פסקי דין על מורדוב בן ציון | פסקי דין על ידיעות אחרונות | פסקי דין על ורדי משה - עורך ראשי של ידיעות אחרונות | פסקי דין על מרדכי גילת - כתב העיתון ידיעות אחרונות | פסקי דין על הדס רגולסקי - כתבת עיתון ידיעות אחרונות |

3052/99 א     19/08/2004




א 3052/99 מורדוב בן ציון נ' ידיעות אחרונות בע"מ,ורדי משה - עורך ראשי של ידיעות אחרונות,מרדכי גילת - כתב העיתון ידיעות אחרונות,הדס רגולסקי - כתבת עיתון ידיעות אחרונות




1


בתי המשפט
בבית המשפט המחוזי בתל – אביב יפו
א 003052/99


בפני
:
כב' השופטת ד"ר דרורה פלפל


07/09/2004



בעניין:
מורדוב בן ציון



ע"י ב"כ עו"ד מ' פלדמן


התובע

נ ג ד


1 . ידיעות אחרונות בע"מ

2 . ורדי משה - עורך ראשי של ידיעות אחרונות

3 . מרדכי גילת - כתב העיתון ידיעות אחרונות

4 . הדס רגולסקי - כתבת עיתון ידיעות אחרונות



ע"י ב"כ עו"ד מ' מוזר


הנתבעים


פסק דין
(לענין הנזק)

א. מהות התביעה

עסקינן בתביעה שעניינה הוצאת לשון הרע, כמשמעותה בחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק") אשר נעשתה כלפי התובע כתוצאה מפרסומה של כתבה ביום 19.11.99 ב"מוסף לשבת" של עיתון "ידיעות אחרונות" (להלן: "העיתון").


ב. עובדות רלבנטיות

ביום שישי ה- 19.11.99 התפרסמה במוסף שבת של העיתון כתבה שכותרתה "החבר של שריד מהים" (להלן: "הכתבה"). הכתבה מתארת את השתלשלות האירועים שכמעט הובילו למינויו של התובע לראש וועדה מרחבית לתכנון ובנייה בנגב.
הכתבה העבירה ביקורת אישית על התובע עצמו ופרטה כיצד ניסה להיעזר באישי ציבור בכירים בכדי להשיג לעצמו תפקיד ציבורי. כמו כן, תיארה הכתבה את היכרותו וטיב יחסיו של התובע עם אותם אישים בכירים: אהוד ברק, פואד בן אליעזר ויוסי שריד אשר לפי הכתבה עזרו לו למצוא עבודה, בכתבה צוין כי התובע:
"ערק "לישראל אחת" פגש את ברק... וקיבל ממנו הבטחת עבודה: "אעזור לך להסתדר בעבודה"...

בעקבות הכתבה, שלח התובע, ב- 21.11.99, מכתב לנתבעים ובו דרישה להתנצלות ולפיצויים בסך 2 מיליון ש"ח בגין הוצאת דיבה.
משדרישת התובע לפיצוי והתנצלות לא נענתה, הוגשה תביעה לבית משפט זה.
בפסק הדין שניתן ביום 9.10.03 לעניין החבות נקבע כי השימוש במינוח "עריק" מקים עילה בגין הוצאת לשון הרע לפי סעיף 1(1) לחוק.
משנקבע כי קיימת חבות, יידון

פסק דין
זה בשאלת הנזק שנגרם לתובע.


ג. הפלוגתא בין הצדדים

- גובה הנזק


ד. דיון

ביום 9.10.03 נתן כאמור בית המשפט

פסק דין
בשאלת חבות הנתבעים בעוולת לשון הרע.
בית המשפט ניתח את האימרות הבאות שלגביהן טען התובע ללשון הרע: (1) "החבר של שריד מהים" 2) "ערק לברק ערב הבחירות" (3) "איש אלים מילולית ופיזית" (4) "קבלת טובות הנאה כספיות".
נפסק כי לשון הרע הוכחה רק בעניין האימרה "ערק לברק ערב הבחירות":
"המילה "עריק" מעוררת אסוציאציות שונות. לאור המציאות בה אנו חיים, נראה כי ההקשר הראשון העולה ממילה זו הנו ההקשר הצבאי, קרי, אותו חייל הנוטש את יחידתו. המילה "עריק" השאולה מעולם הצבא מסמלת מעשה קיצוני, אסור מבחינה חוקית, פסול מבחינה נורמטיבית, אשר נעשה בניגוד לכללי המסגרת המקובלים ולכן מטיל רבב בשמו של אדם. מדובר באות קלון אשר לא יימחק על נקלה.
משכך, השאלת הכינוי "עריק", לעולם הפוליטי, טומנת בחובה אותן משמעויות כמו בעולם הצבאי. לאמור, מעשה פסול, אשר נעשה בניגוד לכללים ואשר מעיד על אופיו של המבצע.
מן המקובץ לעיל עולה, כי המטרה של השימוש במילה "עריק", היא לקעקע מעשהו של אדם, להראותו כאדם הפועל בצורה שלילית ולא נורמטיבית ובכך להשפילו בפני
הבריות.
אין ספק בלבי, כי האדם הסביר אשר יקרא את הכתבה הנ"ל יראה ב-"עריק" אדם שלילי אשר פועל מתוך מניעים אישיים פסולים. השימוש שעשו הנתבעים, מספר פעמים בגוף הכתבה, במילה "עריק", אשר אין מחלוקת לגבי הקונוטציות השליליות העולות ממנה (עמוד 18 לפרוטוקול מיום 18.12.01), אינה מותירה בידי אפשרות אחרת אלא לקבוע כי מטרת הנתבעים הייתה להשפיל את התובע בעיני הבריות. ומשכך, מדובר בהוצאת לשון הרע כנגד התובע לפי סעיף 1(1) לחוק".

אין חולק, כי נזק הפוגע בשמו הטוב של אדם, במעמדו בחברה ובהערכתו את עצמו הוא נזק שקשה להעריכו. תפקידו של בית המשפט לאמוד בכל זאת את הנזק האמור, וליתן לנפגע סעד של פיצויים, מתוך מגמה כפולה כדברי השופט לוין בע"א 802/87 נוף נ' אבינרי (פ"ד מה(2) 489):
.
"ראשית - ליתן סיפוק לנפגע - הן על ידי שיוכל לדעת כי מכירים בכך שנעשתה כלפיו עוולה בכך שפגעו ללא הצדקה בשמו הטוב, והן על ידי כך שסכום הפיצוי שישולם לו יוכל לשפר במשהו את מצבו ולקרבו במידת האפשר - עד כמה שכסף יכול לתרום לכך - למצב שהיה נתון בו קודם התרחשות העוולה.
שנית - כפי שנאמר כבר בפסיקת בית משפט זה - נועדו הפיצויים הנקבעים בגין עוולת לשון הרע גם כדי "שיחנכו את הקהל ויחדירו לתודעתו כי שמו הטוב של אדם, בין אם הוא איש פרטי, ובין אם איש ציבור, אינו הפקר, וכי יש ממש במה שנאמר בספר 'קוהלת': 'טוב שם משמן טוב'" (ע"א 30/72 (1), בעמ' 244), הווה אומר: פיצויים אשר יש בפסיקתם משום מגמה עונשית ומגמה מחנכת ומרתיעה כאחד (ראה ע"א 670/79, 78/80, 82(2), בעמ' 205)".

בבואו לקבוע את שיעור הפיצויים המגיע לנפגע יתחשב בית המשפט בשורה של שיקולים רלבנטיים.
עמד על כך הנשיא ברק ברע"א 4740/00 אמר נ' יוסף ואח' (פ"ד נה(5) 510):

"בפסיקת פיצויים בגין לשון הרע יתחשב בית המשפט, בין היתר, בהיקף הפגיעה במעמדו של הניזוק בקהילתו, בהשפלה שסבל, בכאב ובסבל שהיו מנת חלקו ובתוצאות הצפויות מכל אלה בעתיד. הבחינה היא אינדיווידואלית. אין לקבוע "תעריפים". בכל מקרה יש להתחשב בטיב הפרסום, בהיקפו, באמינותו, במידת פגיעתו ובהתנהגות הצדדים. אכן, התנהגותו של הניזוק לפני פרסום ולאחריו עשויה להוות אמצעי שבעזרתו ניתן לעמוד על נזקו. בדומה, התנהגותו של המזיק אף היא עשויה להשפיע על שיעור הנזק והערכתו..."

במקרה דנן, השימוש בכינוי "עריק" בצורה חוזרת ונשנית בכתבה כשהיא מתארת בפועל מעבר ממפלגה אחת לשניה, נועד להשפיל את התובע בעיני הבריות. ככלל השימוש במינוח עריק כלפי אדם לא רק שמעניקה לו תדמית שלילית, אלא היא אף מטילה עליו אות קלון אשר לא יימחק בקלות וזאת לנוכח העובדה שהמינוח האמור מסמל מעשה קיצוני, אסור מבחינה חוקית, פסול מבחינה נורמטיבית ואשר נעשה בניגוד לכללי המסגרת המקובלים. האנלוגיה לתחום הפוליטי לא היתה נאותה.
אדם המשנה את דעותיו הפולטיות אינו אדם המתחמק מחובתו, כפי שמשתמע מהמילה "עריק", ועל כן הקונוטציה השלילית במקרה זה היא ברורה וחדה.
גם אם המינוח הושאל לענייננו לצורך תיאור מציאות פוליטית, הרי שבעיני האדם הסביר ייתפס האדם שתואר כ"עריק" כאדם שלילי אשר פועל מתוך מניעים אישיים פסולים, ולא מתוך שיקול דעת, דבר שלא הוכח שהיה בעניננו.
בנסיבות אלה על העיתון לפצות את התובע.
בהקשר זה מציין הנשיא ברק (שם, בעמ' 526) את הדברים הבאים:

"כאשר עיתון מוציא לשון הרע עליו לשלם פיצוי מלא בגין הנזק (הרכושי והלא רכושי) שהוא גורם. ככל שהתפוצה היא רבה יותר, הנזק עשוי להיות גדול יותר, והפיצוי רב יותר. התנהגותו של העיתון עשויה להגביר את הנזקים והפיצויים... הערך החינוכי והמרתיע... מוצא את ביטויו בעצם הטלת האחריות על העיתון ובחיובו בתשלום פיצוי תרופתי מלא תוך הגברת הפיצוי כאשר התנהגותו הבלתי ראויה של העיתון מגבירה את הנזק".

במקרה דנן, התובע לא הוכיח התובע כי השימוש בכינוי "עריק" הביא לסיכול מינויו לתפקיד יו"ר הועדה לתכנון ובניה; גם לא הוכחה טענתו כי ישב בביתו מחוסר עבודה במשך שמונה חודשים, מה גם שטענות אלה הועלו על ידו בשלב הסיכומים כך שיש לראות בהן משום הרחבת חזית.
הוא לא נודה מן המפלגה ולא הודח ממנה עקב תמיכתו בברק, אלא נבחר שוב למרכז הליכוד וזכה לאמון החברים כבעבר.
משלא הוכיח התובע שנגרם לו נזק עקב השימוש בכינוי "עריק", אזי רלבנטי לענייננו סעיף 7א' לחוק אשר קובע כדלקמן:

"(א) הורשע אדם בעבירה לפי חוק זה, רשאי בית המשפט לחייבו לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, ללא הוכחת נזק; חיוב בפיצוי לפי סעיף קטן זה הוא כ

פסק דין
של אותו בית משפט שניתן בתובענה אזרחית של הזכאי נגד החייב בו".

בהפעילנו את הסעיף יש לקחת בחשבון כי השימוש כלפי התובע בכינוי עריק היה חזרה על דברים שנאמרו ונכתבו בפרסומים קודמים.
כך למשל כונה התובע "עריק" גם בידיעה בעיתון "מעריב" (נ/26), שכותרתה היתה כדלקמן:

"יו"ר הליכוד בת"א ויואש צידון "ערקו" לברק".

הכינוי האמור היה באותו הקשר בו כונה התובע "עריק" בפרסום נשוא התביעה חצי שנה לאחר מכן.
חרף הפרסום האמור בעיתון "מעריב" לא הגיש התובע תביעה בעניין.
בע"א 492/89 סלונים נ' "דבר" בע"מ ואח' (פ"ד מו(3) 827) נקבע כי זכותו של התובע לבחור את מי לתבוע ואין להיכנס לשיקולי הבחירה שלו:

"השיקולים המנחים תובע לבור מפרסם אחד מבין כמה, או קטע אחד מבין כמה, יכולים להיות שונים ומשונים, הגיוניים פחות או הגיוניים יותר, אך אין הם יכולים לשמש הגנה בידי המפרסם האחד שנתבע. אין הוא יכול לבוא ולומר: צריך היית לתבוע גם את האחרים, ומשלא עשית כן, הרי זו ראיה שהפירסום לא הטריד אותך או לא הזיק לך"

עם זאת, לכך יש משקל בכל הנוגע לכימות הנזק. סעיף 19 לחוק מונה הקלות שונות אשר עומדות לנתבע בבואו של בית המשפט לדון בשאלת הפיצויים:

"בבואו לגזור את הדין או לפסוק פיצויים רשאי בית המשפט להתחשב לטובת הנאשם או הנתבע גם באלה
(1) לשון הרע לא היתה אלא חזרה על מה שכבר נאמר, והוא נקב את המקור שעליו הסתמך;
(2) הוא היה משוכנע באמיתותה של לשון הרע;
(3) הוא לא נתכוון לנפגע;
(4) הוא התנצל בשל הפרסום, תיקן או הכחיש את הדבר המהווה לשון הרע או נקט צעדים להפסקת מכירתו או הפצתו של עותק הפרסום המכיל את לשון הרע, ובלבד שההתנצלות, התיקון או ההכחשה פורסמו במקום, במידה ובדרך שבהן פורסמה לשון הרע, ולא היו מסוייגים".

במילים אחרות, בכינוי "עריק" נעשה שימוש קודם בפרסום בעיתון "מעריב", ורק לאחר מכן בכתבה במוסף לשבת של "ידיעות אחרונות". (אולם לא היתה בכתבה הסתמכות כלשהי על האמור ב"מעריב", כנדרש על פי סעיף 19(1) לחוק).
על רקע זה עולה השאלה האם גם בנסיבות אלה יש להקל עם הנתבעים ?
בע"א 723/74 הוצאת עיתון הארץ בע"מ ואח' נ' חברת החשמל לישראל בע"מ ואח' (פ"ד לא(2) 281) התייחסה השופטת בן פורת לנסיבה המקילה שבסעיף 19(1) וקבעה, כי כאשר הפרסום מהווה חזרה על מה שנאמר, אך המפרסם אינו מבהיר שהוא רק חוזר על דברים שנאמרו לא יהא בכך משום שיקול להקטנת סכום הפיצויים בו יחוייב.
בהתבסס על האמור מציין א' שנהר בספרו "דיני לשון הרע" (נבו הוצאה לאור, בעמ' 372) כדלקמן:

"נסיבות קרובות לאלה שבסעיף 19 לא ייחשבו כנסיבות מקילות אם לא יהיה בהן משום קיום כל תנאי הנסיבה המקילה הרלבנטית, כפי שזו מוגדרת בסעיף 19.
עם זאת, נסיבות כאלה עשויות ללמד על מידת הנזק שנגרם לתובע או על הקטנתו וכן על תום ליבו של הנתבע, ולאלה יש השלכות על סכום הפיצוי שראוי כי ייפסק".

אם כן, בענייננו לא התקיימה הנסיבה המקילה שבסעיף 19(1) וגם לא הנסיבות המקלות האחרות אשר מנויות בסעיף 19 לחוק, שכן הנתבעים לא הוכיחו כי פעלו בתום לב ללא זדון ורק מתוך שכנוע באמיתות הפרסום.
לשם הערכת גובה הפיצוי לתובע יש להתחשב בחומרת פגיעתו המסתברת של הפרסום שהינה פועל יוצא גם מהיקף תפוצתו של הפרסום.
במקרה דנן, חומרת פגיעתו המסתברת של הפרסום אינה גבוהה חרף הקונוטציה הגלומה בכינוי "עריק". התובע לא הודח ולא נודה מן המפלגה, אלא המשיך לשאת בתפקידים שונים וזכה לאמון חבריו כבעבר. גם עובדת אי מינויו לתפקיד יו"ר הועדה לתכנון ובניה לא נבעה מהכתבה המדוברת, ולכך יש השלכה לאפשרות הקטנת הפיצויים.
מאידך, תפוצת הפרסום מהווה שיקול חשוב בקביעת גובה הפיצויים לכיוון חומרא.
א' שנהר מציין בעניין זה בספרו האמור בעמ' 384 את הדברים הבאים:

"תפוצת הפרסום אומנם איננה רלבנטית לשאלת האחריות, אך היא מהווה שיקול חשוב בקביעת גובה הפיצויים. פרסום בתפוצה גדולה, כמו פרסום באמצעי התקשורת, מחמיר את הפגיעה בנפגע ומצדיק את הגדלת הפיצוי. מאידך גיסא, רשאי בית המשפט להקל עם הנתבע כאשר תפוצת הפרסום מוגבלת. נראה, כי לצורך הערכת נזקי הפרסום לא יתחשב בית המשפט רק במספר האנשים שאליהם הגיע הפרסום, והוא ישקול גם את זהות האנשים שאליהם הופנה הפרסום. בית המשפט יבחן את הקשר בין הנפגע לבין הציבור שאליו הופנה הפרסום, את מידת ההיכרות בין הנפגע לבין נמעני הפרסום ואת מידת העניין של מי שהפרסום הגיע אליו בתוכן הפרסום ובאמור בו על הנפגע. כמו כן יתחשב בית המשפט גם בתפוצתו הטריטוריאלית של הפרסום".

העיתון "ידיעות אחרונות" הוא העיתון הנפוץ במדינה. פרסום הכתבה נעשה במהדורת סוף השבוע אשר מודפסת במאות אלפי עותקים ומטבע הדברים זו נרכשת על ידי חלק גדול מן הציבור, בכלל זה אוכלוסית היעד של התובע.
תפוצתו הרחבה של העיתון, כוחו והשפעתו מחמירים את הפגיעה בנפגע בתביעות לשון הרע, ומתוקף כל אלה גם מצדיקים ברמה הנורמטיבית הפיצוי גדול יותר לנפגע במקרה דוגמת המקרה שלפנינו.
יחד עם זאת, השימוש בכינוי "עריק" לא נזכר בפעם הראשונה בכתבה האמורה אלא קדם לו לפחות פרסום אחד והוא בידיעה בעיתון "מעריב" כחצי שנה קודם לכן.
לכך כאמור יש השפעה ברורה בכיוון הקטנת גובה הפיצויים במיוחד על רקע העובדה שהתובע לא השכיל להוכיח את הנזק לו טען כתוצאה מפרסום הכתבה.
במתח הפנימי התמידי הקיים בתקשורת בין הרצון להעלות את הרייטינג של העיתון על ידי שימוש במונחים מושכי תשומת לב, לבין השמירה הבסיסית על כבוד האדם ותרבות השיח הציבורי הגעתי לכלל מסקנה כי יש להשית על הנתבעים פיצוי בסך 5,000 ₪ לנוכח השימוש החוזר ונשנה שלא לצורך בכינוי "עריק" בכתבה המדוברת.
גובה הסכום נקבע, לאור אישיותו של התובע, כפי שתוארה לעיל.

בנוסף הנתבעים ישלמו לתובע שכ"ט עו"ד בסכום של 15,000 ₪ + מע"מ וכן את הוצאות המשפט, - אותן ישום הרשם.

הסכומים ישאו רבית והצמדה כדין.

ניתן ביום 19.08.04 בהעדר.

המזכירות תמציא עותק פס"ד זה כדין לשני הצדדים.



ד"ר דרורה פלפל
, שופטת


לפרסום מיום 22.8.04.








א בית משפט מחוזי 3052/99 מורדוב בן ציון נ' ידיעות אחרונות בע"מ,ורדי משה - עורך ראשי של ידיעות אחרונות,מרדכי גילת - כתב העיתון ידיעות אחרונות,הדס רגולסקי - כתבת עיתון ידיעות אחרונות (פורסם ב-ֽ 19/08/2004)