פסקי דין על דוד אמסלם | פסקי דין על רעות אמסלם | פסקי דין על מאיר אמסלם ואח' | פסקי דין על יוסף דרוק | פסקי דין על שרה דרוק | פסקי דין על גיטל ברנשטיין ואח' |

48228-03/13 א     08/05/2013




א 48228-03/13 דוד אמסלם, רעות אמסלם, מאיר אמסלם ואח' נ' יוסף דרוק, שרה דרוק, גיטל ברנשטיין ואח'








בית משפט השלום בירושלים



ת"א 48228-03-13 אמסלם ואח'

נ' דרוק ואח'





בפני

כב' השופטת
מיכל שרביט

המבקשים
:
1
.
דוד אמסלם

2
.
רעות אמסלם

3
.
מאיר אמסלם

4
.
מרגריטה מורן אמסלם
על-ידי ב"כ עו"ד יורם זריפי


נגד

המשיבים:
1. יוסף דרוק
2. שרה דרוק
3.
גיטל ברנשטיין
על-ידי ב"כ עו"ד גדעון קורן ועו"ד אלון דיסקין

4. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים
על-ידי ב"כ עו"ד זאב גבאי




החלטה

1.
בפני
בקשה למתן צו מניעה זמני שיאסור על המשיבים 1-3, או מי מטעמם, להיכנס לשטחים בבעלות המבקשים בבניין המצוי ברחוב רש"י 72 ירושלים וסביבותיו (להלן: הנכס), ויורה להם להימנע מביצוע עבודות חפירה או בנייה או כל עבודה שהיא בשטחים בבעלות המבקשים, וכן להימנע מעשיית שימוש כלשהו בהיתר הבנייה שניתן למשיבים 1-3 (להלן: המשיבים) על-ידי המשיבה 4, וכל זאת עד להכרעה בתובענה שתוגש על-ידי המבקשים.

2.
במסגרת הליך קודם בין הצדדים (ה"פ 734/08), בו התבקש סעד הצהרתי שעניינו זכויות הבניה בנכס וחלוקתם בין הצדדים, הכריע בית המשפט השלום (כבוד השופטת ע' אבמן-מולר), כי למשיב 1 1/3 מאחוזי הבנייה בנכס, למבקשים 3-4 1/6 מאחוזי הבנייה בנכס ולמבקשים 1-2 1/2 מזכויות הבנייה בנכס (להלן: פסק הדין). לטענת המבקשים, על-פי תכנית בניין עיר החלה על הנכס - תב"ע 1071 - ניתן לבנות בשטח כולל של כ-557 מ"ר (ת/9), וכך גם צוין על-ידי המשיבים בבקשה לקבלת היתר בנייה שהוגשה על ידם (ת/5). לפיכך טענו, כי בהתאם לפסק הדין, שהוא חלוט, הרי שלמבקשים ביחד זכות לבנות בנכס בשטח כולל של 371.4 מ"ר ואילו למשיבים זכות לבנות בשטח כולל של 185.7 מ"ר. היות שלטענת המבקשים, המשיבים בנו בנכס בשטח כולל של כ-189 מ"ר, בכך הם מיצו עד תום את זכויות הבנייה הנתונות להם ואף חרגו ממכסת אחוזי הבנייה המגיעים להם במספר מטרים רבועים. על כן, לטענתם, היתר הבנייה שניתן למשיבים על-ידי המשיבה 4 מנוגד בתכלית להוראת פסק הדין ויש בו משום פגיעה קשה בזכויות הבנייה השייכות למבקשים.

3.
לעומתם, המשיבים טענו כי פסק הדין קבע רק את החלק היחסי של כל אחד מן הצדדים, ולא קבע שום קביעה בנושא היקף זכויות הבנייה מבחינה כמותית. קיימת מחלוקת - אליבא דמשיבים - בנוגע למה שבנוי, ולטענתם פסק הדין לא קבע שמיצוי את זכויות הבנייה שלהם, ואכן היתר הבנייה שניתן להם מנצל זכויות אלה. מכל מקום, טענו המשיבים, כי גם לוּ היו המבקשים צודקים בטענותיהם, אין אפשרות מעשית למבקשים לנצל את זכויות הבנייה מחמת העדר אפשרות טכנית לבנות בשטחם. עוד הוסיפו וטענו, כי ממילא עסקינן בזכויות שאינן קנייניות, באופן שצו מניעה זמני לא יינתן כאשר ניתן לפצות בגין זכויות אלה בכסף.

4.
אני סבורה, כי צירופו של פסק הדין עם נתוני השטח המותר לבנייה, כפי שהם משתקפים בתקנון התב"ע החלה ובבקשה להיתר הבנייה (וראו גם דברי ב"כ המשיבה 4 בעמ' 6 ש' 23-22, לפיהם "
במקרה הזה חזקה שעשו מדידה של השטח הבנוי בפועל, והיתר הבניה ניתן לאחר שנבדק שיש זכויות בניה שלא מומשו
"), מקימים תשתית לכאורית לטענת המבקשים כי המשיבים מיצו את זכויות הבנייה העומדות להם וכי כל בנייה נוספת על ידם עשויה לפגוע בזכויות הבנייה של המבקשים. הנה כי כן, שוכנעתי, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי קיימת שאלה רצינית שיש לדון בה.

5.
אשר לטענת המשיבים, לפיה ממילא המבקשים אינם יכולים מבחינה מעשית לנצל את זכויות הבנייה, ככל שיש בידם כאלה, זו אינה נקייה מספקות ומכל מקום טעונה בירור. בדיון הסביר ב"כ המבקשים כיצד קיימת אפשרות טכנית שיעשו שימוש בזכויות הבנייה השייכות להם (עמ' 11 ש' 12-8); ואף ב"כ המשיבה 4 ציין, כי מדובר בשאלה של היתכנות תכנונית והפתרון לה נתונה לגורמי התכנון של המשיבה 4 ואין מניעה שהמבקשים יגישו בקשה להיתר בנייה (עמ' 5 ש' 30-25).

6.
לעניין מאזן הנוחות, בשים לב לכל האמור, בבחינת הנזק שייגרם למבקשים אם לא יינתן הסעד הזמני והבנייה תבוצע על-ידי המשיבים, לעומת הנזק שייגרם למשיבים בעיכוב הבנייה, הכף נוטה לעבר מתן הסעד המבוקש. גם אם ניתן יהיה לפצות בכסף על אבדן זכויות הבנייה, ככל שתביעת המבקש0ים תתקבל בסופו של יום, איני מוצאת לשלול מן המבקשים את האפשרות לנצל בבנייה, הלכה למעשה, את זכויותיהם, ככל שיוכרע לטובתם. במובן זה, מתן הסעד הזמני חשוב הוא לשם שמירת המצב הקיים, ואת הפיצוי בגין הנזקים שעלולים להיגרם למשיבים בשל העיכוב בבנייה (וראו: עמ' 10 ש' 23-18) ניתן להבטיח באמצעות הפקדת ערבויות מתאימות על-ידי המבקשים.

7.
לא מצאתי כי נפל פגם של חוסר תום לב והעדר ניקיון כפיים אצל המבקשים, שפרשו בבקשתם את הפרטים הנדרשים לצורך הכרעה בבקשתם, בין באופן ישיר בין בדרך של הפנייה לקביעות פסק הדין (ובכלל זה דבר קיומו של הערר על מתן היתר הבנייה, ראו: עמ' 11 ש' 25-24). אשר לטענת השיהוי שנשמעה מפי המשיבים, אכן, כפי הנראה, המבקשים ידעו בתחילת חודש ינואר 2013 או סמוך לכך על דבר מתן היתר הבנייה למשיבים, חרף התנגדותם. אפילו אם נניח כי המבקשים ידעו גם על כוונה קונקרטית מצד המשיבים להתחיל בבנייה - ולכך לא הונחה תשתית ממשית - אין בפרק הזמן שחלף עד להגשת הבקשה, כדי להוות, בנסיבות העניין, שיהוי שיש בו כדי להצדיק את דחיית הבקשה, אשר הוגשה סמוך ומיד לאחר שהחלו בפועל עבודות הבנייה.

8.
לאור כל האמור, ניתן בזה צו מניעה זמני, כפי המבוקש ומפורט בסעיף 1 לעיל; זאת, בכפוף לכך, שמעבר לערבויות שכבר ניתנו, בהתאם להחלטתי מיום 27.3.13, המבקשים יפקידו ערבון כספי נוסף בסך של 30,000 ₪, בין במזומן בין בערבות בנקאית אוטונומית שאינה מוגבלת בזמן.


תוקפו של צו המניעה הזמני מותנה בהגשת תובענה על-ידי המבקשים, עד יום 16.5.13.

9.
בגין בקשה זו ישלמו המשיבים 1-3 למבקשים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות ביחס למשיבה 4.

10.
המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים ללא דיחוי באמצעות הפקס.

ניתנה היום, כ"ח אייר תשע"ג, 08 מאי 2013, בהעדר הצדדים.









א בית משפט שלום 48228-03/13 דוד אמסלם, רעות אמסלם, מאיר אמסלם ואח' נ' יוסף דרוק, שרה דרוק, גיטל ברנשטיין ואח' (פורסם ב-ֽ 08/05/2013)