' מנחם מאור, לא פורסם; דב"ע נה/127, 3-94 חסן עבד אלרחמן נ' חברת רבינטקס בע"מ, פד"ע כח 221).

הכלל הוא כי אין לחייב במתן ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע. יחד עם זאת, הפסיקה הכירה בשני מקרים בולטים בהם בתי המשפט הפעילו את סמכותם לפי תקנה 519 והורו על הפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, ואלו הם: כאשר מדובר בתושב חוץ שלא הצביע על נכסים בבעלותו או ברשותו המצויים בתחום מדינת ישראל, וכאשר התובע לא המציא מענו כנדרש או המציא מען שאינו נכון.

בע"ע (ארצי) 1424/02 פתחי אבו נסאר נ'
saint peter in gallicantu

(6.7.03) נקבע:

"כשהעובד התובע הוא תושב ישראל, ככלל, לא יחויב התובע בהפקדת ערובה, אלא במקרים חריגים ונדירים, בהם הנתבע יוכיח כי התביעה נגדו מופרכת על פניה וכי לא יהא לו מהיכן לגבות את ההוצאות".

ברע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איברהים (30.5.04) כתב כב' הנשיא (דהיום) גרוניס:

"..הוסמך בית המשפט בתקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע. הרציונל העומד בבסיס הסמכות להטיל ערובה הוא למנוע תביעות סרק ובעיקר להבטיח את תשלום הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כשנראה שסיכויי התביעה נמוכים (ראו למשל, רע"א 8010/01 מימון נ' אלדן (לא פורסם); ע"א 2877/92 אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר ולבניה (קרני שומרון) בע"מ, פ"ד מז (3) 846)".

כן הוסיף כב' הנשיא גרוניס כי:

"הכלל הוא שאין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד. גם כאן, לא תיחסם גישתו לערכאות של תובע דל אמצעים רק בשל חוסר יכולתו הכלכלית... עובדת היות התובע תושב חוץ איננה הטעם היחיד להטלת חיוב להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע (ראו, רע"א 6787/99 עאשור נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). בית המשפט ישקול שיקולים רלוונטיים נוספים, וידון בכל מקרה לגופו על פי נסיבותיו (ראו, רע"א 6066/00 אעדילי נ' חב' סלקום ישראל בע"מ (לא פורסם)). לאור כל האמור לעיל, ברי כי שיקול דעתו של בית המשפט במסגרת תקנה 519(א) רחב הוא. במסגרת זו, על בית המשפט, מחד, לשוות לנגד עיניו את מטרות התקנה - הבטחת תשלום הוצאות הנתבע שהתביעה נגדו נדחתה, וכן צמצומה של האפשרות להגיש תביעות סרק ומאידך, לאפשר את הגישה לבתי המשפט לשם הגנה על זכויות".

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, נחה דעתי כי מקרה זה אינו חוסה בגדר אותם מקרים נדירים וחריגים בהם יש להטיל ערובה להבטחת הוצאות המבקש. המבקש צירף לבקשתו את רשימת התיקים של המשיב בהוצאה לפועל. נראה כי למשיב חובות המסתכמים במאות אלפי שקלים, לרבות חוב מזונות. המשיב לא הכחיש בתגובתו את חובותיו ו/או היקפם. לפיכך, יכול והמבקש לא יוכל, או למצער יתקשה ביותר, לגבות את הוצאותיו, אם תידחה תביעת המשיב. יחד עם זאת, כבר נפסק כי אין לחסום גישתו לערכאות של תובע דל אמצעים רק בשל חוסר יכולתו הכלכלית.

לעניין הטענה שלמשיב אין כתובת מגורים קבועה, הרי שהוגש לבית הדין תצהיר מיום 12.9.12 בו הצהיר המשיב כי כתובתו היחידה, בה הוא מתגורר כיום עם בת זוגו, היא רח' הפלמ"ח 28 בבת ים. מכאן, המשיב הצהיר על כתובת מגוריו ולא הוכח שאין זו הצהרת אמת. לפיכך, אין בידי לקבל את טענת המבקש בנושא זה.

באשר לסיכויי התביעה, נראה בשלב זה, מבלי לקבוע מסמרות בעניין, כי יש סיכויים סבירים לתביעה. המשיב צירף לתביעתו תלושי שכר וטופס 106 לשנת 2010 מהם עולה כי דווח על עבודתו כשכיר בעסקו של המבקש. על פי מסמכים אלה, נראה כי לא שולמו למשיב חלק מהזכויות שנתבעו בכתב התביעה. כך גם, המשיב צירף לתביעתו אישור מהמבקש על תקופת ההעסקה ועל השכר, אשר הוגש למוסד לביטוח לאומי בתביעה לדמי אבטלה שהגיש המשיב. באישור נכתב כי סיבת הפסקת העבודה היא סגירת העסק. גם באישור זה, יש לכאורה, כדי לחזק את טענות המשיב. יחד עם זאת, יודגש, כי המבקש העלה טענות שונות אשר יש בהן להשליך על תוצאת התביעה בסופו של יום. אולם, בשלב זה, וטרם שמיעת ראיות בעניין, אין בכך כדי לקבוע כי התביעה מופרכת על פניה.

במקרה דנא, מכלול השיקולים והנסיבות מטים את הכף לטובת המשיב. על מנת ליתן למשיב יומו בבית הדין, אני סבורה שאין לחייב בערובה.

לאור האמור, הבקשה נדחית.

בשלב זה אין צו להוצאות. הוצאות הבקשה יילקחו בחשבון במסגרת פסק הדין.

ניתנה היום, ט"ו אדר תשע"ג,
(
25 פברואר 2013), בהעדר הצדדים.




מירית






סע בית דין אזורי לעבודה 52421-11/11 יצחק פרייברגר נ' אברהם לב (פורסם ב-ֽ 25/02/2013)