פסקי דין על סינה מקארתי | פסקי דין על זיוה אסייג

42903-08/10 א     02/05/2002




א 42903-08/10 סינה מקארתי נ' זיוה אסייג








בית משפט השלום בנצרת



ת"א 42903-08-10 אסייג ואח' נ' מקארתי ואח'

תיק חיצוני
:



מספר בקשה:
41

לפני
כב' השופט יוסף סוהיל

– סגן נשיא


המבקשת/הנתבעת/התובעת שכנגד

סינה מקארתי



נגד


המשיבה/התובעת/הנתבעת שכנגד

זיוה אסייג



החלטה

1.

לפני בקשה לקבוע, כי פסק הדין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בנצרת (כב' השופט ג'יוסי) מיום 14.09.09 (תע 163/01) (להלן: "פסק הדין") מהווה מעשה בית דין, מחמת השתק פלוגתא. ובנוסף, לצרף את התיק הנ"ל לתיק המוצגים של המבקשת (להלן: "התיק נשוא פסק הדין").
פסק הדין ניתן בעניין השתלטותה של המשיבה על חשבונותיה, כספיה, ורכושה של המנוחה מרים ממנוב ז"ל (להלן: "המנוחה").

2.

תחילתו של ההליך שלפניי בתביעה כספית ע"ס 207,915 ₪
שהוגשה על ידי המשיבה כנגד המבקשת.

בתאריך 16.10.01 ניתן

פסק דין
, במעמד צד אחד, בת"א 2922/01 בבית-משפט השלום בעפולה (להלן: "פסק הדין בשלום"), המחייב את המשיבה, בהתאם להתחייבות שנטלה על עצמה כלפי קיבוץ מרחביה, לשלם לבית האבות שבקיבוץ בעד הוצאות אשפוזה של גב' ממנוב (אשר בינתיים הלכה לעולמה) בבית אבות של הקיבוץ, סך 65,748 ₪ בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 7,574 ₪.

עתה, עותרת המשיבה לשפותה בגין הסכומים בהם חוייבה,
שכן פסק הדין ביטל את הצוואה לפיה המשיבה היא יורשתה של המנוחה וקבע כי המבקשת הינה יורשתה של המנוחה על פי דין,
כך שהמדובר בחוב של העזבון.
3.

בכתב התביעה שכנגד נטען, כי על המשיבה להשיב למבקשת סך של
979,937 ₪ בגין כספים שנעלמו מחשבונותיה של המנוחה בין השנים 1994-1998, עת היתה המשיבה שותפה פעילה בחשבונות.


4.

לטענת המבקשת בבקשה שלפניי,
מתקיים מעשה בית דין מכוח השתק פלוגתא בעניין גזילת כספי המנוחה על ידי המשיבה, וכל שנותר לברר הוא היקף הכספים שנגזלו מהמנוחה. לטענתה, במסגרת התיק בו ניתן פסק הדין נשמעו כל העדים הרלוונטיים והוגשו כל הראיות הרלוונטיות, כולל דפי חשבונות הבנק של המנוחה. משכך, לשם יעילות הדיון וחסכון במשאבים, ראוי לצרף לתיק כאן את תיק בית המשפט נשוא פסק הדין.

5.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, העובדות המצויינות בתביעה, הוכרעו בפסק הדין
אך כעניין שבגררא. המשיבה טוענת, כי
בתיק נשוא פסק הדין לא הובאו מלוא הראיות לעניין כספי העזבון והשימוש שנעשה בהם, שכן לא נדרשו לצורך הכרעה בעניין תקפות הצוואה של המנוחה. זאת ועוד, אין בעובדה שנמשכו כספים מחשבון המנוחה, כדי להוכיח את טענות המבקשת כאן. לטענת המשיבה, התביעה שכנגד הוגשה בשיהוי ניכר ואך כמשקל נגד לתביעה העיקרית.
בנוסף, אין להענות לבקשה לצירוף התיק נשוא פסק הדין, שכן מדובר בעדויות שמיעה רבות, ומה גם, לא הוצגו בפני
בית המשפט כל המסמכים הרלוונטים לעניינינו ואין לחסום את המשיבה מלהציג ראיותיה. משכך יש לדחות את הבקשה.



דיון והכרעה
השתק פלוגתא

6.

בע"א 1041/97

סררו אבי נ' נעלי תומרס בע"מ, פ"ד נד
(1) 642 נקבע, כי
מתקיים השתק פלוגתא כאשר מתקיים הרכיבים הבאים:
"א.
הפלוגתא העולה בכל אחת מההתדיינויות היא אכן אותה פלוגתא, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים.
ב.
קויים דיון בין הצדדים באותה פלוגתא במסגרת ההתדיינות הראשונה, ולצד שנגדו מועלית טענת השתק בהתדיינות השניה היה יומו בבית המשפט ביחס לאותה פלוגתא.
ג.
ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא של בית המשפט באותה פלוגתא, בקביעת ממצא פוזיטיבי, להבדיל ממימצא הנובע מהעדר הוכחה.
ד.
ההכרעה הייתה חיונית לצורך פסק הדין שניתן בתובענה הראשונה
".
ר' בהקשר זה גם בספרו של כב' השופט קדמי, על הראיות, תש"ע-2009, חלק רביעי בעמ' 1587).

7.

מעיון בפסק הדין נשוא הבקשה עולה, כי נידונו בו 3 סוגיות. האחת, האם המנוחה ערכה את הצוואה מיום 10.02.95 לפיה ציוותה למשיבה את חלק הארי של נכסיה אחרי מותה; השניה, האם המשיבה לקחה חלק בעריכת הצוואה ומהי מידת מעורבותה בכך; והשלישית, האם המנוחה עשתה את הצוואה מחמת השפעה בלתי הוגנת של התובעת, בניגוד להוראת סעיף 30(א) לחוק הירושה.

8.

כאמור, פסק הדין הנ"ל מתייחס להשתלטות המשיבה על כספי המנוחה וחשבונותיה, תוך גזילת כספה. לא הועמדה במחלוקת ולא הוכרעה בהתדיינות במסגרת התיק נשוא פסק הדין שאלת הסכומים שנלקחו על ידי המשיבה מכספי המנוחה. פסק הדין אך התייחס, אגב אורחא, לסכום של 53,000 ₪ שנילקח על ידי המשיבה מחשבונה של המנוחה, לצורך רכישת רכב עבור המשיבה או עבור בעלה (ע' 31-32 לפסק הדין). דומה שההכרעה בשאלה זו
היתה נחוצה בעיקר לצורך ההכרעה בשאלת תקפות הצוואה.

9.

כבר נקבע בפסיקה, כמפורט לעיל, כי במצב כזה שבו לא נדונו ולא הוכרעו המחלוקות הכספיות ההדדיות, אין כל צידוק להשתיק בעל דין מלהשיג בהתדיינות נוספת על ממצא בפסק הדין, שעניינו לא עלה על הפרק בהתדיינות הראשונה, ושלא ניתנה לו הזדמנות להביא ראיות המתייחסות אליו או להגיב עליו (ע"א 158/83 עמנואל פינקל נ' לבנונה נוימן (9.01.84)).

כיוון שכך, דין הבקשה לקבוע כי פסק הדין מהווה השתק פלוגתא להידחות.

צירוף תיק בית-המשפט לענייני משפחה למוצגים של המבקשת
10.
פסק דין
מכיל ממצאים עובדתיים שקבע בית המשפט שדן בהליך על בסיס מהימנות של ראיות שהובאו בפני
ו, אמינות של עדים שהעידו בפני
ו, ומשקל ראייתי שניתן להם וכן מסקנות משפטיות של בית המשפט.


הממצאים העובדתיים והמסקנות שנקבעו ב

פסק דין
שניתן בהליך אחד אינם קבילים כראיה במסגרת הליך אחר, אלא אם קיימת בדין הוראה הקובעת כי

פסק דין
כזה הינו ראיה קבילה, כגון הוראת סעיף 42א לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971,
הקובעת כי

פסק דין
פלילי מרשיע קביל כראיה במשפט אזרחי אם המורשע או חליפו הינם בעלי דין במשפט האזרחי.

11.

בהיעדר הוראה כזו,

פסק דין
מהליך אחד אינו קביל כראיה במסגרת הליך אחר, שכן הממצאים העובדתיים שנקבעו בו הינם בבחינת עדות שמיעה בהליך האחר, והמסקנות המשפטיות הינן בבחינת עדות סברה בהליך האחר. הטעם לכך הוא שהעובדות שנקבעו בפסק הדין בהליך הראשון באות לבית המשפט בהליך האחר מכלי שני, ומשום כך הן בבחינת עדות שמיעה. מסקנותיו של השופט שדן בהליך הראשון הינן בבחינת חוות דעת ועדות סברה בהליך האחר. "בהיעדר חריג סטטוטורי או הלכתי לכללים הפוסלים עדויות שמיעה ועדויות סברה, אין

פסק דין
מהליך אחד קביל בהליך אחר. על השופט הדן בהליך האחר לקבוע בפסק דינו ממצאים ומסקנות המושתתים על עדויות שגבה בעצמו ועל ראיות שקיבל הוא" (ת"א(חי') 22219-11-09

spitz
gmbh

נ' מילוז(1989)
(18.05.12)).

קל וחומר עת שעניינה של הבקשה לצירוף תיק
בית המשפט "על כל ראיותיו והפרוטוקולים שלו" (סעיף 19 לבקשה). זוהי בקשה גורפת למדי, שבוודאי אין להענות לה. בבוא העת, לא
תהא כל
מניעה להציג ראיות ומסמכים אף שאלה כבר הוגשו במסגרת ההליך בבית- המשפט לענייני משפחה, אך זאת בכפוף לכללי הקבילות.

12.

אשר על כן הנני דוחה את הבקשה על שני חלקיה.

המבקשת תשלם למשיבה הוצאותיה בבקשה זו בסך של
4,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.


המזכירות תמציא לצדדים

ניתנה היום, כ"ב אייר תשע"ג, 2 02 מאי 2013, בהעדר הצדדים.








א בית משפט שלום 42903-08/10 סינה מקארתי נ' זיוה אסייג (פורסם ב-ֽ 02/05/2002)