פסקי דין על אברהם פוזננסקי | פסקי דין על almond investments luxembourg s.a.r.l | פסקי דין על דניאל יוסף טורצקי | פסקי דין על אדווין כהן ואח' |

32154-09/12 הפב     17/03/2013




הפב 32154-09/12 אברהם פוזננסקי נ' almond investments luxembourg s.a.r.l, דניאל יוסף טורצקי, אדווין כהן ואח'








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



הפ"ב 32154-09-12 פוזננסקי נ' almond investments luxembourg s.a.r.l
ואח'







בפני

כב' השופטת
אסתר נחליאלי חיאט


מבקש

אברהם פוזננסקי


נגד


משיבים

1.

almond investments luxembourg s.a.r.l

2.דניאל יוסף טורצקי
3.אדווין כהן
4.סובריין נכסים בע"מ




פסק דין


1.
המבקש עותר לכרוך לגדר הליך בוררות אחד את הסכסוכים והמחלוקות שיש לו עם המשיבים בעניינים שונים, וכלשונו: להורות "על מינוי בורר שהוא רב הבקי גם בדיני ישראל, אשר יפסוק במחלוקות שנתגלעו בין המבקש לבין המשיבים" גם אם מדובר במחלוקות שמעורבים בהם אחרים שאינם קשורים לתניית הבוררות בהסכם עליו חתום המבקש, כך מבקש לכרוך עילות שונות החורגות מתחולת ההסכם שבו הוסכם על תניית הבוררות.

באופן מעשי התוצאה המבוקשת על ידי המבקש היא לעכב, באופן עקיף, את כל ההליכים האחרים הננקטים נגד המבקש בגלל תניית בוררות בהסכם ספציפי, הגם שתנייה זו כלל אינה מחייבת את הצדדים האחרים בהליכים האחרים.

2.

את העתירה למינוי הבורר מבסס המבקש על הסכם בעלי מניות מיום 10.4.2008 שנחתם בין המבקש, אברהם פוזננסקי
וחברת
sovereign assets llc
, חברה פרטית שנוסדה בהתאם לחוקי מדינת
delaware

שבארה"ב, וכתובתה במדינת ניו-יורק, לבין המשיבה 1, חברת
almond investments luxembourg s.a r.l

חברה פרטית, שנוסדה בהתאם לחוקי לוקסמבורג (להלן: "
אלמונד"
) (ההסכם להלן יקרא: "
הסכם בעלי המניות"
- נספח 1 לבקשה).

הסכם בעלי המניות מאזכר את ההסכם לרכישת מניות, שנחתם בסמוך לחתימת הסכם בעלי המניות, ובמסגרתו רכשה אלמונד 37.63% מהון המניות המונפק של המשיבה 4,
sovereign assets ltd.
(להלן: "סובריין"), חברה ציבורית שמניותיה נסחרות בבורסה בתל אביב, ואשר ב- 70.36% מהון מניותיה המונפק החזיקו המבקש ו-
sovereign assets llc
(להלן: "
הסכם רכישת המניות"
– נספח 2 לבקשה).



מהסכם בעלי המניות עולה כי לאחר שנרכשו המניות בהתאם להסכם רכישת המניות מחזיקים הצדדים להסכם בעלי המניות (המבקש,
sovereign assets llc

והמשיבה 1) בכ – 70% מהון המניות המונפק של סובריין והסכם זה בא להסדיר את מערכת היחסים המשפטית ביניהם כבעלי השליטה בסובריין.

טענות המבקש
3.
לטענת המבקש יש למנות בורר על פי הסכמות הצדדים בסעיף 7.8 להסכם בעלי המניות; כך לשון הסעיף:
"in the event of any dispute with respect to the interpretation of this agreement or with respect to the dead – lock resulting from the veto provisions of section 5.2 herein, the parties hereto shall submit the dispute to arbitration by a mutually agreeable rav whose decision shall be binding upon the parties."

4.
המשיבים בתובענה דנא הם אלמונד, בעלי השליטה באלמונד (לפי הנטען בבקשה) ה"ה דני טורצקי ואדווין כהן (להלן: "
המשיבים 2 ו-3"
) וסובריין.

המבקש פנה לבית המשפט בעתירה למינוי בורר "לאור סכסוך שנתגלע בין אלמונד למבקש" ובעקבותיו אלמונד ובעלי מניותיה נקטו, לפי הנטען, ב"פעולות שלא כדין" כדי "לדחוק את רגליו של המבקש מהחברה (סובריין – א.נ.ח) בניגוד להסכם בעלי המניות". לטענתו קיבל דירקטוריון סובריין החלטות חד צדדיות, לרבות החלטה להגיש תביעה נגד המבקש תוך נסיון "לעקוף את סעיף הבוררות המחייב"; התביעה שהגישה סובריין מתנהלת ביחידה הכלכלית בבית משפט זה בפני
כבוד השופטת רות רונן (להלן: "ת.א. 34740-05-12")
.

המבקש טוען כי המהלכים של אלמונד ושל בעלי מניותיה התאפשרו לאחר שהרכב הדירקטוריון של סובריין הוחלף שלא כדין בלי שנתנה לו אפשרות להביע דעתו בענין זה. לטענתו נקטו אלמונד ובעלי מניותיה בצעדים שנועדו לדחוק את רגליו מסובריין בהתאם לסעיף 6.2 להסכם בעלי המניות, לאחר שפקע הסכם בעלי המניות באופן "אוטומטי" משירד שיעור אחזקות המבקש אל מתחת ל-10% מהון המניות המונפק; וזו לשון הסעיף:

"this agreement will terminate automatically where one ot the parties (together with its permitted transferees) holds less than 10% of the issued and outstanding share capital of the company (not taking in to account any joint beneficial ownership calculations resulting from the existence of this agreement)."



לטענת המבקש, אלמונד ובעלי מניותיה פעלו על בסיס ההנחה (המוטעית לטעם המבקש) כי אחזקותיו בסובריין "ירדו מתחת לרף 10%" לאחר שמניותיו בסובריין ששמשו כבטוחה לביצוע הסכם הלוואה שנחתם בינו לבין אלמונד, חולטו עקב אי עמידה בפרעון ההלוואה שנטל מאלמונד (להלן: "
הסכם ההלוואה"
), אלא שהחילוט בוצע שלא כדין מאחר שלטענת המבקש הוא לא הפר את הסכם ההלוואה שכן מועד פרעון ההלוואה הוארך עד שנת 2017 וטרם הגיע מועד קיום ההסכם ולא קמה לאלמונד זכות לחלט את מניותיו בסובריין ו"חילוט מניות המבקש על ידי אלמונד הוא חסר יסוד ועל כן – בטל וממילא שיעור אחזקותיו של המבקש הינו הרבה מעל 10% ממניות החברה".

בצד זה אף טען המבקש כי לאלמונד לא ניתנה "זכות אוטומטית" לחלט מניות מאחר שבהתאם להסכם ההלוואה נרשם משכון על המניות וחילוטן ע"י הנושה נוגד את הוראות חוק המשכון, תשכ"ז-1967 האוסר מימוש עצמי של משכון "למעט בשני חריגים אשר אינם רלוונטיים לענייננו"; והוסיף המבקש וטען כי רכש מניות סובריין מצד ג' בטרם חולטו המניות, והוא החזיק "בשיעור המותיר אותו בכל מקרה מעל 10% מאחזקות מניות
החברה".

למבקש גם טענות כי נעשה דילול בפועל של אחזקותיו במניות סובריין, כי לא אפשרו לו לממש את זכות הסירוב הראשונה; כך טען כי אלמונד מכרה 4.2 מליון מניות סובריין לצד ג' לאחר ש"קיבלה החלטה בדבר דילול מניות החברה (סובריין– א.נ.ח) ביום 23.1.12... תוך הפרה יסודית וברורה של זכות הסירוב הראשונה הנתונה למבקש במסגרת הסכם בעלי המניות", אותה היה מממש אילו הוצע לו לרכוש את המניות עובר למכירתן לצד ג'.

טענות המבקש בתובענה היו עמומות וכלליות ואולם בקליפת אגוז נראה כי טענות אלה הן למעשה בקשה להרחיב את תחולת סעיף הבוררות על מחלוקות אחרות ועל צדדים נוספים החורגים מהצדדים להסכם בעלי המניות, כך שלמעשה ידונו ההליך נשוא הסכם ההלוואה, ההליך בו נקטה סובריין נגד המבקש (בגין פעולותיו כדירקטור) וכן הליך נוסף המתנהל בבית המשפט בניו יורק - במסגרת הבוררות וזאת מאחר "שלסכסוך האמור בין בעלי המניות השלכות מרחיקות לכת וסיכונים שונים הנוגעים הן למבקש והן לחברה עצמה".
כך ציין כי אלמונד ובעלי מניותיה נוקטים בפעולות חד צדדיות שנועדו לנשלו מכל מעמד או השפעה בסובריין ו"נוקטים במדיניות של מידור והסתרת מידע" ומבקשים להבריח כספים מ"חברת הבת ומהנכס בארה"ב לחברת האם, באופן העלול לפגוע פגיעה חמורה בנכסי החברה...", ומשכך עתר לצרף את סובריין להליך הבוררות "נוכח העובדה, שהמחלוקת כולה, ובכלל זה התביעה בבית המשפט, אינה מחלוקת בין המבקש לחברה, אלא מחלוקת בין בעלי המניות, בה החברה אינה אלא כלי שרת בידי אלמונד". לטענת המבקש, יש לפרש את שטר הבוררות בהרחבה, ולהחילו על משיבים 2, 3 בהיותם בעלי השליטה באלמונד ומשכך "בעלי קרבת עניין מובהקת למחלוקת נשוא הבוררות".

לגדר הבוררות מבקש המבקש להוסיף גם את ההליך המשפטי המתנהל בניו יורק בינו לבין חברת הבת של סובריין
sova merrit llc
(להלן בהתאמה: "
חברת הבת"
התובעת בהליך שם ו"
ההליך בבית המשפט בניו-יורק"
), ולטענתו קבע בית המשפט העליון של מדינת ניו יורק כי "יש להעביר את המחלוקת להליך בוררות בישראל ולעכב את ההליכים המתנהלים בפני
ו עד להכרעה בבוררות".
מכל הטעמים הללו סבר כי יש למנות בורר, שיכריע בכל המחלוקות בין הצדדים.

טענות המשיבים
5.
אלמונד ובעלי מניותיה (המשיבים 2 ו-3) מתנגדים לבקשה.

לטענתם, "הסכסוך האמיתי והעיקרי העומד בלב הבקשה נובע מהסכם הלוואה, אשר הצדדים לו הינם אלמונד וכן המבקש ורעייתו, הגב' אבלין פוזננסקי (אשר כלל לא צורפה לבקשה דנן)".

לפי הסכם ההלוואה, הלוותה אלמונד למבקש ולרעייתו סך של 1,750,000$ (קרן) אשר היה על הלווים להחזיר בשני תשלומים - 500,000$ עד ליום 5.9.08 ו- 1,250,000$ עד ליום 5.9.09. להבטחת החזר ההלוואה העמידו המבקש ורעייתו שתי בטוחות, האחת, 4 מליון מניות סובריין (שהיו בבעלות המבקש באותה עת), והופקדו בנאמנות מ. זליגמן חברה להחזקות בנאמנות (1991) בע"מ ועליהן נרשם משכון מדרגה ראשונה לטובת אלמונד; והבטוחה השנייה, היא בית בבעלות המבקש ורעייתו.

המבקש ורעייתו לא החזירו את ההלוואה במועד ועל כן חולטה אחת מהבטוחות (מניות המבקש בסובריין); לטענת המשיבים כלל אין מדובר בסכסוך בין בעלי מניות ואין הסכם בעלי המניות חל על הסכם ההלוואה שהוא 'המקור האמיתי' של הסכסוך, אי החזרת ההלוואה! ובענין זה הגישה אלמונד תביעה נגד המבקש ורעייתו ("ת.א. 37795-11-12") התלויה בבית משפט זה ואין מקומה להתברר בפני
בורר, לא רק בגלל שהסכם ההלוואה אינו כולל תניית בוררות אלא שגם רעיית המבקש היא צד להסכם ההלוואה אך לא להסכם בעלי המניות.

המשיבים טוענים כי טענת המבקש לענין הארכת המועד לפרעון ההלוואה אינה נכונה ואולם מקומה להתברר בת.א. 37795-11-12, ביחד עם השאלה הרלוונטית אם קמה לאלמונד הזכות לחלט את מניות המבקש בסובריין; לטענת המשיבים יש לברר את כל טענות המבקש לעניין ההלוואה במסגרת ת.א. 37795-11-12, היא התביעה שהגישה אלמונד נגד המבקש ורעייתו ובודאי שלא במסגרת הליך הבוררות, שאינו חל על המחלוקת הזו.

עוד טוענים המשיבים כי הסכם בעלי המניות הוא בין המבקש,
sovereign assets llc
ובין אלמונד וכי המשיבים 2 ו-3 וסובריין כלל אינם צד להסכם בעלי המניות ואין לכפות עליהם להתדיין במסגרת בוררות לה לא הסכימו מעולם, ובודאי שתניית הבוררות לא חלה על רעיית המבקש "שהינה צד להסכם ההלוואה ובתור שכזו עליה להיות חלק מכל הליך שבו יתבררו טענות הקשורות להסכם ההלוואה" – מחלוקות הנדונות בת.א. 37795-11-12.

כן נטען כי גם סובריין אינה צד להסכם בעלי המניות, כי מדובר בחברה ציבורית שמעולם לא נתנה הסכמתה להליכי בוררות, וכי בית המשפט בניו יורק שהמליץ (ולא קבע) לקיים הליך של בוררות התייחס להליך שונה לחלוטין המתנהל בין חברת הבת לבין המבקש במדינת ניו יורק.

6.
גם סובריין מתנגדת לבקשה. לטענתה אין היא צד להסכם ההלוואה וגם לא להסכם בעלי המניות וכבר משכך אין כל בסיס לצירופה כמשיבה לבקשה, ובודאי שאין כל מקום לחייב אותה להתנהל בהליכי בוררות.

לטענתה הסיבה היחידה לצירופה להליך דנא היא התביעה שהגישה נגד המבקש בגין פעולותיו כדירקטור (ת.א. 34740-05-12) והמבקש "חושש כנראה מאוד מהתוצאות הסופיות של התביעה נגדו, מאחר שהסעד העיקרי בה הוא סעד כספי גדול שיהיה עליו לשלם לחברה. לכן הוא פונה לכל אפיק טכני ופרוצדוראלי הקיים בספר החוקים על מנת לנסות ולהתחמק מאותו הליך".

לסובריין טענות קונקרטיות נגד פעולות של המבקש בכובעו כדירקטור, טענות נשוא התביעה שהגישה נגדו (ת.א. 34740-05-12) בבית המשפט הכלכלי, ואין לקשור בין ההליך שנקטה החברה נגד המבקש לבין בירור סכסוכים בין בעלי המניות של סובריין.

טוענת סובריין כי לא זו בלבד שאינה צד להסכם בעלי המניות הכולל תניית בוררות אלא שסעיף 7.8 להסכם בעלי המניות כלל אינו קובע כי יש להעביר לבוררות "כל" סכסוך בין בעלי המניות (כטענת המבקש) ואין לסעיף הבוררות בהסכם בעלי המניות כל כוח לכרוך את המחלוקת בין המבקש לבין סובריין שהיא צד חיצוני להסכם בעלי המניות.

מעבר לצורך הוסיפה סובריין כי אף אם "ייקבע כי תנית הבוררות חלה על המחלוקות דנן, הרי שההסכם אינו תקף עוד" מאחר שלמיטב ידיעתה מזה למעלה משנה מחזיק המבקש בפחות מ- 10% ממניות סובריין ו"אף אם רכש לאחר מכן עוד מניות, הרי שההסכם כבר פקע עת שירד מתחת לסף ה- 10% ואינו יכול לחזור לתוקף כך פתאום". לטענת סובריין, בהתאם למערכת הדיווחים של הבורסה, נכון ליום 14.11.12, מחזיק המבקש באמצעות
sovereign assets llc

9.11% ממניות סובריין והמבקש לא הציג כל מסמך הסותר את הדיווח, גם לאחר שנושא זה עלה ע"י המשיבים.

7.
בהתאם להחלטה מיום 28.10.13 הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר דיוני לפיו הבקשה תוכרע על דרך סיכומים בכתב.

לאחר שעיינתי בסיכומי הצדדים ובכתבי הטענות, ראיתי
לדחות את הבקשה, שהיא למעשה
נסיון לעכב הליכים אחרים בדרך עקיפה באמצעות הליך זה, למעט בירור הטענה
כי לא ניתנה למבקש זכות סירוב ראשונה בהתאם להסכם בעלי מניות.

להבהיר, כי מהתשתית העובדתית והמשפטית שהובאה לפני בסיכומים ובמסמכים שצורפו אליהם התרשמתי שהמבקש נוקט בפעולות שמטרתן בירור כל הסכסוכים והמחלוקות שיש לו עם הצדדים השונים, במסגרת הליך בוררות אחד שיתנהל בפני
רב וזאת גם אם אין הצדדים כולם רלבנטיים להסכם בעלי המניות שבו תניית הבוררות וגם אם הסכם בעלי המניות לא מחיל עצמו על כל המחלוקות שמבקש המבקש ל'הכניס' לגדר ניהול הבוררות וכלשון המבקש בעצמו בסעיף 5 לבקשה "מתבקש בית המשפט הנכבד בהתאם לסעיף הבוררות המחייב, להורות על מינוי בורר להכרעה במלוא המחלוקות בין הצדדים...".

כך ביקש לכרוך את כל פעולותיו כנושא משרה בסובריין, את כל התביעות שהוא צד להם לרבות התביעה נגדו ונגד רעייתו הנובעות מהסכם הלוואה, שם הועמד בין השאר גם ביתם של בני הזוג כבטוחה, לגדר הבוררות – גם אם אין קשר בין פעולות ומחלוקות אלה לבין הסכם בעלי המניות ובו תניית הבוררות ובענין זה אני מקבלת את דברי סובריין שציינה כי "...הוא פונה לכל אפיק טכני ופרוצדוראלי הקיים בספר החוקים על מנת לנסות ולהתחמק מאותו הליך".

8.
תחילה ראיתי להדרש לטענת המשיבים כי לא היה מקום לצרף את המשיבים 2- 4 (בעלי המניות באלמונד ואת סובריין) לבקשה דנא.

בסעיף 1 לחוק הבוררות, התשכ"ח – 1968 מוגדר "הסכם בוררות" כך:

"'הסכם בוררות'-
הסכם בכתב למסור לבוררות סכסוך שנתגלע בין הצדדים להסכם או שעשוי להתגלע ביניהם בעתיד, בין שנקוב בהסכם שמו של הבורר ובין אם לאו;"


בקשת המבקש לקיים הליך הבוררות נשענת על הוראת סעיף 7.8 בהסכם בעלי המניות – ואין מחלוקת כי המשיבים 2- 4 אינם
צד להסכם בעלי המניות.

ראיתי לצטט שוב את הוראות הסעיף בהיותו הבסיס להליך זה:
"in the event of any dispute with respect to the interpretation of this agreement or with respect to the dead – lock resulting from the veto provisions of section 5.2 herein, the parties hereto shall submit the dispute to arbitration by a mutually agreeable rav whose decision shall be binding upon the parties."

לשון הסעיף מפורשת: תניית הבוררות חלה על ה-
"
parties
". במקרה שיתגלעו מחלוקות בין הצדדים (ה-"

parties
"
) כמפורט בסעיף, יפנו הצדדים לבוררות בפני
"רב".

ומי הם ה- "
parties
"?

הצדדים להסכם בעלי המניות - מר א. פוזננסקי והחברה הפרטית
sovereign assets llc
מחד ואלמונד מאידך – הא ולא עוד!

ככלל מותווית הדרך לקיום הליך הבוררות בהסכמה חוזית בין הצדדים; כך נאמר כי "הבסיס המשפטי לקיום בוררות על פי חוק הבוררות, תשכ"ח-1968, הוא הסכם בין הצדדים בעניין זה"
(פרופ' סמדר אוטולנגי, "בוררות - דין ונוהל",
כרך א', מהדורה רביעית, עמ' 9); כך נאמר כי "הצדדים להסכם הבוררות, הם בעלי הדין בבוררות. לכן אין אפשרות לצרף בעל דין לבוררות ללא הסכמתו, ואין סמכות לבורר לפסוק בענייננו של מי שאינו צד להסכם בוררות" (אורי שטרוזמן, "ספר הבוררות",
2001, בעמ' 35)

זהו הכלל, וכל קביעה כי יש לצרף כצד להליך בוררות את מי שאינו חתום כצד על הסכמתו להתדיין בהליך בוררות, מחייבת תשתית עובדתית ומשפטית שתצדיק מהלך כזה.

בענייננו, בהסכם בעלי המניות מוגדרים הצדדים: המבקש, החברה הפרטית
sovereign assets llc

ואלמונד.

המשיבים 2- 4 כלל אינם צד להסכם בעלי המניות שמכוח תניית הבוררות שבו הוגשה הבקשה למינוי בורר.

לא נעלמו מעיני טענות המבקש כי הפסיקה הרחיבה את תחולת הסכם הבוררות גם על בעלי 'קרבת ענין' למחלוקת שמבקשים לברר בבוררות, אלא שלא הונחה תשתית לחרוג מהכלל כי בוררות חלה על הצדדים שהסכימו לברר את המחלוקות ביניהם בהליך בוררות, ולהפך למקרא הסיכומים של המשיבים והחומר המשפטי בתובענות האחרות השתכנעתי כי אין מקום להרחיב את תחולת הסכם בעלי המניות על המשיבה 4 - לה מחלוקות אחרות ושונות לחלוטין עם המבקש - מחלוקות שכלל אינן נובעות מהסכם בעלי המניות, וגם לא ראיתי להרחיב את הבוררות על הסכם ההלוואה, שאחד מהלווים בו הוא רעיית המבקש שהסכימה להעמיד את ביתה כבטוחה להלוואה.

המבחן להרחבת תחולת הסכם בוררות כך שיחול גם על חברה שבעלי מניותיה הם צד להסכם בוררות הוא מבחן עובדתי ומשפטי כאחד (סמדר אוטולנגי, שם, עמ' 109) ונקודת המוצא היא כי "חברה הנמצאת בבעלות ובשליטה מלאה – ניתן לראותה כ'זרועו הארוכה' של בעל השליטה בה".
אין זה המצב כאן.

בענייננו, אחת המחלוקות שמבקש המבקש להכפיף לבירור בהליך הבוררות היא מחלוקת בין סובריין (החברה הציבורית) לבין המבקש, שהוא אחד מבעלי מניות סובריין, ונושא משרה בה ובגין פעולות המבקש כנושא משרה בחברה (דירקטור) הגישה כבר סובריין תביעה לבית משפט הכלכלי ובה העלתה טענות קשות הנוגעות לפעולות המבקש כדירקטור בסובריין.


בנסיבות אלה, לא מצאתי חזית אחידה בין בעלי המניות של סובריין (החברה הציבורית) לסובריין; לא רק שלא הוצגה חזית כזו אלא שלמקרא התובענה נראה כי לא ניתן ללמוד על חזית כזו אלא להפך! (ולראיה התובענה שהגישה סובריין) משכך לא ניתן לראות בסובריין זרוע ארוכה של המבקש (שהוא, כאמור, אחד מבעלי המניות שלה) ולא מצאתי כל בסיס לצירופה להליך הבוררות מכח הסכם בעלי המניות.

גם לא מצאתי ממש בטענת המבקש כי "כל המחלוקות בין הצדדים יסודן בהסכם בעלי המניות ולכן דינן להתברר במסגרת הליך הבוררות", לבטח אין בהסכם כדי לכפות על המשיבה 4 לנהל הליך של בוררות מכח הסכם בעלי מניות שאין היא צד לו וכלל אינה רלוונטית לסכסוך שבין בעלי המניות העומד ביסוד הליך הבוררות.

להדגיש כי למקרא הטענות של סובריין בתביעה (ת.א. 34740-05-12) שהגישה בגין פעולות חריגות שבצע המבקש כדירקטור בסובריין, עולה בבירור תשתית עובדתית (ומשפטית) שונה לחלוטין מהעניינים נשוא הבקשה שבפני
. וכדי לסבר את האוזן ראיתי לצטט מהחלטת כבוד השופטת רונן מיום 17.1.13 בה קבעה כי יש לעכב את ההליכים באותה תביעה מחמת הליך תלוי ועומד (התביעה בניו יורק שהוגשה נגד המבקש על ידי חברת הבת), וכך קבעה:

"כך, גם בהליך בניו יורק, התובעת שם (שהיא כאמור החברה הבת של התובעת דנן) טענה כי הנתבע מסרב לאפשר לה גישה לספרי החברה באופן שלא מאפשר לה לפעול. עוד נטען שם כי הנתבע העביר נכסים וכספים של התובעת לחשבון בנק שנשלט על ידיו באופן בלעדי. כן נטען כי הנתבע מנע מהתובעת לעשות שימוש בכספים שלה.

עניינים אלה בדיוק עלו גם בתביעה דנן. התובעת בתביעה דנן טענה אף היא כי הנתבע מנע ממנה שליטה על נכסיה ופעילויותיה, כי הוא שלל ממנה גישה לכספים שהיו אמורים להגיע אליה מבנק
well fargo
, כי הוא הורה לבנק להעביר את הכספים לחשבון אחר שאינו שייך לחברה, וכי לחברה אין מידע הנדרש לה לצורך הכנת הדוחות התקופתיים שלה - לאור סרבנותו של הנתבע להעביר לה את המידע הדרוש..."

הנה כי כן, התובענה בת.א. 34740-05-12 סבה בהתנהלות המבקש בסובריין שלפי הנטען ראה לעשות בה כבתוך שלו, התנהלות שעניינה שונה לחלוטין מהמחלוקות נשוא הסכם בעלי המניות הכולל את תניית הבוררות.

אין לומר, כי יש בתובענה (ת.א. 34740-05-12) איזו תשתית אף לא מרומזת המצדיקה הכללת התביעה שהגישה סובריין נגד המבקש במסגרת בוררות.

לכך אוסיף כי האמור לעיל רלוונטי אף ביחס לתביעה בבית המשפט בניו יורק לנוכח החלטת כבוד השופטת רונן כי נושא התובענה שנדונה לפניה, התשתית העובדתית והעילות זהות לתובענה בניו יורק ומשכך עכבה את ההליכים המתנהלים בפני
ה עד לבירור שם.

ראיתי להוסיף כי מקובלת עלי טענת המשיבים כי סעיף 7.8 להסכם בעלי המניות אינו קובע שיש להעביר "כל" סכסוך שבין בעלי המניות לבוררות ומפורטים בו נושאים ספיציפיים אותם יש לברר בפני
בורר. טענות שהועלו על ידי סובריין במסגרת ת.א 34740-05-12 אינן בגדר אותם נושאים.

לאור האמור, לא ראיתי כל בסיס לצירוף המשיבה 4 להליך הבוררות ודי במפורט לעיל כדי לדחות את הבקשה ביחס אליה. להבהיר, כי הנימוקים שיפורטו להלן בגינם דינה של הבקשה להדחות גם ביחס לאלמונד (מלבד ביחס לטענת הפרת זכות הסירוב הראשונה) הם נימוקים נוספים בגינם יש לדחות את הבקשה נגד המשיבה 4.


9.
לענין המשיבים 2 ו-3, טוען המבקש כי יש לצרפם להליך הבוררות הן מכוח היותם בעלי שליטה באלמונד והן בהיות המשיב 2 דירקטור מטעם אלמונד בסובריין.

אלמונד היא צד להסכם בעלי המניות ומשכך תחולת תניית הבוררות אינה במחלוקת, ואולם בעלי השליטה, שצירופם להליך הבוררות מבוקש (המשיבים 2 ו-3) אינם חתומים על הסכם בעלי המניות, ומאחר שצירופם מבוקש מכוח היות אלמונד צד להסכם בעלי המניות, הרי שצירוף בעלי המניות של אלמונד שבעצמם אינם צד להסכם, מהווה למעשה הרמת מסך ההתאגדות של אלמונד.

ההכרעה בסוגיית הרמת המסך מצריכה הנחת תשתית עובדתית ומשפטית בפני
הבורר שלאורה יקבע הבורר האם יש מקום להרמת מסך.

לעניין זה אני רואה להביא את דברי כבוד השופט ג'ובראן ברע"א 1158/04 א.מ. השבחת נכסים בע"מ נ' רם דר חברה לבנין בע"מ (19.6.05 ):


"
לדידי, מוסמך בורר לצרף להליך הבוררות בעל מניות בחברה שאינו
חתום על הסכם הבוררות, וזאת מכוח הסכמת החברה והיותה צד
להסכם הבוררות.

הרמת מסך כרוכה בהתעלמותו של בית המשפט מן ההפרדה שבין
ישותם המשפטית של בעלי המניות לבין ישותה של החברה, ומשמעותה
של הרמת המסך היא הרחבת מעגל היריבויות (ראו א' חביב-סגל, דיני
חברות-
לאחר חוק החברות החדש
, כרך א' עמ' 245 (להלן: א' חביב-
סגל)). על-כן, החלטת הבוררת לצרף בעל מניות בחברה להליך בוררות
המתנהל כנגד החברה, על-אף שבעל המניות איננו צד להליך הבוררות,
הינה בגדר הרמת מסך ההתאגדות של החברה......

כדי 'להרים את המסך' ולראות בחובות התאגיד חובות בעלי המניות
שבו, צריך לבסס תשתית עובדתית, שתצדיק הרמת מסך כזו (ראו ע"א
253/82 ד"ר דן חושי ואח'
נ' הטכניון ואח'
, פ"ד לח (1) 640, 643).
ביסוס תשתית עובדתית זו תיעשה על-ידי בית-המשפט או הבורר
שבפני
ו מתנהל ההליך כנגד התאגיד, ואשר במסגרת הליך זה, נתבקשה
הרמת המסך. על-כן, צדק בית-המשפט המחוזי עת החזיר את הדיון
לבוררת על-מנת שתדון בטענות העובדתיות והמשפטיות של בן שמחון
ויתר בעלי המניות בחברות המתדיינות, וכן לבירור ושמיעת ראיות
הצדדים.
הרמת המסך מיועדת למטרה אחת, לא לאפשר לבעלי המניות שצריכים
להיות קשורים בבוררות, להתחמק מכך בטענות פורמליסטיות, של
העדר חתימותיהם על הסכם הבוררות, ובאי-היותם צד להליך הבוררות
מלכתחילה (ראו סמדר אוטולנגי,
בוררות - דין וניהול
, מהדורה שלישית,
עמ' 51). על-כן, אם תשתכנע הבוררת, כי לאור הראיות והעובדות יש
מקום להרמת מסך, מוסמכת היא לצרף את בעלי המניות להליך
הבוררות, אף שאלה לא חתומים על הסכם הבוררות ואינם צד להליך".


על בסיס האמור אני קובעת כי ככל שהמבקש עותר לצרף את המשיבים 2 ו-3 להליך הבוררות, עליו לפעול בהתאם לפסיקה בפני
בורר שימונה להכרעה במחלוקת בין המבקשים לאלמונד במסגרת שהובאה בתובענה ובנושא שקבעתי כי תניית הבוררות חלה עליו - הוא הטענה להפרת זכות הסירוב הראשונה;
אני מדגישה כי אין במינוי הבורר כשלעצמו כדי להכשיר צירופם של המשיבים 2 ו-3 להליך הבוררות, הכל כאמור
ברע"א 1158/04.

10.
ראיתי להעתר לבקשה למנות בורר להכרעה במחלוקת שבין המבקש לאלמונד בשאלת הפרת זכות הסירוב הראשונה על ידי אלמונד.

לא ראיתי להעתר לבקשה למינוי בורר ביחס ליתר טענות המבקש שכן מעיון בטענות הצדדים, לרבות בטענות המבקש עצמו
, שוכנעתי כי עניינן של יתר הטענות הוא הסכם ההלוואה שנחתם בין המבקש ורעייתו לבין אלמונד (נספח 3 לבקשה), וסוגיית התנהלות המבקש כדירקטור בסובריין – התובענה המתבררת בת.א. 34740-05-12.

מעיון בטענות המבקש עצמו עולה כי טענתו העקרית היא שדחקו אותו מעמדת שליטה שהסכם בעלי המניות הקנה לו, ודחיקתו התאפשרה בגלל חילוט המניות (בסובריין) שהועמדו כבטוחה לפרעון ההלוואה במקרה של הפרת הסכם ההלוואה, הגם שלטענתו כלל לא הפר את הסכם ההלוואה. כך מתאר המבקש
את מהות המחלוקת:

"נוכח העובדה כי מועד פירעון ההלוואה הוארך בהסכמת הצדדים עד לשנת 2017, ברי כי הסכם ההלוואה לא הופר, וממילא לאלמונד לא קמה הזכות לחלט את מניותיו של המבקש, ששועבדו כבטוחה להלוואה, באשר טרם התגבש מועד פירעון ההלוואה. בהתאם לכך, חילוט מניות המבקש על ידי אלמונד הוא חסר יסוד ועל כן בטל – וממילא שיעור אחזקותיו של המבקש הינו הרבה מעל 10% ממניות החברה".

הנה כי כן, עיקר המחלוקת היא האם המבקש הפר את הסכם ההלוואה והאם מניות המבקש בסובריין חולטו כדין; הסכם ההלוואה הוא חיצוני להסכם בעלי המניות והוא נחתם בין צדדים נוספים בענין נקודתי – ה'הלוואה' שקבלו המבקש ואשתו, וממילא לא חלה עליו תניית השיפוט שבהסכם בעלי המניות.

אין מקומן של שאלות אלה להיות נדונות במסגרת הליך הבוררות בין בעלי המניות, שכן אין הסוגיה באה בגדר העניינים המנויים בסעיף 7.8 להסכם בעלי המניות: היא אינה שאלה הנוגעת לפרשנות הסכם בעלי המניות וממילא, כפי שהבהרתי לעיל, הצדדים להסכם ההלוואה אינם זהים לבעלי מניות סובריין. כך,
sovereign assets llc

כלל אינה צד להסכם ההלוואה; כך, גב' אבלין פוזננסקי (רעיית המבקש) אינה אחת מבעלי המניות בסובריין, ואין הסכם בעלי המניות של סובריין חל עליה.

11.
הסכם ההלוואה (נספח 3) נחתם ביום 10.4.2008, ובהתאם לו לוו המבקש ורעייתו הגב' אבלין פוזננסקי מאלמונד סך של 1,600,000$ בצירוף ריבית מצטברת ובסה"כ 1,750,000$ והתחייבו להחזיר את ההלוואה לאלמונד במועדים שנקבעו בהסכם (תשלום אחד בשנת 2008 ותשלום נוסף בשנת 2009).

כבטוחה להחזר ההלוואה הפקיד המבקש 4 מליון מניות של סובריין (שהיו בבעלות המבקש באותה עת) בנאמנות במ. זליגמן חברה להחזקות בנאמנות (1991) בע"מ. מניות אלה חולטו על ידי אלמונד מאחר שלטענתה לא נפרעה ההלוואה במועד שהוסכם בהסכם ההלוואה, כשמנגד טוען המבקש, במסגרת בקשה זו, כי מועד פרעון ההלוואה הוארך ומשכך לא היה מקום לחלט את המניות.

על פניו אין עניין הפרת הסכם ההלוואה שנחתם בין המבקש ורעייתו לבין אלמונד קשור למערכת היחסים בין בעלי המניות בסובריין, ומשכך מקומן להתברר בהליך נפרד.

לציין כי מטענות הצדדים עולה כי אכן מתנהל הליך שכזה, אלמונד הגישה תביעה בסדר דין מקוצר (על סך 7,132,202 ₪) נגד המבקש ורעייתו, תביעה התלויה ועומדת בבית משפט זה - ת.א. 37795-11-12
.

עיינתי בת.א. 37795-11-12 בו הגיש המבקש בקשת רשות להתגונן וחזר על טענותיו בבקשה שלפני כי לא הפר את הסכם ההלוואה. כן טען המבקש, כי "המשיבה חילטה ארבעה מיליון ממניות המבקש ב'סובריין' לפירעון ההלוואה וכי יש לקזז מחוב ההלוואה נשוא התביעה את שווין של מניות אלה".

כך מחד גיסא טוען המבקש במסגרת ת.א. 37795-11-12 כי יש לקזז את שווי המניות שחולטו מגובה החוב שלו ושל רעייתו, לאלמונד, קרי, לכאורה מקבל את זכות אלמונד לחלט את המניות רק טוען לקיזוז שווין מההלוואה, ומאידך גיסא בבקשה דנא טוען המבקש, ביחס לאותן מניות ממש (!!!), כי כלל לא היה מקום לחלטן מאחר שהסכם ההלוואה לא הופר על ידו.

אני סבורה כי אין להוסיף על האמור, ולאחר עיון בטענות הצדדים ובנספחים, המסקנה המתחייבת היא כי טענות המבקש בעניין הסכם ההלוואה (לרבות טענות ביחס לחילוט המניות על ידי אלמונד) אינן באות בגדר סעיף 7.8 להסכם בעלי המניות וממילא אין מקום לבררן בהליך של בוררות מכוח אותו סעיף בהסכם בעלי המניות.

12.
שונה הדין ביחס לטענת המבקש כי אלמונד מכרה "4.2 ממניותיה בחברה לגורם שלישי, תוך הפרה יסודית וברורה של זכות הסירוב הראשונית הנתונה למבקש במסגרת הסכם בעלי המניות".

את הטענה הזו טוען המבקש על בסיס סעיף 4.1 להסכם בעלי המניות שמקנה את זכות הסירוב לבעלי המניות של סובריין – סעיף שלטענת המבקש הופר על ידי אלמונד. הואיל ועניינה של הטענה - הפרת סעיף בהסכם בעלי המניות, הרי שבהתאם לסעיף 7.8 להסכם בעלי המניות דינה להתברר במסגרת הליך של בוררות.

למשיבים טענות להעדר תוקף להסכם בעלי המניות מאחר שלמבקש אחזקות בהיקף הפחות מ-10% מהון המניות המונפק ולאור סעיף 6.2 להסכם בעלי המניות הקובע כי הסכם בעלי המניות יפקע אוטומטית ככל שאחד מבעלי המניות יחזיקו בפחות מ- 10% מהון המניות המונפק, הרי שאין מקום למנות בורר בהעדר תוקף להסכם.

וכך נאמר בסעיף 6.2 :
"this agreement will terminate automatically where one ot the parties (together with its permitted transferees) holds less than 10% of the issued and outstanding share capital of the company (not taking in to account any joint beneficial ownership calculations resulting from the existence of this agreement)."


לציין כי טענות המבקש שאחזקותיו במניות סובריין עולות על 10%
לא נתמכו באסמכתאות; המבקש לא ראה לצרף מסמך ממנו ניתן ללמוד על שיעור אחזקותיו העדכני בסובריין (הגם שמדובר בחברה ציבורית). תחת זאת צירף הסכם רכישת מניות מצד שלישי (נספח 6 לבקשה) אך ממנו לא ניתן ללמוד על שיעור האחזקות העדכני של המבקש ולבטח שלא ניתן ללמוד ממנו כי שיעור אחזקות המבקש במניות סובריין עולה על 10%.

זאת ועוד, המבקש טוען כי הודעה בדבר חתימת ההסכם לרכישת מניות נמסרה לסובריין באותו יום אלא שההודעה לא הוצגה; המבקש שטוען כי חל שינוי באחזקותיו במניות סובריין לא ראה לצרף כל הודעה לסובריין כמתחייב על פי דין (סעיף 37 א לחוק ניירות ערך, תשכ"ח – 1968 ותקנות ניירות ערך (מועדי הגשת הודעה של בעל ענין או נושא משרה בכירה), תשס"ג- 2003).

להדגיש כי חרף טענות המשיבים ששיעור אחזקות המבקש נמוך מ-10% וחרף צירוף אסמכתא מאתר מאיה התומך בטענות אלה, קרי כי המבקש באמצעות

sovereign assets llc

מחזיק ב- 9.11% של מניות סובריין,
לא ראה המבקש לצרף אסמכתאות המתיישבות עם טענותיו.

ואולם לשם הכרעה בבקשה שלפני, אינני נדרשת לשאלת תוקפו של הסכם בעלי המניות או פקיעתו, שכן גם אם יימצא שהסכם בעלי המניות אכן פקע, אין משמעות הדבר שתניית הבוררות הקבועה בהסכם - בטלה.

כך כבוד השופט דנציגר ברע"א 4986/08
tyco building servi es
נ' אלבקס
וידאו בע"מ ( 12.4.10):

"32.
פעמים לא מעטות מתעוררת שאלה בדבר תוקפה של תניית
בוררות המופיעה בתוך הסכם כללי שפקע תוקפו. פקיעת תוקפו של
ההסכם הכללי עשויה להתרחש בנסיבות שונות. כך, למשל, יכול
ההסכם הכללי לפקוע בנסיבות שבהן ההסכם הופר ובוטל. במקרה כזה,
לא יפקע תוקפה של תניית הבוררות, שהרי יש להניח שתניית הבוררות
נועדה בדיוק למקרה כזה, שבו ההתדיינות נוגעת להפרת החוזה (ראו:

אוטולנגי
, עמ' 242; עמ' 257-256). קיימים מקרים נוספים שבהם
ההסכם הכללי אינו בתוקף ואזי תישאל השאלה מה תוקפה של תניית
בוררות שנכללה בו. נקודת המוצא לניתוח הסוגיה תהיה כיצד ומדוע
פקע החוזה הכללי (
אוטולנגי
, עמ' 242).

33. טול למשל, מקרה שבו הסכם או חלק ממנו כולל הוראות בלתי
חוקיות או כאלה שנוגדות את תקנת הציבור. הסכם שכזה בטל, לפי
סעיף 30 לחוק החוזים. ניתן היה לסבור כי כאשר חוזה בטל - בטלים גם
כל סעיפיו, כולל סעיף הבוררות שבו. יחד עם זאת, גם במקרה של חוזה
בטל, יש ומוקנים לסעיף הבוררות חיים עצמאיים. כך למשל נקבע
ברע"א 6233/02 אקסטל בע"מ נ' קאלמא ווי תעשיה, שיווק, אלומניום
זכוכית ופרזול בע"מ, פ"ד נח(2) 634 (2004) (להלן:
פרשת אקסטל
), כי
בנסיבות מסוימות, כאשר עולה הטענה כי ההסכם הכללי מהווה הסדר
כובל בלתי חוקי, עשויה תניית הבוררות להישאר בתוקפה והסכסוך
יעבור להכרעתו של בורר (ראו גם:
אוטולנגי
, עמ' 245). גם בע"א 65/85
עיריית נתניה נ' נצ"ב נתניה בע"מ, פ"ד מ(3) 29 (1986) (להלן:
פרשת


עיריית נתניה
) נדונה תניית בוררות בהסכם שהיה נגוע באי חוקיות (אי
החוקיות באותו עניין התבטאה באי קבלת אישור משרד הפנים להסכם
שערכה העירייה).
השופט ד' לוין
סבר כי על אף אי החוקיות האמורה
ניתן להקנות תוקף לתניית הבוררות (
שם
, בעמ' 59-58)."


ברע"א 4986/08 הנ"ל הוסיף כבוד השופט דנציגר כי האמור לעיל יפה גם ביחס לתניית בוררות בהסכם מותנה וכי "תניית הבוררות עשויה להמשיך ולהתקיים, גם אם ההסכם כולו בטל "וזאת מכוח שילובם של שני עקרונות: ראשית, יכולת ההפרדה בין סעיפי ההסכם (כלל "העיפרון הכחול") כקבוע בסעיף 19 לחוק החוזים אשר מוחל גם על הסכם על תנאי מכוח סעיף 31 לחוק החוזים; שנית, הסכמת הצדדים - בין מראש ובין בדיעבד - כי הבורר אכן מוסמך לדון בשאלת תוקפו של החוזה. קרי, לשיטתי אין הבדל בין מצב שבו מדובר בהסכם בלתי חוקי שעולה טענה לבטלותו לבין הסכם על תנאי שעולה טענה כי הוא בטל בשל אי התקיימות התנאי. בזה גם בזה, הבטלות היא יחסית, ואין בה בהכרח כדי לפגוע בתוקפה של תניית בוררות...".


בענייננו אין מדובר בחוזה הכולל תנאי מתלה אלא בהסכם בו קבוע תנאי מפסיק (סעיף 6.2 להסכם בעלי המניות), וראיתי כי האמור לעיל יפה אף לתנאי מפסיק – קרי, כי גם אם ההסכם פקע מחמת התקיימות תנאי מפסיק, אין בכך כדי לפגוע בהכרח בתניית בוררות שנקבעה באותו הסכם.

אני תומכת מסקנתי בדברי כבוד השופט עמית ברע"א 4986/08

tyco building servi es
נ' אלבקס
וידאו בע"מ:

"חופש החוזים מאפשר אפוא לצדדים ליצור מנגנון שייכנס לפעולה כאשר
השתבשה התכלית הראשונית של החוזה. כאשר בתניית בוררות עסקינן, איני
רואה נפקה מינה אם החוזה הסתיים עקב ביטולו בעקבות הפרה או בשל אי
התקיימות תנאי מתלה או בשל התקיימות תנאי מפסיק. תניית הבוררות
שואבת
את חיותה מרצונם המוקדם של הצדדים להסדיר סכסוך שעלול
להיווצר בשל אי התקיימות התנאי המתלה, כמו טענה של אחד הצדדים כלפי
משנהו כי סיכל את התנאי המתלה (סעיף 28 לחוק החוזים [חלק כללי], התשל"ג-1973), או כדי
להסדיר את חיובי המשנה הנובעים מאי התקיימות
התנאי, כמו חובת ההשבה. כך בכלל, וכך בפרט מקום בו קבעו הצדדים במפורש,
כמו במקרה דנן, כי תניית הבוררות תחול גם על כל סוגיה הנוגעת לתוקפו של
החוזה."

13.
מאלה הגעתי למסקנה כי אין מניעה להעתר לבקשת המבקש למנות בורר אשר לטענתו כי אלמונד הפרה את זכות סירוב ראשונה שהיתה למבקש, על פי הסכם בעלי המניות, ומכרה את מניות סובריין לצדדים שלישיים, מסקנה המתיישבת עם המדיניות השיפוטית הנוהגת כי מניעת קיומה של בוררות במקרים שהצדדים הביעו הסכמתם המוקדמת להסדיר את הסכסוכים ביניהם בדרך של בוררות תהא במקרים חריגים בלבד.

כך כב' השופטת פרוקצ'יה ברע"א 6233/02 אקסטל בע"מ נ' קאלמא ווי תעשיה, שיווק אלומיניום זכוכית ופרזול בע"מ (4.2.04):


"(א)
שיטת המשפט במקומנו מייחסת חשיבות רבה למוסד הבוררות
כמערכת חילופית להכרעה שיפוטית בסכסוכים בין בעלי דין. יתרונות
הבוררות רבים הם הן בהיבט הפרט והן בהיבט הכלל. הבוררות מקדמת
אינטרס ציבורי כללי ומשרתת אינטרס פרטי של בעלי הדין ונותנת
ביטוי לרצונם. היא מקילה על העומס בבתי המשפט ומאפשרת הכרעה
במחלוקות במסגרת שנבחרה על ידי הצדדים, הכפופה לעקרונות
בסיסיים הקבועים בדין, ונתונה לביקורת שיפוטית. המדיניות
השיפוטית המושרשת מבקשת לקדם את מנגנון הבוררות המוסכמת
בגבולות הדין ולמנוע את קיומה במקרים חריגים בלבד."

אין לבלבל בין החשיבות שמייחסת שיטת המשפט למוסד הבוררות, ובעטיה ראיתי לכבד את זכות המבקש למנות בורר בגין הסכסוך בין בעלי המניות בענין זכות סירוב ראשונה, גם אם יש טענה כי ההסכם פקע, לבין זכות המשיבים, שענינם אינו בא בגדר הסכם בעלי המניות, לברר את טענותיהם בהליכים שכבר נקטו.

14.
לסיום, אני רואה להבהיר, כי אין בהחלטות בית המשפט העליון בניו יורק (מימים 5.4.12 ו- 19.11.12), שניתנו במסגרת תביעת חברת הבת נגד המבקש ובהן התייחס בית המשפט שם לנושא הבוררות, כדי לשנות את מסקנותי כי אין להעתר לבקשת המבקש למנות בורר לדון בכלל המחלוקות בין הצדדים (מחלוקות בהן מעורבים צדדים נוספים שאינם חלק מהסכם בעלי המניות) ויש מקום למינוי בורר רק בקשר לטענת המבקש כי אלמונד הפרה את זכות הסירוב הראשונה של המבקש לרכישת מניות סובריין, אותן מכרה לצד שלישי, בלי להציען תחילה למבקש.

15.
סיכומו של דבר, אני נעתרת לבקשה רק ביחס לטענה לפיה לא ניתנה למבקש זכות סירוב ראשונה בהתאם להסכם בעלי מניות.

ככל שהצדדים לא יגיעו להסכמה בדבר זהות בורר, ניתן לפנות לבית המשפט ואראה למנות הבורר.

16.
אני דוחה את הבקשה ביחס ליתר טענות המבקש; התרשמתי כי הבקשה הוגשה משיקולים טאקטיים שמטרתם עיכוב ההליכים המגוונים שמתנהלים נגד המבקש (לרבות מעבר לים)
ולמעשה הוגשה ללא בסיס משפטי נאות.

אני מחייבת את המבקש בתשלום הוצאות המשיבה 4 בסך של 15,000 ₪ והוצאות המשיבים האחרים בסך של 15,000 ₪.

ניתן היום,

ו
' ניסן תשע"ג, 17 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.














הפב בית משפט מחוזי 32154-09/12 אברהם פוזננסקי נ' almond investments luxembourg s.a.r.l, דניאל יוסף טורצקי, אדווין כהן ואח' (פורסם ב-ֽ 17/03/2013)