פסקי דין על רויטל ברואר | פסקי דין על רו"ח אמיר רוזנברג

50329-09/11 דמש     02/05/2013




דמש 50329-09/11 רויטל ברואר נ' רו"ח אמיר רוזנברג








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


דמ"ש 50329-09-11
02 מאי 2013


לפני:

כב' השופט
אורן שגב

ה
תובעים
1
.
רויטל ברואר
ע"י ב"כ: עו"ד
-

ה
נתבעים
1. רו"ח אמיר רוזנברג
ע"י ב"כ: עו"ד




פסק דין


בפני
י תביעתה של התובעת לקבלת פיצויי פיטורים, דמי הבראה והפרשות לגמל.

הרקע העובדתי ברלוונטי
1.
ביום 21.2.10 החלה התובעת לעבוד במשרד רו"ח מישאל רוזנברג את אילון, בו היה הנתבע שותף. ביום 31.12.10, בעת שהייתה התובעת בהריון, התפרקה השותפות, והתובעת המשיכה לעבוד במשרדו של הנתבע. הצדדים חלקו האם יש לראות את התובעת כזכאית לרצף זכויות מהשותפות לנתבע.
2.
יצוין, החל מאמצע חודש מרץ הייתה התובעת בשמירת הריון וביום 2.5.11 ילדה התובעת.
3.
ביום 26.7.11 נפגשו הצדדים לתאום מועד חזרתה של התובעת לעבודה. לטענת התובעת, היא הודיעה לנתבע כי אינה יכולה לשוב ביום 15.08.11, בתום 14 שבועות ממועד הלידה, ולכן תחזור במהלך חודש ספטמבר.
4.
ביום 28.7.11 הודיע התובעת לנתבע כי היא מתפטרת היות שמצאה עבודה בקרבת מקום מגוריה. הצדדים חלקו האם דינה של התובעת כמפוטרת, וזאת בהתאם לסעיף 7(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963. עוד חלקו הצדדים בשאלה האם התובעת נתנה לנתבע הודעה מוקדמת כנדרש.


א. לשאלת רצף הזכויות
5.
התובעת טענה כי בעת שפורק משרד רו"ח מישאל רוזנברג את אילון נערך לחלק מעובדיו גמר חשבון והם פוטרו ולאחר מכן הועסקו מחדש. לחלק אחר מעובדי השותפות לא נערך גמר חשבון והם עברו לעבוד אצל השותפים השונים וגררו את זכויותיהם למקום עבודתם החדש. לטענת התובעת בשל הריונה הובהר לה כי היא תעבור לעבוד במשרדו של הנתבע ורצף זכויותיה ישמר במקום עבודתה החדש.
6.
כחיזוק לטענתה, הפנתה התובעת לתלושי השכר שהונפקו ע"י משרדו של הנתבע, ובהם צוין, כי קיימת רציפות של הותק ממועד תחילת עבודתה בשותפות.
7.
מנגד טען הנתבע כי לאחר סיום עבודתה של התובעת בשותפות, היא פוטרה ונערך לה גמר חשבון אלא שהיות ולא מלאה שנה לעבודתה בשותפות, לא קמה לה כל זכאות לפיצוי או תשלום כלשהו מלבד שכר עבודתה. באשר למצוין בתלושי השכר, טען הנתבע, כי מדובר בטעות שנעשתה בתום לב (סעיף 12ב לתצהיר הנתבע, וכן פרוטוקול עמ' 11 שורה 4).
8.
לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ואת עדותם נחה דעתי כי יש לקבל את גרסתה של התובעת וזאת מהנימוקים שיובאו להלן.
9.
ראשית, התובעת העידה בפני
כי לא פוטרה מהשותפות "לא קיבלתי מכתב פיטורים והובטח לי כי הזכויות של יגררו עמי לחברה הבאה. המשכתי לעבוד עם אחד השותפים" (פרוטוקול עמ' 3 ש' 24). עדותה של התובעת נאמרה בכנות רבה, גם במקומות שנשאלו שאלות שאינן נוחות השיבה בכנות ובתום לב, ועל כן התרשמתי מאמינותה (ראו פרוטוקול עמ' 5).
10.
שנית, התקשיתי לקבל את גרסתו של הנתבע, לפיה נערך לתובעת גמר חשבון עם פירוק השותפות, לא נראה סביר בעייני כי ערכו לתובעת גמר חשבון ופיטרו אותה מבלי שיהיה לדבר תיעוד, ובפרט כאשר המדובר בשותפות של רו"ח שחזקה עליהם שלא יערכו גמר חשבון ללא תיעוד כלשהו, ובפרט כאשר העובדת נמצאת בהריון.
11.
על זאת יש להוסיף, כי בשונה מעדותה של התובעת שהותירה בי רושם אמין, עדותו של הנתבע הותירה מספר שאלות לא פתורות, לדוגמא:
הנתבע נשאל בחקירה הנגדית "האם העובדים קיבלו מכתבי התפטרות שכן השותפות סיימה את עבודתה?" והשיב על כך "אני לא זוכר להגיד אם בפועל יצאו מכתבים, ישבנו עם כל העובדים בחדר ודיברנו איתם על כל נושא פירוק השותפות. אני לא יודע אם טכנית יצא מכתב או לא אבל הודיעו לכל העובדים ביחד בישיבה".[1]

12.
תשובתו של הנתבע אינה סבירה בעיניי משני טעמים: האחד – ניתן לצפות מהנתבע, שהיה אחד מהשותפים במשרד, שיידע אם יצאו בפועל מכתבי פיטורים או לא למי שהיו עובדי השותפות; והשני – סבירה בעיניי יותר האפשרות שסיום ההתקשרות של משרד רואי חשבון עם העובדים השונים נעשה בצורה מסודרת, במיוחד בכל הנוגע לתובעת, שכאמור היתה בהיריון בזמנים הרלוונטיים.
13.
בחקירתו הנגדית, כשנשאל הנתבע "האם זה נכון שכיוון שהייתי בהריון אז אין למעשה אישור לפטר אותי?" השיב הנתבע "כמו שאמרתי קודם, בנושא עצמו טיפל רו"ח זנזורי ובפועל זה לא היה פיטורים לשם פיטורים. השותפות פורקה ולא היה מה לעשות. העסק נסגר".[2]
14.

תשובה זו אינה סבירה בעיניי היות ולא ניתן להתעלם מהעובדה שהנתבע היה מעסיקה הישיר של התובעת גם בעת שעבדה בשותפות, בה הועסקו בסה"כ 10 שכירים[3]
. תשובתו כי אינו יודע מה נעשה עם עובדיו לאור פירוק השותפות, שעה שברור שכשותף בפירמת רואי החשבון הוא חשוף באופן אישי לתביעות מצד עובדים שזכויותיהם קופחו, אינה סבירה ואינה עולה בקנה אחד עם שורת ההגיון.

15.
בנוסף, מקובלת עלינו לחלוטין טענתה של התובעת, כי יש לראות בתלושי השכר כראיה לנכונות האמור בהם לעניין רישום צבירת הוותק. יש להצר על כך שהנתבע בחר להתבצר בעמדתו כי מדובר ב"טעות בתום לב". מן הראוי היה שבנסיבות העניין, ובמיוחד לאור עיסוקו של הנתבע והכשרתו המקצועית, ייטול אחריות מלאה על האמור בתלושי השכר שיצאו מבית היוצר שלו עצמו. למותר לציין, כי הנתבע לא הביא כל ראיה לכך שמדובר בטעות טכנית ועל כן, בהתאם להלכה הפסוקה, בית הדין רואה באמור בהם כראיה לאמיתות תוכנם.[4]

16.
לפיכך, אני דוחה את טענתו של הנתבע ואוסיף, כי מדובר בטענה מהסוג שבנסיבות העניין, מן הראוי היה להימנע מלהעלותה.

ב. האם התובעת זכאית לפיצויי פיטורים

משקבענו כי יש לראות בתובעת כמי ש"גררה" את זכויותיה אל הנתבע ובכך נוצר רצף העסקה, נפנה עתה לבחון את טענתה כי היא זכאית לפיצויי פיטורים.

17.
התובעת שלחה לנתבע מכתב התפטרות בו נכתב:
"בהמשך לשיחתנו האישית היום, אני רוצה להודיע על התפטרותי מהמשרד.
ברצוני להודות לך על היחס האישי והרצון הטוב שהתבטאו באוזן קשבת ותמיכה.
אני עוזבת את המשרד עקב הזדמנות שנקרתה בדרכי לעבוד בקרבת מקום מגוריי.
אני מבקשת לעזוב את המשרד החל מה-1.08.2011 לאחר סיום ימי ההודעה המוקדמת, במחויב בחוק."
18.
התובעת הסבירה כי מקום עבודתה החדש חוסך לה זמן נסיעה רב ומאפשר לה להיות זמינה יותר לגידול ילדה. התובעת ציינה כי הנסיעה מביתה למשרדו של הנתבע אורכת כשעתים מידי יום.[5]

19.
הנתבע מצדו טען כי התפטרותה של התובעת לא היתה לצורך טיפול בבנה אלא לצורך עבודה אחרת.[6]


הכרעה
20.
סעיף 7 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג-1963 (להלן: חוק פיצויי פיטורים) קובע כי "התפטרות עובדת, תוך תשעה חודשים מיום שילדה, על מנת לטפל בילדה- יראו לענין חוק זה את ההתפטרות כפיטורים".
21.
ב

פסק דין
שיצא מלפני בית הדין הארצי, נקבע כבר כי "העובדה כי המערערת נמצאת בסמוך לביתה בעת העבודה ובכל מקרה של צורך היא יכולה לגשת אליו משנה מהותית את תנאי העבודה. במקרה זה לא מספר שעות העבודה רלוונטי אלא עובדת היות המערערת קרובה קירבה פיזית לתינוקה כך שתוכל להיות זמינה בעת הצורך".[7]

22.
ובענייננו – סבורני כי בנסיבות המקרה, יש לבכר מהות על פני צורה. ובמה דברים אמורים? אכן, כדברי הנתבע, התובעת לא הודיעה ב'רחל בתך הקטנה' כי היא מתפטרת לצורך טיפול בילדה. אלא, שבנסיבות העניין, ובהתאם לרציונאל שמונח בבסיסו של סעיף 7 לחוק פיצויי פיטורים ובפרשנות שניתנה לו ע"י בית הדין הארצי, הדעת נותנת כי התפטרות אשה לצורך עבודה במקום עבודה קרוב יותר לביתה, בסמוך לאחר לידתה, נובעת מרצונה להיות קרובה יותר לילדה.
23.
מכל מקום, הנתבע לא הביא כל ראיה לסתור ואף למעלה מזה, בחקירתה, סיפקה התובעת הסבר

מלא ומניח את הדעת לכך שלא שכר גבוה יותר הניע אותה להתפטר מעבודתה אצל הנתבע (שכן כרואת חשבון צעירה היתה משתכרת אותו דבר בכל משרד), כי אם רצונה להיות קרובה יותר לביתה.
[8]
24.
לאור האמרו לעיל, שוכנעתי כי התפטרותה של התובעת נעשתה לצורך טיפול בילדה, בהתאם לסעיף 7 לחוק פיצויי פיטורים ומכאן שהיא זכאית לפיצויי פיטורים.
25.
בטרם סיום חלק זה, אציין, כי איני מקבל את הגזירה השווה שביקש הנתבע בסיכומיו לגזור בפסק הדין של חברי כב' השופט ספיבק בתע"א 7945-09 (ניתן ביום 06.12.11). במקרה דנן, לא מצאתי כי התנהגותה של התובעת היתה נגועה בחוסר תום לב, אף לא בקירוב, ועל כן, ההקבלה לעובדות המקרה בתיק הנ"ל, אינה מקובלת עלי.

ג. האם התובעת מסרה הודעה מוקדמת כמתחייב

26.
אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת ילדה ביום 2.5.11, הודיעה לנתבע על כוונתה להתפטר ביום 28.7.11, ושלחה את מכתב ההתפטרות ביום 1.8.11.
27.
בסעיף 6(ב) לחוק עבודת נשים התשי"ד-1954 נכתב:

(1) חופשת הלידה היא עשרים ושישה שבועות, מהם שבעה שבועות או פחות מזה, כרצון העובדת, לפני יום הלידה המשוער והשאר אחרי יום הלידה;
(2) עובדת רשאית לקצר את חופשת הלידה, ובלבד שחופשת הלידה לא תפחת מארבעה עשר שבועות, או מתקופה כאמור בתוספת הארכות של חופשת הלידה, אם מימשה את זכותה להאריכה לפי סעיפים קטנים (ב1), (ג) ו-(ד) (להלן – הארכות);
(3) עובדת שהודיעה על רצונה לקצר את חופשת הלידה כאמור בפסקה (2), לא יוכל המעביד לדחות את החזרתה לעבודה למשך יותר משלושה שבועות מיום שהודיעה כאמור;
28.
לאור האמור, חופשת הילדה של התובעת אמורה הייתה להסתיים 26.10.11, לאחר 26 שבועות. אלא שהתובעת נפגשה עם הנתבע ביום 26.7.11 (להלן: הפגישה) לתאם את מועד חזרתה, ואכן לפי הסעיף 6(ב)(2) התובעת רשאית לחזור מוקדם יותר למקום עבודתה (ובלבד שלא תפחת חופשת הלידה מ-14 שבועות).
29.
הצדדים נחלקו בנוגע למה שסוכם בפגישה לטענת התובעת הוסכם כי היא תחל את עבודתה במהלך חודש ספטמבר (סעיף 24 לתצהיר התובעת) ואילו לטענת הנתבע במסגרת הפגישה ביקשה התובעת מהנתבע שיבדוק אם היא רשאית לחזור לאחר 15.8.11, קרי, לאחר תום התקופה המנימאלית של 14 שבועות.
30.
בין אם נקבל את גרסת התובעת ובין אם נקבל את גרסת הנתבע באשר לתוכן הפגישה ולמה שסוכם, הרי שהתובעת הודיעה על התפטרותה למעלה מחודש ימים מהיום בו צפויה הייתה לחזור למקום עבודתה.
31.
לאור האמור לעיל, אני קובע כי הודעתה של התובעת ניתנה כדין והנתבע אינו רשאי לקזז דמי הודעה מוקדמת.

ד. רכיבי התביעה
פיצויי פיטורים
32.
אקדים ואציין, כי אין חולק בין הצדדים כי תקופת העבודה הכוללת של התובעת, לעניין חישוב פיצויי הפיטורים, הנה 17 חודשים.
33.
התובעת טוענת כי היא זכאית לקבל פיצויי פיטורים בסך כולל של 7,718 ₪ (לפי ממוצע שכר בסך של 5,448 ₪), ואילו הנתבע מצדו טען כי שכר העבודה הממוצע בכל תקופת עבודתה, היינו 3,676 ₪, ובסה"כ - 5,208 ₪.[9]

34.
לעומת זאת, כאשר טען הנתבע כי יש לקזז את דמי ההודעה המוקדמת מכל סכום שייפסק לתובעת בסך כולל של 1,938 ₪, הוא הגיע לסכום הנ"ל לפי תחשיב של שכר ממוצע בסך של 5,015 ₪ בזמן עבודתה בחברה.[10]

35.
עיון בתלושי השכר מלמד כי בתקופת עבודתה של התובעת בשותפות שולם לה שכר של 24 ₪ לשעת עבודה בחודשים פברואר עד יוני ו-27 ₪ בחודשים יולי עד דצמבר. מספר שעות העבודה השתנה מידי חודש ונע בין 130 ש' ל 157 ש' (להוציא את חודש יולי בו עבדה 54.7 שעות מסיבה לא מוסברת).
36.
בתקופה בה עבדה התובעת במשרדו של הנתבע נרשם בשני תלושים כי שכרה של התובעת הוא 6000 ₪ לחודש, ובתלוש השכר האחרון נרשם כי התובעת עבדה בשכר של 34.09 ₪ לשעה.
37.
לאור כל האמור לעיל, השכר הקובע לעניין פיצויי הפיטורים יקבע לפי ממוצע 12 המשכורות המלאות האחרונות, דהיינו חודשים מרץ 2010 ועד פברואר 2011 ומכאן שהשכר הקובע לעניין פיצויי פיטורים הנו בסך של 4,341 ₪ וסה"כ היא זכאית לפיצויי פיטורים בסך של 5,150 ₪ - ( 12/
)
17
x
4,341)
.

הפרשה לקופת גמל
38.
התובעת טענה כי על הנתבע לשלם סך של 277 ₪
עבור חלק המעסיק שלא הופק בחודש יולי. הנתבע טען כי הופרשו לעובדת מלוא הרכיבים להם היא זכאית ואף יותר ממה שהיה חייב.
39.
זכאותה של התובעת להמשך הפרשות לקרן פנסיה בזמן שהותה בחופשת לידה ושמירת הריון עוגן בסעיף 7א לחוק עבודת נשים תשי"ד-1954 שזו לשונו:
(א)עובד או עובדת הזכאים לדמי לידה לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (בסעיף זה – דמי לידה), או עובדת הזכאית לגמלת שמירת הריון לפי החוק האמור (בסעיף זה – גמלת שמירת הריון), והם ומעבידם או המעביד בלבד, נהגו לשלם תשלומים לקופת גמל, ימשיך המעביד לשלם תשלומים כאמור בעד התקופה שבעדה שולמו דמי הלידה או גמלת שמירת ההריון, לפי הענין, ובלבד שהעובדת או העובד שילמו בעד התקופה האמורה את התשלומים החלים עליהם, אם חלים, להבטחת הזכויות האמורות, והכל בשיעורים ולפי שכר העבודה כאילו הוסיפו העובדת או העובד לעבוד בתקופה האמורה; בסעיף קטן זה, "קופת גמל" – כהגדרתה בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה-2005.
40.
עיינתי בתלושי השכר, ולא מצאתי כל תיעוד להפרשות כלשהם לקרן פנסיה הגם שלא הייתה כל מחלוקת בין הצדדים שהופרשו לתובעת כספים במהלך תקופת עבודתה והגם שניתן בנקל להמציא אישור על הפרשות שבוצעו בפועל . גם עיון במסמכים שצרף הנתבע לא העלה כל ראיה לכך ששולמו לתובעת סכומים כלשהם לקרן פנסיה בכלל, ובחודש יולי בפרט.
41.
משעה שהנתבע לא המציא ראיה כלשהי שיש בה להעיד כי הופרשו לתובעת הפרשות לקרן פנסיה בחודש יולי, הרי שאני מקבל את טענת התובעת וקובע כי על הנתבע לשלם לתובעת סך של 277 ₪.

דמי הבראה
42.
התובעת טענה כי היא זכאית לדמי הבראה היות ולא שלמו לה דמי הבראה מאז שהחלה את עבודתה בשותפות ועד לסיום עבודתה במשרדו של הנתבע. הנתבע טען כי היות והתובעת לא עבדה במשך שנה מלאה, לא בשותפות ולא במשרדו ולפיכך היא אינה זכאית לדמי הבראה.
43.
סעיף 6 צו הרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות הבראה ונופש (מיום 1.8.1998) (להלן: הצו) נקבע במופרש כי "לקביעת הזכאות לעניין תשלום דמי הבראה תובא בחשבון תקופת חופשת הלידה על פי חוק"
44.
בצו נקבע כי בשנת העבודה הראשונה של זכאי העובד ל 5 ימי הבראה ובשנת העבודה השנייה זכאי העובד ל-6 ימי הבראה. התובעת עבדה במשך 17 חודשים ועל כן זכאית ל-7.5 ימי הבראה, 5 ימים עבור השנה הראשונה ו-2.5 ימים עבור השנה השנייה לפי החישוב היחסי (12/(5

x
6)
45.
בהתאם לצו ההרחבה ערכו של יום הבראה מיום 1.7.12 היינו 371 ₪ ועל כן התובעת זכאית לסך של 2,782 ₪ (7.5

x
371) בגין דמי הבראה.

סוף דבר
46.
הנתבע ישלם לתובעת את הסכומים הבאים:

א.
עבור פיצויי פיטורים סך של
6,150 ₪

ב.
עבור הפרשות לקופת גמל סך של
277 ₪.

ג.
עבור דמי הבראה סך של
2,782 ₪

47.
בנוסף, ישלם הנתבע לתובעת סך של 2,500 ₪ עבור הוצאות המשפט. סכום זה נקבע לאחר שקלול האמור בהחלטתי מיום 24.10.12.
48.
כל הסכומים המפורטים לעיל, ישולמו לתובעת בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.







ניתן היום, כ"ב אייר תשע"ג, (02 מאי 2013
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.








[1]
עמ' 8 לפרוטוקול הדיון מול השורה 16 ואילך.
[2]
עמ' 8 לפרוטוקול הדיון מול השורה 20 ואילך.
[3]
פרוטוקול עמ' 3 ש' 17
[4]
ראו:ע"ע 42463-09-11 גד גולן נ' נגריית שירן בע"מ, ניתן ביום 18.3.13, פיסקה 50.
[5]
סעיף 19 לתצהיר התובעת
[6]

סעיף 7 לתצהיר הנתבע.

[7]
עד"מ 300098/98 גרוס – טל נסיעות ותיירות בע"מ, עמ' 3, ניתן ביום 26.3.2000.
[8]
עמ' 4 לפרוטוקול הדיון מול השורה 24 ואילך וכן עמ' 5 לפרוטוקול מול השורה 1 ואילך.
[9]
סעיף 11 לתצהירו של הנתבע

[10]
סעיף 13ב' לתצהיר הנתבע.







דמש בית דין אזורי לעבודה 50329-09/11 רויטל ברואר נ' רו"ח אמיר רוזנברג (פורסם ב-ֽ 02/05/2013)