פסקי דין על אברהם מלמד | פסקי דין על מחמוד אבו ליל

113/02 קפ     02/09/2004




קפ 113/02 אברהם מלמד נ' מחמוד אבו ליל




56


בתי המשפט

בית משפט השלום חיפה
קפ 000113/02


בפני
:
כב' השופטת יעל פרדלסקי

תאריך:
02/09/2004



בעניין:
אברהם מלמד

הקובל


נ ג ד



מחמוד אבו ליל

הנאשם

נוכחים:
ב"כ הקובל - עו"ד רומנוב
הקובל - בעצמו
הנאשם - בעצמו
ב"כ הנאשם - עו"ד חתחות (בשם עו"ד אעבד)

פרוטוקול

עו"ד חתחות:
אני מופיע בשם עו"ד אעבד היות והוא מתעכב בביהמ"ש בחדרה בדיון הוכחות.

הכרעת דין

אני מזכה את הנאשם מעבירת ניסיון לתקיפה ומחמת הספק, מעבירות האיומים.

1. כנגד הנאשם הוגשה קובלנה פלילית המייחסת לו ביצוע עבירות של איומים (3 פרטי אישום) וניסיון תקיפה.

2. הנאשם כפר בעובדות הקובלנה וטען כי הקובל תקף אותו וגרם לו חבלה של ממש בשיניו.



3. עובדות הקובלנה מייחסות לנאשם כדלקמן:

א. במועדים שונים, שמועדם המדויק אינו זכור לקובל, בין החודשים יולי - אוקטובר 1998 באתר בניה בעיר חיפה, איים הנאשם על הקובל כי ירצח אותו ואת בני משפחתו וכי ישלח לקובל אנשים מהחמולה שלו כדי לפגוע בקובל ובמשפחתו או השמיע ביטויים דומים אחרים שמשמעותם דומה וזאת במטרה להפחיד את הקובל ולהקניטו ועל מנת לגרום לקובל לשלם כספים לנאשם.

ב. במועדים שונים, שמועדם המדויק אינו זכור לקובל, בין החודשים יולי - אוקטובר 1998 בשיחות טלפון לביתו של הקובל, איים הנאשם על הקובל בכך שאמר לו במספר הזדמנויות, כי יפגע בעצמו ו/או באמצעות אחרים בקובל או השמיע ביטויים דומים אחרים שמשמעותם דומה וזאת במטרה להפחיד את הקובל או להקניטו ועל מנת לגרום לקובל לשלם כספים לנאשם.

ג. בתאריך 30.10.98 במהלך ויכוח באתר בניה ברח' סחלב בחיפה, איים הנאשם על הקובל בכך שאמר לו כי יהרוג אותו, או השמיע ביטוי דומה או אחר שמשמעותו דומה, כל זאת בכוונה להפחיד את הקובל או להקניטו ועל מנת לגרום לקובל לשלם כספים לנאשם וכן ניסה הנאשם לתקוף את הקובל שלא כדין ושלא בהסכמתו, בכך שנתלה על מכוניתו של הקובל, כדי למנוע ממנו לנסוע מהמקום ולאחר שהקובל יצא מרכבו, הרים את ידו במטרה להכות בקובל.

4. פרשת תביעה
מטעם התביעה העידו הקובל, אשתו והשוטר אבי בן סימון, הוגשה הודעת הנאשם במשטרה מיום 24.01.99 שנגבתה ע"י העד השוטר אבי בן סימון (ת/1) ופרוטוקול הדיון מיום 29.10.03 בקובלנה פלילית 54/01 שלום חיפה (ת/2).


עדות הקובל
הקובל העיד, כי הינו קבלן בנין, המכיר את הנאשם משנת 1993, בין היתר, ביצע הנאשם עבור הקובל עבודות טיח וריצוף באתר בניה ברח' סחלב בחיפה בשנת 1998.
הקובל העיד כי קיים סכסוך עסקי בינו לבין הנאשם על רקע תשלומים שטרם שילם הקובל לנאשם, שכן, לדעתו, לא מגיעים לנאשם כספים.
הנאשם מספר פעמים התקשר לטלפון הנייד של הקובל בשעות היום ובשעות הערב התקשר לטלפון בביתו ואיים על הקובל כי יפגע בו ובמשפחתו וישלח אנשים מהחמולה לפגוע בהם וזאת בניסיונות לקבל כספים מהקובל.
ביום 30.10.98 באתר בניה ברח' סחלב, הנאשם שאל את הקובל לגבי הכספים שלטענתו, הקובל חייב לו ובתגובה לתשובת הקובל, כי רק לאחר סיום עבודה, יראה אם בכלל מגיע כסף לנאשם, איים הנאשם על הקובל: "אני ארצח אותך, אני אהרוג אותך ואפגע בבני המשפחה". הקובל התקשר למוקדן בתחנת המשטרה, המוקדן הורה לו להגיע לתחנת משטרה הקרובה ולהגיש תלונה. הקובל נכנס לרכבו כדי לנסוע, הנאשם נתלה על שמשת החלון של הרכב, כדי למנוע מהקובל לנסוע, הקובל יצא מהרכב, ראה את ידו של הנאשם מושטת לעברו, הואיל והיה משוכנע שהנאשם הולך להכות אותו הרים את ידו להגן על עצמו ועזב את המקום. בשעה 12:00 קיבל טלפון ממשטרת ישראל להגיע למשטרה למסור עדות בגין תלונה על תקיפה שהוגשה כנגדו ע"י הנאשם.
הקובל העיד כי אשתו שאלה אותו לפשר השיחות שמתנהלות בביתם, בינו לנאשם, והוא סיפר לה בראשי פרקים כי הנאשם מנסה לקבל כספים שהוא חושב שמגיעים לו בדרך של איומים וזאת במטרה לקבל כספים.
כשנשאל בחקירה הנגדית, מדוע לא התלונן במשטרה על איומים שהחלו, לטענתו, בחודש יולי, אלא התלונן במשטרה רק לאחר שנחקר במשטרה על תלונת הנאשם, כי הותקף על ידו, השיב כי התלונן כשמצא לנכון. (עמ' 22 לפרוטוקול).

עדות גב' מלמד תילדה
העדה העידה כי הינה אשתו של הקובל והיתה עדה למספר שיחות טלפון שהתנהלו בערבים וביום שישי בצהריים, אשר בהם דיברו הנאשם והקובל. מעדותה עולה, כי שמעה את בעלה מדבר בטונים גבוהים, אומר לנאשם "אל תאיים עליי, אני לא מפחד ממך". כששאלה את הקובל מה תוכן השיחות, השיב שעקב חילוקי דעות בנושאים כספים, הנאשם מאיים עליו.
בחקירה נגדית העידה כי הנאשם היה מתקשר לביתם ומבקש את הקובל, הוא שאל לשלומה ולשלום הילדים, ללא כעס ובטון רגיל וכן לא דאגה מהאפשרות שהנאשם יפגע בה ובילדיה, שכן הכירה את הנאשם ולא שידר שהוא בן אדם אלים.

הודעת הנאשם במשטרה ת/1
הנאשם כפר וטען כי הקובל איים ותקף אותו והיה עד לאירוע בשם עינב - מנהל עבודה באתר הבניה של הקובל.

פרוטוקול הדיון מיום 29.10.03 בקובלנה פלילית 54/01 שלום חיפה (ת/2)
במסגרת עדותו בת/2 הקובל העיד כי אויים על ידי הנאשם והנאשם העיד שהותקף ע"י הקובל.

פרשת הגנה
הוגש מזכר שנשלח לעו"ד מג'די עאבד שבו מציין השוטר אבי בן סימון כי בהעדר עדים נגנז תיק החקירה (נ/1), הוגשו פרטי תלונת הנאשם במשטרה (נ/2), הודעת הקובל מיום 30/10/98 שנגבתה תחת אזהרה (נ/3), והודעת הנאשם במשטרה ביום 30/10/98 (נ/4).

עדות הנאשם
הנאשם העיד שעד ליום 30.10.98 היה ידיד של הקובל ומעולם לא איים על הקובל.
הקובל ביקש מהנאשם לבצע עבודות תיקונים בבנין ברח' הסחלב בחיפה, הנאשם הגיע לבנין בליווית צבעי, אשר ביצע את התיקונים בקומת עמודים ועמד במרחק 5-6 מ' מהמקום בו עמדו הנאשם, הקובל ומנהל עבודה בשם עינב.
עפ"י עדותו, הוא ביקש מהקובל כסף עבור עבודתו, הקובל אמר לו שאפילו אם יגמור את העבודה, לא בטוח שישלם לו. בתגובה אמר הנאשם לקובל שיש לו דרכים להשגת הכסף, הקובל הקניטו ונתן לו אגרוף שפגע בשיניו. הקובל נסע והצבעי הסיע את הנאשם למשטרה על מנת להגיש תלונה.
בחקירה נגדית העיד הנאשם כי הוא כעס על הקובל שלא משלם לו והתקשר מספר פעמים כדי לברר מה עם כספו, אולם לא איים על הקובל.
לאחר האירוע ביום 30.10.98, לא ראה את הקובל מתקשר למשטרה, לא ניסה למנוע מהקובל לנסוע ולא הרים את ידו.

דיון ומסקנות
לאחר ששקלתי ובחנתי את כלל הראיות שהובאו בפני
אני קובעת כי הקובל לא הוכיח מעבר לספק סביר כי הנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו בקובלנה, וזאת כפי שאפרט להלן:
לעניין עבירת האיומים המופיעה בסעיף 2 לעובדות הקובלנה
לעניין פרט אישום זה עדותו של הקובל היתה הראיה היחידה שהובאה בפני
וכידוע על בית המשפט לבחון עדות יחידה בקפידה ובזהירות. עדות הקובל בבית המשפט היתה כללית, ללא ציון תאריכים וללא פירוט באיזה מקומות התקבלו שיחות הטלפון מהנאשם. מהראיות שהובאו בפני
עולה כי הקובל לא התלונן במשטרה עד ליום 30/10/98 כשנחקר תחת אזהרה על התלונה שהגיש הנאשם. כשנשאל הקובל מדוע לא הגיש תלונה במשטרה, השיב שהתלונן כשמצא לנכון. לא נראה לי שתשובתו מהווה הסבר סביר לאיחור בהגשת התלונה. כמו כן, העיד הקובל שהמשיך להעסיק את הנאשם לאחר שהנ"ל השמיע כלפי איומים ועובדה זו מעוררת תמיהה.
לאור כפירת הנאשם, העדר הסבר סביר לאיחור בהגשת התלונה והמשך העסקתו של הנאשם ע"י הקובל, נותר ספק בליבי ואני מזכה את הנאשם בפרט אישום זה.
לעניין עבירות האיומים המפורטת בסעיף 3 לעובדות הקובלנה
הקובל העיד בכלליות לגבי האיומים שהושמעו בטלפון בביתו על ידי הנאשם ללא ציון תאריכים והתלונן לראשונה במשטרה על האיומים כשנחקר תחת אזהרה ביום 30/10/98 בגין תלונת המתלונן.
הקובל נשאל מספר פעמים בחקירה נגדית מדוע לא התלונן עד לתאריך זה והעיד שהתלונן כשמצא לנכון.
בנוסף לעדותו העידה אשתו עדת תביעה 2 שנכחה בבית בעת שיחות הטלפון שהתנהלו בין הקובל לנאשם, והקובל סיפר לה שבשיחות הנ"ל איים עליו הנאשם וכן שמעה את טון הדיבור ואת דברי בעלה.

אינני נותנת משקל לעדותה של עדת תביעה 2, שכן לגבי תוכן השיחות שהתנהלו בין הנאשם לקובל מדובר בעדות שמיעה. החריגים שנקבעו בסעיפים 9 ו - 10 לפקודת הראיות, אינם חלים על עדותה. החריג הקבוע בסעיף 9 הינו מצומצם. המלומד קדמי בספרו "על הראיות" חלק ראשון עמ' 534 מציין כי היקפו של החריג הקבוע בסעיף 9 אינו רחב "המדובר באמרת תגובה ספונטנית הנאמרת לנוכח התרחשותו של אירוע מקרי, מפתיע ומרגש ואין הוא מתרחב וכולל אמרות מרוחקות יותר הניתנות על רקע של מחשבה ושיקול דעת". לאור עדותה של העדה ולאור עדותו של הקובל, ברור שאין זה המקרה שבפני
.
החריג שנקבע בסעיף 10 לפקודת הראיות, מתייחס לעדות שמיעה על אמרה של קורבן לאלימות אינו חל בענייננו, שכן עבירת האיומים שאליה התייחסה עדות השמיעה של העדה, אינה נכללת בעבירת האלימות. ראה לענין זה דבריו של כב' השופט קדמי בספרו "על הראיות" חלק ראשון
540.

לעניין עדותה של עדת תביעה 2 על דברי הקובל לנאשם בשיחות הטלפון ועל טון הדיבור, אין בעדותה כדי להוסיף האם הנאשם איים על הקובל ומה תוכן האיום, שכן לא שמעה את דבריו של הנאשם, ובמה ששמעה מהקובל אין כדי להאיר את תוכן השיחה.

לאור האמור לעיל, נותר הספק בליבי ואני מזכה את הנאשם מחמת הספק בפרט אישום זה.
לעניין סעיפים 4 ו-5 לעובדות הקובלנה
הקובל העיד כי במהלך האירוע לאחר שהנאשם איים עליו, התקשר למשטרה ונמסר לו שעליו להגיש תלונה בתחנת המשטרה. על פי עדות הקובל הגיע לתחנת המשטרה רק לאחר שהוזמן ע"י המשטרה להחקר עקב תלונת הנאשם נגדו.
יתר על כן אין מחלוקת, כי נכח באירוע ביום 30.10.98 מנהל עבודה בשם עינב. כבר בחקירתו במשטרה מסר הנאשם לשוטר אבי בן סימון ע.ת 1 את מספר טלפון הנייד של עינב. מת/1 עולה שע.ת.1 התקשר לעינב, ע.ת. 1 לא מציין בת/1 מה היה תוכן השיחה ואם בכלל הצליח להשיגו, בת/1 ע.ת. 1 הפנה לזכרון דברים ט, זכרון הדברים אשר צויין בת/1 כ-ט לא הוגש והעד בן סימון העיד בחקירתו הנגדית כי כשב"כ הקובל נתן לו לקרוא את ת/1 בטרם העדתו בבית המשפט, הוא שאל אותו היכן זכ"ד ט' שכן אינו זוכר מה נרשם בזכ"ד ט' ומאחר וב"כ הקובל לא הציג בפני
ו את זכ"ד ט', אינו יודע האם התקשר לעינב ומה קרה שכן אינו זוכר.

מת/1, נ/4 ועדות הנאשם בבית המשפט עולה שלנאשם אין דרך להשיג את פרטיו של עינב. ב"כ הנאשם ביקש מהנאשם גם במהלך המשפט את פרטיו של עינב, אולם הנאשם טען שאין באפשרותו לתת את הפרטים של עינב, דבר שאינו נכון עובדתית שכן עינב עבד אצל הקובל ויכל כמעסיק לשעבר, לתת את פרטיו לב"כ הנאשם.
יתרה מזאת, הקובל התחמק בעדותו בבית המשפט מלהשיב אם העד עינב נכח באירוע על אף
שבנ/3 ציין במפורש כי עינב נכח באירוע ונתן את מספר הטלפון הנייד של עינב לחוקר (שורות 43-44).

כידוע על פי הפסיקה, המנעות צד מלהביא עד, נזקפת לחובתו. במקרה שלפנינו, אני מקבלת את טענת הנאשם, שלו היו בידיו פרטיו של עינב, היה מזמינו לעדות, ואילו הקובל שהעסיק את עינב ויכל לאתר את פרטיו, לא עשה מאמץ להביאו להעיד.
אינני מקבלת את טענת ב"כ הקובל, כי היה על הנאשם להביא כעד את הצבעי, שהועסק באתר הבניה ביום 30.10.98. מעיון בת/2, עולה כי הנ"ל העיד כעד תביעה בקובלנה פלילי שלום חיפה 54/01. בעדותו לא העיד כי הנאשם ניסה לתקוף את הקובל או איים עליו. לו סבר הקובל כי עדותו תתרום לגילוי האמת, היה עליו להביאו כעד ומשלא עשה כן, לא תיזקף העדר הזמנתו כעד לחובת הנאשם.
משקיימת בפני
עדותו היחידה של הקובל וכפירתו של הנאשם, נותר הספק בליבי לעניין עבירת האיומים.
לעניין עבירת נסיון תקיפה
אני מזכה את הנאשם מעבירה זו. מעדות הקובל לא עולה כלל שהנאשם ניסה לתקוף אותו, אלא הקובל העיד שחשב שהנאשם מנסה לתקוף אותו, ובכך אין די כדי להרשיע נאשם בעבירת של נסיון לתקיפה.

זכות ערעור תוך 45 יום לביהמ"ש המחוזי.

ניתנה היום ט"ז באלול, תשס"ד (2 בספטמבר 2004) במעמד הצדדים.
יעל פרדלסקי
, שופטת


החלטה

נתבקשתי ע"י ב"כ הנאשם בסיכומיו לחייב בהוצאות את הקובל, משהכרעתי את הדין וזיכיתי את הנאשם, אני מתירה לב"כ הנאשם להגיש בקשה להוצאות בצרוף נימוקים בכתב תוך 10 ימים מהיום עם העתק לב"כ הקובל ואני מתירה לב"כ הקובל להגיב בכתב לבקשה תוך 10 ימים לאחר מכן.

ניתנה היום ט"ז באלול, תשס"ד (2 בספטמבר 2004) במעמד הצדדים.

יעל פרדלסקי
, שופטת

הקלדנית: ד.א.








קפ בית משפט שלום 113/02 אברהם מלמד נ' מחמוד אבו ליל (פורסם ב-ֽ 02/09/2004)