פסקי דין על אילן מזרחי | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

1008-10/12 בל     02/04/2013




בל 1008-10/12 אילן מזרחי נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


ב"ל 1008-10-12
02 אפריל 2013




לפני:

כב' השופט אורן שגב

ה
מערער
אילן מזרחי
ע"י ב"כ: עו"ד אושרה קידר
-

ה
משיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד ספורטה




פסק דין


1.
בפני
י ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995

(להלן - "

החוק

") על החלטת הועדה הרפואית

לעררים (נפגעי עבודה) מיום 4.9.2012. הוועדה קבעה את נכותו של המערער על 5% נכות בגין ליקוי אורטופדי במפרק יד ימין.


טענות הצדדים

2.
לטענת המערער, הוועדה הרפואית לא בדקה באופן יסודי את המערער, את יכולת הנעת זרוע ימין אחורה והצידה ואת יכולתו לתפוס ולהרים חפצים כבדים. הוועדה התייחסה רק לרמת דלדול שרירו של המערער בזרוע הימנית וליכולת כיפוף כף היד וגם זאת לאחר שהרופא משך וכופף למערער את כף ידו מבלי שהמערער מוציא הגה מפיו מפאת כבודה של הוועדה ואופיו המופנם.

3.
עוד נטען כי ניכר שקביעת הוועדה לעררים הינה סתמית, תוך התעלמות ממגבלותיו של המערער ומן המסמכים הרפואיים המעידים על מגבלותיו וחוסר יכולתו לשוב לעבודתו הפיזית והקשה טרם התגבשות הפגיעה בזרועו הימנית. הוועדה לא התייחסה בבדיקתה לכל המגבלות מהן סובל המערער והמפורטות במסמכים הרפואיים, אלא רק לדלדול השרירים ויכולת הזזת כף ידו לאחור. כמו כן נטען כי אילו המגבלה ממנה סובל המערער במרפקו הימני הייתה מינורית ושולית לא היה ממליץ הרופא התעסוקתי על החלפת מקצוע ואיסור על התובע להמשיך ולעבוד במקצועו כמתקין שערים, תוך הימנעות מוחלטת מהרמת משאות כבדים בידו הימנית ושימוש בכלים רוטטים.

4.
במועד הדיון שנערך בפני
כב' הרשם סילורה,
ציינה ב"כ המערער והדגישה שהועדה הרפואית לעררים לא בדקה את כל היבטי המגבלה ממנה סובל המערער ובנוסף לא התייחסה ליכולתו התפקודית כלל וכלל, הגם שרופא תעסוקה ציבורי ולא פרטי והרופאה האורטופדית בפירוש המליצו למערער ואסרו עליו לעבוד בעבודה פיזית הדורשת עבודה עם ידו הימנית והפעלת מכשירים רוטטים כפי שעסק בהם עד כה ולפיכך נאלץ המערער להפסיק עבודתו בפועל ועבר לעבוד בעבודה שונה שכתוצאה מכך איבד חלק ניכר מהשתכרותו בפועל. המערער הופנה לביצוע ניתוח במרפק ימין בהעדר כל מזור אחר למכאוביו ולמגבלותיו בתנועה.


לאור האמור מבקש המערער שהערעור יתקבל ושהענין יוחזר לועדה.

5.
לטענת המשיב
הועדה נתנה החלטה מפורטת ומנומקת, זאת לאחר שהועדה בדקה את המערער ועיינה במסמכים הרפואיים שעמדו בפני
ה. המשיב מפנה את ביה"ד לפרוטוקול הבדיקה הקלינית ולממצאיה. הועדה מתייחסת גם לבדיקת האולטראסאונד מיום 17.7.11 ובאשר לבדיקת אולטראסאונד נוספת מדצמבר 2011 - זו כלל לא נרשמה בפרוטוקול ולא הופיעה בפני
הועדה אולם יחד עם זאת, הבדיקה פורשה כתקינה. הועדה מוסיפה כי מדובר במרפק טניס בעל ביטוי קליני בצורה קלה מאוד ולפיכך סבורה בנסיבות הענין כי יש להעניק 5% נכות על פי סעיף סל.

6.
לפיכך, טענות המערער יוצאות כנגד שיקול דעתה הרפואי של הועדה ואינם מצביעות על פגם משפטי. המערער בעצם תוקף את אופן הבדיקה וצורת הבדיקה ובדיקות שלטעמו לא נערכו ולענין זה מפנה המשיב להלכה הפסוקה ולפיה צורת הבדיקה ואורכה הן נושאים שבגדר הרפואה והערכאה השיפוטית אינה מוסמכת להתערב בהן. אשר על כן, לא נפל כל פגם משפטי ויש לדחות את הערעור.

דיון והכרעה

7.
אקדים ואציין כי דין הערעור להדחות. להלן אפרט את נימוקי הכרעתי.

8.
הלכה פסוקה היא כי בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע, כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע
לד 213 (1999)). עוד נקבע כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 יוסף בן צבי – המוסד לביטוח לאומי
, (לא פורסם, 22.6.2006)).

9.
אחת מהחובות המוטלת על הוועדה הרפואית לעררים, בהיותה גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע (ארצי) ם/1318-01 עטיה – המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע טו 60). אשר לחובת ההנמקה, עליה להיות ברורה ומפורשת אשר ממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם בית הדין יוכל לעשות זאת ולבחון האם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק (דב"ע (ארצי) מג/1356 – 01
לביא – המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע יז 130).

10.
בענייננו, טענות המערער מכוונות כולן כנגד שיקול דעתה הרפואי של הועדה אשר לבית הדין אין סמכות להתערב בו. עפ"י ההלכה, בית הדין אינו שם עצמו כמומחה לרפואה והוא אינו קובע את דרגת הנכות של הנפגע מאחר וזהו תפקיד הועדה.

11.
מעיון בפרוטוקול עולה כי הוועדה התכנסה בהרכב נכון אשר כלל מומחים בתחום הפגימה של המערער. הוועדה שמעה את תלונות המערער וב"כ, עיינה בתיק הרפואי על מסמכיו וביצעה בדיקה קלינית במערער. הוועדה מציינת את הממצאים הרפואיים שבבדיקתה, תוך התייחסות לבדיקות עזר. בין היתר הוועדה מציינת כי "מדובר במרפק טניס בעל ביטוי קליני כפי שמתבטא בבדיקה הגופנית בצורה מאוד קלה. אין דלדול של שרירים המורה על תת פעילות של הגפה".

12.
בסיכומו של דבר הוועדה מעריכה עפ"י שיקול דעתה הרפואי ובמסגרת סמכותה את אחוזי הנכות שיש ליתן למערער.
בהקשר זה אדגיש כי חלק ניכר מטענות המערער בכתב הערעור הן בנוגע לאופן בדיקתו בוועדה ו/או טענות בנוגע לצורת הבדיקה כאשר לפי ההלכה הפסוקה צורת הבדיקה ואורכה הן נושאים שבגדר הרפואה והערכאה השיפוטית אינה מוסמכת להתערב בהן
.
יתר על כן, הנמקת הוועדה ברורה ומפורטת, ניתנה לאחר שביצעה בדיקה קלינית במערער ואין כל קושי לעמוד על הלך רוחה.

13.
לנוכח כל האמור לא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בפעולת הוועדה המחייבת התערבותו של ביה"ד.

המערער רשאי, כמובן, להגיש בקשה לבדיקה מחדש אם וככל שתחול החמרה במצבו.


סוף דבר
:

14.
(א)
הערעור נדחה.


(ב)
כמקובל בהליכים שעניינם בטחון סוציאלי – אין צו להוצאות חרף דחיית הערעור.


הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על

פסק דין
זה בתוך 30 יום.





ניתן היום, כ"ב ניסן תשע"ג, (02 אפריל 2013
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.















בל בית דין אזורי לעבודה 1008-10/12 אילן מזרחי נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 02/04/2013)