פסקי דין על ד"ר איתן ברק | פסקי דין על האוניברסיטה העברית בירושלים

38710-07/12 סעש     02/05/2013




סעש 38710-07/12 ד"ר איתן ברק נ' האוניברסיטה העברית בירושלים








בית דין אזורי לעבודה בירושלים


סע"ש 38710-07-12



לפני:
השופט אייל אברהמי
, סגן הנשיאה

ה
תובע
:
ד"ר איתן ברק
ע"י ב"כ: עו"ד משה פרדס

-

ה
נתבעת
:
האוניברסיטה העברית
בירושלים
ע"י ב"כ: עו"ד דפנה שמואלביץ

החלטה

1.
בפני
י בקשת התובע להורות על עיון במסמכים ספציפיים, תגובת הנתבעת לבקשה ותשובת התובע.

התובע ביקש לעיין במסמכים הבאים:
1.
פרוטוקול ישיבת ועדת המינויים מיום 25.11.10 (אליו התייחס כאל "דוח 3") – לרבות פרוטוקול בכתב, בדפוס, או הקלטה ותמליל של הדברים ככל שישנם.

2.
פרוטוקול ישיבה מס' 3 של הוועדה העליונה מיום 5.4.11 – לרבות פרוטוקול בכתב, בדפוס, או הקלטה ותמליל של הדברים ככל שישנם.

ככל שלא קיימים הפרוטוקולים שנדרשו לעיל מלבד מה שנמסר כבר לתובע, שהינו דו"ח סיכומי ממוחשב - תצהיר הרקטור פרופ' סטרומזה בעניין העדרם ואופן יצירת הקובץ הממוחשב.

3.
מכתבה של הרקטור פרופ' סטרומזה בעניין ההארכה וככל שאין מכתב כזה מלבהמילים "מאשרת סטרומזה" שנכתבו על המכתב שצורף כנספח ג' לבקשה – תצהיר של פרופ' סטרומזה שיבהיר זאת.

2.
לטענת התובע, פרוטוקולי הוועדות שהובאו לו הינם למעשה דו"ח סיכומי ממוחשב, ולא פרוטוקולים, בהיותם מקוצרים, חלקיים וחסרים, ניכר עליהם שלא נכתבו בזמן אמת (לרבות התייחסות בגוף שלישי לדוברים). לטענת התובע הם אינם מהווים פרוטוקולים כפי שנקבע בבג"ץ קיסר, אלא רק הפרוטוקולים בכתב שנכתבו בזמן אמת, והוא זכאי לקבל פרוטוקולים אלו או תצהיר מפורט על נסיבות השמדתם, ככל שאינם, על מנת לוודא שאינם שמורים במקום כלשהו.
לטענת ב"כ התובע ניסיונו מלמד כי על אף טענות בדבר אי קיום פרוטוקולים בכתב, הגשת תצהיר מפורט מחייבת את האוניברסיטה לבדוק קיומם ולבסוף ייתכן שיתגלו. לטענת התובע הגורם המוסמך ליתן התצהיר הוא הרקטור, ולא המזכיר האקדמי.
התובע טען כי מדובר בפרוטוקולים שזיקתם לנושא המחלוקת היא ראשונה במעלה, שכן על בסיסם נתקבלו החלטות בעניינו של התובע שהשפיעו על גורל קידומו בנתבעת. לעניין מכתבה של פרופ' סטרומזה טען התובע כי נתגלעו סתירות בעדותה ובעדות פרופ' דה שליט מהן לא ברור אם אכן היה מכתב נפרד כזה, או הודעה בעל פה או רק אישור בכתב יד בשתי מילים על גבי מכתבו של פרופ' שמיר, ויש להבהיר דברים אלו בתצהיר ברור ומפורט מטעם פרופ' סטרומזה.

3.
הנתבעת הודיעה שאין ברשותה את הפרוטוקולים המבוקשים בכתב יד, הואיל והטיוטות שנכתבו בכתב יד עוברות שינויים והערות עריכה על ידי החברים בוועדה, עד להגעה לנוסח הסופי המודפס, שהועבר לתובע. הטיוטות הקודמות אינן נשמרות מרגע שהוקלד הקובץ הסופי. עם עריכת הקובץ הסופי הממוחשב הועבר זה לעיון התובע. הקובץ הועבר לתובע לאחר זמן, מאחר שעריכתו ארכה
זמן מה, וחלילה לא ממניעים זרים של העלמת נתונים. לטענת הנתבעת משהומצא לתובע הפרוטוקול הממוחשב טיוטות הפרוטוקולים ובוודאי התצהיר שנתבקש אינם רלוונטיים, והתובע פועל לדיג ראיות שאין לו כל שחר ושמטרתו "ציד מכשפות". הנתבעת טענה כי פעלה בהתאם להורות בג"ץ קיסר ואף מעבר לכך, עת הביאה לתובע לבקשתו פרוטוקול הישיבות עוד בטרם ההליך המשפטי, חלף דו"ח סיכומי כפי שהיה עליה לעשות אותה עת. הנתבעת טענה כי המסמך שהמציאה הינו מכתבה של פרופ' סטרומזה, שנוהגת לאשר בע"פ או בכתב ידה על הבקשה, ולא נפלו כל סתירות בעניין, משאמרה שכך נוהגת היא לעשות, אף כי לא זכרה בוודאות אם כך אירע במקרה זה. מכל מקום ודאי שלסברתו של פרופ' דה שליט לפיה קיים מכתב כזה בכתב, הואיל והוא לא היה צד להתנהלות בעניין בקשת ההארכה שהגיש פרופ' שמיר ואישורה של פרופ' סטרומזה לבקשה.

4.
מושכלות

ראשונים כי הנטייה היא לאפשר גילוי מסמכים רחב ומלא ככל הניתן של המסמכים הקשורים להליך. זאת על מנת שההליך ינוהל כשכל המידע הרלוונטי מצוי בידי הצדדים ובית הדין, במטרה להביא לייעולו ולעשיית דין צדק. תפיסה זו מעוגנת במסגרת תקנה 46(א) לתקנות בית הדין לעבודה, התשנ"ב – 1991, לפיה:

"בית הדין או הרשם רשאי ליתן צו למסירת פרטים נוספים, ולבקשת בעל דין אף לגילוי או לעיון במסמכים, אם היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון יעיל או כדי לחסוך בהוצאות."

5.
הפסיקה קבעה כי עת מוגשת בקשה לגילוי מסמכים נבחנת בשלב הראשון שאלת הרלוונטיות, על ההיבט הצר והרחב שלה (ראו ע"ע (ארצי) 494/06 מדינת ישראל - נציבות המים – קלרק אבנצ'יק (ניתן ביום 28.3.07); ע"ע (ארצי) 129/06 טמבור– אברהם אלון (ניתן ביום 7.5.06);

בר"ע (ארצי) 54124-06-12 , בר"ע (ארצי) 46816-07-12 הורסיו דיוינסקי -
hsbc private bank
, אלמליח
(ניתן ביום 7.3.13) (להלן: "עניין הורסיו")]
. כמו כן בוחן בית הדין קיומם של זכויות ואינטרסים לגיטימיים נגדיים המוכרים בהלכה כשוללים גילוי ועורך איזון ראוי ומידתי בינם לבין זכות הגילוי
(
ע"ע 28222-05-10 מכתשים מפעלים כימיים – יהודה פלצ'י (21.9.2010) להלן: "ענין מכתשים ;
ע"ע (ארצי) 22749-09-10 טבע תעשיות פרמצבטיות נגד עיזבון המנוח טלי אורן בלזר (ניתן ביום 27.1.11), להלן: "עניין טבע").

6.
התרשמנו שהמסמכים המבוקשים 1 ו-2 רלוונטיים לתביעה, בהיות ישיבות הוועדות האמורות חלק בלתי נפרד מההתנהלות עליה מלין התובע בהליך שקילת קידומו. מדובר במקרה דומה במהותו לאלו שנדונו בבג"ץ עוז וקיסר. בבג"ץ קיסר נאמרו בעניין זה דברים ברורים אלו, היפים ביותר לענייננו:
"הנה כי כן, בפסק הדין בפרשת עוז קבענו כי האינטרסים התומכים בסודיות דיוני ועדת בדיקה אקדמית אינם מצדיקים הכרה בחיסיון שימנע את חשיפת המידע המבוקש במסגרת ניהול הליך משפטי. הכרעה זו נשענה, בין היתר, על כך שבעקבות המידע שנמסר לוועדה התגבשה המלצה שהובילה, לבסוף, להפסקת העסקתם של המרצים, והצדיקה בירור האמת ביחס להליך שהתקיים.

בחינת טענות העותרות בדבר ההבדלים הקיימים בין ועדות הבדיקה האקדמיות לוועדות המינוי – אופיים האקדמי של הנושאים הנידונים בוועדות המינוי והקידום, שיטת הפעולה המבוססת על "הערכת עמיתים" וקיומה של הוראת סודיות בתקנון האקדמי של העותרות – מעלה כי אין בכוחן להטות את כף המאזניים לטובת יצירתו של חיסיון הלכתי חדש.


יודגש, כי גם בעניינם של המשיבים, כמו בפרשת עוז, סתמו החלטות ועדת המינוי את הגולל על המשך העסקתם של המשיבים באוניברסיטת בר אילן – מקום העבודה בו השקיעו את מיטב שנותיהם, כישרונם ומרצם. לעיתים קרובות נושאות החלטותיהן של ועדות מסוג זה חשיבות גורלית בעבור חברי הסגל האקדמי שעניינם נידון בפני
הן. מדובר לא רק בקביעה בעלת משמעות כלכלית עבורם, אלא לעיתים גם בקו פרשת המים מבחינת מסלול התפתחותם המקצועית. ברי כי בעת קבלת החלטות מסוג זה, שהינן בעלות פוטנציאל פגיעה ממשי בעיסוקם של המועמדים, יש להבטיח מתן אפשרות ממשית לעובדים להתגונן מפני השפעה של שיקולים פסולים ומפלים. אפשרות זו תובטח אך אם תינתן למועמד שמועמדותו נדחתה הזדמנות לפרוש את טענותיו בפני
ערכאה שיפוטית, אם בחר לעשות כן, ולהציג בפני
אותה ערכאה מסמכים להוכחת טענותיו. הצורך לאפשר לעובדים שנפגעו מהחלטת ועדת המינוי להוכיח את טענתם כי ההחלטה בעניינם התקבלה שלא כדין, גובר על השיקולים שמנגד, כמפורט להלן."

7.
ודאי שלפרוטוקולים עצמם של הישיבות, דהיינו התיעוד הראשוני של הדוברים, בכתב יד, שנערך בזמן אמת ותוך ציון שמות הדוברים ומלוא הטענות שהועלו (או לפחות ברובן), נודעת חשיבות ראשונה במעלה. זאת בפרט לנוכח טענות התובע בנוגע לטענות ועניינים שלמים שאינם מופיעים בפרוטוקול, על אף שיש אסמכתאות אחרות לכך שהועלו בישיבות.
פרוטוקולים כאלו לא הומצאו לתובע. אין לומר שפרוטוקול ממוחשב וערוך, הכתוב באופן תמציתי למדי, שהוצא לאחר מס' חודשים, הינו בגדר הפרוטוקול המקורי עליו מדבר בג"ץ קיסר. גם אם אין המדובר בדו"ח סיכומי, כפי שטען התובע, אלא במסמך מפורט הרבה יותר, אין הוא בא במקום הפרוטוקול המקורי והראשוני, שעל אי שמירתו יש להצר (וזאת מבלי לקבוע עמדה בטענות התובע לפיהן מדובר באי קיום הנוהל ופסיקת בית המשפט העליון). הפרוטוקול הממוחשב שהינו מעין פרוטוקול ערוך ומשוכתב שהומצא לתובע אולי איננו רק "דו"ח סיכומי", אלא מעבר לו, אולם גם פרוטוקול במשמעותו הבסיסית איננו, כאשר בפרוטוקול כזה זכאי התובע לעיין בהתאם לפסיקה.
כפי שהובהר לעיל, מסמכי הפרוטוקול הראשוניים עצמם רלוונטיים ביותר. לפיכך, ככל שהם ברשותה של הנתבעת, הבקשה לאפשר לתובע לעיין בהם מתקבלת.

8.
אולם, הנתבעת כאמור טענה כי מסמכים אלו לא נשמרו. התובע ביקש כי ככל שהנתבעת טוענת שהמסמכים "הושמדו", תמציא על כך תצהיר מפורט. הנתבעת טענה כי תצהיר כזה אינו רלוונטי, ואין הוא משרת אף מטרה עניינית שיכולה לקדם את עניינו של התובע. התובע טען כי תצהיר כזה עשוי להוביל לחשיפת הפרוטוקולים עצמם, ומכל מקום יאפשר לו לדעת מי היה הגורם שערך את הדו"ח הסיכומי ומי זה שזרק את הפרוטוקולים הקודמים, וכן יהווה תצהיר מסודר בעניין גילוי המסמכים האמורים המבהיר גרסת הנתבעת.
לאחר עיון בטענות הצדדים, אנו סבורים כי מן הנכון לקבל טענת התובע ולחייב הנתבעת בהגשת התצהיר.

9.
מתן תצהיר כפי שביקש התובע יחייב את הנתבעת לבחון את סוגיית הפרוטוקולים בעין בוחנת על כל השלבים ולא מן הנמנע שאכן במהלך בדיקה דקדקנית כזו ייתכן שתימצא טיוטה של הפרוטוקול מאחד משלבי העריכה, שנשמטה מתשומת הלב או נמצאה במקום שלא חשבו עליו עד כה, והפרוטוקולים המקוריים ייחשפו אפוא. כך גם זכאי התובע לידע מה היו השלבים השונים על מנת שניתן יהיה לבחון לאן נעלמו טענות שונות שנטענו ככל הנראה בפרוטוקול, כעולה ממקורות חיצוניים, אולם לא מצויות בו. התצהיר הינו רלוונטי, ומן הראוי שהנתבעת תמסור אותו.
מובהר בזה כי זהות הגורם מוסר התצהיר אינה נתונה לשיקול דעתו של התובע, אלא בהתאם לשיקול דעתה של הנתבעת, לפי הגורם המוסמך והרלוונטי שבידיו מלוא המידע בעניין – בין אם זה הרקטור או המזכיר האקדמי או כל גורם אחר.
הנתבעת תפרט בתצהיר את נסיבות עריכת הפרוטוקולים ויתר הפרטים הנוגעים לכך. ככך שאין בידיעתה פרט מסוים – תציין זאת במפורש.

10.
באשר למכתבה של פרופ' סטרומזה, הרי שגרסת הנתבעת לפיה מדובר בנספח ג' לבקשת התובע, שהינו מכתבו של פרופ' שמיר ובו בקשת ההארכה, עליו נרשם בכתב יד "מאשרת, סטרומזה", הינו המכתב המדובר. לא מצאנו כי יש ממש בטענות התובע באשר לסתירות מהותיות בגרסת הנתבעת בעניין זה, בשים לב לזהות הדוברים בדבריהם נטענו הסתירות ולמהותן, ונראה כי אכן מדובר במסמך זה עצמו. למען הסר ספק, ככל שיש מסמך נוסף, הנתבעת תמציאו תוך 14 יום. מכל מקום,
הנתבעת תתייחס לעניין ותפרט גרסתה בתצהיר שיוגש מטעם פרופ' סטרומזה. אין צורך בהגשת תצהיר נוסף בעניין זה במסגרת הליכי גילוי מסמכים, ודי בתצהיר שיוגש במסגרת תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעת, עליו יהיה התובע רשאי ממילא לחקור בחקירה הנגדית.



סוף דבר
11.
הבקשה מתקבלת אפוא בחלקה.
12.
למען הסר ספק, מובהר בזה כי על הנתבעת להמציא תוך 14 יום את מסמכים א ו-ב - הפרוטוקולים וגרסאותיהם השונות – ככל שהם מצויים בידה.
13.
ככל שאין בידה כל מסמך מביניהם, תמציא תצהיר מפורט באשר לנסיבות כתיבתם, שכתובם ו"אי שמירתם" עד ליצירת הדו"ח-פרוטוקול ממוחשב שנמסר לתובע, כפי שביקש התובע. תצהיר כאמור יוגש אף הוא תוך 14 יום.
14.
ככל שקיים מסמך ג' מעבר למה שהמציאה הנתבעת, יומצא תוך 14 יום. כמו כן תתייחס לכך הנתבעת במסגרת תצהירי עדות ראשית, כאמור לעיל.
15.
בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ב אייר תשע"ג, (02 מאי 2013
)
, בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.










סעש בית דין אזורי לעבודה 38710-07/12 ד"ר איתן ברק נ' האוניברסיטה העברית בירושלים (פורסם ב-ֽ 02/05/2013)