פסקי דין על אליהו טל שמואל | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי | פסקי דין על עפולה |

2343/13 בג"צ     01/05/2013




בג"צ 2343/13 אליהו טל שמואל נ' המוסד לביטוח לאומי, עפולה




פסק-דין בתיק בג"ץ 2343/13


בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט גבוה לצדק


בג"ץ 2343/13



לפני:

כבוד השופט ס' ג'ובראן


כבוד השופט י' דנציגר


כבוד השופט ע' פוגלמן


העותר:
אליהו טל שמואל



נ


ג


ד



המשיב:
המוסד לביטוח לאומי
, עפולה


עתירה למתן צו על-תנאי


בשם העותר:
בעצמו

פסק-דין

השופט ס' ג'ובראן

:


עניינה של העתירה שלפנינו הוא בתביעתו של העותר לקבלת פיצויים בגין תאונת עבודה שארעה לו.


ביום 14.8.2008 נפגע העותר ממחסום במקום עבודתו, וביום 3.9.2008 הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי בקשה להכיר בו כנפגע עבודה בתואנה שנגרמו לו פגיעות ביד שמאל ובעיניו. החלטת המוסד לביטוח לאומי
לא צורפה לעתירה, אך מבין הנספחים שצורפו ניתן להבין כי זו אכן נדחתה ביום 1.4.2009. יש לציין כי ביום 7.9.2008 פנה העותר לחדר מיון לראשונה וביום 9.9.2008 פנה לרופא משפחה. ביום 28.4.2009, כנראה לאחר פנייה של העותר בשנית אל המוסד לביטוח לאומי
, נדחתה בקשתו החוזרת להכיר בפגיעתו כתאונת עבודה. על כן, הגיש העותר תביעה בפני
בית הדין האזורי לעבודה בנצרת (ב"ל 1660/09). ביום 30.12.2009 קבע בית הדין האזורי לעבודה כי אכן קרה אירוע בו נפגע העותר במהלך עבודתו, אך ציין כי הוא נחבל בידו בלבד, ודחה את גרסתו שעל פיה הוא נפגע גם בעיניו. בהמשך לכך, מינה בית הדין מומחה רפואי מטעמו אשר יעריך האם ישנו קשר סיבתי בין הנזק הנטען לאירוע התאונה. ביום 28.10.2010 נתן בית הדין

פסק דין
בו התקבלה תביעת העותר לדמי פגיעה עבור התקופה בה לא היה כשיר לעבודה בשל הפגיעה בידו והיא התקופה שבין 9.9.2008-13.11.2008. זאת, עקב הקביעה כי במקרה חלה חזקת הסיבתיות בין האירוע שאירע בעבודה ליד המחסום לפגיעה בידו של העותר. יש לציין כי בחוות הדעת הרפואית מטעם מומחה בית הדין, הועלו תהיות באשר לקשר הסיבתי בין הפגיעה של העותר לבין האירוע, אך בית הדין קבע כי הספק פועל לטובתו. המשיב הגיש ערעור על פסק הדין בפני
בית הדין הארצי לעבודה (עב"ל 6104-12-10), אשר ביום 14.11.2011 קבע כי יש למנות מומחה רפואי נוסף לבחינת הקשר הסיבתי בין החבלה בידו של העותר לאירוע התאונה, וכי הדיון יוחזר לבית הדין האזורי לעבודה, וזאת משום שקבע כי מחוות דעת המומחה עלה כי אין קשר סיבתי בין האירוע שארע במחסום לנפיחות ביד, ואף הועלתה סברה כי היא נגרמה בשל פגיעה עצמית. ביום 29.4.2012 קבע בית הדין האזורי כי יש לדחות את תביעת העותר לדמי פגיעה. זאת, בשל חוות דעת המומחה השנייה, לפיה היה מקום להכיר בתקופת אי כושר עבודה רק מיד בסמוך לאירוע ולא נגרם נזק ארוך טווח. כיוון שהתביעה היא לדמי פגיעה החל מיום 9.9.2008, בית הדין התבסס על שתי חוות הדעת הרפואיות, לפיהן העותר היה כשיר לעבודה החל מיום זה, ודחה את תביעתו לדמי פגיעה. על

פסק דין
זה הגיש העותר ערעור בפני
בית הדין הארצי לעבודה (עב"ל 16377-05-12, כבוד סגן הנשיאה
י' פליטמן
). העותר ציין כי שולמו לו דמי פגיעה על ידי הביטוח הלאומי החל מיום 14.8.2008. ביום 13.3.2013 קבע בית הדין הארצי, על סמך הסכמת הצדדים, כי הפגיעה בידו של העותר תוכר כתאונת עבודה והמשיב לא יתבע את השבת דמי הפגיעה ששולמו לעותר. במסגרת פסק הדין ציין בית הדין כי "טענת המערער שנפגע בעיניים בתאונה איננה במסגרת פסק הדין של בית הדין קמא בעקבות פסק הדין הקודם שלנו ואין אנחנו יכולים להדרש לה בערעור הזה". יום למחרת הגיש העותר בקשה כי ימונה מומחה מטעם בית הדין שיכריע אף בעניין הנזק בעיניו. בהחלטתו מאותו היום, הפנה בית הדין להודעה ההבהרה שצוטטה לעיל וציין כי הסתיים ההליך בפני
ו.


מכאן העתירה שלפנינו בה טוען העותר כי המסמכים הרפואיים בעניינו מעידים כי הנזק שנגרם לו בעיניו הוא תולדה של תאונת עבודה ולא של תחלואות קודמות וכי יש להכיר בנזק זה כתוצאה של תאונת עבודה.


דין העתירה להידחות על הסף. ראשית יוער, כי אמנם העתירה הופנתה בעיקרה כנגד המשיב, אך בפועל מבקש העותר לבטל את פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, כאמור לעיל. כידוע, הלכה היא כי בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, לא יתערב בפסקי דין של בית הדין לעבודה, אלא במקרים חריגים, כאשר פסק הדין לוקה בטעות משפטית מהותית, שהצדק מחייב את תיקונה (ראו בג"ץ 525/84
חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה
, פ"ד מ(1) 673, 693 (1986); בג"ץ 6667/08
לוי נ' המוסד לביטוח לאומי

(2.2.2009)).


מקרה זה אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים והעתירה אינה מעלה טעמים מיוחדים המצדיקים התערבות בפסק דינו של בית הדין הארצי. ראשית יש לציין כי לעתירה לא צורפו מרבית ההחלטות הקודמות בהליכים בעניינו של העותר, נספחים רלוונטים נוספים, וכן לא צוין בכתב העתירה התרחשותם של הליכים אלו. די בכך לבד כדי לדחות את העתירה על הסף.



עם זאת, בחנו ומצאנו כי בהליך הנוכחי אין עילה להתערבות בפסק דינו של בית הדין הארצי. עניינו של העותר, במיוחד בהקשר לידו, נבחן מספר פעמים בפני
שתי ערכאות. העניין נבחן ביסודיות ואף הוחזר לבית הדין האזורי לעבודה בכדי שיקבל חוות דעת מומחה נוספת על זו של המומחה שמונה על ידי בית הדין. בהקשר לנזק הנטען לעיניו, נדמה שנבחנו כלל הראיות בתיק הכוללות את אלו שצורפו לעתירה וההכרעה בדבר כך היא מנומקת ויסודית. העותר לא השיג על החלטה זו. כן יש לציין כי מפרוטוקול הדיון בערעור המשיב מיום 1.6.2011 העותר לא הלין בפני
בית הדין על הקביעה כי לא נגרמה לו חבלה בעינו כתוצאה מתאונת העבודה, וכן הוא לא ציין זאת בערעור שהוא הגיש בפני
בית הדין הארצי לעבודה. העותר קיבל דמי פגיעה עבור החבלה שנגמרה לו בידו, ולא מצאנו כי יש להתערב בקביעה כי לא קיימת פגיעה נוספת בעינו שנגרמה כתוצאה מתאונת העבודה מעבר לכך.


סוף דבר, העתירה נדחית.


בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.



ניתן היום כ"א באייר התשע"ג (1.5.2013).



ש ו פ ט


ש ו פ ט


ש
ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

13023430_h01.doc

שצ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








בג"צ בית המשפט העליון 2343/13 אליהו טל שמואל נ' המוסד לביטוח לאומי, עפולה (פורסם ב-ֽ 01/05/2013)