פסקי דין על פרץ זקן חמו | פסקי דין על בזק החברה הישראלית לתקשורת | פסקי דין על שאול אלוביץ | פסקי דין על אור אלוביץ ואח' |

28887-07/12 תנג     02/05/2013




תנג 28887-07/12 פרץ זקן חמו נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, שאול אלוביץ, אור אלוביץ ואח'








המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו משפט



תנ"ג 28887-07-12 זקן חמו נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ
ואח'

תנ"ג 43335-11-12 ורדניקוב נ' אלוביץ ואח'

תיק חיצוני
:


בפני

כב' השופט
חאלד כבוב


תובעים

פרץ זקן חמו


נגד


נתבעים

1. בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ
2. שאול אלוביץ
3. אור אלוביץ
4. אורנה פלד
5. אריה סבן
6. פליקס כהן
7. אלדד בן משה
8. רמי נומקין
9. יהודה פורת
10. עמיקם שמואל שורר
11. יהושוע רוזנצויג
12. אליהו הולצמן
13. יצחק אידלמן
14. מרדכי קרת
15. אלן גלמן
16. אברהם זכאי



החלטה

1.
לפניי בקשה של המכון לאחריות תאגידית במרכז האקדמי למשפט ועסקים (להלן: "המרכז"), להצטרף כידיד בית משפט בעניין תנ"ג 28887-07-12 זקן חמו נ "בזק" החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (להלן: "עניין בזק"). בתמצית, לטענת המרכז, הליך זה הוא בעל חשיבות עקרונית ובעל השלכות רוחביות על שוק ההון בישראל. על כן, המרכז מבקש להוסיף להליך המתנהל "קול ציבורי" ונטול אינטרסים (להלן: "בקשת ההצטרפות").
2.
ההליך העיקרי בתיק זה מורכב משתי בקשות לאישור תובענה כנגזרת שאוחדו, בין היתר בשל חפיפה רבה ביניהן. הבקשה האחת, בה המבקש הוא מר פרץ זקן חמו
(להלן: "בקשת זקן חמו"), הוגשה ראשונה, לאחר שבקשה שהוגשה על ידי בנו, אסף זקן חמו, נדחתה על הסף על ידי כב' השופטת רונן משום שהוא מחזיק בנאמנות את מניות אביו ואינו בעל מניות כנדרש בחוק (תנ"ג (מחוזי-ת"א) 20087-11-11 "בזק" החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' אסף יעקב זקן חמו (14.6.2012)). שלושה חודשים אחרי בקשת זקן חמו הוגשה בקשה נוספת, בה המבקש הוא מר אילן ורדניקוב (להלן: "בקשת ורדניקוב"). המרכז הגיש את בקשתו לאחר שהוגשה בקשת זקן חמו הבן, קרי בגלגולה הראשון. עמדתו של המרכז, אותה הוא מבקש להביא לפני בית המשפט, תומכת בבקשת זקן חמו ולפיה ראוי שתתברר התובענה כנגזרת.
3.
בקשות האישור נוגעות, באופן כללי, לחלוקות דיבידנדים והפחתת הון בחברת "בזק" החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (להלן: "בזק" או "החברה"), שנעשו במקביל לנטילת הלוואות וגיוס חוב על ידי החברה. לטענת המבקשים בבקשות האישור, מדיניות חלוקה זו "מחליפה" הלכה למעשה את חובו של בעל השליטה שרכש את גרעין השליטה במינוף גבוה, בחובה של החברה. נטען כי התנהלות זו מערערת את יציבותה הכלכלית של החברה. לטענתם, נטילת הלוואות שבינן לבין הפעילות הכלכלית השוטפת של החברה אין דבר וחצי דבר, ואשר מטילות על החברה הוצאות מימון מכבידות, מסבה לחברה נזק רב. כמו כן, נטען כי לבעל השליטה בחברה יש עניין אישי בהחלטות אלו וכי דירקטוריון החברה פעל אף הוא לטובת בעל השליטה ולא לטובת החברה.
4.
בין היתר טוען המרכז כי עסקאות ממונפות ושימוש בהון החברה כדי לפרוע את התחייבויות המינוף מקבעים ואף מוסיפים לתופעת הריכוזיות במשק הישראלי. זאת משום שהשימוש המתואר בהון החברה, לטענת המרכז, מהווה כוח רב מדי לבעל השליטה לתעל לטובתו את משאבי החברה שמוחזקת ברובה על ידי הציבור.
5.
עוד טוען המרכז כי השימוש בסעיף 303 לחוק החברות התשנ"ט-1999 – המסדיר חלוקה שלא על פי מבחן הרווח – כדי לממן את רכישת השליטה הוא שימוש שחוטא לתכלית הסעיף. לבקשת ההצטרפות הגיבו זקן חמו, שתמך בה, והמשיבים בבקשת זקן חמו, שהתנגדו לה. לאחר מכן אוחד הדיון בין בקשת זקן חמו לבקשת ורדניקוב, אך לא ורדניקוב ולא המשיבים לבקשתו (אלו שאינם נתבעים גם בבקשת זקן חמו) אמרו את דברם לעניין בקשת ההצטרפות. זאת על אף שיש להם עניין בה. על כן, לאור היקפו הנרחב של העניין העיקרי בתיק - כתבי טענות רבים ועבי כרס, ריבוי נתבעים וכיוצב' - מצאתי לנכון לזמן את הצדדים לדיון נפרד בבקשת הצטרפות. כך, הצדדים כולם, כולל בא כוחו של ורדניקוב ובא כוחם של הנתבעים בבקשת ורדניקוב, שטחו את טענותיהם בנוגע לבקשה.
תמצית טענות הצדדים
6.
לטענת המרכז, יש חשיבות עקרונית בעניין בזק נוכח השימוש הגובר שעושות חברות ציבוריות בהונן כדי לממן לבעלי השליטה את עסקאות המינוף בהן רכשו מלכתחילה את השליטה בחברות – כפי שנעשה בענייננו ובהיקף יוצא דופן. לשיטת המרכז, ההכרעה בעניין זה צפויה להשפיע על שוק ההון הישראלי בכללותו. ההכרעה עשויה לעצב את טיב והיקף ההגנות ביחס למימון עסקאות מינוף כפי שהן ניתנות לחוסכים המשקיעים את כספם בחברות ציבוריות באמצעות גופים מוסדיים, לנושים הנסמכים על "כרית ביטחון" מתוך הון החברה, ולעובדים שביטחונם התעסוקתי ותנאי עבודתם מושפעים מהתנודות במצבה הפיננסי של החברה.
7.
המרכז טוען כי יתרום לדיון בעניין על ידי תיאור ההקשר המשפטי, הציבורי והחברתי הרחב של המהלכים שנקטו בעל השליטה ונושאי המשרה בבזק.
8.

המבקשים בהליך העיקרי, זקן חמו וורדניקוב, תמכו בטענות המרכז.
9.
מן העבר השני, המשיבים טוענים כי המרכז לא מוסיף "עמדה מחדשת" לדיון. המרכז לא הראה, לפי המשיבים, כי הוא בעל מומחיות מיוחדת בתחום שמצדיקה מעמד של "ידיד בית משפט". כמו כן, המרכז מתיימר לייצג קהלים שכביכול אינם מיוצגים, כגון נושי החברה, אולם, לטענת בזק, כל אותם קהלים זוכים לייצוג במסגרות אחרות. כך, לנושים יש את המסגרת הייחודית שלהם להתנגד לחלוקת דיבידנדים וכך גם לבעלי המניות. כל אלו אינם חלק מהליך זה ולא בכדי.
10.
לטענת המשיבים, צירוף המרכז יהווה מדרון חלקלק. לשיטת המשיבים קבלת בקשת המרכז תפתח צוהר רחב ומסוכן להמוני בקשות הצטרפות, שייצור עומס רב על בית המשפט ועלול אף להביא לפוליטיזציה של מערכת המשפט.
11.
המשיבים טוענים כי ההליך המשפטי הינו הליך אדברסרי מטבעו שמתחיל ונגמר בין הצדדים לדיון. הענקת מעמד לגוף חיצוני לסכסוך אפשרי כעקרון, אך מהווה חריג לכלל. צירופו של "צד" נוסף להליך יסרבל עוד יותר הליך שכבר מסורבל דיו, ועל כן יפגע בזכויותיהם הדיוניות.
12.
עוד טוענים המשיבים כי לבקשת המרכז לא צורף תצהיר כנדרש. כמו כן, המשיבים מלינים על כך שהמרכז צירף לבקשת ההצטרפות את עיקרי טענתו לגופו של עניין. לטענת המשיבים מדובר במעשה פסול שכן טרם ניתן למרכז מעמד כלשהוא בתיק.
דיון והכרעה
13.
מוסד "ידיד בית המשפט" הוטמע במערכת המשפט הישראלית מכוח הלכה פסוקה ולא מכוח חוק. כיום, הוא נחשב למוסד שגור שרבים עושים בו שימוש כדי להביא את דברם לפני בית המשפט. בעניין מ"ח 7929/96 קוזלי נ' מדינת ישראל פ"ד נג(1) 529, 553 (1999) (להלן: "פרשת קוזלי") נדונה לראשונה השאלה בדבר הצטרפותו של גוף שאינו צד למקרה המסוים, כאשר באותו מקרה הייתה זו הסנגוריה הציבורית. שם, עמד כב' הנשיא (דאז) ברק על יסודותיו ומהותו של המוסד:
"המוסד 'ידיד בית-המשפט' מוכר בשיטות משפט שונות זה מאות בשנים (ראו
s. krislov 'the amicus curiae brief: from friendship to advocacy' [29
]). עיקרו הוא סיוע לבית-המשפט בסוגיה כלשהי, על-ידי מי שאינו צד ישיר לסכסוך הנדון. במקור היה מוסד זה כלי להצגת עמדה ניטרלית בלבד בהליכים, תוך סיוע אובייקטיבי לבית-המשפט. אך בהמשך התפתח המוסד 'ידיד בית-המשפט' כצד להליך, שאינו דווקא ניטרלי ואובייקטיבי, אלא שהוא מייצג – מתוקף תפקידו או עיסוקו – אינטרס או מומחיות שמן הראוי שיישמעו בפני
בית-המשפט בסכסוך ספציפי. כך, באותם המקרים שבהם קיים גורם שלישי – שאינו מעורב בסכסוך עצמו – ניתן יהיה לצרפו כ'ידיד בית-המשפט', אם יהא בנוכחותו בהליך כדי לתרום לגיבושה של ההלכה בעניין מסוים, זאת על יסוד הצגת מלוא העמדות הרלוונטיות בעניין הנדון ותוך מתן ייצוג ופתחון פה ודעת לגופים מייצגים ומקצועיים (ראה
krislov
, במאמרו הנ"ל [29], בעמ' 695-709)."

(להרחבה ראו גם: ישראל דורון ומנאל תותרי-ג'ובראן "לידתו והתפתחותו של 'ידיד בית-משפט' ישראלי" עלי משפט ה תשס"ו, 65 (2006))
14.
באותה פרשה, נקבעה רשימה, שאינה סגורה, לאמות מידה בהם צריך לעמוד המבקש להצטרף להליך:
"אכן, בטרם תינתן לגוף או לאדם הזכות להביע עמדתו בהליך שבו אין הוא צד מקורי, יש לבחון את תרומתה הפוטנציאלית של העמדה המוצעת. יש לבחון את מהות הגוף המבקש להצטרף. יש לבדוק את מומחיותו, את ניסיונו ואת הייצוג שהוא מעניק לאינטרס שבשמו מבקש הוא להצטרף להליך. יש לברר את סוג ההליך ואת הפרוצדורה הנוהגת בו. יש לעמוד על הצדדים להליך עצמו ועל השלב שבו הוגשה בקשת ההצטרפות. יש להיות ערים למהותה של הסוגיה העומדת להכרעה. כל אלה אינם קריטריונים ממצים. אין בהם כדי להכריע מראש אימתי יהא מן הדין לצרף צד להליך כ'ידיד בית-המשפט', ומתי לאו. בה בעת, יש לשקול קריטריונים אלה, בין היתר, טרם יוחלט על צירוף כאמור."
15.
במאמרם, דורון וג'ובראן מפרקים ומנתחים את פסקה זו ומנסים לעמוד על כל קריטריון בנפרד.
16.
במאמר אחר (ישראל דורון, מנאל תותרי-ג'ובראן, גיא גנוש וטל רגב "עשור ל'ידיד בית-המשפט': ניתוח אמפירי של החלטות בתי המשפט" עיוני משפט לד, 667 (2011)), נסקרה אמפירית הפסיקה הישראלית, מאז פרשת קוזלי. הממצאים העיקריים הם כי חלה בעשור האחרון מגמת עלייה בבקשות הצטרפות וכי לרוב, נוטה בית המשפט לקבל בקשות אלו. כמו כן, נראה כי הקריטריונים שנטבעו בפרשת קוזלי הפכו לכללים מנחים בהכרעה בבקשות מסוג זה.
על כן, כנהוג בפסיקה, אכריע בבקשה שלפניי בעזרת אותם קריטריונים, ואוסיף דבר מה.
17.
כאמור המרכז טוען כי הוא מביא עמו "קול ציבורי" שחשוב שתינתן לו במה כאשר על הפרק סוגיה עקרונית שהשלכות תוצאותיה רחבות וחורגות מדל"ת אמותיהם של הצדדים בתיק. מנגד נטען כי הלכה למעשה אין שום חידוש בטענות המרכז שמהוות בסך הכול הד לטענות המבקשים בהליך העיקרי.
18.
אחת מטענות המרכז היא כי קיימים קהלים שמושפעים מהכרעה בתיק אך אינם מיוצגים בו. את טענה זו, כפי שנטענה, אין בידי לקבל. צודקים המשיבים בכך שלא בכדי לא מיוצגים אותם קהלים במסגרת הליך זה, באשר ניתנת להם הבמה במסגרת הליכים אחרים. כך, לקהל הנושים ניתנה במה, והוא אף ניצל אותה לא אחת, במסגרת בקשת בזק להפחתת הון (ת"א (מחוזי-ת"א) 48067-01-11 ע.ל.א.ן מרחצאות בע"מ נ' "בזק" החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (14.5.2012)). כך גם קיימת לבעלי מניות המיעוט בחברה הזכות להגיש תביעה ככל שנגרם להם נזק ישיר. התובענה הנגזרת היא תביעה של החברה בגין נזק שנגרם לה כישות משפטית נפרדת, ואין להרחיבה, אף לא במישור העקרוני, ולהפוך אותה גם לכלי לטיפול בעניינם של הנושים או של בעלי מניות המיעוט בחברה. הבחנה זו חשובה וסדרי הדין שנוצרו בגינה מופרדים בכוונת מכוון. כפי שעמדתי בפרשה אחרת, עניינם של הנושים, בעלי מניות המיעוט והחברה אינם זהים זה לזה ולכל אחד קיימת ההזדמנות והדרך לומר את דברו. כך, בהתאם לזהות הניזוק - החברה, הנושים או בעלי מניות המיעוט - יוכתב ההליך המתאים לניהול התביעה, האם על דרך של תובענה נגזרת, בקשה להסדר חוב או תובענה ייצוגית (ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות בירה בע"מ פ"ד נא(2) 312, 324 (1997);
ת"צ (מחוזי-ת"א) 52310-11-11 דלק נדל"ן בע"מ נ' תשובה (28.8.2012); תנ"ג (מחוזי-ת"א) 48081-11-11 רוזנפלד נ' בן דב (17.3.2013) עמ' 56-60)
19.
שתי הנקודות האחרות שמעלה המרכז נוגעות לעניין הריכוזיות במשק, והשפעת ההכרעה בתיק עליה; וכן לשימוש שנעשה בחלוקת הון שלא על פי מבחן הרווח, נושא סעיף 303 לחוק החברות, אשר לטענתו חוטא לתכלית אליה כיוון המחוקק. כמובן שלא אכריע כעת בטענות אלה לגופן, אולם מצאתי כי יש בהן מידה של ייחודיות והן אינן מושמעות במסגרת טענות המבקשים בהליך העיקרי.
20.
טענות נוספות הושמעו מכאן ומכאן לגבי המרכז עצמו, מומחיותו ועצמאותו. תחילה אומר כי כל עוד לא הוכח אחרת, ולא הוכח אחרת, המרכז אינו נגוע בעניין אישי בהליך זה ולא צפוי לו רווח כלכלי מתוצאותיו. כך, המרכז עומד בסטנדרטים שנקבעו לגבי אובייקטיביות. כמו כן המרכז, על אף שאינו ותיק בפועלו, עוסק, בין היתר, בתחומים כגון אכיפה ורגולציה בשוק ההון, שרלוונטיים לבקשות האישור.
21.
טענה שהושמעה מפי המשיבים היא כי מוסד "ידיד בית המשפט" שמור בעיקרו לגופים רציניים יותר, שהקשר בינם לבין העניין הנדון עז יותר מבענייננו.
אולם, אני סבור כי מדובר במוסד חינוכי-אקדמי שאינו רק פלוני המייצג את עצמו ומציג את
דעותיו האישיות, אלא גוף המתפקד גם במנותק מהתביעה המשפטית ופועל למען מטרה מסוימת. אכן, אני יכול למצוא הבדל בין גוף כדוגמת הסנגוריה הציבורית, בעל אופי ציבורי מובהק, לבין המרכז שהינו מכללה פרטית, אך המרחק אינו תהומי. אין מדובר במקרה בו אדם או חברה פרטית בעלי אינטרסים צרים מבקשים להשתחל אל אולם בית המשפט. וגם במקרה כזה, אין משמעות הדבר שתדחה בקשתם, אולם היא תיבחן בקפידה יתרה.
22.
אם כן, אני סבור כי המרכז הוא גוף אקדמי בעל נופך ציבורי, ונטול עניין אישי בענייננו. במקרה שלפניי, זהות המבקש כשלעצמה, אינה מהווה סיבה לדחות את הבקשה.
23.
פן נוסף שעל בית המשפט לבחון בהחלטה זו, הוא האם הדיון המסוים מצריך את הצטרפותו של ידיד בית משפט. כך למשל, הצדקה טובה להענקת מעמד זה היא כאשר יש פער ניכר ביחסי הכוחות בין הצדדים. כאשר אחד הצדדים מוחלש מטבעו או נטול מקורות פיננסיים לניהול ההליך, עזר כנגדו יכול להטיב ולהועיל לדיון, בכך שיעזור לצמצם פער זה, שכמובן אינו רצוי.
לרוב, תביעות נגזרות וייצוגיות בנושא שוק ההון אכן מתאפיינות בפערים, לעיתים אף פערים דרמטיים, בין הצדדים. בהרבה מקרים, עומד בעל מניות או בעל חוב מקרב הציבור, נטול אמצעים ומשאבים, אל מול בעלי הון שמאחוריהם עורכי דין ומומחים מהשורה הראשונה. אולם, דווקא ענייננו, כפי שטענו המשיבים, רווי במשתתפים גם כך, כאשר לצדם של המבקשים, שכאמור יש שניים מהם, עומדות מספר חוות דעת שתומכות את טענותיהם. על כן, מבחינה זו, אין זה המקרה ה"קלאסי" להצטרפותו של ידיד בית משפט.
24.
אשר לזעקת המשיבים כי "קנאת סופרים" תביא להצפת בתי המשפט בבקשות הצטרפות ותקשה על המערכת להתנהל כשורה; טענות מסוג זה נשמעות בבתי המשפט חדשות לבקרים. על "סכנת ההצפה" כבר עמד בית המשפט בעבר ודברים אלו יפים גם לענייננו (ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון, לט (1) 113, 136 (1985)):
"בעיקרו של דבר אלה טיעונים עובדתיים, שאין להם כל ביסוס. לא הובאו כל הוכחה או הערכה - לא בפני
נו, ולא בספרות המקצועית - כי אכן נהיה עדים לרפיון ידיים ולהצפה. בצדק ציין השופט וילברפורס (
lord wilberforce
) בפרשת
mcloughlin v. o'brian 986, at[49] (1982
) כי הטיעונים בדבר 'הצפה' ('
flood
') הם לרוב מוגזמים וללא כל בסיס עובדתי."
ואם בבוא היום תתברר דאגת המשיבים כמוצקה, והמוני אנשי אקדמיה יתדפקו גלים גלים על דלתות בית המשפט, ידע בית המשפט למתוח גבול ברור. זאת, בייחוד כאשר מדובר בסוגיה שאינה מוסדרת בחוק אלא נתונה באופן די רחב לשיקול דעתו של בית המשפט.
25.
על אף שהמרכז לא תמך בקשתו בתצהיר, אין בכך כדי לדחות את בקשתו. בקשת המרכז לא נשענת על עובדות רבות, ומעט העובדות שהיא אכן מזכירה בבקשתה אינן שנויות המחלוקת - קיומו של המרכז, טיבו ומטרתו. למותר לציין שעובדות המופיעות בבקשה, ולא נתמכו בתצהיר על אף שהן מצויות במחלוקת - לא יזכו להתייחסות בית המשפט.
26.
השאלה המהותית והעיקרית בעניין זה נוגעת למאזן נוחות בין הצדדים לבקשה. מחד, מה היקף הנזק שייגרם, אם בכלל, במידה שתתקבל הבקשה, ומאידך, אם תדחה. לא מצאתי כי ייגרם נזק כלשהוא למשיבים ולזכויותיהם הדיוניות אם תונח חוות דעת מטעם המרכז על שולחנו של בית המשפט. אין בקבלת הבקשה, במתכונת מצומצמת עליה אעמוד להן, כדי לסבך ולסרבל את ההליך או לפגוע ביעילותו.
27.
אם כן, מצאתי כי יש לקבל את בקשת המרכז כך שיקבל מעמד של "ידיד בית משפט" בהליך. אך כפי שציינתי, אין זו בקשה ללא דופי ואין זה המקרה האופטימאלי לקבלתה. על כן, והואיל והמרכז כבר הגיש, בצירוף לבקשתו, את עיקרי טיעוניו, הוא סיים את חלקו בהליך לעת הזו. לקראת סופו של ההליך, במסגרת הגשת הסיכומים, אם הדבר יגיע לכך, יכול שתינתן למרכז הזכות להביע את עמדתו העקרונית בשנית – בקצרה, על פי הנחיית בית המשפט (זאת רק אם אסבור, לאחר הצגת התמונה במלואה לפני בית המשפט, שיש מקום להגשת חוות דעת משלימה).


ניתנה היום, כ"ב אייר תשע"ג, 02 מאי 2013, בהעדר הצדדים.









תנג בית משפט מחוזי 28887-07/12 פרץ זקן חמו נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, שאול אלוביץ, אור אלוביץ ואח' (פורסם ב-ֽ 02/05/2013)