פסקי דין על יוסף אגם | פסקי דין על איתן נחום

14999-05/12 תק     24/03/2013




תק 14999-05/12 יוסף אגם נ' איתן נחום








בית משפט לתביעות קטנות בראשון לציון



ת"ק 14999-05-12 אגם נ' נחום







בפני

כב' הרשמת הבכירה
רנה הירש


תובע

יוסף אגם


נגד


נתבע

איתן נחום




פסק דין

הרקע והצדדים
1.
התובע תכנן להעתיק את מקום מגוריו לארה"ב, ולכן הזמין שירותי שילוח בינלאומי לרכושו אצל חברת לידור לוגיסטיקה (להלן: "לידור"). נציג לידור סיכם עם הנתבע כי הארגזים של התובע יילקחו על ידי הנתבע למקום אחסנה למשך חודש ומשם יישלחו לחו"ל, אלא שבסופו של דבר בוטל המשלוח לחו"ל לבקשת התובע. לפיכך, ביקשה לידור מהנתבע להמשיך ולאחסן את הארגזים עד שהתובע אסף אותם ממקום האחסנה.
2.
התובע טען כי כשהגיע לאסוף את הארגזים מצא כי נגרמו נזקים לחלק מהרכוש, כי מצב הארגזים והמחסן היה בכי רע, וכי חסרו שני ארגזים. התובע העריך את שווי תכולת הארגזים החסרים בסך של 27,800 ₪ אשר תבע מהנתבע.
לטענת התובע, כשביקש לקבל את הארגזים חזרה לרשותו נדרש לשלם עבור ההובלה סכום שלא היה מקובל עליו, ולפיכך ויתר על הובלה והגיע בעצמו לקחת את התכולה.
3.
לטענת הנתבע, ההתקשרות היתה בינו לבין לידור, כי לא קיבל רשימת ארגזים מפורטת מנציג לידור ומאחר ולא היה אחראי על החזרת הציוד, אינו יודע מתי ובאילו נסיבות – אם בכלל - נעלמו שני הארגזים.
4.
לאחר הדיון הראשון שהתקיים בתיק זה נערכה פגישה בין הצדדים ונציג לידור, אלא שהם לא הצליחו להגיע להסכמות כלשהן. בדיון השני שנערך, העידו שני הצדדים וכן מר רוני נמר מחברת לידור שזומן כעד מטעם התובע. לטענת מר נמר, הוא עצמו עובד עם הנתבע אשר נותן לו שירותי אחסנה ובודק את רשימת התכולה או עורך בעצמו רשימה של חפצים ולאחר שהארגזים נספרו, מחתים את הלקוח. במקרה דנן לא ערך הנתבע רשימה ולא ספר את הארגזים.
דיון והכרעה
5.
לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, ראיותיהם, התנהלותם במהלך הדיון ומכלול נסיבות העניין, יש לדעתי לדחות את התביעה, הכל כפי שיפורט להלן.

6. בהקשר לנטל השכנוע קבע בית המשפט העליון ברע"א 3646/98, כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פ"ד נז(4) 981 [2003] כי :
"...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו"
וכן בע"א 6821/93 בנק המזרחי נ' מגדל כפר שיתופי, פ"ד מט(4) 221, [1995] בעמ' 239:
"...תפקידו של נטל השכנוע הוא להכריע בתנאי אי וודאות שכפות המאזניים מעוינות... בהליכים אזרחיים מוטל הנטל על 'המוציא מחברו' באשר הוא זה הטוען לשינוי המצב הקיים".
במקרה שבו מדובר בגרסה מול גרסה, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזו מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו, שאם לא כן – תידחה התביעה. בתיק דנן, אין כל ראיה חיצונית התומכת בטענתו של התובע כי אבדו שני ארגזים, או כי הם היו חסרים כבר במחסן הנתבע בעת שאסף את הארגזים. כמו כן אין כל ראיה או מסמך התומכים בטענות התובע לעניין תכולת הארגזים שלטענתו חסרים, או לגבי שווי התכולה.
בנסיבות אלה התובע לא הצליח להרים את הנטל המוטל עליו להוכיח טענה מטענותיו ודין תביעתו להידחות, ואפרט להלן.
8.
למרות הקושי הראייתי ואף אם ניתן היה לבסס קביעה עובדתית לעניין החוסר בארגזים בהתאם לרישומי התובע בנוגע למספר הארגזים ותכולתם – הרי שהוברר כי רישומים אלה ובמיוחד המעקב שערך התובע אחר העמסת הארגזים על המשאיות שהביא, לא היתה מדוייקת.
בכתב ההגנה טען הנתבע כי בתחילה, עם סיום ההעמסה, טען התובע שחסרים 11 ארגזים, כשבועיים לאחר מכן פנה אליו התובע ומסר שחסרים 6 ארגזים, ובסופו של דבר קבע שחסרים שני ארגזים. התובע לא הכחיש את העובדה כי ספר מספר פעמים את הארגזים וכי מסר לנתבע נתונים שונים באשר למספר הארגזים החסרים. לפיכך, ולמרות טענתו כי בסופו של דבר לאחר בדיקה קפדנית הוא יודע בוודאות שחסרים שני ארגזים, אני קובעת כי לא ניתן לדעת כמה ארגזים היו חסרים, אם בכלל, במועד ביצוע איסוף הארגזים על ידי התובע.
העובדה כי בסיום בדיקות חוזרות, מספר פעמים בביתו של התובע, הוא קבע כי חסרים שני ארגזים עם ביגוד יקר וסכו"ם, אין בה כדי ראיה כי ארגזים אלה נעלמו במחסני הנתבע דווקא.
9.
גם אילו קיבלתי את טענות התובע לעניין אובדן הארגזים, לא הוכח על ידו מתי אבדו ארגזים אלה, מה היתה תכולתם המדוייקת של הארגזים החסרים, ומה היה שוויה המדוייק תכולה זו.
התובע ציין בתביעה כי
"חסרים שני ארגזים יקרי ערך כגון ביגוד וחליפות בעלי מותגים יוקרתיים וכן סכו"ם לשנים עשר סועדים יוקרתיים בשווי כעשרים וחמישה אלף ₪"
בלא התייחסות מפורטת לכל פריטי התכולה של אותם ארגזים ושוויים המדוייק.

אמנם, התביעה דנן נדונה בבית המשפט לתביעות קטנות בו ישנה גמישות של סדרי הדין, אלא שאין בכך כדי לפטור את התובע מהנטל להוכיח את תביעתו, כאשר במונח "תביעתו" כלולים לא רק הדרישה להוכיח את אחריות הנתבע, כי אם גם חובה להוכיח את הפרת ההתחייבות ואת הנזק שנגרם כתוצאה מהפרה זו.
אני מקבלת בעניין זה את טענת הנתבע כי מאחר ולא הוא שביצע את ההובלה חזרה לבית התובע, לא נתבקש ולא ספר את הארגזים, ולא ניתנו לו רשימות כלשהן של הארגזים אותן יכול לבדוק – הוא לא היה מחוייב לעשות כן. לפיכך, לא ברור איזו חובה שהיתה מוטלת על הנתבע הוא הפר, וכן לא הוכח מתי ובאיזה שלב בהובלה, באחסנה או בהשבת הארגזים לרשות התובע אבדו שני הארגזים בגינם הוגשה התביעה.
בנוסף, אין כל ראיה, מסמך, קבלה, צילום או אסמכתא אחרת שעל בסיסה ניתן לקבוע או להעריך את שווי תכולת אותם ארגזים.
סוף דבר
10.
לאור האמור, דין התביעה להידחות. לאחר ששקלתי את הוצאות משפט - ובין השאר את התייצבות הנתבע לשני דיונים ולפגישה משותפת עם נציג לידור - אני קובעת כי התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט בסכום של 600 ₪.

סכום זה ישולם בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין אצל התובע, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.
הגשת בקשת רשות ערעור בתוך 15 ימים לבית המשפט המחוזי מרכז - לוד.
המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.


ניתן היום,
י"ג ניסן תשע"ג, 24 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.









תק בית משפט לתביעות קטנות 14999-05/12 יוסף אגם נ' איתן נחום (פורסם ב-ֽ 24/03/2013)