פסקי דין על אורי אור | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

15505-12/12 בל     20/04/2013




בל 15505-12/12 אורי אור נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בחיפה


ב"ל 15505-12-12
20 אפריל 2013




לפני:

כב' השופטת
איריס רש

ה
מערער
אורי אור
ע"י ב"כ: עו"ד פלדשטיין
-

ה
משיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד מוהנד




פסק דין


1.
לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (להלן- הוועדה) מיום 19.08.2012 שניתנה במסגרת ענף נכות כללית, לפי סעיף 211(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן- החוק). בהחלטתה קבעה הוועדה כי נכותו המשוקללת של המערער עומדת על שיעור של 50% (להלן- ההחלטה).

טענות הצדדים

2.
עיקר טענותיו של המערער במסגרת נימוקי הערעור והדיון שנערך בפני
י הן כדלהלן:

2.1
הוועדה לא התייחסה לחוות הדעת של פרופ' מנדס ושל ד"ר בויקו לענין הנכות של המערער באגודל ימין.

2.2
הוועדה לא התייחסה כלל לבעיות שמיעה של המערער ובכלל זה ורטיגו, סחרחורות, ירידה בשמיעה, כאבי ראש וצפצופים.

2.3
הוועדה לא התייחסה כלל לבעיות עיניים של המערער לרבות יובש, אלרגיה תמידית וכן ליקוי ראיה משמעותי.

2.4
הוועדה לא התייחסה לניתוח כריתת חלק מהלבלב שעבר המערער בשנת 1986.

2.5
הוועדה לא התייחסה לכך שהמערער עבר ניתוח אולקוס ומטופל בתרופות עד היום.

2.6
הוועדה לא התייחסה לנזק ניווני בברכיים של המערער.

2.7
הוועדה לא התייחסה לתלונות המערער בדבר כאבים וזרמים בכפות הידיים ולא התחשבה בכך בעת קביעת נכותו של המערער בגין סכרת.

2.8
הוועדה לא התייחסה לחוות הדעת הפסיכאטרית של ד"ר ולרי גיללך.

2.9
הוועדה שינתה את שיעור הנכות הצמיתה שנקבע למערער בגין רגל שמאל בשנת 1980 וזאת ללא כל הנמקה.

2.10
הוועדה מהרה לקבוע ממצאים בתחום הקרדיולוגי אף שהיה ידוע לה שהמערער בבדיקות.

2.11
לנוכח כל האמור לעיל, יש להשיב את עניינו של המערער לוועדה בהרכב שונה – כך שבוועדה ישב פסיכאטר אחר וזאת מאחר והבדיקה הקלינית בתחום זה מבוססת על התרשמות ומהימנות באופן שמקשה על הפסיכאטר לשנות את דעתו.

3.
עיקר טענות המשיב הן:

3.1
חוות הדעת של פרופ' מנדס ושל ד"ר בויקו לא הוצגו בפני
הוועדה וממילא הוועדה לא יכלה להתייחס אליהן.

3.2
המערער לא התלונן בפני
הוועדה על ליקוי בשמיעה ולא צירף מסמכים רפואיים בענין זה.

3.3
המערער לא התלונן בפני
הוועדה על ליקוי הראיה ולא צירף מסמכים רפואיים בענין זה. המסמכים משנת 1981-1982 אליהם התייחס המערער בערר, לא צורפו לכתב הערר ולא הוצגו בפני
הוועדה.

3.4
המערער לא הציג בפני
הוועדה מסמך רפואי המעיד על סיבוכים בגין הסכרת.

3.5
המערער לא הציג בפני
הוועדה מסמך עדכני בדבר הטיפולים הנפשיים שהוא מקבל, פרט לחוות הדעת של ד"ר גיללך משנת 2010.

3.6
אין בתיק המערער, החלטת וועדה רפואית לעררים משנת 1980 ולפיכך, החלטת הוועדה לא שינתה את שיעור הנכות של המערער בגין רגל שמאל.

3.7
הוועדה שמעה את תלונות המערער, ערכה למערער בדיקה קלינית ופרטה את ממצאיה בפרוטוקול. הוועדה התייחסה לחוות הדעת ולמסמכים שעמדו בפני
ה והחלטתה מנומקת ומפורטת כנדרש. בהיעדר פגם משפטי יש לדחות את הערעור.

דיון והכרעה

4.
לאחר שעיינתי במסמכים המצויים בתיק ולאחר ששבתי ושקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. להלן אפרט את נימוקי הכרעתי.

5.
הלכה פסוקה היא כי בית-הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע, כי במסגרת סמכותו בוחן בית-הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה [עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד - המל"ל, פד"ע לד 213 (1999)]. עוד נקבע כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלבנטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית-הדין אינו מוסמך להתערב בהן [עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי - המל"ל (22.06.2006)].

6.
כפי שעולה מפרוטוקול הוועדה, חוות הדעת של פרופ' מנדס מיום 3.02.2008 וכן חוות הדעת של ד"ר בויקו מיום 22.10.2010 בדבר הפגימה של המערער באגודל ימין לא הוצגו בפני
הוועדה וממילא הוועדה לא יכלה להתייחס אליהן.

7.
בהתייחס לטענות המערער לבעיות בשמיעה – תלונה זו לא עלתה בפני
הוועדה. כמו כן, בדיקת השמיעה שצורפה לכתב הערעור נערכה ביום 27.08.2012, דהיינו ממועד המאוחר לישיבת הוועדה מיום 19.08.2012. כך גם, טענות המערער בדבר ליקוי בראיה לא הועלו בפני
הוועדה ואף לא עמדו בפני
הוועדה מסמכים רפואיים המצביעים על ליקויים בראיה. הוא הדין לגבי טענות המערער לפיהן הוועדה לא התייחסה לניתוח כריתת חלק מהלבלב שעבר בשנת 1986 – המערער לא התלונן על השלכות הנובעות מהניתוח ואף לא המציא לוועדה מסמכים המעידים על בעיות רפואיות הנובעות מהניתוח. הוועדה קבעה למערער נכות בשיעור 10% בגין ניתוח בבטן מיום 14.02.1987.

8.
בניגוד לטענת המערער לפיה הוועדה לא התייחסה לכך שעבר ניתוח אולקוס ושהוא מטופל בתרופות עד היום, מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי הוועדה קבעה למערער 10% נכות בגין פריט ליקוי 12(3)(ב)(2) המתייחס לכיב קיבה או כיב תריסריון.

9.
בהתייחס לטענת המערער לפיה הוועדה לא התייחסה לנזק ניווני בברכיים – בניגוד לנטען בכתב הערעור, ממסמך רפואי מיום 6.09.2011 עולה כי בצילומי ברכיים נמצאו שינויים ניוונים קלים ולא שינויים ניוונים קשים כנטען על ידי המערער. הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית מקיפה במסגרתה לא נמצאו ממצאים המעידים על מגבלות בכיפוף או ביישור הברכיים. הוועדה ציינה כי מבחן לסג דויד שלילי וכוח גס בגפים התחתונות תקין. המערער ישב בזמן הבדיקה כשרגליו ישרות וגבו מוטה לפנים. יתר על כן, בדיון שבפני
נו ציין המערער כי הרופא בדק את כיפוף הברך באמצעות מכה על הברך .

10.
טענת המערער לפיה הוועדה שינתה את שיעור הנכות הצמיתה שנקבע לו בגין רגל שמאל בשנת 1980 נטענה בעלמא, מבלי שהוצג פרוטוקול הוועדה משנת 1980. ב"כ המשיב טען במסגרת הדיון בפני
נו, כי אין פרוטוקול של ועדה רפואית בעניינו של המערער משנת 1980 ועמד על כך גם בהודעתו מיום 31.01.2013.
לפיכך, אין בסיס לטענת המערער לפיה הוועדה לא נימקה את השינוי בשיעור הנכות הצמיתה שנקבעה לו בגין רגל שמאל. הוועדה נשוא ערעור זה בדקה את המערער באופן יסודי ומקיף ולאחר שביצעה את המדידות הנדרשות קבעה למערער נכות של 10% בגין קיצור רגל שמאל. נציין כי גם לטענת המערער, כפי שטען בדיון בפני
נו, רגל שמאל שלו קצרה ב – 3.5 ש"מ מרגל ימין, כך שפריט הליקוי 47 (5)(ג) שנקבע לו תואם את מצבו הרפואי.

11.
בהתייחס לטענות המערער לפיהן בשל תלונותיו בדבר כאבים וזרמים בכפות הידיים, הוועדה הייתה צריכה לקבוע לו נכות בגין סכרת עם סיבוכים – ראשית, מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי המערער לא התלונן בפני
הוועדה על כאבים וזרמים בכפות הרגליים. שנית, בפני
הוועדה לא הוצג מסמך המעיד על סיבוכים עקב הסכרת. נהפוך הוא: מהמסמך הרפואי מיום 23.10.2011 עולה כי באותו מועד המערער התלונן בפני
מומחה בסכרת על נימול וכאבים וזרמים בכפות הרגליים. המומחה לסכרת לא אבחן את המערער כסובל מנוירופתיה ולא שלח אותו לבצע בדיקות כאלו או אחרות. התובע אובחן כחולה בסכרת מסוג 2. לפיכך, בהתאם לחומר הרפואי שעמד בפני
הוועדה, הוועדה קבעה שהמערער סובל מסכרת ללא סיבוכים ומטופל באמצעות כדורים. הוועדה התייחסה גם לבדיקות המעבדה מהאשפוז האחרון של המערער, בסמוך לפני ישיבת הוועדה, בהן נמצא שתפקודי הכליה של המערער הם בגדר הנורמה. לפיכך, לא נפל פגם בקביעת הוועדה לפיה המערער סובל מסכרת ללא סיבוכים וקביעת שיעור הנכות בהתאם. מכל מקום, הקביעה בדבר סוג הבדיקות שיש לערוך למערער הינה קביעה רפואית שבית הדין אינו מתערב בה.


12.
אין בידי לקבל את טענות המערער לפיהן הוועדה לא התייחסה לחוות דעתו של ד"ר גיללך – המערער נבדק בדיקה קלינית על ידי הרופא הפסיכיאטר חבר הוועדה שקבע כי המערער "מתמצא בזמן ובמקום וסיטואציה אפקט תואם עם גוון חרדתי קל הלך חשיבה תקין רמת ארגון טובה. אין עדות לדיכאון מג'ורי לא נצפו הפרעות בקוגניציה ותפיסה. אין סימנים ברורים של תגובה פוסט טראומטית. נמצא במעקב אצל ד"ר גיללך באופן פרטי. מטופל במירו בהשפעה טובה יותר מטיפול קודם שקיבל ע"י לוסטרל. מוסר שמירו משפיעה יותר טוב ". במסקנותיה התייחסה הוועדה לחוות דעתו של ד"ר גיללך (מיום 31.3.2010) וזאת מאחר שממצאי חוות הדעת שונים ממצאי הבדיקה הקלינית לעניין סימני התגובה הפוסט טראומטית, סימני דיכאון ותכנים פסיכוטיים. הלכה פסוקה היא כי כאשר הממצאים הרפואיים שמצאה וועדה בנפגע שונים מאלה ששימשו תשתית עובדתית למומחה שהכין את חוות הדעת, מובן מאליו שאף המסקנות הנובעות מאותם ממצאים יהיו שונות. לפיכך, קביעה בדבר השוני בממצאים דיה כדי לצאת חובת הנמקה עניינית ומנומקת [בר"ע (ארצי) 35122-10-11 אומן - המל"ל (29.03.12); וההפניות שם]. זאת ועוד, המערער מסר לוועדה כי הוא מטופל בתרופה אחרת המשפיעה לטובה על מצבו. אינני מקבלת את טענת המערער לפיה היה על הוועדה לדרוש את התיק הרפואי שלו המתנהל באופן פרטי אצל ד"ר גיללך ולא להסתמך על חוות דעת ישנה שניתנה למעלה משנתיים לפני ישיבת הוועדה. החלטת הוועדה לא הסתמכה על חוות הדעת של ד"ר גיללך, אלא על הבדיקה הקלינית לרבות על דברי המערער.

13.
בהתייחס לטענת המערער לפיה הוועדה מהרה לקבוע ממצאים בתחום הקרדיולוגי, על אף שהיה ידוע לה שהמערער עובר בדיקות – מפרוטוקול הוועדה עולה כי בסמוך לפני הדיון בוועדה, המערער אושפז בבית חולים עקב כאבי ראש ולחץ בחזה. המערער סרב לבצע סי.טי. מוח ובמהלך אשפוזו לא נמצאו ממצאים המעידים על מחלת לב. בתום האשפוז הומלץ למערער לבצע מיפוי לב לצורך המשך הבירור. מכאן, שבפני
הועדה לא היו ממצאים בדבר נכות קרדיולוגית ולפיכך, הובהר למערער כי שימצאו ממצאים חיוביים בבדיקת מיפוי הלב הוא יוכל להגיש בקשת החמרה.


14.
משלא נמצא פגם משפטי בהחלטת הוועדה – הערעור נדחה.

15.
אין צו להוצאות.

16.
הצדדים רשאים לפנות לבית-הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק-הדין בתוך 30 ימים מיום קבלתו.

ניתן היום, י' אייר תשע"ג, (20 אפריל 2013
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.














בל בית דין אזורי לעבודה 15505-12/12 אורי אור נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 20/04/2013)