פסקי דין על יעקב אורי שמר | פסקי דין על המאגר הישראלי לביטוחי רכב "הפול"

18106-11/09 א     03/05/2013




א 18106-11/09 יעקב אורי שמר נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב "הפול"








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בהרצליה



ת"א 18106-11-09 שמר נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב "הפול"




בפני

כב' השופטת
לימור רייך


תובע

יעקב אורי שמר
באמצעות ב"כ עוה"ד זוהר
ועוה"ד כהן


נגד


נתבעת

המאגר הישראלי לביטוחי רכב "הפול"
באמצעות עוה"ד ליפא ליאור




פסק דין



לפניי תביעה לפיצוי בגין נזקי תאונת דרכים, לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").
התאונה אירעה ביום 05.08.04.

רקע
:
התובע יליד 1951, בהתאם לנטען במועד התאונה היה נהג ומוביל סחורות (להלן: "התובע"). ביום התאונה נהג התובע באופנוע נושא מס' רישוי
2222624, בעת שרכב על אופנוע, צד ג' פגע בו, כתוצאה מהתאונה התובע הובהל באמבולנס לבית חולים שיבא. חברת "המאגר הישראלי לביטוחי רכב" הינה מבטחת רכב צד ג' (להלן: "הנתבעת").

בתיק זה מונה בהסכמת הצדדים ד"ר איתמר אבנטוב, אורטופד מטעם בית-המשפט. ד"ר אבנטוב, ערך חוות דעת רפואית ביום 24.07.07 (להלן: "חווה"ד"), בחוות דעתו קבע, כי בעקבות הפגיעה נגרמו לתובע הנזקים הבאים:
1.
בגין חבלה בכתף נכות בשיעור 12.5% לפי סעיף 41 (4)ג חלקי לתקנות הביטוח הלאומי (להלן: "תקנות המל"ל").
2.
בגין חבלה בעמוד שדרה מותני, אשר הותירה הגבלה בתנועה, נכות בשיעור 5% לפי סעיף 37(א) חלקי לתקנות המל"ל.
3.
בגין חבלה בקרסול שמאל אשר הותירה הגבלה נוכח דלדול בשריר השמאלי קבע נכות בשיעור 5%, לפי סעיף 51 (א) חלקי לתקנות המל"ל.

לסיכום, נקבעה לתובע נכות אורטופדית משוקללת בשיעור של 21% לצמיתות.

ביום 05.11.12, התקיימה ישיבת הוכחות במסגרתה נחקר גם ד"ר אבנטוב.

הצדדים אינם חלוקים בשאלת החבות, אלא בשאלת נכותו הרפואית והתפקודית של התובע ונזקיו כתוצאה מן התאונה.

כמו-כן, הצדדים חלוקים באשר לממצאי חוות הדעת של המומחה מטעם בית משפט ודרך קביעתם.

עיקר טענות הצדדים – נכות רפואית ותפקודית
:
התובע מבקש לאמץ את קביעתו של ד"ר אבנטוב לנכותו הרפואית כפי שנקבעה בחווה"ד מאחר שזו לא נסתרה בחקירה הנגדית. לטענתו, ד"ר אבנטוב בחקירתו חיזק וחידד את קביעותיו כפי שנמסרו בחווה"ד שמסר.



עוד הוסיף התובע, כי הסבריו של ד"ר אבנטוב תואמים את הפרקטיקה לפיה מומחה רפואי יכול לקבוע נכות בהתאמה.

הנתבעת טענה, כי קביעותיו של ד"ר אבנטוב, הינן שגויות ובית המשפט אינו יכול להסתמך עליהן מאחר שהן נקבעו לפי "נכות מותאמת" ולא לפי תקנות המל"ל.


בנוסף, חולקת הנתבעת על ממצאי חוות-הדעת, כדלהלן:

א.
קביעת המומחה ולפיה פריקת הכתף אירעה ביום התאונה הינה מוטעית מכיוון שבתעודת חדר המיון מיום התאונה נרשם:

acj d disloc

דרגה
iii
ללא פריקת כתף. עוד, בסריקה קולית של הכתפיים (
us
) מיום 25.01.06, נרשם כי לא נמצא ממצא פתולוגי ולא נמצאו סימנים לקרע. לטענתה, המומחה לא סיפק נימוק מניח את הדעת לקביעתו, כי הרופא שפענח את בדיקת
us
טעה באבחנתו. בנוסף, יש לייחס הגבלת התנועה של התובע לעברו ללא קשר לתאונה. לסיום טענה, כי קיים שוני בין תוצאות הבדיקה הפסיבית לבדיקה האקטיבית.
ב.

המומחה בחקירתו הנגדית הסכים לטענת הנתבעת, לפיה הגבלת התנועה בעמוד השדרה לא התפתחה כתוצאה מהתאונה, אלא מקורה בעקמת ובשינויים ניוונים אשר אובחנו אצל התובע בבדיקת מיפוי עצמות מיום 28.09.04. כמו-כן, המומחה אישר, כי מדובר בהגבלה קלה אשר אינה מהווה נכות לפי תקנות המל"ל – (סעיף 2 י' לסיכומי הנתבעת).

לסיכום טוענת הנתבעת, כי נכותו הרפואית של התובע אינה עולה על
5% לפי סעיף 39(3) לתקנות המל"ל, בגין פגיעה בכתף שמאל בלבד.

דיון והכרעה
בחוות הדעת מיום 24.07.07 פירט ד"ר אבנטוב את תלונות התובע, הטיפולים שקיבל, הצילומים הבדיקות שביצע וממצאיהם. בין המסמכים שנמסרו לד"ר אבנטוב וצורפו לכתב התביעה היו תעודת חדר מיון, צילומי רנטגן: כתף, קרסול וגב, בדיקת
ct
, בדיקה על קולית, מיפוי עצמות והפניות, כאשר: מתעודת חדר מיון מיום התאונה עולה, כי התובע התלונן על הכאבים מייד לאחר התאונה ובממצאי הבדיקה אובחנה פריקת המפרק הימני, חבלה בכתף ימין וקרסול שמאל. התובע שוחרר לביתו עם תום הבדיקה והטיפול בחדר המיון. תעודת חדר מיון נוספת מיום 08.08.04- חוזרת על האבחנה לעיל ומורה על הפניית התובע לרופאים מומחים. בדיקת מיפוי עצמות מיום 28.09.04- מצביעה על: קרסול שמאל- מודגם שבר באזור המלאולוס המדיאלי, וקליטה מוקדית באספקט אחורי של עצם הטלוס מישנית לשבר או
trigonum os
. בכתף ימין - מודגמת קליטה מוגברת באיזור המפרק הלגנו-הומלי. סקליוזוס מותנית קלה עם שינויים ניוונים בגובה
l4,5
.
ממצאי בדיקת מרפאה אורטופדית מיום 28.11.04 אובחן, שבר פריקה בדרגה 3 של
acj

כתף מוגבלת ל-50 מעלות, שבר בפטישון פנימי, עקומה מותנית. הבדיקה ממליצה על המשך טיפולי פיזיותראפיה.

מממצאי הבדיקה שערך ד"ר אבנטוב, עולה כי:
"כתף ימין: דלדול בשריר ה-
supraspinatus
ובחלקו הצדדי של שריר הדלטואיד. הכתף שמוטה במקצת בהשוואה לשמאלית, בליטה קלה באזור המפרק ה-

acromio-clnvicular
עם רגישות ניכרת ללחץ על המפרק זה ותנועה פתלוגית שלו. רגישות ללחץ גם בעצם הבריח, כולל המפרק ה-
streno-clavicular
, ללא תנועה פתולוגית. רגישות מופרזת ברקמות הרכות. היציבות שמורה... מתהלך בגו ישר ללא צליעה, אינו מסוגל לעמוד או להתהלך על העקבים, על הבהונות או על הצדדים החיצוניים של כפות הרגליים בטענה לכאבים עזים.
ע"ש מותני: העמדה תקינה... רגישות באיזור המפרק ה-
sacrolliac
, בעכוז ובאיזור ה-
ischial tuberosity
- הכל מצד שמאל.
בלחץ אקסיאלי על עמוד השדרה ובסיבובים פסיביים של הגו- מוסר על כאבים בגב תחתון.
טווח תנוע: יישור מלא, סיבובים והטיות מלאים וסימטריים, בכיפוף-עמידה- מגיע עד קצות אצבעות ידיו עד קרוב לאמצע השוקיים ובישיבה- עד קרוב לשליש הרחיקני שלהן (הגב משתתף בתנועה).
בתצפית: קיימת הגבלה קלה... קרסול שמאל: .... רגישות לניקוש על הפטישון החיצוני ועל הרקמות הרכות משלושת צדדיו".

ד"ר אבנטוב קבע בגין מצבה של כתף ימין נכות בשיעור של 25% לפי סעיף 41 (ג) לתקנות המל"ל. יחד עם זאת, קבע כי:
" צילומי הרנטגן מיום הפגיעה הראו, בנוסף לפריקה, גם הסתיידות ברקמות הרכות וכאבים בכתף ימין עם הגבלה בתנועתיה מוזכרים בחומר שעמד לרשותי ב-1999 (סעיף 27). סביר להניח שהמגבלה שנותרה מהווה החמרת המצב הקיים".

לכן ייחס לפגיעת התובע כתוצאה מהתאונה רק
12.5% (שניים עשר וחצי אחוזים) לפי אותו סעיף, חלקי.

בחקירתו הבהיר ד"ר אבנטוב, כי צילום הכתף הצביע על מחלה קודמת ולכן שיעור הנכות נוכה בחצי. כמו-כן, הנכות שנקבעה התבססה הן על הצילום והן על בדיקה אקטיבית מהן עלה, כי פריקת הכתף שוחזרה ועד היום קיימת הגבלה משמעותית בתנועה. (אפנה לפרוטוקול הדיון, מיום 05.11.12, עמוד 24, שורות 3-5, 12-19, 28-31).
המסמכים הרפואיים אשר הונחו בפני
ד"ר אבנטוב וביניהם: אבחנתם של ד"ר יעקב מיום 28.11.04, ד"ר אריאל מיום 12.12.04 וד"ר אגסי מיום 13.03.06 מחזקים את קביעתו של ד"ר אבנטוב והבדיקות אשר נערכו על ידו ומתיישבים עם המסקנה לפיה התובע פרק את הכתף.

לשאלת קביעת "נכות בהתאמה"
ב"כ הנתבעת, טען כי אחוזי הנכות שנקבעו לתובע בגין עמוד שדרה מותני וחבלה בקרסול נקבעו שלא בהתאם לתקנות המל"ל מאחר שמדובר בנכות קלה מאוד ולכן לא היה מקום לקבוע נכות כלל.
בע"א 9044/07 יצחק בן יצחק איציק נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ, מיום 09.09.07, עמוד 4, נקבע :
" תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986, (להלן:"תקנות המומחים"), מפרטות את דרך מינויו של מומחה כאמור. תקנות אלה אף קובעות כי המומחה יגיש לבית המשפט את חוות דעתו לעניין נכותו הרפואית של נפגע, אולם אין כל הנחייה כי הנכות הרפואית תקבע על פי תקנות המל"ל.
הפרקטיקה שהתפתחה היא כי הנכות נקבעת על פי תקנות המל"ל. פרקטיקה זו התפתחה כיוון שתקנה 2(א)(2) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976, קובעת כאחד המודדים (הדגשה לא במקור- ל.ר) לחישוב נזק שאינו נזק ממון את אחוזי הנכות של הנפגע כפי שנקבעו בהתאם למבחנים שבתוספת לתקנות המל"ל .."

לנוכח הפסיקה והחקיקה הדרך הראויה הינה לערוך איזון
בין הצורך בקריטריונים ברורים כפי שנקבע בתקנות המל"ל, לבין הרצון לשקף את הפגיעה שנגרמה לתובע.
איזון זה מתבצע בתחילה על ידי המומחה שהוא בעל ידע מתאים לבחון את התלונות של הנפגע, על רקע הפגיעה והממצאים שנקבעו על-ידו ונעשה בשנית על ידי בית המשפט בהתחשב במכלול הנסיבות כולל התרשמות מהמומחה ומהתובע.


ד"ר אבנטוב בחקירתו הנגדית, אשר עולה בקנה אחד עם ממצאיו בחוות הדעת, הבהיר אבחנתו לגבי העקמת בעמוד השדרה כך:
" ש.
אבל כך מצאו בשנת 2004?
ת.
אני בדקתי ב-2007 בבדיקה גופנית ולא מצאתי. העקמת שהייתה מספר חודשים לאחר התאונה ונראתה באותו ממצא נעלמה.
ש.
האם זה יכול להיות עקמת מתאונה?
ת.
בהחלט. זה יכול להיות מפגם מולד אבל יש גם שקשורים כתגובה לניוון שרירים. בבית החולים לא פירטו.
ש.
שינויים ניוונים יכולים להיווצר חודשיים אחרי זה?
ת.
לא. זה תהליך מאד ממושך.
ש.
האם אתה יכול לשלול שאם יש מה שכתוב ואם יש שינויים ניווניים בחוליות עמוד שדרה המגבלה שמצאת נובעת מדבר זה?
ת.
לא בהכרח. הכל יכול להיות אבל לא בהכרח. ידוע שגם בעבר עשו מחקר בקשר לעמוד השדרה על סטודנטים בריאים וצילומים של מותן צווארי וראו שינוי מכאן ועד להודעה חדשה, כל מיני וקלינית לא היה להם שום דבר. מאז מקובל שמה שקובע זה הקליניקה ולא אמצעי הדמיה. כמובן שעקרונית הכל יכול להיות. "
(פרוטוקול הדיון מיום 05.11.12, עמוד 20, שורות 1-14).

כמו-כן, בחוות-הדעת הוסיף ד"ר אבנטוב, כי התובע סובל מרגישויות על כל החוליות ובמיוחד באזור העקמת. אשר על כן, הנכות שנקבעה אינה משקפת רק את הפגיעה
בחוליות העקמת אלא גם לקביעת הפגיעה בחוליות הגב הנוספות שנפגעו.

לגבי הפגיעה בקרסול שמאל הסביר ד"ר אבנטוב, כי הירך השמאלית נבדקה והשפיעה על קביעתו מאחר ומדובר באותו גף- קרי, גף שמאל ומאחר שהתובע שכב במנוחה פרק זמן ולא השתמש בקרסול, שריר הארבע ראשי התדלדל.
(שם, בעמוד 22, שורות 5-13).

לסיכום, אני מקבלת את קביעתו של ד"ר אבנטוב וקובעת, כי נכותו הרפואית של התובע הינה בשיעור של 21% צמיתה.


נכות תפקודית
התובע טען בסיכומיו, כי נכותו התפקודית הינה בשיעור הקרוב ל-35%. מנגד, הנתבעת טוענת כי לתובע לא נותרה נכות תפקודית כתוצאה מהתאונה.

לטענת התובע, עובר לתאונה היה עצמאי בעל חברה בתחום הדפוס. במסגרת עסקו תפקד במשך שנים וללא הגבלה כנהג ומוביל סחורות. עבודתו הצריכה יכולת פיסית טובה, שימוש בידיים, נהיגה ממושכת ברחבי הארץ, הפעלת מאמץ גופני והעמסת סחורה במשקל הנע בין 50 ק"ג
ל-200 ק"ג. התובע עבד במשרה מלאה בהיקף של 9 שעות ביום עד לסוף שנת 2003 -מועד סגירת החברה.

התובע הצהיר, כי מתחילת שנת 2004, עבד כשכיר במשרה מלאה כמוביל ונהג בחברת "סיינה", חברה בבעלות ביתו. החברה עוסקת בשיווק מוצרים לדפוס וקוסמטיקה.

עוד מוסיף התובע, כי בחודש יוני 2006, שב לעבודה בחברת "סיינה", במשרה כללית שאינה כוללת מאמץ פיסי, בהיקף של 4 שעות עבודה ביום וזאת בהתאם להוראות הרופא התעסוקתי.

הנתבעת טוענת, כי התובע היה הבעלים של חברת "אורי שמר בע"מ", אשר בשנת 2004 החליפה את שמה ל"סיינה" ובמסגרת מקומות עבודה אלו התובע לא עבד בעבודת כפיים כגון סבלות ונהיגה.

בחקירתו הנגדית נדרש התובע להסביר נושא זה. התובע העיד, כי מדובר בחברות קטנות ומאמץ פיזי הינו חלק אינטגראלי מהעבודה ועיקר העבודה הינה אספקת סחורה. (אפנה לפרוטוקול הדיון מיום 05.11.12, עמוד 12, שורות 15-22).

אציין, כי ביתו של התובע בעלת חברת סיינה הגב' יעל שמר, הוזמנה על-ידי הנתבעת להעיד אף על פי שלא מסרה תצהיר עדות ראשית מטעם התובע. בסופו של יום חזר בו ב"כ הנתבעת ובחר שלא להעיד אותה.

למרות שהגב' שמר לא העידה מטעם מי מהצדדים, אין בכך כדי לשנות את מאזן הראיות כנגד התובע לעניין תפקידו, זאת לנוכח התשתית הראייתית שהונחה בפני
כאמור לעיל, ממנה הגעתי לכלל מסקנה כי תפקידו של התובע מחייב מאמץ פיזי בין כבעלים ובין כשכיר.

הלכה היא, כי שיעור הנכות הרפואית משקף גם את שיעור הנכות התפקודית, וליתר דיוק, משקף את הפסד כושר ההשתכרות (על ההבחנה בין נכות תפקודית לאובדן כושר השתכרות ראו: ע"א 50/62 קליין נ' רוזנברג, פ"ד טז(3) 572, ע"א 3049/93 ג'רוג'יסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3) 792 ).
בית המשפט לא יטה לסטות מהנכות הרפואית בהיעדר נימוקים כבדי משקל שינעיהו מלעשות כן.
במקרה דנן, לא הוכחו נימוקים כגון דא.

אשר על כן, הנני קובעת כי נוכח אופי עבודתו של התובע, הכרוך גם בעבודה פיזית קלה ומנגד, העובדה כי החברה בבעלותו או בבעלות ביתו אני סבורה כי יהיה נכון לקבוע כי נכותו התפקודית אינה עולה על שיעור של 25%.

הפסד שכר לעבר ולעתיד
:
התובע במסגרת עסקו תפקד במשך שנים וללא הגבלה בין היתר גם כנהג ומוביל סחורות. לטענתו, הכנסתו השנתית הסתכמה בשנת 2002 - 98,000 ₪, בשנת 2003- 60,000 ₪.

מעיון בתלושי השכר של התובע לשנת 2003, עולה כי התובע עבד עד לחודש אוגוסט 2003 בלבד. ממוצע הכנסתו החודשי עמד לפיכך, על סך של 3,700 ₪ לחודש, בערכם להיום (מדד בלבד) סך של 4,444 ₪. לאחר מכן, התובע לא השתכר עד לחודש מאי 2004 וזאת עד למועד התאונה. סה"כ 12,000 ₪, היינו סך של 4,000 ₪ לחודש, בערכם להיום 4,870 ₪. התובע במסגרת חקירתו הנגדית טען כי החל לעבוד בחברת "סיינה", בבעלות ביתו כבר בחודש ינואר 2004, אולם נוכח העובדה כי החברה היתה בהקמה לא שולם לו שכר בגין 4 חודשי העבודה הראשונים. עוד, עולה כי התובע חזר לעבוד רק ב- יוני 2006. לטענתו בהיקף של חצי משרה. שכרו עמד מאז ועד לשנת 2009 ע"ס של 3,000 ₪ בלבד. מאז ועד היום שכרו עומד על סך של 5,000 ₪.

בהתאם לשכר התובע עובר לתאונה ושכרו היום הנני סבורה, כי אילולא הפגיעה שכרו של התובע היה גבוה במעט, יוער כי שכרו היום תואם את שכרו בעבר, חרף נכותו. ברם, אין לנו לשכוח כי התובע מועסק על ידי ביתו, דהיינו, המדובר בעסק משפחתי .
שוכנעתי, כי שכרו לא נפגע באופן משמעותי כתוצאה מנכותו ונובע מגורמים שאינם קשורים לנכות.

מעיון בחו"ד המומחה ונוכח פגיעתו של התובע, אינני מוצאת הצדקה לתקופת אי כושר כה ארוכה. נכותו התפקודית של התובע לא היתה בשיעור המצדיק העדרות מעבודה ואני סבורה כי צודקת הנתבעת שעה כי המדובר בחברה בבעלות משפחתית וכי שיקולי התובע והעובדה שלא השתכר שכר אינה קשורה לתאונה. למעט תקופה של שלושה חודשים לאחר התאונה ותקופה נוספת זהה בנכות בשיעור של כ- 50%. בנסיבות אלו בגין אבדן שכר מאז התאונה ועד היום, הנני פוסקת לתובע פיצוי גלואבאלי בשיעור של 100,000 ₪ - נכון להיום.

הפסד השתכרות לעתיד
- בהתאם לקביעתי לעיל ונוכח העובדה, כי לאורך השנים יתכן ושכרו של התובע היה משביח מעט יועמד שכרו לצורך החישוב על סך של 5,500


₪
( בהתאם לטענת התובע כי הינו שכיר הרי שהחישוב ייעשה עד לגיל 67 ).
בגין ראש נזק זה, הנני פוסקת לתובע פיצוי בסכום כולל של 76,500 ₪ נכון להיום.

הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד
:
התובע עתר לפיצוי בגין טיפולים והוצאות רפואיות בסך כולל של 8,000 ₪.
התובע צירף קבלות עבור טיפולים רפואיים בסכום כולל של כ-1600 ₪.
התובע לא מסר נתונים לגבי טיפולים בעתיד.
מנגד, הנתבעת טוענת כי התובע אינו זכאי לפיצוי בגין ראש נזק זה מאחר שהתאונה הוכרה כתאונת עבודה על-ידי המוסד לביטוח לאומי ומאחר שרוב הטיפולים מכוסים על-ידי קופת החולים.

בהתחשב בעובדה, כי המדובר בתאונת עבודה, פיצוי בסך של 7,000 ₪- נכון להיום, יהלום ראש נזק זה.

עזרת זולת לעבר ולעתיד
:
בגין עזרת זולת לעבר, עתר התובע לפיצוי בשיעור של 33,185 ₪ ולעתיד בשיעור של 47,883 ₪ נוספים בסך הכל עזרה צד ג' לעבר ולעתיד 91,068 ₪. מנגד, הנתבעת טענה כי התובע לא המציא כל אסמכתא או ראיות להוצאות ברכיב זה הן לעבר והן לעתיד. עוד נטען על ידי הנתבעת, כי העזרה שנזקק לה התובע, ככל שנזקק לא חרגה מהעזרה המצופה מבני משפחה.

התובע שהה בתקופת אי כושר מלא למשך 3 חודשים. כיום, עובד במשרה חלקית.
בהיעדר קבלות או אינדיקאציה לעזרה חריגה לה נזקק התובע כתוצאה מנכותו אני סבורה כי פיצוי בשיעור של 20,000 ₪
- נכון להיום, יהלום ראש נזק זה.

הוצאות נסיעה לעבר ולעתיד
:
התובע עותר לפסיקת הוצאות נסיעה בסכום כולל של 117,536 ₪ באופן הבא: לתקופת העבר תשלום חודשי בסך
500 ₪ ובסה"כ
50,500 ₪ ולתקופת העתיד תשלום חודשי בסך 350 ₪ כפול מקדם היוון, סה"כ 67,036 ₪ וזאת לנוכח עדותו של ד"ר אבנטוב לפיה התובע מוגבל בשימוש ברגל שמאל. מנגד, הנתבעת שבה על טענתה, כי התובע אינו זכאי לפיצוי בגין ראש נזק זה מאחר שהתאונה הוכרה כתאונת עבודה על-ידי המוסד לביטוח לאומי.
המדובר בנכות קלה בקרסול והתובע מתנייד ללא כל קושי.
אשר על כן, הנני סוברת, כי פיצוי בשיעור של 7,000 ₪ - נכון להיום, יהלום ראש נזק זה.

כאב וסבל
:
על פי הוראות תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1976, התובע זכאי לפיצוי בגין ראש נזק זה בסכום של

35,154 ₪- נכון להיום.

סיכום נזקי התובע
:
הפסד שכר בעבר 100,000 ₪ .
הפסד שכר לעתיד 76,500 ₪ .
הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד 7,000 ₪ .
עזרה לזולת לעבר ולעתיד 20,000 ₪ .
הוצאות נסיעה לעבר ולעתיד 7,000 ₪ .
כאב וסבל 35,154 ₪ .

סה"כ סכום של 245,654 ₪ - נכון להיום, מסכום זה יש לנכות תגמולי מל"ל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית להיום.
בנוסף, הנתבעים ישאו בהוצאות התובע : אגרה ששולמה ע"י בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד התשלום ועד למועד פסק הדין וכן שכר טרחת עו"ד בשיעור של 15%.

מזכירות תשלח עותק פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום + א.מ.


ניתן היום,
כ"ג אייר תשע"ג, 03 מאי 2013, בהעדר הצדדים.











א בית משפט שלום 18106-11/09 יעקב אורי שמר נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב "הפול" (פורסם ב-ֽ 03/05/2013)