פסקי דין על נוג'יאם סריווונג | פסקי דין על דוד הדר

16650-02/13 ער     29/04/2013




ער 16650-02/13 נוג'יאם סריווונג נ' דוד הדר








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


ע"ר 16650-02-13





לפני:

כב' השופטת
דגית ויסמן
נציגת
ציבור (עובדים), גב' שולמית עתניאל שמואלי
נציג ציבור (מעבידים), מר אבי ענתבי


ה
מערער:
נוג'יאם סריווונג
ע"י ב"כ עוה"ד חייקין
וקלדרון
-

ה
משיב:
דוד הדר
ע"י ב"כ עו"ד שרון





פסק דין


1.
לפנינו ערעור על החלטת כב' הרשמת ריכטמן, מיום 27.1.13, אשר חייבה את ב"כ התובעת בהוצאות המשיב בסך 500 ₪, הוצאות בא כוחו של המשיב בסך 2,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק ועוד הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 1,000 ₪.

2.
לטענת המערער, החיוב בהוצאות נבע מכך שהמשיב המציא במהלך הדיון תלושי שכר של המערער ובאת כוחו של המערער לא יכלה במעמד הדיון לבחון את אסופת המסמכים. בשל כך, לא יכלה להשיב לעולה מהתלושים, למעט טענה כללית כי ראיות המערער הן עדותו שבע"פ. מהטלת ההוצאות על המערער, הוא מסיק כי זו באה כתגובה לסירובו להתפשר, כאקט עונשי.

3.
לטענת המשיב, לא היה מקום להגשת הערעור, אין פגם בהחלטת הרשמת ואין בה קביעה חריגה. אם המערער רצה לעיין בתלושי השכר שבידי המשיב, היה עליו להגיש בקשה לגילוי מסמכים עוד קודם לדיון בפני
כב' הרשמת. העובדה שלא עשה כן, תומכת במסקנה כי התלושים נמצאים בידיו ועל כן לא נפל פגם בהחלטת הרשמת.

4.
בתשובה לטענות אלה, טען המערער כי על פי התקנות, על כל צד לצרף לכתב הטענות מטעמו את המסמכים המהותיים ומאחר שהמשיב הוא שלא צירף את התלושים לכתב ההגנה, לא היה מקום לחייב את המערער בהוצאות. מכל מקום, אמינות תלושי השכר מוטלת בספק ואף היא במחלוקת. מסיבה זו, הצגתם עובר לדיון לא היתה משנה את המצב בעת ישיבת הקד"מ

בפני
הרשמת. בנוסף, אין קשר בין ניהול ההליך המקדמי על ידי ב"כ המערער ובין פסיקת הוצאות בלתי מידתית שהושתה עליה.

5.
כעולה מתיאור הדברים לעיל, נושא הערעור הוא הטלת הוצאות משפט על ב"כ המערער. על פי הדין,
ככלל, פסיקת הוצאות היא עניין הנתון לערכאה הדיונית וערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בשיקול דעתה (דב"ע נד/43 – 3
ארגוב נ' "סחף" חברה ישראלית לעבודות פיתוח בע"מ
,
15.6.94; בר"ע (ארצי) 12490-05-12 שגב – ראובני, 26.6.12
;
עע"מ 6464/03 לשכת שמאי המקרקעין בישראל נ' משרד המשפטים, פ''ד נח(3) 293 (2004)).

6.
מעיון בהחלטה נשוא הערעור, עולה כי הסיבה להטלת ההוצאות היא שהרשמת סברה כי אי הגשת בקשה לגילוי תלושי השכר עובר לדיון הביאה להשחתת זמנו של בית הדין.


מפרוטוקול הדיון לא עולה כי המערער ביקש גילוי מסמכים (עובדה זו עולה גם מתיק בית הדין), אלא הוא הבהיר בדיון כי הוא מתעתד להוכיח את תביעתו על יסוד עדותו בלבד. העובדה שהמערער לא הגיש בקשה לגילוי מסמכים עובר לדיון אינה סיבה להטלת הוצאות עליו, שהרי זכותו של בעל דין לנהל את ההליך על פי מיטב הבנתו. יחד עם זאת, ברור כי התנהלות זו של המערער, אשר התייצב לישיבת הקד"מ מבלי לנסות ולקבל לידיו את המסמכים המהותיים להעסקתו מידי מעבידו, הביאה להתארכות ההליך שלא לצורך. עניין זה אף צוין בהחלטת כב' הרשמת. העובדה שגם המשיב לא פעל כדין כאשר לא צירף את התלושים לכתב ההגנה, אינה משנה את התמונה. לאחר שהמערער קיבל את כתב ההגנה (אליו לא צורפו תלושי השכר), יכול היה להגיש בקשה לגילוי מסמכים או לפרטים נוספים. זאת לא עשה, למרות שהוא עצמו הכיר בחשיבותם של מסמכים אלה. בכך התעלם מהנטל המוטל עליו להוכיח את תביעתו והתייצב לישיבת הקד"מ כשאין בידיו את מלוא המסמכים הרלוונטיים, ללא שעשה כל מאמץ לגלותם.

7.
בנסיבות אלה, איננו סבורים שנפלה טעות בהחלטת כב' הרשמת לגבי עצם החיוב בהוצאות, אלא שאת ההוצאות יש להטיל על בעל הדין ולא על בא כוחו. בעניין זה כבר נפסק כי "מקובלנו משכבר הימים, שהנושא בהוצאות המשפט הוא בעל הדין."
(ע"א 6185/00 עו"ד חנא נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(1) 366 (2001); להלן – עניין עו"ד חנא).


על פי ההלכה הפסוקה, לא בנקל יושתו הוצאות אישיות על עורך דין.
הנסיבות בהן יעשה בית המשפט שימוש בסמכות להטיל הוצאות אישיות על עורך דין הן חריגות וקיצוניות ומן הראוי לנקוט בסמכות זו בזהירות ובמתינות. בעניין עו"ד חנא נפסק –

"עורך-הדין אינו צד להליך. לא חובותיו וזכויותיו הן השנויות במחלוקת ונצרכות להכרעה שיפוטית. עורך-הדין פועל בשמו של מרשהו, ובמהלך הדברים הרגיל אף אין הוא מעלה בדעתו כי לעת ההתדיינות יוטלו עליו אישית חיובים כלשהם. כל מעייניו של הפרקליט הטוען נתונים להגנת מרשהו – או להתקפה בשם מרשהו – וממילא נותר אגפו האישי חשוף ובאין הגנה: אין הוא מעלה בדעתו להתגונן אישית, אין הוא עורך טענות להגנת עצמו, ואין הוא מקבץ הסברים וראיות לקדם פני רעה הנשקפת לו אישית.
...
סמכות זו אסור הוא בית-משפט להפעילה דרך-שיגרה. כל אימת שאומר הוא לשקול בדעתו להטיל הוצאות על עורך-דין אישית, יזכור בית-המשפט כי המדובר הוא בצעד חריף וקיצוני, וכי רק בנסיבות מיוחדות ראוי לעשות בו שימוש. ובלשונו של השופט יצחק קיסטר בע"א 557/69 הופמן נ' 'תלוה מודל' שותפות רשומה, פ"ד כד(1) 14, 15: 'פסיקת הוצאות נגד עורך-דין, באופן אישי, הוא דבר נדיר ויש צורך בטעם מיוחד לכך'..."

על כן, את ההוצאות בגין ביטול זמנו של המשיב היה על כב' הרשמת להטיל על המערער עצמו ולא על באת כוחו. כלומר, ההחלטה הקובעת כי ב"כ המערער תשא בהוצאות המשיב בסך 500 ₪ ובהוצאות שכ"ט ב"כ

המשיב בסך 2,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק תבוטל ונקבע כי על המערער לשאת בהוצאות אלה.

8.
זאת ועוד, בהחלטה נשוא הערעור חויבה ב"כ המערער גם בהוצאות לטובת אוצר המדינה. בעניין זה נפסק:

"... השימוש במכשיר של הוצאות לטובת אוצר המדינה צריך להיעשות, הן בערכאות הדיוניות והן בערכאות הערעור, בצורה מושכלת וזהירה. אין מקום לפסיקת הוצאות לטובת אוצר המדינה באופן שיגרתי. הדבר ייעשה רק כאשר בעל דין חרג בצורה קיצונית מן המקובל וגרם לכך שבית המשפט נאלץ לבזבז את זמנו לריק. שיעורו של סכום ההוצאות ראוי אף הוא להיקבע במידה ובמתינות."

(רע"א 1514/06 תדיראן מוצרי צריכה בע"מ נ' שאול, 24.4.2006)

9.
עוד נפסק כי אין לפסוק הוצאות לטובת אוצר המדינה מבלי לתת לבעל הדין הזדמנות להתייחס לכך
(ע"ע (ארצי) 300092/96 אבנר מיוסט נ' רשות השידור, 28.2.99; ע"ע (ארצי) 642/07 וינגוט - מנשרוף, 2.3.2008 וכן עניין עו"ד חנא שהוזכר לעיל).


מפרוטוקול הדיון בפני
כב' הרשמת לא עולה שהזדמנות זו ניתנה לב"כ המערער.

10.
בנסיבות העניין, כאשר העומד לדיון הוא מחדל דיוני של התובע, אשר חויב בהוצאות בגינו, לא היה מקום לחייב את באת כוחו גם בהוצאות לטובת אוצר המדינה. בנוסף, לא ניתנה לב"כ המערער האפשרות להשמיע עמדתה ביחס לאפשרות שתחויב בהוצאות אישיות לטובת אוצר. אף מטעם זה, חלק זה של החלטת כב' הרשמת ראוי להתבטל וכך אנו מורים.



11.
סוף דבר – הערעור מתקבל באופן חלקי.

החיוב בהוצאות המשיב בסך 500 ₪ והוצאות ב"כ המשיב בסך 2,000 ₪ בצירוף מע"מ יושת על המערער ולא על באת כוחו. חיוב ב"כ

המערער בהוצאות לטובת אוצר המדינה מבוטל.

לאור התוצאה, כל צד ישא בהוצאותיו.


ניתן היום, י"ט אייר תשע"ג, (29 אפריל 2013
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.







שולמית עתניאל שמואלי, נציגת ציבור (ע)

דגית ויסמן
, שופטת

אבי ענתבי, נציג ציבור (מ)








ער בית דין אזורי לעבודה 16650-02/13 נוג'יאם סריווונג נ' דוד הדר (פורסם ב-ֽ 29/04/2013)