פסקי דין על עז' המנוחה אינס (נעמי) רוטשטיין ז"ל | פסקי דין על גדעון רותם | פסקי דין על עמירם רותם | פסקי דין על אנג'י (אנג'ל) שלגין

676/08 א     05/05/2013




א 676/08 עז' המנוחה אינס (נעמי) רוטשטיין ז"ל, גדעון רותם, עמירם רותם נ' אנג'י (אנג'ל) שלגין








בית המשפט המחוזי בחיפה



ת"א 676-08 עז' המנוחה אינס (נעמי) רוטשטיין ז"ל
ואח' נ' אנג' (אנג'ל) שלגין




בפני

כב' השופט
רון סוקול


התובעים

1
.
עז' המנוחה אינס (נעמי) רוטשטיין ז"ל
2
.
גדעון רותם

3
.
עמירם רותם
ע"י ב"כ עו"ד ד' טוטיאן זייד


נגד


הנתבעת

אנג'י (אנג'ל) שלגין


ע"י ב"כ עו"ד
ר' מגל




פסק דין


1.
תביעה נגררת להרשעה בפלילים שהגישו עיזבונה ויורשיה של המנוחה אינס (נעמי) רוטשטיין ז"ל כנגד הנתבעת אשר הביאה למותה של המנוחה במעשה רצח נפשע.

רקע
2.
התובעים הינם עיזבון המנוחה אינס (נעמי) רוטשטיין ז"ל (להלן: "
המנוחה
") ושני בניה ויורשיה הטבעיים - גדעון ועמירם רותם
(להלן: "
היורשים
").


הנתבעת הועמדה לדין בבית משפט זה והורשעה בעבירות של רצח בכוונה תחילה של המנוחה, עבירה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 וכן בעבירה של הצתה לפי סעיף 448 לחוק העונשין (תיק פ"ח 3031/06).

3.
מעשי הנתבעת שהביאו למותה של המנוחה פורטו בהרחבה בהכרעת הדין מיום 18/2/2008 ועל כן אפרטם בקצרה בלבד.

המנוחה הייתה ילידת 1922 והתגוררה בגפה בשכונת כרמליה בחיפה. המנוחה נזקקה לעזרה בעבודות משק הבית ובתקופות שונות עבדה הנתבעת בביתה. ביום 10/1/2006, בשעה 19:30, או בסמוך לכך הגיעה הנתבעת לדירת המנוחה, ככל הנראה על מנת לבחון אפשרות להעסקה מחודשת שלה. הנתבעת שהתה במחיצת המנוחה מספר שעות בהן ישבו השתיים יחדיו, שוחחו ושתו.

סמוך לחצות, בעקבות ויכוח אשר פרץ בין שתיהן, החליטה הנתבעת להמית את המנוחה. לצורך ביצוע המעשה ניגשה הנתבעת לחדר השירות שבדירה ונטלה משם חוט פשתן. הנתבעת התקרבה אל מאחורי המנוחה, כרכה את החוט סביב צווארה, חנקה אותה באמצעותו וגרמה למותה.

4.
לאחר מות המנוחה פיזרה הנתבעת את הפריטים השייכים למנוחה, יצרה אי-סדר בדירה, נטלה עימה פריטים שהיו שייכים למנוחה ושילחה אש במספר מוקדים בדירה; כל זאת במטרה לטשטש את עקבותיה ולהסוות את מעשיה כך שייראה כאילו מצאה המנוחה את מותה תוך כדי ביצוע שוד.


לאחר שנעצרה ונחקרה הודתה הנתבעת במעשים המיוחסים לה. בעקבות זאת הועמדה הנתבעת לדין בבית משפט זה. בבית המשפט כפרה הנתבעת בעבירות שיוחסו לה והעלתה גרסאות שונות.

5.
בתום שמיעת הראיות, ביום 19/4/2007 ניתנה הכרעת הדין ובית המשפט קבע כי הנתבעת
ביצעה את המיוחס לה. על כן הורשעה הנתבעת בעבירה של רצח בכוונה תחילה ובעבירת הצתה.
ביום 18/2/2008 נגזר דינה של הנתבעת והוטל עליה עונש של מאסר עולם בגין עבירת הרצח ו-5 שנות מאסר בגין עבירת ההצתה. בגזר הדין נקבע כי אין מקום להחיל על הנתבעת את הוראת סעיף 300א(א) לחוק העונשין בדבר ענישה מופחתת. העונש, כך נקבע, ירוצה בחלקו באופן מצטבר למאסר העולם ובחלקו ירוצה בחופף. כמו כן ועל פי סעיף 77 לחוק העונשין הוטל על הנתבעת לשלם פיצויים בסך 25,000 ₪ ליורשי המנוחה בגין נזקי ההצתה.


ערעור שהגישה הנתבעת (ע"פ 2933/08) נדחה בפסק דינו של בית המשפט העליון מיום 5/12/2012, והרשעתה של הנתבעת בעבירות של רצח בכוונה תחילה והצתה נותרה חלוטה.

התביעה
6.
בעקבות הרשעתה של הנתבעת הגיש עיזבון המנוחה באמצעות היורשים את תביעתו הנוכחית כתביעה נגררת להרשעה בפלילים, על פי הוראת סעיף 77 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.


התובעים עותרים לחייב את הנתבעת לפצותם בגין ההוצאות שנגרמו להם בעקבות מותה של המנוחה, על נזקי הרכוש שנגרמו לדירה ולתכולה שהייתה בה, על הפסדי ההכנסות שנגרמו להם וכן על הנזק הלא ממוני שנגרם למנוחה. התובעים טוענים גם כי הנתבעת נטלה מהדירה כסף מזומן ותווי קניה. התובעים מבקשים עוד להטיל על הנתבעת פיצויים עונשיים שיביאו לביטוי את עצמת הזוועה שבמעשי הנתבעת.

7.
הנתבעת חוזרת ומעלה חלק מטענות ההגנה שהעלתה בהליך הפלילי. הנתבעת חוזרת וטוענת
כי לא התכוונה להרוג את המנוחה וכי לא התגבשה אצלה ההחלטה להמיתה. המעשה נעשה ברגע של איבוד דעת, בבחינת "עיוורון רגעי", ללא תכנון או הכנה מוקדמים ומבלי שהסתייעה בכלי תקיפה ממשי. הנתבעת מכחישה את הנזקים הנטענים, היקפם והפיצוי המגיע בגינם. הנתבעת מדגישה כי אין מקום לפסיקת פיצויים עונשיים, לאור עונש המאסר הארוך ותשלום הפיצויים שהוטלו עליה במסגרת ההליך הפלילי. כן טוענת הנתבעת כי לאור מצבה הנפשי המעורער והעיוורון הזמני בו לקתה במועד האירוע, אין להשית עליה פיצויים מוגברים. לבסוף מדגישה הנתבעת כי אין לה משפחה כלשהי או תמיכה והיא חסרת כל כספים ורכוש, ועל כן ממילא היא לא תוכל לעמוד בתשלום פיצויים כלשהם.


יצוין כי הצדדים הסכימו כי התיק יוכרע ללא צורך בחקירות וסיכמו טענותיהם בכתב.

דיון והכרעה
8.
ההליך שבפני
הינו תביעה נגררת להרשעה בפלילים על פי סעיף 77 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: "
החוק
"). סעיף זה קובע:

(א) הורשע אדם בבית משפט שלום או בבית משפט מחוזי והוגשה נגדו - ונגדו בלבד - תביעה אזרחית בשל העובדות המהוות את העבירה שבה הורשע, מוסמך השופט או המותב שהרשיעו, לאחר שפסק הדין בפלילים הפך לחלוט, לדון בתביעה האזרחית, אם ביקש זאת מגיש התביעה; לענין זה מוסמך בית משפט מחוזי לדון גם אם התביעה לפי שוויה היא בתחום סמכותו של בית משפט שלום.
(ב) שר המשפטים יקבע בתקנות את סדרי הדין בתביעה האזרחית, לרבות הוראות בדבר המועד והדרך להגשת התביעה וההליכים בערעור.


ייחודו של ההליך הינו כי בית המשפט שהרשיע אדם בביצוע עבירות מוסמך לדון גם בתביעה אזרחית בשל אותן עובדות המבססות את יסודות העבירה בה הורשע הנתבע. תכלית ההוראה הינה ייעול ההליך והבאת הדיון בפני
מי שדן גם בהליך הפלילי ומכיר את עובדותיו (רע"א 8101/98 פלוני נ' פלוני, פ"ד נד(2) 636 (2000)).



בתביעה נגררת להרשעה בפלילים אין צורך לדון מחדש בעובדות ששימשו בסיס להרשעה בפלילים. עם זאת אין לצרף נתבעים נוספים לנאשם שהורשע, ואם עילת התביעה מבוססת גם על עובדות שלא נדונו בהליך הפלילי מקומה אינו במסגרת התביעה הנגררת.

9.
לענייננו רלבנטי גם סעיף 42ד' לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 שנוסחו כדלקמן:

בדיון בתביעה אזרחית לפי סעיף 35א לחוק בתי המשפט, התשי"ז-1957, יראו את הממצאים והמסקנות שנקבעו במשפט הפלילי כאילו נקבעו במשפט אזרחי.


סעיף 35א' לחוק בתי המשפט הוחלף בסעיף 77 לחוק. סעיף 42ד' מקנה לממצאים ולמסקנות של פסק הדין הפלילי תוקף של ראיה חלוטה שאיננה ניתנת לסתירה. זאת, להבדיל מממצאים ומסקנות של

פסק דין
חלוט במשפט פלילי (סעיף42א(א) לפקודת הראיות), כאשר ההליך הוא אזרחי "רגיל", שאז הממצאים והמסקנות במשפט הפלילי קבילים כראיות לכאורה.

10.
לאור הוראות הדין ומאחר והנתבעת הורשעה ברצח ובהצתה, אין לקבל את טענותיה ככל שהן סותרות הכרעה זו. על כן טענות הנתבעת לפיהן לא התכוונה להרוג את המנוחה, או כי לקתה בעיוורון זמני וכי לא שרפה את דירת המנוחה דינן להידחות.


בהתאם גם עילת התביעה בגין גניבה מהדירה דינה להידחות. אמנם הנתבעת מסרה בהודאותיה כי לקחה כרטיסי אשראי מדירת המנוחה, אך היא לא הורשעה בגניבה, ולא נקבע בפסק הדין הפלילי ממצא פוזיטיבי בדבר נטילת כספים או חפצים כלשהם על ידיה מדירת המנוחה.

11.
כעת נעבור לדון ברכיבי הנזק השונים. נזכיר עוד כי סעיף 77 לחוק אינו אלא מסגרת דיונית מקוצרת לתביעה. מהותה של תביעה נגררת כתביעה אזרחית, וסדרי הדין בה, בהתאם לתקנה 17(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, כבתובענה אזרחית. על כן דרכי הוכחת הנזק והערכתו לצורך קביעת הפיצוי הינן כקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי.

פרטי הנזק

הוצאות קבורה ומצבה
12.
היורשים מבקשים לפסוק לזכות העיזבון פיצוי בגין הוצאות הקבורה, המצבה, הוצאת צו הירושה ומודעות האבל. היורשים הציגו קבלה בגין רכישת חלקת קבר בבית עלמין סגור על סך של 20,500 ₪ (נספח ג' לתצהיר גדעון רותם
), קבלה עבור מצבה על סך של 5,500 ₪ (נספח ב' שם), קבלות בגין הוצאת צו ירושה על סך של 416 ₪ ו- 130 ₪ (נספחים ד1, ד2 שם) וקבלה בגין מודעת אבל על סך של 120 ₪ (נספח ה').

הנתבעת טענה כנגד הוצאות אלה כי אלו חלות בכל מקרה, וחלקן אף מכוסות על ידי המוסד לביטוח לאומי וכי היורשים לא צירפו קבלות על תשלום בפועל של ההוצאות ואישור תשלום מהמוסד לביטוח לאומי.

סעיף 19(ב) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] מקנה זכות פיצוי לעיזבון בגין הוצאות קבורה, הכוללות את הוצאות הנסיעה להלוויה, אחוזת קבר ומצבה. כן הוכרה זכות הפיצוי בגין הוצאות פרסום מודעות אבל (ראו ד' קציר פיצויים בשל נזק גוף כרך ב 1082 (מהדורה חמישית, 2003)). היורשים הציגו קבלות בגין ההוצאות האמורות, ועל כן זכאים הם לפיצוי בגינן. מאידך אין להכיר בהוצאות בגין הוצאת צו ירושה, שכן ההלכה אינה מכירה בתביעה בפריט זה. יצוין כי חלקת הקבר נרכשה ב"בית עלמין סגור" ועל כן נשא העיזבון ולא המוסד לביטוח לאומי בתשלום עבורה. אשר על כן הנני פוסק לעיזבון פיצוי בראש נזק זה בסך כולל של 26,120 ₪, ובשערוך להיום (הצמדה וריבית) – 37,228 ₪.

נזקי רכוש
13.
התובעים מבקשים לפסוק פיצוי לעיזבון בגין נזקי הרכוש שנגרמו לדירה ולתכולתה כתוצאה מההצתה. להוכחת טענותיהם בעניין זה מפנים היורשים לחוות דעת מיום 10/9/06 ערוכה על ידי השמאי יעקב וינר (נספח ו' לתצהיר גדעון רותם
). בהתאם לממצאי חוות הדעת מתברר כי בעקבות ההצתה כוסו קירות הדירה בפיח. במוקד השריפה ועקב החום הרב התקלף הטיח והמרצפות ניזוקו באופן שנדרשה החלפתם. תכולת הדירה ניזוקה באופן חמור מפיח וחום באופן שאינו מאפשר שיקומה, וחלק מהתכולה אף נשרף. השמאי וינר העריך את עלות שיקום המבנה בסך של 52,506 ₪ ואת התכולה שאינה ברת שיקום העריך בסך של 113,160 ₪ (כל הסכומים כוללים מע"מ).


הנתבעת לא הציגה חוות דעת נגדית. עם זאת לטענתה היורשים לא הציגו ראיות לתשלום בפועל בגין שיפוץ הדירה ועל כן יש לדחות דרישתם זו לפיצוי.


השמאי וינר ביקר בדירת המנוחה בתאריך 21/5/06, כארבעה וחצי חודשים לאחר הרצח וההצתה. השמאי מציין שמצא כי הדירה לא נוקתה וכי נמסר לו שהיא במצבה כפי שהייתה מיד לאחר השריפה. אין לי יסוד לפקפק בממצאיו ובהערכותיו של השמאי. גם הנתבעת לא תוקפת את הממצאים לגופם. אשר לביצוע השיפוץ בפועל, היורשים צירפו רק קבלה אחת בגינו, בסך של 1,250 ₪ (נספח ח1 לתצהיר גדעון רותם
) (הקבלה הנוספת שצורפה על סך 60 ₪ הינה עבור פרחים לקבר, כפי שמצוין עליה). אינני סבור כי יש בכך כדי לשלול מהם את הפיצוי בגין היקף הנזק שנגרם לדירה. התובעים זכאים לפיצוי גם אם ביצעו את התיקון בכוחות עצמם, וגם אם טרם השלימו את כל התיקונים. מכל מקום העדרן של קבלות אינו מספיק כדי לשלול מהם את הזכות לפיצוי.


אשר על כן הנני פוסק לתובעים פיצוי ברכיב נזק זה על פי האמור בחוות דעת השמאי וינר, כלומר 52,506 ₪ בגין שיקום המבנה ועוד 113,160 ₪ בגין עלות התכולה שניזוקה. כן זכאי העיזבון להשבת
שכר טרחת
השמאי בסך של 5,197 ₪. סך הכול הפיצוי בגין נזקי הרכוש הינו 170,863 ₪, ובשערוך להיום (הצמדה וריבית) 232,823 ₪.

14.
עוד מבקשים התובעים בסיכומיהם לפצותם בגין אובדן דמי שכירות בסך של 500$ לחודש עבור התקופה בה הוכרזה הדירה כ"זירת פשע" במשך 79 ימים וכן בתקופה שנדרשה לשיקומה לאחר השריפה, סך הכל במשך 14.5 חודשים (יצוין כי בכתב התביעה נדרש סך של 400$ לחודש בלבד).


הנתבעת טוענת כי אין לפצות את התובעים בגין כל התקופה הנטענת. לטענתה לא הגיוני ששיפוץ דירה אורך למעלה משנה. על כן היא טוענת כי יש לדחות דרישה זו.

15.
התובעים לא הציגו כל ראיה על תקופת השיפוץ בפועל. השמאי מטעמם לא העריך את התקופה שתידרש לביצוע התיקונים. בהעדר כל נתון אחר נראה כי ראוי להעריך את התקופה הנדרשת על דרך האומדנה ועל פי ניסיון החיים. דומה שבמסגרת זו אין כל ספק כי הזמן הסביר שנדרש לביצוע תיקונים בדירה היה קצר בהרבה. מדובר בסך הכול בנזק מוגבל. התיקונים שנדרשו הם שיקום טיח, ריצוף וצבע. זמן סביר אינו עולה על חודשיים. לתקופה זו יש לצרף את 79 הימים שבהם הדירה הייתה נעולה לצרכי החקירה. על כן יש לפסוק לתובעים פיצוי על הפסד הכנסות משכר דירה רק לתקופה של 4.5 חודשים. הפיצוי שנדרש בכתב התביעה היה 400 $ לחודש שהם 6,008 ₪ לפי השער היציג ביום הגשת התביעה. סכום זה משוערך להיום הינו 7,064 ₪.

16.
עוד עותרים התובעים לפיצוי בגין נזק לתכשיטיה של המנוחה אשר ניזוקו בשריפה. היורשים הציגו הערכת שווי של התכשיטים מיום 8/12/87 בסך של 5,395 ₪ (נספח ז' לתצהיר גדעון רותם
). לטענת היורשים מאז בוצעה הערכת השווי האמורה נוספו למנוחה תכשיטים, אשר את שוויים הם מעריכים בסך של 20,000 ₪ (סעיף 6 לתצהיר). יצוין כי השמאי וינר העיר בחוות דעתו כי הערכת הנזק לדירה ולתכולתה אינה כוללת את התכשיטים, אותם יש לתבוע בנפרד.



לא הובאו ראיות על התכשיטים שהיו למנוחה. גם בפסק הדין הפלילי לא נקבעו ממצאים כלשהם לגבי תכשיטיה של המנוחה, ואין בפני
י ראיה כלשהי כי בעקבות ההצתה ניזוקו תכשיטיה של המנוחה ללא יכולת לתקנם. על כן אינני מוצא לפסוק פיצוי ברכיב נזק זה.

17.
עוד תובעים היורשים פיצוי לעיזבון בגין ירידת ערכה של הדירה עקב היותה "דירת פשע", אותה הם מעריכים בסך של 54,000 ₪. היורשים לא הביאו ראיות כלשהן לתמיכה בטענתן זו, כגון הסכם מכר של הדירה בו מצוין מה היתה התמורה שנתקבלה בגינה. אף חוות דעת השמאי לא התייחסה לעניין זה. בהעדר הוכחה הטענה בראש נזק זה נדחית.

18.
סך הכל הפיצוי בגין נזקי הרכוש לדירה ולתכולתה בעקבות ההצתה הינו 239,887 ₪. מסכום זה יש לנכות את התגמולים שהתקבלו מחברת הביטוח בסך של 65,600 ₪, ובשערוך להיום – 74,012 ₪, וכן את הפיצוי שנפסק במסגרת ההליך הפלילי בגין הצתת הדירה בסך של 25,000 ₪. היתרה לתשלום הינה בסך 140,875 ₪.

נזק לא ממוני
19.
התובעים מבקשים לפסוק לעיזבון פיצוי בגין הנזק הלא ממוני למנוחה. התובעים מדגישים את סבלה הלא יתואר של המנוחה, עת הנתבעת הגיחה מאחוריה, כרכה את החוט סביב צווארה, והידקה אותו עד אשר נפחה את נשמתה. כן מפרטים התובעים את החרדות והסיוטים המלווים אותם מאז ביצוע המעשה הנפשע כלפי המנוחה, את המראות הקשים והמחשבות הנוראות שיש להם ואשר שבים ועולים בזיכרונם. התובעים מבקשים לקחת בחשבון בעת קביעת הפיצוי גם את קיצור חייה של המנוחה.


הנתבעת טוענת כי העיזבון פוצה כבר במסגרת ההליך הפלילי וכי הסכומים הנתבעים מופרזים. הנתבעת מדגישה את גילה של המנוחה (84 שנים) וכי לא הוכחו בריאותה וצלילות דעתה.

20.
דומני כי לא יכול להיות ספק כלשהו בדבר הכאב והסבל הרב שהיו מנת חלקה של המנוחה בטרם נפחה את נשמתה. יש להניח כי היכרותה המוקדמת עם הנתבעת והאמון שנתנה בה, הוסיפו לכאביה הפיסיים תחושת בגידה, צער ואבדן אמון. בשים לב לנסיבות המקרה ולחומרת המעשים הנני סבור שיש להעמיד את הנזק הלא ממוני לעיזבון על סך של 600,000 ₪. אוסיף כי תביעה זו הינה תביעת העיזבון ולא תביעה עצמאית של בני משפחת המנוחה ועל כן, אף כי ברור לכל כי מותה של המנוחה גרם להם באופן אישי לסבל רב, אין לפסוק להם פיצוי בגין נזקיהם אלו.

אובדן שירותי סבתא
21.
התובעים טוענים בסיכומיהם כי יש לפצות את העיזבון בגין אובדן שירותי סבתא. לטענתם המנוחה נהגה לטפל בנכדיה והדבר הסב לה הנאה רבה. נזק זה לא נזכר בכתב התביעה והוסף רק בסיכומי התובעים. מדובר בהרחבת חזית אסורה ודי בכך כדי להביא לדחיית התביעה בראש נזק זה. אוסיף גם כי ספק בעיני האם בכלל ניתן, בנסיבות מקרה זה, לפסוק פיצוי שכזה.

פיצויים עונשיים
22.
המחלוקת העיקרית בין הצדדים נוגעת לדרישת התובעים לחייב את הנתבעת לשלם להם פיצויים עונשיים. לטענתם יש מקום לפיצוי שכזה בשל חומרת מעשיה והפגם המוסרי שדבק בהם, כהבעת סלידה מהמעשים וכמסר של הוקעה והרתעה כלפי התנהגות מסוג זה. התובעים מדגישים כי מסר ערכי זה חשוב במיוחד לאור ריבוי מקרים של אלימות והתעללות כנגד קשישים בשנים האחרונות.


הנתבעת מתנגדת לפסיקת פיצויים אלו בטענה כי מעבר למאסרה הארוך היא כבר חויבה, במסגרת ההליך הפלילי, גם בתשלום פיצויים בסך של 25,000 ₪.

23.
השאלה אם ומתי ניתן לפסוק פיצויים עונשיים במסגרת הדין הקיים עדיין שנויה במחלוקת. הפסיקה הכירה בסמכות בתי המשפט לפסוק פיצויים עונשיים בנזיקין, אולם המקרים בהם הדבר נעשה הינם מועטים ביותר, וכוללים מקרים של עוולה נזיקית חמורה או פגיעה קשה בזכות חוקתית (ראו דיון מקיף בסוגיה במאמרו של כב' השופט אליקים רובינשטיין "פיצויים עונשיים – מבט מכס המשפט" ספר אור- מאמרים לכבודו של השופט תיאודור אור 97 (א' ברק ר' סוקול ע' שחם עורכים, 2013);
ע"א 140/00 אטינגר נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי, פ"ד נח(4) 486, 562 (2004); ע"א 9656/03 עיזבון מרציאנו נ' זינגר, פיסקה לד (ניתן ביום 11/4/05); ע"א 4576/08 בן-צבי נ' היס (ניתן ביום 7/7/11)).

24.
סוגיית פסיקת פיצויים עונשיים מעוררת שאלות רבות. כידוע תכליתם העיקרית של דיני הנזיקין הינה תכלית תרופתית, דהיינו מתן תרופה לניזוק על הנזק שסבל (ראו א' ברק "הערכת הפיצויים בנזקי גוף: דין הנזיקין המצוי והרצוי" עיוני משפט ט 243 (תשמ"ג)).

עם זאת תכלית זו אינה התכלית היחידה ובתי המשפט הכירו גם בתכליות נוספות ובהן התכלית העונשית (ראה שם עמ' 248, וכן ע"א 30/72 פרידמן נ' סגל, פ"ד כז(2) 225 (1973); י' אנגלרד א' ברק מ' חשין דיני הנזיקין – תורת הנזיקין הכללית כרך שלישי 583 – 581 (מהדורה שניה, גד טדסקי עורך, 1976); ק' מן "סנקציות אזרחיות עונשיות" עיוני משפט טז(3) 243 (תשנ"א)). אלו "
פיצויים שעל המזיק לשלם לניזוק בסכום שאינו משקף הערכה של הנזק שגרם המזיק לניזוק על ידי עוולה, אלא בא להעניש את המזיק על התנהגותו המזיקה ובכך לבטא סלידה ממנה
" (י' אנגלרד א' ברק מ' חשין לעיל בעמ' 579). זאת, להבדיל מפיצויים מוגברים שמבטאים "
הערכה כנה של הנזק שנגרם...[לאחר ש]הוגבר על ידי התנהגותו הבלתי ראויה של המזיק
" (שם).

25.
בהצעת חוק דיני ממונות (הקודקס האזרחי) הוצע לקבוע הוראה מפורשת לפיה בית המשפט יוסמך לפסוק פיצויים מוגברים בנסיבות מיוחדות.

וכך נאמר בסעיף 564 להצעה:

(א) בית המשפט רשאי לפסוק לנפגע פיצויים שאינם תלויים בנזק, אם מצא שההפרה נעשתה בזדון, כשעיקר כוונתו של המפר היתה הפגיעה בנפגע.
(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), פיצויים לפי סעיף זה לא יעלו על 100,000 שקלים חדשים; שר המשפטים רשאי, באישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, לשנות את הסכום האמור; הסכום יהיה צמוד למדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מיום קבלת חוק זה בכנסת או מיום הגדלת הסכום, לפי העניין.

משמע, הפיצוי המוגבר יהיה מוגבל בסכום. התכלית התרופתית תישאר התכלית המרכזית בפסיקת פיצויים (ראה מ' דויטש פרשנות הקודקס האזרחי כרך א' 359 (תשס"ה)).

על סעיף זה נמתחה ביקורת, הן לאור קביעת קטגוריה נוקשה לפסיקת פיצויים אלו והן לאור תקרת הפיצויים שנקבעה בסעיף. בעקבות הביקורת ולקראת פרסום הקודקס כתזכיר חוק נוסח הסעיף מחדש כדלקמן:

"
בית המשפט רשאי לפסוק לנפגע פיצויים שאינם תלויים בנזק, אם מצא שההפרה נעשתה בזדון
" (סעיף 462 לתזכיר חוק דיני ממונות, התשס"ו-2006).

26.
שאלה נוספת המתעוררת בעניין זה הינה הסמכות לפסוק פיצויים עונשיים או פיצויים מוגברים, מקום שהתכלית העונשית כבר באה לידי ביטוי בהליך הפלילי; כלומר, האם יש מקום בהליך האזרחי להוסיף "עונש" בדמות פיצוי עונשי על העונש שגזר בית המשפט שדן בהליך הפלילי. לכאורה התכלית העונשית צריכה לבוא לידי ביטוי בגזירת הדין הפלילי בלבד והוספת פיצוי עונשי בהליך האזרחי יכולה להתפרש כהתערבות בגזר הדין. בעניין זה נפסק ברע"א 9670/07 פלונית נ' פלוני (ניתן ביום 6/7/09) כי קיימת סמכות עיונית עקרונית לפסוק פיצויים עונשיים, אך השימוש בה ייעשה רק במקרים חריגים שבחריגים (ראו שם פסקאות כג-כד לפסק דינו של השופט רובינשטיין).

27.
אין כל ספק בדבר שפלות מעשיה של הנתבעת וחומרתם. עם זאת דומני כי התכלית העונשית באה לידי ביטוי בגזר הדין. ודוק, בגזר הדין הושת על המערערת עונש חמור ביותר, מאסר עולם בגין עבירת הרצח ועוד 5 שנות מאסר בגין עבירת ההצתה. זהו עונש מרתיע ואיני סבור כי הוספת רכיב כספי ממשי תרחיב את עצמת ההרתעה. עוד אציין כי הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני שנפסק לעיזבון המנוחה לעיל יכול להכיל בתוכו גם את הבעת הסלידה ממעשי הנתבעת וביטוי לחומרה הרבה של מעשיה. על כן איני סבור כי ראוי להוסיף פיצוי עונשי לפיצויים שפורטו.

סיכום
28.
בשים לב לכל האמור, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לעיזבון המנוחה פיצויים כדלקמן:

הוצאות קבורה ומצבה
37,228 ₪
נזקי רכוש
140,875 ₪
נזק לא ממוני
600,000 ₪
סה"כ
778,103 ₪


כל הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן תשלם הנתבעת לתובעים שכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪ והחזר האגרה ששולמה בסך של 1,022 ₪. סכום האגרה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 1/7/08 ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום,
כ"ה אייר תשע"ג, 05 מאי 2013, בהעדר הצדדים.














א בית משפט מחוזי 676/08 עז' המנוחה אינס (נעמי) רוטשטיין ז"ל, גדעון רותם, עמירם רותם נ' אנג'י (אנג'ל) שלגין (פורסם ב-ֽ 05/05/2013)