פסקי דין על ד.ש.מ.א.ר בע"מ | פסקי דין על אליהו קחטן

163439/09 א     13/05/2013




א 163439/09 ד.ש.מ.א.ר בע"מ נ' אליהו קחטן








בית משפט השלום בתל אביב - יפו

בפני
כבוד השופטת עינת רביד

ת"א 163439-09 קחטן ואח' נ' רסלר ואח'





התובעת

ד.ש.מ.א.ר בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד
רוזנקרנץ


נגד

נתבעים
1. אליהו קחטן
2
.
עזרא קחטן
3. גרנד סנטר חברה לפיתוח והשקעות
ע"י ב"כ עו"ד צור




פסק דין


1.
זוהי תביעה שהחלה כתביעה שכנגד למתן חשבונות, אשר נותרה כתביעה היחידה לאחר שהתביעה הראשית נדחתה על הסף ב

פסק דין
, וערעור שהוגש על פסק הדין נמחק ביוזמת המערערים, הם הנתבעים לפני (ראו ע"א 30622-02-10 פרוטוקול מיום 24.12.12).
2.
התובעת רכשה בחודשים ינואר-מרץ 2001 מהנתבעת 3 (להלן: "הנתבעת") חלק בבניין ברחוב דרך השלום 7א' תל-אביב (להלן: "הנכס").
3.
על פי הסכמי הרכישה, אשר נחתמו בין הצדדים, נספחים א'-ב' לכתב התביעה, וכן מוצג נ/1(להלן: "ההסכמים"), נקבע, כי התובעת תרכוש את הקומות השלישית והרביעית בנכס.
4.
לטענת התובעת, היא והנתבעת הן שותפות במושע בחניון הבניין המכיל 30 מקומות חניה. החניון הוא חלק מהרכוש המשותף בבניין, ולטענתה, בהתאם לזכויות הצדדים בנכס, כל צד הוא הבעלים של 15 מקומות חניה בלתי מסוימים.
5.
לטענת התובעת, מאז חתימת הסכמי הרכישה והחל ממועד מסירת החזקה בנכס לידי התובעת, משכירה הנתבעת חניות בבניין במספר העולה על המספר אותו היא זכאית להשכיר בהתאם לזכויות הצדדים בנכס ובחניון, תוך עשיית עושר על חשבונה של התובעת.
6.
לטענת התובעת, פניותיה במהלך השנים לקבלת פירוט החניות, שהושכרו על ידי הנתבעים במשך השנים ולקבלת דמי שכירות, שהפיקה הנתבעת כתוצאה מהשכרת החניות, שהושכרו שלא כדין, הושבו ריקם. לטענתה, הנתבעים מסרבים ליתן פירוט של כל החניות שהושכרו, וכן מסרבים להשיב את הכספים שהופקו תוך עשיית עושר ולא במשפט.
7.
לטענת התובעת, הנתבעת מפרה את ההסכם שבין הצדדים ואת ההסכמות עם התובעת לפיהם זכויות הצדדים בחניות בבניין שוות וכל צד הוא הבעלים של 15 מקומות חניה. וטענת התובעת, הנתבעת השתלטה על חניות בבניין במספר העולה על מספר החניות השייכות לה ועושה בהן מנהג בעלים, לרבות השכרת המעברים בחניון.
8.
בהתייחס לנתבעים 1-2 (להלן: "קחטן") טוענת התובעת, כי במועד רכישת הקומות הם הציגו בפני
ה מצג לפיו 15 חניות בבניין יהיו שייכות לתובעת והיא תוכל בכל עת להשכיר חניות במספר זה או לעשות בהן שימוש חוקי אחר. לטענתה, בפועל, קחטן השתלטו על החניות והם משכירים אותן מבלי לשלם לתובעת תמורה בגין ההשכרה.
9.
לטענת התובעת, קחטן מודעים לטענות התובעת ביחס להפרת ההסכם בקשר לחניות והם ממשיכים לנהוג בחניות בבניין כאילו הן שייכות לנתבעת ולהשכירן לשוכרים מטעם הנתבעת.
10.
עוד טענה התובעת כי קיים חשש כי קחטן משכירים חניות בבניין לא באמצעות הנתבעת אלא באופן אישי או באמצעות חברות וגורמים אחרים הקשורים עמם. פעולה המהווה עשיית עושר ולא במשפט וגרם הפרת חוזה.
11.
התובעת עתרה למתן חשבונות ביחס לכל החניות שהושכרו על ידי הנתבעים החל ממועד מסירת החזקה בשתי הקומות בבניין ועד למועד הגשת התביעה. התובעת עותרת לקבל בנוסף את כל החוזים שנחתמו על ידי הנתבעים עם שוכרים שונים במשך התקופה, מסמכי הנהלת חשבונות של הנתבעים דוחות רווח והפסד של הנתבעים ומאזנים.
12.
עוד עתרה התובעת לחייב הנתבעים ליתן פירוט של כל השוכרים, אשר שכרו חניות בבניין החל ממועד מסירת החזקה לידי התובעת בשתי הקומות ועד למועד הגשת התביעה, וכן לדמי השכירות שהתקבלו אצל הנתבעים מהשכרת חניות בבניין.
13.
לטענת הנתבעים, הנתבעת טרם השלימה את יתרת התשלום עבור הנכס, וכן לא שילמה מע"מ עבורו ועל כן אף לא הושלם תהליך רישום הזכויות. עוד טענו הנתבעים כי הם עשו שימוש בחניות בהתאם להסכם בין הצדדים.
14.
הנתבעים טוענים כי הם לא הציגו כל מצג לתובעת, וכי ההסכמים מדברים בעד עצמם ובמסגרתם אישרה התובעת כי ראתה ובדקה את הממכר הכולל 8 חניות והיא רוכשת אותו על סמך בדיקותיה. לעניין זה הוסיפו הנתבעים כי עו"ד יהודה רסלר (להלן: "עו"ד רסלר") היה בא כוחה של הנתבעת במשך מספר שנים והוא ערך את ההסכם המקורי לרכישת הנכס. על כן הטענה כי הסתמך על מצגי הנתבעים היא מגוחכת. לעניין מספר החניות הפנו הנתבעים לעדותו של עו"ד רסלר, אשר
עולה ממנה, לטענתם, כי מספר החניות להן טוענת התובעת אינו ברור כלל.
15.
עוד טענו הנתבעים, כי התובעת לא פנתה אליהם בעניינים הנטענים במסגרת תביעתה, ולא הציגה כל הוכחה לפניות כאלה לאורך השנים. לטענת הנתבעים, התובעת לא הציגה כל הוכחה או ראיה לטענותיה, כי לאורך השנים השכירו הנתבעים מקומות חניה במעברי החניה בחניון בנוסף למקומות החניה בחניון.
16.
עוד טענו הנתבעים, כי יש לדחות את טענתה של התובעת כי לא יכלה להשכיר חניות לשוכרים פוטנציאלים, אשר התעניינו בשכירת חניות בלבד, שכן התובעת לא הציגה אף לא שם של שוכר פוטנציאלי אחד, אשר רצה לשכור חניות לאורך השנים. לטענתם, עו"ד רסלר העיד בטריבונלים השונים, כי התובעת אינה מצליחה להשכיר את הנכס ואף הציג בעניין זה דוחות שונים.
17.
לטענת הנתבעים, על התובעת היה להראות בדל ראיה ממשית לטענה לפיה הנתבעים עושים שימוש במקומות החניה של התובעת, וכי לא הוצגה כל ראיה בעניין זה בפני
בית משפט.
18.
לטענת הנתבעים, הזכות לקבלת חשבונות מסורה ליחסי שותפות מכוח הדין, והיות ובין הצדדים לא מתקיימים יחסי שותפות מכוח הדין ולא קמה כל זכות למתן חשבונות. עוד טענו הנתבעים 1-2 כי בוודאי שלא קמה כל שותפות במערכת היחסים בינם לבין התובעת וכי אין להם איתה עסק משותף; אין הסכם בין הצדדים לגבי החניות; אין כל הסכם בין הצדדים נכון למועדים מושא התביעה; אין מערכת הרשאה בין הצדדים ואין מערכת נאמנות.
19.
טענה נוספת שהועלתה על ידי הנתבעים הייתה כי התביעה לוקה בהתיישנות ושיהוי. יוער כי בכתב התביעה הועלתה טענת חוסר סמכות, אשר נזנחה בסיכומיהם, ולפיה ככל שבית המשפט ייקבע כי המדובר ביחסי שותפות בנכס מקרקעין הרשום כבית משותף, הרי שבית המשפט נעדר הסמכות לדון בתביעה.
דיון והכרעה
20.
לאחר עיון בטענות הצדדים אני קובעת כי דין התביעה למתן חשבונות להתקבל בכל הנוגע לנתבעת.
דחיית טענת ההתיישנות ושיהוי
21.
הנתבעים העלו טענות מקדמיות לסילוק התביעה בגין התיישנות ושיהוי. בהתייחס לטענות אלו אני קובעת כי דינן להדחות.

22.

בהתייחס לטענת ההתיישנות קובע סעיף 4 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, כי בתביעה שכנגד לא תשמע טענת התיישנות כאשר שתי התביעות נושאן אחד או כשהן נובעות מאותן נסיבות.
23.
התביעה העיקרית אשר הגישו הנתבעים, הייתה תביעה הצהרתית ותביעה למתן חשבונות במסגרתה עתרו הנתבעים לחייב את עו"ד רסלר והתובעת ליתן חשבונות ביחס לנכס, ולגלות את כל הנהלת החשבונות והסכמי ההלוואה הרלוונטיים לנכס מושא התביעה.
24.
לאור האמור, והואיל ועל פי כתב התביעה בתיק העיקרי וכתב התביעה בתביעה שכנגד, שתי התביעות נובעות מאותן נסיבות, הרי שלאור הוראת סעיף 4 לחוק ההתיישנות כאמור, דין הטענה להתיישנות התביעה שכנגד להידחות.
25.
בהתייחס לטענת השיהוי שהעלו הנתבעים, אף היא דינה להידחות. הנתבעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכיח כי היה שיהוי ניכר באופן שהתובעת זנחה את זכות התביעה, וכי במשך הזמן הנתבעים שינו את מצבם לרעה עקב זניחת התביעה, או כי השיהוי נגרם עקב חוסר תום לבה של התובעת. הלכה פסוקה היא, כי על מנת לקבל טענת שיהוי נדרשת רמת הוכחה גבוהה מצד הטוען לשיהוי, קרי הנתבעים, שכן דרוש קיום מצג ברור מצד התובע אודות וויתורו על זכות התביעה שלו, ובתי המשפט יקבלו טענה זו רק במקרים נדירים
(ראה רע"א 9060/04
טפת נבו נ' אליעזר כאשי ניתן ביום 23.1.08). הנתבעים לא הרימו אם כן את הנטל בהקשר לטענת השיהוי, ומשכך הרי שדינה להידחות.
התביעה למתן חשבונות
26.
בפסיקה נקבע כי כדי שתובע יזכה בצו למתן חשבונות עליו להוכיח קיומם של שני תנאים: ראשית, עליו להראות קיומה של מערכת יחסים מיוחדת בינו לבין הנתבע המצדיקה מתן חשבונות. שנית, עליו להוכיח, ואפילו לכאורה, כי קמה לו הזכות לתבוע את הכספים שלגביהם הוא מבקש לקבל חשבונות (א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, עמ' 223-224; ע"א 127/95 מועצת הפירות ייצור ושיווק נ' מהדרין בע"מ, פ"ד נא(4) 337, ע"א 5444/95 עמותת בני מוטרנות הגליל נ' הארכיבישוף מקסימוס סלום, פ"ד נא(4) 811; ע"א 4724/90 א.ש.ת. כספים בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד, פ"ד מו(3) 570). בהתאם לכך, הוכרה הזכות לקבל חשבונות כאשר בין הצדדים שררו יחסים של שליחות, הרשאה, שותפות או נאמנות, אך רשימה זו אינה סגורה (ראו לעניין זה ע"א 127/95 הנ"ל). כן נקבע, כי כאשר עילת התובע היא תביעה למתן חשבונות במערכת עסקי שותפות, די לו לתובע להוכיח את קיום השותפות (ע"א 502/88 שמעון נ' עזבון שמעון, פ"ד מד(3)833).
27.
במקרה הנדון מסכימים הנתבעים כי הבעלות בחניות החניון היא בעלות משותפת (לעניין מספר החניות בבעלותה של התובעת קיימת מחלוקת בין הצדדים), כאשר פיזית לא נעשתה חלוקה של החניות בין הצדדים, המדובר בחניות, אשר אינן מסומנות, ואשר הצדדים לא הגיעו להסכמה כלשהיא בדבר חלוקה פיזית של החניות ביניהם (לעניין זה ראו עדותו של עזרא קחטן בעמודים 34-35 לפרוטוקול).

28.
במקרה דנן קיומן של חניות משותפות לצדדים, אשר מקימות פוטנציאל לרווח בשל השכרתן והשימוש בהן, כפי שעלה אף ממוצג נ/4, כאשר התובעת אינה יודעת כמה חניות הושכרו במהלך השנים, ובכמה חניות נעשה שימוש על ידי פולשים (לעניין זה ראו עדותו של רסלר עמוד 14 לפרוטוקול שורות 5-7, וכן עדותו של עזרא קחטן עמוד 38 לפרוטוקול שורות 1-8,
אשר ציינו כי ייתכן חלק מהגורמים אשר חנו בחניות היו פולשים אשר לא שילמו עבור החניה), מצדיקות העתרות לתביעתה של התובעת לקבלת חשבונות ובירור הסכומים ששולמו בגין חניות אלו.
29.
במקרה זה ובשל אי חלוקה מסודרת בין התובעת לנתבעים ביחס לחניות בשל הבעלות במושע, יכול היה להיווצר מצב בו הנתבעת תשכיר חניות מעבר למספר החניות הנמצאות בבעלותה. על כן קמה לתובעת הזכות לקבלת חשבונות. לעניין זכותו של שותף במושע לקבלת חשבונות ראו ה"פ (שלום ת"א) 176696/00 חיים אלפנדרי נ' ניסים בן חור (מיום 23.11.00, פורסם במאגרים המשפטיים.
30.
באשר לטענתם של הנתבעים, כי התובעת טענה במהלך השנים וכן במסגרת הליכים משפטיים אותם ניהלה כי לא הצליחה להשכיר את החניות בבעלותה במהלך השנים, הרי שאין בטענה זאת, כדי לגרוע לכאורה מזכותה של התובעת לקבל חשבונות ואף בסופו של יום לקבל תמורה עבור השימוש בחניותיה, ככל שיוכח כי נעשה על ידי הנתבעת, וככל שבגין שימוש זה קיבלה הנתבעת תמורה כספית.
31.
הנתבעים טענו בסיכומיהם, כי התובעת לא הוכיחה סימון של החניות עליהם היא טוענת לבעלות; כי התובעת לא הביאה תיעוד של יום אחד במהלך 9 השנים בהם חנו בחניות למעלה מ- 15 חניות, או צילום של הרכבים שחנו בחניה או עדות של עד הטוען כי חנה במקום במסגרת הסכם השכירות; וכן לא הובאה כל ראיה כי נעשתה פניה לנתבעים במהלך השנים הרי ולכן לא הוכיחה את זכותה לקבלת חשבונות. אולם לטעמי, די בקביעתי לעיל, כי קיים שיתוף במושע בחניות המצדיקה בירור חשבונות, וככל שיתברר כי הנתבעת עשתה שימוש בחניות התובעת, אזי תהיה התובעת זכאית לתשלום בגינם. זאת משום בשלב זה של מתן חשבונות על התובעת להראות כאמור, קיומה של מערכת יחסים בינה לבין הנתבעת, אשר תצדיק מתן חשבונות, וכן כי קיימת לה זכות לכאורה לתבוע כספים אלו. מערכת היחסים בין הצדדים היא החזקת החניון במושע מבלי לבצע חלוקה פיזית של החניות מה שיוצר שותפות בפועל בשטח החניון.
32.
באשר למוצג נ/4, אשר הוגש על ידי הנתבעים, שהוא טבלה לפי שנים בה מפורטים פרטי שוכר והשנים בהם שכרו חניות, ומספר החניות, הרי שאין למסמך זה כל ערך ראייתי. מסמך זה אינו חתום, אינו מאומת, לא מצוין עליו על ידי מי הוא נערך. מסמך זה אף אינו מפרט את התקבולים שהתקבלו בגין השכרת החניות.
33.
הנתבעים טוענים עוד, כי התובעת לא השלימה את התשלום עבור הנכס. לעניין זה, כפי שהעיד רסלר, וכפי שעולה ממוצג נ/3, נותרה יתרת תשלום בגין הנכס על סך של 102,433$.
רסלר העיד, כי יתרת הסכום לתשלום כפופה, בהתאם להסכם, להעברת הנכס על שם התובעת בטאבו, כאשר הנתבעת לא שילמה מס מכירה, שהוא סכום גבוה בהרבה מהתשלום האחרון בו היה צריך לחוב (עוד 18 לפרוטוקול שורות 1-6). בפועל התובעת קיבלה את החזקה בנכס כבר לפני 10 שנים (ראו עדות רסלר עמוד 17 שורה 25) ובשל סכסוכים בין התובעת לנתבעת טרם הושלמה העברת הנכסים על שמה של התובעת. יחד עם זאת, אין מחלוקת כי התובעת היא הבעלים של הנכס והיא אף נוהגת בו מנהג בעלים, לרבות השכרתו יחד עם החניות לצדדים שלישיים (לעניין זה ראו עדותו של רסלר עמוד 22 לפרוטוקול שורה 18).
34.
בסיכומיה, ובשונה מטענתה בכתב התביעה, טענה התובעת כי היא שותפה במושע של הנתבעים ב- 30 החניות בחניון, ועל כן כל עוד הושכרו חניות היא זכאית למחצית מדמי השכירות. אציין כי אינני מכריעה בשאלה כמה חניות יש לכל צד והאם התובעת זכאית לדמי שכירות או לדמי שימוש ראויים בגין השימוש בחניות. כל שנדרשתי הוא להכריע בזכותה של התובעת לקבל חשבונות בגין הטענה לשימוש בחניות אלה. זכות אשר קבעתי כי קיימת לתובעת בנסיבות אלו.
35.
עוד אציין כי במקרה הנדון המדובר בתביעה למתן חשבונות אשר אינה מלווה גם בתביעה כספית, ועל כן אין בשלב זה של חיוב במתן חשבונות כדי לקבוע כי התובעת זכאית לקבל כספים על פי החשבונות שיומצאו, אלא אך ורק כי התובעת זכאית לחשבונות בגין החניות כפי שפורט.
36.
בהתייחס לטענת התובעת כי יש לחייב גם את קחטן למסור לה חשבונות. דין טענה זאת להדחות. התובעת והנתבעת הן הבעלים של החניות. במקרה הנדון לא הוכח ולא הובאה כל ראיה מטעם התובעת כי יש מקום לחייב את הנתבעים לחשוף את הדוחות וההכנסות האישיים שלהם. התובעת טענה כי קיים חשש כי קחטן משכירים חניות בבניין, שלא באמצעות הנתבעת, אלא באופן אישי או באמצעות חברות וגורמים אחרים הקשורים עימם. אין די בחששות של התובעת, אשר לא נתמכו אף בראשית ראיה, כדי להצדיק קבלת בקשתה לחייב את קחטן לחשוף בצורה גורפת את חשבונותיהם.
סוף דבר
37.
אני מקבלת את תביעתה של התובעת למתן חשבונות בכל הנוגע לנתבעת.
38.
הנתבעת תמציא לתובעת תוך 90 יום תצהיר ערוך כדין ובו פירוט כל החניות שהושכרו ממועד מסירת החזקה בנכס ועד למועד הגשת התביעה, וכל תקבול שהתקבל עבור השכרת החניות. לתצהיר תצרף הנתבעת העתקי צילום החוזים (חוזים להשכרת החניות ו/או חוזים להשכרת נכס הכוללת השכרת חניות) ואישור רואה חשבון ביחס להכנסות התובעת מהשכרת החניות המתייחס לשנים אלו.

39.
בנסיבות העניין והיות וקבלתי את תביעתה של התובעת נגד הנתבעת אך דחיתי אותה נגד קחטן אינני עושה להוצאות וכל אחד יישא בהוצאותיו.
ניתן היום,

ד סיוון תשע"ג
, 13 מאי 2013, בהעדר הצדדים.












א בית משפט שלום 163439/09 ד.ש.מ.א.ר בע"מ נ' אליהו קחטן (פורסם ב-ֽ 13/05/2013)