פסקי דין על עידו סמואל

53286-07/10 פ     29/04/2013




פ 53286-07/10 מדינת ישראל נ' עידו סמואל





כב' השופטת יהודית אמסטרדם
בפני


מדינת ישראל

ע"י ב"כ עו"ד ניר ביטון

בעניין:
המאשימה
נגד
עידו סמואל

ע"י ב"כ עו"ד ד"ר גיל עשת
הנאשם
גזר דין
א. פתח דבר

1. הנאשם זוכה מביצוע עבירות של קשירת קשר עם יוסי שובל נשוא אישומים 1-3, וכן זוכה מהעבירות שיוחסו לו באישומים הרביעי והחמישי.
הנאשם זוכה מביצוע עבירות של זיוף ושימוש במסמכים מזויפים נשוא האישום השישי, וכן זוכה מביצוע עבירות של קבלת דבר במרמה נשוא האישומים 7-8, 10-12, 14-16 (הורשע באישומים 10, 13, 15 ו- 16 בקבלה במרמה בנסיבות מחמירות של הרשאה לסחור).
הנאשם אף זוכה מביצוע עבירה של גניבה בידי מורשה נשוא האישומים השמיני וה- 13-17, וכן זוכה מעבירה של איומים על יצחק לוקאץ' נשוא האישום ה-18.

2. הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בביצוע עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות וגניבה בידי מורשה נשוא האישומים הראשון, השני והשלישי בעניינם של המתלוננים - אילנה ינובסקי - סך 250,000 ₪, ד"ר סוניה בקר - סך 400,000 ₪ וד"ר דוד פלד - סך 335,000 ₪ - סה"כ 985,000 ₪, וכן רישום כוזב במסמכי תאגיד (אישומים 1-3) (פרשת ביברוקר).

3. בנוסף, הנאשם הורשע בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות בפרשת ברוקרטוב כמפורט להלן:
נשוא האישום השישי בעניינו של המתלונן צבי לוריא - סך 760,000 ₪ (שהועברו בין התאריכים 27.05.2008 ועד 09.09.2008).
נשוא האישום התשיעי בעניינו של המתלונן ניגם חפר - סך 112,500 ₪ (45% מהשקעת ניגם לאחר פקיעת הפוזיציה בסוף מרץ 2008).
נשוא האישום העשירי בעניינו של המתלונן ברק עינת- הרשאה לסחור בסכום של 74,000.
נשוא האישום השלושה-עשר בעניינו של המתלונן שי רחמני - הרשאה לסחור בסך 200,000 ₪.
נשוא האישום החמישה-עשר בעניינו של המתלונן יצחק לוקאץ' הרשאה לסחור בסך 550,000 ₪, וקבלה במרמה בנסיבות מחמירות סך 100,000 ₪ בעניינו של המתלונן יריב לוקאץ'.
נשוא האישום השישה-עשר בעניינו של המתלונן אמנון שילוני -קבלה במרמה בנסיבות מחמירות סך 400,000 ₪ והרשאה לסחור בסכום נוסף של 400,000 ₪.
נשוא האישום השבעה-עשר בעניינו של המתלונן אלכסנדר ברנע - סך 200,000 ₪.

4. הנאשם הורשע בביצוע עבירות של גניבה בידי מורשה בפרשת ברוקרטוב - האישום השישי - גניבה של למעלה ממיליון שקלים מצבי לוריא: 140,000 ₪ שהועבר בפברואר 2008 - 90,000 לקרן i.s ו- 50,000 ₪ לקרן בי-גידור, וכן 760,000 ₪ שהועברו ע"י צבי לוריא החל ממאי 2008 והנאשם שלח בהם יד ולא השקיע אותם בניגוד למוסכם עם המתלונן, וכן 45% מהשקעת לוריא בקרן בי-גידור שהופסדה בחודש אפריל 2008.
הנאשם הורשע בביצוע גניבה בידי מורשה נשוא האישום השביעי בעניינה של סיגל מרקוביץ' - 45% מהשקעתה בקרן בי-גידור - סך 157,750 ₪.
הנאשם הורשע בביצוע העבירה הנ"ל נשוא האישים התשיעי בעניינו של ניגם חפר - 45% מהשקעתו בקרן בי-גידור אותה הפסיד הנאשם באפריל 2008 - סך 112,500 ₪.
הנאשם הורשע בביצוע העבירה הנ"ל נשוא האישום העשירי, בעניינו של ברק עינת - 45% מהשקעתו בקרן בי-גידור - סך 112,500 ₪.
הנאשם הורשע בביצוע העבירה הנ"ל נשוא האישום האחד-עשר, בעניינו של מנואל ליסטה - 45% מהשקעתו בקרן בי-גידור - סך 112,500 ₪.
הנאשם הורשע בביצוע העבירה הנ"ל נשוא האישום השנים-עשר, בעניינו של יוסי נשר - 45% מהשקעתו בקרן בי-גידור - סך 112,500 ₪.

5. הנאשם אף הורשע בביצוע רישומים כוזבים במסמכי תאגיד נשוא האישומים1-3 (פרשת ביברוקר), וכן נשוא האישומים 6, 8-10 ו- 13-17.

ב. עברו הפלילי של הנאשם

6. לנאשם הרשעה קודמת אחת משנת 2011 הכוללת שתי עבירות של איומים והטרדה באמצעות מתקן בזק בגינן הוטל על הנאשם מאסר על-תנאי וחתימה על התחייבות (ת/469).

ג. טיעוני ב"כ המאשימה

7. ב"כ המאשימה עתר לביהמ"ש להטיל על הנאשם עונש של מאסר לתקופה ממושכת, מאסר על-תנאי, קנס ופיצוי למתלוננים בהדגישו את חומרת העבירות ואת גובה הסכומים אותם קיבל הנאשם במרמה וגנב כמורשה.
לנוחות ביהמ"ש הגיש ב"כ המאשימה דף עזר, לפיו, סכום הגניבה בידי מורשה הסתכם בסך 1,607,000 ₪, הסכום שהתקבל במרמה בנסיבות מחמירות הסתכם בפרשת ברוקרטוב בסך 1,850,000 ₪ ובפרשת ביברוקר בסך 985,000 ₪, ובשתי הפרשיות בסך הכל סך של 4,442,750 ₪.
דא עקא, שב"כ המאשימה כלל סכומים מקבילים בעבירות המרמה בנסיבות מחמירות וגניבה בידי מורשה.

8. ב"כ המאשימה הפנה את ביהמ"ש לעדויות עדי התביעה במהלך שמיעת הראיות ולעדות חלק מהם במסגרת הראיות לעונש, כשהוא מציין שהפגיעה במתלוננים הייתה קשה ביותר, והנאשם התייחס לכספם כאל כספי הימורים.
למותר לציין, כי עולמם של מרבית המשקיעים התרסק בעקבות אובדן כספם.
הנאשם, אשר היה יכול לעצור את ההפסדים אם היה משתמש במנגנון לקטיעת הפסד "stoploss", התנהג לדברי ב"כ המאשימה כמהמר עד לאובדן שליטה.

9. ב"כ המאשימה הוסיף וציין, כי הנאשם הערים על המתלוננים ושלח להם דו"חות כוזבים, וכל זאת על-מנת למנוע מהמשקיעים למשוך את יתרת כספם, הוא דיווח להם על אובדן הכסף רק בחודש ספטמבר 2008 - למשקיעי ברוקרטוב, ובחודש יוני 2010 - למשקיעי ביברוקר.

10. ב"כ המאשימה עתר לביהמ"ש שלא להקל בעונשו של הנאשם בשל נטילת כדורי ה"פירקוסט",ולהטיל על הנאשם עונש זהה לעונש שהוטל על יוסי שובל בפרשת ביברוקר וזאת בנוסף לעונש נפרד בגין פרשת ברוקרטוב.
אליבא דתביעה, אין לאבחן בעניין פרשת ביברוקר בין יוסי שובל לנאשם, והאבחנה, אם צריכה להיות, היא לטובת יוסי שובל אשר לו לא היה עבר פלילי בעוד שלנאשם עבר פלילי באיומים ובהטרדה באמצעות מתקן בזק בצד התנהגות מאיימת כלפי עדים שסיפרו על כך בביהמ"ש.
עוד לדבריו, אין להקל עם הנאשם בשל קריסת חברת ברוקרטוב בעקבות תלונת המשקיעים ושידור תכנית "שומר מסך" של אמנון לוי.

11. עוד הדגיש ב"כ המאשימה, את השיטתיות במרמה שננקטה ע"י הנאשם, אשר שלח דו"חות כוזבים למתלונני ברוקרטוב, וחזר ועשה כן גם למתלונני ביברוקר.
לדבריו, קביעת ביהמ"ש כי הנאשם החל לשלוח את הדו"חות הכוזבים לאחר הסתבכותו הכלכלית - אין בה כדי לשמש נסיבה לקולא אלא נסיבה לחומרא.

12. עוד ביקש, כי ביהמ"ש לא יתחשב בחוות-הדעת שנערכה על-ידי מר אייל קארו, שכן מעשיו של הנאשם נעשו מתוך מודעות מלאה ולא תחת השפעת הכדורים כפי שקבע ביהמ"ש.
ב"כ המאשימה ראה בחוות הדעת שערך מר קארו והוגשה ע"י ההגנה כ"הליך עוקף" של שירות המבחן, ועתר לביהמ"ש להתעלם ממנה.

13. ב"כ המאשימה התייחס לדבריו של אבי הנאשם,בציינו שלא די בכך שהנאשם יעבוד ויחזיר כספים, אלא עליו להיענש ענישה מרתיעה כלפי עצמו וכלפי עבריינים פוטנציאליים.

14. עוד הדגיש ב"כ המאשימה את אי-השבת הכספים למתלוננים בעת שהנאשם שילם סכום בלתי מבוטל במשך חודשיים ימים - כ-50,000 ₪ פלוס מע"מ עבור הליך שיקום ב"וילה מטריקס", כשיכול היה ליתן כספים אלו לחלק מהמתלוננים.

15. ב"כ המאשימה הפנה את ביהמ"ש לאסופת פסקי-דין בעניינם של עוסקים בשוק ההון, בציינו, כי העבירות היו לדיאבון הלב ל"מכת מדינה" ורק ענישה ראויה תביא להרתעה אישית וציבורית.
לדעת ב"כ המאשימה, נוכח ריבוי העבירות והשיטתיות בפרשת ברוקרטוב, העונש צריך להיות בין 7 ל-11 שנות מאסר, ואילו בפרשת ביברוקר בין 4 ל-7 שנים כאשר על יוסי שובל נגזרו חמש שנות מאסר.
בעוד שיוסי שובל הודה בסוף פרשת התביעה, ואף נטל אחריות למעשיו והביע חרטה, וכן הגיע להסדר כספי עם בצלאל רקובסקי, בעניינו של הנאשם לא עומדת לזכותו הודייה הכוללת הבעת חרטה ולקיחת אחריות למעשיו.
ד. טיעוני ב"כ הנאשם

16. ב"כ הנאשם עתר לביהמ"ש להקל עם מרשו ולהטיל עליו ענישה מתונה, בציינו כי
על ביהמ"ש להתחשב בעת גזירת הדין בכך שהנאשם זוכה מביצוע עבירות רבות, ובעיקר מליבת המחלוקת עת נקבע שהנאשם לא הקים את חברת ברוקרטוב על-מנת להונות את המשקיעים והחברה לא הוקמה למראית עין, אלא הנאשם ניהל חברה שהצליחה באופן יוצא מן הכלל עד להסתבכותו העסקית,שאז ביצע את העבירות כשהוא נמצא במצב נפשי קשה לאחר נטילת כדורים.
בנוסף, סכומי הכסף שיוחסו לו בכתב האישום פחתו במידה ניכרת עפ"י הכרעת הדין עד כדי מחצית.
אמנם ביהמ"ש לא פטר אותו מאחריות פלילית בשל השימוש בכדורי ה"פירקוסט", אך לדברי ב"כ הנאשם יש לכך השלכה לעניין העונש.

אף חברת ביברוקר לא הוקמה לדבריו, כדי לרמות את המשקיעים, ועת הקמתה הנאשם היה בעמדת חולשה באשר הוא היה מובטל והוא הצטרף לחברת ביברוקר שנוהלה ע"י שובל על-מנת להתפרנס.
עוד לדבריו, שגגה נפלה בפני
ב"כ המאשימה כשערך חישוב נפרד לסכומי עבירות הגניבה בידי מורשה והמרמה בנסיבות מחמירות, כאשר מדובר היה באותם כספים.

17. ב"כ הנאשם הוסיף וציין, כי אלמלא הוגש כתב אישום רב היקף הכולל אישומים בסעיפים מחמירים מהם זוכה הנאשם- לא היה צריך הנאשם לנהל שמיעת ראיות כדי להוכיח את חפותו בחלק מהעבירות, שכן להגנה היה ברור כי היא איננה מנהלת "תיק לזיכוי" (עמ' 4340 לפרוט' ש' 34), והנאשם היה מנסה להגיע להסדר עם התביעה במסגרתו היה עושה מאמץ לפצות את המתלוננים.
עצם ניהול המשפט איננו אמור איפוא, אליבא דסנגור, להיזקף לחובתו של הנאשם, וההתנהלות הבעייתית של התביעה והמשטרה, כדבריו, שהביאה לזיכוי הנאשם מסעיפים כה רבים -מעידה על כך שהוגשו בכתב האישום אישומים לא מבוססים, על כן מצדיקה לדעתו נקיטה ב"הגנה מן הצדק", ומכל מקום, לפי סעיף 40יא(9) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, יש להתחשב בכך בעת גזירת העונש.

18. ב"כ הנאשם אף היה סבור שיש להתחשב בהודאת הנאשם לפיה הוא שלח דו"חות כוזבים, הגם שטען שלא הייתה לו כוונת מרמה בעשותו כן.
ההגנה ביקשה כי הנאשם יורשע בקבלת דבר בתחבולה, וגם בשל כך התנהלה שמיעת הראיות.

19. בפרשת ביברוקר הפגיעה באמון המתלוננים בוצעה בראש ובראשונה ע"י יוסי שובל אשר לו הייתה השליטה בחברה והוא היה בעליה היחיד, והוא לא נתן כל הסבר סביר לסכום שנמשך במזומן מחשבונו סך של 560,000 ₪ בין ינואר ליוני 2009, ועוד 300,000 ₪ לאחר שחרורו ממעצר, וכן העביר שובל במרץ 2009 סך של 150,000 ₪ למיזם שהשותפים בו הינם שובל עצמו ועמיקם כנען.

לעומת שובל שהינו רווק, הנאשם הינו בן למשפחה נורמטיבית ותומכת, נשוי ואב לשני ילדים קטנים, שאחד מהם נולד בעת שהיה עצור. אביו גימלאי חולה במחלה קשה.
מצבו הכלכלי קשה ביותר, והוא מסתייע בהוריו ובהורי אשתו אצלם הוא מתגורר. אין לו רכב והוא רוכב על אופנוע.
הנאשם ביצע את העבירות בהיותו צעיר לימים וללא ספק למד את לקחו, וכן חלפו כחמש עד שש שנים מאז פרשת ברוקרטוב ושלוש שנים מאז פרשת ביברוקר, בנוסף, גורס הסנגור כי יש להתחשב בפרסומים הקשים שליוו את הפרשה בתקשורת ואת השפעתם עליו.
מתחם הענישה אותו מתווה הסנגור הינו בין עבודות שירות לבין מאסר מתון תוך התחשבות בכך שהנאשם ישב במעצר מתאריך 14.07.2010 ועד 04.10.2010, וכן מתאריך 21.06.2011 ועד 01.08.2011 ומתאריך 27.10.2011 ועד 15.11.2011.

20. עוד לטענת ב"כ הנאשם, מרשו הגיע להישגים יוצאי דופן בשוק ההון בטרם מלאו לו 30 שנים, הוא הקים חברה ששגשגה והייתה בעלת מחזורים כספיים גדולים.
הנאשם אף החזיר מעל 2 מיליון ₪ למשקיעים בקרן ש.מ.ר. גידור, והוא לא החזיר את כל כספם של כל המשקיעים עקב חיסרון-כיס.
אף משלוח הדו"חות הכוזבים נועד לטענת ההגנה על-מנת להרוויח זמן כדי שהנאשם יוכל להרוויח כספים ולהחזירם למשקיעים, ולא על-מנת לשלשל את הכספים לכיסו.
הנאשם,לדעת בא-כוחו, איננו רמאי שיטתי או נוכל המציג מצגי שווא בפני
משקיעים על-מנת ליטול מהם את כספם, אלא צעיר שהסתבך עסקית.
בנוסף, יש לראות את כל אירועי ברוקרטוב כמכלול אחד, שכן המשקיעים הצטרפו לקרנות בפרק זמן קצר יחסית בסוף שנת 2007, ותוך כמה חודשים הופסדו הכספים ונשלחו הדו"חות הכוזבים. אף פרשת ביברוקר התמשכה לאורך תקופה של ארבעה חודשים בלבד מההפקדה הראשונה של אילנה ינובסקי בתאריך 23.12.2009 ועד ההפקדה האחרונה של ד"ר דוד פלד בתאריך 22.04.2010.

21. ב"כ הנאשם הפנה את ביהמ"ש לחוות-דעתו של אייל קארו, לפיה הנאשם סבל לפני מספר חודשים ממחשבות אובדניות ומצבו הנפשי היה קשה, ועל-כן המשפחה נרתמה לסייע לו לעבור תהליך טיפולי.

22. לדעת ב"כ הנאשם, בבוא ביהמ"ש להטיל עונש על מרשו בעניין פרשת ביברוקר, שומא עליו לראות אותו כמי שאיננו שווה-מעמד עם יוסי שובל, וכן לבחון את מצבו הכלכלי אותה עת לאחר מספר חודשי אבטלה.
כמו-כן, יש לבחון בקפידה את עדויות העדים בפרשת ברוקרטוב במסגרת הראיות לעונש, ויש לפקפק אם בגין אובדן השקעתו של ניגם חפר הוא אכן פעל כפי שטען בעדותו בעניין אי-הרחבת המשפחה.

23. לטענת ב"כ הנאשם, הסתבכותו של מרשו נבעה משידור התכנית "שומר מסך" שגרמה לנאשם לפרסום שלילי נוראי ול"מפולת שלג", שכן משקיעים פנו לבקש את כספם, ואף הנאמן לא היה מוכן להמשיך ולעבוד עבור הנאשם וחברתו.

24. עוד צוין לקולת העונש, כי הנאשם פיצה מתלוננים בזמן אמת עוד בטרם החקירה המשטרתית, וביהמ"ש אף ציין זאת בהכרעת-דינו.
ב"כ הנאשם יצא חוצץ כנגד עתירת התביעה להטלת עשר שנות מאסר על הנאשם, בציינו, שבפרשת ישראל פרי שהורשע בגניבה של 270 מיליון מארק נשלח הלה לתקופת מאסר זו, ואין המקרה דומה לתיק דנן.

ה. דברי הנאשם

25. הנאשם נשא את דברו ובאפולוגטיקה התווכח עם קביעות ביהמ"ש בהכרעת הדין כאשר הוא מציין שהוא איננו רואה בעצמו גנב, שכן הוא לא נטל כסף לכיסו בפרשת ברוקרטוב.
בפרשת ביברוקר הוא אכן ידע שיוסי שובל עושה דברים, כלשונו: "אז נכון שידעתי שהוא עושה כל מיני פוילשטיקים" (עמ' 2378 לפרוט' ש' 11), והוא עצמו העלים עין מכך, ואף ביצע דברים רבים שסייעו ליוסי שובל לגנוב את הכספים (עמ' 4378 לפרוט' ש' 7-8).
יצוין, כי הודאה זו נאמרה רק לאחר הכרעת הדין בעוד שבמהלך עדותו טען הנאשם שהוא לא היה מודע למעשי ההונאה של שובל כלפי המשקיעים בגלל כדורי ה"פירקוסט".

26. עוד יצוין, כי הנאשם טען בחקירתו במשטרה שהוא עבד עד 01.06.10, אך בפועל הוא פוטר באמצע חודש מאי (ת/1 עמ' 3), אך בהמשך החקירה, טען כי הוא עזב בחודש אפריל לכאורה מטעמים מוסריים כי ראה "שיש לקוחות שרוצים את הכסף שלהם, ואין לו איך להחזיר".

27. עוד לטענתו, להבדיל מיוסי שובל שמשך כספים מחשבון ביברוקר הוא לא נטל לכיסו שלו ולו שקל אחד, והכספים היחידים שדאג לקבל מחשבון ביברוקר היו החזרי כספים לאמו (עמ' 4378 ש' 9-11).

28. עוד לדברי הנאשם, הוא לא המציא את בדיית נטילת כדורי ה"פירקוסט", ויכול היה להעיד ולתפקד במהלך משפטו באופן רגיל מאחר ובאותה תקופה הוא היה עצור וקיבל רק שני כדורים ליום - בבוקר ובערב, ועקב הסיבולת שפיתח לכדורים אלו הוא יכול היה לתפקד עמם (עמ' 4379 לפרוט' ש' 12-13).
שונה היה מצבו בעת שנטל עשרה כדורים ליום, ואז הוא היה מצוי תחת השפעת הכדורים.
להזכירנו, שעפ"י נ/135 הנאשם רכש בנובמבר 2011 - 340 כדורי "פירקוסט", ובאותה עת הנאשם העיד בביהמ"ש בתאריכים 16.11.2011 ו- 22.11.2011, וכפי שצוין בהכרעת הדין - הוא היה חד ונמרץ, בעל זיכרון נדיר לפרטים, בעל יכולת תגובה מהירה, ולא סבל מכל פגיעה בזיכרון.

29. לטענת הנאשם, כשהוא החל לעבוד בחברת ביברוקר במרץ 2009 הוא לא נטל את כדורי ה"פירקוסט" במשך חמישה חודשים עד לסוף אוגוסט 2009, שכן ידע שהוא איננו יכול לעבוד ולפעול בשוק ההון תחת השפעת הכדורים.
באותה תקופה הוא אכן ניהל את המשא ומתן עם מאיר ברק, לווה כספים מעורך-דינו, מאמו, משושי ושחר אלמליח, ושימש, כפי שביהמ"ש ציין, "הרוח החיה" בחברת ביברוקר.
ברם, אחרי שנכשל בפעולותיו במסחר, הוא לא ידע להתמודד עם הכישלון ואז שב להשתמש בכדורי ה"פירקוסט".

30. עוד הוסיף וציין הנאשם, כי הוא לא הזכיר בתגובתו לכתב האישום את השימוש בכדורי ה"פירקוסט" בהתייעצות עם עורך-דינו שחשש ש"זה יעשה רושם שלילי" ושביהמ"ש יראה בו מכור (עמ' 4378 לפרוט' ש' 26-28).
הנאשם טען כי הוא לא זימן עדים שיתייחסו לנטילת הכדורים, שכן הוא לא גילה לאיש שהוא נוטל כדורים והעובדים עמו לא היו מודעים לכך, והיחיד שידע זאת היה יוסי שובל (עמ' 4379 לפרוט' ש' 1-2).

בנוסף, העובדה שהוא לא ציין בפני
הרופא את השפעת הכדורים עליו נבעה מכך שהוא פעל כ"נרקומן" אשר איננו מגלה לרופא שהוא מכור לכדורים, שמא הרופא לא ייתן לו אותם.
לאחר שהשתחרר ממעצרו, הרופא (שזומן למתן עדות בביהמ"ש) אכן סירב ליתן לו כדורים ואז הוא פנה להשתמש בסמי רחוב וסם ה"חגיגת" והגיע במצב גרוע לטיפול ב"וילה מטריקס".

31. הנאשם חזר והביע חרטה על הוצאת הדו"חות הכוזבים ואמר שטוב היה עושה אלמלא הוציאם, אלא שהוא חשש לאחר שידור התכנית של אמנון לוי ש"נגמר הסיפור", ומתוך יוהרה או טמטום הוא עשה כן (עמ' 4379 לפרוט' ש' 28-29).
כיום, הוא לא רק מצר על כך, אלא הוא חושש שיבוא יום ובנו יגלה את אשר עשה כאשר יגלוש באינטרנט, ואותן כתבות שפורסמו נגדו לא רק מהוות השפלה תקשורתית אלא תשמשנה "אות קין" שילווה אותו לכל מקום אליו ילך בעתיד.
לדבריו, הוא חשב פעמים להתאבד אך זכרונו של סבו ז"ל מנע זאת ממנו.
חשוב לו, כך ציין, להקים עסק מחדש, לרכוש שם טוב מחדש ולפצות את מי שסבל בגינו, וכך גם יוכל להציל את נישואיו.
הנאשם ציין כי ברצונו לפצות את ד"ר בקר ואת אילנה ינובסקי וד"ר דויד פלדולא בגלל שהוא מכיר בכך שהיה שותף לגניבה של כספם ביחד עם יוסי שובל, אלא בגלל שהנהן בראשו ואישר את דבריו של שובל.
דרך הפיצוי תהיה לדבריו, באמצעות נטילת הלוואות שאותן הוא עדיין איננו יודע מהיכן לקחת, כמו-כן הוא הבטיח כי יפצה את האלמנה סיגל מרקוביץ' הנמצאת במצוקה כלכלית שנגרמה לה לדבריו לא על-ידו אלא ע"י מערכת שהוא עמד בראשה, ועל-כן הוא אחראי לנזק שנגרם לה מכוח תפקידו, כמו-כן, הבטיח כי הוא יפצה את צבי לוריא, אך ציין כי הוא לא יפצה אנשים מסוימים, וביניהם הוא מנה את יצחק לוקאץ'.

ו. עדי אופי מטעם ההגנה

32. עו"ד אביב אילון שהכיר את הנאשם במסגרת התמחותו בתחום האינטרנט והמחשבים, העיד כי שימש כיועצו של הנאשם,אך לא נשאר עמו בקשר מקצועי, שכן לאחר קריסתו הכלכלית, הנאשם לא היה מסוגל לשלם לו את שכרו. יחד עם זאת, הוא מצא לנכון לתאר את הנאשם כאדם רחב-לב שהעניק לאחרים, אדם מרשים בעל כריזמה, שלהגדרתו "פשוט נסק מהר מידי כמו שמש וכשבאו טיפה עננים אז כנראה לא ידע להתמודד עם זה" (עמ' 4279 לפרוט' ש' 17-18).
עוד תיאר אותו, כבחור צעיר שהצליח באופן פנומנאלי כשהוא בטוח כי גם לאחר שיסיים לרצות את עונש המאסר הוא ישקם את משפחתו אותה הוא אוהב ויצליח מחדש.

33. מר אייל קארו, מנכ"ל "וילה מטריקס" תיאר את דרך הטיפול בנאשם החל מתאריך 18.12.12 שכלל חודשיים בשהייה מלאה בוילה, וחודשיים על בסיס יומי.
לטענתו, הנאשם סבל מדיכאון שהוביל אצלו להתמוטטות עצבים, הפרעות בשינה ותיאבון, תוך הבעת רצון לפגיעה עצמית ולמעשים אובדניים.
במהלך שהותו בוילה קיבל הנאשם טיפול בהתמכרותו לכדורים ע"י גמילה פיזית הדרגתית, וכן גמילה נפשית וטיפול בדיכאון.
המטפל, מר קארו, פירט את ההשפעה של ההתמכרות לכדורים שלדעתו הביאה את הנאשם למתן החלטות ש"נבעו ברובן מחוסר שיפוט לא תקין, בוחן מציאות לא תקין, מצב נפשי מעורער, חוסר מיקוד ומצב רגשי שאינו יציב" (נ/147 עמ' 6).

עפ"י חוות-דעתו, הנאשם הצליח מאוד בתהליך הגמילה הפיזית והנפשית מהכדורים, הוא עבר תהליך ארוך ומשמעותי, הוא הגיע לתובנות, וקיימת חשיבות שהוא ימשיך לקחת חלק פעיל בתהליך של טיפול ושיקום.
כפי שכבר צוין בהכרעת-הדין האבחנות הנ"ל לקבלת החלטות - אינן מקובלות עלי.

34. אביו של הנאשם - מר אברהם סמואל, תיאר את בנו כאדם חרוץ שעבד מאז היותו בן 15 שנים על-מנת שלא לקחת כספים מההורים.
העד, שהינו קצין משטרה לשעבר, ציין בכנות כי שמע את קורבנותיו של בנו ודבריהם צבטו את ליבו. ברם, לטענתו, בנו איננו עבריין מקצועי אלא בחור טיפש, שלא ביצע דבר מתוכנן (עמ' 43012 לפרוט' ש' 19), אלא, כהגדרתו "הגיע לאולימפוס, חוסר האוויר שם גרם לו טשטוש חושים" (עמ' 4308 לפרוט' ש' 27-28), הוא איבד את העשתונות,עשה שטויות וגרם לבושה למשפחתו. על-מנת לשקם את מי שנפגע על-ידו -לדעתו, אין לשלוח את בנו - הנאשם למאסר מאחורי סורג ובריח, אלא לאפשר לו לצאת ולעבוד ולפצות את הקורבנות.

35. עוד טען העד, כי הוא שמע על הכישלון העסקי של בנו רק כשהלה היה כבר במעצר, וכיום, נוכח הכרעת-דין, הנאשם יודע את מי עליו לפצות.
העד הסביר כי המשפחה נערכה לאיסוף כספים, והם נטלו הלוואות מכל גורם אפשרי כולל בנקים ובני משפחה.
לביהמ"ש הומצא מסמך המרכז את סך כל ההלוואות המסתכמות בסך של 689,250 ₪ (נ/151). לטענת אבי הנאשם חלק מההלוואות כבר הוחזר, אך עדיין החוב לחלק מהמלווים עומד על סך 450,000 ₪.

ו. דיון

36. עסקינן בצעיר שלא למד במסגרת אקדמאית, אלא בקורסים שונים בארה"ב ועסק בפועל, עפ"י טענתו, בבית השקעות בניו-יורק. בהמשך הוא למד מספר קורסים במכללת "מגמות".
הנאשם הקים מכללה בה למדו אלפי תלמידים.
חברת ברוקרטוב בע"מ שבתחילה היה שותף בה ואח"כ לבעליה, נתנה שירותי ברוקראז' כמעט לכל בתי ההשקעות בארץ, ובמחלקת המט"ח שלה היו עפ"י הנטען כ-1,700 לקוחות.
הנאשם פתח אתר באינטרנט "טרייד אין פור ליבינג" ובפורום שם הוא התרכז באופציות מעו"ף.
כתבות שהוא הכין פורסמו בעיתונים כלכליים כגון "גלובס" ו-"דה-מרקר", וכן הוא פרסם סקירה שבועית ב"ביז פורטל". הוא ניהל תיקים פרטיים וקיבל לדבריו 10% מהרווחים, ובמסגרת הצלחתו הכלכלית הוא אף פתח מסעדה עם שותפים, אך שם נחל הפסדים, הכל בשל התנהלות לקויה של מפעיל המסעדה.

בשנים 2005-2007 היה לנאשם מחזור עסקי של מיליוני שקלים (נ/91) והכנסות חייבות במס בסכום של מאות אלפי שקלים.
בשנת 2007 בלבד ביצע הנאשם עסקאות חייבות במע"מ בסכום של 3.4 מיליון ₪.

37. מתיאוריו של הנאשם ניתן גם ללמוד על הלך מחשבתו: "יצא לי שם של עילוי" (עמ' 2139 לפרוט' ש' 3), וכן: "עד המעצר היה עליי קרוב ל-110,000 איזכורים בגוגל" (עמ' 2139 לפרוט' ש' 8-9).
הנאשם תיאר עצמו כמי שהיה "על גג העולם", הוא הרוויח מיליונים, הייתה לו חברה מצליחה, הוא היה פרשן פופולרי בטלוויזיה והיה לו טור קבוע בעיתון (עמ' 2178 לפרוט' ש' 24-27).

38. חלק ניכר מתלמידיו במכללה הפכו למשקיעים אצלו בקרנות הגידור, שכן הם הלכו שבי אחריו, מוקסמים מהכריזמה שלו, וראו בו מקצוען מצליח וגאון פיננסי.

המתלוננים בתיק דנן רובם ככולם הינם אנשים מלומדים: ד"ר דוד פלד, ד"ר סוניה בקר, מהנדס המחשבים ברק עינת, מהנדס התוכנה יוסי נשר והמהנדס שי רחמני, וכך גם אחרים נוספים.
העובד הסוציאלי ניגם חפר, העיד על עצמו שהלך אחריו ב"עיניים עצומות" (עמ' 175 לפרוט' ש' 20-22).
קסמו האישי של הנאשם היה כה רב עד כי עורך הדין שטיפל בשלב מאוחר יותר בענייני ההוצל"פ שלו, והיה מודע לכך שהנאשם שקוע בחובות של מיליונים - עו"ד אייל אברון אפילו הוא הלווה לו כספים.

39. בתקופה שבין יולי 2007 ועד ספטמבר 2008 הקים הנאשם במסגרת חברת ברוקרטוב את קרנות הגידור - ש.מ.ר גידור, i.s. גידור ובי-גידור.
קרן i.s גידור נוהלה ע"י הנאשם, קרן ש.מ.ר גידור הייתה אמורה להיות מנוהלת ע"י דניאל בן-שטרית, וקרן בי-גידור נוהלה בתחילה ע"י שלמה ביגר ושמוליק מלל.
כפי שצוין בהכרעת הדין, תכלית הקמת הקרנות לא נועדה להונות את המשקיעים, אלא שהנאשם רצה להרוויח כספים עבור המשקיעים ועבור עצמו.
קרן i.s גידור הוגדרה ע"י הנאשם כ"קרן הדגל העוסקת באופציות" (עמ' 2122 לפרוט' ש' 8), ולשיטתו, "זו הקרן הכי אגרסיבית שיכולה להיות" (עמ' 2182 לפרוט' ש' 12).
זחיחות דעתו של הנאשם בעניין ניהול הקרן באה לידי ביטוי בדבריו:
"כל מי שבא לעידו יודע טוב מאוד שעידו הולך לעשות מכה או לקבל מכה" (עמ' 2182 לפרוט' ש' 12-13)

עוד ציין הנאשם בעדותו בביהמ"ש, כי לאחר שבגיל 26 הוא הרוויח מיליונים, לדבריו:
"לא עניין אותי לקחת שתיים-שלוש (השגיאה הלשונית במקור - י.א.) מיליון ולהרוויח עליה 20%... אותי עניין לעשות מכה ולהרוויח כמה מיליונים, ולהפוך אותם להרבה יותר מיליונים, ולקחת את האחוזים שלי בדרך" (עמ' 2182 לפרוט' ש' 16-21)

הנאשם הודה כי הוא היה יכול לעצור את ההפסדים, שכן:
"גם בשיטת העבודה שלי שבדרך כלל הייתי עושה, אז היא גם כן לא מפסידה יותר מ-20-25%. גם בקטסטרופה הנוכחית יכולתי לעצור ב-20%, אבל לא הייתה התחייבות כזו. זה היה הדבר הכי קל בעולם" (עמ' 2191 לפרוט' ש' 14-16).
להזכירנו, שבתקופה המוגדרת ע"י הנאשם כ"קטסטרופה" מנהלי קרן בי-גידור יצרו תשואה חיובית.

הנאשם סחר בקרנות הגידור i.sוש.מ.ר. גידור באופציות מעו"ף, והוא אישר כי ביום הראשון הפסיד באמת 20-25%, ובדצמבר היה הפסד של כמעט 30%.

דרך השקעתו האגרסיבית בקרנותi.sו-ש.מ.ר גידור לא צלחה, והוא הפסיד 95% מכספי קרן ש.מ.ר גידור כבר בחודש ינואר 2008, וכך גם בקרן i.s (עמ' 2230 לפרוט' ש' 9-10), כלשונו:
"עשיתי בדיוק אותו דבר בשני החשבונות ובסוף פברואר כמעט ולא נשאר כלום" (עמ' 2230 לפרוט' ש' 19-20).

וכן:
"זו אותה פוזיציה שנבנתה בינואר כשלה לגמרי והתיק כמעט נמחק כולו" (עמ' 2229 לפרוט' ש' 31-32).

וכן:
"הכסף כולו נמחק ועד סוף פברואר אפילו הגיע ליתרה שלילית" (עמ' 2230 לפרוט' ש' 3-11).

40. הנאשם מציין כי חטאו הגדול היה חטא היוהרה, הביטחון המוגזם, תאוות הבצע, הכבוד שחלקו לו ורצה שיחלקו לו, הפרסום בטלוויזיה ובעיתונות, עד כי לא עניין אותו עוד להרוויח 2-3 מיליון אלא הוא רצה הרבה יותר - הרבה מיליונים (עמ' 2182 לפרוט' ש' 6-21).
בביטחונו הרב כבר הוא לא רצה להיוועץ באיש, שהרי הוא "יודע הכי טוב", כלשונו:
"פעם לפי פוזיציה הייתי עובד חצי שעה על הגרף, מתכנן, מתייעץ עם עשרה אנשים. בשלב מסוים הייתי מסתכל על הגרף שתי שניות, שוקל להתייעץ עם מישהו אחר?... עזוב, מה הוא יודע, אני יודע הכי טוב" (עמ' 2193 לפרוט' ש' 3-6)

דומה הדבר להתנהגותו של המהמר הכפייתי כמתואר ע"י דוסטוייבסקי בספרו "הקוביוסטוס":
"באותו ערב הלכתי אל הרולטה. הוי כמה הלם לבי. לא, לא הכסף היה יקר לי. כל מה שרציתי כי אז היה שכל משרתי המלונות הללו, כל אותן גבירות מפורכסות של באדן, כולם ידברו בי, יספרו את ענייניי, יעריצו ויהללו אותי, וישתחוו נוכח זכיותיי... באיזה רטט והלמות לב שומע אני את קריאתו של הקרופייה. באיזו תאוות בצע מתבונן אני בשולחן העמוס... העמודים הקטנים של מטבעות הזהב כאשר היעה של הקרופייה גורף אותם לערימות נוצצות... אני שומע... את שקשוק המטבעות המתגלגלים - תוקפת אותי סערת רוח עזה" (שם, עמ' 118)

וכן:
"אולם אני מתוך נוקשות משונה הוספתי לדבוק באדום, אף שידעתי כי הוא הופיע כבר שבע פעמים ברציפות, בטוחני כי גאוותי העצמית היא שדחפתני לכך, השתוקקתי להפליא את המון הצופים בנטילת סיכונים מחוסרי הגיון, ותחושה מוזרה! זוכר אני בבירור... נתקפתי לפתע בתשוקה אדירה להסתכן... העומדים מן הצד צעקו כי טירוף הוא שהאדום יצא כבר ארבע עשרה פעמים!" (שם, עמ' 99)

41. הנאשם, שידע לצטט יפה את וורן באפט בשיעורים שהעביר במכללה, כי האופציות הן "נשק להשמדה המונית" (ראו: עדותו של מיכאל איטלמן, עמ' 306 לפרוט' ש' 17) לא יישם בפועל את אשר לימד, ובהתנהגות של מהמר כפייתי הוא סחר באסטרטגיות אגרסיביות שהובילו לאובדן כספי קרנותi.s. ו-ש.מ.ר גידור.
על אף הבטחותיו לחלק מהמשקיעים להפעיל מנגנון של קטיעת הפסד (stoploss), הוא לא עשה כן, והמשיך בדרכו מבלי לדווח למשקיעים על הפסד מעל 20%.

42. הנאשם חיפש תירוצים להפסדיו, והטיל זאת על המשבר הפיננסי כמו גם על תכנית "שומר מסך" של אמנון לוי, שכן לטענתו, עיקר ההפסדים נבעו מכך "שאסור היה לי לסחור. נפשית מה שקרע אותי והתרחש עליי מהרגע שידעתי שאמנון לוי בדרך והחוסר ריכוז שלי... ופתאום הלקוחות בפאניקה ואני לא יודע מה לעשות. הטעות שלי בעצם הייתה שבכלל סחרתי כשאני לא מרוכז" (עמ' 2231 לפרוט' ש' 25-29).

43. אכן בתאריך 5.2.10 התפרסמה כאמור, תכנית "שומר מסך" של אמנון לוי שעסקה בשני משקיעים שהשקיעו כספם (400,000 ₪) באמצעות הנאשם, ולטענתם הוא התחייב לעצור אם יפסידו 20-30% מכספם. המשקיעים הפסידו את כל כספם ולטענתם הם רומו ע"י הנאשם.
לדרישתם, החזיר להם הנאשם את העמלות שגבה בסך 50,000 ₪, וכן חתם על הסכם בתאריך 24.2.08 כי יחזיר להם את יתרת הכספים שהשקיעו פלוס 10% ריבית.
לטענת הנאשם, הסכמתו להחזרת הכסף לא נבעה מכך שהוא רימה את אותם משקיעים, אלא מתוך כך שרצה למנוע פרסום שלילי מחשש לפגיעה בעסקה כספית של חברת ברוקרטוב שנרקמה אותה עת.
טענותיהם של המשקיעים הנ"ל הניבו כתב אישום המתנהל כיום בבית משפט השלום בת"א.

44. לטענת הנאשם, בעקבות הקרנת התכנית הנ"ל משקיעים אחרים ביקשו את כספם בחזרה, תלמידים חדשים לא הצטרפו ללימודי המכללה, חלק מהעובדים התפטר,ומשרד רו"ח שטיינמץ-עמינח, שהיה אמור לשמש נאמן של קרנות הגידור, החליט שאיננו מעוניין עוד לעבוד עם הנאשם.
אף מנהלי קרן בי-גידור פרשו, והנאשם החליט לנהל את הקרן בעצמו.

45. על-מנת לכסות את ההפסד בקרנותi.s. ו-ש.מ.ר גידור בסך כ- 2 מיליון ₪, החליט הנאשם שהוא ינהל את קרן בי-גידור בעצמו, וכן החליט על שינוי אסטרטגי בדרך של ניהול אגרסיבי יותר של תיק ההשקעות בבי-גידור, וזאת כדי "להחזיר את ההפסדים" (ראו: סיכומי ההגנה עמ' 2923).
לא חלף זמן רב וכספי קרן בי-גידור ירדו גם הם לטמיון.

46. הנאשם לא דיווח למשקיעים על אובדן כספם, ובמקום זאת שלח להם דו"חות כוזבים המצביעים על רווחים גדולים, וכל זאת כאשר מדד תל-אביב 25 יורד באחוזים ניכרים.
לא ייפלא איפוא הדבר, שהמשקיעים ראו בנאשם גאון פיננסי.
הנאשם שלח למשל לצבי לוריא דו"חות לגבי קרןi.s.גידור לחודשים אפריל ומאי 2008, המלמדים על תשואות של 7.8% ו- 6.2%, וזאת כדי להעצים את מצג השווא מאחר וידע שללוריא יש כספים פנויים להשקעה, והוא רצה שכספים אלו יועברו להשקעה אצלו.
הנאשם הפסיד ליצחק לוקאץ' בחודש דצמבר 2007 - 28.75% מהשקעתו בסך מיליון שקלים, ולמרות ההפסד, שלח לו דו"ח תשואה מחודש דצמבר המצביע על תשואה של 3.2%.
בחודש מרץ 2008 הפסיד הנאשם 55% מהכספים בקרן בי-גידור, ובכל זאת שלח למשקיעים דו"ח תשואה כוזב, לפיו התשואה עומדת על 1.8%.
אפילו בקרן ש.מ.ר גידור, בה הפסיד הנאשם בינואר 2008 - 95% מהכספים, הדו"ח הכוזב הצביע על תשואה של 6.2%.
הנאשם ביקש למנוע מהמשקיעים למשוך את יתרת כספם (בקרן ש.מ.ר גידור לאחר ההפסד נותרו בקרן בתחילת פברואר עדיין כ-60,000 ₪, שגם הם הופסדו בהמשך).
במעשיו אלו, פגע הנאשם בחופש הרצון, בחופש הבחירה וחופש הפעולה של המשקיעים בקרנות הגידור, שהרי לו קיבלו הללו דיווחי אמת היו מצליחים להציל מעט מכספם.

47. הנאשם גילה למשקיעים על ההפסד שלהם - אובדן טוטאלי של כל הכסף למעט סכום המתקרב לכ- 2,000 ₪ - רק בחודש אוגוסט-ספטמבר 2008 - לאחר הקריסה בבורסה האמריקאית.

הנאשם שיקר במצח נחושה למשקיעים עת טען שההפסדים אירעו כולם בעקבות המפולת בשווקים הבין-לאומיים בספטמבר 2008, כאשר בפועל הכספים בקרן ש.מ.ר גידור נמחקו כבר בינואר 2008, ובחודש זה ספגה גם קרןi.s. גידור הפסד כבד, בעוד שקרן בי-גידור ספגה גם היא הפסד כבד בחודש מרץ 2008.

48. ההפקרות בה נהג הנאשם גרמה להרס ונזק למשקיעים ולבני משפחותיהם.

ד"ר סוניה בקר ציינה כי אובדן ממונה גרם לה ל:
"ירידה דרמטית באיכות החיים, בושה וירידה דרמטית בביטחון העצמי, עוגמת נפש, לחץ מתמיד וחרדות קיומיות והשלכות לצמצום החיים החברתיים".
לדבריה, מקצבת הביטוח הלאומי בסך 2,200 ₪ היא מתקשה לנהל אורח חיים סביר, והיא נופלת כנטל על משפחתה.
עוד ציינה, כי:
"כל חירותי הכלכלית והאישית נשללה ממני... איני יכולה לנהל חיי באופן חופשי המתיר לי חירות כלשהי למעט בסיס קיומי".

במסגרת הראיות לעונש מטעם התביעה בעניינו של הנאשם הוסיפה ד"ר בקר:
"מה עושה אדם ששטיח שהוא עומד עליו נשמט ממנו? מועד, נופל, איך הוא מרגיש? הוא מופתע, כואב, הוא ממעיט ומערער את בטחונו האישי, וככה הרגשתי בתקופה הראשונה. הרגשתי שאיש קטן, כלומניק (העדה בהמשך הבהירה שהיא מתייחסת ליוסי שובל - י.א.), שיחק מולי תפקיד של אלוהים. הוא שינה לי את החיים מקצה לקצה" (עמ' 4274 לפרוט' ש' 5-8).

וכן:
"הוא רק עסק בכספים שלי. ובתקופה הראשונה התחושה שהייתה הכי בולטת הייתה תחושה של קורבן, וזה דבר שלא יכולתי לחיות איתו הרבה זמן. זאת אומרת, בשלב הראשון יש כל הרגשות האלה שתולשים ממך את הביטחון שלך, את תחושת הערך העצמי שלך, ויש גם המון זעם" (עמ' 4274 לפרוט' ש' 12-15).

וכן:
"אני עבדתי מגיל 13. תמיד הייתי אדם אחראי ושורד. אני פשוט הגדרתי מכאן ואילך את המסלול שלי של הישרדות ונוכח הפגיעה הזאת... אבל התחושה הראשונה הייתה רעידת אדמה". (עמ' 4274 לפרוט' ש' 32-34).

וכן:
"הכסף הזה היה כל האוצר הכלכלי שלי שתכננתי אותו במשך שנים, שבניתי אותו, וזה, פשש, ככה נעלם, ואין לי, ההכנסה היחידה שלי זה התשלום של הביטוח הלאומי בסך 2,200 ₪, קיבלנו העלאה לפני חודשיים שלושים ושישה שקל" (עמ' 4275 לפרוט' ש' 10-12).

העדה ד"ר בקר אמנם האשימה רק את יוסי שובל, שכן בו היא ראתה את האחראי למצבה בהיותו המנהל ובעל זכות החתימה הבלעדי בחברת ביברוקר, אך כפי שצוין בהכרעת הדין ויפורט גם בהמשך, הנאשם היה שותף למעשיו של שובל.

העדה סיגל מרקוביץ' - אלמנה התומכת בבניה, ציינה בעדותה במסגרת ראיות התביעה לעונש, כי הנאשם:
"בכל זאת החליט להמר על הכספים בלי ליידע אותי והוא הפסיד את כולם, הוא הפסיד את כל הכסף עד השקל האחרון, אני נשארתי בלי הגב הכלכלי. הכספים של ביטוח החיים של בעלי... ואין לי דרך להשלים את זה... החרדות שאני נמצאת יום-יומיות, הדאגות הכלכליות שלי ושל ילדיי, זה מכניס אותי פשוט למצבים ממש חרדתיים, ואני כל הזמן בלחץ, אני נאלצת גם לקחת הלוואות. אני חיה על הלוואות. מלווה ועובדת ומשלימה ועושה עוד שעות ונעזרת במשפחתי, נעזרת בהוריי המבוגרים שממשיכים לתמוך בי עד היום" (עמ' 4273 לפרוט' ש' 12-20).

העד שי רחמני ציין בעדותו במסגרת הראיות לעונש, כי:
"מהרגע שנודע לי על האסון, על האובדן של כל הכסף הייתה לי פגיעה, נפגעתי נפשית וכלכלית. ברמה הנפשית אני בן אדם ישר, הגון, הוגן, חונכתי להאמין באנשים... אבל מאותו רגע משהו בי השתנה, התחלתי לחשוד באנשים... אני חשדן, אם הם אומרים שהם עושים משהו אולי זה בגלל אינטרס כלשהו... ולי קשה עם זה... מגיל צעיר מאוד מאוד אני עובד וחוסך, שקל לשקל, על-פי מודל הוריי משפחה טובה ונאמנה שקונים בית. תכננתי לקנות בית... כיום אין לי חסכון לילדיי לעתיד סביר לילדיי ואני מתכוון לבר-מצווה, הוצאות של בר-מצווה, חתונה, עזרה בדירה... וכל זה בגלל אובדן כל הכסף... איך אני שורד? מבקש העלאות, מחפש לעבור למשרה אחרת... הילדים באים ומבקשים דברים אני יותר נותן ברקסים" (עמ' 4276 לפרוט' ש' 24 - עמ' 4277 ש' 10).

העד ברק עינת, שהאמין בנאשם גם לאחר שהלה מסר לו שהוא איבד את כל כספו, מסר בעדותו במסגרת הראיות לעונש:
"הפגיעה היא ברמה גם של התחושה האישית שלי והביטחון העצמי וגם כמובן ברמה הכלכלית" (עמ' 4278 לפרוט' ש' 19-20).

העד ניגם חפר, שהינו עובד סוציאלי, ציין בעדותו במסגרת הראיות לעונש כי עפ"י הכרעת הדין הנאשם גנב כ-45% מהסכום אותו הפקיד בידיו של הנאשם בסך 250,000 ₪.
לדבריו, הוא נפגע הן מהבחינה הכלכלית והן מהבחינה המשפחתית באשר הוא לא גילה לבת-זוגו שהשקיע את הכסף אצל הנאשם. הדבר אף השפיע על חייו בעניין הרחבת המשפחה.
העד הביע את מורת רוחו על כך שהוא אינו מסוגל כיום לטפל בפגיעה הנפשית שלו ושל זוגתו בשל חיסרון-כיס בעוד שהנאשם זכה לקבל טיפול בעלות של עשרות אלפי שקלים ב"וילה מטריקס" (עמ' 4302 לפרוטוקול), כלשונו:
"שבן אדם משלם כאלה סכומים של כסף ויש לו את האפשרות של לשלם את הסכומים של הכסף זה מעיד על משהו, למה אני לא יכול ללכת לטפל בעצמי בסכומים כאלה? חצי מזה, לא 25 אלף שקל, 2,000 שקל בחודש הייתי רוצה לטפל בעצמי, 1,500 שקל לחודש" (עמ' 4303 לפרוט' ש' 27-30).

בראותו את הנאשם לועג לדבריו, פנה העד אליו במילים אלו:
"אתה, הבן אדם גזל את כספי, גזלת לי את האפשרות לחיות בכבוד, זו גזלה... זה פגע לי בכל איכות החיים... אני עד היום מתבייש... מגיע לו להיענש על מה שהוא עשה, מגיע לו להיענש שהוא הרס לי את החיים והרס לעוד אנשים את החיים... עבורך 250,000 ₪ זה לא הרבה כסף, עבורי זה כל הכסף שהיה לי שהייתי יכול לעשות עם זה משהו, זה הרס, לעובד סוציאלי אתה יודע כמה משכורות זה? זה שנים של עבודה" (עמ' 4303 לפרוט' ש' 4-15).

העד ד"ר דוד פלד, מסר לביהמ"ש במסגרת הראיות לעונש מכתב, ובו ציין:
"בן 73 שנים אני היום. בעוד חודשים ספורים יתכלו כל חסכונותיי, ועמם ייתמו חיי.
בידי עידו סמואל
ובידי שותפו לקנוניה יוסי שובל הפקדתי את חמש שנות חיי האחרונות למשמרת. הם מעלו באמוני וגמעו אותם להנאתם בידיעה מלאה שאלה הן טיפות חסכונותיי האחרונות.
לא דומות חמש שנות אובדן חירות הגנב בגיל השלושים לשנות האחרית. נראה ששני הגנבים רואים בשבתם מאחורי סורג ובריח השקעה ממנה יהנו לאחר שחרורם (18 חודש מאז נגזר דינו שובל לא הראה כל כוונה להחזיר ולו גם חלק זערער ממה שפסק לו בית המשפט).
בקשתי לביהמ"ש לקראת פסיקת דינו: לא נקם ושילם אני מבקש, אנא אלצוהו להחזיר לי רק את שגנב ממני בקנוניה שרקם - את האפשרות לסיים את חיי בכבוד"

49. מעדותו של אבי הנאשם, כמו גם מהמסמך שהוצג בביהמ"ש נ/151, למדתי כי משפחתו של הנאשם הצליחה לאסוף באמצעות הלוואות/מענקי משפחה סך המגיע כמעט ל-700,000 ₪.
הנאשם בעדותו בביהמ"ש כשטען כי היה "בשוק" ו"בהלם" כשנודע לו על הפסד כספה של האלמנה סיגל מרקוביץ' עמ' (עמ' 2336 לפרוט' ש' 14-30), ציין כי "לא היה לי דרך לעזור לה" (עמ' 2334 ש' 21) - טענה זו אינה נכונה, שהרי הסכום הגדול של כמעט 700,000 ₪ שנאסף עבור הנאשם נוצל למימון שכר טרחת עורך הדין של ההגנה, מתן ערובה לשחרור הנאשם ממעצר, וכן מתן אמצעי קיום לנאשם ולמשפחתו.
לו שולם חלק מהסכום שנאסף למשקיעים שנפגעו, ולו אף לחלק מהם- היה מצבם של האחרונים משתפר בהרבה, וניתן היה לומר שהנאשם עשה מאמץ כלשהו לפצות אותם.

הצעת אבי הנאשם כי ביהמ"ש לא יטיל עליו עונש מאסר מאחורי סורג ובריח, אלא שהוא יחזור לעבודתו על-מנת לפצות את הקורבנות (כמו גם לכסות את ההלוואות שנותרה משפחת הנאשם חייבת לבנקים ולבני משפחה) - אינה נמצאת כלל בהלימה למעשים שנעשו ע"י הנאשם, וכמובן שאין בה כדי להעביר מסר הרתעתי לנאשם עצמו או לעבריינים פוטנציאליים.

לאור דברי הנאשם כי הוא מאוד רוצה לפצות את הקורבנות, יפים הם דברי כב' השופט חיים כהן בע"פ 395/75 מיכאל צור נ' מדינת ישראל
פ"ד-ל'(2) עמ' 589(599 [1976]), כלשונו:
"לגבי חובלים ומזיקים, גנבים וגזלנים, מועלים ורמאים למיניהם, חשובה החרטה שבמעשה מן החרטה שבלב ובדיבור. כבר לימדונו קדמונינו שהמתוודה על חטא ואינו חוזר בו לשלם את הגזל כמותו כטובל ושרץ בידו... אבל מי שעושה להשבת הגזלה, וידויו - וידוי וחרטתו - חרטה...
משהופר החוק, במעשה גזלה, ראשית השלטתו היא בהשבת הגזלה... אין לך עילה להקלת העונש טובה ויעילה ומרשימה מעילת השבת הגזלה או שיקול הנזק, וכן להיפך, עילה טובה וסבירה להחמרת העונש היא שהגזלן לא השיב מאומה, בין שבזבז את הגזלה ובין שהוא אוגר אותה לכשישוחרר" (ההדגשה לא במקור- י.א.)

50. הפסיקה המקלה שהוצגה ע"י הסנגור שבבסיסה הסדרי טיעון - אין בה כדי להביא לכך שתיגזר גזירה שווה בענישה המקלה לענייננו, כמו גם שזכותו של נאשם לנהל שמיעת ראיות בהליך פלילי, אלא שאז אין הוא יכול לעתור להקלה בעונש עקב הודאתו ואי-הטרחת עדים.
ב"כ הנאשם אמנם טוען כי לא היה מנוס מניהול שמיעת הראיות בתיק דנן נוכח העבירות המרובות בהן הואשם מרשו, אשר בסופו של יום מחלקן הוא זוכה, אך יצוין כי גם כאשר הוא הודה כי שלח בפועל את הדו"חות הכוזבים, טענת ההגנה הייתה שהוא לא היה מודע לנכונות הנתונים שבדו"חות הכוזבים עקב מצבו הנפשי, כך שהנאשם לא ניסה באמת לקצר את ניהול ההליך הפלילי.

51. הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה לפי תיקון 113 לחוק העונשין, התשע"ב-2012:
בעת גזירת דינו של יוסי שובל, טרם נכנס לפועל חוק העונשין (תיקון מס' 113), התשע"ב-2012 (להלן: "תיקון 113").
בתיקון זה הוצב "עיקרון ההלימה" כעיקרון מנחה בענישה. סעיף 40ב' לתיקון 113 קובע כי העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם, ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו.
בכך העדיף המחוקק את שיקולי הגמול על פני שיקולי הרתעה או מניעה.

עפ"י "עיקרון ההלימה", בשלב הראשון של גזירת העונש, על ביהמ"ש לקבוע מתחם ענישה הולם למעשה העבירה שביצע הנאשם, ולשם כך הוא יתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה (סעיף 40ג(א) לתיקון 113).

עפ"י מצוות המחוקק, במקרה בו מורשע נאשם במספר עבירות המהוות אירוע אחד - ייקבע מתחם ענישה הולם ל"אירוע כולו".
אינני קובעת איפוא מתחם ענישה נפרד בגין כל עבירה שבכל פרשה,אלא ייקבעו מתחמי ענישה נפרדים לפרשת ביברוקר ולפרשת ברוקרטוב.

בעבירות הגניבה בידי מורשה נפגעים הערכים החברתיים הבאים: ערך ההגנה על הרכוש וערך ההגנה על יחסי האמון בין המרשה למורשה.
עפ"י ההלכה הפסוקה, פגיעה בשני ערכים אלו במשולב מצדיקה ענישה מחמירה.
(ראו: ע"פ 7641/09 הירשזון נ' מדינת ישראל
(פורסם בנבו 4.7.11), ע"פ 2597/04 אריה רויטמן נ' מדינת ישראל
(פורסם בנבו 20.11.06), וכן דנ"פ 2334/09 ישראל פרי נ' מדינת ישראל
).

בעבירת קבלת דבר במרמה נפגע,כפי שכבר צוין בהכרעת-הדין, הערך המוגן של חופש הרצון, חופש הבחירה וחופש הפעולה.

לא אחת נאמר שגזירת הדין איננה מדע מדויק, וענישת עבריינים איננה עניין מכני, אך אין ספק כי נוכח רכיבי הענישה בעבירות שבוצעו בתיק דנן יש ליתן דין בכורה לשיקולי ההרתעה על פני הנסיבות האישיות של הנאשם.
על ביהמ"ש להעביר מסר ברור כי מי ששולח ידו בכספים ומרמה את זולתו - יהא עליו לשלם חובו לחברה במאסר ממושך מאחורי סורג ובריח.

52. אינני תמימת דעים עם ב"כ הנאשם כי בעת קביעת העונש בתיק דנן יש להימנע מהטלת עונש חמור בשל "הגנה מן הצדק".
המבחן ל"הגנה מן הצדק" הוא מבחן "ההתנהגות הבלתי נסבלת של הרשות", היינו, התנהגות שערורייתית שיש בה משום רדיפה, דיכוי והתעמרות בנאשם. מדובר במקרים שבהם המצפון מזדעזע ותחושת הצדק האוניברסאלי נפגעת, עד כי הדעת איננה יכולה לסובלו.
בענייננו, אין עסקינן במעשים נפסדים של חוקרי משטרה או של נציגי הפרקליטות המצדיקים אי-הטלת ענישה חמורה.

53. בפרשת ביברוקר לא ניתן לומר שתרומתו של הנאשם לעשייה העבריינית הייתה פחותה מתרומתו של יוסי שובל.
אמנם ללא חתימתו של יוסי שובל המעשים לא היו יכולים לצאת אל הפועל, שכן הוא היה בעל זכות החתימה הבלעדי בחברה, אך ללא שיתוף הפעולה של הנאשם אשר לא התבטא, כטענתו, בהנהון ראש בלבד, אלא בדרישה שהופנתה לאילנה ינובסקי להוסיף 150,000 ₪, שכן מינימום גובה ההשקעה עלה לסך 250,000 ₪. בנוסף, ללא עריכת הדו"חות הכוזבים - לא הייתה אילנה ינובסקי מעבירה כספים לביברוקר, ואף ד"ר פלד, אם לא היה מקבל את הדיווחים הקבועים מהנאשם - לא היה משקיע כספים בביברוקר. ד"ר בקר שהושפעה מדברי אילנה ינובסקי ומהדו"חות הכוזבים - אף היא לא הייתה מעבירה כספים.
זאת ועוד, שליחת הדו"חות הכוזבים ע"י הנאשם למשקיעי ביברוקר מהווה המשך למשלוח הדו"חות הכוזבים שהוא שלח למשקיעי ברוקרטוב. משמע, הנאשם לא למד את לקחו.

54. הנאשם ניסה לאבחן בין מעשיו שלו למעשיו של שובל בציינו כי הוא שלח את הדו"חות הכוזבים על-מנת להרוויח זמן כדי לקבל כספים מהמשקיעים, להמשיך בהשקעות, ולכסות את אובדן הכסף, ולעומת זאת, לטענתו, "יוסי שובל הוציא את הדו"חות מלכתחילה בשביל לגנוב כסף" (עמ' 3248 לפרוט' ש' 3-5).
כאן יוער, כי דוא"ל ששלח הנאשם ליוסי שובל אינו מתיישב עם טענתו בדבר המניע ה"חיובי" למעשיו, כלשונו:
"ברור גם לי וגם לך שאי אפשר כרגע להרוויח אלא רק לגייס עוד כדי שנוכל להתגלגל עוד שנה קדימה, ואז להרוויח את הכל"

וכן:
"מה לעשות שאני מתייחס לחברה כאילו זה הכסף שלי ושלך, דהיינו, לשימושנו- בצורה נבונה ומסוכלת (צריך להיות "מושכלת" - י.א.) אבל לשימושנו" (מייל ת/300 מתאריך 05.01.10)

כספים שהעביר ד"ר פלד בתאריך 22.04.10 (85,000 ₪) לחשבון ביברוקר, מצאו את ייעודם, עפ"י המייל שהנאשם כתב ליוסי שובל (מייל מס' 34 בת/156), כשהוא מתייחס לתקציב ולמזומן "שמשכנו".

55. הנאשם ויוסי שובל פעלו איפוא בצוותא חדא ביצירת מצג שווא בפני
המתלוננים בפרשת ביברוקר, וכך קיבלו במרמה בנסיבות מחמירות כספם ושלחו בכסף זה ידם.

טענתו של הנאשם כי שיתף פעולה עם יוסי שובל בשל פחדו מפניו נדחתה כמפורט בהכרעת הדין, ואף אינני מקבלת את טענתו כי יוסי שובל "סובב אותו על האצבע" (עמ' 3246 לפרוט' ש' 25-29).

56. הכספים שנלקחו מהקורבנות בפרשת ביברוקר הם כספי שלושה אזרחים קשישים שעבדו כל חייהם והאמינו כי יוכלו להתקיים מחסכונותיהם במהלך הפנסיה.
דברי ד"ר פלד וד"ר בקר מהדהדים עדיין באוזניי וצורבים את הלב.

הכספים שנלקחו מהקורבנות בפרשת ברוקרטוב נלקחו רובם ככולם מכספי חסכונות שאמורים היו להבטיח לאותם קורבנות המשך חיים מסודרים.

57. מתחם הענישה ההולם בפרשת ביברוקר הוא ענישה של מאסר בין 4 ל-7 שנים.
מתחם הענישה ההולם בפרשת ברוקרטוב הוא ענישה של מאסר בין 5 ל-10 שנים.

58. לאחר ששקלתי טיעוני ב"כ הצדדים, ולאור כל המקובץ לעיל, אני מטילה על הנאשם את העונשים כדלקמן:

א. בגין פרשת ביברוקר - עונש מאסר בפועל בן 5 שנים.

ב. בגין פרשת ברוקרטוב - עונש מאסר בפועל בן 6 שנים.
שלוש וחצי שנים מעונש המאסר בפרשת ברוקרטוב ירוצו בחופף לעונש המאסר בפרשת ביברוקר.
סה"כ ירצה הנאשם 7.5 שנות מאסר בפועל בניכוי 143 ימי מעצרו (בתאריכים: 14.07.2010 - 04.10.2010 ; 21.06.2011 - 01.08.2011 ו- 27.10.2011 - 15.11.2011)

ג. 18 חודשי מאסר על-תנאי, והתנאי הוא שלא יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר כל עבירה שיש בה יסוד של מרמה, גניבה, רישום כוזב במסמכי תאגיד או זיוף.

ד. הנאשם ישלם קנס בסך 50,000 ₪ או 10 חודשי מאסר תמורתו.
הקנס ישולם ב- 20 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מתאריך 01.01.2014.

ה. אני מחייבת את הנאשם בפיצוי כל אחד מקורבנותיו בכל האישומים כמפורט להלן:
1) ד"ר דוד פלד
2) אילנה ינובסקי
3) ד"ר סוניה בקר
4) צבי לוריא
5) יצחק לוקאץ'
6) אמנון שילוני
לכל אחד הסכום המרבי הקבוע בסעיף 77(א)לחוק העונשין - סך 258,000 ₪.

אני מחייבת את הנאשם בפיצוי:
1) ניגם חפר - 112,500 ₪
2) שי רחמני- 200,000 ₪
3) יריב לוקאץ'- 100,000 ₪
4) אלכסנדר ברנע- 10,000 ₪
5) סיגל מרקוביץ' - 157,750 ₪
6) ברק עינת - 112,500 ₪
7) מנואל ליסטה - 112,500 ₪
8) יוסף נשר - 112,500 ₪

הסכומים הנ"ל ישולמו עד לתאריך 01.01.2015.

הודע לנאשם על זכותו לערער על גזר הדין לביהמ"ש העליון תוך 45 ימים מהיום.

ניתן היום, י"ט אייר תשע"ג, 29 אפריל 2013, בנוכחות ב"כ המאשימה, הנאשם ובא-כוחו.

יהודית אמסטרדם
, שופטת

??

??

??

??
בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו
29 אפריל 2013
ת"פ 53286-07-10 מדינת ישראל
נ' סמואל ואח'
עמוד1מתוך26








פ בית משפט מחוזי 53286-07/10 מדינת ישראל נ' עידו סמואל (פורסם ב-ֽ 29/04/2013)