פסקי דין על המערער: בסיס סאלח ע"י ב"כ עו"ד ס. אבו ורדה המשיב: המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ עו"ד גולדשטייןפסק-דיןהשופטת פורת1. בבית הדין האזורי בחיפה (השופטת קציר ונציגי הציבור הרמן ושרויר; תב"ע מט/616-0) התבררה תב... | פסקי דין על המשיב: המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ עו"ד גולדשטייןפסק-דיןהשופטת פורת1. בבית הדין האזורי בחיפה (השופטת קציר ונציגי הציבור הרמן ושרויר; תב"ע מט/616-0) התבררה תביעת התובע

08/05     08/05/1994




דבע 0-187/נג בסיס סאלח נ' המוסד לביטוח לאומי




בית-הדין הארצי לעבודה
דב"ע נג/187-0
השופטים: כבוד השופט אליאסוף

כבוד השופטת פורת

כבוד השופט אזולאי

נציג עובדים: פרנקל
נציג מעבידים: כהן
המערער: בסיס סאלח
ע"י ב"כ עו"ד ס. אבו ורדה



המשיב: המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד גולדשטיין
פסק-דין

השופטת פורת
1. בבית הדין האזורי בחיפה (השופטת קציר ונציגי הציבור הרמן ושרויר; תב"ע מט/616-0) התבררה תביעת התובע, נהג משאית מזה 30 שנה, להכיר באוטם שריר הלב בו לקה ביום 11.12.88, כתאונת עבודה על פי הפרק השלישי לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968 (להלן: החוק). 60221

2. בהחלטת בינים מיום 1.8.91 קבע בית הדין האזורי את עובדות המקרה שעיקרן בבלימת חירום שבלם המערער את רכבו למניעת פגיעה בילד שהגיח פתאומית אל הכביש, וויכוח שהתגלע לאחר מכן בעקבות התקרית.

3. בטרם קבע בית הדין עמדתו בשאלה האם האירועים כדלעיל והדחק הנפשי שהוסב בעטים למערער היו חריגים בהשוואה לשיגרת עבודתו, הוא מינה כיועץ רפואי את פרופ' קרן, תאר בפני
ו את עובדות המקרה והפנה אליו שאלות שנועדו להבהיר הקיים קשר סיבתי בין הארועים האמורים לבין האוטם בו לקה המערער ומהי יחסיות הגורמים שהסבו לאוטם.

4. היועץ הרפואי השיב בשתי חוות דעת :

בחוות דעתו הראשונה, מיום 9.10.92 סקר את גורמי הסיכון שקיננו במערער, דהיינו, מחלת לב כללית שגרמה "לחסימה מלאה של העורק הכלילי שסיפק את אזור שריר הלב" - כפי שאובחן בצינתור מיום 10.11.89, סכרת, עודף משקל, עישון כבד בעבר אשר הופסק כ - 10 שנים לפני האירוע ויתר לחץ דם קל.

נוכח גורמי הסיכון האמורים העריך היועץ הרפואי כי "לא היה באירוע בעבודתו (של המערער) בכדי לגרום להופעת האוטם החריף", וסיכם את חוות דעתו חד-משמעית, לאמור:

"אוטם חריף של שריר הלב בלי קשר לעבודתו של התובע"
*
5. בתשובה לשאלות הבהרה שהופנו ליועץ הרפואי ע"י ב"כ המערער השיב המומחה בחוות דעתו המשלימה מיום 9.10.92 - וגם בה לא שינה מסקנותיו - באומרו את הדברים הבאים :
ההתרגזות והבהלה בעת בלימת הרכב יכלו לגרום לעליה חולפת בדופק ובלחץ הדם, וכן להופעת כאבים תעוקתיים בנוכחות מחלה קודמת..... ברם עם חלוף המאורע הכאבים התעוקתיים חולפים .... ניתן לשלול שהעיתוי קשור בבהלה ובהתרגזות שנגרמו על ידי בלימה פתאומית אצל נהג מקצועי עם נסיון של 30 שנה....
בדרגת סבירות גבוהה ביותר ניתן לקשור את תופעת האוטם החריף להתקדמות טבעית במחלתו, בנוכחות גורמי הסיכון אשר הוזכרו בחוות דעתי הקודמת"

עוד ציין היועץ הרפואי בחוות דעתו המשלימה כי על פי הספרות הרפואית היה התובע בדרגת סיכון לפתח אוטם חריף לפחות פי 5 עד 7 מאדם אחר בגילו ללא גורמי סיכון.

6. בית הדין האזורי דחה את תביעת המערער, משני טעמים :

(א) ראשית, בשל העדר אירוע חריג בעבודת המערער. בהקשר זה אמר בית הדין:

"אין ספק כי בלימת פתע כדי למנוע תאונה של פגיעה בילד יגרום לבהלה מסוימת ולהתרגזות אך קשה לכנות את בלימת הרכב בפתאומיות כאירוע חריג באופן משמעותי אצל נהג מקצועי"

(ב) נימוקו השני של בית הדין האזורי לדחית התביעה נשען על חוות דעתו של יועץ הרפואי כמצוטט לעיל.

7. בהודעת ערעורו המקיפה העלה ב"כ המערער כל טענה אפשרית ועשה כל אשר ניתן למען שולחו ואלה טענותיו, בתמצית :

(א) המעטת חריגותו וחריפותו של אירוע בלימת החרום ע"י בית הדין האזורי חרף נסיבותיו החמורות. בכך הלך בית הדין האזורי שבי אחר חוות דעת המומחה הרפואי שהמעיט מחומרת האירוע, והושפע מקביעתו זו.

(ב) אי מתן המשקל הראוי לסמיכות הזמנים בין בלימת החירום הנדונה, לבין הופעת האוטם בו לקה המערער.

(ג) מן הדין היה לפסול את חוות דעתו של המומחה הרפואי ולמנות יועץ אחר במקומו לפי שחרג מהתפקיד שיועד לו, וקבע קביעות עובדתיות שלא נתבקש לקבען. כך חדר לתחום לא לו בקבעו ללא כל תימוכין כי במשך 30 שנות עבותו נאלץ המערער לבלום בלימות פתע לעתים מזומנות, ועל סמך מימצא עובדתי זה הסיק כי בלימת החרום נשוא התביעה לא היה אירוע חריג.

(ד) אכן נרשם מפי המערער ע"י חוקר המשיב כי בלימות, כמו זו שארעה יום האירוע, קורות למערער כפעמיים ביום, אולם אין זאת כי נפלה אי-הבנה בין המערער לחוקרו, שהרי ידיעה שיפוטית היא שאירוע בלימת חירום למניעת תאונה כה מחרידה אינן קורות בתדירות של פעמיים ביום.

מה עוד שכל בלימה ונסיבותיה המיוחדות ואין להכלילן כבלימות המלוות, באותה עצמת דחק נפשי.

(ה) היועץ הרפואי מטעם בית הדין לא התייחס כל עיקר לחוות דעת ד"ר מאיר שהומצאה מטעם המערער, על פיה מתחייבת ההכרה בקשר הסיבתי הנדון.

(ו) ההלכה הפסוקה נשענת על הדעה הרפואית, כי אירוע לבבי מתרחש רק על רקע גורמי סיכון. אי לכך היה מקום לקבל את תביעת המערער. הגם שקיננו בו גורמי סיכון כמפורט בחוות דעת המומחה.

(ז) אף ביקש ב"כ המערער ללמוד גזירה שווה מהילכת דן יצחק (דב"ע מח/319-0, פד"ע יח עמ' 230) שגם בה דובר בבלימת חרום בשל מכונית שחתכה את דרכו של התובע בפראות ובאורח מסוכן - ותביעתו הוכרה ע"י בית הדין זה כתאונת עבודה.

8. מנגד טענה ב"כ המוסד כי די בקביעת בית הדין לא הוכח לו אירוע חריג על מנת לדחות את התביעה וכי מינוי מומחה רפואי היה מיותר לכאורה. קביעה זו בדבר העדר אירוע חריג מתחזקת מתוך הודעת המערער לחוקר הנתבע בה לא צויינה התרגשות מיוחדת בשעת הבלימה, אלא התרגשות כאמור הוזכרה לראשונה רק לאחר שנועץ המערער עם פרקליטו.

עד הנה עיקר טענות ב"כ הצדדים.

9. נפנה תחילה לשאלה האם צדק בית הדין האזורי בהערכתו כי בלימת החרום הנדונה לא היתה בגדר אירוע חריג בעוצמתו, בשיגרת עבודתו של המערער.

אכן, אין להמעיט בעוצמת הדחק הנפשי העלול לפקוד נהג משאית, אם גם הוא נהג בה במשך 30 שנה, נוכח איום מיידי לדרוס אדם, והצורך לבלום משאית כבדה בבלימת חירום למניעת האסון.

יחד עם זאת הודעת המערער לחוקר כי בלימות חירום מן הסוג הנדון מזדמנות לו כפעמיים ביום - מלמדת ככל המסתבר, שאותה בלימה שבה מדובר לא היתה בדרגת חומרה קיצונית, מבחינת קושי הבלימה בעוד מועד למניעת הסכנה שהרי, הושוותה בפני
החוקר לבלימות חירום יומיומיות.

(החוקר לא נקרא לבית הדין להבהיר את קיומה של אי-ההבנה לה טוען ב"כ המערער, מה מקורה ומה פישרה של אי-הבנה זאת).

10. עוד ייאמר כי לא די בהסתמכות ב"כ המערער על "ידיעתו השיפוטית" של בית הדין כי בלימות מן הסוג הנדון אינן קורות פעמיים ביום.

בית הדין אינו יודע באיזה דרכים עובר המערער עם רכבו, האם שקטות, סואנות, עמוסות, ישירות או עקלקלות, ומהם המכשולים והסיכונים האורבים לו בעת נהיגתו. אף אין זה בידיעת בית הדין מה טיב נהיגתו, מה מידת זהירותו או תעוזתו וכמה בלימות פתע מזמנת לו הנהיגה בדרכים אותן עושה במהלך עבודתו.

11. אי לכך נותרים כראיה דברי המערער לחוקר המשיב, שעה שהשיח לתומו, מבלי דעת מה יקדם את ענינו - המשוות את הבלימה נשוא תביעתו לבלימות המתאנות בדרכו פעמיים ביום, וכבר נאמר לעיל כי השוואה זו היא הנותנת שנסיבות הבלימה הנדונה לא היו "חריגות" באורך קיצוני.

12. כבר מן הטעם הזה ונוכח קביעת בית הדין האזורי כי לא הוכח בפני
ו אירוע חריג בעבודת המערער, היה מקום לדחיית התביעה.

אף על פי כן נדון להלן גם בהיבט הרפאי, ותחילה נציין :

צודק ב"כ המערער בטענתו כי אל לו למומחה הרפואי לחדור לתחום לא לו, ולקבוע קביעות עובדתיות.

אולם גם בהתעלם מקביעותיו העובדתיות, של היועץ הרפואי, נותר על כנו המידע שסיפק בבר עברו הרפואי של המערער וגורמי הסיכון שקיננו בו ובעיקר מחלת הלב הכלילית שגרמה, כמסתבר במהלך הצינטור ל"חסימה מלאה של העורק הכלילי שסיפק את אזור שריר הלב".

גם נשארת על כנה קביעת היועץ הרפואי כי גורמי הסיכון שקיננו במערער עשוהו חשוף ומועד ללקות באוטם שריר הלב פי 7 - 5 מאדם בן גילו נטול גורמי סיכון כאמור. נתון סטטיסטי זה בא להמחיש את כובד משקלם של גורמי הסיכון שקיננו במערער - ועל כן ניתן להעריך שאפילו תרמה גם הבלימה לבוא באוטם - היתה השפעתה פחותה בהרבה על בואו לעומת גורמי הסיכון שקיננו במערער כמפורט בחוות דעת המומחה.

סוף דבר - נדחה הערעור.

אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים, היום 8.5.1994.

פסק הדין ישלח לב"כ הצדדים בדואר.








דבע בית הדין הארצי לעבודה 0-187/נג בסיס סאלח נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 08/05/1994)