פסקי דין על אשר צוריאל יזמות | פסקי דין על אשר צוריאל | פסקי דין על יוסיקום | פסקי דין על נתן פלד | פסקי דין על שלזינגר צוריאל ואח' |

1888/13 בשא     29/04/2013




בשא 1888/13 אשר צוריאל יזמות בע"מ, אשר צוריאל נ' יוסיקום בע"מ, נתן פלד, שלזינגר צוריאל בע"מ ואח'




החלטה בתיק בש"א 1888/13

בבית המשפט העליון


בש"א 1888/13



לפני:

כבוד הנשיא א' גרוניס


המבקשים:

1. אשר צוריאל
יזמות בע"מ



2. אשר צוריאל



נ


ג


ד



המשיבים:

1. יוסיקום בע"מ



2. נתן פלד



3. שלזינגר צוריאל בע"מ


4. דורון שלזינגר


בקשה לאיחוד דיון

בשם המבקשים:
עו"ד איל פרח
; עו"ד מנסור קופטי
בשם המשיבים:
עו"ד ליאור אופריכט

החלטה

1.
לפניי בקשה לאיחוד הדיון בשני הליכים המתנהלים בין בעלי הדין בבתי משפט שונים.
ההליך הראשון הוגש על ידי המבקשת 1 נגד המשיבים 1, 3 ו-4 לבית המשפט המחוזי בנצרת.
ההליך השני הוא תובענה שהוגשה על ידי המשיבים 2-1 נגד
המבקשים למחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (להלן –
המחלקה הכלכלית
). הרקע לשני ההליכים הוא זהה: סכסוך שנתגלע בין בעלי הדין בנוגע לעסקה לרכישת מניות המשיבה 3.
בבקשה עותרים המבקשים לאיחוד הדיון בבית המשפט המחוזי בנצרת. המשיבים מסכימים, עקרונית, כי יש לאחד את הדיון בהליכים. הם סבורים, עם זאת, כי על הדיון המאוחד להיערך במחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

2.
ביום 12.3.2013 הוריתי לבעלי הדין לנמק מדוע ההליך לפי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן –
תקנות סדר הדין
), הוא ההליך הנכון לאיחוד הדיון. זאת, בהתחשב בכך שאחד ההליכים הוגש לבית המשפט המחוזי בנצרת, היינו לבית משפט אזרחי "רגיל", ואילו ההליך השני הוגש לערכאה "מיוחדת", היא המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. לאחר שבחנתי את הסוגיה הגעתי למסקנה כי אין מניעה עקרונית מלהורות על איחוד כאמור מכוח תקנה 7 הנ"ל, בהינתן הנסיבות המצדיקות זאת, ואסביר.

3.
תיקון 59 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן –
חוק בתי המשפט
) כונן את המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (חוק בתי המשפט (תיקון מס' 59), התש"ע 2010, ס"ח 2253). במסגרת התיקון הובהר, בין היתר, מהם סוגי העניינים המהווים "עניין כלכלי" ו-"עניין כלכלי-מינהלי", הנמצאים בגדר סמכותה של המחלקה הכלכלית (ראו, סעיפים 42ב, 42ג ו-42ה לחוק בתי המשפט). משילוב של מספר הוראות דין יכולים אנו ללמוד כי הסמכות העניינית לדון ב"עניין כלכלי" מוקנית לבתי המשפט המחוזיים
בכל מחוזות השיפוט
, ולא רק למחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. כך, סעיף 40 לחוק בתי המשפט, המגדיר את סמכותם העניינית של בתי המשפט המחוזיים, קובע, בין היתר, כי בית משפט מחוזי ידון ב"עניין כלכלי כמשמעותו בסעיף 42ב" (סעיף 40(6) לחוק בתי המשפט). לצד זאת הוסיף המחוקק וקבע, כי אם ההליך ב"עניין כלכלי" הוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, הוא לא יידון אלא לפני שופטי המחלקה הכלכלית. וכך קובע, בהקשר זה, סעיף 42ה(א)(1) לחוק בתי המשפט:

"42ה. (א) עניינים אלה לא יידונו אלא לפני שופטי המחלקה הכלכלית –

(1)

עניין כלכלי
כמשמעותו בסעיף 42ב,
שבסמכות בית משפט מחוזי שהוקמה בו מחלקה כלכלית
;
(2)

עניין כלכלי-מינהלי
כמשמעותו בסעיף 42ג"
[ההדגשות הוספו – א' ג'].

4.
נוכח העובדה שבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו הוא בית המשפט המחוזי היחיד במדינה בו הוקמה מחלקה כלכלית (ראו, סעיף 42ד(א) לחוק בתי המשפט), ובהתחשב בכך שסעיף 42ה(א)(1) סיפה לחוק בתי המשפט מצמצם את סמכותם של שופטי המחלקה הכלכלית לדון בעניין כלכלי רק להליכים שבסמכות בית משפט מחוזי
שהוקמה בו מחלקה כלכלית
עולה, אם כן, כי: (א) כאשר הליך העוסק ב"עניין כלכלי"
לא
הוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, אלא לבית משפט מחוזי במחוז שיפוט אחר (בהתחשב בכללי הסמכות המקומית), אזי באותם מקרים יקנה בית המשפט המחוזי לו הוגש ההליך סמכות לדון בהליך, בהתאם לסעיף 40(6) לחוק בתי המשפט. (ב) מאידך, אם ההליך הוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, יתברר הוא אך ורק לפני שופטי המחלקה הכלכלית. זאת, כל עוד הוא עודנו מתברר בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ראו סעיף 42ה(א)(1) לחוק האמור).

5.
יוער, כי לדיבור "עניין כלכלי... שבסמכות בית משפט מחוזי שהוקמה בו מחלקה כלכלית" שבסעיף 42ה(א)(1) לחוק בתי המשפט, הוצעה אפשרות פרשנית נוספת. לפי אפשרות זו, אם כללי הסמכות המקומית מאפשרים להגיש תובענה "בעניין כלכלי" למחוז תל-אביב-יפו אך גם למחוז שיפוט אחר, חובה על התובע להגיש את ההליך רק במחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ראו, אלון קלמנט "תיקון 59 לחוק בתי המשפט והמחלקה הכלכלית: שאלה של סמכות"
עורך הדין
ינואר 2011, 94 (להלן –
קלמנט
)). דוגמה לכך היא מקרה בו הוגשה תביעה בעניין כלכלי נגד חברה ציבורית הפועלת בחיפה, אשר מנהלת את עסקיה בסניפים נוספים בכל הארץ, ומסרה דיווח מטעה לבורסה בתל אביב (הדוגמה לקוחה ממאמרו של
קלמנט
, בעמ' 97-96). בדוגמה זו, ההליך נמצא באופן עקרוני בסמכותו של בית המשפט המחוזי בחיפה (מקום מושבה של החברה); בסמכותם של בתי המשפט המחוזיים ברחבי הארץ (שכן שם נוהלו עסקיה של החברה); ובסמכותה של המחלקה הכלכלית (משום שהדיווחים המטעים נמסרו בתל-אביב-יפו). במקרה כאמור העלה
קלמנט
את האפשרות שיש להגיש את ההליך רק למחלקה הכלכלית ולא לבתי המשפט המחוזיים האחרים. זאת, משום שמדובר בעניין כלכלי "שבסמכות בית משפט מחוזי שהוקמה בו מחלקה כלכלית", כאמור בסעיף 42ה(א)(1) לחוק בתי המשפט. להשקפתי, אין לקבל עמדה פרשנית זו (אדגיש, כי
קלמנט
אינו מביע עמדה נחרצת במאמרו לגבי השאלה האם יש לקבלה). זאת, עקב הקשיים שהיא עלולה לעורר, עליהם עומד
קלמנט
. כך, למשל, אם תתקבל גישה זו, הרי אם ההליך לא יוגש למחלקה הכלכלית אלא לבית משפט מחוזי שמחוץ למחוז תל-אביב-יפו, יהא על בית המשפט לבחון, כשאלה מקדמית, האם מבחינת כללי הסמכות המקומית ניתן היה להגיש את ההליך גם למחלקה הכלכלית. בצדק מציין
קלמנט
, בעמ' 97, כי אפשרות פרשנית זו תסבך את בדיקת הסמכות העניינית ותסרבל את הדיון המקדמי בהליך.

6.
יצוין, במאמר מוסגר, כי כאשר הליך מסוים נכנס לגדר העניינים המהווים "
עניין כלכלי-מינהלי
" (כמשמעותו בסעיף 42ג(א) לחוק בתי המשפט) הרי הסמכות הייחודית לדון בו מוקנית לשופטי המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בלבד (ראו,
קלמנט
, בעמ' 95). זאת, מן הטעם שסעיף 42ה(א)(2) לחוק בתי המשפט, אינו מצמצם את גדר סמכותם של שופטי המחלקה הכלכלית לדון ב"עניין כלכלי-מינהלי" רק להליכים שבסמכות בית משפט מחוזי שהוקמה בו מחלקה כלכלית, אלא קובע כי שופטי המחלקה הכלכלית ידונו, למעשה,
בכל
"עניין כלכלי-מינהלי". יודגש, כמו כן, כי סעיף 40 לחוק בתי המשפט מסמיך את בתי המשפט המחוזיים, כאמור, לדון ב"עניין כלכלי", אך אין הוא מסמיכם לדון ב"עניין כלכלי-מינהלי". גם חוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000, אינו מסמיך את בתי המשפט המינהליים לדון בהליכים כלכליים-מינהליים. הסמכות העניינית לדון בהליך כאמור הוגדרה, למעשה, רק בסעיף 42ה(א)(2) לחוק בתי המשפט.

7.
מכל מקום, מאחר שבתי המשפט המחוזיים (שאינם בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו) הם בעלי סמכות עניינית לדון ב"עניין כלכלי", המסקנה היא כי ניתן להגיש בקשה לאיחוד דיון בהליך שהוגש למחלקה הכלכלית ב"עניין כלכלי", עם הליך כאמור שהוגש לבית משפט מחוזי שאינו בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. זאת, מכוח תקנה 7 לתקנות סדר הדין (ברי, עם זאת, כי לא ניתן לאחד מכוח תקנה 7 הליך שהוגש למחלקה הכלכלית עם הליך שהוגש לבית משפט שלום: ראו, בש"א 4856/11
מריניאנסקי נ' מומנטום שוקי הון בע"מ
, פיסקה 4 (3.8.2011)). במילים אחרות, הליכים ב"עניין כלכלי" שהוגשו לבתי משפט מחוזיים שונים, ככל שעוסקים הם בנושא אחד, עשויים להיכנס להגדרה של "תובענות בנושא אחד [שהוגשו] לבתי משפט אחדים
בעלי אותן סמכויות
", כאמור בתקנה 7 לתקנות סדר הדין [ההדגשה הוספה – א' ג']. מסקנה זו נכונה, כאמור, רק לגבי הליכים העוסקים ב"עניין כלכלי", ולא להליכים העוסקים ב"עניין כלכלי-מינהלי". יצוין, כי בבש"א 406/12
זילכה נ' בובליל
, פיסקה 4 (8.4.2012) הבעתי את הדעה כי לא ניתן לאחד את הדיון בהליך שהוגש למחלקה הכלכלית העוסק ב"עניין כלכלי" עם הליך העוסק ב"עניין כלכלי" שהוגש לבית משפט מחוזי במחוז שיפוט אחר. עם זאת, לאחר בחינה נוספת של הסוגיה הגעתי למסקנה, נוכח האמור עד עתה, כי אין לפרש כך את כללי הסמכות העניינית של המחלקה הכלכלית. יודגש, כי ההליך בבש"א 406/12 הנ"ל נמחק בעיקר בהתחשב בעיתוי הגשתו ובשלב הדיוני המתקדם של חלק מההליכים שנדונו שם.

8.
כפי שצוין, במקרה דנא מדובר בהליך שהוגש למחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, ובהליך נוסף שהוגש לבית המשפט המחוזי בנצרת. יודגש, כי בעלי הדין לא העלו לפני הערכאות הדיוניות, או במסגרת טיעוניהם בהליך דנא, כל טענה לפיה ההליכים הנזכרים אינם מהווים "עניין כלכלי" כמשמעותו בסעיף 42ב(א) לחוק בתי המשפט. יוער, כי עיון בכתבי התביעה מלמד, כי ככל הנראה שני ההליכים הינם "עניין כלכלי", שכן הם מהווים "עניין אזרחי בקשר לזכויות או לחובות של בעלי מניות בחברה ככאלה, המוסדרים בתקנון החברה או בחוזה אחר" (סעיף 42ב(א)(3) לחוק בתי המשפט).

9.
משנמצא כי אין מניעה עקרונית לאחד את שני ההליכים, ובהינתן העובדה שאין מחלוקת בין בעלי הדין כי מוצדק לאחד את הדיון בהם, נותר להכריע רק בשאלה היכן יאוחדו ההליכים: בבית המשפט המחוזי בנצרת (כעמדת המבקשים) או במחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כעמדת המשיבים). דעתי היא, כי יש להורות על איחוד הדיון בבית המשפט המחוזי בנצרת. בעלי הדין הצביעו על זיקות מסוימות הקושרות את ההליכים הן למחוז צפון, הן למחוז תל-אביב-יפו. אולם, בנסיבות העניין אין בטענות ההדדיות של בעלי הדין כדי ללמד כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת אחד המחוזות, או כי מירב הזיקות הן לאחד מבתי המשפט. בנסיבות אלה, הגעתי למסקנה כי יש לקיים את הדיון המאוחד בערכאה לה הוגש ההליך המוקדם בזמן מבחינת מועד הגשתו: בית המשפט המחוזי בנצרת.

10.
לסיום יצוין, כי איני שולל את האפשרות שבמקרים מתאימים תינתן עדיפות לאיחוד הדיון בעניינים כלכליים במחלקה הכלכלית. זאת, בהתחשב בהיותה ערכאה מקצועית מיוחדת, האמורה להכריע באופן יעיל בסוגיות כלכליות. עם זאת, בוודאי שאין מדובר בנתון מכריע לצורך הכרעה בבקשה לאיחוד דיון. יש לבוחנו ביחד עם כלל השיקולים הצריכים לעניין וכוונתי היא, בין היתר, לשיקולים של מאזן הנוחות, מירב הזיקות והשיקול הבוחן באיזו ערכאה הוגש ההליך המוקדם בזמן. מן הראוי לבחון, בהקשר זה, אף את מידת מורכבותו של העניין הכלכלי נשוא בקשת האיחוד. הוא הדין לעניין בקשה להעברת מקום דיון לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט: העובדה שאחת הערכאות היא המחלקה הכלכלית (בין אם הערכאה לה הוגש ההליך, ובין אם הערכאה אליה מבוקש להעבירו), אינה צריכה להוות שיקול מכריע. בהחלט ייתכנו מצבים בהם לא יהא זה מוצדק להעביר את הדיון בהליך מסוים למחלקה הכלכלית. ייתכן אף שיהיה זה מוצדק, בהתחשב בנסיבות המקרה, להעביר את הדיון בהליך שהוגש למחלקה הכלכלית לבית משפט אחר, משיקולים של מאזן הנוחות ומירב הזיקות. מכל מקום, במקרה הנוכחי, כפי שציינתי, שוכנעתי כי יש לקיים את הדיון המאוחד בבית המשפט המחוזי בנצרת.

11.
אשר על כן, הבקשה מתקבלת. הנני מורה מכוח סמכותי לפי תקנה 7 לתקנות סדר הדין, על העברת הדיון בת"א 3744-08-12 (מחוזי – תל-אביב-יפו) לבית המשפט המחוזי בנצרת, ועל איחוד הדיון שם עם ת"א 53856-06-12 (מחוזי – נצרת). המשיבים ישאו יחד ולחוד בשכר טרחת עורך דין בסך 3,500 ש"ח לטובת המבקשים.


ניתנה היום, י"ט באייר התשע"ג (29.4.2013).



ה נ ש י א

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

13018880_s02.doc

דז

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








בשא בית המשפט העליון 1888/13 אשר צוריאל יזמות בע"מ, אשר צוריאל נ' יוסיקום בע"מ, נתן פלד, שלזינגר צוריאל בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 29/04/2013)